בוקר טוב

קודם כל שולח כוחות להתמודדות 

אתם סובלים 8 שנים - ממש מתחנן שלא תסבלו ככה כמונו 20 שנה!!

להישאר ככה זה לא חיים - זה פוגע בכולם - בו - בך ובילדים

המחשבה שזה למען הילדים וטוב להם היא טעות בבסיסה

או טיפול והשארות יחד בטוב בשמחה באהבה - או פרידה בהסכמה והקמת 2 בתים שמחים ובריאים

אנחנו נשואים כ 20 שנה

נישואין מאהבה גדולה

לא טיפלנו כשהבעיות קטנות וכשהייתה אהבה גדולה ורצון משותף שהיא מנוע הכרחי בטיפול זוגי.

פגיעות נפשיות הדדיות.

נאבקים אחד בשני במקום מאבק משותף לזוגיות ועל הזוגיות.

מתרחקים כי לא רוצים לפגוע

בעקבות המרחק הנפשי והפיזי אין אהבה אין זוגיות

ככל שהמרחק גדל גם אין קשר אנושי פשוט ובסיסי וזה מוביל לאיבה שנאה וסלידה.

נשארים בשביל הילדים - ושוכחים נקודה חשובה ליפני הילדים היה פה זוג שבחר אחד בשני מאהבה שבחרו אחד בשני מבין כולם.

הנקודה המרכזית בבית  היא חיים זוגיים אוהבים בריאים ותקינים

ובכל בעייה חייבים לטפל כאשר היא קטנה

סיפור חיינו זו הזנחה של כל הבעיות ללא טיפול ועכשיו יש בעיות של 20 שנה על השולחן.

וגם היום אחרי 20 שנה אני מאמין שאם נרצה ונאמין ונבוא מחוייבים לטיפול נוכל בעזרת מטפל להציל את האהבה את הזוגיות את הבית ואת הילדים המתוקים.

כמו בור יוסף שאין מים יש נחשים ועקרבים

כאשר אין אהבה וזוגיות תקינה

יש מרחק -מריבות - ניכור - שנאה ח"ו

אהבת חייך - אשת נעוריך - אם ילדיך

מאשת נעורייך אתה מתרחק - בורח - לא נותן לה אהבה -נלחם בה - נאבק בה - אבסורד חיי

הבנה בסיסית שללא מעורבות של גורם מטפל נסבול כל חיינו!

מחויבות לטיפול - הכרה בבעיות רצון לטפל זה בסיס להצלחת הטיפול - ללא זה הטיפול ייכשל לצערי

כותב לעצמי אבל גם עונה את האפשרויות :

1. בחירה בזוגיות - 20 שנה לא הצלחנו לבד וחייבים עזרה טיפולית מקצועית

טיפול משותף - הכרה משותפת לבעייה הזוגית הכרה לבעיות האישיות הפוגעות בזוגיות - רצון להשקיע בתיקון זוגי בטיפול - לבחור מטפל-ת טובה ואחרי טיפול שורשי זוגי ואישי - שלא מתעלם מהעבר אלא מטפל בכל הבעיות המונעות קירבה ואהבה - לחיות יחד עד 120 באהבה גדולה.באם רוצים גם אחרי 20 שנה של הזנחה זה אפשרי.

2. בחירה בפרידה ל 2 בתים בריאים ושמחים - באם לא מחויבים לטיפול או באם הטיפול הזוגי כשל אי אפשר יחד והמציאות הזוגית הקלוקלת פוגעת בה בי ובילדים

להפרד בהסכמה משותפת על ידי מגשר כשהילדים הם המרכז - להמנע מלחימה על ידי עו"ד שרק גוררים את כל המשפחה לסבל נוסף.

להשקיע בטיפול לפרידה - טיפול לילדים - טיפול "זוגי" שיאפשר חיים בנפרד אבל שיח וגידול הילדים בבתים נפרדים

גם לאחר גירושין יש אתגר של גידול הילדים עד 120 יחד.

3.בחירה בילדים - הישארות בבית משותף ללא אהבה - חדרים נפרדים

גידול הילדים יחד תחת קורת גג אחת - מהבנה שגירושין ייפגעו בהם

או פחד כלכלי או כללי מגירושין

לכל זוג מתאימה דרך שונה אבל בעייני דריכה במקום פוגעת בכולם

ולכולם ילדים אבא ואמא מגיע חיים שמחים ומאושרים

בהצלחה בכל אשר תלכו

שייראה כאילו הם באים לפתוח מולך את הלב ומעוניינים להשתתף בכאבך - 
אבל מכמה ימים מעטים בפורום, אני מבינה שיש כאן רשת מאחורה של אנשים כאובים, שנופלים למקומות רעים מאוד..
וזה כולל לגמרי זימה וקשרי בגידה. אז מבקשת ממך - לחסום אותם ולא לדבר איתם.

ב. אני כמעט רותחת מהסיפור הזה - לא עלייך..
אלא על מדריכת הכלות שלך, על המחנכים והמחנכות שלך ועל כל הציבור המטומטם שלנו (שה' יסלח לי)
שלא מכינים לחתונה..
כי לבעלך אין בעיות תקשורת (אלא אם כן יש לו משהו מאובחן, מהדברים שכתבת ממש לא עולה בעיית תקשורת)
פשוט אף אחד לא הכין אתכם למה קורה אחרי חצי שנה כשהורמוני ההתאהבות במוח כבים..
למפגש החזיתי של הבדלי תקשורת בין נשים לגברים!
ותראו לאן זה הגיע?

ג. אני מתלבטת מאוד מאוד איך לכתוב פה..
יש דברים שאם אכתוב - יהיו חסרי רגישות כלפי הכאב שלך, כלפי הסבל.. 
ומצד שני הם יצילו זוגות אחרים צעירים שעומדים במצב הזה ואולי קוראים מה שקורה פה..
זה שורף מאוד מאוד לגלות שלא באמת היתה לנו איזו בעיה.. אלא פשוט לא היתה לנו ההכוונה הראויה
וזה כמו להגיד שהסבל שלך לא באמת יושב על משהו אמיתי - 
זה לא הכוונה שלי - את באמת סובלת. כל רגע טהור. וגם הוא!
רק שהקושי לא התחיל כי היה למישהו מכם בעיה, אלא מחוסר הכוונה בסיסי ביותר.

ד. אנשים פה כועסים עליי כשאני שולחת זוגות לטיפול..
קיבלתי כמה תגובות בפרטי של "אתם ממגדל השן של הנישואין המאושרים, מה את בכלל מבינה בסבל שלי"
צריך להגיד - שאין זוג שלא עובר את המהמורות האלה, השאלה אם הדריכו אותו לעבור אותם!!!!
וזה כל כך קריטי וחיוני!!!

לפי מחקרים -  אנשים פונים לטיפול סוף סוף בממוצע של 6 שנים מתחילת משבר!!!
זה איום ונורא!! גם למטפל זה נעשה מורכב בטירוף לפרק משקעים של זמן ממושך כל כך!
אז אני צורחת בכל כוחי לאנשים פה -
על הבעיה הכי הכי הכי קטנה שלכם!!! תפנו לטיפול! מתחילת הדרך!
טיפול הוא לא לזוגות על הקצה.. שם זה לא טיפול, זה ניתוח חירום
הכי הרבה זו תהיה פגישה אחת.. שתסביר לכם מה קורה ביניכם!
גם אם עברו 5 שנים ולא עלה משהו קיצוני - לכו לטיפול!
צריך כאן ביקורת כמו אצל רופא שיניים ושיננית, לוודא שדברים לא מצטברים בלי שנשים לב אליהם..
זוגיות זו תחזוקה שוטפת!!
אי אפשר לעשות את זה לבד במרבית הפעמים.
לפחות אם לא קיבלתם הדרכה מדויקת מאוד לפתרון קונפליקטים בזוגיות.

ה. אני יכולה להסביר לך כאן כל מיני דברים חשובים - אבל זה לא יחליף טיפול עמוק אצל אנשים מומלצים!

כמו על כך שאת בטוחה שהגבר שלך היה אטום כלפייך כשנרדם מול הבכי שלך - 
השאלה היחידה שרצה בראש שלך - היא איך אפשר לעזאזל להיות חסר רגישות כל כך?
והוא בטוח שאת לא מבינה, את עוצמת הכאב שהוא פוגש כשאת בוכה,
כי גבר מגדיר את הערך העצמי שלו לפי השמחה של האישה שלו
ובכל פעם שאת בוכה הוא נחנק ונמעך מבפנים, עד שממש אוזלים לו הכוחות

וההירדמות שלו היתה בריחה..

איך אני יודעת?
כי גם הבעל שלי עושה את זה..עד היום לפעמים
ולא כי הוא לא רגיש אליי. הוא אוהב אותי מאוד, בדיוק כפי שהגבר שלך אהב אותך..
אם אני רוצה אותו איתי, אני צריכה להזכיר לו שהוא גבר טוב ויקר בעיני!

גם הגבר שלך טוב ואוהב אותך, בדיוק כפי שאת טובה ואוהבת אותו - 
אתם פשוט לא מבינים את הטריגרים אחד של השני!

זהו - זה שובר לי את הלב, איך שולחים אנשים אל הים..
ים זה עונג גדול, אבל לשלוח אנשים לים בלי ללמד אותם לשחות,
בלי ללמד אותם את זרמי הגלים, את סכנות השמש-
זה פשוט לשלוח אנשים אל מותם או אל מאבקיהם הבלתי פוסקים.

גם לכם יש תקווה - אבל זו לא תשובה בפורום!
זה לגמרי לגמרי טיפול והכוונה ויעוץ!! שוב - אצל מומלצים בלבד..
ואולי נכון גם להתחיל רק איתך
(לא כי את מקור הבעיה. אלא כי אפשר לשנות מכיוון אחד בלבד)
וזה לגמרי קורע את הלב לדעת, ש8 שנים של סבל רק בגלל זה..

אם את לא רוצה יעוץ וטיפול - 
ממליצה בינתיים על הספר "להיות ראוי" של אמיתי מגד.
ועל "גברים ממאדים ונשים מנגה" של ד"ר ג'ון גריי.. (את שניהם ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות)

מסכים לגמרי טיפול לבד מועיל מאוד אין ספק - וגם יכול להזיז הרבה אצל בן הזוג

אבל לבסוף לפתרון הבעיות הזוגיות חייב טיפול משותף

הייתי נזהרת מיעוץ אצלו..
אם יש לו הכשרה לטיפול ויעוץ - מצוין.
אבל אם הולכים אליו רק בגלל שהוא רב, ראיתי כבר נזקים קשים שעשו רבנים שרצו להיטיב.

לפי מה שכתוב - אני לא מוצאת סיבה לבעיית תקשורת.

זה כ"כ מתסכל!!!!!!!!!

כל התחושות הקשות שלך מולו במיניות..
הם התחושות הקשות שלו מולך במיליות...

כמו שאישה צריכה במיניות -
הכנה, מגע עקיף, קודם חיבוקים ונשיקות וליטופים,
ואוי ואבוי לגבר שיגע ישירות באיזורים הארוגניים

ככה גם גבר, כשמתחילים לדבר איתו - 
לקפוץ ישירות אל לב הרגשות בשיח, זו אותה תחושה מבחינתו,
כמו שאת מרגישה כשנוגעים בך ישירות למטרות מיניות - 
טריקת דלת מיידית ורצון להדוף את השני!!

כדי להכנס לשיחה רגשית עם גבר, כדי שהוא יוכל להינות איתך משיח כזה - 
צריך הכנה..
קודם שיחה סתמית, על איך היה היום, בלי שום טריגר רגשי 
בדיחות או סיפורים שאין בהם שום מאמץ מיוחד 
ולאט לאט אפשר יהיה להכנס לשיחת רגש!!

הרבה גברים לא יודעים להסביר את זה, אבל כשאישה פותחת איתם את הכאבים הרגשיים שלה בלי הכנה-
היא מכווצת ונועלת אותם לחלוטין!
 

תחשבי כמה זה נשמע לנו קשה.. לעשות את כל המעקף הזה כדי להגיע לשיחה הרגשית שאנחנו רוצות..
אז כמה קשה לו להבין את הצורך שלך והמעקפים במיניות..
ואיך זה מתפוצץ כשלא מכירים את המנגנונים אחד של השני..
והתחושות הן קשות מאוד, ממש של פגיעה בבסיס הצרכים שלי.

חלום שלי שיהיה קורס כזה כהכנה לנשואים ולחיים אולי בכיתה י"ב

בנות ילמדו על עצמן ועל בנים

ובנים ילמדו על עצמם ועל בנות

וכמובן לימוד על החיבור בין בנים לבנות 

הלוואי שירימו את הכפפה

וזה לא הדרכת חתנים וכלות אלא הרבה יותר עמוק בעייני

יכול להיות כלי יעיל מאוד שיצור נישואים וחיים מאושרים יותר לכולנו

כי זה מצריך קורסים הרבה יותר גדולים.
לרווקים ולנשואים.

אבל מאדים ונגה לא מלמד איך לריב..
הוא מלמד איך להבין זה את זו יותר טוב.. ולתקשר..
פחות איך להעביר ביקורת ואיך להתמודד עם כעס של השני עליי, או עם נקודות מחלוקת בינינו-
שלא קשורות להבדלי נשים גברים, אלא קשורות למשל לאידיאולוגיה ולהשקפה..

בד"כ כל צד לוקח התייחסות מסויימת.
גם אם זה לא דיכוטומי!
זאת אומרת גם אם הוא גבר ורק בחלק מהדברים הוא רואה את זה כמו אישה..
זה כתוב גם בספר. 

יקרה הלכתם לטיפול זוגי?

הוא הלך לטיפול פרטני עם פסיכולוג או מישהו? ,

נשמע שחסר לו קצת בתודעה של דינמיקה של מעשיו  (לא מחייב שזו ממש לקות בתקשורת גם אם זה מתבטא כך)

גם אם לא הלכתם ולדעתי כל כך חשוב ללכת בכל מחיר...

אז לכי בשביל עצמך למשהי שתלמד אותך איך לשמור על הנפש שלך 

על האנרגיות שחבויות בתוכך 

ולא לבזבז אותן על תסכול כל כך מבעבע ונוקב 

חבל לך לא בשבילו בשביל עצמך 

את לא הולכת לטיפול כי את הבעיה 

אלא כי את בבעיה 

תחשבי רק מה טוב לך איך את מקדמת את עצמך !

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..