אלא במושגים יותר פרקטים ספציפיים.

כמו שאמרת - 

אעדיף להשתמש ב'חוייה דתית' או ב'מחוייבות דתית'..

אם כבר לדבר אז לדבר ברור ;)

נכון, זה נועד כדי ליצור ריחוק ממני לאידיאל הנשגב של עבודת ה'. מי הרי יעיד על עצמו שהוא עובד ה'? זה דבר קשה מנשוא.

אולי חוסר השימוש מצמצם שאיפות? שאלה טובה עלי..

הבנתי את עבודת ה' עד עכשיו כ'רחמנא ליבא בעי'. ככוונה טהורה המשמשת מוטיבציה לעבודת ה' ולכן כשיש לי חוויה אישית אני לא אשייך אותה לשם.

מה הכוונה דרך שצועדים בה? כאילו - שאדם שואל "מה ה' רוצה ממני עכשיו?" ועושה זאת באופן פרקטי?

איך אפשר להגיע לזה? גם קשה מאוד לבדוק את זה.

ומז"א להגיע? אם אני שם כבר הגעתי, ואם אני לא שם - אז אני לא שם.

השלבים בדרך? אם כן - כמו מה למשל?

מבטאות את הצד הרגשי בעבודת ה' אם אני מבין אותך נכון.

ואם כן - אז איך אני יכול לדעת שהרוממות שלי בתפילה או בלימוד היא ממניע טהור לשמו יתברך?

שמעורב בו כל מיני תחושות שהם לא עבודת ה' טהורה כמו מניעים אישיים שונים וכולי.

לכן המדד של ההרגשה האישית לא מספיק לכאורה. לא? יש לך אפשרות לדייק את זה יותר?

הבסיס של כל עבודת ה' - הוא השאיפה לאחדות..
שהכל הכל אחד..
ה' אחד ושמו אחד - הטוב והרע, ממנו.
הרגש והשכל - ממנו
הכל הכל הכל - זה עבודת ה' אחת!
יהדות זה אחדות!

נראה לי שצריך לעשות הבחנה בין מניעים שונים.

מה שהאדם בוחר לעשות בהם הוא בחירתו. אדם יכול להרע בהם, ברמת הפגיעה שהוא עצמו מייצר לאחרים.
אבל אין רע יוצא מהקב"ה.. 
ז"א בסוף - התוכנית האלוקית כולה, היא טוב גמור ומוחלט.

כי הכל נוסע לפי רצון ה'.. לא לפי רצוני.

רצון ה' מתבטא בתורה ובהלכה!!

השביל הזה הוא התוויה של תורה והלכה..

אתה מתענג כבר בעולם הזה על ה' יתברך.. צדיק גדול!

אדם שמקיים מצוות ובורח מהתפקיד והייעוד שלו בעולם הוא עובד ה', אבל לא מספיק.
ויכול להיות בהחלט אדם שהרוחניות שלו היא בריחה מהכל.. קוראים לזה פרומר..
 

אנשים בעולם היהודי נוהגים לחשוב שיש להם יצרים לכבוד, לממון, למיניות..
אלה הם סוסים שברור להם שהאדם צריך לרסן במידת מה.
אבל הם לא נוהגים לחשוב שיש להם יצר לרוחניות!
ובטח שהם לא חושבים שכמו כל היצרים - גם היצר הרוחני הוא סוס שצריך לרסן ואסור לתת לו לנהוג בעצמו..

כתוצאה מכך אנחנו פוגשים אנשים שמוכנים להתמסר לקב"ה בדרכים ובאופנים מרחיקי לכת שלא התבקשו על פי ההלכה.. דרכים שמנתקות אותם מהעולם הזה, דרכים שהם קוראים להן בשקר "קדושה".

בדרך כלל הם לא מבחינים שמדובר בכלל בצורך פנימי שלהם.
צורך שנובע משנאה עצמית שלא יכולה לסבול את העובדה שהם גם גוף והוא מוגבל. שלא יכולה להכיל את העובדה שיש בנו גם תכונות פחות נעימות.. שגם איתן, אנחנו אהובים אצל ריבונו של עולם.
או יותר נכון - בדיוק ככה אנחנו אוהבים אצל ריבונו של עולם!
בגלל זה הם גם נוזפים פעמים רבות באחרים. כמו שהם רואים נגעי עצמם ושונאים אותם, כך הם שונאים גם את הפגמים שבאחר ומתקשים לעמוד ולהתבונן בהם.

[אגב - התנועה ההפוכה של אותה תכונה פרפקציוניסטית ושנאה עצמית היא המחשבה ש"אני אעשה מה שאני רוצה ואחפף את ההלכה -הקב"ה אוהב אותי גם ככה. לכן אני לא צריך להתאמץ לעמוד בכללים.."
אהבה עצמית אמיתית אליה אנו נדרשים להגיע במסגרת עבודת המידות היהודית - היא השלמה שמחה עם מי שאנחנו, עם התכונות הטובות שלנו ועם הנפש "הבהמית" שלנו והידיעה שיש לנו תפקיד נהדר בעולם בדיוק ככה. שעצם האחדות של כל זה ביחד בתוכנו,ושל עצמנו עם עצמנו - זו הופעה של ה' יתברך בעולם. ויחד עם זאת אנחנו תמיד בעבודת תיקון והשתלמות. מתוך שמחה ואהבה בלבד..]

אצל הנוצרים - הקדוש והנעלה הוא מי שמתרחק מגופו ומאנושיותו. מכשרונותיו ומהמתנות שלו. אפילו להחזיק מראה ולחשוב שאני יפה, נחשב לחטא גאווה.
אצלנו זה נחשב למחלה רוחנית!
ובלשון גדולי עולם (הרב משה שוחטוביץ', הגר"ש וולבה בשם רבי ירוחם ממיר ועוד) זה נקרא פרומקייט!
"כלל בסיסי אצל הפרומער,כל מה שהגוף אוהב מסתמא ה' שונא".

התפיסה הרווחת בעולם הדתי לאומי שנקראת "לקדש את החומר" גם היא אוחזת מעט מהעבודה זרה הזו.. שהרי החומר עצמו בעולם היהודי - הוא קדוש!!! אין צורך לקדש את החומר.
תפקידינו הוא לגלות את הקדושה שכבר קיימת בחומר.

מה זה קדוש? איך מגלים את הקדושה במציאות?
רבים נוהגים לחשוב בטעות שקדושה היא ההיפך של טומאה.
אבל קדושה היא ההיפך של חול.
חול = רגיל. קדוש = נבדל.
החול אינו בזוי! הוא פשוט רגיל. הוא הבסיס.
לדוגמא - טקס חופה וקידושין.
אישה מתקדשת לבעלה. היא נעשית מיוחדת לבעלה והיחידה שלו על מנת לממש איתה חיי אישות - מצוות עונה. התקדשותה לא מצביעה על נשים רווקות שהן בזויות, או שהן פחות!!
ילד בכור שנולד בלידה טבעית, הוריו צריכים לפדות את הקדושה שבו, כיון שבמקור הבכורים הוקדשו-התייחדו לעבודת המקדש. וצריך לפדות אותם מהתפקיד המיוחד להם אם רוצים שיוכלו להתנהל בעולם ללא מקדש, בלי לפגוע בתפקידם המקורי.
כל דבר שאדם מייחד למקדש- נקרא הקדש.

האדם היהודי מקדש עצמו כל הזמן, מבדיל עצמו משאר העולם - במצוות ובאיזון עולמו הרוחני והיצרי. גם במראה החיצוני. זה לא הופך אותו למנותק מהעולם הזה - אלא להיפך! את כל השתייכותו לעולם הזה הוא מקדש, הוא מייחד עבור עבודת ה' שלו.
לכן לדוגמא: את כשרון הנגינה שלו - הוא מפתח ומייחד לכבוד ה', מה שאומר שהוא לא אוסף מזה כבוד לעצמו, ולא מחפש מעריצים. הוא עושה מוזיקה שמבקשת את ה' ולא מוזיקה שעסוקה במכירת להיטים. (זה שיצא לו מזה גם להיטים וגם כבוד, זה הכבוד שרודף אחריו וההצלחה שנלווית מתוך אמונתו בה' אבל הוא לא נופל להתעסקות הרגילה -רק בזה)
או למשל את כשרון ההשפעה והכתיבה שלו - הוא מכוון שיקרב אחרים לה'.. שיוסיף טוב ושמחה. או יגלה את האמת (שהיא החותמת של ה')
גם את יכולותיו הגופניות לענג ולהתענג - הוא מייחד לכבוד ה', זאת אומרת עושה זאת בכללים של ההלכה שהם: עם אשתו בלבד, בטהרתה, בחדרי חדרים, ברצונם ובשמחת שניהם!
כל יכולת וכל מתנה, הוא לא מזניח, אלא מייחד לה'.

לכן לעולם קדושה ועבודת ה' לא מתבטאת בדיכוי פנימי!!
לכן לא משנה איזה ציבור קובע איזה אמות מידה לצדיקות או יראת שמים - המבחן הוא רק קיום התורה והמצוות בשמחה!

צריך לזכור לשמור על יצר הרוחניות ולא לעוות את ה' יתברך! לא לחפף ולא להיות פרומר..
המבחן לזה הוא שמירת תורה ומצוות, הלכה ורוח ההלכה - מתוך שמחה!
 

היה לי חשוב להבהיר את המהלך..
זה לא נכתב עליך!
למרגלים היה עונג במדבר - אבל זה היה נגד רצון ה'.
הרי כל ההליכה במדבר היתה כדי להגיע לארץ ישראל "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה"
אז הם לא קיימו את רצון ה' בשמחה. הם קיימו את רצונם הפרטי.

אני לא מכירה מספיק את ההגדרה של התניא לצערי.
אבל ברמת העברית הבסיסית
ההיפך מטהור הוא טמא.
וההיפך מקדוש הוא חול.
לכן אנחנו אומרים בהבדלה - להבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים.
 

זה נפלא. ממש "עשה רצונך כרצונו.."

בסוף זה לא קל להיות עובד ה'.. יש הרבה הכנעה..

יש לך גם מצוות לא תעשה. לא תתורו. לא תגנוב.
יש לך שמירת שבת - 
תמיד זה מסתדר עם הרצון שלך??
וואלה, שמע, אני באה ללמוד מכם.

שימש את הרב שך והסטייפלר
(ואל תגלה לרב יצחק שאני לומדת גם מהליטואים..)

רק הרב שך וחבדניקים זה לא מסתדר בדכ..

לא יודעת אם הוא מוכר אצל הליטאים. אני מכירה אותו כמדריך חתנים נערץ בזכות שכתב ספר מדהים לאברכים חרדים בדיני מצוות שבין איש לאשתו.

עבודת המידות, וגם שאלות אמונה.

כל הקשר ביני לבין ה'. זה באמת מאוד מאוד רחב.
זה יכול להיות אפילו הזוגיות שלי לפעמים.

ועל כן, אני לומדת להיות טובה יותר. לדייק את עצמי.
זה תפקיד שהוטל עליי מאת ה'.
ויותר מזה - זה כשלעצמו ממש, הדרך לעבוד את ה'..

עונג בעבודת ה' זו אחדות נפלאה..
 

עקרונית - הכל, כל ענייני ברוחניות, כל מה שהוא בעברית פשוטה: לעבוד, את, ה', זהו.

מעשית הנוסח הזה יותר שמיש במה שמכונה "עבודה שבלב" דהיינו - הקשר עם הקב"ה וכו'.

מעשית? ככה התקבע הביטוי.

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!