בוקר טוב

קודם כל שולח כוחות להתמודדות 

אתם סובלים 8 שנים - ממש מתחנן שלא תסבלו ככה כמונו 20 שנה!!

להישאר ככה זה לא חיים - זה פוגע בכולם - בו - בך ובילדים

המחשבה שזה למען הילדים וטוב להם היא טעות בבסיסה

או טיפול והשארות יחד בטוב בשמחה באהבה - או פרידה בהסכמה והקמת 2 בתים שמחים ובריאים

אנחנו נשואים כ 20 שנה

נישואין מאהבה גדולה

לא טיפלנו כשהבעיות קטנות וכשהייתה אהבה גדולה ורצון משותף שהיא מנוע הכרחי בטיפול זוגי.

פגיעות נפשיות הדדיות.

נאבקים אחד בשני במקום מאבק משותף לזוגיות ועל הזוגיות.

מתרחקים כי לא רוצים לפגוע

בעקבות המרחק הנפשי והפיזי אין אהבה אין זוגיות

ככל שהמרחק גדל גם אין קשר אנושי פשוט ובסיסי וזה מוביל לאיבה שנאה וסלידה.

נשארים בשביל הילדים - ושוכחים נקודה חשובה ליפני הילדים היה פה זוג שבחר אחד בשני מאהבה שבחרו אחד בשני מבין כולם.

הנקודה המרכזית בבית  היא חיים זוגיים אוהבים בריאים ותקינים

ובכל בעייה חייבים לטפל כאשר היא קטנה

סיפור חיינו זו הזנחה של כל הבעיות ללא טיפול ועכשיו יש בעיות של 20 שנה על השולחן.

וגם היום אחרי 20 שנה אני מאמין שאם נרצה ונאמין ונבוא מחוייבים לטיפול נוכל בעזרת מטפל להציל את האהבה את הזוגיות את הבית ואת הילדים המתוקים.

כמו בור יוסף שאין מים יש נחשים ועקרבים

כאשר אין אהבה וזוגיות תקינה

יש מרחק -מריבות - ניכור - שנאה ח"ו

אהבת חייך - אשת נעוריך - אם ילדיך

מאשת נעורייך אתה מתרחק - בורח - לא נותן לה אהבה -נלחם בה - נאבק בה - אבסורד חיי

הבנה בסיסית שללא מעורבות של גורם מטפל נסבול כל חיינו!

מחויבות לטיפול - הכרה בבעיות רצון לטפל זה בסיס להצלחת הטיפול - ללא זה הטיפול ייכשל לצערי

כותב לעצמי אבל גם עונה את האפשרויות :

1. בחירה בזוגיות - 20 שנה לא הצלחנו לבד וחייבים עזרה טיפולית מקצועית

טיפול משותף - הכרה משותפת לבעייה הזוגית הכרה לבעיות האישיות הפוגעות בזוגיות - רצון להשקיע בתיקון זוגי בטיפול - לבחור מטפל-ת טובה ואחרי טיפול שורשי זוגי ואישי - שלא מתעלם מהעבר אלא מטפל בכל הבעיות המונעות קירבה ואהבה - לחיות יחד עד 120 באהבה גדולה.באם רוצים גם אחרי 20 שנה של הזנחה זה אפשרי.

2. בחירה בפרידה ל 2 בתים בריאים ושמחים - באם לא מחויבים לטיפול או באם הטיפול הזוגי כשל אי אפשר יחד והמציאות הזוגית הקלוקלת פוגעת בה בי ובילדים

להפרד בהסכמה משותפת על ידי מגשר כשהילדים הם המרכז - להמנע מלחימה על ידי עו"ד שרק גוררים את כל המשפחה לסבל נוסף.

להשקיע בטיפול לפרידה - טיפול לילדים - טיפול "זוגי" שיאפשר חיים בנפרד אבל שיח וגידול הילדים בבתים נפרדים

גם לאחר גירושין יש אתגר של גידול הילדים עד 120 יחד.

3.בחירה בילדים - הישארות בבית משותף ללא אהבה - חדרים נפרדים

גידול הילדים יחד תחת קורת גג אחת - מהבנה שגירושין ייפגעו בהם

או פחד כלכלי או כללי מגירושין

לכל זוג מתאימה דרך שונה אבל בעייני דריכה במקום פוגעת בכולם

ולכולם ילדים אבא ואמא מגיע חיים שמחים ומאושרים

בהצלחה בכל אשר תלכו

שייראה כאילו הם באים לפתוח מולך את הלב ומעוניינים להשתתף בכאבך - 
אבל מכמה ימים מעטים בפורום, אני מבינה שיש כאן רשת מאחורה של אנשים כאובים, שנופלים למקומות רעים מאוד..
וזה כולל לגמרי זימה וקשרי בגידה. אז מבקשת ממך - לחסום אותם ולא לדבר איתם.

ב. אני כמעט רותחת מהסיפור הזה - לא עלייך..
אלא על מדריכת הכלות שלך, על המחנכים והמחנכות שלך ועל כל הציבור המטומטם שלנו (שה' יסלח לי)
שלא מכינים לחתונה..
כי לבעלך אין בעיות תקשורת (אלא אם כן יש לו משהו מאובחן, מהדברים שכתבת ממש לא עולה בעיית תקשורת)
פשוט אף אחד לא הכין אתכם למה קורה אחרי חצי שנה כשהורמוני ההתאהבות במוח כבים..
למפגש החזיתי של הבדלי תקשורת בין נשים לגברים!
ותראו לאן זה הגיע?

ג. אני מתלבטת מאוד מאוד איך לכתוב פה..
יש דברים שאם אכתוב - יהיו חסרי רגישות כלפי הכאב שלך, כלפי הסבל.. 
ומצד שני הם יצילו זוגות אחרים צעירים שעומדים במצב הזה ואולי קוראים מה שקורה פה..
זה שורף מאוד מאוד לגלות שלא באמת היתה לנו איזו בעיה.. אלא פשוט לא היתה לנו ההכוונה הראויה
וזה כמו להגיד שהסבל שלך לא באמת יושב על משהו אמיתי - 
זה לא הכוונה שלי - את באמת סובלת. כל רגע טהור. וגם הוא!
רק שהקושי לא התחיל כי היה למישהו מכם בעיה, אלא מחוסר הכוונה בסיסי ביותר.

ד. אנשים פה כועסים עליי כשאני שולחת זוגות לטיפול..
קיבלתי כמה תגובות בפרטי של "אתם ממגדל השן של הנישואין המאושרים, מה את בכלל מבינה בסבל שלי"
צריך להגיד - שאין זוג שלא עובר את המהמורות האלה, השאלה אם הדריכו אותו לעבור אותם!!!!
וזה כל כך קריטי וחיוני!!!

לפי מחקרים -  אנשים פונים לטיפול סוף סוף בממוצע של 6 שנים מתחילת משבר!!!
זה איום ונורא!! גם למטפל זה נעשה מורכב בטירוף לפרק משקעים של זמן ממושך כל כך!
אז אני צורחת בכל כוחי לאנשים פה -
על הבעיה הכי הכי הכי קטנה שלכם!!! תפנו לטיפול! מתחילת הדרך!
טיפול הוא לא לזוגות על הקצה.. שם זה לא טיפול, זה ניתוח חירום
הכי הרבה זו תהיה פגישה אחת.. שתסביר לכם מה קורה ביניכם!
גם אם עברו 5 שנים ולא עלה משהו קיצוני - לכו לטיפול!
צריך כאן ביקורת כמו אצל רופא שיניים ושיננית, לוודא שדברים לא מצטברים בלי שנשים לב אליהם..
זוגיות זו תחזוקה שוטפת!!
אי אפשר לעשות את זה לבד במרבית הפעמים.
לפחות אם לא קיבלתם הדרכה מדויקת מאוד לפתרון קונפליקטים בזוגיות.

ה. אני יכולה להסביר לך כאן כל מיני דברים חשובים - אבל זה לא יחליף טיפול עמוק אצל אנשים מומלצים!

כמו על כך שאת בטוחה שהגבר שלך היה אטום כלפייך כשנרדם מול הבכי שלך - 
השאלה היחידה שרצה בראש שלך - היא איך אפשר לעזאזל להיות חסר רגישות כל כך?
והוא בטוח שאת לא מבינה, את עוצמת הכאב שהוא פוגש כשאת בוכה,
כי גבר מגדיר את הערך העצמי שלו לפי השמחה של האישה שלו
ובכל פעם שאת בוכה הוא נחנק ונמעך מבפנים, עד שממש אוזלים לו הכוחות

וההירדמות שלו היתה בריחה..

איך אני יודעת?
כי גם הבעל שלי עושה את זה..עד היום לפעמים
ולא כי הוא לא רגיש אליי. הוא אוהב אותי מאוד, בדיוק כפי שהגבר שלך אהב אותך..
אם אני רוצה אותו איתי, אני צריכה להזכיר לו שהוא גבר טוב ויקר בעיני!

גם הגבר שלך טוב ואוהב אותך, בדיוק כפי שאת טובה ואוהבת אותו - 
אתם פשוט לא מבינים את הטריגרים אחד של השני!

זהו - זה שובר לי את הלב, איך שולחים אנשים אל הים..
ים זה עונג גדול, אבל לשלוח אנשים לים בלי ללמד אותם לשחות,
בלי ללמד אותם את זרמי הגלים, את סכנות השמש-
זה פשוט לשלוח אנשים אל מותם או אל מאבקיהם הבלתי פוסקים.

גם לכם יש תקווה - אבל זו לא תשובה בפורום!
זה לגמרי לגמרי טיפול והכוונה ויעוץ!! שוב - אצל מומלצים בלבד..
ואולי נכון גם להתחיל רק איתך
(לא כי את מקור הבעיה. אלא כי אפשר לשנות מכיוון אחד בלבד)
וזה לגמרי קורע את הלב לדעת, ש8 שנים של סבל רק בגלל זה..

אם את לא רוצה יעוץ וטיפול - 
ממליצה בינתיים על הספר "להיות ראוי" של אמיתי מגד.
ועל "גברים ממאדים ונשים מנגה" של ד"ר ג'ון גריי.. (את שניהם ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות)

מסכים לגמרי טיפול לבד מועיל מאוד אין ספק - וגם יכול להזיז הרבה אצל בן הזוג

אבל לבסוף לפתרון הבעיות הזוגיות חייב טיפול משותף

הייתי נזהרת מיעוץ אצלו..
אם יש לו הכשרה לטיפול ויעוץ - מצוין.
אבל אם הולכים אליו רק בגלל שהוא רב, ראיתי כבר נזקים קשים שעשו רבנים שרצו להיטיב.

לפי מה שכתוב - אני לא מוצאת סיבה לבעיית תקשורת.

זה כ"כ מתסכל!!!!!!!!!

כל התחושות הקשות שלך מולו במיניות..
הם התחושות הקשות שלו מולך במיליות...

כמו שאישה צריכה במיניות -
הכנה, מגע עקיף, קודם חיבוקים ונשיקות וליטופים,
ואוי ואבוי לגבר שיגע ישירות באיזורים הארוגניים

ככה גם גבר, כשמתחילים לדבר איתו - 
לקפוץ ישירות אל לב הרגשות בשיח, זו אותה תחושה מבחינתו,
כמו שאת מרגישה כשנוגעים בך ישירות למטרות מיניות - 
טריקת דלת מיידית ורצון להדוף את השני!!

כדי להכנס לשיחה רגשית עם גבר, כדי שהוא יוכל להינות איתך משיח כזה - 
צריך הכנה..
קודם שיחה סתמית, על איך היה היום, בלי שום טריגר רגשי 
בדיחות או סיפורים שאין בהם שום מאמץ מיוחד 
ולאט לאט אפשר יהיה להכנס לשיחת רגש!!

הרבה גברים לא יודעים להסביר את זה, אבל כשאישה פותחת איתם את הכאבים הרגשיים שלה בלי הכנה-
היא מכווצת ונועלת אותם לחלוטין!
 

תחשבי כמה זה נשמע לנו קשה.. לעשות את כל המעקף הזה כדי להגיע לשיחה הרגשית שאנחנו רוצות..
אז כמה קשה לו להבין את הצורך שלך והמעקפים במיניות..
ואיך זה מתפוצץ כשלא מכירים את המנגנונים אחד של השני..
והתחושות הן קשות מאוד, ממש של פגיעה בבסיס הצרכים שלי.

חלום שלי שיהיה קורס כזה כהכנה לנשואים ולחיים אולי בכיתה י"ב

בנות ילמדו על עצמן ועל בנים

ובנים ילמדו על עצמם ועל בנות

וכמובן לימוד על החיבור בין בנים לבנות 

הלוואי שירימו את הכפפה

וזה לא הדרכת חתנים וכלות אלא הרבה יותר עמוק בעייני

יכול להיות כלי יעיל מאוד שיצור נישואים וחיים מאושרים יותר לכולנו

כי זה מצריך קורסים הרבה יותר גדולים.
לרווקים ולנשואים.

אבל מאדים ונגה לא מלמד איך לריב..
הוא מלמד איך להבין זה את זו יותר טוב.. ולתקשר..
פחות איך להעביר ביקורת ואיך להתמודד עם כעס של השני עליי, או עם נקודות מחלוקת בינינו-
שלא קשורות להבדלי נשים גברים, אלא קשורות למשל לאידיאולוגיה ולהשקפה..

בד"כ כל צד לוקח התייחסות מסויימת.
גם אם זה לא דיכוטומי!
זאת אומרת גם אם הוא גבר ורק בחלק מהדברים הוא רואה את זה כמו אישה..
זה כתוב גם בספר. 

יקרה הלכתם לטיפול זוגי?

הוא הלך לטיפול פרטני עם פסיכולוג או מישהו? ,

נשמע שחסר לו קצת בתודעה של דינמיקה של מעשיו  (לא מחייב שזו ממש לקות בתקשורת גם אם זה מתבטא כך)

גם אם לא הלכתם ולדעתי כל כך חשוב ללכת בכל מחיר...

אז לכי בשביל עצמך למשהי שתלמד אותך איך לשמור על הנפש שלך 

על האנרגיות שחבויות בתוכך 

ולא לבזבז אותן על תסכול כל כך מבעבע ונוקב 

חבל לך לא בשבילו בשביל עצמך 

את לא הולכת לטיפול כי את הבעיה 

אלא כי את בבעיה 

תחשבי רק מה טוב לך איך את מקדמת את עצמך !

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌