והוא גם ניחש את מה שקרה בסוף

1. כל הספרים עד האחרון הוא מוצג באור חיובי לגמרי ולכן יש תדמית של אדם טוב, גם אם בסוף נניח שהוא  כבר לא כזה התדמית לא נהרסה 

2. הוא לא הכריח את הארי למות - הוא ידע שזה האפשרות היחידה והסביר לו את זה - זה היה בחירה של הארי

3. גם אם הוא עשה משהו לא מוסרי כל מהלך חייו היה לחימה בקוסם האופל הגדול ביותר שהיה איפעם- גם גרינוולד וגם וולדמורט

לא מוסרי ואכזרי במידה שהייתה הופכת אותו לדמות שלילית

אבלהוא לא השאיר להארי ברירה... - הארי פוטר

הוא נשאר הדמות הטובה

כמו ש לילי מתה והוא ידע מה היא עשה ולמה הארי מוגן. אבל אם הוא היה אומר לו את זה אז הקסם הזה לא היה עובד כי הקסם הזה הוא דוווקא שהקרבת את עצמך למען מישהו אחר

ממה שראיתי הועלו שלושה טיעונים שהם:

1.דמבלדור נתן לו את הבחירה וזה ממש לא נכון כי אם סנייפ לא היה מראה להארי את זיכרונותיו הוא לא היה יודע על זה והיה הולך בלי לדעת שמותו קרב.

2. שמו הטוב של דמבלדור לא יפגע מזה כי מציגים אותו כטוב כל הסדרה, זו בדיוק הטעות אולי בכל הסדרה מציגים אותו כטוב, אבל אני שואל למה אחרי שקראתם את הספר השביעי, וראיתם שדמבלדור ניצל אנשים, שמר את כל את כל הסודות לעצמו ובאופן כללי ניהל את כולם כאילו הוא המלך בלי לתת סיבה, ועוד גיליתם שהוא בצעירותו היה באותו צד של גרינדלווד ולאחר שנפרדו נמנע מלעצור אותו למרות מעשי הרצח שלו במשך חמש שנים רק בגלל הפחד שלו מהאמת. ובל זאת להמשיך לחשוב שהוא טוב.

3 הוא ידע שהארי ישרוד. איזה קשקוש אתם אשכרה מאמינים למה שדמבלדור אומר בסוף הספר?, הרי ידוע שכשמשמידים הורוקרוס הוא מושמד לגמרי בלי לחזור לחיים בשום דרך, ועוד דמבלדור ידע שוולדמורט ישתמש נגד הארי באבדה קדברה, ואם אמרנו  שבהארי יש גם את הארי וגם הורוקרוס אז רק בהארי היתה אמורה לפגוע הקללה כי בהורוקרוס צריך לפגוע במשהו הרבה יותר חזק.

(ולשאלה איך הוא באמת שרד תפנו לגי קי רולינג)

להארי ברגע שוולדמורט ישמור על נגיני בתוך מעטה קסום

זה לא שדמבלדור אמר להארי מההתחלה שהוא צריך אותו בשביל הקרבה אלא בסוף כשהארי נמצא במצב שאם לא יקריב את עצמו כל חבריו ימותו והוא יהיה נרדף כל הימים זה לא בדיוק בחירה

טכנית אם הארי היה רוצה הוא היה יכול לברוח פשוט

כמוש שאמרתי כל חבריו היו מתים והוא היה נרדף כל חייו וזה לא בדיוק בחירה

עדיין הארי היה יודע שהוא הורוקרוקוס והוא צריך למות.

אגב, יכול להיות (אולי אמרו את זה כבר), שדמבלדור ידע שהוא יחיה בגלל הנבואה. אם וולדמרט יהרג, הארי יחיה.

כל עוד דמבלדור לא הכריח אותו ממש  אז הוא לא ייחשב רע, הוא רק הסביר להארי מה צריך לעשות - לא היית הברירה אחרת

1. דמבלדור אמר לסנייפ להראות את זה להארי. וחוץ מזה, הארי ממילא היה יכול לבחור שלא ללכת.

2. דמבלדור לא היה מושלם. היו לו חסרונות, וכמו שדמבלדור אומר, טעויות של גאונים הן טעויות גדולות. הוא לא ניצל אנשים. בטח לו בשביל עצמו. הוא נתן סיבות. פשוט לא להארי.

כשאדם מקדיש את כל חייו למלחמה באופל ומת תוך כדי - הוא נחשב טוב.

3. "הרי ידוע שכשמשמידים הורוקרוס הוא מושמד לגמרי בלי לחזור לחיים בשום דרך" א. זה לא כל כך ידוע. ב. הוא לא השמיד את הארי. אין מה לעשות, הוא לא מת מכל סיבה מגוחכת שהיא, הוא לא מת. יכול להיות שדמבלדור שיער שזה מה שיקרה, ויכול להיות שלא. אם הוא אומר שכן, יש סברא להאמין לו.

או שהיו צפרדעים רבות כל כך, עד שהם פשוט לא יכלו להשתלט על כולן...

(באמת החרטומים מוזכרים בתחילת הספר השלישי, ובתור לומדי תורה בני העם העברי - אנחנו אמורים לחוש קצת חוסר נוחות מול ההתפעלות של רון מהם...)

(אני יכול לקבל מי שיטען שאנחנו יודעים שזה רק סיפור, אבל אז לא רואה למה החרטומים ספציפית יותר מטרידים את מנוחתך.)

זה אמנם דיון הלכתי תיאורטי. אבל לא נראה לי שהקסמים שבהארי פוטר אם היו קיימים במציאות היו אסורים הלכתית, שהרי מכיוון שהם נוצרים באופן תמידי ורק בצורה לוגית מסויימת, זה כמו טכנולוגיה שאינה כישוף. כמו שאין איסור בלסובב מגנט סביב סליל וליצור אור וזה לא כישוף, כך תיאורטית אם היו מצליחים להניף באוויר חפץ באמצעות אמירת מילה מסוימת עם נפנוף במטה מעץ מסוים, זה היה כבר מדע, לא כישוף.

באופן כללי לזכרוני הרמבם כותב באיסור כישוף רק טקסים ספציפיים מאוד , לא?  כאוב ידעוני וכדומה. או כל מי שמתיימר לטעון שהוא מכשף באמצעות שדים וכדומה, לא באמצעות מתודה פסאודו-מדעית. (אחרת כל הרפואה האלטרנטיבית תהיה אסורה).

לגבי הפן האמוני. מצינו שכישוף אסור לפי הרמבם כי נוגד את השכל ומחנך לסכלות, ולפי המקובלים כי זה כוחות טומאה.

לא נכנס לשאלה כמה הארי פוטר חינוכי. אבל דווקא הכישוף בו מתואר כדבר סופר לוגי שמצריך חשיבה אנליטית, ובז לסוגי כישוף שרלטניים ולא "רציולנליים לפי הההיגיון בעולם של הספר" כגילוי עתידות.

ולגבי דעת המקובלים - הכישוףלא מתואר בספר ככוחות טומאה ושדים (למעט אומנויות האופל שמתוארות כנובעות מהשחתת הנפש, שמהם יש סלידה של הטובים בספר).

לגבי התפעלות מקוסמים אמיתיים בהנחה כמקובלים שכישוף באמת עבד בעבר. אנחנו כן מעריכים את כשרונם בקטע האינטלקטןאלי כמו שמעריכים כשרון אינטלקטואלי של פילוסוף כופר, ועובדה שהיה חשוב לנו שבלעם הקוסם יודה שישראל הם עם ה'.

אנחנו כן סולדים מהדרך בה הגיעו לזה,שהוא על ידי חיבור רוחני ליצרים שפלים בנפש ובלתי מוסריים,כעריות רצח ועבודה זרה. ולכן בפועל זה אמנם כישרון מכובד לכשף ולקסום, אבל הוא רע.

בדיוק כמו שאנחנו מעריכים את נסראללה כגנרל מעולה עם כשרונות צבאיים איכותיים, אבל רשע. הלוואי שהמטכל אצלינו היה כשרוני כמו נסראללה (בכל מקרה לפי הספר עצמו, שמחלק בין קסם טוב לאומנויות האופל,  לא משמע בספר שיש הערצה לחרטומים מצד זה שעסקו באומניות אופל אלא כקוסמים טובים, אם נזרום עם הסיפור הפנימי בספר. שהרי הטובים סולדים מהאופל בספר. מה גם שהאזכור של החרטומים בספר מוזכר רק פעם אחת ואין פה סכנה חינוכית שילדים יזדהו עם החרטומים).

גדולים"

ואיך זה קשור להארי פוטר?

המונח "ניטל" (Nिटल) בהקשר של הארי פוטר הוא למעשה הדרך שבה תורגמה המילה Muggle (מאגל) לעברית במהדורות המוקדמות ביותר של הספר הראשון ("הארי פוטר ואבן החכמים").

הנה כל מה שחשוב לדעת על הבחירה המעניינת הזו:

המקור והמשמעות

המתרגמת גילי בר-הלל בחרה בתחילה במילה "ניטל" כדי לייצג אדם שאין לו כוחות קסם. המילה לקוחה מהשורש העברי נ.ט.ל, שמשמעותו נטילה או חיסרון – כלומר, מי שניטל ממנו הכוח להשתמש בקסם.

למה זה הוחלף?

זמן קצר לאחר צאת המהדורה הראשונה, הוחלט לשנות את התרגום בחזרה למילה "מאגל". היו לכך כמה סיבות:

* הוראה של ג'יי קיי רולינג: הסופרת ביקשה שהמונח הייחודי שהיא המציאה יישמר ככל הניתן בצלילו המקורי בשפות השונות.

* צליל ומטען: המילה "ניטל" נשמעה מעט ארכאית או טכנית מדי, בעוד ש"מאגל" נשמעה חביבה וייחודית יותר לעולם הקסמים.

* הקשר יהודי: ביהדות, "ניטל נאכט" הוא כינוי לליל חג המולד, מה שיכול היה ליצור בלבול לא רצוי אצל חלק מהקוראים.

איפה אפשר למצוא את זה היום?

כיום כמעט בלתי אפשרי למצוא עותקים שבהם כתוב "ניטל". אלו שנשארו נחשבים לפריטי אספנות נדירים מאוד בקרב מעריצי הסדרה בישראל. בכל המהדורות המאוחרות יותר ובשאר הספרים, נעשה שימוש בלעדי במונח "מאגל".

מעניין לציין שגם המילה "סקיב" (אדם שנולד למשפחת קוסמים ללא כוחות) עברה תהליך דומה של חיפוש תרגום, אך "מאגל" הפך למושג כל כך מזוהה עם המותג שהיה קשה להחליפו במילה עברית "תקנית".

———-

זהו מושג מרתק שמשלב היסטוריה יהודית, הלכה ופולקלור. ניטל נאכט (ביידיש: ניטל) הוא הכינוי היהודי לליל חג המולד (הלילה שבין ה-24 ל-25 בדצמבר).

בעבר, לילה זה לווה במנהגים ייחודיים בקרב קהילות אשכנז וחסידויות רבות, שנועדו להבדיל את היהודים מהחגיגות הנוצריות שמסביבם.

הנה עיקרי המנהגים והסיבות מאחוריהם:

1. איסור לימוד תורה

המנהג המפורסם ביותר ב"ניטל" הוא הימנעות מלימוד תורה מחצות הלילה ועד חצות היום שלמחרת. זהו מנהג חריג מאוד, שכן לימוד תורה נחשב למצווה שאין לה הפסקה. ההסברים לכך מגוונים:

* אבלות וצער: כדי לא להוסיף חיות וקדושה לעולם בזמן שחוגגים חג שנתפס בעבר כעבודה זרה.

* סיבה בטיחותית: בתקופות חשוכות של רדיפות, ליל חג המולד היה זמן שבו התפרעויות נגד יהודים היו נפוצות. הרבנים הורו ליהודים להישאר בבתיהם, לא להדליק אורות בבתי המדרש ולא למשוך תשומת לב.

2. משחקי שחמט וקלפים

מכיוון שאסור היה ללמוד תורה, והיהודים נדרשו להישאר בבתים, נוצר הוואקום של זמן פנוי. במקום לימוד, נהגו לעסוק בפעילויות חולין כמו:

* משחק שחמט: הפך למזוהה מאוד עם הלילה הזה (קיימות תמונות מפורסמות של אדמו"רים משחקים שחמט בניטל).

* משחקי קלפים: בעיקר בקרב הקהל הרחב.

* מטלות הבית: תיקון בגדים, סידור מסמכים או קריאת ספרות חול.

3. מקור השם

ישנן כמה סברות למקור המילה "ניטל":

* מלטינית: מהמילה Natalis (יום הולדת).

* מהשורש העברי נ.ט.ל: "ניטל" (נלקח) הכוח מהקדושה, או "ניטל" מלשון ביטול (ביטול תורה).

* ראשי תיבות (בדיעבד): "נולד יהושע טרם לידתו" או "נשתנה יום טוהר לטומאה" (כינויים פולמוסיים מהעבר).

4. ה"ניטל" כיום

כיום, ברוב הקהילות הדתיות והחרדיות המודרניות (ובוודאי אצל יהדות המזרח, שלא הכירה את המנהג), לומדים תורה כרגיל. המנהג נשמר בעיקר בחסידויות שמרניות (כמו סאטמר, בעלז, גור ועוד), שם עדיין מקפידים לסגור את הגמרא בלילה זה ולהעסיק את התלמידים בפעילות אחרת.

מעניין לדעת: כפי שהזכרתי קודם, זו בדיוק הסיבה שהשם "ניטל" הוסר מהתרגום של הארי פוטר – המטען הדתי וההיסטורי של המילה היה כבד מדי ולא התאים להקשר של "מאגלים"  

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (והנרי גולשטיין הוא בכלל גוי שאבא שלו יהודי ואמו גויה)

אבל יש לו רק את שלושת הספרים הראשונים.

זה מישהו שמקריא ספרים בצורה נדירה. מסודר לפי פרקים, עם קולות, הגייה ברורה של המילים, והכי חשוב במקביל רואים את הטקסט!!

זה מעולה ממש למי שלא מבין אנגלית בצורה שוטפת או למי שרוצה לשפר את האנגלית. וכמובן שתמיד אפשר להגביר מהירות...

הנה קישור של הספר השלישי:

זה נועד בשביל ללמוד אנגלית, לא בשביל ליהנות...

(מוזר לי שהם העבירו הכול לזמן הווה במקום זמן עבר המקורי של הספר...)

כי אם בתשלום - כמובן שיש את האייקונים של סטיבן פריי וכן את החדשים שיצאו ממש עכשיו לאמזון (בינתיים רק הראשון והשני. כל חודש בערך אמור לעלות עוד ספר.)

בחינם ובעברית אני לא כ"כ מכיר, מלבד פוטרקאסט שעשו כמה פרקים כפרקי הקראה (הם בעונה 6) ועוד איזה אדם אחד או שניים שעשו כמה מהספרים (גגלי ביוטיוב).

הכי טוב. נקי ומותאם לציבור (אחת הפאנליסטיות-לשעבר שם דתייה) וגם לילדים שרוצים להאזין למשהו שקשור לספרים. יש להם גם אירועים ממש שווים בתחילת, אמצע וסוף עונה, כך שאפשר גם להגיע ולחזות בלייב בהכל. 

רק לשים לב - הם כבר לקראת סוף הספר השישי, כך שאם את לא רוצה להפסיד אירועים כדאי שתבדקי מראש את התאריך...

בהמלצת @לביטה ונהנית מאוד.

בכל מקרה לא מתכננת להגיע לאירועים שלהם, אז לא נורא לי לשמוע הכול בדיליי...

(באמת מרגישה שהם שומרים על שפה נקייה יחסית בזכות הפאנליסטית הדתייה, ואני תוהה איך זה בעונות שבהן היא לא נמצאת...)

בסופו של דבר הפודקאסט מיועד גם לילדים ולמיטב זכרוני הוא נשאר נקי בהחלט גם בעונות הבאות...

בפנימיה, שאחד ידליק בשביל כולם בחדר, אז כנראה זה יהיה רון, כי הוא הגדול מבינהם

אשתו כגופו.

אז אולי גם וולדמורט כגופו של הארי? השאלה אם בית רידל או אחוזת מאלפוי זה נחשב הבית של וולדמורט. אולי זה שהוא שם שם את היומן זה נחשב שהוא השתתף בפרוטה עם בעל הבית?

אם מוסיף והולך כמו וולדמורט שכל שנה הוסיף הורקרוקס עד שהגיע ל8. או הולך ופוחת כנגד כל הורקרוקס שהושמד