ואינך יכול להיות "בטוח" מה יהיה.

וזו גם לא השאלה. יש לה שאלה רציני כעת - לא פותרים אותה ע"י "דרשות".

כשהאחר בא להתייעץ - צריך לראות רק אותו. לא מה אנחנו עצמנו רוצים לומר.

בהחלט יש גם מכורות.
אבל צריך להגיד - עם סלחנות או בלי, כל גבר וכל אישה יכולים להתמודד עם הצורך בזה.
לנצח ולא לראות אף פעם.

והוא קיים בהחלט גם אצל נשים!

@מופאסה

מה היא תעשה זאת החלטה שלה אבל שתיקח בחשבון שהוא ימשיך לצפות גם שהם יהיו נישואים

כשעושים דרמה מהסיפור (וואו מסכנה) לדעתי זה לא מיטיב עם הכוחות שלה להתמודד.
בסופו של דבר הוא רחוק מלהיות האדם היחיד שנפל לשם.
נשים (כן כן) וגברים צופים לצערינו בסרטונים האלה.
אבל אפשר להתמודד עם זה בהחלט.
צריך לבחון כמובן מה מידת הצפייה וכדו'.. כדי להחליט אם מתאים לה להכנס לזה.

(התשובה שלי כמובן כאן עוסקת בעיקר בפן ההתמודדותי שלה, והיא לא מכשירה בשום פנים ואופן צפיה בתכנים כאלה)

אפילו מוטי אלון עוד מעז להעביר שיעורים

הבאתי מקרה קיצון שממנו אפשר להשליך גם על מקרים לא קיצוניים.

אם אפילו מוטי אלון, שעשה מה שעשה, ממשיך להעביר שיעורים ולתפקד כרב - קל וחומר סתם יהודי פשוט שחוטא בדברים הרבה פחות חמורים.

אני די בטוח שזה היה מובן מלכתחילה, נו שוין...

גם אז היית מגיבה ברוגע?
לא נראה לי ..

ובהחלט יש נשים שמצליחות לנתק את זה..
זה הרבה יותר בריא מלהשתבלל ולהפוך את זה גם לעמדה שלו מולה - 
לחשוב שיש פה פגם בה כאישה..

זה גם הרבה יותר נכון מבחינה מוחית אצל הגבר, כל עוד מדובר בנפילה חד פעמית.

רק אני מחדדת לציפקה - שכדאי גם להביע אמון שהוא מסוגל בהחלט להתמודד עם הצורך בפורקן מיידי.
ובזוגיות טובה מאוד - יש גם אפשרות לפתור את זה בתוך הזוגיות.
זה נקרא "כוונה רביעית", אבל זה כבר לא לכתיבה בפורום רחב.

כל עוד הם מצליחים לשמור על יציבות זוגית ואהבה, זו התמודדות ראויה.
אני חושבת שהמימד הדתי והזוגי כן משולבים כאן ולכן כן יכולה להיות טענה לבת הזוג, רק צריך גם לדעת איך לעשות את זה ואיך לפתח שיח בריא ולא מאשים סביב הנושא הזה.

אלא על בסיס דברים שאת רושמת.

מה שאת כותבת אכן נשמע מעט מוזר.

את מבינה את היצר של הגבר שלך? את יודעת שרואה סרטי זימה ולא נפגעת?

היייי,

הוא רואה נשים אחרות.

בעייני זה בעייתי בזוגיות.

אין כאן מקום או קשר לחמלה .

ולא מדברת על מצב שבהם גבר עם אשתו וחושב על ההיא מהסרט...

לא נכנסת לחייך הפרטיים. זה שלך.

אך מהצד זה לא נשמע תקין.

יש לזה השפעה עמוקה על חייה שלה..
ויש לה מקום להחליט אם לקפוץ לזה או לא.

אם מדובר בנפילות חד פעמיות - 
גם יש לזה מידה של השפעה על חייה.
היא לא אמורה לבוא בתור הקב"ה לספר לו מה מתאים לה ומה לא
אלא בתור בת זוג. שמבקשת כוח ומתמודדת עם הנפילה שלו..
(כי כדאי לומר, שאולי לגבר זה התמודדות קשה וגם עצם הנפילה - 
אבל עבור אישה יש בזה פגיעה קשה בדימוי העצמי)

זה קשור לתחושה של אישה שהיא לא מצליחה למלא את הצורך של בעלה בתחום הזה
זה קשור לחוסר הבנה של הצורך הגברי בנקודה הזו ושל היצר הגברי.
אני מסכימה שאפשר לא להשאב לשם.
אבל מכיון שהרבה נשים חסרות בטחון ממילא במרחב הזה (וגם גברים, המרחב המיני הוא מרחב מאוד רגיש וחשוף) קשה מאוד להתמודד עם זה בכזו קלות.
ולא הייתי ממהרת לזלזל בהן..
משמח שאת מצליחה. לא בטוחה שזה גם נכון לאורך זמן להתנהג כאילו זה בקטנה.
(אגב, בעיני להגיד שזה לא מוסרי כי זה תחום אלים, זה הרבה יותר "מחנך" ומתערב, מלהגיד -
"היי זה שלנו.. איך אתה מוציא אנרגיה כזו במרחב לא מקודש ולא אחדותי ולא איתי?" )

גבר יכול וצריך לפתח חוסן מול זה ולהפסיק ליפול.
וגם אישה יכולה וצריכה לפתח דימוי עצמי שלם ובריא.
זה עבודה מקבילה.

אגב, גם התכחשות זו דרך התמודדות. נפוצה אפילו.

הטעמים ללמה חשוב שזה ייפסק -  משתנים בעמדות פה..

ללא הצלחה..

כי זה קצת לא מדויק. אבל הגישה מוכרת..
העיקר שזה עובד לכם ושמח לכם.

בדת אין מקום לצפיה בפורנו.

ובטח שלא "להבין" את האנשים הצופים בתכנים הללו. כפי שאת מבינה את בעלך.

בדת יש בהחלט את המקום ל- 1+1=3  אישה, גבר, וזוג.

אבל לא בפורנו.

ממש לא.

וגם מראה שלא הבנת את השאלה

צפיה בזימה לא קשורה אליך בשום צורה.

הוא לא צופה בזימה בגלל שאת לא יפה או בגלל שהוא לא חושק בך, או בגלל שהוא לא אוהב אותך.

אני בטוח שהוא אוהב אותך מאוד וזה לא שכשהוא צופה הוא אומר לעצמו "לעזאזל איך אני עם ארוסתי כשיש כאלה בנות?"

צפיה בזימה ואוננות אצל גברים(אולי גם אצל נשים, לא יודע) זה נטו פורקן. לא מעורבים בזה רגשות. גם אם הוא צופה מידי פעם בזימה את יכולה לסמוך עליו שאת האחת בשבילו לא משנה מה.

אל תתרגשי. תני לו את הספייס שלו.

לדעתי נגעת כאן בנקודה מאוד חשובה.

עינוג עצמי מיועד נטו בשביל העינוג, הוא מנותק מכל רגש או היגיון, ולכן הוא לא מעיד כלום על כמה אותו אדם אוהב את ארוסתו.

זה לא שהיא לא יפה בעיניו, או לא מספיק טובה, או לא מספיק אהובה.

בריחה מהמציאות הקשה אל משהו שמנחם באופן זמני. 
כמו לשתות מי מלח כשצמאים ואין ברירה אחרת..

חוקרת מוח אני אולי אהיה רק בגלגול הבא,
אז,
מה זה אומר אין רגשות?
מחשבות מייצרות רגשות, נכון? ( גם להיפך.. אבל כאן זו לא הנקודה.)
גבר שצופה בזימה עוברות לו מחשבות בראש,
שגורמות לו להרגיש במקרה הזה,הנאה, פורקן, סיפוק, ווטאבר.
עכשיו, כשהוא עם אשתו ויש לו אסוציאציות ומחשבות בראש לגבי היחסים
לא יכולה לחלוף לו מחשבה
'איזה גוף מושלם יש להיא, לאשתי חסר את זה ואת זה, איזה מושלם זה שם ואצלי לא, אשתי לא יודעת לעשות כך וכך.'
ומזה מגיע רגש של אכזבה, תסכול, שיכול להצטבר ולהוביל לחוסר תשוקה וחיבור
וממילא לפגיעה בקשר האמיתי שיש.
אז אני לא מצליחה להבין
למה זה כביכול משו שאין לו השלכה על הזוגיות ועל האהבה בין בני זוג.
אני מדברת על הצד של הגבר,
בלי להכנס למקום של האשה ועד כמה הגיוני להפגע ולקחת ללב.
או אם זה בסדר או לא בסדר.

יש לנו במוח נוירון מראה, תא עצב שמצוי באזורים מסוימים בקליפת המוח. אדם שמסתכל בסרט, כל סרט, מפתח אמפתיה לגיבור הסרט או לדמויות מסויימות ואז הוא מתעורר, בוכה צוחק וכו'
אז אצל אנשים רגשיים האמפתיה הזה חזק יותר ''ונמחק'' ביותר זמן ואילו אצל אלה שהם ''שכליים" זה פחות עמוק.

ההשלכה העיקרית, זה נזק לחיי אישות באופן ביצועי. גבר שלא עבר הדרכה/שיחה עלול לחשוב שמה שקורה בסרט זה מה שקורה בשטח. הוא לא מבין איך לזה מהסרט יש ביצועים מטורפים והוא נעבעך בקושי מחזיק מעמד 3 דקות ואז הוא מרגיש כישלון, או שהוא לא מבין למה ההיא מהסרט צורחת מהנאה ואשתו בכלל לא נהנת במעשה האהבה הנ''ל האשה.
וזה נזק לא קטן, אני ממש לא הייתי מזלזל בזה
 

לא נהנה להיות צנזורה. 
בבקשה תזכור שאתה בפורום דתי ותעדן את דבריך.

אתם פשוט מראה כ''כ טובה של הכישלון הרצוף של חינוך הדתי לדורותיו בטיפול בנושא המיני.

לצערי, מכיר את המערכת הזאת מבפנים כמה שנים, מתחנן למורים ומנהלים לעבור השתלמויות איך לדבר עם הילדים וילדיות בנושא המיניות באופן פתוח (בכלל לדבר...) פגשתי עשרות נערים מחוקים על סף הפרעת אישיות/התאבדות בכלל צפיה בסרטים ואוננות.
חברים, זה לא כזה רע! זה סרט! הוא לא בוגד!
יש לבן אדם אנרגיה מינית , ורצה לפרוק אותה. זה לא פגם במידות, זה לא פגם באישיות
זה כמו בן אדם שהיה רעב מאוד, נכנס למסעדה ואכל כמו בהמה (והרגיש זוועה אח''כ)
אז הוא עבר עבירה! הוא יחזור בתשובה.

אני ממליץ לאמץ את הגישה של הרב יהושע שפירא (שכחתי שוב את השם של הספר לבנים, תאום של תשוב תחייני). לעזוב את כל הדרשות מפנימיות התורה והזוהר, להיות יהודי פשוט של שולחן ארוך (לא בכלל שהם לא נכונות ח''ו אלא בגלל שהם לא מתאימות לאדם מן השורה).


המקדש אשה על מנת שיהיה צדיק גמור, מקודשת שמא הרהר בתשובה.

אני לא מתעלם מהנזק של הפורנוגרפיה על חיי האישות
אני לא מתעלם מהנזק שזה עושה על דימוי האשה אצל הגבר.
אבל עדיין, זה לא קטסטרופה. אלו דברים פתירים בקלות.

כשמישהו או מישהי צופים בסרטי זימה המוח שלהם מוצף בדופמין ואוקסיטוצין. בסרטי זימה יש גירוי גבוה מאוד של דופמין ואוקסיטוצין, משום שעל כל פרטנר/ית חדש/ה שאנחנו רואים שם, המוח משחרר את אותן כימקלים שוב ושוב, כי כל פרטנר/ית חדש/ה היא פוטנציאל היזדווגות, והמוח לא מבדיל בין וירטואלי לממשי.
 

מי שיוצר את הסרטי זימה יודע את כל זה. מי שנמצא מאחורי הסרטי זימה משקיע המון כסף כדי שכמה שיותר מוחות יתפוצצו בכימקלים כמה שיותר זמן. ככל שאדם יתפוצץ בכימיקלים האלו, הוא יהיה תלוי בהרגשה הטובה שלהם, ויהיה פחות תלוי בדברים אחרים.
 

וכשאני מתכוון דברים אחרים - אני מתכוון לעבודה, משפחה, ילדים, חלומות, טיולים, עשייה, אהבה ומיניות, כל אלו כבר פחות יספקו לו את מה שהכימקלים שמופרשים בסרטי זימה מספקים.
 

אז איך זה שיש אנשים שצופים בסרטי זימה אבל חיים נורמאלי? זה כי הם לא הגיעו לרמה שהסרטי זימה השתלטה להם על החיים. לרמה שהם חייבים להסניף סרטי זימה כדי להרגיש ממשות כלשהיא, ובלעדיה הם מרגישים רקים וחלולים כי הם רגילים לרמת דופמין ואוקסיטוצין מסויימת במוח, וכשאין אותה הם כבויים.
 

אותם אנשים שצופים בסרטי זימה וחיים נורמאלי עם עבודה, חלומות, משפחה, עשייה, מיניות טובה, ואהבה, הם אנשים שלא רגילים לכמות הדופמין אוקסיטוצין של צרכן סרטי זימה, אבל הולכים אליה במקרים של יאוש, עצב, פחד, כעס מודחק, אשמה עצמית, ריקנות, וכל מיני רגשות שקשה להם להרגיש, והם ממלאים את המוח שלהם בכימיקלים, כדי להרגיש טוב, כדי לברוח. לא כדי לחיות.
 

מה שקורה זה שאת מכירה מישהו שהולך למלא את המוח שלו בכימיקלים כדי להרגיש טוב. הוא פשוט מרגיש רע עם עצמו, רע לו להרגיש רגש מסויים, רע לו להיות עם רגש מסויים, הוא מעדיף לברוח לכימיקלים. זה אנושי. אנושי מדאי אפילו. המון אנשים עושים את זה עם שוקולד או קניה של עוד זוג נעליים כדי לברוח לכימיקלים. הוא פשוט עושה את זה במינון קצת יותר גבוה של כימיקלים, עם סרטי זימה.
 

טוב אז עכשיו זנות, זימה, תועבה, פריצות, הסתכלות בנשים, כל אלו זה לא כי הוא רוצה להסתכל כי הן מעניינות אותו יותר ממך, זה כי פשוט הוא מעוניין בכימיקלים שצפים לו במוח, כי הוא מעוניין לברוח ממשהו.
 

חסימה לטלפון, לימוד תורה, וגם שיחות פסיכולוג/ית על הנפש והילדות לא בטוח יטפלו בשורש. אמרת שהיתה לו ילדות קשה, שיש לו הרבה עצב וכאב. אם את רוצה שירגיש טוב כדי שלא יצטרך לברוח הוא צריך להרגיש טוב, הוא צריך טיפול רגשי. לא טיפול שיחתי. הטיפול השיחתי צריך לבוא רק אחרי הטיפול הרגשי.
 

הוא צריך טיפול שיגרום לו לאהוב את עצמו, ולא לברוח מפחד מהרגש שמרגישה רע, כי זה מאיים עליו ועל האהבה שלו לעצמו רגשות רעים. שאם הוא מרגיש יאוש, פחד, עצב, ריקנות, וכ'ו הוא לא טוב, כלפי עצמו.
 

אם מעניין אותך ותרצי לנסות מתי שהוא אני יכול להציע לך מישהי מדהימה שמתעסקת בטיפול רגשי שממש יכול לעזור לדעתי במקרים האלו.
 

אם תרצי את יכולה להציע לו, ואם הוא ירצה את תראי אותו אחרת מהמקום שלו כרגע. זה הכי הרבה שאפשר לעשות מפורום וירטואלי.

בהצלחה.

כשאתה עורך אותה בצורה הזו מרגיש לי שהיא מזיקה הרבה יותר ממה שהיא מנסה להועיל.

תודה רבה על העזרה

@בסדר גמור

זה די מדהים!!
אולי שיעביר קורסים לבחורים.. ואני ממש לא צוחקת!!
זקוקים לו מאוד בעולם הזה!

לטפל בהתמכרות ככה..
כי התמכרות מתבטאת בעוד כמה דברים.

בכל אופן - 
בחורים היום בהחלט מבקשים סיוע בדברים האלה.

לא מעט בכלל..

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..