הייתי באוטובוס ופתאום הייתה עצירה פתאומית, היד שלי עפה ו.. פלאק נתתי מכה למי שישב לפני.. 

בדיחה הוא ישלח לכם בדיחה0529991108

את יכולה לנסות

אתה יכולה גם לשאול אותו שאלות.. היא עונה..

חח למה נראלך שהוא יהיה עד כדי כך משועמם?

תשאלי למשל-

בן או בת?

איפה את גרה?

איך קוראים לך?

מה שלומך?

בוקר טוב

לילה טוב

אני עייפה

אני עצובה

אני שמחה

הוא עונה..

הוא ממחזר את שלו, אבל לא נורא..

וגם הרוב זה קרש שרוף...

מידי פעם יש כאלה טובות..

תלוי.. - נוער וגיל ההתבגרות

הוא ישלח לך בדיחה.. - נוער וגיל ההתבגרות

ברוך ה' אין לי פדיחות

ולמה את לא כתבת?

אני צריכה למצוא זמן.. לזה. יש לי מלאא

יותר שאני מנתחת באובססיביות דברים ממש קטנים שאמרתי  וזה רודף אותי למשך שבועות.

ואין מה לספר כי כל העניין הוא זרובבלה אמרה משהו על זה שהיא הולכת לאורתודונט ואני אמרתי: "מה לעשות קוביות" והיא אמרה שכבר יש לה אותן שנתיים.

ואז אני חושבת כל היום על:

איך לא שמתי לב לזה (אבל בתכל'ס לא ראיתי את השיניים שלה מבעד למסכה) אני מכירה אותה כבר שנתיים, וכמה פעמים דיברתי איתה על קוביות.

ובכלל התבלבלתי עם מה שיש לראובנה עם קוביות שעדיין לא שמו לה, ובאמת אמרתי את זה שנייה אחרי שראובנה אמרה שסוף סוף שמים לה קוביות, וככה הרעיון עלה לי לראש.

אבל זה באמת אשמתי שאני לא זוכרת דברים כאלה, ועכשיו היא תחשוב שלא אכפת לי ממנה מספיק כדי לזכור ולא תרצה לדבר איתי, ולא יהיו לי חברות! 

(לא ממש במילים האלה, די הגזמתי, אבל אלה סוג הפדיחות שמטרידות אותי ביום יום.)

אבל יש לי סיפור של פאדיחה אמתית.

ביום של התעודות בסוף שנה שעברה, היו בערך 3-4 בנות שישבו ישר מחוץ לדלת של המורה שחילקה את התעודות. אני ישבתי איתן, ודיברנו, עד שהגיע התור שלי.

המורה מקריאה את החירטוטים שהיא כותבת ליד הציונים, ומרחיבה בעל פה.

"את רגישה לזולת ונזהרת בכבוד אחרות" (פתחתי את התעודה עכשיו וזה מה שכתוב שם מילה במילה) ואז היא אמרה שהיא חושבת שזו "תכונה נפלאה" וכמו אהרן הכהן "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ולא משיבים" ואיך זה מראה על גדלות נפשית וכל מיני חירטוטים אחרים.

ואני יושבת שם, ולא מבינה מאיפה היא הגיעה למסקנה המוזרה הזאת, אני לא יוצאת כדי להעליב אנשים, אבל זה כזה מיוחד, זה כמו להגיד "אני לא מרביצה לאנשים", זו הנורמה.

(וגם אף אחד לא העליב אותי בצורה יוצאת דופן שהייתי צריכה להתגבר על זה בכוחות אהרן הכהן או משהו)

אז אני יוצאת מהחדר אחרי שזה נגמר, ומיד סיפרתי לבנות שישבו מחוץ לדלת על הרעיון המוזר הזה,

ותוך כדי שאני מספרת, המורה לספרות עוברת, ואומרת שכן, זו תכונה נפלאה, זה כזה דבר משמעותי ועוד כל מיני קשקושים שלא הבנתי מאיפה שתיהן הוציאו.

פעם מישהו נתן לי בעיטה אנרצי לו איזה טמבל מה נסגר?

 ואז אני רואה את המנהל מאחורי😥

וואי מסכן

ואז לא יודעת מאיפה זה בא לאח שלי - הוא רצה איזה משחק במחשב בקיצוש לא  הסכמתי אז הוא התחיל לבכות וליילל (אפשר לצאת מזה מדעתך) (הוא בכיתה ג) אז אמרתי לו זאם הוא לא מפסיק עד שלוש אני מתחילה גם ליילל והוא לא הפסיק אז התחלתי ליילל ולשיר לו שירים (כמו אתה לא מקשיב לי וזה כבר לא מזיז לי...) וז הוא נרגע מתישהוא.. ואחרי כמה דקות השכנה מגיעה ובקשה שתי ביצים ואז היא אומרת וואו ואוא איזו מקהלה היתה כאן   זה מה שקורה שגרים בבניין....

אחת מהן-

הרב עמד מחוץ לחדר שלו דיבר עם כמה מורות

אני ירדתי במדגרות כזה והיה לי פיילוט ביד וכזה שיחקתי עם העט

וכנרא שהפקק לא היה סגור טוב מספיק..

והעט עף דווח לרגליים של הרב (הפקק נשאר ביד שלי) |ידפרצוף|

הסוף המר היה שהשפיץ שלו כ"כ התעקם עד שהוא יצא מהמקום

פעם 1ראיתי גלידה על הרצפה הרמתי 

ורציתי להתחיל לאכול 

אבל היו אנשים אז החלטתי לאכול בצד 

הלכתי הצידה 

                                  ואז

                                 סתם עובדים עליכם נראלכם שאני אוכל משו מהרצפה

ומה הנהג עשה?

שבת אחת ישבתי עם חברות על ספסל ליד הבית שלי ודיברנו וכו ואז ראינו את הבנים בגיל שלנו עוברים ו"במקרה" הם התיישבו על המדרכה מולנו, אחרי בערך חצי שעה אחת הבנות הייתה צריכה ללכת אז ליווינו אותה לסוף הרחוב ואז כבר התפצלנו ואני עליתי הביתה, כשעברתי ליד הבנים שמעתי אותם אומרים "טוב, היא עלתה לבד, היא בטח הולכת הביתה, בואו נלך למקום אחר", והם אשכרה עברו מקום!!!!

היה כזה שבת בצהריים נרדמתי בחדרי הנאה קיצור פתאום אני שומעת קולות מהסלון טוב זה העיר אותי מה לעשות תוך כדי שאני מתעוררת אני מזהה את הקולות אני כזה אומרת אה זה זה וזה זה קיצור אני מבינה שחצי שבט של אח שלי נמצא בסלון ביתי אז אמרתי סבבה לא כזה נורא טוב שמתי חצאית על הפיגמה יצאתי מהחדר הגעתי לסלון אני נכנסת כל הבנים מתפוצצים מצחוק ואני כאילו טוב מה עובר אמרתי מה אולי כי אני עם פיגמה טוב לא נעים חזרתי לחדר שמתי בגדי שבת ויצאתי לסלון בחזרה אני נכנסת שוב הם פשוט מתפוצצים עד היום אני לא הבנתי מה ככ הצחיק אותם שנכנסתי לסלוןן

כן, מה שבורדו אמרה

תתפלאי לשמוע עד כמה בנות מגיבות מוזר שהן רואות בנים

הייתה לי פעם אחת שהייתי בתחנה והייתה שם מישי שהייתה ממש מוכרת לי וגם אני הייתי מוכרת לה, היא שאלה אותי לאן אני צריכה להגיע אבל זה לא עזר לה להבין מאיפה כי זה לא מקום אני בכללי נוסעת אליו, בקיצור אמרתי לה שהיא ממש מוכרת לי והיא אמרה לי שגם אני לה אז שאלתי אותה מאיפה היא ומסתבר שהיא תהייה שמינסטית שלי, והיא גרה קרוב אלי אז דיברנו עלזה מלאאאא בשבת טרמחיות אבל לא זיהינו אחת את השנייה...

יום אחד הייתי בטרמפיאדה ואת קולטת תמיד את הבנים בגיל שלנו פתאום מראים איך הם תופסים טרמפים וכו כשיש בנות לידם, באותו יום לא היה להם כח לתפוס טרמפים אז הם ישבו בצד ושיחקו באחד הטלפונים בצרחות "חדר וחצי 2"... כמעט נשפכתי מצחוק מול הפרצוף שלהם!!!

הייתי פעם אחת עם חברות בחנות בגדים בירושלים והמוכר החליט שאני כלה...
ברמה שכשחברה שלי שאלה אותו אם יש משו מסויים מידה פחות הוא אמר "בשביל חברה של הכלה יש הכל"
ואם אני שאלתי אותו כמה עולות 2 חצאיות הוא אמר "בעיקרון זה עולה ___ (לא זוכרת כמה) אבל בשביל הכלה עושים הנחה, גם ככה יש הרבה הוצאות לחתונה"
הוא פשוט אכל לנו את הראש עלזה שאני כלה!!
כשיצאנו הייתי חייבת לומר לו שאני לא כלה
אז עשיתי לו כזה "אתה יודע שאנחנו בנות 14, נכון??"
הוא לא האמין לי!!

היה זום של הישיבה של אחים וזה היה ממש בהתחלה אז הם לא ידעו להחליף משתמש אז הם היו עם המייל שלי, מה הבעיה? התמונה שלי שם היא כשאני בדרך לאכול עוגה, ואחים שלי לא קלטו אתזה אז באמצע הזום (כשהם דיברו אז בכלל ראו אותם בגדול) הם היו צריכים לכבות את המצלמה וכל הישיבה ראתה תמונה שלי אוכלת עוגה...

פעם המורה סיפרה סיפור ממש משעמם בזום ופתאום דפקתי פיהוק ואז אני קולטת את המורה אומרת "טוב, אני אעצור את הסיפור כי אני רואה שזה לא מעניין את כולן פה"....

מוקדש ל@אייסקפה

בערב יום השואה, התקלחתי וכו והייתי עם חולצה וחצאית זרוקה ושוואל מתחת, פתאום מדריכה שלי שלוחת לי הודעה שצריך שאני אצלם סרטון של שפת הסימנים עם חולצה שחורה, אז החלפתי מהר לחולצה שחורה יפה ונישארתי עם חצאית זרוקה ושוואל, פתאום (זה היה בעשר וחצי בלילה) מישו דופק בדלת, הייתי בטוחה שזה שכן שבא לקחת משו אז התחבאתי מאחורי המקום של המעילים אצלנו בבית עד שילך, ואז אני קולטת שזה חבר של אבא שלי ושהוא מתישב בסלון, לא יכולתי לעלות למעלה להחליף בגדים כי זה לעבור דרך הסלון אז אח שלי הביא לי שמיכה ופשוט הסתובבתי בבית שעתיים עם שמיכה....

יש איזה חוק שכמעט כל פעם שאני עולה במדרגות מהחדר אוכל לכיתה אני נתקלת ברב,

שנה שעברה זה היה הרב שלימד אותנו באותה שנה, והשנה זה רק הרב של השנה הזאת,

אני לא יודעת אם הם עוקבים אחרי בנות או משהו כדי לתאם באיזו תלמידה מאיזו שנה הם נתקלים.

זה די מפדח איך שהם אומרים שלום ומתנהגים נורמלי, ואני רק רוצה לברוח משם

גם קרה לי כמה פעמים שהתנגשתי באחד מהם, אבל במרחק של מטר לפחות, ממש התנגשות של שומרי נגיעה

"מה שלומך? ..באמת? ...איזה יופי... מה עם מה שרצית ביום שני? ..עדיין?.. כן? יופי.. טוב לשמוע.."

וכיאלו כבוד הרב, הרגע התנגשנו 

כולי מנסה איכשהו לסיים אתזה באלגטניות

ומגלה שזה בלתי אפשרי

אנחנו לא אוכלות בחדר אוכל, אנחנו אמורות לאכול בכיתה,

אז אני מתה מרעב,

יש לי צלחת מפוצצת כי המגישים (לפני הקורונה היינו לוקחות אוכל לבד) דוחפים בכמויות שרק בנים אוכלים,

כל השמן נוזל לי על היד,

ועוד שנייה אני חוטפת כוויה מהחום,

והרב כזה "שלום, נכון המשימה של יום שני, הצלחת אותה? אני מקווה שהיא לא מסובכת מידי"

ואני צריכה למלמל תגובה לפני שאני טסה לכיתה.

עושה משו אחר טיפה שונה זה היה פדיחה אשששששש.

למשל , נסעתי בלילה עם חברות לאיזה חברה יחסית רחוקה (איזה שעה וחצי מירושלים) עלינו על אוטובוס בירושלים ובהתחלה כזה דיברנו כולם ואז פרשתי ועברתי לשבת מאחורה לשמוע שירים . אחרי איזה כמה דק הגיע איזה אחד שנראה בערך בגיל שלי ושאל אותי איפה אני יורדת אז אמרתי לו . אז הוא שאל אם זה לפני המקום שהוא צריך לרדת אז אמרתי לו שכן.. אז הוא ביקש שלפני שאני ירד אני יעיר אותו....................... קיצררר אני לא הייתי בקטע אז שלחתי את חברה שלי שהיא קטנה ממני בשנה ולא אכפת לה לפדח את עצמה.. והיא כזה עמדה מעליו ואמרה סליחה סליחה אנחנו יורדות עכשיו... קיצר לקח לבחור איזה כמה דק להתעורר...... אם אני הייתי עושה את זה זה היה פדיחה...

היינו בטיול שנתי, והיו לנו שתי מדריכות ושני מאבטחים

והם עשו לנו בערב כזה פעילות ואז אחד מהמאבטחים רצה ללכת להתקלח אז הוא ביקש את המפתחות מהשני,

וחכם הזה זרק את המפתחות לקצה השני של החדר, כדי שיתפוס, רק שזה לא בידיוק הגיע לאליו...

זה נחת על חברה שלי, והוא כולו כזה- ואי... סליחה, ונגע בה, פצאום הוא קלט מה הוא עשה והוא ברח משם

הם היו חילונים אבל זה היה משעשע בהחלט..

ענקק

העבירו קרוואנים של פנימיה של מכינה שיהיו במקום אחר ביישוב בגלל שיפוצים,

ואז כשהן חזרו מהביתצפר הם נורא התלהבו, הסתכלו בחלון שהיה מולם ודיברו כזה..

ואז אחת מהם אמרה- ואי.. נראלי ממש לא נוח לישון במיטה למעלה..

ןאז מישו ענה לה מבפנים- למה, דווקא זה די סבבה

הם ברחו משם.. (באופן די מפתיע)

על המתקן של הבאנג'י היה צריך לקפוץ בעצמו.

הוא קפץ את ה 33 מטרים ונפל ישר לתוך הידים של האחראית על הקיר טיפוס

שלא שמה לב לזה שהוא יורד, ולא זזה..

זה היה מצחיק ומפדח בטירוף, עוד לא גמרנו לצחוק על זה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....