מלבד ציווי אלוקי?
(נכתב בכאב, בבקשה תחכימו אותי,
זו לא הטרלה מסוג כלשהו)
מלבד ציווי אלוקי?
(נכתב בכאב, בבקשה תחכימו אותי,
זו לא הטרלה מסוג כלשהו)
דור העתיד
לחנך אותם
לעשות אותם טובים
לראות מהם נחת
לאהוב ולקבל אהבה
לא בהכרח שווה את הסיכוי לאהבה
/לראות מהם נחת וכו
אולי תפרטי מה ההתלבטות שלך
על מה זה יושב....
להביא ילדים לעולם? - צחקתי
הדברים שציינת בהודעה הקודמת יושבים על אינטרס כלשהו שלנו
לא הוגן ומוסרי מצידנו להביא אותם לקשיים של העולם הזה רק מתוך רצון לממש את השאיפות שלנו
גם אם לא נתיחס לצד הרוחני של קדושת החיים...
למה לא להביא עוד ילדים לזה?
החיים טובים, נשתף אותם...
ההנאה הזו היא מזערית ביחס לסבל שהחיים מעבירים אותנו
יותר חזקים מרגעי הקושי, גם אם הם יותר קצרים
אבל ברגש לפחות מליוני אנשים לא מרגישים כמוך
ולא חסר אנשים שמקללים את מי שאחראי להבאתם לעולם, זה מאוד תלוי במה שהאדם עבר בחייו וביחס שלו להכל
וכל עוד אני לא יכולה להיות בטוחה שהדרך שאני אנחיל להם תהיה מבוססת אצלם חזק ותמנע רגשות כאלה זה גובל בחוסר מוסריות לעניות דעתי להביא אותם לעולם הזה
כי אנחנו יהודים
אני מאמינה, באמת
אבל תוהה אם יש מוסריות כלשהי, כי מכאן זה נראה קצת כמו פשע אינטרסנטי
לא ניראה לי....
אם כן, זה שורש הבעיה
בכ'א, לנו יש התורה שאומרת מה לעשות והמילה מוסרי בכלל לא שייכת אלינו
ואני משתדלת לחשוב באופן אובייקטיבי שלא נוגע לחיים שלי
בהתחשב בעובדה שההורים שלי דתיים שומרי מצוות אין טעם להיכנס לדיון הזה אבל בתור אנשים שאין להם את הציווי האלוקי, ולרוב גם בלי סולם ערכים שינחה אותם, זה לא נראה הוגן להביא כל ילד לעולם בלי שיש וודאות מוחלטת שאפשר יהיה למנוע ממנו כמה שיותר סבל וכאב וחיים שאין בהם מסלול שמכוון אותם
אז שיהרוג את עצמו
אבל חייבים לתת את אפשרות הבחירה.
מאותה סיבה שגרמה לו להגיע לעולם הזה מלכתחילה-
איך לתת את אפשרות הבחירה זה מוסרי יותר בהנחה שברירת המחדל היא התאבדות???
מדברים בלי קשר ליהדות ובהנחה שאין חיים לאחר המוות
ככה לפחות אני הבנתי
אם לא אז מה השאלה בכלל
ברור שאנחנו צריכים להביא נשמות לעולם
וחוץ מזה, מה הפירוש לא מוסרי להביא ילדים, לא מוסרי כלפי מי?
כלפי הילדים, שהבחירה אם להגיע לא הייתה להם
מה הבעיה בהתאבדות?
יתכן ואין בעיה לאחד שלא הולך ע"פ התורה
אבל:
אתה יכול לשאול למה, כל אחד ייתן לך את הסיבה שלו
וגם אלו שלא הולכים לפי התורה חיים לפי אמות מוסר מסוימות, ואולי לא התורה היא שמונעת מהם להתאבד אבל כל מי שדי לו בחיים האלו ועדיין לו התאבד יסביר לך מעולה למה הוא לא יכול
אי אפשר לחטוא כלפיהם בחוסר מוסריות, אם יהיו קיימים, נצטרך לעשות כל מה שמוסרי למענם ולטובתם.
אז לא הבנתי מה את טוענת, כן אלוהים או לא?
את מאמינה שיש עולם הבא ושהתכלית היא טוב, ויש לך עדיין שאלה?
מה בעצם הטענה שלך, אולי תסבירי יותר.
השאלה שלי היא בעיקר תאורטית
היות ואני אדם דתי מאמין ש*רוצה (יתכן באינטרסנטיות מסוימת) להביא ילדים לעולם
יש כמה סיבות שהופכות את זה ללא מוסרי
בעיקר הסבל של האדם בעולם הזה שיכול היה להימנע
זה אולי סותר את ההבנה הפשוטה של כמה פה אבל אתם צריכים להבין שלא כל אחד נולד לבית אוהב עם דרך שהתוו לו
הכאב שחווים הוא הרבה יותר עוצמתי מרגעי אושר קטנים בעולם הזה
אני פשוט לא הבנתי מה הגישה וההנחות יסוד הראשוניות אז אני לא מבין על מה בדיוק הדיון.
התייחסו רק לזה
איזו הצדקה מוסרית יש לנו להביא ילדים לעולם - נסיונות פעילים
בהנחה כמובן, שלהביא ילדים לעולם זה לא מוסרי
למה?
כדי למנוע מהם חיים מלאי סבל
כי בדכ הרגשות החיובים מזעריים לעומת תחושת הכאב
לא מוסרי כי לרוב בני האדם יש את הרצון למשפחה בשביל עצמם, בשביל למלא חוסר או לממש רצון טבוע (מלבד הציווי כמובן)
כי אם אין לי וודאות מוחלטת שלילד יהיו חיים לפי ערכים מסוימים שמנחים אותו איך להתמודד מול אותם קשיים אז בעצם לא רק שלא הייתה לו הבחירה אם להגיע אין לו את היכולת להתמודד מלבד להתאבד
לא כל מי שנוהג לפי ערכי מוסר מסוימים שומר את התורה
השאלה שלך בנויה על הנחה ש"להביא ילדים לעולם זה לא מוסרי"?
אני חשבתי שעל זה הדיון.
אז את מאמינה שהעולם שאנחנו רואים זה לא הכל
ושיש תפקיד ומצוה
ובמבט הכולל אז זה טוב ולא רע
ולכן מוזר לי שמישהו שמאמין בכל הדברים האלו ישאל מבחינה מוסרית.
השאלה שלך גורמת לי להבין שזו לא הכתובת
או שאתה מבין, או שלא.
במקום מסוים אני בעצמי לא בטוחה בהכל לחלוטין
בטח זו שאלה שתעיק ביחס לרמת הסבל שכל אחד עובר בחיים
בוא ניתן לשרשור לשקוע
נדמה לי שהנקודה היא הסתכלות לא רק על מה *אני* מרוויח,
א-לא להיטיב לעולם, להרבות אותו, להוסיף צדק, להוסיף קדושה, להוסיף אנשי ד', להוסיף אנשים פשוטים, רגילים ולא מיוחדים. (שלא לדבר על יהודים.)
נכון, לא תמיד מרוויחים בפן האישי, אבל בסוף זה קצת אגואיזם שנובע לענד מהפוסטמודרנה שאנשים מחפשים רק רווח אישי ולכן הם פחות יודעים לאהוב ולכן יש יותר גירושין.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)