אני מזדהה איתך וחושבת שיש לנו איזה בסיס דומה במצב. 

אצלי זה כן בתדירות יותר גבוהה, אבל עדיין רחוק מהרצוי. 

יצא לי לחשוב על זה המון.

יש מצב לפחות איך שאצלי זה נראה שזה נובע מחוסר סיפוק כללי של הבעל מעצמו, 

מהלימוד, העבודה וכו' זאת אומרת הוא נראה לי מאוכזב מעצמו תכנן לראות את עצמו משהו אחר. 

יכול להיות אצלך ככה?

אני מתחרבשת במחשבות דומות...

יש מצב שזה עצלות כזאת? עצלות אמיתית?

גם לי. 

אני שומעת שבנות מדברות פה על חסימה רגשית. לא ברור לי איך בודקים את זה עם הבעל. 

כאילו, אם הוא לא רוצה טיפול, די קשה לגרור אותו לשם. 

אני רואה מה ש@מיואשת****** כותבת, זה בטח מחייב ייעוץ צמוד. 

אצלי זה מעניין כאילו לליל טבילה הוא ממש מחכה ובאותו יום בשיא העניין. לפעמים יום יומיים אחר כך שוב, 

ואז זהו, כאילו נגמר לו. אני לא מצליחה לשים את האצבע על הסיבה למה זה קורה לו. 

אהה ויש עוד הבדל ביננו, אני לא חושבת שיש לי בטן שטוחה

אני עצובה בשבילך. היטבת לתאר את המצב. איש מקסים מתחשב, חכם, וכו' וכו' אבל לא מתנהג כמו בעל

בדרך כלל או אצל המון זה הפוך, שהאיש רוצה ולאישה לא נוח לא אוהבת 

קשה לה וכ,,המצב שלך אם היה הפוך היה ממש נורא,יש כאלה גברים

אם כי לא הרבה לא אוהבים את זה, רק בדיעבד כשאין ברירה מקיימים

את המצווה הזאת, בהתחלה כתבת מתחשב, אכפתי, רגיש, אוהב

דואג וכ,,,זה נראה שמאוד אוהב אותך ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך,

לכן יקירתי תתחזקי עם שיש עכשיו,ואולי בעזרת השם הכל יהיה בסדר,

ושוב אני יודעת שאם היה הפוך כל השלום בית היה נהרס,והמון שלום הבית

נהרס כשהאיש רוצה והאישה לא,  בהצלחה רבה ושנה טובה ומתוקה שיהיה לך אמן.

בס''ד

בוקר טוב הריון ולידה יקרה ❤

קראתי אותך אתמול בלילה (בשעה לא שעה), והבוקר הדבר הראשון שעשיתי היה להתחיל לענות לך. הייתי מוכרחת להפסיק והשארתי את כתיבת ההודעה באמצע, ועכשיו אני חוזרת אליה ואלייך. את מתארת משהו מאד עצוב. אני לגמרי יכולה להבין כמה זה יכול לתסכל או להעציב אותך. כמה זה יכול להעלות בך כל מיני תהיות, בלבולים והרגשות לא טובות. עד כמה זה יכול למלא בייאוש, בכעס...

סיפרת שכתבת את מה שכתבת עם חנוקה ועם דמעות , חיבוק ענק נשמה שאת!!!

עלו לי כל מיני נקודות כשקראתי אותך. מכיוון שאני לא מכירה את כל התמונה ואת כל המכלול, יתכן שאכתוב דברים שממש לא קשורים אליכם. ניסיתי לחשוב על כמה שיותר אפשרויות וכיוונים. אני מקווה שמשהו שם יעזור לך ולכם...!!

1. כל אחד זקוק למשהו אחר מבחינת תדירות. יש מי שאצלו החשק מופיע לעיתים רחוקות יותר, כי פיזיולוגית הוא ככה. ויש את מי שהחיים לא מאפשרים לחשק שלו להתפתח. כמו נגיד אישה על גלולות, כשהגלולות מכבות לה את החשק. או אשה שסובלת מבחילות תקופה מאד ארוכה.

ההלכה מכירה את האפשרות הזאת גם אצל הגבר. כשהיא דנה בתדירות הרצויה, היא מציעה 'סולם', שבו רמת הקושי והאינטנסיביות של עבודת האיש היא זו שקובעת כמה תדיר עליו להיות עם אשתו (כל עוד זה טוב גם לה, כמובן). כך מי שיש לו עבודה פיזית מחוץ לעיר אינו דומה למי שיש עבודה קלה יותר קרוב לבית, מבחינת התדירות שמצופת ממנו. 

*

2. האם נתקלת במושג 'אנשים רגישים מאד'? אלו אנשים שרמת הגירויים שלהם בחיים גבוהה מאד, מכיוון שכל המערכות שלהם רגישות. הם רגישים לכל מיני דברים ברמה הגופנית וברמה הרגשית. זה יכול להיות רגישות לרעש, למגע, לריחות, לעומס, לדקויות, לחוסר השינה, לרגשות של אחרים... הם בדרך כלל אנשים מאד אמפטיים ומאד מצפוניים. הראש שלהם עובד שעות נוספות. הם אנשים שזקוקים להמון זמן בשביל עצמם. זמן שקט. זמן להיות עם עצמם. זמן לעבד את הדברים. אדם שהוא כזה, לא משנה אם הוא גבר או אישה, אם יש לו הרבה עומס בחיים, הוא יכול להרגיש מאד מוצף, לא פנוי. במקרה כזה הוא יתקשה להגיע לחיי אישות, כי חיי אישות יכולים לדרוש פניות רבה. (לא מחייב, יש הרבה אנשים שלא זקוקים לפניות כדי להיות מעוניינים בחיי אישות. אבל יש אנשים שזה בהחלט ככה). אין לי מושג אם זה יכול רלוונטי לאופי של בעלך, אבל אני מעלה את זה כאן, למקרה שתזהי בדברים האלה כיוון אפשרי.

*

3. הסטריאוטיפ הוא שגברים בעלי חשק גבוה יותר. הם מעוניינים בתדירות גבוהה יותר ואם תזדמן הזדמנות להיות ביחד, הם תמיד יקפצו עליה. ושנשים הן עם חשק יותר נמוך, ושלרוב כדי בכלל להיכנס למצב של חשק, צריכה להיות להן סביבה מאד מזמינה (מצב רגשי טוב בינה לבין האיש, פניות רגשית ממטלות ההוריות, המקצועיות, הביתיות וכו' שלה, מצב גופני מתאים [לא כאב ראש, לא בחילות, לא עייפות וכו']). עד כאן הסטריאוטיפ.

בפועל, גם אם יש אמת מסוימת בסכמה הזאת, זה רק סטריאוטיפ. אפרת ואלעד צור מציעים ראייה קצת אחרת. הם אומרים שאפשר לכנות את החלק שמעוניין מאד כ'יסוד זכרי' והחלק שמעוניין פחות או זקוק ליותר תנאים סביבתיים כ'יסוד נקבי'. אצל כל אחד ואצל כל אחת יכולים להיות גם יסודות זכריים וגם יסודות נקביים. (כמו שברמה רגשית, יש זוגות שדווקא הגבר הוא הרגיש מביניהם, והאישה היא ה'מחוספסת' יותר). הכל 'נורמלי'. יכולה להיות אישה שהצד הנקבי שלה יותר חזק. ויכולה להיות אישה שהצד הזכרי שלה דווקא יותר חזק. וכנ''ל לגבי הגבר. יכולים להיות שני בני הזוג עם אותם יסודים דומיננטיים, ויכולים להיות בני זוג עם שוני ופער בנושא.

*

4. עוד משהו שאפרת צור מסבירה הרבה זה שאצל כמעט כל זוג, יש מי שרוצה יותר ומי שרוצה פחות. כך שכמעט אצל כל זוג יש פער ברמת החשק. רק מה, אם משהי רוצה פעם בשבוע ובעלה פעמיים בשבוע, זה פער שיכול לתסכל (והרבה) אבל זה פער יחסית קטן. כנ''ל בזוגות שאחד מבני הזוג מעוניין פעם בכמה שבועות (נגיד 3-4), והשני פעם בקצת יותר (נגיד פעם ב-6 שבועות). גם שם, אם יש פער, והוא לא מאד גדול. מכיוון שהפער ביניהם קטן יחסית, סביר שיהיה להם קל לגשר עליו.

במקרה שאת מתארת, יש פער. עד כאן זה תקין, זה בסדר, זה דבר שקורה אצל המון עם לא רוב הזוגות.

הבעייה נמצאת בזה שהפער ביניכם הוא מאד מאד מאד גדול. שזה אומר שנצרך מאמץ הרבה הרבה הרבה יותר גדול כדי לגשר עליו.

זה לא קל, זה כואב מאד. אבל כמו בכל נושא משברי בין בני זוג, יש כאן פוטנציאל גדול לצמיחה ולקרבה ולגדילה, כשבעזרת ה' תצליחו לגשר עליו.

*

5. לפי מה שאני יודעת, אדם א-מיני לא יכול להתעורר מינית. נקודה. את מספרת שכשהוא 'נכנס' לזה, הוא כן אתך וכן בתוך זה. לפי התיאור הזה אני ממש לא חושבת שהוא א-מיני. לפי הדברים שכתבת (כמובן שאני לא מכירה את כל התמונה כולה) אני גם ממש לא חושבת שהוא בוגד בך חס ושלום. אינטואיטיבית עולים לי כמה כיוונים שיכולים להסביר את מה שעובר עליו:

* אולי הוא אדם עם פרופיל של 'אדם רגיש מאד', כפי שכתבתי למעלה. אם מה שכתבתי על האופי הזה צלצל לך מוכר והזכיר לך את האיש שלך, אני חושבת ששווה לבדוק ולהעמיק את האופציה הזאת.

* כמו שכבר הזכירו לפני, יתכן והריחוק שלו בתחום הזה יושב על פגיעה מהעבר. פגיעה מינית, ברמה כלשהי - בין אם הוא מודע או לא מודע אליה. או פגיעה מסוג אחד, שגרם לו ברמה הכי עמוקה שקיימת, לפחד להיקשר עד הסוף. לדוגמה, אם ילד סבל מאלימות אצל הוריו, המסר שהוא למד ברמת התת המודה שלו, זה שאנשים שקרובים לו מאד יכולים להוות מקור לסכנה. מיניות הוא תחום שכרוך בפגיעות. בני הזוג חושפים את עצמם לשני, זה היופי שיש בזה, זה מה שמקרב ביניהם, אבל יש בזה ממד מאיים כי ברגע שאתה חושף את עצמיך, אתה נהייה פגיע. מיניות טובה דורשת מידת אמון גדולה מאד. בחיים, בעולם... יכול להיות שנסיבות החיים שבו הוא גדל לא אפשרו לאמון הבסיסי הזה להיבנות ולכן הוא מתקשה כל-כך להמשך לתחום הזה ולהיכנס אליו.

* דומה אבל מעט שונה - קושי כללי להיכנס ולהימצא בסיטואציה אינטימית. לא רק אינטימיות גופנית, כל אינטימיות שהיא. הכוונה ללחיות בקרבה נפשית מאד גדולה עם מישהו אחר. להיות מסוגל להיחשף, להראות את החולשות והצדדים הלא זוהרים שלו. להסיר הגנות. אולי בגלל בטראומת ילדות ממש. ואולי בגלל דרך חינוך (גם נורמטיבית וטובה יחסית) שגרמה לכך שהוא לא זכה ללמוד לתת אמון, כגון אם הוא גדל בסביבה מאד ביקורתית לדוגמה.

* דומה אבל בעוד גיוון שונה - אולי משהו בקשר ביניכם משדר לו חוסר באינטימיות רגשית. ובלי האינטימיות הזאת, קשה מאד למוח שלו 'להסכים' להיות באינטימיות גופנית.

* אולי משהו שיושב על תחושת אשמה כלשהי. הרבה מאד מאד גברים התמודדו בנערותם עם קושי בשמירת עיניים ושמירת הברית וחלקם יכולים לסחוב משקעים מאד גדולים אל תוך חיי הנישואים שלהם. במקרה כזה כל התחום הזה של חיי אישות יכול להוות מבחינתם משהו מפחיד, בין אם זה במודע ובין אם זה מסתתר ברמת התת המודע.

אני מסכימה עם כל קודמותיי שאת לא יכולה להמשיך לסבול ככה. שאת צודקת לרצות לחיות חיי אישות בתדירות שמספקת אותך ומשמחת אותך. את בסדר גמור ממש ברצון שלך!!!

אני חושבת שהמפתח נמצא בלהבין על מה זה יושב אצל האיש שלך. נשמע שהוא בן אדם ממש טוב מאד מאד ושהוא אוהב ומכבד אותך מאד מאד. לא נשמע לי סביר שהוא פשוט לא 'סופר' אותך בתחום הזה. שהוא פשוט מתעלם מהצרכים שלך כי לו אין צרכים דומים. ההיגיון היה אומר שלאור כל הטוב שיש ביניכם וכל הטוב שיש בו, הוא היה מתאמץ כדי לשמח אותך. והוא לא. או לפחות לא כמו שאת מצפה. ואולי הוא מתאמץ המון אבל הוא כל-כך רחוק שאת אפילו לא יכולה להיות מודעת למאמצים שלו בתחום. (יכול להיות שהוא מתייסר מאד בגלל המצב ביניכם, אבל לא משתף אותך או כמעט ולא משתף אותך. יכול להיות שהוא עושה מאמצים מאד גדולים מבחינתו כדי להתקרב אבל זה דבר כל-כך קשה לו שהצעדים שלו נראים אפסיים).

בכל אופן, בתחושה שלי ההתנהגות שלו אומרת 'דרשני'. יש כאן משהו. צריך להבין מה. בשיחות מלב אל לב ביניכם. בטיפול פרטני. בטיפול זוגי. צריך להבין על מה זה יושב, כי רק ככה יוכל להימצא לזה מענה.

אני מאמינה שבסופו של דבר מדובר כאן בנקודת משבר ביניכם. אצלכם זה בדבר הזה, אצל זוגות אחרים זה יכול להיות בנקודה אחרת. אבל משבר זה דבר מצוי בזוגיות, וגם בזוגיות טובה. אצל כל זוג יש נקודות שצריך לעבוד עליהן. משבר, זה דבר שיכול להיות כואב מאד, שיכול להיות לא נוח, לגרום למועקה גדולה, לעצבות ולבדידות. כמו שאת מרגישה כרגע, יקרה ומתוקה. אבל זה רק משבר. כמו ש @נגמרו לי השמות (לא הצלחתי לתייג משום מה...) לימדה אותי, במשבר יש הזדמנות, יש מתנה - יש שובר מתנה. מהנקודה הזאת דווקא בעזרת ה' אתם תתקרבו, אתם תיבנו, אתם תגדלו כזוג וכבני אדם. בעזרת ה' תצליחו לפצח את הנקודות שעליהן הדבר הזה יושב, תצליחו לעשות עליהן עבודה ותרוויחו ים של קרבה, של חוסן זוגי, של אהבה מועצמת.

עכשיו קשה מאד מתסכל, מאד מאד, ואת בוכה ואת מרגישה בודדה ואומללה, אבל שזה לא יביא אותך לייאוש. אתם יכולים לצלוח את זה. ובע''ה תצאו יותר אוהבים ויותר מחוזקים.

שולחת לך אהבה גדולה. גמר חתימה טובה יקרה, וכל הברכות שבעולם, בכל התחומים וגם בהקשר הזה בע''ה.

בס''ד

אני לא אצליח להגיב באריכות עכשיו. אבל היה לי ממש חשוב כן לכתוב לך אפילו אם בקצרה. אני רק רוצה להגיד לך לא לפחד. את עכשיו כועסת ובריב ענק אתו ואת לא הכי מתפקדת ואת בסערת רגשות מטורפת. אל תפחדי. זה נורא-נורא-נורא לא נעים ומטלטל. אבל זה לא נורא. זה גל חזק. אבל הוא יעבור. המבול הגדול הזה ישטוף את הקרקע ובעזרת ה' אחרי שהוא יעבור הדברים יתחילו להתבהר. 

ברור שאת לא רוצה מהריב הזה. ברור שאת רוצה להיות אימא מתפקדת ושאת רוצה בית יציב. ברור שאת רוצה קשר טוב עם האיש היקר שלך. ברור שלא רצית את כל האווירה העכורה הזאת. אני בטוחה שאפילו התאמצת שזה לא יגיע לשם, עם שארית הכוחות שהיו לך. 

את כרגע מאד מאד מאד מוצפת. את בקושי גדול. קבלי את עצמך. ממש כמו שאנחנו מקבלות אותך כאן. בהכי הרבה הבנה ואהבה וחמלה ועין טובה שאת יכולה לגייס. תנסי לשנן לעצמן שזה יעבור. שזה רק גל. שיש לו תפקיד בבירור שאתם עושים. בבנייה שלכם.

אהבה, אחווה, שלום ורעות. רעות מהשורש ר.ע. שזה גם רע (כמו ב'ואהבת לרעך כמוך') וגם רע (ההיפך מטוב). ככה זה, לכאורה, יש איזשהו ממד של רע, של דבר מר, בחברות הזאת שיש בין בעל ואשה. ככה זה. זה מובנה. ככה ה' רצה. עזר כנגדו. יש נגד. לא הכל דבש. יש אתגרים. אבל מתוך זה דווקא, מתוך האתגרים הגדולים האלה שאנחנו צולחים (במחיר עבודה, מאמץ, נתינה ומסירות גדולות מאד) - מתוכם האהבה גדלה, מתחזקת ומתעצמת.

אז שוב: תכאבי את כאבך. הוא מובן. רק אל תפחדי. לא מהקשר שלכם. לא ממצב ביתכם. לא מעצמך. הכל יעבור. הבירור ייעשה בע''ה. ואתם תצאו מחוזקים ואוהבים ומבינים אחד את השני לעין שיעור, בע''ה. והילדים עוד יזכו להורים אוהבים ומדהימים שאתם.

חיבוק ענק ענק. 

לך ואם את מרשה, גם ל@מהמרחקים היקרה.

הכל יהיה טוב בע''ה. 

החריגו גם בסגר הזה שכל הליכה לאיש מקצוע בתחום הרפואה/פסיכולוג/עזרה סוציאלית וכדומה, שזה כולל בתוכו גם יעוץ זוגי וכדומיו - מותרת. אפשר לבקש מהמטפל אישור מיוחד לכך אם תרצי להרגיש בטוחה.

ואפשר גם לקיים פגישות בזום/טלפוניות אצל הרבה מאוד אנשי מקצוע אם זה מתאים לך.

כ-ל  מ-י-ל-ה  ש-ל-ך  פ-נ-י-נ-ה

יקרה מפז

תגובה מושלמת מושלמת, קראתי אחרי ששלחתי ומסתבר שלא הייתי צריכה לכתוב אלא רק להפנות ^^^ לתגובה שלך

ותודה רבה לך על התיוג (באמת לא הופיע לי התיוג משום מה)

ורציתי גם להחמיא לך בנוסף על המדהימות שלך שבאה לידי ביטוי גם בפירגון מדהים ונתינת קרדיט ו"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

שכתבת פעמיים גם על אפרת צור המדהימה (!!!) וגם כשתבת מה שאני אמרתי לך תיגת אותי, אין אין אלופה את, נשמה מיוחדת שירדה לעולם להאיר בלבבותיהם של כ"כ הרבה אנשים ונשים וילדים (לב)

כבר ממש בתחושות קשות עם עצמי, שאני לא מושכת, לא יפה וכו...

ככ משתדלת למצוא חן בעיניו.

השיא היה השבוע שהצלחתי לעשות הפסק וזה ייצא ביום קצת עמוס אז הוא התבאס ואמר שאולי אעשה מחר. כאילו בכלל לא מתגעגע.

קיצור, ממש העלית לי לכתב את התחושות גם שלי.

אם יש לך איזה נקודת פיתרון, תייעצי לי גם...

רק חיבוק

מכוונת גם אלייך כל מה שכתבתי לפותחת היקרה

באמת שקוראים אותך והלב פשוט יוצא אלייך...

יוצא לכנות הזו,

יוצא לפשטות הזו, לבקשה הכה בסיסית של להיות נאהבת ונחשקת ולהרגיש אישה כמו שכתבת

יוצא לאהבה שלך אליו

יוצא לאהבה שלו אלייך

ויוצא לפער הבלתי נסבל הזה שקיים שם באמצע.

וכואב. כואב כל כך.

אני באמת מרגישה שיש משהו בימים האלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים במיוחד שמברר הרבה יותר לעומק את המקום דווקא של "ואל אישך תשוקתך".

אני פשוט מרגישה את זה מבפנים, מרגישה מהסביבה, מנשים יקרות שאני פוגשת, מההוויה כולה, מרגישה כמה יש במיוחד כמיהה של נשים להרגיש במקום הראשון בלב בעליהן, להרגיש נחשקות, להרגיש אהובות, להרגיש שגם האיש שלהן כוסף אליהן, יוזם קירבה ואהבה אליהן וכאילו הנפש והנשמה שלהן זועקת כבר את הצורך בזה.

כל אחד ואיפה שזה פוגש אותה, כל אחת במקום שלה, כל אחת בכאב שלה.

אבל, וזה אבל חשוב – אני בהחלט מרגישה שבסופו של הבירור הזה (בירור שיהיה מאוד חודר ומאוד כואב, נכון) – יכולה להגיע גאולה גדולה, יכולים לצמוח ולגדול עוד יותר, יכולים להגיע לעומקים וקירבה ואהבה שלא חלמנו עליהם אפילו. לכן המצב הזה, הרע הזה, הכאב השורף והבלתי נסבל הזה – עצם קיומו הוא חיוני ואי אפשר בלעדיו!

וצריך לראות – מה *כן* אפשר לעשות כאן?

מה עוד לא ניסינו?

מה כן ניסינו עד עכשיו ולא הצליח?

מה כן ניסינו עד עכשיו ואולי קצת כן עזר?

מה יש שם במקום הזה בעצם?

מתי הוא התחיל?

האם זה היה כך מתחילת נישואיכם?

צריך גם לברר איך נראו חיי האישות ברצף של כל חייכם המשותפים עד כה,

להבין לעומק מאיפה הגיע בעלך,

על אילו תפיסות גדל, במיוחד בכל מה שקשור למיניות,

האם אולי היותו "דתי יותר חזק" גורם או גרם לו להרגיש שכל הנושא הזה הוא "לא ראוי"?

האם היו לו חוויות עבר לא טובות מול הנושא?

איך התייחסו לכך הוריו? אחיו? משפחתו? חבירו? מקום לימודיו?

איך הוא הרגיש אל מול כל נושא המיניות עם עצמו ומהרגע שגילה את התחום הזה?

מה זה בשבילו עכשיו?

האם זה "ראוי וטוב וכל המרבה הרי זה משובח ובגדר מצווה וקדושה ושיא הטוב בעולם ממש גם הרוחני", או האם זה "בלית ברירה כי "חייבים" או כדי לרצות או כדי להביא ילדים וכו' וכו' אבל בעצם משורש של זה זה לא ראוי ולא טוב ואולי חלילה אפילו "מלוכלך וטמא"?

אחרי הבירור הזה כדאי גם להבין ולשאול מי הוא בכלל בעלך?

ואיך נראים החיים שלו?

והאם הוא מסופק ומרוצה ועם מצב רוח טוב בחיים בכלל?

כתבת שיש לו עומס בעבודה – אם לוקחים רק את הנקודה הזו – האם יש משהו לעשות לגבי זה?

להפחית שעות? משהו אחר? להוריד קצת מהעומס?

למצוא זמנים שביחד בבוקר? בשעה שהוא לא גמור? בשבת? משהו8 אחר?

כנ"ל לגבי העייפות.

עומס ועייפות הם אכן שניים מחבלני החשק המרכזיים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

וגם דימוי גוף שלילי – צריך גם כאן לראות איפה הוא מול זה?

האם לא נעים לו שהוא מלא, במיוחד כשזה כאילו כמו מראה מולך שאת חטובה אפילו אחרי לידות וכו'? האם אולי הוא מרגיש קצת "לא שווה" או "לא מספיק גבר" שםם וזה מוריד לו הכל וגם פוגע בחשק?

או אולי כל המעגל הזה שנכנסתם אליו בלי כוונה,

מעגל שבו את בלי כוונה לקחת את תפקיד "הרוצה, היוזמת", והוא לקח את תפקיד "הלא רוצה, הלא יוזם" נחקק לשניכם כל כך חזק, עד שזה כבר בגדר מעגל שמזין אאת עצמו וכמו "נבואה שמגשימה את עצמה?"

אולי יש אצל שניכם כבר חרדות מכל העניין הזה כי כלולים בתוכו כל כך הרבה מטענים לשניכם...

אצלך – במקום של: מה לא רוצים אותי? לא אוהבים אותי? אני לא יפה ושווה מספיק? אני לא נחשקת מספיק?

ואצלו המקום של – למה דוחקים בי? למה תמיד מצפים ממני? מה דפוק בי?!

ואז החרדות האלה יכולות להאכיל אתכם כל יום כל היום, אפילו לא בשעת קיום יחסים, ואז כל דבר שיכול אפילו להזכיר למוח קיום יחסים, אפילו איזה חיבוק קטן או אווירה טיפה רומנטית – זה כבר יכול לסגור אותו ואותך לשים במקום המצפה והמייחל ואז שוב כל אחד "מתבצר" בעמדה שלו עוד יותר חזק בגלל החרדות האלו.

אם זה המצב, או חלקו,

מאוד חשוב דבר ראשון להוריד לחצים!!!

להוריד להוריד להוריד

להקליל להקליל להקליל

לשחרר

להרפות

להפסיק לשים מטרה או יעד "להגיע לחדירה" או "לעשות את זה", או "להגיע לשיא" או "שזה יקרה כבר"

אלא להתרכז במטרה שהיא הקירבה, ההנאה, הביחד שלכם

וזהו!

רק רק הקירבה היא המטרה ולא משהו אחר.

ממש לומר זאת ולהחליט זאת בקול רם בין שניכם.

לומר בצורה הכי מפורשת ומוסכמת ביניכם – שאם מישהו רוצה והשני לא קודם כל הוא יכול להגיד "לא כרגע" וזה יהיה בסדר,

וגם שאם רוצים להתחבק וכדומה – זה יכול להתסכם רק בזה אם אחד/שני בני הזוג ירצו, להחליט שכל שלב וכל דבר עושים רק ***ברצון מלא ושלם*** של שני בני הזוג וזו המטרה עצמה ולא שום "יעד" אחר.

הרבה פעמים עצם השיחרור הזה מהלחצים, עצם הגדרת המטרה כמטרה של קירבה ותו לא בלי "הספקים" או "יעדים" כלשהם, עצם זה גורם לפעמים לרצון להתגלות, לחשק להתגלות, לשליטה לחזור.

לפעמים כשאין את זה,

וכאשר אחד מבני הזוג (ולא משנה כרגע אם זה האיש או האישה) מרגישים שהם עושים את זה כדי לרצות,

או כי חייב,

או כי אחראיים על שז"ל

או כי צריך

או כי מצווה

או כי "הוא גבר ויש לו צרכים"

או כי "היא אישה ואני חייב לספק אותה"

או כל דבר אחר שמרחיק את האדם ***מהרצון שלו הוא***

זה מוריד את החשק!

וכדי להחזיר את החשק צריך להחזיר את הרצון!

לנקות את כל רעשי הרקע

לנקות את כל ה"אני צריכ/ה בשביל מישהו אחר" ואחרים

ולראות מה טוב *לי*, מה אני רוצה, ממה *אני* נהנה/ית

ולראות ולדעת שאם *אני לא רוצה* זה בסדר ולא סוף העולם וזה לא יקרה

ואם אני כן רוצה – זה בהחלט יכול לקרות.

זה מאוד קשה לכתוב משהו כ"כ עמוק ע"ג הפורום אבל אני בכל זאת מנסה, ואומרת שממליצה בחום גדול לעבוד ולעבד את הדברים ואת כל מי שאת, הוא, אתם וכל הביחד שלכם מול איש מקצוע שיוכל לעזור לכם הרבה מאוד והרבה יותר מדויק ונכון לכם, ולעומק, ומהשורש.

מדוע הוא לא מוכן לשמוע על טיפול?

אמרת שלא יהיה אפקטיבי ואמין אם תיתני לו אולטימטום להתגרש, ושאת גם בכלל לא רוצה בכך כי את מאוד אוהבת אותו וחוץ מהעניין הזה הוא מושלם – אבל אולי כדאי להציע את עניין ***הטיפול*** כמשהו שחייב לעשות?

לא אולטימטום אלא בקשה מאוד נחרצת ובאה מתוך הלב שלך.

בקשה שאומרת – כך אני לא מסוגלת להמשיך פשוט. זה שובר אותי.

אני אוהבת אותך, רוצה בך, לנצח, בחיים לא אפרד,

אבל את הטיפול אנחנו חייבים לעצמנו. לילדים שלנו. חייבים.

זה לא חייב להיות משהו מפוצץ או ארוך בהכרח, אפשר להתחיל בתהליך של הדרכה של 3 מפגשים עם מרכז יה"ל, אולי כמה תהליך ממוקד אצל יועץ זוגי, ואחרי שמבינים לעומק מול מה עומדים אםשר למקד עוד יותר את הטיפול.

מאחלת לך מכל הלב שתגיעו לשלמות מלאה וקירבה גדולה גם בתחום האישות ביניכם, ביחד עם שאר הטוב הגדול שהוא כמובן מדהים מדהים ולא מובן מאליו בכלל,

ששלב הבירור ייעשה בצורה הכי טובה שיש,

תבקשי מה' שישים בפיך את המילים הטובות, אל תוותרי על חתירה לטוב שלם בתחום הזה, זה בנפשך,

אם לא מצליחים לבד להיעזר באנשי מקצוע, אם הוא לא מוכן ללכת רק את, אם יש דרך שכן יסכים לשמוע לנסות, אבל לא לוותר! לנסות עוד כיוון ועוד ועוד עד שימצא המפתח ללב העניין בעזרת השם!

אני מאמינה בלב שלם שזה אפשרי

ודווקא בזכות החוזקות שלכם והזוגיות שלכם והאהבה שלכם אתם תוכלו לעבור את החושך הגדול הזה ולצאת לאור גדול ב"ה

בהצלחה רבה רבה,

אם תרצי להמשיך ולדייק/להתייעץ בשמחה רבה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39

אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי

אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך

עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר

חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה

מה זה יכול להיות?

מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?

חינם עד 19.

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)