צריך לחיות את החיים כפי הנתונים שיש לך כרגע.

מה יהיה מחר? אף אחד לא יודע.

זה נכון גם מכיוון שייתכן שאתה מונע מעצמך התקדמות בתחומים אחרים של החיים, וייתכן שכשהזוגיות תגיע, יהיה קשה יותר להתקדם בהם, וגם מכיוון שהברירה של המתנה (hold) או להימנע מהתקדמות, תגרום לך להיות פחות פרודוקטיבי ולכן גם פחות חיוני, וכתוצאה מכך , ייתכן וזה יקשה עליך לפתח קשר בבוא הזמן (בקרוב ממש).

כתבתי מאד בכלליות, כי לקחתי את מה שכתבת למקום שאני מכיר, אבל יכול להיות שהתכוונת לדברים אחרים.

הבעייה לטעמי מתחילה מתי שהחסך הזוגי מטריד אותך במידה כזו שזה מונע ממך להתמקד במשהו מסויים לאורך זמן ולהתמיד בו.

לצערי, לדבר הזה אין לי פיתרון.

לקח לי הרבה שנים להבין את זה.

אבל היום אני לא מכניסה את השיקול הזה לרשימת השיקולים שלי כשאני צריכה לבחור/ לעשות שינוי.

נאמר, אני רוצה להתחיל פרוייקט מסוים. או לקנות משהו (הוצאה משמעותית. ארון, רכב, דירה לשכור). שברור שהחלטה כזאת היא בסדרי גודל של שנה+. בעיני אם אני משקיע במשהו מסוים, ותגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי, זה יפגע ביכולת שלי לקבל את ההצעה.

ואפילו בלי זה - אף אדם לא יקנה ארון שלשה חודשים לפני שהוא עובר דירה, כל עוד מה שיש לו זה בסדר.

בטח אם הצורך בהתחדשות הזאת נובע מזה שצריך להתחדש במשהו - ואז מספיק להתחיל קשר משמעותי חדש כדי שבעצם סתם הוצאתי כסף שעכשיו אני צריך אותו.

"החלטה כזאת היא בסדר גודל של שנה+" - לא הבנתי למה אתה מתכוון.

אתה מתכוון לזה שייקח הרבה זמן לשלם על הוצאות גדולות וזה יכול לקחת יותר משנה+ ?

או שאתה מתכוון שההשקעה הכספית הזו היא גבוהה מספיק כדי שאתה תרצה שהתמורה שתקבל, תשרת אותך למספיק זמן?

ולגבי "תגיע הצעה שלא מתאימה להשקעה שלי" - לא הבנתי למה התכוונת.

אני אענה לך לגביי.

אני קניתי דירה. ההחזרים שלי גבוהים מאד, (בכוונה, כדי להימנע מהוצאה כוללת גבוהה פי 3 מהעלות של הדירה על פני עשרות שנים).

ברור לי שבע"ה כשאתחתן (בעגלא ובזמן קריב), לא אוכל להמשיך עם כאלה החזרים גבוהים לבנק. אבל כשנגיע לגשר, נעבור אותו (נמחזר משכנתא, יש פתרונות ב"ה).

ובכלל לגבי הוצאות כספיות - אם אלו דברים שמתישהו בעתיד יוכל להיות להם שימוש, אני לא רואה בזה זריקת כסף לפח.

וסליחה אם נטפלתי לעניינים כספיים.

גם לגבי להתחיל לימודים שמעניינים אותך ויכולים להיות מאד תובעניים מבחינת זמן. בע"ה כשתתחתן, אם זה יקשה עליך, אז תפרוס את הלימודים על פני יותר זמן.

הוצאות כספיות או תכנון לוגיסטי שלא עושים בשביל חודשיים-שלשה, כי אם זה חודשיים שלשה אפשר "למשוך", והכאב ראש של לתכנן ולהוציא כסף הוא כזה, שלא שווה להשקיע אותו במשהו זמני. נסתדר עם מה שיש.

היתרון של כן לעשות - הוא שזאת באמת התחדשות

ובמקרים שבהם לא היה שינוי למשך תקופה ארוכה מאד, זה אכן מצדיק את עצמו

כלומר- סוג של פיצוי, לא הייתי משקיעה במשהו גדול או שדורש טווח ארוך, מחוייבות וכו'.

אבל אם הסיבה להשקעה היא אמיתית, ומשרתת מטרה שיש לה ערך גם לטווח הארוך, לא נראה לי נכון להכניס שיקולים של המצב הזמני.

איך כבר אמרו פה? כשנגיע לגשר נעבור אותו.

כמו שכתבתי בהודעה אחרת, זה משרת שני צרכים - 

1 הצורך בהתחדשות שנובע מזה שאין התחדשות בתחום חשוב יותר

2 מבחינה לוגיסטית ארוכת טווח, יש לזה יתרון של נוחות. מבחינה לוגיסטית קצרת טווח, זה בעיקר השקעה וכאב ראש. אין שיקולים אחרים

אולי דוגמה טובה זה לקנות מטריה בזמן המתנה לאוטובוס... כמובן בסדרי גודל אחרים

אבל לא יודע מה איתך, אני מרגיש את החסר מספיק...

מי שאצלו "טוב לך בתור רווק אז אתה לא מוכן להתחתן", לדעתי צריך לעבוד על סדרי עדיפויות. להדגיש את החסר באמצעים מלאכותיים זה אולי טוב בתור אילוף, אבל במהות זה לא טוב.

הצורך צריך להיות פנימי, ואז לא צריכה להיות בעיה מהותית ברצון להתחדש - ואז נשארת שאלת הכדאיות (ושוב, שאלת הכדאיות עצמה נובעת מתפיסה של "כמעט שם")

חוסר יציבות עלול להשפיע לא רק על האדם עצמו אלא גם על הסובבים כמובן

ועד כמה זה מתסכל ומאכזב, ואיך ניתן לסבול את עגמת הנפש של האדם כלפי עצמו, עם הרף שהציב לעצמו והידיעה שעדין הוא לא במקום הזה.

עם זאת אני חושב שחוסר יציבות מושפע ממצב נתון ברגע ספציפי על קו הזמן, והדברים יסתדרו בוודאי עם השינויים האחרים שיגיעו.

יש איזה סיפור שישבו כמה חסידים בשולחן אצל הרבי שלהם 

ואחד הילדים של החסידים עלה על השולחן ועשה בלאגן,

האב הנבוך רצה לחנכו ולהורידו אבל הרבי אמר לו שיניח לו.

לאחר מכן כששאלו את הרבי מדוע לא חינך את הילד מצד החינוך שבדבר, ענה בפשטות:

ראיתם פעם בחור בן 30 עולה על שולחן? יש דברים שמסתדרים עם הזמן, ואת מעט הכוחות שיש לנו לחינוך, עדיף להשקיע במקום אחר. ששם באמת צריך 'חינוך'

לדברים יש נטיה להסתדר. ואעפ שזה נראה לעתים כדרך מייאשת ללא מוצא, יש הרבה פתחים בחושך ואנחנו נמצא אותם לאט לאט.

אני לא יודע אם לשם כיוונת או לדברים יותר טכניים כאמור לעיל, אבל כולנו זקוקים למלל מסוג זה לעתים. 

אין לי ממש תשובה אבל אני משתדלת להמשיך הל כרגיל עם אופציה לשינוי , גם אם אני מתחילה לעבוד כמדריכה בפנימייה  אפשר מקסימום להתפטר אם אתחתן, לא צריך עכשיו לא לעשות דברים בגלל זה

זאת החלטה שאני יכול לקבל גם עוד חודש כנראה

ולא להחליט כלום משאיר אותי במצב הקיים שהוא בסדר

ואז בשבילי מה שמפריע זה רק עצם המצב של אי-יציבות

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳