וכיום הוא אסור בניגוד לפעם שהוא היה מותר.

כל התנ"ך מלא בסיפורי פדופיליה שלא לדבר על תקופת הרמב"ם.

משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יז' הלכה י': "מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו: שנאמר 'והוא, אישה בבתוליה ייקח' (ויקרא כא' ,יג'). 'אישה', לא קטנה; 'בבתוליה', לא בוגרת. הא כיצד: יצאת מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באה - זו נערה."

משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק ג', הלכה יג': "האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה; וכשהיא נערה, רשותה בידו, שנאמר 'את בתי, נתתי לאיש הזה' (דברים כב', טז')"

משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות פרק ג', הלכה טו': "אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה; פחות מכאן - אם קידשה אביה בביאה, אינה מקודשת."

וגם במסכת נידה מה' ע"א יש דיון על האם בתולין של ילדה בגיל 3 מתאחים לבד ולכן זה לא נחשב קיום יחסי מין או שהבתולין נעלמים לגמרי.

ויש עוד דוגמאות למכביר.

אז כן, טוב שעושים חישוב מחדש להלכות ארכאיות שנשארו מהעת הקדומה.

טיפה טיפה, טיפטיפונת של לומד'ס, מה ביקשנו כבר...

אבל נאדה.

טיפת הבנה בלימוד, לדעת איך לחלק חילוקים בסיסיים בין דברים, לדעת איך מדמים מילתא למילתא...

אבל לא, כל עמ'רץ חושב שהנה הנה הוא המשיח של הדור וגואל אותו מהפרימיטיביות שלו...

איזה "הלכה ארכאית" לטעמך השתנתה כאן? היה ציווי על פדופיליה? היה איסור להמנע ממנה?

(או שאולי התרבות המערבית גם קבעה קריטריונים חדשים לכהונה גדולה ואנכי לא שמעתי, אולי צריך לעדכן את הרב ישראל אריאל....)

זה שהמוסר המתחדש מלמדינו על דברים שאנו נמנעים מהם בעוד בתרבות העתיקה זה היה מקובל - זה נהדר. אבל איפה אתה רואה כאן שינוי הלכה ארכאית?

איך זה מהווה דוגמה לנידון שמבקש להתיר איסורים?

איך זה בכלל מהווה מקבילה?

איפה החוט המקשר ביניהן?

ושלא לדבר על הדוגמה מבת שלוש, כאילו זה שיש דיון על זה הופך את זה לנוהג מקובל..

וואלה, אגלה לך סוד, יש גם דיון בגמרא על אונס, זה אומר שההלכה הארכאית תמכה באונס? 🤔

שוב, כמו שכבר אמרתי אתמול, מביאים כאן דברים שנער בישיבה תיכונית בינונית יכול להפריכם בקלות, אבל את מי זה מעניין, העיקר לעצב מחדש את ההלכה, בצדק או שלא, עם הגיון או בלי, העיקר יאללה קדימה....

האמת, שאת כל זה כתבתי כי פשוט לא יכלתי לעצור במילותי מלשים את האצבע על הנקודה שחוזרת בין כל המתקנים, והיא חוסר ההבנה הבסיסית בתורה.

אבל למעשה, דברייך הם לא קשורים בכל מקרה.

ושנינו יודעים למה.

כי גם אם תורה לא הרבת,

הבנת הנקרא וודאי למדת,

ואני בטוח שהבנת היטב היטב את פירוש דברי, ואתה יודע היטב עד כמה דבריך לא קשורים אליהם

אממה, תפסת טרמפ, אז שוין, גם מהטרמפ הורדתי אותך...

ולא, אני לא מתנצל על חריפותי ולעגי, עד שיסבירו לי הסבר נאה מה ההבדל בין זה לבין רפורמים... אני מבטיח קבל עם ועדה כי אם יסבירו הסבר נאה - אתנצל ואודה על טעותי בריש גלי, ואחזור מכל ביטוי של גנאי שנקטתי.

אבל כל עוד זה לא קורה, הריני מגיב באותו אופן שלימדונו גדולי הדורות להגיב לרפורמים. ל"מתאימי ההלכה הארכאית לדורות המודרניים"....

עצם הקיום של ההלכה שאומרת שקיום יחסים עם בת 3 לא השתנתה, היא שרירא וקיימת זה רק ה"נוהג המקובל" הוא שמונע מאיתנו לעשות את זה? לזה הכוונה? כלומר, לפי ההלכה זה בוודאי מותר רק שזה סתם לא מקובל. לא כי זה חולני ורע מאוד, אלא רק "נוהג מקובל".

בעיני זה עצוב מאוד אם אתה צודק בדברים שלך.

אני יוצא מנקודת הנחה שאם ההלכה דנה בצורה מקיפה כל כך בהלכות אישות של ילדות קטנות אז כנראה שהדבר הזה היה יחסית שכיח.

ההלכה לא אומרת שצריך לקיים יחסים עם בת שלוש, לא היום, לא אתמול, ולא בתקופת הברונזה התיכונה, היא פשוט לא אומרת דבר כזה.

יתירה מכך, (וחבל שלא רק "עיון" חסר, אלא גם "בקיאות"..) היא אף אכן דנה את העושה כן כאנס לכל דיניו (לא שזה חידוש גדול, כן? שלא תגידו שאני "מתלהב" מזה.. אני רק מציין, לראות את המרחק בין איך שאתה אומר בשמה לבין מה שהיא אומרת בשם עצמה..)

ההלכה דנה בצורה מקיפה מאוד בחילולי שבת, באונס, בעבודה זרה, ובפיגול אחר פיגול בחצי מתיר בקרבן חובה, זה אומר שהיא תומכת בכל הדברים האלו?

כי זה עצוב מאוד אם אתה צודק בדברים האלו.

בכל מקרה זה לא רלוונטי, כי גם לאחר שהוטל איסור על פדופיליה, הרב נשמה כללית הרי יצא בפסק אמיץ הקורא לבחון זאת מחדש, לאור התפתחות האהבה והבלה בלה בלה. ומי זה שיעיז לחלוק עליו בשמרנות פרימיטיבית ומגוחכת?

וזה שאם אביה מסרה לכך הקידושין חלים משעה שביאתה ביאה, וההלכה עוסקת בדינים של מקרה כזה, לא מורה על לגיטימציה לכך, כפי שכבר הזכרתי כאן פעמיים אבל אתה נהנה להתעלם מכך.

ושלא לדבר על זה שגם אם כן הייתה לגיטימציה לכך, אין שום ציווי או הלכה כזו, בשונה מהנושא החם.... אבל גם מזה אתה מתעלם..

ולא, אני לא אשכח להזכיר  ש ו ב  את ההקשר של ההודעה שלי.

ולמקרה שבאמת יש כאן קצר בהבנת הנקרא, אומר זאת ברחל ביתך הקטנה:

אני הצגתי פסק ש*יתיר* פדופיליה.

מישהו פה יזרום עם זה?

אבל נו, כולנו מכירים תכל'ס, כל יפי הנפש שצועקים על מוסריות ועל הדרת נשים ועל פלורליזם ועל ועל ועל..... יש רק דבר אחד שמעניין אותם - לסרס את התורה מתוכן.

מי שיבגוד באשתו - יקבל קומקום רותח לפרצוף, אבל מי שיבגוד בא-להיו - מרחבה.

אז סוף סוף אתה מוכן לומר שזה לא דומה לדיון המדובר, יפה יפה.

ובכן, הבה ונעשה מחדש את ההקשים שלנו, שאלנו אם אפשר להתאים את ההלכה לזמן - כלומר - דבר שההלכה ציוותה - לבטל את הציווי, כשהנימוק - כשהיא ציוותה - זה היה מוצדק, וכעת - זה כבר לא מוצדק.

ועכשיו אתה מביא דוגמא אחרת על אותו המישור - דבר שההלכה "לא אסרה"  ו ז ה   ה י ה  מ ו צ ד ק   והיום- כבר לא מוצדק לא לאסור, ואם כן יש לאסור זאת

ובכן, הפלא ופלא, בנידון הראשון האורתודוכס המצוי יאמר שאי אפשר להתיר את האסור, ובשנידון השני הוא יסכים שיש לאסור את ה"מותר"

מוזר, הא? וואלה....

והופ טרללה, אני אחזור שוב על כוונת ההודעה המקורית שלי - שמשום מה בהלכה מותר לדעתכם לשחק כמו בפלסטלינה, אבל בערכי המוסר אסור,

כפי שאמרתי, בשאה אסור לבגוד, באלקים זה אפילו מומלץ.

להתכתב עם המציאות, אלא מה.

אברהם גייגר היה מתבייש לידכם.

לגיטימי להגביל את עצמינו בהתאם לשינוי המצבים.

לא לגיטימי להקל לעצמינו בתואנה של שינוי המצבים.

לא באיסורי דרבנן -שהם תורה שבעל פה.

וקל וחומר לא באיסורי דאורייתא - שהם תורה שבכתב ממש.

-וגם, שמטרת הפוסט היה להגחיך את היכולת להתיר.

ולא שיתפלפלו עליו אם הוא תחום שבו נוספו איסורים.

שרק את איסורי התורה אנשים מוכנים לקצץ, (או בלשונם: "להתאים")

לקצוץ כנפיהם, לשבר רגליהם, לתלוש נוצותיהם, ולשפוך את דמם.

אבל את הוד רוממות איסורי העת החדשה, המוסריים והנאורים - אותם, חלילה וחס, בל יהינו לבטל.

מי שיעז לפצות פיו - מיד יואשם בהומופוביה ושובניזם, גזענות וסדיזם.

#ממתין לתגובות שיקבל מי שידבר בשבח הפוליגמיה#

אחד מהחורבנות הגדולים של היהדות בחורבן הבית השני היה לא רק חורבן המקדש עצמו, אלא חורבן הסמכות. הווי אומר חורבן המוסד שנקרא סנהדרין.

בגלל החורבן הזה שהוא לא פחות קשה מחורבן מרכז החיים היהודי עלי אדמות, קמו פרשנויות ופרשנויות על פרשנויות ופרשנויות על פרשנויות וככה התקבע מוסד רבני גלותי חדש שלא רק שלא זז ממקומו בגלל חוסר הסמכות והאחדות, אלא אף מוסיף איסורים ואיסורי איסורים באמתלא של הלכה שלא זזה ממקומה בבחינת "חידוש העתיד לתת תלמיד לפני רבו כבר ניתנה למשה בסיני". זה החורבן האמיתי בעיני.

כי אם היה היום סנהדרין, הדת הייתה משנה פניה בצורה מאוד חדה. תמיד יש תירוצים וישובים כדי "להכשיר" משהו "פסול". "הכשירו" ציונות, "הכשירו" עליה להר הבית, "הכשירו" חסידות", "הכשירו" מעלית שבת. אפשר למצוא הרבה מאוד דרכים מגוונות ויצירתיות כדי להתאים את המציאות המשתנה להלכה בת קיימא. כשרוצים אפשר. ואם היו סנהדרין, אני כמעט בטוח שבתי כנסת אורתודוקסים למהדרין ואפילו חרדים היו מעלים נשים לתורה (כן כן אני יודע שזה לא איסור. אני מתכוון למציאות הנפוצה). או שהיה מאוד נפוץ ומקובל להפעיל זום בליל הסדר.

אממה, הרפורמים עושים שיווק גרוע. בגלל שהמטרה הראשונית של הרפורמים דאז בזמן שקמו במאה ה 15 הייתה לבולל את היהודים ולא לשמר אותם כיהודים, השתרשה התפיסה שכל שינוי בהלכה הוא רפורמי. זה נובע מפחד. כמו הפחד משבתאי צבי בזמנו שתדלק את השנאה לחסידות.

ושוב, אוסף דוגמאות שמראות על דבר אחד בלבד: בורות.

בעצם על שנים - גם על טיפשות - כי איך אתה יכול להביא אוסף של דברים שכן קיבלו אותם - ולהביא את זה כראיה לכך שהרבנים לא פתוחים לשינויים? זה יותר גרוע מאוקסימירון.

הפוך על הפוך, אנו רואים שאת מה ששייך לקבל - בתוך גדרי ההלכה וכלליה - קיבלו.

ואת מה שלא קיבלו - זה בגלל שאי אפשר לקבל. 

(כמו לדוגמה - התרת איסור נידה....)

ולסיכום, אז קיבלנו ממך הודאת בעל דין שאתה מסכים עם הרפורמה, רק שהיא עשתה יח"צ גרוע כשתמכה בהתבוללות..

לזה אני מתכוון חורבן.

חורבן במובן של אין שום הלכה מוחלטת וחלוטה שמוסכמת על כולם. הכל זה מחלוקות ופרשנויות ואחד אומר א' ושני אומר ב'. כלום לא ברור ולא מובן. ואז זה יוצר שסעים ןקרעים כמו מה שהיה בין ההתנגדות לחסידות או כמו שיש עד היום בין הציונות והאנטי ציונות. כל אחד "סוחב" למקום שנוח לו ואנחנו(או אני ושכמוני לפחות) נשארים נבוכים. וזה לא שיש רב שאני יכול לעשות לעצמי עם איך שהם מתנהגים היום, במחילה. וגם אם אלמד רבנות ואגש למבחנים בהיכל שלמה זה לא יעזור לכל הבארדק הזה.

למה אני מתכוון כשאני אומר סמכות? אני תמיד מביא את הדוגמא המאלפת של המחלוקת בין רבן גמליאל לרבי יהושע במסכת ראש השנה:

שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.

הלך  ומצאו רבי עקיבא מצר.

אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי יי מקראי קדש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל".

ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי.

בדיוק כמו בדוגמא הזאת זה צריך להיות לנו.

והיא בדיוק עונה להגדרות הציניות שלך- "קמו פרשנויות ופרשנויות על פרשנויות ופרשנויות על פרשנויות וככה התקבע מוסד רבני גלותי חדש שלא רק שלא זז ממקומו בגלל חוסר הסמכות והאחדות, אלא אף מוסיף איסורים ואיסורי איסורים באמתלא של הלכה שלא זזה ממקומה בבחינת "חידוש העתיד לתת תלמיד לפני רבו כבר ניתנה למשה בסיני". זה החורבן האמיתי בעיני."

הבאת הגיגים נאים בעניין הסמכות, גם אני בעד, אבל זה לא קשור בגרוש לכל דיבורי ההבל על התאמת ההלכה וכו', נתת פה חתיכת נאום, אבל בלי שום קשר לנאום הקודם שלך.

ושוב, כבר הודית שהבעיה היחידה ברפורמים היא שהם עשו יח"צ גרוע עם ההתבוללות......

@אנשים - ראו מה הפנים של תומכי פיוטרקובסקי והמסכימים עימה.

אם היה היום סנהדרין, מאוד יכול להיות שמה שאמרה מלכה פיוטרקובסקי או מה שהרב סתיו אמר היה מתקבל. כשרוצים, אפשר. ואני מדבר על אורתודוקסים לא על רפורמים.

אתה בזת לדרכה של הגמרא.

אתה תמכת ברפורמה כל עוד אינה עם התבוללות.

ולא טרחת אפילו להתנצל או "להסביר"

ולא, סנהדרין לא עוקרת הלכות מן התורה, גם אם ההלכות האלה ממש מהווים קוץ בבשרה של פיוטרקובסקי, היא תאלץ להתמודד.

להזכירך, אנשים ממין זה קמו עוד בזמן שהייתה סנהדרין, קראו להם צדוקים. ולא, היא לא קיבלה את המלצותיהם, למרבה הפליאה.

והיו שומעים את טענותיהם של הרב סתיו, והרב בני לאו, ומלכה פיוטרקובסקי, והרב אייל ורד (לעניין הזום בליל הסדר כדוגמא) והיו שומעים טענות נגד, וטענות בעד בכבוד וענווה יכול להיות שהיו מקבלים את הדברים שלהם ויכול להיות שלא אבל בסוף, כולם היו נשמעים לפסק שיצא מהסנהדרין וכולם היו מחוייבים אליו, בין אם התירו זום בליל הסדר ובין אם לא. או בין אם קיצרו את ימי שבעת הנקיים ביום מחומרת רבי זירא או בין אם לא, גם המתגדים היו מקבלים את הפסק אם היו מחליטים לקצר או גם המתירים היו מקבלים את הפסק אם היו מחליטים לא לקצר. 

זה שכולם היו שומעים להם זה נהדר.

רק שמה שהם היו אומרים זה לאסור, לא להתיר.

והאמת, שגם לא כולם היו שומעים להם, מלכה פיוטרקובסקי ושות' פשוט היו נהיים צדוקים, ועושים העתק הדבק מהטענות שעלו כאן בשרשור - ושמים אותם על הסנהדרין. זה הכל.

גם את הטענות שלהם.

ובדיוק לזה אני מתכוון בחורבן. שאין סמכות אמיתית וענווה כמו שהיה אז. זה בדיוק החורבן. אין לנו את המוסד הזה שנקרא סנהדרין כדי שיעשה סדר בכל הבלאגן, וזה עצוב.

סנהדרין היא לא מכונה להתרת איסורים לפי הזמנה, היא כפופה ראש וראשית לתורה.

ולא הבנתי, אני מסביר לךש גם כשכן היה סנהדרין - החכמולוגים למיניהם צפצפו עליהם, אז מה אתה טוען? 

ציווה עליו. זאת הדוגמא. לא הצדוקים. מה גם שהצדוקים הם לא היו ברי פלוגתא אידיאולוגים, הם היו יריבים פוליטים. זה משהו אחר לגמרי.

בשונה מממלכה פיוטרקובסקי, שלא רק סמכות של רבן גמליאל לא מעניינת אותה, אלא גם פסוקים מפורשים בתורה.

פוליטיים זה שם כיסוי, גם הם, כמו פיוטרקובסקי, פשוט לא ידעו לקבל סמכות.

כן תדע לקבל סמכות. 

אני חושב שדווקא היא הייתה לומדת מלקחי העבר, שהמחלוקות והשנאה החריבו לנו פעם אחת בית, היא לא הייתה חוזרת על אותה טעות.

ביניהם היו דנים וחולקים, מתווכחים ובסוף מוציאים פסק מסודר לכולם.

זאת ערכאה לכל דבר ועניין. כמו בית המשפט העליון של ימינו.

אני אומר בשיא הרצינות: מי שעוקר את ההלכה בתואנה של "התאמה לדורינו" הוא רפורמי, נקודה.

וזה בהחלט עם פרופוציות.

ודובדבן לקינוח: לא כל מי שלא חושב כמוני, אלא כל מי שמצהיר הצהרות רפורמיות במוצהר.

ועוד משהו לסיום: מי שתרומתו לדיון היא "פלוני צודק ואתה לא" בלי טיפת תוספת טעם ונימוק, שלא יטיף על "להגיב ברצינות"...

אם קראת את הדיון, תגיד מה התשובות שלך למה שכתבתי, להכריז "קראתי ואתה לא צודק" לא עוזר כלום.

והדוגמה היא מעולה, היא באה להראות דבר אחד:

וזה בדיוק מה שהתכוונתי להעביר- - נשואים טריים

אתה מוזמן לומר למה זה לא מתאים. בכבוד.

הפסק בגד בנגיעה (כשאשתו חולה).

לא התקבל להלכה 

רק הראיתי שיש דיון על התרת מגע

הרי בסוף, הציבור הדתי מיישר קו עם החרדים מבחינת איסורים והיתרים ואם היא הייתה באה אל רב חרדי הוא היה מגלגל אותה מכל המדרגות של הבית שלה(עוד לפני שיצאה ממפתן הדלת שלה כדי להגיע אליו).

אגב, אין לי שמץ של מושג מה דיעותיה ולאן היא חותרת.

פדופילה אינה 'איסור' הלכתי פורמלי. אונס הוא אסור בכל גיל, נישואין מותרים עקרונית בכל גיל גם קטינה בהסכמת האב

שערכי התורה נמכרים לכל המרבה במחיר,

אבל את ערכי המוסר המוכרים (שורוק וכ' דגושה) לנו מן המערב - אף אחד לא יעיז לבטלם.

לגבי עמדת ההלכה בעניין - היה כאן דיון ארוך, מוזמן לעבור עליו, אבל בהחלט לא קריטי, מטרת כתיבתי הייתה כנ"ל.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..