אני מזדהה איתך וחושבת שיש לנו איזה בסיס דומה במצב. 

אצלי זה כן בתדירות יותר גבוהה, אבל עדיין רחוק מהרצוי. 

יצא לי לחשוב על זה המון.

יש מצב לפחות איך שאצלי זה נראה שזה נובע מחוסר סיפוק כללי של הבעל מעצמו, 

מהלימוד, העבודה וכו' זאת אומרת הוא נראה לי מאוכזב מעצמו תכנן לראות את עצמו משהו אחר. 

יכול להיות אצלך ככה?

אני מתחרבשת במחשבות דומות...

יש מצב שזה עצלות כזאת? עצלות אמיתית?

גם לי. 

אני שומעת שבנות מדברות פה על חסימה רגשית. לא ברור לי איך בודקים את זה עם הבעל. 

כאילו, אם הוא לא רוצה טיפול, די קשה לגרור אותו לשם. 

אני רואה מה ש@מיואשת****** כותבת, זה בטח מחייב ייעוץ צמוד. 

אצלי זה מעניין כאילו לליל טבילה הוא ממש מחכה ובאותו יום בשיא העניין. לפעמים יום יומיים אחר כך שוב, 

ואז זהו, כאילו נגמר לו. אני לא מצליחה לשים את האצבע על הסיבה למה זה קורה לו. 

אהה ויש עוד הבדל ביננו, אני לא חושבת שיש לי בטן שטוחה

אני עצובה בשבילך. היטבת לתאר את המצב. איש מקסים מתחשב, חכם, וכו' וכו' אבל לא מתנהג כמו בעל

בדרך כלל או אצל המון זה הפוך, שהאיש רוצה ולאישה לא נוח לא אוהבת 

קשה לה וכ,,המצב שלך אם היה הפוך היה ממש נורא,יש כאלה גברים

אם כי לא הרבה לא אוהבים את זה, רק בדיעבד כשאין ברירה מקיימים

את המצווה הזאת, בהתחלה כתבת מתחשב, אכפתי, רגיש, אוהב

דואג וכ,,,זה נראה שמאוד אוהב אותך ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך,

לכן יקירתי תתחזקי עם שיש עכשיו,ואולי בעזרת השם הכל יהיה בסדר,

ושוב אני יודעת שאם היה הפוך כל השלום בית היה נהרס,והמון שלום הבית

נהרס כשהאיש רוצה והאישה לא,  בהצלחה רבה ושנה טובה ומתוקה שיהיה לך אמן.

בס''ד

בוקר טוב הריון ולידה יקרה ❤

קראתי אותך אתמול בלילה (בשעה לא שעה), והבוקר הדבר הראשון שעשיתי היה להתחיל לענות לך. הייתי מוכרחת להפסיק והשארתי את כתיבת ההודעה באמצע, ועכשיו אני חוזרת אליה ואלייך. את מתארת משהו מאד עצוב. אני לגמרי יכולה להבין כמה זה יכול לתסכל או להעציב אותך. כמה זה יכול להעלות בך כל מיני תהיות, בלבולים והרגשות לא טובות. עד כמה זה יכול למלא בייאוש, בכעס...

סיפרת שכתבת את מה שכתבת עם חנוקה ועם דמעות , חיבוק ענק נשמה שאת!!!

עלו לי כל מיני נקודות כשקראתי אותך. מכיוון שאני לא מכירה את כל התמונה ואת כל המכלול, יתכן שאכתוב דברים שממש לא קשורים אליכם. ניסיתי לחשוב על כמה שיותר אפשרויות וכיוונים. אני מקווה שמשהו שם יעזור לך ולכם...!!

1. כל אחד זקוק למשהו אחר מבחינת תדירות. יש מי שאצלו החשק מופיע לעיתים רחוקות יותר, כי פיזיולוגית הוא ככה. ויש את מי שהחיים לא מאפשרים לחשק שלו להתפתח. כמו נגיד אישה על גלולות, כשהגלולות מכבות לה את החשק. או אשה שסובלת מבחילות תקופה מאד ארוכה.

ההלכה מכירה את האפשרות הזאת גם אצל הגבר. כשהיא דנה בתדירות הרצויה, היא מציעה 'סולם', שבו רמת הקושי והאינטנסיביות של עבודת האיש היא זו שקובעת כמה תדיר עליו להיות עם אשתו (כל עוד זה טוב גם לה, כמובן). כך מי שיש לו עבודה פיזית מחוץ לעיר אינו דומה למי שיש עבודה קלה יותר קרוב לבית, מבחינת התדירות שמצופת ממנו. 

*

2. האם נתקלת במושג 'אנשים רגישים מאד'? אלו אנשים שרמת הגירויים שלהם בחיים גבוהה מאד, מכיוון שכל המערכות שלהם רגישות. הם רגישים לכל מיני דברים ברמה הגופנית וברמה הרגשית. זה יכול להיות רגישות לרעש, למגע, לריחות, לעומס, לדקויות, לחוסר השינה, לרגשות של אחרים... הם בדרך כלל אנשים מאד אמפטיים ומאד מצפוניים. הראש שלהם עובד שעות נוספות. הם אנשים שזקוקים להמון זמן בשביל עצמם. זמן שקט. זמן להיות עם עצמם. זמן לעבד את הדברים. אדם שהוא כזה, לא משנה אם הוא גבר או אישה, אם יש לו הרבה עומס בחיים, הוא יכול להרגיש מאד מוצף, לא פנוי. במקרה כזה הוא יתקשה להגיע לחיי אישות, כי חיי אישות יכולים לדרוש פניות רבה. (לא מחייב, יש הרבה אנשים שלא זקוקים לפניות כדי להיות מעוניינים בחיי אישות. אבל יש אנשים שזה בהחלט ככה). אין לי מושג אם זה יכול רלוונטי לאופי של בעלך, אבל אני מעלה את זה כאן, למקרה שתזהי בדברים האלה כיוון אפשרי.

*

3. הסטריאוטיפ הוא שגברים בעלי חשק גבוה יותר. הם מעוניינים בתדירות גבוהה יותר ואם תזדמן הזדמנות להיות ביחד, הם תמיד יקפצו עליה. ושנשים הן עם חשק יותר נמוך, ושלרוב כדי בכלל להיכנס למצב של חשק, צריכה להיות להן סביבה מאד מזמינה (מצב רגשי טוב בינה לבין האיש, פניות רגשית ממטלות ההוריות, המקצועיות, הביתיות וכו' שלה, מצב גופני מתאים [לא כאב ראש, לא בחילות, לא עייפות וכו']). עד כאן הסטריאוטיפ.

בפועל, גם אם יש אמת מסוימת בסכמה הזאת, זה רק סטריאוטיפ. אפרת ואלעד צור מציעים ראייה קצת אחרת. הם אומרים שאפשר לכנות את החלק שמעוניין מאד כ'יסוד זכרי' והחלק שמעוניין פחות או זקוק ליותר תנאים סביבתיים כ'יסוד נקבי'. אצל כל אחד ואצל כל אחת יכולים להיות גם יסודות זכריים וגם יסודות נקביים. (כמו שברמה רגשית, יש זוגות שדווקא הגבר הוא הרגיש מביניהם, והאישה היא ה'מחוספסת' יותר). הכל 'נורמלי'. יכולה להיות אישה שהצד הנקבי שלה יותר חזק. ויכולה להיות אישה שהצד הזכרי שלה דווקא יותר חזק. וכנ''ל לגבי הגבר. יכולים להיות שני בני הזוג עם אותם יסודים דומיננטיים, ויכולים להיות בני זוג עם שוני ופער בנושא.

*

4. עוד משהו שאפרת צור מסבירה הרבה זה שאצל כמעט כל זוג, יש מי שרוצה יותר ומי שרוצה פחות. כך שכמעט אצל כל זוג יש פער ברמת החשק. רק מה, אם משהי רוצה פעם בשבוע ובעלה פעמיים בשבוע, זה פער שיכול לתסכל (והרבה) אבל זה פער יחסית קטן. כנ''ל בזוגות שאחד מבני הזוג מעוניין פעם בכמה שבועות (נגיד 3-4), והשני פעם בקצת יותר (נגיד פעם ב-6 שבועות). גם שם, אם יש פער, והוא לא מאד גדול. מכיוון שהפער ביניהם קטן יחסית, סביר שיהיה להם קל לגשר עליו.

במקרה שאת מתארת, יש פער. עד כאן זה תקין, זה בסדר, זה דבר שקורה אצל המון עם לא רוב הזוגות.

הבעייה נמצאת בזה שהפער ביניכם הוא מאד מאד מאד גדול. שזה אומר שנצרך מאמץ הרבה הרבה הרבה יותר גדול כדי לגשר עליו.

זה לא קל, זה כואב מאד. אבל כמו בכל נושא משברי בין בני זוג, יש כאן פוטנציאל גדול לצמיחה ולקרבה ולגדילה, כשבעזרת ה' תצליחו לגשר עליו.

*

5. לפי מה שאני יודעת, אדם א-מיני לא יכול להתעורר מינית. נקודה. את מספרת שכשהוא 'נכנס' לזה, הוא כן אתך וכן בתוך זה. לפי התיאור הזה אני ממש לא חושבת שהוא א-מיני. לפי הדברים שכתבת (כמובן שאני לא מכירה את כל התמונה כולה) אני גם ממש לא חושבת שהוא בוגד בך חס ושלום. אינטואיטיבית עולים לי כמה כיוונים שיכולים להסביר את מה שעובר עליו:

* אולי הוא אדם עם פרופיל של 'אדם רגיש מאד', כפי שכתבתי למעלה. אם מה שכתבתי על האופי הזה צלצל לך מוכר והזכיר לך את האיש שלך, אני חושבת ששווה לבדוק ולהעמיק את האופציה הזאת.

* כמו שכבר הזכירו לפני, יתכן והריחוק שלו בתחום הזה יושב על פגיעה מהעבר. פגיעה מינית, ברמה כלשהי - בין אם הוא מודע או לא מודע אליה. או פגיעה מסוג אחד, שגרם לו ברמה הכי עמוקה שקיימת, לפחד להיקשר עד הסוף. לדוגמה, אם ילד סבל מאלימות אצל הוריו, המסר שהוא למד ברמת התת המודה שלו, זה שאנשים שקרובים לו מאד יכולים להוות מקור לסכנה. מיניות הוא תחום שכרוך בפגיעות. בני הזוג חושפים את עצמם לשני, זה היופי שיש בזה, זה מה שמקרב ביניהם, אבל יש בזה ממד מאיים כי ברגע שאתה חושף את עצמיך, אתה נהייה פגיע. מיניות טובה דורשת מידת אמון גדולה מאד. בחיים, בעולם... יכול להיות שנסיבות החיים שבו הוא גדל לא אפשרו לאמון הבסיסי הזה להיבנות ולכן הוא מתקשה כל-כך להמשך לתחום הזה ולהיכנס אליו.

* דומה אבל מעט שונה - קושי כללי להיכנס ולהימצא בסיטואציה אינטימית. לא רק אינטימיות גופנית, כל אינטימיות שהיא. הכוונה ללחיות בקרבה נפשית מאד גדולה עם מישהו אחר. להיות מסוגל להיחשף, להראות את החולשות והצדדים הלא זוהרים שלו. להסיר הגנות. אולי בגלל בטראומת ילדות ממש. ואולי בגלל דרך חינוך (גם נורמטיבית וטובה יחסית) שגרמה לכך שהוא לא זכה ללמוד לתת אמון, כגון אם הוא גדל בסביבה מאד ביקורתית לדוגמה.

* דומה אבל בעוד גיוון שונה - אולי משהו בקשר ביניכם משדר לו חוסר באינטימיות רגשית. ובלי האינטימיות הזאת, קשה מאד למוח שלו 'להסכים' להיות באינטימיות גופנית.

* אולי משהו שיושב על תחושת אשמה כלשהי. הרבה מאד מאד גברים התמודדו בנערותם עם קושי בשמירת עיניים ושמירת הברית וחלקם יכולים לסחוב משקעים מאד גדולים אל תוך חיי הנישואים שלהם. במקרה כזה כל התחום הזה של חיי אישות יכול להוות מבחינתם משהו מפחיד, בין אם זה במודע ובין אם זה מסתתר ברמת התת המודע.

אני מסכימה עם כל קודמותיי שאת לא יכולה להמשיך לסבול ככה. שאת צודקת לרצות לחיות חיי אישות בתדירות שמספקת אותך ומשמחת אותך. את בסדר גמור ממש ברצון שלך!!!

אני חושבת שהמפתח נמצא בלהבין על מה זה יושב אצל האיש שלך. נשמע שהוא בן אדם ממש טוב מאד מאד ושהוא אוהב ומכבד אותך מאד מאד. לא נשמע לי סביר שהוא פשוט לא 'סופר' אותך בתחום הזה. שהוא פשוט מתעלם מהצרכים שלך כי לו אין צרכים דומים. ההיגיון היה אומר שלאור כל הטוב שיש ביניכם וכל הטוב שיש בו, הוא היה מתאמץ כדי לשמח אותך. והוא לא. או לפחות לא כמו שאת מצפה. ואולי הוא מתאמץ המון אבל הוא כל-כך רחוק שאת אפילו לא יכולה להיות מודעת למאמצים שלו בתחום. (יכול להיות שהוא מתייסר מאד בגלל המצב ביניכם, אבל לא משתף אותך או כמעט ולא משתף אותך. יכול להיות שהוא עושה מאמצים מאד גדולים מבחינתו כדי להתקרב אבל זה דבר כל-כך קשה לו שהצעדים שלו נראים אפסיים).

בכל אופן, בתחושה שלי ההתנהגות שלו אומרת 'דרשני'. יש כאן משהו. צריך להבין מה. בשיחות מלב אל לב ביניכם. בטיפול פרטני. בטיפול זוגי. צריך להבין על מה זה יושב, כי רק ככה יוכל להימצא לזה מענה.

אני מאמינה שבסופו של דבר מדובר כאן בנקודת משבר ביניכם. אצלכם זה בדבר הזה, אצל זוגות אחרים זה יכול להיות בנקודה אחרת. אבל משבר זה דבר מצוי בזוגיות, וגם בזוגיות טובה. אצל כל זוג יש נקודות שצריך לעבוד עליהן. משבר, זה דבר שיכול להיות כואב מאד, שיכול להיות לא נוח, לגרום למועקה גדולה, לעצבות ולבדידות. כמו שאת מרגישה כרגע, יקרה ומתוקה. אבל זה רק משבר. כמו ש @נגמרו לי השמות (לא הצלחתי לתייג משום מה...) לימדה אותי, במשבר יש הזדמנות, יש מתנה - יש שובר מתנה. מהנקודה הזאת דווקא בעזרת ה' אתם תתקרבו, אתם תיבנו, אתם תגדלו כזוג וכבני אדם. בעזרת ה' תצליחו לפצח את הנקודות שעליהן הדבר הזה יושב, תצליחו לעשות עליהן עבודה ותרוויחו ים של קרבה, של חוסן זוגי, של אהבה מועצמת.

עכשיו קשה מאד מתסכל, מאד מאד, ואת בוכה ואת מרגישה בודדה ואומללה, אבל שזה לא יביא אותך לייאוש. אתם יכולים לצלוח את זה. ובע''ה תצאו יותר אוהבים ויותר מחוזקים.

שולחת לך אהבה גדולה. גמר חתימה טובה יקרה, וכל הברכות שבעולם, בכל התחומים וגם בהקשר הזה בע''ה.

בס''ד

אני לא אצליח להגיב באריכות עכשיו. אבל היה לי ממש חשוב כן לכתוב לך אפילו אם בקצרה. אני רק רוצה להגיד לך לא לפחד. את עכשיו כועסת ובריב ענק אתו ואת לא הכי מתפקדת ואת בסערת רגשות מטורפת. אל תפחדי. זה נורא-נורא-נורא לא נעים ומטלטל. אבל זה לא נורא. זה גל חזק. אבל הוא יעבור. המבול הגדול הזה ישטוף את הקרקע ובעזרת ה' אחרי שהוא יעבור הדברים יתחילו להתבהר. 

ברור שאת לא רוצה מהריב הזה. ברור שאת רוצה להיות אימא מתפקדת ושאת רוצה בית יציב. ברור שאת רוצה קשר טוב עם האיש היקר שלך. ברור שלא רצית את כל האווירה העכורה הזאת. אני בטוחה שאפילו התאמצת שזה לא יגיע לשם, עם שארית הכוחות שהיו לך. 

את כרגע מאד מאד מאד מוצפת. את בקושי גדול. קבלי את עצמך. ממש כמו שאנחנו מקבלות אותך כאן. בהכי הרבה הבנה ואהבה וחמלה ועין טובה שאת יכולה לגייס. תנסי לשנן לעצמן שזה יעבור. שזה רק גל. שיש לו תפקיד בבירור שאתם עושים. בבנייה שלכם.

אהבה, אחווה, שלום ורעות. רעות מהשורש ר.ע. שזה גם רע (כמו ב'ואהבת לרעך כמוך') וגם רע (ההיפך מטוב). ככה זה, לכאורה, יש איזשהו ממד של רע, של דבר מר, בחברות הזאת שיש בין בעל ואשה. ככה זה. זה מובנה. ככה ה' רצה. עזר כנגדו. יש נגד. לא הכל דבש. יש אתגרים. אבל מתוך זה דווקא, מתוך האתגרים הגדולים האלה שאנחנו צולחים (במחיר עבודה, מאמץ, נתינה ומסירות גדולות מאד) - מתוכם האהבה גדלה, מתחזקת ומתעצמת.

אז שוב: תכאבי את כאבך. הוא מובן. רק אל תפחדי. לא מהקשר שלכם. לא ממצב ביתכם. לא מעצמך. הכל יעבור. הבירור ייעשה בע''ה. ואתם תצאו מחוזקים ואוהבים ומבינים אחד את השני לעין שיעור, בע''ה. והילדים עוד יזכו להורים אוהבים ומדהימים שאתם.

חיבוק ענק ענק. 

לך ואם את מרשה, גם ל@מהמרחקים היקרה.

הכל יהיה טוב בע''ה. 

החריגו גם בסגר הזה שכל הליכה לאיש מקצוע בתחום הרפואה/פסיכולוג/עזרה סוציאלית וכדומה, שזה כולל בתוכו גם יעוץ זוגי וכדומיו - מותרת. אפשר לבקש מהמטפל אישור מיוחד לכך אם תרצי להרגיש בטוחה.

ואפשר גם לקיים פגישות בזום/טלפוניות אצל הרבה מאוד אנשי מקצוע אם זה מתאים לך.

כ-ל  מ-י-ל-ה  ש-ל-ך  פ-נ-י-נ-ה

יקרה מפז

תגובה מושלמת מושלמת, קראתי אחרי ששלחתי ומסתבר שלא הייתי צריכה לכתוב אלא רק להפנות ^^^ לתגובה שלך

ותודה רבה לך על התיוג (באמת לא הופיע לי התיוג משום מה)

ורציתי גם להחמיא לך בנוסף על המדהימות שלך שבאה לידי ביטוי גם בפירגון מדהים ונתינת קרדיט ו"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

שכתבת פעמיים גם על אפרת צור המדהימה (!!!) וגם כשתבת מה שאני אמרתי לך תיגת אותי, אין אין אלופה את, נשמה מיוחדת שירדה לעולם להאיר בלבבותיהם של כ"כ הרבה אנשים ונשים וילדים (לב)

כבר ממש בתחושות קשות עם עצמי, שאני לא מושכת, לא יפה וכו...

ככ משתדלת למצוא חן בעיניו.

השיא היה השבוע שהצלחתי לעשות הפסק וזה ייצא ביום קצת עמוס אז הוא התבאס ואמר שאולי אעשה מחר. כאילו בכלל לא מתגעגע.

קיצור, ממש העלית לי לכתב את התחושות גם שלי.

אם יש לך איזה נקודת פיתרון, תייעצי לי גם...

רק חיבוק

מכוונת גם אלייך כל מה שכתבתי לפותחת היקרה

באמת שקוראים אותך והלב פשוט יוצא אלייך...

יוצא לכנות הזו,

יוצא לפשטות הזו, לבקשה הכה בסיסית של להיות נאהבת ונחשקת ולהרגיש אישה כמו שכתבת

יוצא לאהבה שלך אליו

יוצא לאהבה שלו אלייך

ויוצא לפער הבלתי נסבל הזה שקיים שם באמצע.

וכואב. כואב כל כך.

אני באמת מרגישה שיש משהו בימים האלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים במיוחד שמברר הרבה יותר לעומק את המקום דווקא של "ואל אישך תשוקתך".

אני פשוט מרגישה את זה מבפנים, מרגישה מהסביבה, מנשים יקרות שאני פוגשת, מההוויה כולה, מרגישה כמה יש במיוחד כמיהה של נשים להרגיש במקום הראשון בלב בעליהן, להרגיש נחשקות, להרגיש אהובות, להרגיש שגם האיש שלהן כוסף אליהן, יוזם קירבה ואהבה אליהן וכאילו הנפש והנשמה שלהן זועקת כבר את הצורך בזה.

כל אחד ואיפה שזה פוגש אותה, כל אחת במקום שלה, כל אחת בכאב שלה.

אבל, וזה אבל חשוב – אני בהחלט מרגישה שבסופו של הבירור הזה (בירור שיהיה מאוד חודר ומאוד כואב, נכון) – יכולה להגיע גאולה גדולה, יכולים לצמוח ולגדול עוד יותר, יכולים להגיע לעומקים וקירבה ואהבה שלא חלמנו עליהם אפילו. לכן המצב הזה, הרע הזה, הכאב השורף והבלתי נסבל הזה – עצם קיומו הוא חיוני ואי אפשר בלעדיו!

וצריך לראות – מה *כן* אפשר לעשות כאן?

מה עוד לא ניסינו?

מה כן ניסינו עד עכשיו ולא הצליח?

מה כן ניסינו עד עכשיו ואולי קצת כן עזר?

מה יש שם במקום הזה בעצם?

מתי הוא התחיל?

האם זה היה כך מתחילת נישואיכם?

צריך גם לברר איך נראו חיי האישות ברצף של כל חייכם המשותפים עד כה,

להבין לעומק מאיפה הגיע בעלך,

על אילו תפיסות גדל, במיוחד בכל מה שקשור למיניות,

האם אולי היותו "דתי יותר חזק" גורם או גרם לו להרגיש שכל הנושא הזה הוא "לא ראוי"?

האם היו לו חוויות עבר לא טובות מול הנושא?

איך התייחסו לכך הוריו? אחיו? משפחתו? חבירו? מקום לימודיו?

איך הוא הרגיש אל מול כל נושא המיניות עם עצמו ומהרגע שגילה את התחום הזה?

מה זה בשבילו עכשיו?

האם זה "ראוי וטוב וכל המרבה הרי זה משובח ובגדר מצווה וקדושה ושיא הטוב בעולם ממש גם הרוחני", או האם זה "בלית ברירה כי "חייבים" או כדי לרצות או כדי להביא ילדים וכו' וכו' אבל בעצם משורש של זה זה לא ראוי ולא טוב ואולי חלילה אפילו "מלוכלך וטמא"?

אחרי הבירור הזה כדאי גם להבין ולשאול מי הוא בכלל בעלך?

ואיך נראים החיים שלו?

והאם הוא מסופק ומרוצה ועם מצב רוח טוב בחיים בכלל?

כתבת שיש לו עומס בעבודה – אם לוקחים רק את הנקודה הזו – האם יש משהו לעשות לגבי זה?

להפחית שעות? משהו אחר? להוריד קצת מהעומס?

למצוא זמנים שביחד בבוקר? בשעה שהוא לא גמור? בשבת? משהו8 אחר?

כנ"ל לגבי העייפות.

עומס ועייפות הם אכן שניים מחבלני החשק המרכזיים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

וגם דימוי גוף שלילי – צריך גם כאן לראות איפה הוא מול זה?

האם לא נעים לו שהוא מלא, במיוחד כשזה כאילו כמו מראה מולך שאת חטובה אפילו אחרי לידות וכו'? האם אולי הוא מרגיש קצת "לא שווה" או "לא מספיק גבר" שםם וזה מוריד לו הכל וגם פוגע בחשק?

או אולי כל המעגל הזה שנכנסתם אליו בלי כוונה,

מעגל שבו את בלי כוונה לקחת את תפקיד "הרוצה, היוזמת", והוא לקח את תפקיד "הלא רוצה, הלא יוזם" נחקק לשניכם כל כך חזק, עד שזה כבר בגדר מעגל שמזין אאת עצמו וכמו "נבואה שמגשימה את עצמה?"

אולי יש אצל שניכם כבר חרדות מכל העניין הזה כי כלולים בתוכו כל כך הרבה מטענים לשניכם...

אצלך – במקום של: מה לא רוצים אותי? לא אוהבים אותי? אני לא יפה ושווה מספיק? אני לא נחשקת מספיק?

ואצלו המקום של – למה דוחקים בי? למה תמיד מצפים ממני? מה דפוק בי?!

ואז החרדות האלה יכולות להאכיל אתכם כל יום כל היום, אפילו לא בשעת קיום יחסים, ואז כל דבר שיכול אפילו להזכיר למוח קיום יחסים, אפילו איזה חיבוק קטן או אווירה טיפה רומנטית – זה כבר יכול לסגור אותו ואותך לשים במקום המצפה והמייחל ואז שוב כל אחד "מתבצר" בעמדה שלו עוד יותר חזק בגלל החרדות האלו.

אם זה המצב, או חלקו,

מאוד חשוב דבר ראשון להוריד לחצים!!!

להוריד להוריד להוריד

להקליל להקליל להקליל

לשחרר

להרפות

להפסיק לשים מטרה או יעד "להגיע לחדירה" או "לעשות את זה", או "להגיע לשיא" או "שזה יקרה כבר"

אלא להתרכז במטרה שהיא הקירבה, ההנאה, הביחד שלכם

וזהו!

רק רק הקירבה היא המטרה ולא משהו אחר.

ממש לומר זאת ולהחליט זאת בקול רם בין שניכם.

לומר בצורה הכי מפורשת ומוסכמת ביניכם – שאם מישהו רוצה והשני לא קודם כל הוא יכול להגיד "לא כרגע" וזה יהיה בסדר,

וגם שאם רוצים להתחבק וכדומה – זה יכול להתסכם רק בזה אם אחד/שני בני הזוג ירצו, להחליט שכל שלב וכל דבר עושים רק ***ברצון מלא ושלם*** של שני בני הזוג וזו המטרה עצמה ולא שום "יעד" אחר.

הרבה פעמים עצם השיחרור הזה מהלחצים, עצם הגדרת המטרה כמטרה של קירבה ותו לא בלי "הספקים" או "יעדים" כלשהם, עצם זה גורם לפעמים לרצון להתגלות, לחשק להתגלות, לשליטה לחזור.

לפעמים כשאין את זה,

וכאשר אחד מבני הזוג (ולא משנה כרגע אם זה האיש או האישה) מרגישים שהם עושים את זה כדי לרצות,

או כי חייב,

או כי אחראיים על שז"ל

או כי צריך

או כי מצווה

או כי "הוא גבר ויש לו צרכים"

או כי "היא אישה ואני חייב לספק אותה"

או כל דבר אחר שמרחיק את האדם ***מהרצון שלו הוא***

זה מוריד את החשק!

וכדי להחזיר את החשק צריך להחזיר את הרצון!

לנקות את כל רעשי הרקע

לנקות את כל ה"אני צריכ/ה בשביל מישהו אחר" ואחרים

ולראות מה טוב *לי*, מה אני רוצה, ממה *אני* נהנה/ית

ולראות ולדעת שאם *אני לא רוצה* זה בסדר ולא סוף העולם וזה לא יקרה

ואם אני כן רוצה – זה בהחלט יכול לקרות.

זה מאוד קשה לכתוב משהו כ"כ עמוק ע"ג הפורום אבל אני בכל זאת מנסה, ואומרת שממליצה בחום גדול לעבוד ולעבד את הדברים ואת כל מי שאת, הוא, אתם וכל הביחד שלכם מול איש מקצוע שיוכל לעזור לכם הרבה מאוד והרבה יותר מדויק ונכון לכם, ולעומק, ומהשורש.

מדוע הוא לא מוכן לשמוע על טיפול?

אמרת שלא יהיה אפקטיבי ואמין אם תיתני לו אולטימטום להתגרש, ושאת גם בכלל לא רוצה בכך כי את מאוד אוהבת אותו וחוץ מהעניין הזה הוא מושלם – אבל אולי כדאי להציע את עניין ***הטיפול*** כמשהו שחייב לעשות?

לא אולטימטום אלא בקשה מאוד נחרצת ובאה מתוך הלב שלך.

בקשה שאומרת – כך אני לא מסוגלת להמשיך פשוט. זה שובר אותי.

אני אוהבת אותך, רוצה בך, לנצח, בחיים לא אפרד,

אבל את הטיפול אנחנו חייבים לעצמנו. לילדים שלנו. חייבים.

זה לא חייב להיות משהו מפוצץ או ארוך בהכרח, אפשר להתחיל בתהליך של הדרכה של 3 מפגשים עם מרכז יה"ל, אולי כמה תהליך ממוקד אצל יועץ זוגי, ואחרי שמבינים לעומק מול מה עומדים אםשר למקד עוד יותר את הטיפול.

מאחלת לך מכל הלב שתגיעו לשלמות מלאה וקירבה גדולה גם בתחום האישות ביניכם, ביחד עם שאר הטוב הגדול שהוא כמובן מדהים מדהים ולא מובן מאליו בכלל,

ששלב הבירור ייעשה בצורה הכי טובה שיש,

תבקשי מה' שישים בפיך את המילים הטובות, אל תוותרי על חתירה לטוב שלם בתחום הזה, זה בנפשך,

אם לא מצליחים לבד להיעזר באנשי מקצוע, אם הוא לא מוכן ללכת רק את, אם יש דרך שכן יסכים לשמוע לנסות, אבל לא לוותר! לנסות עוד כיוון ועוד ועוד עד שימצא המפתח ללב העניין בעזרת השם!

אני מאמינה בלב שלם שזה אפשרי

ודווקא בזכות החוזקות שלכם והזוגיות שלכם והאהבה שלכם אתם תוכלו לעבור את החושך הגדול הזה ולצאת לאור גדול ב"ה

בהצלחה רבה רבה,

אם תרצי להמשיך ולדייק/להתייעץ בשמחה רבה

אבל זה כבר כמה שנים מהחיים🙊).

במלחמה נראה לי קל לי יותר. לפחות נמצאים עם עוד אנשים, ולא לבד.

1. לא צריך לשים מסיכה

2. זה לצורך שיפור החיים

(אישית הקורונה פגשה אותי

מיד אחרי לידה

זה לא היה זמן טוב לכלום

וזה בדיוק 6 שנים לקורונה

כי לילד היתה יומולדת)

זה רק להיות בבית עם הילדים

אפשר לעשות בבית מה שרוצים בלי הפסקות לאזעקות

אפשר לישון-תאורטית..כי התינוקת שלי לא בקטע גם ככה חח

לא צריך להרגיע ילדים מפחדים

אפשר לצאת החוצה לטבע

אין התראות חופרות

בקורונה היינו אדם לאדם זאב

עכשיו אנחנו מאוחדים

התחתנתי בסגר הראשון.. היה פחד מכל דבר קטן, חברות בודדות שהיו בחתונה היו בחשש עד ליל הסדר שיצטרכו להכנס לבידוד..

קיצור, פחות. מעדיפה מלחמה במיוחד שאנחנו מתורגלים ובמיוחד שבעז"ה נסיר את האיום המטורף הזה מעלינו

לא פחדנו על חיינו

נזהרנו מאד, התחסנו, והיינו בבית. אז לא היה מה לדאוג.. היה אפשר לנסוע למקומות פתוחים ריקים. הסכנה היתה ברורה. פה זה לא צפוי והרבה יותר מפחיד

מלחמה זה עם תוחלת, תקומת עם ישראל בארצו בדרך לגאולה שלמה.

קורונה זה סתם

(ברור שאין סתם והכל הנהגת ה', ובכל זאת..)

מודה שהצלחתן קצת לבלבל אותי...

בכל אופן, אני מעדיפה קורונה. אמנם אי אפשר לצאת מהבית (ואני לגמרי לא יכולתי, לפחות לא בהתחלה, כי לא הייתי מסוגלת לחבוש מסכה), אבל לפחות בבית אפשר להתנהל ברוגע... ובלי המתח התמידי של האפשרות של הקפצה למקלט...

(ואיכשהו אצלנו במשפחה בקורונה היה מצוין יחסית - ניהלנו סדר יום, הילדים היו רגועים ויצירתיים, יש לי ילד שלגמרי פרח אז (מבחינתו עדיף מניין קטן באוויר הפתוח מאשר מניין עמוס בבית כנסת)... ובמלחמה בשנתיים וחצי האחרונות הרבה יותר קשה כנראה כי הם גדלו, ויחסי הכוחות קצת השתנו, ויש פה מלחמות גם בבית, כאילו לא מספיק מה שהולך בחוץ... ומן הסתם זה גם מכיוון שאני מתוחה, והילדים מרגישים את זה...)

ודווקא בקורונה בהתחלה הייתה לי הרגשה שהמשיח חייב להגיע בקרוב, כי זה אירוע שמעולם (בערך) לא היה, אז רק גאולה תציל אותנו מזה... ומלחמות, לעומת זאת, חווינו הרבה

כך או כך אני מקווה ומתפללת שהגאולה באמת תגיע בקרוב, ואז יישאר לנו להתלבט אם לעלות לבית המקדש ברגל ממש או להיעזר ברכבת😇

לאומית- מלחמה, דור של גאולה.

מצד שני בקורונה ישנים לילה שלם אז זה התלבטות קשה.

שהמלחמה נחווית בצורה כל כך שונה למי שאין ממד בבית, אין מה להשוות בכלל למי שיש.

אז בגלל שיש לי ממד בבית והשבת חוויתי פעם ראשונה משהו קצת אחר- אני רוצה לשלוח המון חיבוקים וכוחות למי שאין ❤️ ואם אתן נשים מגויסות שעושות את זה לבד עם ילדים- עפר אני לרגליכן!

וגם אין מקלט

זה הכי סבבה חחח

כי פשוט ממשיכים כרגיל 🤷‍♀️

בטח מי שהאיש שלה מגויס…

שגם הלחץ וגם לתפעל הכל בשתי ידיים במקום ארבע…

מאז שהתחתנו שזה קצת מזמן..

וגרנו תקופה בלי ממד, והייתי עם תינוקות.

לא משווה לריצות למקלטים של היום

ועדיין זה מה שאני חושבת

מותר לא להסכים אבל זה לא מניתוק או משהו.

אגב בקורונה שנינו היינו חיוניים וחודשים ארוכים נאלצנו לחלק את השעות בצורה פסיכית

(אחד יוצא ב4-5 לפנות בוקר וחוזר עד 13:00

שני מתחיל בצהריים עד לתוך הלילה ולמחרת מתחלפים)

גם אז הייתה תחושת שליחות להפעיל את המשק החיוני, אבל זה לא דומה בכלל

בקיצור ברור שכל אחד חווה את הדברים אחרת

בכל אופן אנחנו לא בוחרים את האתגרים שלנו, מה שבא מתמודדים

חיבוק גדול לכולם!!

🤗❤️

כלומר, שהמלחמה נחווית שונה כשיש/אין ממד וכשיש/אין בן משפחה מגויס.

קצת כמו שהקורונה נחווית שונה כשיש בן משפחה עם דיכוי חיסוני

מה מעדיפות? זה כבר אינדיווידואלי

יכולה להבין את ההעדפה של מלחמה ביחס לקורונה גם כשמגויסים… אבל לא לכך התכוונתי. 

אני גם חושבת שאי אפשר להשוות

וללכת לממד- החברה כבר לא מנחמת

זה אולי נחמד ביום

בלילה זה סיוט

וכ"כ הרבה סיבות להודות לקב"ה.

נהניתי מכל רגע

והיום. אני. לא. נהנית. בכלל.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כיוון שאיני רזה כמקל

הייתי מאד שמחה לקבל

ארוחת בוקר בריאה ומשביעה

סלט ירקות, אולי חביתה

שלא אהיה רעבה כל היום

ואנשנש שטויות משם ועד הלום

אך אני איסטניסטית וזה לא פשוט

כי גם אם אקבל לאכול לא ארוץ

אם זה לא מאמא או מאחותי

כיוון שמשכנים וידידים לא אוכלת אני

אכן בעיה ואצטרך בעצמי

לחתוך סלט להוד מעלתי.

לעומת זאת לשלוח בעצמי הייתי רוצה

משלוח מנות מחמם לב לכל גננת ומורה

ומנקת הבניין והשומר בכניסה

וכל מי שלבו חפץ בקרבה ואהבה

אך במקום להכין משלוחים רבים

אני יושבת וכותבת הגיגים

בשרשורי פורים שונים ומשונים

שבחוסר אחריות לפורום עולים

בלא לחשוב על הנשים האומללות

שבמקום להיות מעשיות- לפורום נשאבות😭

אשלח הודעה לאימך

ולאחותך

אבקש מהן אותך להפתיע

עם חביתה וסלט בגביע

(נכון שזה רעיון מקורי?

תודי שכזה עוד לא ראית).

ובקשר להגיגים,

אין כמוהם חשובים!

לקבל לחם שום שווה לארוחה

אם אפשר גם ירקות בייבי בצד לקבל

אבל לא חתוכים, זה כנראה לא יאכל

עם עוד איזה גבינת שמנת

לסגור פינה לארוחת בוקר בריאה מושלמת

רק אם אפשר לבקש עוד-

שיגיע בבקשה מוקדם מאוד

שלא אנשנש כל הבוקר עוד ממתק ועוד עוגה

ואקבל את זה רק שכבר נעמוד לצאת לסעודה..

משלוח מנות בקופסה מקסימה.

בתוכו ירקות ולחם שום עגלגל

וגם גבינה בצורת גלגל.

אני אשמח לשלוח עוד רשימה ארוכה

מנות לארוחות צהריים בזמן הקרוב למלא את המקפיא

לא בררנים כאן, אוכלים כמעט כל בשרי

משלוחי מנות 'נוכל להעביר לבאים בתור

ואם כל זה יוכל להישלח באמצעות עוזרת בית שגם את הניקיונות לפסח נפתור.

ולבקש מכבוד הרבנית הנוראה

בטון קליל נחמד

איזה חטיף שוקולד?

וחטיפים מתוקים ומלוחים

מהמותגים שעלי ספציפית אהובים

הרוב קנוי ארוז ואסטטי

דברים שלא הייתי קונה בעצמי

אפשר גם קצת אוכל ביתי

ושיהיה כתוב עליו פרווה או חלבי

כדי שאוכל לזלול אותו באון עכשווי.

והמשלוח שאותו אביא,

יהיה דומה ככל היותר למשלוח שכלבבי

ברור שיש עוד טעמים והעדפות

אבל לא חושבת שאני מיוחדת מאוד.

ואותו אתן ל @ברוקולי

כי לשם הניק שלה לא יזיק

חוסר בריאות נחמד שאותו ימתיק.

רק הכיני לי רשימה טעימה🤤

בקשי מה שתרצי עד חצי המלכות,

ואשלח לך שוקולד בטעם תות🍓

אני לא אוהבת בוודאות,

יותר בכיוון מיקס עלית

או ופלים שווים בתכלית.

האמת קשה לחרוז ולתאר

עדיף לזלול כמה שיותר

הכי טוב לזלול,

כמו שאת אומרת.

מיד לך אשלח

שוקולד לח.

@הרבנית הקדושה 

האמת ששאלת בדיוק בזמן,

כי המצב אצלי כרגע... איך לומר? בלגן!

עם דלקת בגרון וקול של צפרדע,

היום שלי פה די משתגע.

הילדים בבית בגלל המלחמה,

הופכים את הסלון לזירת מהומה.

וכל כמה דקות – ריצה לממ"ד,

זה הכושר היחיד שעושים פה, נחמד...

אז אם את שואלת מה ישמח את הלב,

וישכיח לרגע את מה שכואב:

קצת תעסוקה לילדים (שישבו בשקט!)

כי אמא פה כבר על סף התמוטטות מוחלטת.

איזה תה מפנק עם תמציות מיוחדות,

שיעזור לגרון לעמוד בתלאות.

ושוקולד שווה, כזה שנותן נחמה,

וימתיק לי קצת את ימי הלחימה.

תודה על הדאגה הכנה והמתנות,

זו תהיה עבורי המשלוח מנות!

שתוכלי לדבר ולא תראי (מלשון מורא כמובן).

אשלך לך תה רותח

שיעשה לך סדר במוח.

בנוסף אדאג לתעסוקות

בשביל הילדות המתוקות.

ואם יש לך בנים-

אשלח להם פונפונים.

משלוח פירות של ארץ ישראל

שיהיה בו מבחר פירות ענקי

וחשוב שיהיה אסתטי ונקי

אננס ומנגו, מלון ואבטיח

חושבת שאת כל המגש לאכול אצליח

נוסף גם ענבים ועוד פירות מתוקים

לא רוצה שום ממתקים

אותם אזרוק לפח אחת ושתיים

ונראה לי שמספיק בנתיים.

לכולן אשלח בריא כמו שאבקש לעצמי

לי זה נשמע פשוט חלומי

בריאה ממדרגה אחרת.

אל דאגה, אין בעיות,

אני מיד רצה לקניות.

רבנית קדושה, רבנית יקרה

אשמח אם לי תשלחי במהרה

עוד כמה שעות ביממה

על מנת שאספיק כל משימה

בשל תפקידי אני עובדת גם במלחמה

ובעז"ה נצליח לספק חוסן ונחמה

ולצד כמה שעות מתנה

אוסיף ואבקש עוד בקשה קטנה

אשמח גם לאוכל ביתי שהוכן באהבה

משכנה טובה או חברה קרובה

אוכלת כל אוכל ביתי טעים

שמריח טוב ונראה נעים

ולעם ישראל אכין משלוח כתום

שיעודד תקומה ותקווה בחום

שנשוב לחבלי ארץ עזובה

שבליבנו תמיד נשארה אהובה

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..

ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!

תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!

זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..

שולחת כוחות וחיבוק!!!

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

ממש ממש מאתגרררר

יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח

חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

אם זה לא המון, ויש ממד, וזה לא רחוק ממכם אז מה ההבדל מלהיות בבית?

אבל זכותך להחליט שזה לא מתאים

והילדה תתמודד אין מה לעשות

יהיו לה עוד הרבה מסיבות בהמשך החיים...

הזמינו את כולן, אחלה.

גם אחלה שהחלטת שאת לא מרשה לה ללכת במצב ביטחוני כזה.

וגם הגיוני שהיא מאוכזבת.

נשמע שאולי הקושי הוא יותר מול עוצמת התגובה של הבת שלך?

אני לא מספרת להם הכל..

ושתדעי שכל תגובה נורמלית במצב לא נורמלי.

אולי ההזמנה היא רק הטריגר להוציא את כך הבפוכו..

תעשי לה אמבטיה ארוכה עם שירים להרגיע קצת

אפילו מעל 10

זה נשמע לי גיל יותר בעייתי להסתיר (אחכ היא תשמע מהחברות. וזו כן פגיעה באמון מול אמא)

וגם לא ככ גיל להכניס אותה בעצמך לאמבטיה עם שירים (אפשר להציע לה ולהכין לה מה שצריך, האם היא תזרום זו שאלה אחרת)

בשיתוף עם צוות הביטחון של הישוב.

אין הבדל אם הם בממד שלי או בממד בבית ליד.

הכל פה אותה בניה.

לשעה והלכו.

היתה אזעקה.

שמתי חלק אצלי חלק אצל שכנה.

לא לקחתי שום אחריות מיותרת.

שיקפתי את המצב להורים.

מי שרצה לשלוח שלח מי שלא לא.

לא הסכמתי לילדים לצאת כל עוד יש התראות.

מרחק הליכה במקסימום 2 דקות מהבית שלי לכל בית אחר פה.

אז כן. מבינה את המצב. מפחדת כמו כולם.

אבל החשיבה על הילדים שככ ציפו ליום הזה וככה נהרס להם היא זו שגרמה לי לפעול.

ולכן הכל היה בשקיפות ובבהירות.

ויכולה להבין מי שלא מסכימה.

אני גם הזמנתי חברים לפה. אמנם רצף האזעקות שהיה חיזלש את ההזמנה אבל לא מבינה את הבעיה..

יש התראה מקדימה שמאפשרת להתארגן על מרחב מוגן גם בדרך, יש ממד בבית ויש ילדים משועמים שישמחו לחברה. נשמע לי מאד הגיוני ובריא לנפש של הילדים.

זכותך כמובן לא להסכים לה ללכת, אבל אני לא רואה בזה חוסר אחריות ואני אדם שמאד נשמע להנחיות וכו'. 

שאולי הרעיון לא מוצא חן בעינייך

אבל

זה לא אומר שאחרים בעייתיים

ההתמודדות שלך מול הבת שלך ושלה מול המצב

אפעם לא נצליח להתמודד אם לא יהיו לנו ניסיונות.

ואגב שמעתי על יוזמות כאלו

זה לא הזוי ולא מסוכן כל עוד כולם קרובים למרחב המוגן

(גם בדרך)

יש הורים שלא מסכימים ואז נוצר בלגן

דוגמת הילדה שלי שהיא בת 9 והיא יושבת ובוכה ומתוסכלת מכך

שלא הסכמנו לה

אחרי מה שהיה בבית שמש אני עוד יותר בפחד ולא בא לי

למה בכלל להתחיל עם זה

לחברים, זה הגיוני בסך הכל ליום הזה אם יש ממ"ד ואם זה מקום יחסית קרוב. לא חושבת שצריך תמיד להתחשב במי שלא מרשה משהו, אין לזה ממש סוף.

לא נראה לי שיש מישהו לא בסדר בסיפור, ההורים שהזמינו בסדר ואת שלא מרשה גם בסדר.

ילדה בוכה זה אכן מבאס, קרה גם אצלנו היום, חיבוק 

אם יש משהו שאני לא מסכימה להם.
מוחקת מהוואטסאפ.

אז הם יודעים מה הם אומרים

בכל אופן הבעיות הגיעו כאן בגלים מכל מיני סיבות היום...

וגם מותר שיהיה בכי ולהסביר אח''כ את ההיגיון שלכם כשהיא רגועה ולהכיל את הרגש הלגיטימי והבאסה שלה.

חיבוק!!

מקווה שמחר יהיה קצת יותר קל..

מדברים על זה אבל עדיין מפחד מאוד

במלחמה הקודמת

הילד היה בהיסטריה באזעקה הראשונה

עשיתי איתו תהליך

1. הסברתי את המצב במילים פשוטות

הסברתי שהסיכוי להיפגע מטיל- קטן

2. נתת לו עוגנים

מגע

בובה/ שמיכה אהובה

מקום קבוע בממד עם משחקים

3. דברנו על הפחד ועל דברים שיכולים להרגיע

4. הכנסנו ללוז דברים שגרתיים

יציאות מהבית

פגישה עם חברים

5. נתתי דוגמא אישית להתנהלות ברוגע ושלווה

זה עזר לו להרגע

במלחמה הזו הוא לא מפחד בכלל

ונראה שהוא מבסוט מהחופשה השהייה בבית וחווית המלחמה

איך מתמודדים, עיבוד.

*5 משחקים פשוטים - שנראים כמו משחק תמים, אבל עושים הרבה יותר מזה!

מוקדש לכל ההורים-

*ויסות רגשי דרך חוויה – בלי שהילדים בכלל שמים לב.*

*הילדים חושבים שהם סתם משחקים.*

*אבל מאחורי כל פעילות קטנה - מסתתר מנגנון מדויק לוויסות מערכת העצבים*, להפחתת סטרס, ולהגברת תחושת ביטחון בגוף.

👐 1. *לישה של בצק*

תכינו יחד בצק מלח ביתי (או השתמשו בפליידו) ותנו לילדים ללוש, למעוך, לקרוע ולגלגל.

🔍 *מה קורה בגוף*:

תנועות חוזרות + הפעלת שרירי הידיים , עיבוד חושי עמוק שמרגיע את המערכת הסימפתטית, מפחית אדרנלין ומחזיר תחושת שליטה.

👁️ 2. *מי ממצמץ ראשון*

מבט ישיר בעיניים. מי שממצמץ - מפסיד.

🔍 *מה קורה בגוף*:

קשר עין רגוע מגייס את ענף הקדמי של עצב הואגוס, מגביר אוקסיטוצין ומייצר תחושת קרבה וביטחון - בדיוק מה שהמערכת הפרה-סימפתטית צריכה כדי לפעול.

😂 3. *אסור לצחוק*

אחד מנסה להצחיק, והשני מתאמץ לא לצחוק. תוך שניות כולם נקרעים מצחוק.

🔍 *מה קורה בגוף*:

צחוק - גם מזויף , משחרר דופמין ומוריד קורטיזול. מערכת הרוגע מופעלת, והמתח משתחרר בקלות דרך חוויה חיובית.

🫧 4. *בועות סבון אתגריות*

נשפו יחד - מי מצליח לנפח בועה הכי לאט או לתפוס בלי לפוצץ?

🔍 *מה קורה בגוף:*

נשיפה איטית מפעילה את הסרעפת → מגייסת את עצב הואגוס, מאטה את הדופק , מכניסה את הגוף למצב של רגיעה.

🐝 5. *זמזום* - נחש את השיר

אחד מזמזם שיר, השאר מנחשים.

🔍 *מה קורה בגוף*:

רטט ממיתרי הקול מגרה את עצב הואגוס ומעודד הרפיה עצבית והורדת סטרס.

🎈 *הם רק משחקים. אתם יודעים שהם נרגעים*

וזו הדרך הכי טבעית, פשוטה ומשפחתית להכניס ויסות רגשי הביתה - בלי הוראות, בלי מאבקי כוח, רק דרך נוכחות וחיבור.

*לימים רגועים ובטוחים*

שבגיל הזה התגובה של ההורים ממש משפיעה

אז אם את חשה במתח וחרדה, כדאי לחשוב מה יעזור לך להשתחרר,

אם את רגועה, בע"ה גם הילדה תחוש בטוחה שוב.

כדאי לשים לה שירים באוזניות, שלא תהיה בדריכות לשמוע את האזעקה.

שמתי לי מוזיקה רגועה (stress relief פלייליסט) מספוטיפיי והיא ממש עושה לי טוב.

אמרתי לעצמי ולבת שלי בקול דיבורים מרגיעים - אנחנו בסדר, הכל בסדר, אם תהיה נלך בנחת ובשמחה למקלט וגם שם יהיה לנו בסדר, הקב"ה אוהב אותנו ושומר עלינו.

והאם יש לך אפשרות לתת לה לישון בממד?

זה לדעתי הכי קל… כי היא לא צריכה להיות דרוכה ולהיות קשובה לאזעקות. היא ממשיכה להיות במיטה והיא בטוחה.

אם היא לא יודעת שזה בגלל טילים, לדעתי לא כדאי לפרט יותר מדי. בגיל הזה ילדים גם יכולים להסתדר מצוין עם "כשיש אזעקה הולכים לשחק בx בממד".

יש דרכים להרגיע גם בלי לדבר על הפחד. תחפשי "תרגילי התקרקעות" בגוגל ותשתמשי לפי מה שנראה לך.

אתן לך דוגמה לתרגיל טוב בעיניי לגיל הזה (והאמת שגם למבוגרים)- תרגיל של 5 החושים. תבקשי ממנה חוש חוש כך:

5 דברים שהיא יכולה לראות

4 דברים שהיא יכולה לחוש

3 דברים שהיא יכולה לשמוע

2 דברים שהיא יכולה להריח

דבר 1 שהיא יכולה לטעום.

היא לא צריכה לזוז בשביל זה. שתסתכל סביבה בחדר. תמשש סביבה (בגדים, עור, חפצים וכו). רעשים (האח שמדבר, המזגן שפועל, הנשימות שלה, מה שעולה לה)

יש עוד תרגילים, אבל זה יכול להיות כמו משחק, זה לא מכריח אותה לשתף, אבל זה מרגיע סטרס בצורה טובה. 

הוא היה בן 3.5 וממש לא הסכים לצאת מהממד אפילו להתקלח ולאכול.

ומישהי שלחה לי סיפור ממש יפה 

סיפרתי לו כמה פעמים וזה ממש עזר.

הסיפור בעיקר מנרמל את הפחד ומסביר למה פחד זה דבר טוב.

20260301210259.pdf

מנסה לשלוח לך פה, מקווה שתצליחי לפתוח.

אפשר הסבר לגבי השלישי 🫣

( לרוב אני באמת לא טיפשה אבל לא ישנתי הלילה 🥴)

נראה לי בגלל שאצל המלמדים לא מתארגנים על מתנה משותפת, אז הם מקבלים המון משלוחי מנות מהתלמידים ומזה הם מייצרים משלוחי מנות בפורים עצמו.

אבל כיוון שהתבטלו היום הלימודים הם נשארו בלי משלוחים והם צריכים לקנות בעצמם...