קראתי כל מילה, וכותבת לך את דעתי האישית:

5 ילדים זה לא מבוגר ולא זקן.. זה פשוט עוד עומס ועוד ברכה במקביל

לדעתי השיקול של היציבות הוא די משמעותי מבחינה משפחתית, וגם הקטן שלך עדיין ממש קטן 

אני במצב כזה,

כשיש עדיין ספקות

כשזה לא בהיר

כשאין לחץ של מעל גיל 35 וכאלה...

מחכים עוד כמה חודשים. מחליטים מראש על ניהול שיחה חוזרת בר״ח כסלו, או שבט. כותבים ביומן ולא מתעלמים מזה... ואז אולי השיקולים ישתנו המצב יהייה אחרת.

ולגבי השפעות ההמניעה- מזדהה ממש. אולי תשקלי לעבור לנובהרינג לכמה חודשים הבאים? (לא כתבת אם את מניקה)לא מנסיון אישי אך קראתי מכמה נשים כאן שזו מניעה ממש טובה עבורן עם הרבה פחות השלכות

חיבוק אמיץ ובחירות טובות💕💕

אבל משמח לדעת שהצלחת להיקלט

הפלות בתחילת הריון זה דבר מצוי

והרבה פעמים אחרי הפלה הגוף יותר פורה.

מאחלת לך התאוששות מהירה ושימלא ה חסרונכם בקרוב!

קשה...

זה אובדן .. ממש....

חיבוק ענק מכל כל הלב!!!

איתך שם🫂🫂🫂

ומה אומר רופא הנשים שלך? יש אופציה להפריה חוץ גופית?

זה ממש הרגשה של חיסרון וריקנות שולחת לך חיבוק, וקחי את הזמן שלך להיות עצובה... 🫂

ממש ממש עצוב וכואב. מתפללת שהשם ישלח לך המון כוח ובריאות ושיעניק לך את המתנה הזו שוב בזמן הנכון עבורך ועבור משפחתך. בע"ה יהיה. יש לי גיסה שנקלטה טבעי בגיל 47

הכל יכול להיות אם יש אמונה 🫶

גם לי הייתה הפלה שהתאריך המשוער נפל לי בול ביום הולדת... אבל בשבוע מוקדם יותר

❤️❤️

ובמצב לא צמים מלא...

חיבוק ענק ענק ענק בכל מקרה!!

איזה קשה זה להרגיש ככה🫂🫂🫂

לא הייתי ככה אתמול בכלל

דכדוך שגורם לחוסר תיאבון שגורם לחולשה פיזית

אפשר להתחיל מלראות סטנדאפ קטן

להחליט שת 10 דק מכינה לך ארוחה

או חצי שעה יוצאתלסיבוב

הכרחתי את עצמי לקוםלאכול מה שהתחלתי להכין וזה הגעיל אותי. בלעתי בכוח כמה כפות וחזרתי למיטה עצובה

אם זה כבר תקופה ולא עובר אולי זה דכאון אחרי לידה

לא להיבהל, והכי להרשות לעצמך לנוח.

תקשי מבעלך שיחזור מוקדם או שתביאי בייביסיטר,

המצפון הזה של להתעלות על כל איתות של הגוף/ נפש ולהמשיך כאילו כלום, הוא לא נכון ולא בריא.

מותר לעצור מדי פעם כפי הצורך גם בלי קשר להריון ולידה.

ובמיוחד אם אחרי לידה לא נחת כמו שצריך.

הגוף והנפש זוכרים הכל.

לדעתי אל תלחמי בזה, הכי להרפות, כנסי למיטה עם סרט או משהו. הכל טוב.

אולי תזמיני לעצמך אוכל או שתכיני משהו טעים גם אם הוא לא משביע

מותר שיהיה מדי פעם יום שאת פחות בכוח, בטח אם יש לזה טריגרים וסיבות.

אישית אני מאמינה שכמה שיותר נותנים מקום לזה ונחים ולא מתאמצים להתעלות מעל עצמנו ככה זה עובר מהר יותר...

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

לא בקטע של חלבון

פשוט באלי בשרי

של צורך

אז לא, לא הייתי אוכלת..

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

סליחה שזה נשמע כזה דוסי

אבל באמת חושבת שהריון זה לא סיבה להתר כזה רק כי מתחשק

מלא דברים מתחשקים לי..

יש למי שי אנמיה וברש מאוד מחזק זה משהו אחר

לדעתי זה הזדמנות לזכור שיש במקביל לעולם הקיים שלנו עוד מימד לש מציאות שחסר לנו עד כדי שאנחנו אפילו לא מרגיישם כמה הוא צסר

הזדמנות לעצור רגע לשהות בכל המרחבים במציאות שמחכים להשלמה

ובעיני כן דווקא ההתגברות על החשק יש בה השתתפות וחיבור לכלל.

והאמת שאני "אוהבת" את הרגעים האלה שמנהגי האבלות מבאסים לי את היומיום

כי במציאות אין ככ תחושת חוסר ביומיום

והרגעים האלה מזכירים את המהות.

אז תחושת "אוף" היא ממש בסדר בימים האלה לדעתי.

כמובן אם זה מעבר לאוף של חוסר נוחות זה כבר התלבטות אחרת..

אני מרגישה 'זה מגדל אותי

גם אם ביום יום אני לא תמיד מחוברת לחוסר ולגאולה ולבית מקדש

בימים האלה חושב לי להרגיש אשניממביעה דרך זה את האכפתיות או הרצון להרגיש אפילו שזה קשה

כי נכון זה לא נוח לי

אבל בתוך עמי אנוכי יושבת

ומותר להתבאס על זה גם

אני הכי כזאת שנגיד בהריון אם אני בונה על משהו שהתחזק לי ומגלה נגיד שאין בסוף אימאלה איזה דרמה חח

כי בעיני בשנים האחרונות אנחנו הכי מרגישים את החסר

ולעיתים מחפשים "לברוח" דווקא למה שמרים אותנו.

עלי למשל הכי משפיע המוזיקה

ביומיום אני מחפשת להיאחז בחיובי, בטוב, במוזיקה, באוכל מסודר, ממש לשמח את עצמי ולאגור כוחות גם להיות חוסן לאחרים.

ועכשיו כשזה אסור מרגישה שהדרך לצלול למטה עלולה להיות מהירה.

ונגיד איך ששמעתי על חוות גלעד, ישר עבר לי בראש שכולנו איבדנו את הבית.

ושבטוח היישוב יבנה מחדש יותר חזק ויותר גדול והאסון יהווה מנוע לצמיחה וחיזוק

והלוואי שהיינו יכולים לומר כך גם על ביהמ"ק..

באמת הרגשתי בלב כאילו שזה כזה צפוי הכאוס וההרס בתוך תקופת החורבן 😬

ונכון ברגיל אני איתך ..בלמצוא דרך להיות ביש..לשמור על הכוחות ועל הרוח ועל התקווה ולראות את הטוב ולהתעסק במה שמרים

אבל לא אני המצאתי שבימים האלו הבקשה היא שונה

זה ימים שכן מבקשים מאיתנו לשהות במה אין..בגעגוע בכאב

נכון לא להתפרק

לא להתיאש

לא ממבט כזה

וגם שם הגבולות הם לפעמים מתשנים מאחד לאחד

הנפש שלנו עברה הרבה וצריך לשמור עליה

אבל בעיני לפנות את המרחב מהסחות דעת כמו מוזיקה ובריכה וקניות לכיף ואולי גם בשר(אני אוהבת חלבי חח אז מבחינתי זה דוקא כיף🫣) בעיני זה כמו מזכיר לי את הנק 'חוסר הפנימית המהותית שהיא הקודש

הגילוי לש ה' בעולם

וזה הכי כואב לי בכל המלחמה האשת

לדמיין איזה מטורף היה אם היה פה 'כינה אם הינו מלוכדים ומאוחדים כעם סביב הלשיחות הלאומית והרוחנית לשנו בעולם

אם היה לנו ראש מורם ויציבות גם מול העולם

אם היה לנו כעם חיבור לקודש לתורה לגודל

וכן קל לי לכאוב ממש את זה שזה לא שם עדיין

אנחנו בדרך כנראה

והיא מפותלת

ולרוב עני מסכימה משתדלת לראות כמה כבר נפתח וכמה התקדמנו

אבל עכשיו

מרגישה שזה באמת זמן להרגיש גם את מה שעדיין לא

ולהפוך את זה לתפילה להשלמה

נגיד הייתי בבניין שלם ובכנות לא הבנתי למה מותר יריד בגדים בשלושת השבועות מניחה שיש רבנים 'התירו ויודעת שיש כל מיני דעות וכו והכל בסדר

לא יודעת לי זה מאוד צרם.. כי כן יש בי מקום שאומר כן חשוב להיות גם בלוחות השבורים הז מוליד בלב הרבה געגוע ורצון לתיקון שלם

אז הסתובבתי ביריד ראיתי מטפחות יפות ואמרתי לעצמי

נכון את רוצה?

אז כאשת לא קונה עכשיו את אומרת לה'- אתה רואה..חסר לנו גאולה. אני רוצה להיות שייכת למי שמצפה לה.

ומי שקנתה הכל טובבבבב לא כתבתי בכלל כביקורת חלילה

שיתפתי מעצמי

ברור שלא את המצאת את זה 😆

אני מסכימה שבהרבה דברים צריך "להחזיק" ולהתאפק

מבחינתי לא לכבס זה קשה, מגרד בגוף, מעקצץ באצבעות.. אבל לא קורה משהו דרמטי אם אני לא מכבסת..

בשרי לא מזיז לי, ולהתחדש בבגדים לא שייך מבחינתי בכל מקרה.

אבל יש דברים אחרים שמרגישים לי טו מאצ

כמו מקלחת חמה שזה לנפש

ומוזיקה גם.

זה באמת מורכב.

אבל תודה שכתבת צריך להתחזק גם בזה

והלוואי שזו תהיה השנה האחרונה 💔

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

אבל אישית הרגיש לי שזה לא פיקוח נפש…

ההמוגלובין והברזל שלי טובים

והחשק זה לא חשק שעושה לי צירים עכשיו

חשק

סבבה

נתמודד

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

לק"י

אם יש לך עניין רפואי/ חולשה/ את לא מסוגלת לאכול כלום חוץ מזה, מציעה שתבררי עם רב.

לק"י

מה עם שניצל סויה?

לטעמי זה טעים יותר מבשרי😅

לדג טונה גם יש מרקם של בשר.

אבל לדעתי אם את בהריון, וחושקת בזה, וזה גם עדיף בריאותית, אני בטוחה שיש היתר , עובדה שיש עדות שאוכלים, ויש שטוענים שילדים יכולים לאכול, ובואי, בימינו , יש חלבי כל כך עשיר, שאני לא בטוחה שלזה התכוון המשורר, הילדים שלי למשל חוגגים בימים האלו

אין לי זמן להרחיב אבל עונה גם כדי להקפיץ לך וגם להשתתף. גם אני הצעירה במשפחה עם אחים גדולים מאוד , מזדהה במיוחד עם זה שהם עסוקים היום בנכדים שלהם ופחות במשפחה המורחבת, אבל הי,זה האחים שלי, אין לי משפחה אחרת.. וגם אני הייתי שמחה ליותר מפגשים.

אני משתדלת מידי פעם להזמין עם כיבוד שלא מסובך לי ,

פיתות וסלטים עם קציצות קנויות-בשר/המבורגר/פלאפל

וציפס..

שתיה ועוגןת קנויות . זה מעולה וקליל

ונפגשים יחסית מעט, אבל אין מפגשים כמעט של כולם, רק באזכרות וכאלה. יותר - בחנוכה מזמינים ערב אחד משפחה אחת (של אח/ות), בחוהמ משפחה אחרת וכן הלאה. ככה יוצא שבשנה שנתיים פוגשים את כולם "אחד על אחד" מבחינה משפחתית, ובאזכרות או שמחות אז יש מפגש יותר המוני אבל זה יותר שלום שלום ופחות ממש יחס והשלמת פערים וכו.

בעבר היינו נפגשים אצל ההורים בשבתות, קובעים עם אחד האחים שבאים לאותה שבת וזה נתן עוד הזדמנות. אבל עכשיו פחות רלוונטי כבר. בקושי כל אחד מתארח בעצמו כדי לא להקשות אז בטח שלא ביחד. ולהזמין אחד לשני אלינו פחות רלוונטי, בעיקר בגלל חוסר מקום.

אחים שיש להם ווצאפ מדברים ביניהם יותר ואז הקשר קרוב יותר.

עושים על האש אצל אחד האחים (בסוכות) או בטבע (בפסח).

גם בחנוכה נפגשים ערב אחד.

פעם בכמה שנים אם יש חגיגה מיוחדת (למשל יום הולדת עגול להורים) עושים שבת משפחתית באכסניה. מניחה שזה יפסק כשנהיה סבא וסבתא בעצמינו…

חלק מהאחים גרים קרוב ונפגשים איתם לעתים יותר קרובות.

את לא באותו סטטוס כמו אחים שלך,

את מטפלת בילדים קטנים, הם כמעט או כבר בשלב הנכדים.

לדעתי כדאי להשקיע בליצור קשר עם האחיינים,

הגדולים שבהם בטח ישמחו להתארח אצלכם ולשחק יחד הילדים שלהם עם הילדים שלך. זה שונה מאשר כשהם מתארחים אצל ההורים שלהם.

הגדולים שלי עוזרים הקטנים מלאא

אני תמיד אומרת להם שכשיגדלו בע"ה ויהיו להם ילדים הקטנים כבר יגדלו ויעזרו להם עם הילדים

באמת שכחתי שיש המשך, כשהגדולים כבר עם נכדים, והקטנים רק התחתנו

גלגולו של עולם

סליחה שאין עצות, בפרט כי את גם לא מעוניינת לארח

אני רגילה במשפחה המורחבת למצב שתיארת.

וטוב שלפחות את פוגשת באחייך אצל אמא שלך.

פרי/ירק מקולקל או מים עומדים.

בצבע כסוף

הוא היחיד שעזר לי האמת

שאני לא סגורה על ההשפעה שלהם...

פתרונות טבעיים שלא צלחו האמת

באינטרנט ראיתי למהול חומץ תפוחים ומים והם נמשכים לחומץ. וואללה לא עבד 😵‍💫 סתם נתקעתי עם בקבוק חומץ תפוחים

לפעמים גם יש תפו"א רקוב ואז גם יש את הסיפור הזה

קשה להיפטר מהם

מה שעזר אצלי-

שפכתי אקונומיקה בפח (בנדיבות יחסית) והנחתי במרפסת, לכמה ימים

אקונומיקה- בכיור, בשיש, בקיר, איפה שאפשר.

מכה בהם עם חפיסת טישו והם מה שנקרא צונחים כמו זבובים

יש אנטיביוטיקה מותאמת להריון

עדיף שמחר על הבוקר(או אולי מוקד היום...( תלכי למרפאה לבדיקת שתן וקבלת טיפול

דלקת בשתן בהריון יכולה להיות מאוד מסוכנת

והרופא/ה נותן אנטיביוטיקה שמתאימה להריון

זה דחוף.למוקד או מחר בבוקר בקופה?

מחר

על מנת שתוכלי להתחיל אנטיביוטיקה כמה שיותר מהר ולקצר את הסבל

רפואה שלמה!

פרוביוטיקה די מנוז ,חמוציות זה ממש מקל ומעביר את הדלקת וכמובן המון מים

אנטיביוטיקות למיניהם לא עזרו לי לצערי

אם הרופא לא עושה אצלו אולטרסאונד, כדאי לקבוע תור גם לטכנאי ולבקש ממנו הפניה.

וכדאי כבר לקבוע תור לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר קשה למצוא תור.

בדרך כלל מעקב אצל רופא כל 6 שבועות.

אני שואלת כל פעם את הרופא מתי לקבוע לפעם הבאה.

לק"י

את התורים הבאים, ותבדקי אם המזכירה במרפאה יכולה לקבוע כמה מראש.

בשעה טובה!!

בביקור הראשון נתנה רשימת תורים לקבוע לפי שבוע, איתה הלכתי למזכירות, וקבעו לי שם תורים.

כשיוצאים מהרופאה שואלים אותה מתי היא רוצה לראות אותך שוב

ואז הולכים ישירות למזכירות ואומרים להם שהרופאה אמרה שהיא רוצה לשתבואי בעוד ×

והם מכניסות בין התורים

בשלב הזה הביצית המופרית רק תהיה בדרכה לאורך החצוצרה, וטרם תשתרש ברחם. להבנתי הדלה אין עדיין מה שהיא יכולה לקבל מהגוף, שייפגע בצום של יממה.

אם בכל זאת את חוששת, ואם את לא רוצה לשאול את הצ'ט / רופא, הייתי במקומך פשוט הולכת לפי הפסיקה היחסית נפוצה עבור הריוניות בתשעה באב (כי ייתכן שאת הריונית) - שכשתחושי חולשה גדולה, או תסמין אחר דוגמת הקאות, להפסיק לצום.

יש לנו בגוף מספיק מאגרים

יום אחד לא משפיע עליהם.. חוץ מתחושת החול'שה שלנו

גם אם תהיי בתחילת הריון זה בסדר לא אמור להיות מסוכן

כמובן שהריון בסיכון או רקע לש הפלות או כל עניין רפואי וכו זה משהו אחר

אבל מבינה אותך כי זאת מחשבה שעברה לי פעם כשהייתי במצבך

ובדיקת הריון שלילית

והיה י"ז בתמוז

אז שאלתי רופא אם לצום כי אני לא יודעת אם אני בהריון

הוא כתב לי

לכל אישה יש שבועיים בחודש שהיא לא יודעת אם היא בהריון

אין שום בעיה לצום בזמן הזה...

חצי שנה אחר כך צמתי עשרה בטבת

כמה ימים אחר כך גילית על הריון

הצום היה בסדר גמור והילדה בסדר גמור...

בע"ה שתזכי להריון קל ובריא בעיתו ובזמנו