אלא במושגים יותר פרקטים ספציפיים.

כמו שאמרת - 

אעדיף להשתמש ב'חוייה דתית' או ב'מחוייבות דתית'..

אם כבר לדבר אז לדבר ברור ;)

נכון, זה נועד כדי ליצור ריחוק ממני לאידיאל הנשגב של עבודת ה'. מי הרי יעיד על עצמו שהוא עובד ה'? זה דבר קשה מנשוא.

אולי חוסר השימוש מצמצם שאיפות? שאלה טובה עלי..

הבנתי את עבודת ה' עד עכשיו כ'רחמנא ליבא בעי'. ככוונה טהורה המשמשת מוטיבציה לעבודת ה' ולכן כשיש לי חוויה אישית אני לא אשייך אותה לשם.

מה הכוונה דרך שצועדים בה? כאילו - שאדם שואל "מה ה' רוצה ממני עכשיו?" ועושה זאת באופן פרקטי?

איך אפשר להגיע לזה? גם קשה מאוד לבדוק את זה.

ומז"א להגיע? אם אני שם כבר הגעתי, ואם אני לא שם - אז אני לא שם.

השלבים בדרך? אם כן - כמו מה למשל?

מבטאות את הצד הרגשי בעבודת ה' אם אני מבין אותך נכון.

ואם כן - אז איך אני יכול לדעת שהרוממות שלי בתפילה או בלימוד היא ממניע טהור לשמו יתברך?

שמעורב בו כל מיני תחושות שהם לא עבודת ה' טהורה כמו מניעים אישיים שונים וכולי.

לכן המדד של ההרגשה האישית לא מספיק לכאורה. לא? יש לך אפשרות לדייק את זה יותר?

הבסיס של כל עבודת ה' - הוא השאיפה לאחדות..
שהכל הכל אחד..
ה' אחד ושמו אחד - הטוב והרע, ממנו.
הרגש והשכל - ממנו
הכל הכל הכל - זה עבודת ה' אחת!
יהדות זה אחדות!

נראה לי שצריך לעשות הבחנה בין מניעים שונים.

מה שהאדם בוחר לעשות בהם הוא בחירתו. אדם יכול להרע בהם, ברמת הפגיעה שהוא עצמו מייצר לאחרים.
אבל אין רע יוצא מהקב"ה.. 
ז"א בסוף - התוכנית האלוקית כולה, היא טוב גמור ומוחלט.

כי הכל נוסע לפי רצון ה'.. לא לפי רצוני.

רצון ה' מתבטא בתורה ובהלכה!!

השביל הזה הוא התוויה של תורה והלכה..

אתה מתענג כבר בעולם הזה על ה' יתברך.. צדיק גדול!

אדם שמקיים מצוות ובורח מהתפקיד והייעוד שלו בעולם הוא עובד ה', אבל לא מספיק.
ויכול להיות בהחלט אדם שהרוחניות שלו היא בריחה מהכל.. קוראים לזה פרומר..
 

אנשים בעולם היהודי נוהגים לחשוב שיש להם יצרים לכבוד, לממון, למיניות..
אלה הם סוסים שברור להם שהאדם צריך לרסן במידת מה.
אבל הם לא נוהגים לחשוב שיש להם יצר לרוחניות!
ובטח שהם לא חושבים שכמו כל היצרים - גם היצר הרוחני הוא סוס שצריך לרסן ואסור לתת לו לנהוג בעצמו..

כתוצאה מכך אנחנו פוגשים אנשים שמוכנים להתמסר לקב"ה בדרכים ובאופנים מרחיקי לכת שלא התבקשו על פי ההלכה.. דרכים שמנתקות אותם מהעולם הזה, דרכים שהם קוראים להן בשקר "קדושה".

בדרך כלל הם לא מבחינים שמדובר בכלל בצורך פנימי שלהם.
צורך שנובע משנאה עצמית שלא יכולה לסבול את העובדה שהם גם גוף והוא מוגבל. שלא יכולה להכיל את העובדה שיש בנו גם תכונות פחות נעימות.. שגם איתן, אנחנו אהובים אצל ריבונו של עולם.
או יותר נכון - בדיוק ככה אנחנו אוהבים אצל ריבונו של עולם!
בגלל זה הם גם נוזפים פעמים רבות באחרים. כמו שהם רואים נגעי עצמם ושונאים אותם, כך הם שונאים גם את הפגמים שבאחר ומתקשים לעמוד ולהתבונן בהם.

[אגב - התנועה ההפוכה של אותה תכונה פרפקציוניסטית ושנאה עצמית היא המחשבה ש"אני אעשה מה שאני רוצה ואחפף את ההלכה -הקב"ה אוהב אותי גם ככה. לכן אני לא צריך להתאמץ לעמוד בכללים.."
אהבה עצמית אמיתית אליה אנו נדרשים להגיע במסגרת עבודת המידות היהודית - היא השלמה שמחה עם מי שאנחנו, עם התכונות הטובות שלנו ועם הנפש "הבהמית" שלנו והידיעה שיש לנו תפקיד נהדר בעולם בדיוק ככה. שעצם האחדות של כל זה ביחד בתוכנו,ושל עצמנו עם עצמנו - זו הופעה של ה' יתברך בעולם. ויחד עם זאת אנחנו תמיד בעבודת תיקון והשתלמות. מתוך שמחה ואהבה בלבד..]

אצל הנוצרים - הקדוש והנעלה הוא מי שמתרחק מגופו ומאנושיותו. מכשרונותיו ומהמתנות שלו. אפילו להחזיק מראה ולחשוב שאני יפה, נחשב לחטא גאווה.
אצלנו זה נחשב למחלה רוחנית!
ובלשון גדולי עולם (הרב משה שוחטוביץ', הגר"ש וולבה בשם רבי ירוחם ממיר ועוד) זה נקרא פרומקייט!
"כלל בסיסי אצל הפרומער,כל מה שהגוף אוהב מסתמא ה' שונא".

התפיסה הרווחת בעולם הדתי לאומי שנקראת "לקדש את החומר" גם היא אוחזת מעט מהעבודה זרה הזו.. שהרי החומר עצמו בעולם היהודי - הוא קדוש!!! אין צורך לקדש את החומר.
תפקידינו הוא לגלות את הקדושה שכבר קיימת בחומר.

מה זה קדוש? איך מגלים את הקדושה במציאות?
רבים נוהגים לחשוב בטעות שקדושה היא ההיפך של טומאה.
אבל קדושה היא ההיפך של חול.
חול = רגיל. קדוש = נבדל.
החול אינו בזוי! הוא פשוט רגיל. הוא הבסיס.
לדוגמא - טקס חופה וקידושין.
אישה מתקדשת לבעלה. היא נעשית מיוחדת לבעלה והיחידה שלו על מנת לממש איתה חיי אישות - מצוות עונה. התקדשותה לא מצביעה על נשים רווקות שהן בזויות, או שהן פחות!!
ילד בכור שנולד בלידה טבעית, הוריו צריכים לפדות את הקדושה שבו, כיון שבמקור הבכורים הוקדשו-התייחדו לעבודת המקדש. וצריך לפדות אותם מהתפקיד המיוחד להם אם רוצים שיוכלו להתנהל בעולם ללא מקדש, בלי לפגוע בתפקידם המקורי.
כל דבר שאדם מייחד למקדש- נקרא הקדש.

האדם היהודי מקדש עצמו כל הזמן, מבדיל עצמו משאר העולם - במצוות ובאיזון עולמו הרוחני והיצרי. גם במראה החיצוני. זה לא הופך אותו למנותק מהעולם הזה - אלא להיפך! את כל השתייכותו לעולם הזה הוא מקדש, הוא מייחד עבור עבודת ה' שלו.
לכן לדוגמא: את כשרון הנגינה שלו - הוא מפתח ומייחד לכבוד ה', מה שאומר שהוא לא אוסף מזה כבוד לעצמו, ולא מחפש מעריצים. הוא עושה מוזיקה שמבקשת את ה' ולא מוזיקה שעסוקה במכירת להיטים. (זה שיצא לו מזה גם להיטים וגם כבוד, זה הכבוד שרודף אחריו וההצלחה שנלווית מתוך אמונתו בה' אבל הוא לא נופל להתעסקות הרגילה -רק בזה)
או למשל את כשרון ההשפעה והכתיבה שלו - הוא מכוון שיקרב אחרים לה'.. שיוסיף טוב ושמחה. או יגלה את האמת (שהיא החותמת של ה')
גם את יכולותיו הגופניות לענג ולהתענג - הוא מייחד לכבוד ה', זאת אומרת עושה זאת בכללים של ההלכה שהם: עם אשתו בלבד, בטהרתה, בחדרי חדרים, ברצונם ובשמחת שניהם!
כל יכולת וכל מתנה, הוא לא מזניח, אלא מייחד לה'.

לכן לעולם קדושה ועבודת ה' לא מתבטאת בדיכוי פנימי!!
לכן לא משנה איזה ציבור קובע איזה אמות מידה לצדיקות או יראת שמים - המבחן הוא רק קיום התורה והמצוות בשמחה!

צריך לזכור לשמור על יצר הרוחניות ולא לעוות את ה' יתברך! לא לחפף ולא להיות פרומר..
המבחן לזה הוא שמירת תורה ומצוות, הלכה ורוח ההלכה - מתוך שמחה!
 

היה לי חשוב להבהיר את המהלך..
זה לא נכתב עליך!
למרגלים היה עונג במדבר - אבל זה היה נגד רצון ה'.
הרי כל ההליכה במדבר היתה כדי להגיע לארץ ישראל "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה"
אז הם לא קיימו את רצון ה' בשמחה. הם קיימו את רצונם הפרטי.

אני לא מכירה מספיק את ההגדרה של התניא לצערי.
אבל ברמת העברית הבסיסית
ההיפך מטהור הוא טמא.
וההיפך מקדוש הוא חול.
לכן אנחנו אומרים בהבדלה - להבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים.
 

זה נפלא. ממש "עשה רצונך כרצונו.."

בסוף זה לא קל להיות עובד ה'.. יש הרבה הכנעה..

יש לך גם מצוות לא תעשה. לא תתורו. לא תגנוב.
יש לך שמירת שבת - 
תמיד זה מסתדר עם הרצון שלך??
וואלה, שמע, אני באה ללמוד מכם.

שימש את הרב שך והסטייפלר
(ואל תגלה לרב יצחק שאני לומדת גם מהליטואים..)

רק הרב שך וחבדניקים זה לא מסתדר בדכ..

לא יודעת אם הוא מוכר אצל הליטאים. אני מכירה אותו כמדריך חתנים נערץ בזכות שכתב ספר מדהים לאברכים חרדים בדיני מצוות שבין איש לאשתו.

עבודת המידות, וגם שאלות אמונה.

כל הקשר ביני לבין ה'. זה באמת מאוד מאוד רחב.
זה יכול להיות אפילו הזוגיות שלי לפעמים.

ועל כן, אני לומדת להיות טובה יותר. לדייק את עצמי.
זה תפקיד שהוטל עליי מאת ה'.
ויותר מזה - זה כשלעצמו ממש, הדרך לעבוד את ה'..

עונג בעבודת ה' זו אחדות נפלאה..
 

עקרונית - הכל, כל ענייני ברוחניות, כל מה שהוא בעברית פשוטה: לעבוד, את, ה', זהו.

מעשית הנוסח הזה יותר שמיש במה שמכונה "עבודה שבלב" דהיינו - הקשר עם הקב"ה וכו'.

מעשית? ככה התקבע הביטוי.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה