הרב קנייבסקי כבר כמה שנים טובות מעל תשעים, הוא אדם חלש וחולה (בשונה - מצד שני - מהרב אדלשטיין, שהוא בריא ועצמאי, ה' יאריך ימיו בבריאות) והחבר'ה שסובבים סביבו הם צינורות המידע והשליטה היחידים שלו.

והם, מה לעשות, לא רבנים ולא צדיקים ולא נעליים.

תרשי לי לספר לך סיפור מכלי שני?

ידיד קרוב שלי פועל בנושא מסויים, שהרב קנייבסקי התבטא נגדו בחריפות.

לפני שנתיים וחצי בערך הוא קיבל הצעה עסקית, היישר מיענקי קנייבסקי-

שלוש מאות חמישים אלף ש"ח, והרב יחתום על מכתב שהוא חוזר בו מהתנגדותו, ומחליט לתמוך בכך.

תסיקי מסקנות לבד.

סיפור שני:

אלול תשע"ח, יהדות התורה ככל הנראה מתכוונת להסיר מהר' אברהם רוזנטל את התמיכה לראשות מועצת טלזסטון.

רוזנטל עולה בני ברקה אל הגרח"ק, לדון איתו בזה.

רוזנטל מתיישב מול הגר"ח, ומתחיל לומר "אני הרי בראשות שם, וכעת יש שאומרים שהזדקנתי וצריך לזוז ו..."

יענקי צועק באוזן של הרב (שהרי לא שומע לבד את מי שמולו, אלא קבוע יענקי צועק לו מה שנאמר)

"סבא, זה רוזנטל מטלזסטון, מבקש ברכה לרגל שלו, יש לו ניתוח"

הגר"ח: בו"ה.

סוף סיפור.

והאמת שגם בלי הסיפור הזה, לא ברור בכלל מנין הנחרצות שלך שזה שטויות ורדוד, זה דברים שניכרים לעין כל רואה, כולל בהתנהלות הנוכחית לכל אורך הדרך.

מאיפה כל כך ברור לך? את מכירה את הבית שם?

אממ

לא התכוונתי שאתה רדוד כן?!

זו הדעה הזו שאני לא אוהבת..

זה בסדר, לא נפגעתי (על אף שתכל'ס זה אכן כן מורה, לדברייך, על היותי רדוד, אבל זה פשוט לא מפריע לי...)

ואת יכולה לא לאהוב דעה, אבל יותר מומלץ שתעקבי אחרי המציאות.

אם רב היה מקבל החלטות מתוך ידע והיכרות - לא היו בעיות כאלו.

אם את רוצה להתווכח על זה את יכולה, אבל אל תכרכי דברים שונים יחדיו, בשביל שהמופקעות שבחלק זה תגחיך גם את החלק האחר.

ואני לא יכול בלי:

התוצאה של אנשים ש*לא* הולכים אחרי רב גדול, זה ש"רבנית" מתירה איסורי דאורייתא.....

אותם יהודים שהולכים להיפגע משמעותית ומלבד חילול השם מטורף גם למלא את בתי החולים עד קריסה?

אא"כ גם אתה רוצה לתת את הדין על משהו, בשביל לא להשאיר אותם בודדים במערכה.

אתה כותב בלשון מזלזלת על ת"ח, אז אני אמחה על כך.

בין אם מוצא חן בעיניך, ובין אם לא.

@עוד סתם אחד, אני מבין שאתה עם דעות קשות לנוכח צוק העיתים.
בבקשה תשתדל לשמור יותר על כללי הפורום, לא מעוניין להתערב יותר.
ובפרט במיוחד בבקשה להספיק לתקוטט ולהתנסח בחוסר כבוד, גם אם יש צד צודק, זה פוגע בכולם.

ידוע הסיפור על חזו"א ששרטט למנתח כיצד לבצע ניתוח מוח.

התורה כוללת את כל החוכמות שבעולם.

אז בבקשה  תסתום כי הפעם העלית לי את הסעיף.

הציור של החזון איש - ישיבת אור דוד

בכל אופן, הרבנים רוח הקודש מדברת מתוך גרונם.

אם אם לא מציגים לרב קנייבסקי את כל הנתונים, ההוראה שלו זה רוח הקודש, נקודה!

"הגמרא מלאה בעובדות מדעיות לא נכונות בעליל".

אתה לא נשמע לי אחד שיותר מידי מבין בה.

אני לא גיבור מקלדת, ומה שאני כותב בעזרת המקלדת אני גם מביע באוזני חבריי ומשפחתי.

איפה חלקתי על תלמידי חכמים? איפה חילקתי להם ציונים?

(ואם את מתכוונת ל"מחלוקת" בענייני מדע - אז מובן מאליו שדעתם אינה שווה יותר מדעתי, או שמא את חושבת שהכינים נוצרות מזיעה ולא מזיווג של כינים בוגרים...?)

מהי אמונת החכמים שאת מדברת עליה? להאמין שחז"ל צדקו גם כאשר אמרו שקנה הנשימה מגיע ללב (זה לא נכון, הוא מגיע רק לריאות)?

מה זאת אומרת "אתה לא במקום שאתה יכול להעביר ביקורת"? בוודאי שמותר להעביר ביקורת, האם אנחנו נוצרים קתולים שלא יכולים לדבר סרה על האפיפיור אפילו אם הוא מעודד רצח (בזמן השואה) ומעודד פדופיליה (ממש עד לא מזמן)?

וכבר כתבתי באריכות על אותו סיפור עצוב, שכעסו עלי כאשר "העזתי" לדבר על הרב דרוקמן שהביא למוטי אלון שר"י ללמד בישיבתו, והיום כולם מבינים שזאת הייתה טעות ועוד נערים תמימים נפגעו.

אם כבר אז הייתה קמה מחאה נגד הרב דרוקמן, כבודו (וכמובן כבוד התורה וחכמיה) היה ניצל מפגיעה קשה זו.

אם ראית שכתבתי בשרשור הזה משפט מסוים שבו ביזיתי תלמיד חכם, תראי לי את המשפט הזה.

אם לדעתך "בורות" זה ביזוי - אז אני חוזר ואומר שאין כל רע בלהיות בור בנושאים מסוימים. אני גאה בכך שאני בור בכל הנוגע לעולם הספורט (אני לא יודע מי משחק באיזו קבוצה וכו'), אני עצוב מכך שאני בור בנושא אסטרונומיה (זה מאוד מעניין אותי אבל אין לי את הפנאי להעמיק בכך), ובגדול - אני מודע לכך שאני בור בכ"כ הרבה נושאים, שהיריעה קצרה מלהכילם.

האם כל רב גדול מבין בדיני מיסים? בסוגים השונים של לוקמיה? בהנדסת אוניות (מלבד הרבי מלובביץ' שעשה בזה תואר)? לא, לא, לא. האם זו בושה עבורם שהם לא מבינים בכך? האם זהו גנאי להם?

ברור שלא. 

ובקשר לתמונה:

ברור לכל בר דעת שזה לא ציור ברמה שתאפשר לעשות ניתוח.

יש לי בביתי ספר על האדמו"ר הראשון של גור. בספר כתוב שכאשר היה בן שנה בלבד, עוד לפני שלמד לדבר, היה מפנה את ראשו משדי אמו לפני שינק (מטעמי צניעות), כדי שיוכל לברך "שהכל" בקדושה.

זה סיפור חסידי יפה מאוד, אבל לא חושב שיש מכאן ראיה כלשהי לנכונותו.

רבנות פירושה יראת שמים, ידיעת התורה, מידות טובות וכיוצ"ב.

אין שום עניין לדעת את כל המדע, אלא אם כן יש רב שבוחר להתעסק בנושא ספציפי (למשל רבני פועה מן הסתם צריכים להכיר היטב את תהליך הפריון, גניקולוגיה וכו', ורבני צומת צריכים להכיר את דרכי פעולתן של מכונות שונות, הנדסת חשמל ברמה זו או אחרת וכיוצ"ב).

להגיד שרבנים יודעים כל דבר על כל דבר - זו סתם ילדותיות.

לפחות לא בקרב האמוראים ראשונים ותחילת האחרונים.

אז עכשיו אביא קצת מקורות על תורה ומדע שהבאתי פה כבר הרבה פעמים שכולם אומרים דבר אחד. התנאים והאמוראים סמכו על דעת המדענים בתקופתם ולכן יתכן וטעו. והם ידעו זאת בעצמם ולפעמים הודו בטעותם. יש עוד מקורות אבל באלו ממש מפורש שהם יכולים לטעות

בכורות פ"ד מ"ד מעשה בפרה שנטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים (ביבנה, גמרא) והתירוה, אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא עד שהם חותכין את האם שלה. אמר רבי טרפון, הלכה חמורך טרפון

תנו רבנן חכמי ישראל אומרים ביום החמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע וחכמי אומות עולם אומרים ביום החמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע א"ר נראה דבריהם מדברינו שביום שמעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים

אוצר הגאונים, כרך י, על גיטין סח,ב, תשובה שעו. צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון, ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון, וכחד חד קצירא אמרונין, ולאו דברי מצוה אינון. הלכך לא תסמכון על אלין אסותא, וליכא דעביד מנהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה, וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא."

מורה נבוכים חלק ג סוף פרק יד בנושא מדעי התכונה:

"ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו [חז"ל] מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלימודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל [=אלא] מאשר הם [חז"ל] חכמי הדורות ההם בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם".

הכוזרי, מאמר ראשון, אות סו: "חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכל"

רמח"ל מאמר ההגדות

"עוד צריך שתדע שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חכמינו ז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה; ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת העניין הנרמז היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים, ואותו הענין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים, וכך היה מלביש אותו בעל המאמר עצמו אילו היה אומר אותו בדורות ההם."

באר הגולה  להמהר"ל (לא יודע איפה בדיוק  יש לי אותו בקובץ וורד...)

תנו רבנן חכמי ישראל אומרים ביום החמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע וחכמי אומות עולם אומרים ביום החמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע א"ר נראה דבריהם מדברינו שביום שמעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים כ"ע.......

אבל יש לך לדעת, כי לא דברו חכמים בזה רק שרצו בזה שהש"י אשר הבדיל בין אשר הם בארץ למטה ואשר אינם בארץ והם למעלה, והרקיע הוא מבדיל ביניהם, ולכך החמה שהש"י נתן אותה ביום להאיר על הארץ היא הולכת למטה מן הרקיע ואין הרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים. אבל בלילה שלא נתן חמה להאיר על הארץ, לכך הרקיע שנתן השם יתברך להבדיל בין העליונים ותחתונים הוא מבדיל את החמה מן הארץ. וחכמי האומות אומרים כי הפך זה הוא, כי ביום החמה הולכת למעלה מן הרקיע שהרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים, שכך ראוי שאל"כ היתה החמה פועלת ביותר בתחתונים ולא היה להם קיום, ולפיכך כאשר השמש הוא על הארץ הולכת למעלה מן הרקיע, וכאשר הוא לילה ונבדלת מן הארץ אין כאן הבדל הרקיע. והיינו שהשיב רבי ונראין דבריהם מדברינו, שביום המעיינות צוננים ובלילה רותחים, שמזה תראה שבלילה אין החמה נבדלת מן התחתונים ולכך מעיינות רותחין, אבל ביום אין מעיינות רותחין כמו בלילה, כי הש"י נתן הרקיע אשר הוא מבדיל בין העליונים ובין התחתונים להבדיל לכך מעיינות צוננים ביום. ולדברינו שאנו אומרים כי החמה הולכת למעלה מן הרקיע בלילה, היה הרקיע מבדיל בין החמה ולא היתה פועלת במעיינות. ודבר זה אמת, כי המים בעצמם מסוגלים בלילה לרתוח במה שהחמה הולכת נגד הים ומושלת ביסוד המים וביום הפך זה. הרי אמיתת הרקיע שהרי הכתוב אומר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ונאמר עוד ויבדל אלקים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. וכל אלו דברים נעלמים מהם ולא ידעו בזה כלום, כי אין לאותם אנשים חלק רק בנגלה ובמוחש, ואם כן איך ישיבו על דברים הנעלמים והנסתרים שלא ידעו מהו עניין הרקיע, ואין כאן מקום לפרש יותר בעניין הרקיע ועוד יתבאר זה:

אחוז התחלואה נמוך מאוד יחסית בכל דברים הללו (אולי מלבד בתי הספר והפגנות).. 
ובציבור החרדי לא, ולא מאשים כרגע או כותב למה.. 

אז יש הגיון מסוים להשאיר את החינוך החרדי סגור. בסופו של דבר מנסים לשמור להם על החיים בין היתר.. 

גדולי ישראל לאורך כל הדורות שהוא מביא במקורות שלו.

או שאולי גם לר' אשר וייס אין כבוד לתלמידי חכמים כי הוא חולק על הרב קנייבסקי?

אפילו כתב "ולא נוכל לאמר ידנו לא שפכו את הדם הזה"

אז אחר מחילת כבוד תורתו אין מבין דבריו כמו שאיני מבין ומסכים עם דעת סאטמאר על העליה לארץ אז אמנם הרבי מסאטמר גדול בתורה אבל לא בהכל הוא צודק.

גם גנרל ששולח חיילים לקרב להבדיל, לוקח בחשבון שאולי חלק ינזקו ואף גרוע מכך. זה אומר שאין לו אחריות?
או שהשיקולים של הרב לא מסתדרים עם השקפתך ודעתך אז זו עילה להתנגח בו ובציבור שאותו מנהיג? 
אתה יודע בכלל מה השיקולים שלו?

דווקא שם הכי קל - נוסעים לחודש-חודשיים לישיבה, פנימיה, לא יוצאים, יש קפסולות, יש בדיקות.

ובאמת זה מתוה מוסכם, שנוסה גם בקיץ.

הבעיה כעת היתה לגבי תלמודי התורה.

אין להכחיש שיש בעיה קשה. קשה מאד. מצד אחד, בעיה של סכנת נפשות ע"י הדבקה. ילדים, בעיקר מגיל מסוים, עלולים להיות "מעבירים" אע"פ שלא רואים עליהם כלום.

מצד שני, ביטול מתמשך של מסגרות לימודיות-תורניות, עלול להיות לו מחיר כבד. גם בעצם אי ההתקדמות, שבירת ההתרגלות לסדרי לימודים, וגם - קלקול. בטלה מביאה לידי שיעמום וכו'. לא כל בית יודע לתפוס את ילדיו נכון בזמן כזה. 

בניגוד לחינוך החילוני, שמלבד שיש למוד בזום וכד', הרי שלא איכפת להם כ"כ שתרבות הפנאי של הילדים תהיה במה שהם ממילא רגילים לעשות אחרי הלימודים, אינטרנט ןכד' - הרי שבחינוך החרדי לימוד התורה תופס את עיקר היום. חיים באיזה "מתח" של תביעה רוחנית. שעות הפנאי קצרות, וממילא מנוצלות לקריאה, משפחה וכד'. לשבירה של דברים כאלה עלול להיות מחיר כבד.

אני לא מקנא במי שצריכים להכריע בדברים כאלה. דומני שמקבלי החלטות שחושבים שזה "מקביל" לגמרי לסגירת בתי"ס, אינם מתחילים להבין את עומק הבעיה.

עם זה, אי אפשר לסכן נפשות.

אשר על כן, הפיתרון האמיתי הוא כנראה בהערכה ריאלית ספציפית של הנזק שעלול להיות בכל מקום. לבדוק היכן ניתן להפעיל לימוד בכיתות מרווחות מאד ומאווררות (עדיין מזג האויר מאפשר), וקבוצות קטנות, תוך שמירת מרחקים כולל בהפסקות. 

זה מצריך היערכות לוגיסטית רצינית מאד.

לגבי הרב קנייבסקי שליט"א, אינני יודע. אנחנו לא מכירים מספיק מה קורה שם. האם הוא באמת מקבל את כל המידע? האם הוא במצב שעדיין יכול לשקול את כל המידע (אני לא אומר חלילה שלא. פשוט לא מכיר. ועל מה שמגיע דרך ה"תיווך", של הנכד כנראה, אינני יודע אם אפשר לסמוך בתור דברי הרב שנאמרו לאחר שיקול דעת מעמיק ומסירת כל הנתונים אליו. לא מכיר, לא יודע).

אני ראיתי וידאו, איך בתחילת הקורונה הציג בפניו מישהו את המצב ושאל, זו היתה חרפה ("אומרים שיש איזה נגיף שהגיע מחו"ל - האם לבטל שיעורי תוירה?... נו, מה רצו שיאמר? אמר "לא לבטל שיעורי תוירה"... בחיוך נעים. מבחינתו בוודאי צודק. אבל כך שואלים בדיני נפשות? הרי הוא לא מבזבז זמנו על קריאת עיתונים).

ולגבי כאלה, שמדקדקים בכל מיני דברים, ופתאום דיני נפשות נהיו משהו שאפשר לחפש כל מיני דעות קצה פסאודו-רפואיות כדי לסמוך להקל (ולא רק ביחס ללימוד תורה, אלא סתם) - באמת קושיא גדולה. וכמו שאמר הרבי מקרלין סטולין על זה, "אני נפעם - מה קרה לנו"?....

יש לקוות שזה באמת מיעוט.

כמו שתיארה קרן הפוך.
אז נכון, לא מדובר בכת 'ברמה קיצונית' כמו שמכירים מסיפורי הבלהות.

אבל כשקבוצה מפגינה נאמנות פנאטית סביב מנהיג,
וכשקבוצה חיה בקונפליקט מתמיד בינה לבין החברה הכללית, תמיד כולם נגדנו, ותמיד רוצים לשמור על המצב הזה כדי לשמור על המיוחדות של הקבוצה על פני קבוצות אחרות,
כשדורכים על השכל הישר,
כשמדכאים כל ביקורת באופן אינסטינקטיבי,
כשהאמונה דורכת על החכמה האנושית הפשוטה, והחוק הפשוט, ועוד נותנים ביקורת לכל המעז לתת להם ביקורת על אי דרך ארץ שקודמת לתורה,
בעוד הם דורכים על דרך ארץ בסיסית של לשמור על חיי אחרים ועל כלכלת העם והמדינה.

כשמעודדים את הציבור ללכת בצורה עיוורת אחרי מישהו או משהו, והמנהיג שקול לא פחות מאלוקים.
כשיש טקסטים שחוזרים עליהם כמו פזמון שנתקע בראש, ושולפים אותם נגד כל טיעון רציני שנשמע ממול
עד כדי כך שהפזמון הזה מזמזם בראש ולא מאפשר להקשיב ולקרוא הודעות חכמות או לכל הפחות שקולות ומושקעות שנכתבות מנגד. טקסטים שכאלה כמו: "אני מוחה על ביזוי ת"ח" שסוגר כל דיון אפשרי והסטת הדיון מהנושא הענייני עליו מדברים 

לדיון על גופו של אדם וביקורת.

אין לי מה להרחיב עוד,
אבל לדעתי החברה הישראלית מבינה שמולה ניצבת חברה עם מנטליות של כת.
אז נכון, החברה הזאת נפתחת לעולם התקשורתי ונחשפת לעוד דיעות וביקורות,
למרות שעדיין נעשים ניסיונות להגביל זאת מצד 'ועד' מסויים.

זה צורם לומר כת,  מאוד צורם, וצורם לקרוא את זה, ומעורר חשק לאנשים לכתוב למנהל שיבוא וינעל את האשכול כי הוא הגיע למחוזות לא נעימים,
אבל תנו לי לשאול שאלה:
האם זו לא המציאות בה אנו חיים?
האם המציאות לא צורמת?
האם הקורונה לא מסוכנת בכלל שאפשר לזלזל?

יש שיגידו שאת האשכול הזה אפשר לנעול, אבל לדעתי דרך דיון זה נוכל להחזיר את השכל הישר לאנשים
ואולי לגרום לאנשים להינעל על המציאות.




 

מספר הערות באשר לדברייך:

1. נקודת המוצא הינה  (וכל אדם מאמין צריך להכיר בה) הינה שהתורה והמצוות הן אלו שמחזיקים את העולם. לא במליצה ולא בכאילו. ממש מחזיקים את העולם כפשוטו

גם מי שלא לומד תורה כל היום מכיר את הפסוק  - "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" והגמרא אומרת ש "בריתי" הכוונה לתורה. כרגע, עולם התורה במשבר בגלל הקורונה והדברים ידועים.

האם אני מבין את דברי הרב? באופן אישי, לא.

2. אין כל קשר בין אי- קבלת דברי רב  לבין ביזוי שלו. אפשר לומר שדברי הרב לא מובנים לך אך אין כל קשר בין זה לבין ביזויו. ולכן יש להקפיד על כבוד ת"ח. זה לא סותם דיונים זה פשוט מפשט אותם לרמה של טרום ביזוי ת"ח. ניתן גם להקביל את זה לבקשה מוזרה שאב מבקש מילדיו. ייתכן ולא יקיימו את דבריו אך בוודאי ישמרו על כבודו ולא יזלזלו בו.

3. בעם ישראל לאורך השנים תמיד היו גדולי דור שפסקו הלכות מכריעות והציבור  ברובו הגדול הלך אחריהם באופן מוחלט. ואין הכוונה לתקופת הסנהדרין בה מי שחלק על דברי הסנהדרין והורה שלא כמותם לאחר שהתרו בו נחשב כזקן ממרא..  

לכן ההקבלה לכת היא לא נכונה , זה לא משהו שהשתנה כל כך במשך השנים. (שוב, להוציא מי שבא לרב ושואל אותו איזה צבע מכונית לקנות) . 

לסיכום:

צריך להבין כמה קריטית התורה לקיומו של עמ"י, הזהרו בגחלתן של תלמידי חכמים... ולא כל מה שאנחנו לא מבינים ולא מסכימים אנחנו צריכים להכפיש ולזלזל.

1.
מישהו מנע מהציבור החרדי ללמוד תורה?
2.
עוד מאפיין של 'כת' שחושבים שכל האמת אצלנו, ומי שלא מסכים כנראה לא מבין.
אז לא, אני מבין טוב מאוד את הדברים שהרב אומר או שנאמרים בשמו,
למדתי עברית ואני יודע לקרוא, ואם צריך יידיש אני נעזר בחברים.
הטיעון שאנו לא מבינים מספיק את גדולי הדור הוא טיעון שחצני.
נכון, אני לא מבין את מערכת השיקולים, אבל היא גם לא מעניינת אותי, אותי ואת הציבור
מעניינת השורה התחתונה, הפסיקת הלכה. כל הפלפולים זה נחמד לסדר עיון.
אתה מציג בסעיף 2 אפשרויות בלבד: או שלא מבינים את הרב או שמבזים אותו.

זה לא נכון, כי אנחנו מבינים גם מבינים אבל לא מסכימים. ולא רק זה אלא גם מביאים נימוקים שקולים שמסבירים למה הרב טועה, ואז פוגשים צעקות קולניות  שמוחות על הביזוי.
3.
הבאת את סעיף הסנהדרין, ואני שואל:
מה יותר מכל מונע מאיתנו להקים סנהדרין?
האם אלה לא הכתות החרדיות שמסרבות להכיר במי שלא לובש את אותו השטריימל והספודיק,
וכן גם בציבור הדתי לאומי קיימת המחשבה שכל האמת אצלי.
אשר על כן, ההקבלה לכת היא מאוד נכונה. כל האמת אצלי.

ולגבי המשפט האחרון שלך,
נאמר שיש ללכת על  אשר יגידו לך ימין  ושמאל.
ובציבורים מסויימים מתעקשים ללכת אחר המדרש שאומר אם סנהדרין אומרים לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין
יש להקשיב לו.
 אז דבר ראשון אין היום סנהדרין. מה לעשות?
ודבר שני להלכה שאם אדם יודע בודאות שהת"ח טעו, אסור לו ללכת על פי הפסק שלהם.
והנה, דע מה עמא דבר ותראה מי מנותק מהמציאות , הרב או העם?




 

1. לידיעתך, גם הציבור הדתי לאומי צריך ללמוד תור.  הבאתי את זה כפתיחה להבנת השיקולים של הפגיעה בעולם כשאין

לימוד תורה

2. הדברים נכתבו כמחאה על זלזול והכפשה של גדולי דור. אין לי בעיה שלא תסכים איתו אבל אל תזלזל.

3. אם תקרא לעומק לא אמרתי שהרב הוא כתוקף של סנהדרין אלא כתגובה על טענתך של כת. ברוב הזמנים (בהם למדו תורה לפחות והיה מנהיג ורב לקהילה) היו לגדולי הדור השפעות מכריעות לכת וקריטיות על אנשי קהילתם.

4. גם במשפט האחרון שלי לא דייקת, סה"כ הערתי שאין לזלזל ולהכפיש גם אם אתה לא מסכים.

5. בכלל איני מבין את הצורך בזלזול ובהכפשה  ללא קשר לגדולי דור וכד'

1.לידיעתי הציבור הדתי לאומי לומד תורה
ותתפלא, הוא לומד באיכות ובכמות.
אלא מה? הוא מוצא פתרונות לעשות זאת מבלי לסכן את הבריאות.
וזאת היא כוונת שאלתי,אתה אומר שהעולם עומד על התורה, ובכן, מישהו מונע מהחרדים ללמוד בדרך שאינה מסכנת את הציבור? החסר דרכים ללמוד?
2.
תודה על האישור.

3.
ברוב הזמנים היו לגדולי התורה השלכות קריטיות, אוי כמה שהמשפט הזה כואב ונכון.
ראינו כבר אילו השלכות קריטיות על הבריאות של הקהילה וחייה היו לגדולי הדורות. אוי. על זה היה דווה ליבנו.
4.
סליחה.
5.
מסכים, אבל ממה שאני מבין את תגית ההכפשה והביזוי מדביקים לכל מי שלא מסכים, וחבל לי גם על הזלזול בטיעונים רציניים של אנשים שרוצים בבריאות הציבור בשם קידוש הרבנים

לתורה חשוב כי הוא מרומם את הבריות להעריך את התורה ואת העוסקים בה.
למען האמת, 
אני חושב שהמציאות טופחת על פנינו
וכאשר נוצר חילול השם, החשבונות של הכבוד לא מעניינים חלק מהאנשים.
לא רק זה חלק מהאנשים חשים שמי שהם כיבדו אותו עד היום כבר לא ממש מייצג את התורה.
כלומר יש לו הבנה בתורה, אבל לפסוק הלכה - הוא לא כשיר, ומכאן הניסיון להוריד את שמות התואר
המהללים את הרב הנ"ל.
לא שקשה להם לפרגן, פשוט הפרגון המפואר לרב, גורם לאנשים ללכת אחר כל אמירה שלו.
ומה הבעיה?
כשמדובר בזלזול בפיקוח נפש, יש זלזול במזלזל, ולא משנה האם הוא מכונה גדול הדור או שר התורה.

נכון, יש לכבד דיעות שונות,
אבל יש אנשים שקשה להם לכבד מי שגורם לסכנת חיים
בין אם אפשר לדון אותו לכף זכות ובין אם לא, זו התוצאה.
והמגננה על הכבוד שלו לא מועילה כאן להצלת חיים.
נכון, יש כבוד לת"ח ויש חשיבות עצומה לכבדם.
אבל יש גבול מסויים, ולא מדובר כאן באי הסכמה, יש כאן 
זעקה של אנשים שחשים את הזלזול בחיים שלהם.
הסטת הדיון לדיון על כיבוד, אינה תורמת כאן. אנחנו לא בדיון תיאורטי ולא בהרצאת חינוך.
יש כאן מגיפה אמיתית שמסתובבת כאן, אלא אם את/ה עוצם ממנה עיניים.
 

סליחה אם פספסתי. כבוד הוא דבר חשוב ואת צודקת.
לעניינו של דבר.
העניין פה הוא לא לצעוק על אבא של הכין סנדוויץ
אלא שיש כאן הוראה שלדעת אנשים מסכנת חיים, כן כן - מסכנת חיים.
את אומרת שאין גבול לכיבוד תלמידי חכמים.
תראי,
אולי כדאי להבין שאצלך אין גבול לכיבוד תלמידי חכמים - וזה לגיטימי ויש שיגידו שזו מעלה גדולה.

אבל יש לדעת שיש אנשים שאצלם יש גבול - איפה שתלמיד חכם מסכן להם את החיים -

שם עובר הגבול.
וכאן יש עניין ציבורי, כי כולנו באותה סירה - וכשמישהו קודח בחדר שלו שבסירה - אין זמן ומקום לנימוסי שולחן.
כשמישהו קודח בחדר שלו מתפרצים פנימה בצרחות איומות כדי לעצור אותו.
את צריכה להבין, שלא מעניין כרגע וויכוחים על ההשקפה או משהו כזה או דיון על גדלות הרב,
יש כאן אנשים שרוצים לחיות בבריאות.
וכשמישהו בעינהם פוגע בזה ועוד יותר כשמדובר בדמות ציבורית שיש לה אחריות
הצעקה שלהם יותר חזקה ויש בה פחות כבוד,
אבל מה לעשות.
תוכלי להציע דרך אחרת לעצור אדם שקודח בספינה?
אשמח ברצינות לשמוע!

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..