הרב קנייבסקי כבר כמה שנים טובות מעל תשעים, הוא אדם חלש וחולה (בשונה - מצד שני - מהרב אדלשטיין, שהוא בריא ועצמאי, ה' יאריך ימיו בבריאות) והחבר'ה שסובבים סביבו הם צינורות המידע והשליטה היחידים שלו.

והם, מה לעשות, לא רבנים ולא צדיקים ולא נעליים.

תרשי לי לספר לך סיפור מכלי שני?

ידיד קרוב שלי פועל בנושא מסויים, שהרב קנייבסקי התבטא נגדו בחריפות.

לפני שנתיים וחצי בערך הוא קיבל הצעה עסקית, היישר מיענקי קנייבסקי-

שלוש מאות חמישים אלף ש"ח, והרב יחתום על מכתב שהוא חוזר בו מהתנגדותו, ומחליט לתמוך בכך.

תסיקי מסקנות לבד.

סיפור שני:

אלול תשע"ח, יהדות התורה ככל הנראה מתכוונת להסיר מהר' אברהם רוזנטל את התמיכה לראשות מועצת טלזסטון.

רוזנטל עולה בני ברקה אל הגרח"ק, לדון איתו בזה.

רוזנטל מתיישב מול הגר"ח, ומתחיל לומר "אני הרי בראשות שם, וכעת יש שאומרים שהזדקנתי וצריך לזוז ו..."

יענקי צועק באוזן של הרב (שהרי לא שומע לבד את מי שמולו, אלא קבוע יענקי צועק לו מה שנאמר)

"סבא, זה רוזנטל מטלזסטון, מבקש ברכה לרגל שלו, יש לו ניתוח"

הגר"ח: בו"ה.

סוף סיפור.

והאמת שגם בלי הסיפור הזה, לא ברור בכלל מנין הנחרצות שלך שזה שטויות ורדוד, זה דברים שניכרים לעין כל רואה, כולל בהתנהלות הנוכחית לכל אורך הדרך.

מאיפה כל כך ברור לך? את מכירה את הבית שם?

אממ

לא התכוונתי שאתה רדוד כן?!

זו הדעה הזו שאני לא אוהבת..

זה בסדר, לא נפגעתי (על אף שתכל'ס זה אכן כן מורה, לדברייך, על היותי רדוד, אבל זה פשוט לא מפריע לי...)

ואת יכולה לא לאהוב דעה, אבל יותר מומלץ שתעקבי אחרי המציאות.

אם רב היה מקבל החלטות מתוך ידע והיכרות - לא היו בעיות כאלו.

אם את רוצה להתווכח על זה את יכולה, אבל אל תכרכי דברים שונים יחדיו, בשביל שהמופקעות שבחלק זה תגחיך גם את החלק האחר.

ואני לא יכול בלי:

התוצאה של אנשים ש*לא* הולכים אחרי רב גדול, זה ש"רבנית" מתירה איסורי דאורייתא.....

אותם יהודים שהולכים להיפגע משמעותית ומלבד חילול השם מטורף גם למלא את בתי החולים עד קריסה?

אא"כ גם אתה רוצה לתת את הדין על משהו, בשביל לא להשאיר אותם בודדים במערכה.

אתה כותב בלשון מזלזלת על ת"ח, אז אני אמחה על כך.

בין אם מוצא חן בעיניך, ובין אם לא.

@עוד סתם אחד, אני מבין שאתה עם דעות קשות לנוכח צוק העיתים.
בבקשה תשתדל לשמור יותר על כללי הפורום, לא מעוניין להתערב יותר.
ובפרט במיוחד בבקשה להספיק לתקוטט ולהתנסח בחוסר כבוד, גם אם יש צד צודק, זה פוגע בכולם.

ידוע הסיפור על חזו"א ששרטט למנתח כיצד לבצע ניתוח מוח.

התורה כוללת את כל החוכמות שבעולם.

אז בבקשה  תסתום כי הפעם העלית לי את הסעיף.

הציור של החזון איש - ישיבת אור דוד

בכל אופן, הרבנים רוח הקודש מדברת מתוך גרונם.

אם אם לא מציגים לרב קנייבסקי את כל הנתונים, ההוראה שלו זה רוח הקודש, נקודה!

"הגמרא מלאה בעובדות מדעיות לא נכונות בעליל".

אתה לא נשמע לי אחד שיותר מידי מבין בה.

אני לא גיבור מקלדת, ומה שאני כותב בעזרת המקלדת אני גם מביע באוזני חבריי ומשפחתי.

איפה חלקתי על תלמידי חכמים? איפה חילקתי להם ציונים?

(ואם את מתכוונת ל"מחלוקת" בענייני מדע - אז מובן מאליו שדעתם אינה שווה יותר מדעתי, או שמא את חושבת שהכינים נוצרות מזיעה ולא מזיווג של כינים בוגרים...?)

מהי אמונת החכמים שאת מדברת עליה? להאמין שחז"ל צדקו גם כאשר אמרו שקנה הנשימה מגיע ללב (זה לא נכון, הוא מגיע רק לריאות)?

מה זאת אומרת "אתה לא במקום שאתה יכול להעביר ביקורת"? בוודאי שמותר להעביר ביקורת, האם אנחנו נוצרים קתולים שלא יכולים לדבר סרה על האפיפיור אפילו אם הוא מעודד רצח (בזמן השואה) ומעודד פדופיליה (ממש עד לא מזמן)?

וכבר כתבתי באריכות על אותו סיפור עצוב, שכעסו עלי כאשר "העזתי" לדבר על הרב דרוקמן שהביא למוטי אלון שר"י ללמד בישיבתו, והיום כולם מבינים שזאת הייתה טעות ועוד נערים תמימים נפגעו.

אם כבר אז הייתה קמה מחאה נגד הרב דרוקמן, כבודו (וכמובן כבוד התורה וחכמיה) היה ניצל מפגיעה קשה זו.

אם ראית שכתבתי בשרשור הזה משפט מסוים שבו ביזיתי תלמיד חכם, תראי לי את המשפט הזה.

אם לדעתך "בורות" זה ביזוי - אז אני חוזר ואומר שאין כל רע בלהיות בור בנושאים מסוימים. אני גאה בכך שאני בור בכל הנוגע לעולם הספורט (אני לא יודע מי משחק באיזו קבוצה וכו'), אני עצוב מכך שאני בור בנושא אסטרונומיה (זה מאוד מעניין אותי אבל אין לי את הפנאי להעמיק בכך), ובגדול - אני מודע לכך שאני בור בכ"כ הרבה נושאים, שהיריעה קצרה מלהכילם.

האם כל רב גדול מבין בדיני מיסים? בסוגים השונים של לוקמיה? בהנדסת אוניות (מלבד הרבי מלובביץ' שעשה בזה תואר)? לא, לא, לא. האם זו בושה עבורם שהם לא מבינים בכך? האם זהו גנאי להם?

ברור שלא. 

ובקשר לתמונה:

ברור לכל בר דעת שזה לא ציור ברמה שתאפשר לעשות ניתוח.

יש לי בביתי ספר על האדמו"ר הראשון של גור. בספר כתוב שכאשר היה בן שנה בלבד, עוד לפני שלמד לדבר, היה מפנה את ראשו משדי אמו לפני שינק (מטעמי צניעות), כדי שיוכל לברך "שהכל" בקדושה.

זה סיפור חסידי יפה מאוד, אבל לא חושב שיש מכאן ראיה כלשהי לנכונותו.

רבנות פירושה יראת שמים, ידיעת התורה, מידות טובות וכיוצ"ב.

אין שום עניין לדעת את כל המדע, אלא אם כן יש רב שבוחר להתעסק בנושא ספציפי (למשל רבני פועה מן הסתם צריכים להכיר היטב את תהליך הפריון, גניקולוגיה וכו', ורבני צומת צריכים להכיר את דרכי פעולתן של מכונות שונות, הנדסת חשמל ברמה זו או אחרת וכיוצ"ב).

להגיד שרבנים יודעים כל דבר על כל דבר - זו סתם ילדותיות.

לפחות לא בקרב האמוראים ראשונים ותחילת האחרונים.

אז עכשיו אביא קצת מקורות על תורה ומדע שהבאתי פה כבר הרבה פעמים שכולם אומרים דבר אחד. התנאים והאמוראים סמכו על דעת המדענים בתקופתם ולכן יתכן וטעו. והם ידעו זאת בעצמם ולפעמים הודו בטעותם. יש עוד מקורות אבל באלו ממש מפורש שהם יכולים לטעות

בכורות פ"ד מ"ד מעשה בפרה שנטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים (ביבנה, גמרא) והתירוה, אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא עד שהם חותכין את האם שלה. אמר רבי טרפון, הלכה חמורך טרפון

תנו רבנן חכמי ישראל אומרים ביום החמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע וחכמי אומות עולם אומרים ביום החמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע א"ר נראה דבריהם מדברינו שביום שמעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים

אוצר הגאונים, כרך י, על גיטין סח,ב, תשובה שעו. צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון, ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון, וכחד חד קצירא אמרונין, ולאו דברי מצוה אינון. הלכך לא תסמכון על אלין אסותא, וליכא דעביד מנהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה, וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא."

מורה נבוכים חלק ג סוף פרק יד בנושא מדעי התכונה:

"ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו [חז"ל] מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלימודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל [=אלא] מאשר הם [חז"ל] חכמי הדורות ההם בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם".

הכוזרי, מאמר ראשון, אות סו: "חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין, או דבר שהוכח במופת שכל"

רמח"ל מאמר ההגדות

"עוד צריך שתדע שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חכמינו ז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה; ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת העניין הנרמז היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים, ואותו הענין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים, וכך היה מלביש אותו בעל המאמר עצמו אילו היה אומר אותו בדורות ההם."

באר הגולה  להמהר"ל (לא יודע איפה בדיוק  יש לי אותו בקובץ וורד...)

תנו רבנן חכמי ישראל אומרים ביום החמה הולכת למטה מן הרקיע ובלילה הולכת למעלה מן הרקיע וחכמי אומות עולם אומרים ביום החמה מהלכת למעלה מן הרקיע ובלילה למטה מן הרקיע א"ר נראה דבריהם מדברינו שביום שמעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים כ"ע.......

אבל יש לך לדעת, כי לא דברו חכמים בזה רק שרצו בזה שהש"י אשר הבדיל בין אשר הם בארץ למטה ואשר אינם בארץ והם למעלה, והרקיע הוא מבדיל ביניהם, ולכך החמה שהש"י נתן אותה ביום להאיר על הארץ היא הולכת למטה מן הרקיע ואין הרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים. אבל בלילה שלא נתן חמה להאיר על הארץ, לכך הרקיע שנתן השם יתברך להבדיל בין העליונים ותחתונים הוא מבדיל את החמה מן הארץ. וחכמי האומות אומרים כי הפך זה הוא, כי ביום החמה הולכת למעלה מן הרקיע שהרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים, שכך ראוי שאל"כ היתה החמה פועלת ביותר בתחתונים ולא היה להם קיום, ולפיכך כאשר השמש הוא על הארץ הולכת למעלה מן הרקיע, וכאשר הוא לילה ונבדלת מן הארץ אין כאן הבדל הרקיע. והיינו שהשיב רבי ונראין דבריהם מדברינו, שביום המעיינות צוננים ובלילה רותחים, שמזה תראה שבלילה אין החמה נבדלת מן התחתונים ולכך מעיינות רותחין, אבל ביום אין מעיינות רותחין כמו בלילה, כי הש"י נתן הרקיע אשר הוא מבדיל בין העליונים ובין התחתונים להבדיל לכך מעיינות צוננים ביום. ולדברינו שאנו אומרים כי החמה הולכת למעלה מן הרקיע בלילה, היה הרקיע מבדיל בין החמה ולא היתה פועלת במעיינות. ודבר זה אמת, כי המים בעצמם מסוגלים בלילה לרתוח במה שהחמה הולכת נגד הים ומושלת ביסוד המים וביום הפך זה. הרי אמיתת הרקיע שהרי הכתוב אומר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ונאמר עוד ויבדל אלקים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. וכל אלו דברים נעלמים מהם ולא ידעו בזה כלום, כי אין לאותם אנשים חלק רק בנגלה ובמוחש, ואם כן איך ישיבו על דברים הנעלמים והנסתרים שלא ידעו מהו עניין הרקיע, ואין כאן מקום לפרש יותר בעניין הרקיע ועוד יתבאר זה:

אחוז התחלואה נמוך מאוד יחסית בכל דברים הללו (אולי מלבד בתי הספר והפגנות).. 
ובציבור החרדי לא, ולא מאשים כרגע או כותב למה.. 

אז יש הגיון מסוים להשאיר את החינוך החרדי סגור. בסופו של דבר מנסים לשמור להם על החיים בין היתר.. 

גדולי ישראל לאורך כל הדורות שהוא מביא במקורות שלו.

או שאולי גם לר' אשר וייס אין כבוד לתלמידי חכמים כי הוא חולק על הרב קנייבסקי?

אפילו כתב "ולא נוכל לאמר ידנו לא שפכו את הדם הזה"

אז אחר מחילת כבוד תורתו אין מבין דבריו כמו שאיני מבין ומסכים עם דעת סאטמאר על העליה לארץ אז אמנם הרבי מסאטמר גדול בתורה אבל לא בהכל הוא צודק.

גם גנרל ששולח חיילים לקרב להבדיל, לוקח בחשבון שאולי חלק ינזקו ואף גרוע מכך. זה אומר שאין לו אחריות?
או שהשיקולים של הרב לא מסתדרים עם השקפתך ודעתך אז זו עילה להתנגח בו ובציבור שאותו מנהיג? 
אתה יודע בכלל מה השיקולים שלו?

דווקא שם הכי קל - נוסעים לחודש-חודשיים לישיבה, פנימיה, לא יוצאים, יש קפסולות, יש בדיקות.

ובאמת זה מתוה מוסכם, שנוסה גם בקיץ.

הבעיה כעת היתה לגבי תלמודי התורה.

אין להכחיש שיש בעיה קשה. קשה מאד. מצד אחד, בעיה של סכנת נפשות ע"י הדבקה. ילדים, בעיקר מגיל מסוים, עלולים להיות "מעבירים" אע"פ שלא רואים עליהם כלום.

מצד שני, ביטול מתמשך של מסגרות לימודיות-תורניות, עלול להיות לו מחיר כבד. גם בעצם אי ההתקדמות, שבירת ההתרגלות לסדרי לימודים, וגם - קלקול. בטלה מביאה לידי שיעמום וכו'. לא כל בית יודע לתפוס את ילדיו נכון בזמן כזה. 

בניגוד לחינוך החילוני, שמלבד שיש למוד בזום וכד', הרי שלא איכפת להם כ"כ שתרבות הפנאי של הילדים תהיה במה שהם ממילא רגילים לעשות אחרי הלימודים, אינטרנט ןכד' - הרי שבחינוך החרדי לימוד התורה תופס את עיקר היום. חיים באיזה "מתח" של תביעה רוחנית. שעות הפנאי קצרות, וממילא מנוצלות לקריאה, משפחה וכד'. לשבירה של דברים כאלה עלול להיות מחיר כבד.

אני לא מקנא במי שצריכים להכריע בדברים כאלה. דומני שמקבלי החלטות שחושבים שזה "מקביל" לגמרי לסגירת בתי"ס, אינם מתחילים להבין את עומק הבעיה.

עם זה, אי אפשר לסכן נפשות.

אשר על כן, הפיתרון האמיתי הוא כנראה בהערכה ריאלית ספציפית של הנזק שעלול להיות בכל מקום. לבדוק היכן ניתן להפעיל לימוד בכיתות מרווחות מאד ומאווררות (עדיין מזג האויר מאפשר), וקבוצות קטנות, תוך שמירת מרחקים כולל בהפסקות. 

זה מצריך היערכות לוגיסטית רצינית מאד.

לגבי הרב קנייבסקי שליט"א, אינני יודע. אנחנו לא מכירים מספיק מה קורה שם. האם הוא באמת מקבל את כל המידע? האם הוא במצב שעדיין יכול לשקול את כל המידע (אני לא אומר חלילה שלא. פשוט לא מכיר. ועל מה שמגיע דרך ה"תיווך", של הנכד כנראה, אינני יודע אם אפשר לסמוך בתור דברי הרב שנאמרו לאחר שיקול דעת מעמיק ומסירת כל הנתונים אליו. לא מכיר, לא יודע).

אני ראיתי וידאו, איך בתחילת הקורונה הציג בפניו מישהו את המצב ושאל, זו היתה חרפה ("אומרים שיש איזה נגיף שהגיע מחו"ל - האם לבטל שיעורי תוירה?... נו, מה רצו שיאמר? אמר "לא לבטל שיעורי תוירה"... בחיוך נעים. מבחינתו בוודאי צודק. אבל כך שואלים בדיני נפשות? הרי הוא לא מבזבז זמנו על קריאת עיתונים).

ולגבי כאלה, שמדקדקים בכל מיני דברים, ופתאום דיני נפשות נהיו משהו שאפשר לחפש כל מיני דעות קצה פסאודו-רפואיות כדי לסמוך להקל (ולא רק ביחס ללימוד תורה, אלא סתם) - באמת קושיא גדולה. וכמו שאמר הרבי מקרלין סטולין על זה, "אני נפעם - מה קרה לנו"?....

יש לקוות שזה באמת מיעוט.

כמו שתיארה קרן הפוך.
אז נכון, לא מדובר בכת 'ברמה קיצונית' כמו שמכירים מסיפורי הבלהות.

אבל כשקבוצה מפגינה נאמנות פנאטית סביב מנהיג,
וכשקבוצה חיה בקונפליקט מתמיד בינה לבין החברה הכללית, תמיד כולם נגדנו, ותמיד רוצים לשמור על המצב הזה כדי לשמור על המיוחדות של הקבוצה על פני קבוצות אחרות,
כשדורכים על השכל הישר,
כשמדכאים כל ביקורת באופן אינסטינקטיבי,
כשהאמונה דורכת על החכמה האנושית הפשוטה, והחוק הפשוט, ועוד נותנים ביקורת לכל המעז לתת להם ביקורת על אי דרך ארץ שקודמת לתורה,
בעוד הם דורכים על דרך ארץ בסיסית של לשמור על חיי אחרים ועל כלכלת העם והמדינה.

כשמעודדים את הציבור ללכת בצורה עיוורת אחרי מישהו או משהו, והמנהיג שקול לא פחות מאלוקים.
כשיש טקסטים שחוזרים עליהם כמו פזמון שנתקע בראש, ושולפים אותם נגד כל טיעון רציני שנשמע ממול
עד כדי כך שהפזמון הזה מזמזם בראש ולא מאפשר להקשיב ולקרוא הודעות חכמות או לכל הפחות שקולות ומושקעות שנכתבות מנגד. טקסטים שכאלה כמו: "אני מוחה על ביזוי ת"ח" שסוגר כל דיון אפשרי והסטת הדיון מהנושא הענייני עליו מדברים 

לדיון על גופו של אדם וביקורת.

אין לי מה להרחיב עוד,
אבל לדעתי החברה הישראלית מבינה שמולה ניצבת חברה עם מנטליות של כת.
אז נכון, החברה הזאת נפתחת לעולם התקשורתי ונחשפת לעוד דיעות וביקורות,
למרות שעדיין נעשים ניסיונות להגביל זאת מצד 'ועד' מסויים.

זה צורם לומר כת,  מאוד צורם, וצורם לקרוא את זה, ומעורר חשק לאנשים לכתוב למנהל שיבוא וינעל את האשכול כי הוא הגיע למחוזות לא נעימים,
אבל תנו לי לשאול שאלה:
האם זו לא המציאות בה אנו חיים?
האם המציאות לא צורמת?
האם הקורונה לא מסוכנת בכלל שאפשר לזלזל?

יש שיגידו שאת האשכול הזה אפשר לנעול, אבל לדעתי דרך דיון זה נוכל להחזיר את השכל הישר לאנשים
ואולי לגרום לאנשים להינעל על המציאות.




 

מספר הערות באשר לדברייך:

1. נקודת המוצא הינה  (וכל אדם מאמין צריך להכיר בה) הינה שהתורה והמצוות הן אלו שמחזיקים את העולם. לא במליצה ולא בכאילו. ממש מחזיקים את העולם כפשוטו

גם מי שלא לומד תורה כל היום מכיר את הפסוק  - "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" והגמרא אומרת ש "בריתי" הכוונה לתורה. כרגע, עולם התורה במשבר בגלל הקורונה והדברים ידועים.

האם אני מבין את דברי הרב? באופן אישי, לא.

2. אין כל קשר בין אי- קבלת דברי רב  לבין ביזוי שלו. אפשר לומר שדברי הרב לא מובנים לך אך אין כל קשר בין זה לבין ביזויו. ולכן יש להקפיד על כבוד ת"ח. זה לא סותם דיונים זה פשוט מפשט אותם לרמה של טרום ביזוי ת"ח. ניתן גם להקביל את זה לבקשה מוזרה שאב מבקש מילדיו. ייתכן ולא יקיימו את דבריו אך בוודאי ישמרו על כבודו ולא יזלזלו בו.

3. בעם ישראל לאורך השנים תמיד היו גדולי דור שפסקו הלכות מכריעות והציבור  ברובו הגדול הלך אחריהם באופן מוחלט. ואין הכוונה לתקופת הסנהדרין בה מי שחלק על דברי הסנהדרין והורה שלא כמותם לאחר שהתרו בו נחשב כזקן ממרא..  

לכן ההקבלה לכת היא לא נכונה , זה לא משהו שהשתנה כל כך במשך השנים. (שוב, להוציא מי שבא לרב ושואל אותו איזה צבע מכונית לקנות) . 

לסיכום:

צריך להבין כמה קריטית התורה לקיומו של עמ"י, הזהרו בגחלתן של תלמידי חכמים... ולא כל מה שאנחנו לא מבינים ולא מסכימים אנחנו צריכים להכפיש ולזלזל.

1.
מישהו מנע מהציבור החרדי ללמוד תורה?
2.
עוד מאפיין של 'כת' שחושבים שכל האמת אצלנו, ומי שלא מסכים כנראה לא מבין.
אז לא, אני מבין טוב מאוד את הדברים שהרב אומר או שנאמרים בשמו,
למדתי עברית ואני יודע לקרוא, ואם צריך יידיש אני נעזר בחברים.
הטיעון שאנו לא מבינים מספיק את גדולי הדור הוא טיעון שחצני.
נכון, אני לא מבין את מערכת השיקולים, אבל היא גם לא מעניינת אותי, אותי ואת הציבור
מעניינת השורה התחתונה, הפסיקת הלכה. כל הפלפולים זה נחמד לסדר עיון.
אתה מציג בסעיף 2 אפשרויות בלבד: או שלא מבינים את הרב או שמבזים אותו.

זה לא נכון, כי אנחנו מבינים גם מבינים אבל לא מסכימים. ולא רק זה אלא גם מביאים נימוקים שקולים שמסבירים למה הרב טועה, ואז פוגשים צעקות קולניות  שמוחות על הביזוי.
3.
הבאת את סעיף הסנהדרין, ואני שואל:
מה יותר מכל מונע מאיתנו להקים סנהדרין?
האם אלה לא הכתות החרדיות שמסרבות להכיר במי שלא לובש את אותו השטריימל והספודיק,
וכן גם בציבור הדתי לאומי קיימת המחשבה שכל האמת אצלי.
אשר על כן, ההקבלה לכת היא מאוד נכונה. כל האמת אצלי.

ולגבי המשפט האחרון שלך,
נאמר שיש ללכת על  אשר יגידו לך ימין  ושמאל.
ובציבורים מסויימים מתעקשים ללכת אחר המדרש שאומר אם סנהדרין אומרים לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין
יש להקשיב לו.
 אז דבר ראשון אין היום סנהדרין. מה לעשות?
ודבר שני להלכה שאם אדם יודע בודאות שהת"ח טעו, אסור לו ללכת על פי הפסק שלהם.
והנה, דע מה עמא דבר ותראה מי מנותק מהמציאות , הרב או העם?




 

1. לידיעתך, גם הציבור הדתי לאומי צריך ללמוד תור.  הבאתי את זה כפתיחה להבנת השיקולים של הפגיעה בעולם כשאין

לימוד תורה

2. הדברים נכתבו כמחאה על זלזול והכפשה של גדולי דור. אין לי בעיה שלא תסכים איתו אבל אל תזלזל.

3. אם תקרא לעומק לא אמרתי שהרב הוא כתוקף של סנהדרין אלא כתגובה על טענתך של כת. ברוב הזמנים (בהם למדו תורה לפחות והיה מנהיג ורב לקהילה) היו לגדולי הדור השפעות מכריעות לכת וקריטיות על אנשי קהילתם.

4. גם במשפט האחרון שלי לא דייקת, סה"כ הערתי שאין לזלזל ולהכפיש גם אם אתה לא מסכים.

5. בכלל איני מבין את הצורך בזלזול ובהכפשה  ללא קשר לגדולי דור וכד'

1.לידיעתי הציבור הדתי לאומי לומד תורה
ותתפלא, הוא לומד באיכות ובכמות.
אלא מה? הוא מוצא פתרונות לעשות זאת מבלי לסכן את הבריאות.
וזאת היא כוונת שאלתי,אתה אומר שהעולם עומד על התורה, ובכן, מישהו מונע מהחרדים ללמוד בדרך שאינה מסכנת את הציבור? החסר דרכים ללמוד?
2.
תודה על האישור.

3.
ברוב הזמנים היו לגדולי התורה השלכות קריטיות, אוי כמה שהמשפט הזה כואב ונכון.
ראינו כבר אילו השלכות קריטיות על הבריאות של הקהילה וחייה היו לגדולי הדורות. אוי. על זה היה דווה ליבנו.
4.
סליחה.
5.
מסכים, אבל ממה שאני מבין את תגית ההכפשה והביזוי מדביקים לכל מי שלא מסכים, וחבל לי גם על הזלזול בטיעונים רציניים של אנשים שרוצים בבריאות הציבור בשם קידוש הרבנים

לתורה חשוב כי הוא מרומם את הבריות להעריך את התורה ואת העוסקים בה.
למען האמת, 
אני חושב שהמציאות טופחת על פנינו
וכאשר נוצר חילול השם, החשבונות של הכבוד לא מעניינים חלק מהאנשים.
לא רק זה חלק מהאנשים חשים שמי שהם כיבדו אותו עד היום כבר לא ממש מייצג את התורה.
כלומר יש לו הבנה בתורה, אבל לפסוק הלכה - הוא לא כשיר, ומכאן הניסיון להוריד את שמות התואר
המהללים את הרב הנ"ל.
לא שקשה להם לפרגן, פשוט הפרגון המפואר לרב, גורם לאנשים ללכת אחר כל אמירה שלו.
ומה הבעיה?
כשמדובר בזלזול בפיקוח נפש, יש זלזול במזלזל, ולא משנה האם הוא מכונה גדול הדור או שר התורה.

נכון, יש לכבד דיעות שונות,
אבל יש אנשים שקשה להם לכבד מי שגורם לסכנת חיים
בין אם אפשר לדון אותו לכף זכות ובין אם לא, זו התוצאה.
והמגננה על הכבוד שלו לא מועילה כאן להצלת חיים.
נכון, יש כבוד לת"ח ויש חשיבות עצומה לכבדם.
אבל יש גבול מסויים, ולא מדובר כאן באי הסכמה, יש כאן 
זעקה של אנשים שחשים את הזלזול בחיים שלהם.
הסטת הדיון לדיון על כיבוד, אינה תורמת כאן. אנחנו לא בדיון תיאורטי ולא בהרצאת חינוך.
יש כאן מגיפה אמיתית שמסתובבת כאן, אלא אם את/ה עוצם ממנה עיניים.
 

סליחה אם פספסתי. כבוד הוא דבר חשוב ואת צודקת.
לעניינו של דבר.
העניין פה הוא לא לצעוק על אבא של הכין סנדוויץ
אלא שיש כאן הוראה שלדעת אנשים מסכנת חיים, כן כן - מסכנת חיים.
את אומרת שאין גבול לכיבוד תלמידי חכמים.
תראי,
אולי כדאי להבין שאצלך אין גבול לכיבוד תלמידי חכמים - וזה לגיטימי ויש שיגידו שזו מעלה גדולה.

אבל יש לדעת שיש אנשים שאצלם יש גבול - איפה שתלמיד חכם מסכן להם את החיים -

שם עובר הגבול.
וכאן יש עניין ציבורי, כי כולנו באותה סירה - וכשמישהו קודח בחדר שלו שבסירה - אין זמן ומקום לנימוסי שולחן.
כשמישהו קודח בחדר שלו מתפרצים פנימה בצרחות איומות כדי לעצור אותו.
את צריכה להבין, שלא מעניין כרגע וויכוחים על ההשקפה או משהו כזה או דיון על גדלות הרב,
יש כאן אנשים שרוצים לחיות בבריאות.
וכשמישהו בעינהם פוגע בזה ועוד יותר כשמדובר בדמות ציבורית שיש לה אחריות
הצעקה שלהם יותר חזקה ויש בה פחות כבוד,
אבל מה לעשות.
תוכלי להציע דרך אחרת לעצור אדם שקודח בספינה?
אשמח ברצינות לשמוע!

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!