טוב לי איתו כל כךהריון ולידה
הוא מכיל, מתחשב, אכפתי, רגיש, אוהב, דואג. שם את עצמו תמיד אחרי. יש משהו טעים? שאני אוכל. אני רוצה לצאת? תמיד יגיד כן ויחזור מוקדם כדי שאוכל ללכת. מעודד לצאת עם חברות, יפרגן לי לצאת לבתי מלון עם בת דודה קרובה, מעודד אותי לקנות בגדים, כיסויי ראש יפים, כל מה שעושה לי טוב. הכל.
אבל
אין כמעט יחסי אישות. ברמה של פעם בחודשיים וגם כי אני מבקשת.
דיברנו על זה רק לפני חודש וקבענו יום אחד בשבוע שזה קורה. מאז זה לא קרה אפילו פעם אחת.
זה ככה מתחילת הנישואין. כשהיינו גם אסורים היה בליל טבילה ועוד פעם אחת (כי דרשתי), וזהו. זה לא יבוא ממנו.
כבר האשמתי אותו שהוא הומו וא-מיני ומה לא. כשזה קורה הוא הכי שם ואז אין זכר לתקופה המתה לפני. אבל אז שוב תקופה ארוכה בלי כלום.
הלכתי למטפל שהסביר שבלעדיו אין מה לעשות והוא לא היה מוכן להגיע.
אני כותבת ונחנקת מדמעות
כי חוץ מזה הוא הגבר המושלם בכל מה שרק אפשר לבקש
אני לא אתגרש ואין לי מה לעשות. אני אוהבת אותו ובאותה נשימה אני כועסת כל כך.
חסר לי חום, ומגע, ולהרגיש אישה.
אני נראת טוב, בלי לעוף על עצמי אבל באמת גוף מושלם. מלאה במקומות הנכונים, למרות מספר לידות בטן שטוחה, מתלבשת בסטייל. ועדיין מרגישה כמו סמרטוט.
פרקתי והלכתי לבכות
אוייש אהובה שולחת לך חיבוקאני זה א
וואו אחד הדברים הקשים ביקוםמיואשת******
לא פייר. לא מגיע לך.
לא כתבת מה קורה כשאת יוזמת.
ובפעם בשבוע שקבעתם מה קרה. יצרת אוירה /רמיזה משהו?
בכל מקרה במצב כזה כאוטי אני חושבת שקודם כל הייתי הולכת למטפל אחר. מטפל זוגי ולא רק מישהו לתחום האישות. כי אין כזה דבר אין מה לעשות. מטפל אמור לעזור לך למצוא את הדרך לגרום לו לבוא.
ואם אין ברירה אחרת, ואני הכי לא בן אדם של אולטימטומים במיוחד בנושא כזה רגיש, אבל אם אין ברירה אחרת אז כן. מציבה עובדה שאו שבא לטיפול או ש... אבל את זה הייתי עושה רק בהתייעצות עם מטפלת זוגית טובה.
שולחת לך כוחות זה נסיון קשה משאול. ❤️
הפותחתהריון ולידה
כתבתי כשאני יוזמת וזה קורה הוא הכי שם זה פשוט לא קורה הרבה כי גם כשאני מבקשת ביותר מחצי מהפעמים זה מתמסמס ואני אומרת בצורה שאי אפשר להתבלבל מה הכוונות שלי
האולטימטום לא יעזור כי הוא יודע שאני לא אתגרש ממנו. בשאר המישורים הכל על גבול המושלם.
וזאת נקודה שקשה לי אבל במכלול זה לא "משתלם" לי
מבוי סתום
יקרהמיואשת******
אולטימטום זה לא דווקא גירושין. אולטימטום זה הצורה שחיים יחד. נישואין או שותפי דירה. מדברים ונהנים או טכניים בשביל הילדים. ושוב זה משהו שצריך להיעשות אך ורק בליווי יועץ זוגי תותח ובהכוונתו ובכוונה מוחלטת שלך.
וחוץ מזה שאני לא מאמינה ב- אני אף פעם לא אתגרש הזה. אם כל כך לא טוב לך עכשיו זה רק ילך ויחריף ובסוף כן יגיע לשם. כשאת תרגישי את זה אולי יהיה מאוחר מדי בשבילו. זה משהו שאת צריכה להבהיר לו לגמרי.
וואו. אין לי עצותהבוקר יעלה
רק חיבוק.
אף פעם הוא לא יזם? תמיד את?
עונההריון ולידה
הוא כן אבל מעט מאוד
אני בקושי זוכרת שזה קרה אבל כן היו פעמים
נשמה. עשית לי דמעותחדשה ישנה
אווווף...
אין לי עצות.
אבל זה כואב
כואב
אאווצ'!!
חיבוק גדול... ומציעה בזהירות שתראי לו את הפוסט הזה.
וזאת המחשבה שליהריון ולידה2

אני מזדהה איתך וחושבת שיש לנו איזה בסיס דומה במצב. 

אצלי זה כן בתדירות יותר גבוהה, אבל עדיין רחוק מהרצוי. 

 

יצא לי לחשוב על זה המון.

יש מצב לפחות איך שאצלי זה נראה שזה נובע מחוסר סיפוק כללי של הבעל מעצמו, 

מהלימוד, העבודה וכו' זאת אומרת הוא נראה לי מאוכזב מעצמו תכנן לראות את עצמו משהו אחר. 

 

יכול להיות אצלך ככה?

עונההריון ולידה
תמיד יש לו תרוצים
עומס בעבודה (90 אחוז מהזמן זה התרוץ)
דימוי גוף נמוך (הוא טיפה מלא ואני חטובה)
עייפות
אני חולה
הוא חולה
לפעמים זה נראה לי שהוא מחכה שארדם, הוא מתארגן לאט, בודק אם אני ערה הולך להתפלל ערבית, עושה הכל כדי לא להכנס למיטה כשאני עוד ערה
לאחרונה התחלתי כבר לחשוב שהוא בוגד אבל זה ככה מתחילת הנישואין וזה ממש לא הוא באופי
מרגישה מרוסקת עם המחשבות האלו
אני לא יודעת מה לענותהריון ולידה2

אני מתחרבשת במחשבות דומות...

 

יש מצב שזה עצלות כזאת? עצלות אמיתית?

לא חושבתהריון ולידה
נשמע קצת שהוא חרד מזההנורמלית האחרונה
חיבוק בשבילך, מקווה שתצליחו למצוא את הדרך ויהיה לכם טוב מושלם בעז"ה.
נשמה, אני בול ככההריון ולידה
בחצי שנה הראשונה של הנישואין הייתי חופשי ויוזמת (טוב, זה קצת שונה ממה שתיארת אני מבינה).
מאז בהריונות היינו לפעמים פעם בחודש, באחד ההריונות אפילו היה לנו 3 חודשים ראשונים שלא רציתי.
אבל בלי קשר להשפעות הורמונליות, אם הוא לא רוצה ודוחה ומלא תירוצים, משהו חוסם אותו!!!
אל תאשימי אותו, הוא בטוח אוכל את עצמו בפנים, תשבו תדברו פתוח ואם צריך תלכי לייעוץ לראות איך את מכוונת אותו בדיבור בינכם להגיע להבנות מה הגורמים שחוסמים אותו, או הכי טוב אם יצליחו לעזור לך לגרום לו להסכים לבוא לטיפול.
אני גם תמיד עם תירוצים של עייפה, מחר עבודה/לימודים, כואב לי הבטן, כואב לי הרגל, לא קמה בלילה לשירותים כדי שלא יתעורר ממני וירצה, לצערי אני במצב מאד מאד קשה.
אני יודעת שאני יודעת שיש בי את המקום של נמשכת ואוהבת ויכולה להנות, ותאמיני לי שאנחנו קשורים בלב ובנפש, אבל אין לי שום רצון או חשק, זה לא כיף לי זה אפילו סבל בשבילי.
לא דווקא פיזית, כלום כבר לא נעים לי מרוב שהרגלתי את עצמי לרצות בלי לרצות.
אני בטיפול ועובדת על זה, אבל זה עומקים שאי אפשר להאמין איזה השלכות מילדות יכולות להיות, ואני לא מדברת ח''ו על אונס/פגיעה מינית.
זה יכול להיות גם חוסר אימון בעצמו, חוסר אהבה עצמית, חוסר אימון שמגיע לי שיאהבו אותי, שיעריכו אותי.

חייבים חייבים להגיע לשורש של החסימה.

בהצלחה!!!
הוא אומר שזההריון ולידה
עומס מהעבודה
או שלל תרוצים אחרים
ושהוא לא חסום, והוא מוכיח שכשזה קורה הוא הכי all in
אוקי אין לי רעיונות... אני קוראת מה שאומרים לך בתקווה שיעזורהריון ולידה2

גם לי. 

 

אני שומעת שבנות מדברות פה על חסימה רגשית. לא ברור לי איך בודקים את זה עם הבעל. 

כאילו, אם הוא לא רוצה טיפול, די קשה לגרור אותו לשם. 

אני רואה מה ש@מיואשת****** כותבת, זה בטח מחייב ייעוץ צמוד. 

 

אצלי זה מעניין כאילו לליל טבילה הוא ממש מחכה ובאותו יום בשיא העניין. לפעמים יום יומיים אחר כך שוב, 

ואז זהו, כאילו נגמר לו. אני לא מצליחה לשים את האצבע על הסיבה למה זה קורה לו. 

 

אהה ויש עוד הבדל ביננו, אני לא חושבת שיש לי בטן שטוחה

 

אני עצובה בשבילך. היטבת לתאר את המצב. איש מקסים מתחשב, חכם, וכו' וכו' אבל לא מתנהג כמו בעל

 

 

יכול גם להיות חשק מיני מועטNoni
יש ביניכם שיח פתוח בנושא הזה?
אולי יכול לשתף אותך מה יכול להגביר לו את החשק?
❤❤נביעה
איתכן באותה סירה...
בהחלט מהסיבות שציינת... לגמריי....
אבל מתסכל נורא.
😥
❤❤❤
אני לא יודעת מה לומר לך. רק שקראתי פעמיים וכואב לי ממש.השם בשימוש כבר
מקווה שגם ההזדהות שלי עם כאבך תנחם אותך ולו במעט.
הלוואי שימצא מוצא,
פתרון.
הלוואי שיהיה לך טוב.
❤️💙🧡💜💛💚
תודה❤❤❤❤❤הריון ולידה
אכן מנחם.. כל תגובה פה גורמת לי להרגיש שאני בסדר ונורמלית ולא איזה ייצור עם תאוות
ולהזכיר לעצמי שהוא הקיצון שלא בסדר ואין לי מה להתנצל על הצורך הבסיסי הזה שלא ממומש
בטח שאת נורמלית נשמה!!!השם בשימוש כבר
אשה משתוקקת לבעלה. זה בטבע שלה. "ואל אישך תשוקתך".
וזה בול כמו שהגדרת- צורך בסיסי שלא ממומש.
הן גופני והן נפשי.
אני שוב שולחת לך חיבוק,
את במחשבותיי ובתפילותי.
💟
ייצור שפוי ובריאמשמעת עצמית
אם לא היית ככה זה היה לא תקין.
💗💗💗
אולי לנסות בזמן ששניכם רגןעים לשבת לשיחהאני זה א
פתוחה להגיד לו שקשה לך המצב הזה ואת לא מאשימה אותו כי חכול להיות שהאשמות רק חוסמות יותר ולהציע בעדינות לדבר עם איזה רב או דמות שיכולה לעזור בעניין..
וברור שסה שהמצב הזה לא טוב לך מצריך טיםול אבל אני מניחה שעמוק בפנים גם לא זה קשה ואם יש לו חרדה מהעניין לחץ רק יגרום לו להשתבלל יותר בעצמו.
מה שכן מסכימה על הצבת אולטימטום מסויימת (ממש לא גרושים)שכן תגרום לו להבין שחייבים שינוי כאן אם את באמת חשובה ויקרה לו.
כמובן בליווי מקצועי .
שיהיה בהצלחה
עשיתי כברהריון ולידה
אולי 40 שיחות כאלה אמיתי 40 לא מגזימה
אותו תוכן, כל פעם שמה את הלב שלי פתוח פצוע ומדמם וכלום לא זז
אוי אוייירקלתשוהנ
וואי את גיבורה כל כך שוב ושוב.
חיבוק ענק
בטח שאת נורמלית. והלוואי שתמצאו את הדרך.
אויי יקרה.. נשמע ממש קשה😥בתי 123
מדהים שאת מצליחה להסתכל על הצדדים הטובים בהחלט נשמע כמו קשר שאסור לוותר עליו בשום אופן גם עם כל הקשיים.
יכול להיות שבעלך באמת עבר משהו שהוא אפילו לא מודע לו או לא זוכר או שהוא כמו שרשמת שאת חושדת.
לדעתי אולי כן לנסות ללכת לטיפול בלעדיו את יכולה לנסות מטפל ולברר מראש מי יהיה מוכן לעזור לך בלעדיו
שולחת חיבוק ממש התמודדות לא פשוטה
מה קורה בליל טבילה, כשאת חוזרת?Noni
כמה זמן אתם נשואים?
מה הוא אומר על טיפול?
איך הוא הגיב כשאמרת "הומו, א מיני"?
מה הוא אומר כשאת מדברת איתו באופן כללי על זה? (לא נקודתי- כי נקודתיץ אני מבינה מה הוא אומר "אני עייף" ועוד)
כשאתם מותרים, יש חיבוקים ומגע?
באיזו סביבה הוא גדל? הסיבה שאני שואלת היא כי הדיסוננס בין "לא צנוע" ו"אסור" לבין "אחרי החתונה, לא רק שאסור, אלא חובה : מאוד קשה ולדעתי בעיקר לגברים... כך שהמעמד ממש מלחיץ אותם, מרתיע, דוחה... ואני באמת יכולה להבין למה.. ובמצב כזה(גם בעוד מצבים כמובן), טיפול בהחלט יכול לעזור...
כמעט עשורהריון ולידה
לא מוכן לטיפול
כשאני אומרת הומו צוחק עליי כי אומר שהגוף שלו מגיב אליי ושאני רואה את זה ושהוא נמשך
מצד שני יכולה להתלבש לידו אחרי מקלחת הוא בכלל לא פוזל לכיוון שלי אני יכולה להסתובב בבית בלבוש קצר ומה שיהיה לו לומר זה שזה לא מתאים
המשפחה שלו דתית לייט והוא דתי חזק יותר
יכול להיות שזה בא אצלו מעניין דתי?מיקי מאוס
כי את כותבת שכשזה קורה הוא הכי בפנים.
אולי הוא עובד חזק על היצר שלו וקצת נסחף לכיוון של סגפנות. כך שהוא "מכבה" אותו כדי לא להיכשל ועל הדרך מפספס את הזוגיות שלו גם כן
(רק מעלה כיוון, יכול להיות שזה בכלל לא רלוונטי אליכם)

את חייבת לתפוס אותו לשיחה, להשתדל כמה שיותר רגועה, אבל להבהיר לו איפה את נמצאת. כמה זה פוגע בך. לנסות להבין מאיפה זה נובע ואיך זה יכול להשתנות)
ואם לא תצליחי אז אולי לערב רב או דמות שהוא סומך עליה.
זה אחת מאבני היסוד של זוגיות. לא משהו שאפשר לוותר עליו...

בהצלחה!
כמה זמן נשואים?הריון ולידה2


רשמתי לך תגובה ארוכה ואז שמתי לב שאת מהניק הכלליאהבתחינם
אם באלך תשלחי לי הודעה, יש לי מה להגיד לך.
יקרהתוהה לי
ממליצה לך מאד ללכת לטיפול פסיכולוגי פרטני שיגרום לך להבין טוב יותר את עצמך.. כי באיזשהו מקום בתת מודע את מאפשרת את המצב הזה, לא חלילה יוזמת אלא מאפשרת.. וזה נשמע מאד ברור מבין המילים.. את כותבת שכל כך טוב לך איתו. משהו בך ייתכן שחושב שהמצב הנוכחי הוא מושלם חוץ מדבר אחד. דבר אחד ענק ומשמעותי עם השלכות על כל החיים הזוגיים, הערך העצמי שלך, המצב הרגשי שלכם. ייתכן שזה נובע מכך שאת לא מספיק מעריכה את עצמך להגיד מגיע לי! מגיע לי את כל החבילה הבסיסית הזו! את כל הטוב הזה! יכול להיות סיבות אחרות, אבל בטוחה שאת יכולה מאד מאד להיתרם מטיפול פרטני!
בהצלחה רבה רבה!
כל כך מסכימה ומזדהה עם מה שכתבת...Noni
תודה! עזר גם לי!
וואי אני מזה לא מתחברת לתפיסהאורוש3
זו כאילו שם עליה אחריות ללא נורמליות שלו. וזה לא פייר ולא אמיתי בעיני. ברור שטיפול מומלץ לה. כי היא במקום קשה ופגוע וזה יכול לעזור לה לאסוף כוחות נפש. אבל לא כי ההתנהלות שלה גורמת או מחזקת את המצב. מקווה שלא נפגעת. זה לא אישי בכלל. פשוט ממש צרם לי כזה. זכותך כמובן לא להסכים איתי בכלל.
לא גורמת ולא מחזקת ובכוונה הדגשתי את זהתוהה לי
מאפשרת. הפותחתציינה שמדובר כבר בעשור. והוא לא הולך לטיפול. והוא לא נענה וחא מתפשר ולא עושה צעד לכיוונה. וחא משתנה כלום מצדו.
נכון. אז על מי האחריות?אורוש3
עליו. היא לא מאפשרת. היא שומרת על הבית ועל הטוב שיש.
צריך 2 לטנגותוהה לי
עם טיפול טוב ונכון היא תוכל לגרום למצב שלה להשתפר. בהכרח.
לאפשר זו לא אחריות למעשה חלילה. האחריות היא עליו אבל איך שהיא תגיב לסיטואציה, תחשוב עליה, תרגיש אותה, תנתח אותה, מאד מאד משמעותי פה לרווחה האישית שלה.
טוב, נסכים לא להסכים ❣️אורוש3
דומה בעיני לגישה שאם האמא בטוחה שהילד נגיד ירדם לבד זה יקרה. וואלה נוסה מכל הלב וכשל. בוודאי שיש השפעה אבל אני לא מאמינה שרק שינוי באחד ישפיע על המציאות. זה מאוד מקטין את זה שלשני יש אישיות ובחירה. ברור פה שלא רק הוא צריך לעשות מהלך. הוא צריך להסכים למהלך. וברור שגם טיפול לא יעשה קסמים. אבל ברור שעם מטפל טוב ומומחה אפשר בעזרת ה' להתחיל תהליך כלשהו. כי את כל מה שאפשר לבד לתקשר ולעשות היא כבר עשתה
אני לא בטוח שאנחנו לא מסכימות..תוהה לי
את כתבת בתגובתך הזו רק חיבוקים. קשה ממש - הריון ולידה
לשנות את התגובה משיתוף של רגשות להליכה לטיפול. שינוי תגובה זה בדיוק מה שהתכוונתי, רק בהיבט היותר פנימי של הדברים. לנסות לבחון בטיפול עצמי מה האמונות והרגשות שהובילו לתגובה מסויימת במשך כעשור ובמה זה שירת ובמה זה לא שירת את המצב הקיים, ואיך ומה ניתן לחשוב, להרגיש, לעבוד, כדי להגיע למקום שמגיב לבן הזוג באופן שונה
לא יודעת.אורוש3
משהו באיך שזה נשמע כשאת אומרת לא מתחבר לי. אבל זה ממש בסדר ולגיטימי. הכל טוב. שבוע טוב יקרה! גמ''ח וצום קל. תמיד כיף דיון מכבד.
שבוע טוב ומקסיםתוהה לי
והצחקת אותי למדי עם המשפט הראשוו שלך..
ההשערה שלי היא שלא היית בטיפול בעצמך כי אחרת אולי היית מבינה שזה הדבר הכי הגיוני, עוזר, מעודד, מחזק שיכול להיות.
ממני שהיתה בטיפול 4 שנים..
דווקא הייתיאורוש3
תראי,,,רויטל.

בדרך כלל או אצל המון זה הפוך, שהאיש רוצה ולאישה לא נוח לא אוהבת 

קשה לה וכ,,המצב שלך אם היה הפוך היה ממש נורא,יש כאלה גברים

אם כי לא הרבה לא אוהבים את זה, רק בדיעבד כשאין ברירה מקיימים

את המצווה הזאת, בהתחלה כתבת מתחשב, אכפתי, רגיש, אוהב

דואג וכ,,,זה נראה שמאוד אוהב אותך ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך,

לכן יקירתי תתחזקי עם שיש עכשיו,ואולי בעזרת השם הכל יהיה בסדר,

ושוב אני יודעת שאם היה הפוך כל השלום בית היה נהרס,והמון שלום הבית

נהרס כשהאיש רוצה והאישה לא,  בהצלחה רבה ושנה טובה ומתוקה שיהיה לך אמן.

לא רומזת שחלילה שלום בית צריך להיהרס,Noni
לא מכירה את הזוג , וכל אחד ונפשו...
אבל לדעתי והאמת גם מההיכרות שלי שלום בית נהרס גם כשהגבר לא רצה אמנם הדוגמה שאני מכירה הרבה הרבה יותר קיצונית ממה שתואר פה אך אין להמעיט בצורך הזה של האישה וברמת חשיבותו לקיום נישואים תקינים...יתרה מכך, הזוג שאני מכירה קיבל היתר מהרב אחרי מספר שנות נישואים, ואף הרב לא הבין איך האישה החזיקה מעמד כל כך הרבה זמן...
הרבנית של האישה אמרה לה שאם הייתה יודעת שאחרי חצי שנה של טיפול זה לא עזר, הייתה מייעצת לה להתגרש
ושוב, אני לא אומרת שהפותחת צריכה להתגרשNoni
נשמע שהיא אכן מאוהבת ואוהבת, ומעריכה, ושכן מתקיימים יחסים אך בתדירות נמוכה , אבל כן סופר חשוב לדעתי טיפול ..
יקרה!Tm123
אני מבינה אותך ככ ככ, כבר שנה שנמצאת במצב דומה..
קודם כל אישה כיף שיש לך בעל מדהים!! ושטוב לכם ביחד, זה שווה ככ הרבה. ואיזה מדהימה שאת ככה רואה את הטוב.
לא הספקתי לקרוא את כל התגובות, אבל אני חושבת משהו קצת אחר,
חושבת שעם כל הקושי צריך להבין שזה נושא שיהווה תהליך ארוך, וכנראה שלהגיע למצב שהוא ירצה ויזום לא יקרה ככ מהר, ולכן אני גם חושבת שלדחוק אותו לפינה לא ככ יעזור.
אני כן חושבת שככ חשוב לםתוח את הנושא איתו ולהביע את הכאב שלך, רק חשוב לשתף אותו ברגשות שלך ובמה שעובר עלייל וחא ח"ו להאשים אותו.
כי אני בטוחה שגם לא המצב לא פשוט ומאוד כואב, ויכול להיות שכרגע הוא לר מסוגל אחרת. אצלנו זה התחיל מאיזה אירוע שעלה מהעבר ומאוד מקשה עליו להגיע לחיבור.
כן חושבת שאפשר לנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול, טלהבין על מה זה יושב ובע"ה להתחיל תהליך ריפוי בנושא.
חיבוק ענק והמון הצלחה❤

מנסה...קמה ש.

וואו תגובה להגדיל ולמסגר!👏מק"ר
וואו קמה ש. מדהימה שאת!!mango
קראתי לפני שבתהריון ולידה
וחשבתי על מה שכתבת המון
תודה לך קמה ש.!!! ובכלל לכול מי שכתבה ונתנה כיוון חשיבה והסתכלות
כמעט כל השבת הייתי אאוט ובעלי לא הבין מה עובר עליי. כנראה שההצפה של זה פה גרמה להכל להיסדק.
אכתוב מפורט יותר כשאצליח
וואימשמעת עצמית
כל כך לא קל לך...
רק חיבוק גדול 😘
ממש. מאוד התחברתי לכל מה שכתבת בסוף.....דפני11
תודה רבה!! גם אני צריכה תזכורות כאלה בזוגיות בלי קשר....

ולפותחת היקרה,
ליבי איתך!! חיבוק גדול! אין לי מה לומר ולכן לא מגיבה אבל מצטרפת למה שקמה כתבה בזה שאל תוותרי, ומגיע לך חיים מאושרים אבל באמת לכל זוג יש את ה"עניינים" שלו ותמיד תמיד תמיד הם מרגישים כאילו זה הדבר הכי קשה שהיה יכול להיות... ובע"ה עובדים על זה.... במיוחד שאמרת שהוא בעל מקסים מקסים.... וגם אני בטוחה שתצליחו בסוף לעבוד על זה ולהתקרב.......
ובינתיים... חיבוק ממני!
הפותחתהריון ולידה
לא מצליחה להגיב
אני בריב ענק איתו והוא אפילו לא יודע למה
הסגר לא תורם למצב כי אין לי אף איש מקצוע לדבר איתו
בא לי רק לבכות כל היום ויש לי ילדים שצריכים אמא מתפקדת ובית יציב
איך אני מתקדמת מפה אין לי מושג. כבר היינו בריב הזה כל כך הרבה פעמים ואני לא לא לא לא לא לא מוכנה להגיע לזה שוב
אוףףףףמשמעת עצמית
קשה!!
הסגר חונק ומחרפן
ויש ואקום כל הזמן


נראלי זה לא הזמן באמת לטפל בזה
את צריכה עזרה מקצועית
כרגע איכשהו לשרוד את הימים הבאים

😞

חיבוק
חיבוק גדול גדולמק"ר
יקרה שליקמה ש.

בס''ד

 

אני לא אצליח להגיב באריכות עכשיו. אבל היה לי ממש חשוב כן לכתוב לך אפילו אם בקצרה. אני רק רוצה להגיד לך לא לפחד. את עכשיו כועסת ובריב ענק אתו ואת לא הכי מתפקדת ואת בסערת רגשות מטורפת. אל תפחדי. זה נורא-נורא-נורא לא נעים ומטלטל. אבל זה לא נורא. זה גל חזק. אבל הוא יעבור. המבול הגדול הזה ישטוף את הקרקע ובעזרת ה' אחרי שהוא יעבור הדברים יתחילו להתבהר. 

 

ברור שאת לא רוצה מהריב הזה. ברור שאת רוצה להיות אימא מתפקדת ושאת רוצה בית יציב. ברור שאת רוצה קשר טוב עם האיש היקר שלך. ברור שלא רצית את כל האווירה העכורה הזאת. אני בטוחה שאפילו התאמצת שזה לא יגיע לשם, עם שארית הכוחות שהיו לך. 

 

את כרגע מאד מאד מאד מוצפת. את בקושי גדול. קבלי את עצמך. ממש כמו שאנחנו מקבלות אותך כאן. בהכי הרבה הבנה ואהבה וחמלה ועין טובה שאת יכולה לגייס. תנסי לשנן לעצמן שזה יעבור. שזה רק גל. שיש לו תפקיד בבירור שאתם עושים. בבנייה שלכם.

 

אהבה, אחווה, שלום ורעות. רעות מהשורש ר.ע. שזה גם רע (כמו ב'ואהבת לרעך כמוך') וגם רע (ההיפך מטוב). ככה זה, לכאורה, יש איזשהו ממד של רע, של דבר מר, בחברות הזאת שיש בין בעל ואשה. ככה זה. זה מובנה. ככה ה' רצה. עזר כנגדו. יש נגד. לא הכל דבש. יש אתגרים. אבל מתוך זה דווקא, מתוך האתגרים הגדולים האלה שאנחנו צולחים (במחיר עבודה, מאמץ, נתינה ומסירות גדולות מאד) - מתוכם האהבה גדלה, מתחזקת ומתעצמת.

יש לרב יהושע שפירא מאמר קצר ומהמם על זה.

 

אז שוב: תכאבי את כאבך. הוא מובן. רק אל תפחדי. לא מהקשר שלכם. לא ממצב ביתכם. לא מעצמך. הכל יעבור. הבירור ייעשה בע''ה. ואתם תצאו מחוזקים ואוהבים ומבינים אחד את השני לעין שיעור, בע''ה. והילדים עוד יזכו להורים אוהבים ומדהימים שאתם.

 

חיבוק ענק ענק. 

 

לך ואם את מרשה, גם ל@מהמרחקים היקרה.

 

הכל יהיה טוב בע''ה. 


כל מילה. כל מילה. כמעט בוכה מהתרגשות פה... מדהימה אחתנגמרו לי השמות


חחח אהבתי את ה"אני לא אצליח לכתוב באריכות.." 🌹וואוו
חיבוק גדול, ורק לגבי הסגר,נגמרו לי השמות

החריגו גם בסגר הזה שכל הליכה לאיש מקצוע בתחום הרפואה/פסיכולוג/עזרה סוציאלית וכדומה, שזה כולל בתוכו גם יעוץ זוגי וכדומיו - מותרת. אפשר לבקש מהמטפל אישור מיוחד לכך אם תרצי להרגיש בטוחה.

ואפשר גם לקיים פגישות בזום/טלפוניות אצל הרבה מאוד אנשי מקצוע אם זה מתאים לך.

אולידפני11
תקבעי עם מטפלת (נגמרו לי השמות המדהימה?) או לפחות בטלפון...
תתחילי משהו שיתן לך כח לשאת... את תצאי מזה, חיבוק ענקי ענקי
שוב המון תודה לך ⁦♥️⁩🙏⁦♥️⁩נגמרו לי השמות
ו-א-ו!!! מדהימה מדהימה מדהימה שאת!!! אין כמוך!!!נגמרו לי השמות

כ-ל  מ-י-ל-ה  ש-ל-ך  פ-נ-י-נ-ה

יקרה מפז

תגובה מושלמת מושלמת, קראתי אחרי ששלחתי ומסתבר שלא הייתי צריכה לכתוב אלא רק להפנות ^^^ לתגובה שלך

ותודה רבה לך על התיוג (באמת לא הופיע לי התיוג משום מה)

ורציתי גם להחמיא לך בנוסף על המדהימות שלך שבאה לידי ביטוי גם בפירגון מדהים ונתינת קרדיט ו"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

שכתבת פעמיים גם על אפרת צור המדהימה (!!!) וגם כשתבת מה שאני אמרתי לך תיגת אותי, אין אין אלופה את, נשמה מיוחדת שירדה לעולם להאיר בלבבותיהם של כ"כ הרבה אנשים ונשים וילדים (לב)

אהובהקמה ש.
בס״ד
וואו, תודה-תורה על ההודעות המחזקות שלך. את כל-כך מרגשת ומחזקת אותי. ממש תודה! 🙏🏻🤍
וטוב שכתבת את התשובה המהממת שלך. ניגשת לשאלה של הפותחת היקרה מהמקום שלך, מהמילים שלך, עם הכלים המקצועיים שלך ויצאה לך תגובה כל-כך תומכת, מאירה ומחכימה!


ותודבה רבה גם ל
@מק"ר
@דפני11
@השם בשימוש כבר
@mango
@נביעה

היקרות עח התגובות. תודה רבה רבה על החיזוק ועל הפרגון. ריגשתן אותי.


גמר חתימה טובה לכולכן, לפותחת היקרה ולכל עם ישראל!!!!💗
מדהים! הארת לי כמה נקודות חשובות!!נביעה
וואו וואו וואו. קמה - אין לי מילים!!!!!השם בשימוש כבר
רק חיבוקים. קשה ממשאורוש3
מצטרפת למי שכתבו שהוא חייב ללכת לטיפול. תמקדי את המאמץ והשיח בזה. כי כל השיח מהסוג של לשתף ברגשותיך ולהגיע להסכמה לא עבד. וכן אולי לומר לו שאם לא מתחילים מהלך התקדמות את לא מבטיחה כלום לעתיד. לא כאיום. אלא כי את פשוט לא יודעת כמה תוכלי להמשיך ולשרוד. מחזקת אותך שאת נורמלית ובסדר. וגם על הרצון לשמור על הבית ועל הטוב. הלוואי שהשנה הזו תהיה השנה בה יתחיל תהליך אמיתי של הבראה.
מסכימה, נשמע שהשיח מהכיוון של לשתף ברגשות שלה מוצהמק"ר
עכשיו הוא צריך להתמקד בכיוון של אני רוצה אותך הולך לייעוץ/טיפול וואט אבר
מתייגת אתאמא6
@נגמרו לי השמות
אולי היא תוכל לעזור
אין עליה בעולם. גם אני חיכיתי לתגובה שלה...דפני11
תודה רבה לךנגמרו לי השמות


תודה רבה על התיוג יקרהנגמרו לי השמות


וואו אני ממש באותו מצב...מהמרחקים

כבר ממש בתחושות קשות עם עצמי, שאני לא מושכת, לא יפה וכו...

ככ משתדלת למצוא חן בעיניו.

השיא היה השבוע שהצלחתי לעשות הפסק וזה ייצא ביום קצת עמוס אז הוא התבאס ואמר שאולי אעשה מחר. כאילו בכלל לא מתגעגע.

 

קיצור, ממש העלית לי לכתב את התחושות גם שלי.

אם יש לך איזה נקודת פיתרון, תייעצי לי גם...

 

רק חיבוק

חיבוק גם לך יקרהנגמרו לי השמות

מכוונת גם אלייך כל מה שכתבתי לפותחת היקרה

שלום יקרה,נגמרו לי השמות

 

באמת שקוראים אותך והלב פשוט יוצא אלייך...

יוצא לכנות הזו,

יוצא לפשטות הזו, לבקשה הכה בסיסית של להיות נאהבת ונחשקת ולהרגיש אישה כמו שכתבת

יוצא לאהבה שלך אליו

יוצא לאהבה שלו אלייך

ויוצא לפער הבלתי נסבל הזה שקיים שם באמצע.

וכואב. כואב כל כך.

 

אני באמת מרגישה שיש משהו בימים האלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים במיוחד שמברר הרבה יותר לעומק את המקום דווקא של "ואל אישך תשוקתך".

אני פשוט מרגישה את זה מבפנים, מרגישה מהסביבה, מנשים יקרות שאני פוגשת, מההוויה כולה, מרגישה כמה יש במיוחד כמיהה של נשים להרגיש במקום הראשון בלב בעליהן, להרגיש נחשקות, להרגיש אהובות, להרגיש שגם האיש שלהן כוסף אליהן, יוזם קירבה ואהבה אליהן וכאילו הנפש והנשמה שלהן זועקת כבר את הצורך בזה.

כל אחד ואיפה שזה פוגש אותה, כל אחת במקום שלה, כל אחת בכאב שלה.

 

אבל, וזה אבל חשוב – אני בהחלט מרגישה שבסופו של הבירור הזה (בירור שיהיה מאוד חודר ומאוד כואב, נכון) – יכולה להגיע גאולה גדולה, יכולים לצמוח ולגדול עוד יותר, יכולים להגיע לעומקים וקירבה ואהבה שלא חלמנו עליהם אפילו. לכן המצב הזה, הרע הזה, הכאב השורף והבלתי נסבל הזה – עצם קיומו הוא חיוני ואי אפשר בלעדיו!

 

וצריך לראות – מה *כן* אפשר לעשות כאן?

מה עוד לא ניסינו?

מה כן ניסינו עד עכשיו ולא הצליח?

מה כן ניסינו עד עכשיו ואולי קצת כן עזר?

מה יש שם במקום הזה בעצם?

מתי הוא התחיל?

האם זה היה כך מתחילת נישואיכם?

צריך גם לברר איך נראו חיי האישות ברצף של כל חייכם המשותפים עד כה,

להבין לעומק מאיפה הגיע בעלך,

על אילו תפיסות גדל, במיוחד בכל מה שקשור למיניות,

האם אולי היותו "דתי יותר חזק" גורם או גרם לו להרגיש שכל הנושא הזה הוא "לא ראוי"?

האם היו לו חוויות עבר לא טובות מול הנושא?

איך התייחסו לכך הוריו? אחיו? משפחתו? חבירו? מקום לימודיו?

איך הוא הרגיש אל מול כל נושא המיניות עם עצמו ומהרגע שגילה את התחום הזה?

מה זה בשבילו עכשיו?

האם זה "ראוי וטוב וכל המרבה הרי זה משובח ובגדר מצווה וקדושה ושיא הטוב בעולם ממש גם הרוחני", או האם זה "בלית ברירה כי "חייבים" או כדי לרצות או כדי להביא ילדים וכו' וכו' אבל בעצם משורש של זה זה לא ראוי ולא טוב ואולי חלילה אפילו "מלוכלך וטמא"?

 

אחרי הבירור הזה כדאי גם להבין ולשאול מי הוא בכלל בעלך?

ואיך נראים החיים שלו?

והאם הוא מסופק ומרוצה ועם מצב רוח טוב בחיים בכלל?

כתבת שיש לו עומס בעבודה – אם לוקחים רק את הנקודה הזו – האם יש משהו לעשות לגבי זה?

להפחית שעות? משהו אחר? להוריד קצת מהעומס?

למצוא זמנים שביחד בבוקר? בשעה שהוא לא גמור? בשבת? משהו8 אחר?

כנ"ל לגבי העייפות.

עומס ועייפות הם אכן שניים מחבלני החשק המרכזיים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

וגם דימוי גוף שלילי – צריך גם כאן לראות איפה הוא מול זה?

האם לא נעים לו שהוא מלא, במיוחד כשזה כאילו כמו מראה מולך שאת חטובה אפילו אחרי לידות וכו'? האם אולי הוא מרגיש קצת "לא שווה" או "לא מספיק גבר" שםם וזה מוריד לו הכל וגם פוגע בחשק?

 

או אולי כל המעגל הזה שנכנסתם אליו בלי כוונה,

מעגל שבו את בלי כוונה לקחת את תפקיד "הרוצה, היוזמת", והוא לקח את תפקיד "הלא רוצה, הלא יוזם" נחקק לשניכם כל כך חזק, עד שזה כבר בגדר מעגל שמזין אאת עצמו וכמו "נבואה שמגשימה את עצמה?"

אולי יש אצל שניכם כבר חרדות מכל העניין הזה כי כלולים בתוכו כל כך הרבה מטענים לשניכם...

 

אצלך – במקום של: מה לא רוצים אותי? לא אוהבים אותי? אני לא יפה ושווה מספיק? אני לא נחשקת מספיק?

ואצלו המקום של – למה דוחקים בי? למה תמיד מצפים ממני? מה דפוק בי?!

 

ואז החרדות האלה יכולות להאכיל אתכם כל יום כל היום, אפילו לא בשעת קיום יחסים, ואז כל דבר שיכול אפילו להזכיר למוח קיום יחסים, אפילו איזה חיבוק קטן או אווירה טיפה רומנטית – זה כבר יכול לסגור אותו ואותך לשים במקום המצפה והמייחל ואז שוב כל אחד "מתבצר" בעמדה שלו עוד יותר חזק בגלל החרדות האלו.

 

אם זה המצב, או חלקו,

מאוד חשוב דבר ראשון להוריד לחצים!!!

להוריד להוריד להוריד

להקליל להקליל להקליל

לשחרר

להרפות

להפסיק לשים מטרה או יעד "להגיע לחדירה" או "לעשות את זה", או "להגיע לשיא" או "שזה יקרה כבר"

אלא להתרכז במטרה שהיא הקירבה, ההנאה, הביחד שלכם

וזהו!

רק רק הקירבה היא המטרה ולא משהו אחר.

ממש לומר זאת ולהחליט זאת בקול רם בין שניכם.

לומר בצורה הכי מפורשת ומוסכמת ביניכם – שאם מישהו רוצה והשני לא קודם כל הוא יכול להגיד "לא כרגע" וזה יהיה בסדר,

וגם שאם רוצים להתחבק וכדומה – זה יכול להתסכם רק בזה אם אחד/שני בני הזוג ירצו, להחליט שכל שלב וכל דבר עושים רק ***ברצון מלא ושלם*** של שני בני הזוג וזו המטרה עצמה ולא שום "יעד" אחר.

הרבה פעמים עצם השיחרור הזה מהלחצים, עצם הגדרת המטרה כמטרה של קירבה ותו לא בלי "הספקים" או "יעדים" כלשהם, עצם זה גורם לפעמים לרצון להתגלות, לחשק להתגלות, לשליטה לחזור.

לפעמים כשאין את זה,

וכאשר אחד מבני הזוג (ולא משנה כרגע אם זה האיש או האישה) מרגישים שהם עושים את זה כדי לרצות,

או כי חייב,

או כי אחראיים על שז"ל

או כי צריך

או כי מצווה

או כי "הוא גבר ויש לו צרכים"

או כי "היא אישה ואני חייב לספק אותה"

או כל דבר אחר שמרחיק את האדם ***מהרצון שלו הוא***

זה מוריד את החשק!

וכדי להחזיר את החשק צריך להחזיר את הרצון!

לנקות את כל רעשי הרקע

לנקות את כל ה"אני צריכ/ה בשביל מישהו אחר" ואחרים

ולראות מה טוב *לי*, מה אני רוצה, ממה *אני* נהנה/ית

ולראות ולדעת שאם *אני לא רוצה* זה בסדר ולא סוף העולם וזה לא יקרה

ואם אני כן רוצה – זה בהחלט יכול לקרות.

זה מאוד קשה לכתוב משהו כ"כ עמוק ע"ג הפורום אבל אני בכל זאת מנסה, ואומרת שממליצה בחום גדול לעבוד ולעבד את הדברים ואת כל מי שאת, הוא, אתם וכל הביחד שלכם מול איש מקצוע שיוכל לעזור לכם הרבה מאוד והרבה יותר מדויק ונכון לכם, ולעומק, ומהשורש.

 

מדוע הוא לא מוכן לשמוע על טיפול?

אמרת שלא יהיה אפקטיבי ואמין אם תיתני לו אולטימטום להתגרש, ושאת גם בכלל לא רוצה בכך כי את מאוד אוהבת אותו וחוץ מהעניין הזה הוא מושלם – אבל אולי כדאי להציע את עניין ***הטיפול*** כמשהו שחייב לעשות?

לא אולטימטום אלא בקשה מאוד נחרצת ובאה מתוך הלב שלך.

בקשה שאומרת – כך אני לא מסוגלת להמשיך פשוט. זה שובר אותי.

אני אוהבת אותך, רוצה בך, לנצח, בחיים לא אפרד,

אבל את הטיפול אנחנו חייבים לעצמנו. לילדים שלנו. חייבים.

זה לא חייב להיות משהו מפוצץ או ארוך בהכרח, אפשר להתחיל בתהליך של הדרכה של 3 מפגשים עם מרכז יה"ל, אולי כמה תהליך ממוקד אצל יועץ זוגי, ואחרי שמבינים לעומק מול מה עומדים אםשר למקד עוד יותר את הטיפול.

 

 

מאחלת לך מכל הלב שתגיעו לשלמות מלאה וקירבה גדולה גם בתחום האישות ביניכם, ביחד עם שאר הטוב הגדול שהוא כמובן מדהים מדהים ולא מובן מאליו בכלל,

ששלב הבירור ייעשה בצורה הכי טובה שיש,

תבקשי מה' שישים בפיך את המילים הטובות, אל תוותרי על חתירה לטוב שלם בתחום הזה, זה בנפשך,

אם לא מצליחים לבד להיעזר באנשי מקצוע, אם הוא לא מוכן ללכת רק את, אם יש דרך שכן יסכים לשמוע לנסות, אבל לא לוותר! לנסות עוד כיוון ועוד ועוד עד שימצא המפתח ללב העניין בעזרת השם!

אני מאמינה בלב שלם שזה אפשרי

ודווקא בזכות החוזקות שלכם והזוגיות שלכם והאהבה שלכם אתם תוכלו לעבור את החושך הגדול הזה ולצאת לאור גדול ב"ה

בהצלחה רבה רבה,

אם תרצי להמשיך ולדייק/להתייעץ בשמחה רבה

וואי אל תכעסי אבל שמעתי בדיוק סיפור כזהHilamili
ובסוף... זה נגמר בכך שהגבר היה הומו. זה שהוא נמצא איתך פעם ב.. לא עושה אותו סטרייט.
יכול מאוד להיות שהוא דו מיני, נמשך לשני המינים וכנראה הוא יותר נמשך למין הגברי ולכן איתך הוא פחות נמצא.
הוא לא רוצה ללכת לטיפול כי הוא יודע את הבעיה. הוא בטוח יודע ולא חושף בפניך.
קשה לי להגיד לך, אבל אתם צריכים להפרד, את חייבת למצוא גבר שיאהב וימשך אליך... זה לא הוגן כלפיך.
מאחלת ללך מכל הלב שתמצאי את האחד המתאים במהרה.
בהצלחה יקרה!!!
אני מבינה שכתבת מרצון טוב,יעל מהדרום
לק"י

אבל אף פעם אל תסיקי מסקנות נחרצות על סמך כמה הודעות שקראת בפורום.
ואל תציעי לאנשים להפרד בלי להתייעץ עם בעלי מקצוע (אם מדובר באלימות זה שונה).

קצת זהירות. מדובר בדיני נפשות וברגש פה של מישהי. שהודעה כזאת יכולה רק להוריד אותה יותר.

אם בכל זאת זאת נקודה שחשוב להעלות בעינייך, אז תתנסחי בשיא הזהירות.
^^^ חשוב מאדמיואשת******
לגמרידפני11
יקרה איך עבר עליכם החג?מק"ר
חמודה מק"ר!הריון ולידה
לא דיברתי איתו מאז שכתבתי פה אפילו מילה
בערב כיפור נכנסתי לישון לפניו והוא העיר אותי ואמר שהמצב הזה לא יכול להימשך שאני מתעלמת ממנו לגמרי ושהוא לא מבין אפילו מה קרה
היה שיח ארוך של שעתיים מלא האשמות
אמר שזה שקבענו יום זה נכון אבל שלא הראתי לו שאני בכלל רוצה. אמרתי לו שהוא לא יוזם וכמה זה מעליב. שיח חרשים.
שוב הסביר שזה הלחץ מהעבודה ושזה לא קשור לזה שהוא לא נמשך אליי
אמרתי לו שעד שלא ילך למטפל שלא ידבר איתי
וככה זה נגמר
עדיין לא מדברים נורמלי. רק דברים קרים וטכניים
אני כועסת ופגועה
לא יודעת מה הלאה הוא לא באמת ילך למטפל
אוף.....דפני11
גם אני חשבתי עליך.

אין לי דברים חכמים לומר
רק חיבוק גדול
ולדעתי כן טוב שדיברתם... אפילו שיצא נאחס.
לפחות הוא יןדע על מה המהומה.....
תקשיבימיואשת******
אני חייבת לומר לך, כל עוד את מכניסה משפטים כמו- הוא לא ילך למטפל, זה לא אופציה, ושאר ירקות. את מאפשרת את זה. את מקבלת את זה שזו אפשרות, את משדרת שאפשר להמשיל ככה.
לדעתי האישית בלבד, זו לא אפשרות. פשוט לא. אם את תפנימי את זה, ותשדרי נחרצות מוחלטת בזה שלא רק שזה אופציה שהוא ילך למטפל, אלא שזו האופציה היחידה שקיימת, ואין אפשרות אחרת, זה יקרה. כן. זה יקרה.
את חייבת להאמין בזה. את חייבת להאמין שזה מגיע לך. שלא אפשרי להמשיל לחיות ככה ולא מגיע לך לחיות ככה וזו האופציה היחידה. והיא תקרה. וזהו. כי הוא חייב. תאמיני בזה. תוציאי את ה- הוא ממילא לא ילך- מהלקסיקון, מהתודעה שלך בכלל. תמשיכי להתעקש. לומר. שוב ושוב. שהוא חייב. ואת לא מקבלת לא.
זאת דעתי האישית
אני לא מומחית, אבל מנסה להוסיף נקודה:באר מרים
שומעת אצלך "אתה לא יוזם"
ואצלו "לא הראית שאת בכלל רוצה"

יכול להיות שיש פער ביניכם לגבי הציפיה מהרצף של המהלך שיכניס אתכם "לעניינים"?

את אומרת שאת זו שבדרך כלל יוזמת - אולי האופן בו את יוזמת שונה מהאופן שבו הוא תופס שאת "מראה לו שאת רוצה"?

את מאשימה אותו שהוא "לא יוזם", אבל אולי היוזמה אצלו מתבטאת בצורה שונה מהציפיה שלך?

הבעיה שנכנסתם למעגל של האשמות הדדיות ומגננות וזה וודאי לא תורם..

אולי נסו כיוון אחר:
שבו ביחד לערב באוירה רומנטית שקטה (אולי נצלי ערב שקט בסוכה, גם ככה סגר.. תארגני נרות, שולחן ערוך יפה, שוקולד או מה שמפנק אתכם)
ונסי לעורר שיח של שיתוף והקשבה, שבו כל אחד משתף את השני ב "פנטזיה" שלו איך נראה בעיני כל אחד מכם ערב זוגי מוצלח שמסתיים בקשר גופני טוב.

התנאי: כל אחד נכנס באופן מלא וללא שיפוטיות לעולם של השני ומנסה להבין את נקודת מבטו.

תארי לו למה את מצפה בצורה הכי מפורטת שאפשר: איך מתחיל היום, מה קורה כשהוא חוזר הביתה, לאורך הערב, בסלון/ במטבח ואיך זה מתגלגל אחר כך הלאה.. מה אוכלים? מוסיקה? מתקלחים? מה לובשים.. תתארי לו איך נראה הערב הכי חלומי בעינייך. תפרטי: מה השותפות שלך בערב ומה שלו, איפה את מצפה ל"יוזמה" שלו..

ואז תבקשי ממנו לעשות אותו דבר. אולי בעצם עדיף שהוא יתחיל...
מה מוביל אותו לערב זוגי משמעותי? אילו תנאים הוא זקוק להם? כיצד הוא קולט ממך שאת "מעוניינת", כיצד לדעתו הוא משדר לך עניין בתחום..

אולי תתפלאי מהתשובות שתשמעי אם באמת תקשיבי.
יתכן שיש לו צרכים שהם מבחינתו "תנאי מקדים" לפניות שלו לקשר גופני וכשהם לא מתממשים הוא לא פנוי לכיוון...
יתכן שמבחינתו הוא כן יוזם או כן משדר ענין אבל בצורה כזו שאת לא מפרשת את זה כקשור..
יתכן שבעבר הוא ניסה ליזום וחווה ממך סוג של דחיה ולכן מפחד ליזום שוב?
אולי הוא יוזם בצורה מאוד סמויה כדי לא להפגין "חולשה" ו"צורך" ולהישאר בשליטה, ואת לא שמה לב..

יכול להיות שאחרי שכל אחד מכם ישמע בפתיחות את הצרכים של השני תוכלו לחשוב ביחד מה תוכלו לעשות כדי להשתפר..

נראה לי שהקביעה של יום קבוע היא נכונה וחשובה, אבל צריך ביום הזה השקעה הדדית וצריך להיות ברור מה עושים לקראת היום הזה ואיך בונים אותו נכון..
ממש כדאי שתעשו רשימה של שלוש פעולות שאת עושה במשך היום שקבעתם שהם מבחינתו מראות לו שאת בעניינים, ושלוש פעולות שהוא עושה שמראות לך שהוא יוזם..
תהיי פתוחה לאפשרויות רבות ושונות..

בהצלחה!

ואם לא מתאים לך, תסנני כל מה שכתבתי..
הוא מודה שזההריון ולידה
הוא שלא מצליח להתפנות לזה בגלל העבודה
אני אומרת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. ב95 אחוז מהמקרים שאני יוזמת זה אפילו כבר לא רמיזות זה ממש אמירות/נגיעות מפורשות והוא מורח את הזמן עד שאני ארדם
וגם כשכבר כן קבענו יום מסויים ולמשל שם לא אמרתי במפורש אלא חיכיתי במיטה הוא מפרש את זה לכיוון הפוך שאני עייפה למרות שאני אומרת לו- הערב נכנסתי למיטה מוקדם
גם ערבים שמזמינים רומנטיקה כמו ארוחת ערב עם נרות, מנורות אווירה שקניתי במיוחד, הוא לא מפרש לשם בשום צורה
הוא לא קיבל ממני דחיות כמעט בכלל ונדיר שהוא בכלל יוזם. עד שהוא יוזם אני קופצת על זה גם אם אני הכי לא בעניין
ושוב בשאר התחומים הוא הכי אבל הכי מתחשב
אתמול למשל הוא שמע שאמרתי לאחותי בטלפון שאני צריכה למחרת ללכת למסאז רפואי בגלל גב תפוס והוא עשה לי מיוזמתו כמעט שעה והשקיע בזה מאוד
היום הייתי צריכה לצאת לשעתיים בבוקר והוא נשאר עם הילדים למרות העבודה
משהו באישות לא עובד
הוא אמר שהוא לא עבר שום טראומה, שהוא כן נמשך, שהוא לא הומו וכל הזמן חוזר על זה שזה קשור לעבודה וללחץ שלו
ואז בסוף הלך לישון.
אם יש לו זמןתוהה לי
לעשות לך מסאג שעה, להיות עם הילדים, לעזור לך כל כך הרבה, אז יש גם את הכמה דקות לקיים יחסים. לא כל יחסים לוקחים שעה. זה תגידי לעצמך.
ולו הייתי אומרת: אוקי, ייתכן מאד שזה בגלל העבודה, אבל בגלל שזה לא מציאות בריאה עבורי אני צריכה שתלך לטיפול ללמוד לאזן בין עבודה לקיום יחסים על מנת שנוכל לקיים זוגיות בריאה עבורינו.
ואז השאלה היא לא האם אתה הולך לטיפול או לא אלא אז באיזה יום שבוע הבא אתה קובע טיפול אצל איקס?
טוב השאלה אם ברור לך שאת נאבקת על זה או לאמיואשת******אחרונה
קיבלת המון עצות וכיוונים. מהתגובות שלך די ברור שהוא מדבר שטויות. במקום מסאג של שעה הייתי אומרת יופי הנה יש לך זמן עכשיו תסביר לי מה הבעיה ולמה אתה מוכן לעשות לי מסאג של שעה ולא לקיים יחסים. לא דורש יותר כח או זמן. כלומר הוא משקר . לך או לעצמו או לשתיכם יחד.
השאלה היחידה שנשארת היא האם את מתכוונת להמשיך לחיות עם זה ואת רוצה רק לפרוק מדי פעם או שאת מתכוונת להתעקש על החיים שמגיעים לך .
לדעתי זוגיות בלי יחסים זה כמו שותפות טכנית. כמו שתגידי אני חיה עם גבר מקסים עושה קניות ומטפל בילדים והכל אבל אהבה אין. אז מה זה משנה שהוא מקסים כל כך? זה מצב חירום. אור אדום. לא אמורים לחיות ככה. את יכולה להחליט להמשיך ואת יכולה להחליט להיאבק על אושרך. בהצלחה בהכל.
יכול להיות שהוא לא מעונין בעוד ילדים?סיה
את על מניעה?
אם לא . יתכן שאת רוצה עוד ילדים והוא לא מעונין? לכן מצמצם מגע
כןהריון ולידה
אני על מניעה והוא דווקא רוצה עוד ילדים ואני עוד לא
יכול להיות שאין הכל מושלם?סיה
יעודד אותך אם תדעי
שיש נשים שמבחינת יחסים מסתדרים מעולה
אבל אין להם את הבעל המושלם מבחינת מידות וחברות שיש לך?
בטח שיכול להיותהריון ולידה
השאלה היא אם מוכנים לזה
ובמכלול עד עכשיו תמיד עניתי שכן ושזאת ההתמודדות שלי ושלנו פשוט יש זמנים שזה מציף וקשה מאוד
נשמע לא פשוטמצפה להריון.
הוא ניסה ללכת לטיפול פסיכולוגי ?
אולי זה יושב על איזה טראומה ?
ליבי יוצא אלייך, מגיע לך להרגיש אישה נחשקת ולקיים יחסי אישות בהדדיות
אני ממש מקווה בשבילך שהוא ילך לטיפול,עצם זה שהוא מתחמק זה ממש מראה שקשה לו ,
שולחת לך חיבוקים ובעזרת ה שהכל יסתדר
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.יאחרונה

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11אחרונה

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️