אחרים... גם לי אותו הסיפור אני חושבת על דברים שלא יהיה טובים לי אז אני מנסה לשמוע שירים שגורמים לי לחשוב על דברים אחרים

זה תלוי במשמעת עצמית 
דרך אגב- ראיתי סירטון של הרב אבינר(שו''ת) מישהו שאל שאלה דומה והוא ענה שזו לא אשמת מי שחושב..(הוא אמר עוד כמה דברים😅 אם את רוצה אשלח לך קישור

תודה

הרב עונה על מחשבות כפייתיות אבל נראה לי רלוונטי לעוד
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=17347&cat_id=4076 

אם זה חשוב לך אפשרי

וואי חשבתי על איזה משו כל היום וכול הלילה וכ"כ ניסיתי שלא לחשוב על זה ובסוף זה באמת עבר

אי אפשר לשלוט בכל רגע נתון על מחשבה שקופצת פתאום.

בהחלט אפשר לשלוט איזה מחשבות "יתפסו" אותי ואיזה לא. גם באופן כללי, וגם בזמן אמת אחרי שמשהו קופץ לראש.

בהצלחה!

לא תמיד הכל מסתיים ברצון שלנו לשנות נושא מחשבה

בעיקר לבנות יש את היכולת לעבוד על המחשבה שלהם.. פשוט כל פעם שעולה לך הנושא הזה לראש תנסי לחשוב על משו אחר ולהעסיק את  עצמך בו (בדבר האחר) ובסוף את תצליחי- מנסיון

מה הקשר לבנות?

מאיפה המצאת את זה?

יש תחומי חשיבה שבהם לגברים יותר קשה לשלוט, ויש שבהם לנשים יותר קשה.

אבל כל אדם, בכל תחום, יכול.

יש שמירת עיניים שמי שחייב בזה זה בעיקר בנים... ויש עוד כמה דוגמאות 

אני חייב ליטול לולב כי אני לא מסוגל לשלוט במחשבה? נו באמת.

ומצוות "לא תתורו" אכן שייכת לתחום שבו לגבר יש יצר חזק יותר, אז מה?

"בעיקר לבנות יש יכולת לעבוד על המחשבה שלהם"? את רצינית?

ונגיד למה בנות לא משתכרות בפורים? (חלקם) 

כי הם יכולות להגיע במחשבה לשמחת פורים כמו כשגבר שיכור...

וכיפה זה כדי להזכיר שיש מישו מעליך... 

כמה דוגמאות שתביאי זה לא מוכיח כלום. להפך- אם אותם מצוות נועדו לעזור לגברים לתקן את המחשבות שלהם, אז עכשיו יש להם יתרון על הנשים, לא? ה' סידר להם מצווה שתעזור לזה!

אבל הדוגמאות שנתת לא קשורות בכלל. כיפה זו לא מצווה, אלא מנהג. לעומת זאת, כיסוי ראש לנשים זו כן מצווה מהתורה. מה זו צניעות אם לא "לזכור שיש מישהו מעליך"?

שכרות בפורים- גם כן, להפך: היין מחליש את כח החשיבה החזק של הגבר, כדי שיוכל לגלות דברים פנימיים. אשה לא צריכה את זה כי בכל מקרה מה שתופס אותה יותר זה הרגש.

אז בלי יין, למי יש יתרון בנקודה הזאת?

ושוב- שכרות בפורים היא לא מצווה.

-העיקרון של פטור ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא אחד לכל אותם מצוות. אם הסיבה של לולב היא לא מה שכתבת, אז גם לא כל השאר.

תרחמו על הבנים. תעזרי להם לא להיכשל על זה בעיקר מדברים .... יש גם תשמרי את היופי שלך לבעלך . וגם שזה משפיע על הנפש .. אבל זה פחות מדברים כי זה תלוי בהרבה מאוד דברים. כמו סיגנון לבוש וכזה שזה כבר לא הלכה.

ממש לא הכל. חבל שלא מלמדים אתכן גם על מה שאני כתבתי, אם את רוצה אני יכול לחפש ולשלוח לך מקורות. ויש הרבה.

שזה בניראות החיצונית!!!!!! מידת הצניעות אני לגמרי מסכימה איתך אבל זה לא הלכות צניעות של בנות... זה לא קשור ..

"צניעות - מדה זו צריכה לאנשים ועל אחת כמה וכמה לנשים, ובזה האדם נבדל מן הבהמה. ומדת הצניעות צריכה אפלו כשהוא לבדו בחדרי חדרים מפני כבוד מלך רם ונשא, אים ונורא אשר מלא כל הארץ כבודו, שהרי פסק מרן בשלחן ערוך (או''ח סי' ב סעיף א) שלא ילבש חלוקו מעמד, אלא בעודנו שוכב יכניס ראשו וזרועותיו באפן שכשיקום נמצא גופו מכסה..."

ובאמת לא ככה אמורים ללמד בשיעור

לעומת זאת- בעלך יהיה הראשון שיראה אותך, ולא מי שסתם במקרה הלך לים באותו יום

לדעתי את זה הרבה יותר צריך להדגיש.

מעניין שככה השיטה אצלכן, 

ועוד יותר מעניין אותי אם היא עובדת

לכן היא גם לא עובדת.

הראו לכם שיטה מאוד מסוימת, ממש לא בכל המקומות זה הדיבור.

סליחה..

ואת ממש צודקת!!

חבל שמלמדים ככה..

הכל טוב, (אני אוכפית)

ומשומה זה נראלי מאד מאד מוזר. המורות לא יודעות את שורשי המצווה? הכי בסיסי זה לכסות את היהלום שלך, הפנימי וכו'...

ההתחכמות היא - מנ זה אשמתנו שלבנות קשה?

נראלי מעוות

את יודעת, לצערינו לא לכולם חשוב לברר את שורשי המצווה, אז יכול להיות שלא..

יכול להיות שגם הם הבינו את זה בצורה הזאת או בחרו להסתכל על זה בצורה הזאת.

הבעיה היא שהם אלה שמסבירות ונותנות לבנות להבין שזה ככה..

לגבי ההתחכמות - לא אשמתינו שקשה לנו אבל זה לא אומר שמותר לנו להאשים את הבנים בגלל זה.

התכוונתי לכתוב- מה זה אשמתנו שלבנים קשה

ולכן כמו שנשמ"כ אמר פה, זה לא משו מצד המורות להביא טיעון כזה באמת חבל שזה מה שמלמדים..... - נוער וגיל ההתבגרות

ולגבי הפסקה הראשונה- אם את שואלת אותי, האוזן שומעת מה שהיא רוצה לשמוע. וכיוצא בכך-.

אז לא הבנתי. מה מעוות?

ולגבי האוזן תמיד נכון, אבל לצערינו לא תמיד משמיעים לה את מה שהיא צריכה לשמוע..

אבל ברור שהיא מתמקדת במה שהיא רוצה.

מרגיש ת'צמי מושג ישיבתי...

ואז בנות מתחילות לשאול "למה זה עניין שלי.. שיתגברו הם".....

וממש חבל.

אני לא אומר שאין לזה חלק מהמצווה, אבל זה לא העיקר שלה בכלל.

להלכות צניעות... וגם מלמדים שזה ההלכה אז ככה עושים...

הלכות צניעות הם פועל יוצא של מידת צניעות.

ועייני במה שכתבה יפה @אוכפית

(חלק מהציבור החרדי באירועים) זה ממש חסר צניעות... אבל הם צנועות בלבוש...

לפחות ככה הבנתי ... וזה לא נכון לפי דעתי .... 

אני אחדד משהו, שלא חודד קודם.

ברור שהמדד לצניעות הוא - מה שמושך מבטים וזה כמובן רלוונטי גם ללבוש מפואר, ולא רק ללבוש חושפני.

אבל הבעיה בדבר שמושך מבטים - אינו (רק) שבכך מתעללים בגברים, אלא (בעיקר) שבכך סותרים את מידת בצניעות הפנימית.

לא תבין את זה כי אתה לא בת... למה בנות מתעסקות בחיצוניות שלהם הרבה?? זה אותו עיניין אתה לא תבין... עזוב ... ואני גם לא מוסברת...

והוא יכול להבין..כי הוא בן...

מה הקשר התעסקות במראה החיצוני אצל בנות?

להסביר את עצמי בכתב...

זה מה שמדבר עליהם.... (עלינו) ומסבירים לנו למה צריך לרחם על הבנים..

זה עיקר מה שמלמדים אתכן.. אפילו אם זה היסוד להלכות הפרקטיות של צניעות הלבוש (גדר "ערווה" שאסור לגבר לראות) זה ממש לא מחבר ומשכנע.

אמנם הייתי מסביר את התחושה והמשיכה של הגברים, אבל כדי לומר לבנות "איך את רוצה שיסתכלו עלייך?" חיצונית? או פנימית? ככל שאת חושפת יותר-פחות מסתכלים על הנפש/נשמה שלך ויותר על הגוף, את הופכת את עצמך ל"חפץ" וחבל...  ידוע שמשתמשים בזה לפרסומות ושמים מוכרות יפות בחנויות-ממש מגעיל.

סורי שאני נתפסת על קטנות אבל לדעתי זה ממש תלוי,

(מוכרות)

אם זאת חנות שמשווקת ביגוד, בשמים, וואטאבר לגברים אני יכולה להבין מה מגעיל.

אבל אם זו חנות של תכשיטים? 

מן הסתם שמנהלי החנות ירצו לקדם מכירות ולהביא מישהי שניראת טוב,  אחרת בנות פשוט יאבדו מהחשק..

אז זה אולי נכון לגבי דוגמניות שמתלבשות לא צנוע, אבל מוכרות (שגם ככה הקוד לבוש שלהן כולל בגדים יחסית ארוכים) לא הייתה ניראת לי דוגמה כל כך טובה.

אבל בכל זאת יש בזה בעיה של חיצוניות.. אם היינו ישרים ומתוקנים היו צריכים 

*לדוג'* לשים לנו מוסכניק שאומר שהמכונית טובה ולא בחורה שנשענת עליה בפוזה...

למה אם המוכרת לא יפה לבנות לא יהיה חשק? חשבתי שמה שחשוב זה היחס האנושי והמאור פנים..

אם המוכרת היית מדגמנת את מה שהחנות מוכרת-מילא, אבל זה לא ככה ככל הידוע לי..

אתה מדבר פה על דוגמנות, הרי הבחורה עם השמלה הקצרה לא מתקנת את הרכב נכון?

אני מסכימה אכן חשוב היחס, אבל בוא אני אסביר לך

אני כמעט בטוחה שלא שמת לב, אבל המוכרות לבשות בד'כ (במיוחד בחניות תכשיטים ומטפחות) את מה שהחנות מציעה למכור

הבנות רואות איך השרשרת יפה על המוכרת, איך המטפחת שלה מאירה לה את הפנים, ורוצות גם לקנות.

אני לא רואה פה כ'כ דבר פסול, ככה זה עובד

באופן טבעי,

הגברת נגיד רואה איך שהמוכרת הצעירה והיפה לובשת את הבגד והיא שואלת אותה מאיפה לקחת.

ולכן אמרתי, מוכרות יפות זה לא דבר מגעיל, זה מושך בנות לקנות את הבגדים או התכשיטים של אותה חנות

(עכשיו שמתי לב לשורה האחרונה שלך..אפשר לקרוא לזה מדגמנת..היא פשוט איתם. הבנות קולטות למי יש סטייל ואם המוכרת לבושה טוב הן יקשבו לה, ולמחמאות שהיא נותנת להן -על איך שהבגדים של אותה חנות יושבים עליה טוב.)

ואם זה המטרה-מצוין, חידשת לי.

נ.ב. -תכשיט/בגד יפה הוא יפה רק על מישהי יפה? אני מתכוון בנוגע לשאלה למה המוכרת צריכה להיות יפה

לכתוב תשובה איזה חצי שעה

(תוך כדי קיפול כיבסה)

אין לי תשובה לשאלה הזאת.

כיאלו יש לי, לא (יופי הוא עניין של טעם. זה משתנה מאד וגם תלוי במה שאישה משדרת)

אבל, זה מסובך עם מוכרות, בחנויות.. כי יש בכל זאת יש אידיאל יופי מטומטם שמסבך את הכל.

ואת המוכרת אנחנו רואים באופן לגמרי שטחי

מי שמסביר את זה ככה כנראה לא ממש אכפת לו מהנושא או שהוא מכיר אותו באופן שטחי..

בהרבה מקומות מסבירים את זה יותר בקטע עמוק, כמו שהרבה בנות אמרו פה יפה גם בשרשור הזה וגם בשרשורים אחרים, איך אני רוצה להראות את עצמי, ובקטע יותר פנימי.

אני יכולה להגיד לך שבנות שבאמת אכפת להם מזה ומשתדלות ומבינות את זה ממש לא מתלבשות ככה "בגלל הבנים".

הרבה פעמים פשוט לא קל לבנות אז הם מפילות את זה על הבנים שבגללם הם צריכות עם זה.. אני בכלל לא מסכימה עם איך שמסבירים את זה ואני חושבת שזה משהו שגורם להרבה בנות לא לאהוב\ללכת בצניעות כי הסבירו להם את הנושא בצורה לקויה ביותר..

אני הגבתי על מה שהיא אמרה - על המקומותש כן מלמדים ככה.

ב"ה שלא ככה מלמדים בכל המקומות.

וכמובן, את צודקת בפיסקה האחרונה...

הבנתי, פשוט היו הרבה תגובות פה של בנים שראו ככה את הסיפור אז רציתי להראות לכם שלא אצל כולם זה ככה.

בהיות שיש מחשבות מסויימות שאסורות מדאורייתא (הן לגברים והן לנשים, וזו טעות לחשוב שרק לגברים)

אז מצאנו התייחסויות לזה, ונאמרו ונכתבו על כך דברים.

והעצה שתמיד מייעצים ומדריכים -

להלחם במחשבה - אי אפשר, לא תצליחי "לגרש" מחשבה מהראש, זה רק יתיש וייאש אותך.

מה כן אפשר?

להסיט את המחשבה, למצוא משהו אחר ולהתחיל לחשוב עליו, המחשבה הקודמת תעבור בלי לשים לב.....

והרגע שבו קפצה המחשבה - אין בו שום בעיה, זה מציאותש אין לנו יכולת לשלוט בה, הסוגיה מתחילה רק מהרגע שזה קרה - מה עושים, אם ממשיכים בזה, או מנסים לחשוב על משהו אחר.

(אותו דבר, אגב, גם בשמירת העיניים, אין עבירה אם קופץ לבנאדם מראה לא צנוע מול העיניים, העבירה היא אם הוא לא מסיט את הראש)

וההבדל גדול, זה לא סתם מילים באוויר, נסי ותיווכחי, שנסיון "לא לחשוב" נידון לכישלון קבוע ומתסכל, ו"להעביר נושא" זה יעיל ופועל.

אתן דוגמה, קצת מגוחכת - אבל טובה כדי לתפוס את העניין,

כידוע, אסור לחשוב בדברי תורה במקומות עם ריח רע וכדו'

ובכן, מה עושים אם הדברי תורה פשוט מתעקשים לקפוץ לראש? מה עושים?

אני מצאתי לעצמי עצה, להתחיל לחשבן גימטריות..

זה הולך ככה:

|חושב על משהו| |חושב על עוד משהו| |מחשבה קופצת: אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז....| |מה הגימטריא של נבוכדנצאר?| |נ' - חמישים, ב' - 2|...... וכן הלאה....

בהצלוחה!

שזה בעייתי בעיקר לגברים... אני לא לגמרי בקיאה בזה אבל זה מה שאני יודעת.

ולמעשה איסור לא תתורו הוא על שני המינים. (מינים, לא מגדרים.)

מגדר זה המצאה חדשה

שנועד לשמש את הפוסטמודרנה המטומטמת, שמאפשרת לכל אדם להגדיר את עצמו

כי הרי מינים - בפועל יש שניים, ואי אפשר לשנות את הפיזיולוגיה.

אז מה עשו? חילקו בין "מין" ל"מגדר",

ואז - גם אם המין שלי הוא זכר, אני יכול מגדרית להיות אחד מ67 המגדרים המוצעים....

אבל אנשים נורמליים יודעים, שזכר ונקיבה זה לא רק פיזיולוגיה, אלא מהות, מי שמינו זכר - הוא זכר הוא זכר הוא זכר, ומי שמינה נקיבה - היא נקיבה היא נקיבה היא נקיבה. 

ואין שום "מגדר" מעבר ל"מין". נקודה סוף פסוק.

לדעתי כדאי משהו קבוע

(אני משום מה חושב תמיד על הנדסת בניינים או גשרים

ואני בשום צורה לא לומד הנדסת בניין)

המחשבות האלא ואולי גם תקראי או תישמעי או תיראי..אנערף הרצאות 

של רבנים על נושא אחר שכן מתאים שתתעסקי בו..

לא זוכרת בידיוק..(הוא בעיקר דיבר על מחשבות גילוי עריות..) והיה כתוב שלחשוב מחשבות לא ראויות זה באמת לא ממש בשליטה שלנו אבל  אם אנחנו ראינו באיזה סרט או משהו  מעשה לא טוב ש'מגרה את היצר' אז זו ממש איסור דאורייתא לחשוב ולדמיין את זה.. 

בס"ד

מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים

[א]. הָעִקָּר לִשְׁמֹר מֹחוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱמָץ, שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים וּבְתַאֲווֹת שֶׁהֵם סִטְרָא דְּמוֹתָא. וְצָרִיךְ לִגְעֹר בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵם סִטְרִין אַחֲרָנִין וּלְגָרְשָׁם מִדַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ אֵלָיו, כִּי הֵם מְטַמְטְמִין מֹחוֹ וְעַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׂמֹחַ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּהֶם בְּמַשֶּׁהוּ, כִּי הֵם עִקַּר הֶחָמֵץ וְהַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה שֶׁצְּרִיכִים לְבַעֲרָם בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא וּלְטַהֵר וּלְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחַ מֵהֶם: (לק"א סי' ה' אות ד')

[ב]. כְּשֶׁבָּאִים עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הִרְהוּרֵי זְנוּת, וְהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, זֶהוּ עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ עַל פְּגַם הַבְּרִית שֶׁפָּגַם מִקֹּדֶם, כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ. עַל־כֵּן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו הִרְהוּרִים רָעִים וּמְגֻנִּים מְאֹד, כִּי אַדְּרַבָּא, זֶהוּ דַּיְקָא תִּקּוּנוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי זֶה שֶׁבָּאִים עָלָיו עַתָּה אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים וְהוּא מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא הוּא עִקַּר תִּקּוּנוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ כַּנַּ"ל. וּבָזֶה הוּא מוֹצִיא נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, וְאֲזַי זוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִזְדַּכֵּךְ הַחָכְמָה וְהַקּוֹל וְכוּ' (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְנִים), וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִמְשֹׁךְ כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ: (לק"א סי' כ"ז אות ח')

[ג]. כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, אֲזַי נִתְמַעֵט קְדֻשַּׁת שִׂכְלוֹ כְּפִי הַמָּקוֹם שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה פְּגוּמָה שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ. וְעַל זֹאת הַמַּחֲשָׁבָה פְּגוּמָה מִתְלַקְּטִים וּמִתְחַבְּרִים כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּמְגֻנּוֹת. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַפְּגָמִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְהַחֲטָאִים חַ"ו, כֻּלָּם אֵינָם בָּאִים כִּי אִם עַל־יְדֵי פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּמַחֲשָׁבָה שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה וְלֹא שׁוּם חָכְמָה חִיצוֹנָה. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּן עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת, כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר לְגָרֵשׁ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מִדַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, וּכְשֶׁמְּקַדֵּשׁ שִׂכְלוֹ, הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ, עַל־יְדֵי זֶה מַגְבִּיהַּ וּמֵשִׁיב הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה: (לק"א סי' ל"ה אות א' ב')

[ד]. כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם טִפְּשׁוּת הַלֵּב, הוּא מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב, וּבָזֶה הוּא מְטַמְטֵם בְּחִינַת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הֶחֱרִיב אֶת הָעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, וְעַל־יְדֵי זֶה שֶׁמְּטַהֵר הַלֵּב וּמְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת נִסִּים וּמוֹפְתִים בָּעוֹלָם: (לק"א סי' מ"ט אות א' ז')

[ה]. כָּל תִּקּוּן הָאָדָם וְקִלְקוּלוֹ חַ"ו, הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּלֵּב. כִּי עִקַּר הַיְצָרִין הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁבַּלֵּב, כִּי מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר טוֹב וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרָע: (שם אות א')

[ו]. כְּשֶׁנִּזְהָר מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּלִבּוֹ, אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בָּזֶה נַעֲשָׂה לִבּוֹ בִּבְחִינַת צוּר לְבָבִי וּבִבְחִינַת וְלִבִּי חָלַל בְקִרְבִּי, וְזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּלְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְזוֹכֶה לִתְפִלָּה וְלִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְנַעֲשָׂה עַל־יְדֵי זֶה יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה וְזוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת אוֹרַיְתָא דְעַתִּיקָא סְתִימָאָה. וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְנִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ לְיִשְׂרָאֵל חִיּוּת גָּדוֹל וְשֶׁפַע וַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל וּבְרָכָה עַד בְּלִי דַּי: (שם אות א' ב' ד' ו' ז')

[ז]. כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם כֻּלָּם בָּאִים בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב הַמַּחֲשָׁבָה רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְתוֹתָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ זֹאת, אַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּדַקּוּת גָּדוֹל כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר. כִּי כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם כֻּלָּם מֻכְרָחִים לָבוֹא בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר בִּשְׁעַת הַמַּחֲשָׁבָה, רַק שֶׁהוּא בְּדַקּוּת מְאֹד: (לק"א סי' ס"ו אות ד')

[ח]. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הִרְהוּרֵי נִאוּף וּמִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶּׁעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל, מִזְדַּמְּנִים לִפְנֵיהֶם דִּמְיוֹנוֹת כְּאִלּוּ עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם דְּמוּת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שְׁאָר דִּמְיוֹנוֹת רָעִים, וּמְבַלְבְּלִים אוֹתָם מְאֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְיֵשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהַעֲבִיר אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתָּם, וְזוֹרְקִים רֹאשָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה. אֲבָל דַּע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים יוֹתֵר וְכָל מַה שֶּׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר לְהַעֲבִירָם מִדַּעְתָּם, יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים אֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים רָעִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת, כִּי כָּךְ טִבְעָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם יוֹתֵר לִדְחוֹתָם הֵם כְּרוּכִים אַחֲרָיו יוֹתֵר. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְשֶׁלֹּא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַהִרְהוּרִים וְלֹא יִשְׁמַע אוֹתָם כְּלָל, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּמַה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְלֹא יַבִּיט לְאַחֲרָיו אִם נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּמַה שֶׁהוּא עוֹסֵק וּבָזֶה יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ מִמֵּילָא. אַךְ זֶה הוּא רַק עֵצָה לְפִי שָׁעָה, וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר גּוּפוֹ, וְיֵלֵךְ אֵצֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְיוֹרוֹ לוֹ דַּרְכֵי הָאֱמֶת, אָז יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו בְּתַכְלִית: (לק"א סי' ע"ב)

[ט]. גַּם עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד לָזֶה וְנוֹתֵן כֹּחַ לְאֵלּוּ הַבִּלְבּוּלִים שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ חַ"ו. עַל כֵּן צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְעַצֵּב מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּלְבּוּלִים אֵלּוּ, וְאַל יִתְיָרֵא וְיִפְחֹד מֵהֶם כְּלָל, רַק יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וְאַל יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל כַּנַּ"ל. וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ בְּכָל דַּרְכֵי הָעֵצוֹת הַמְבֹאָרִים בִּמְקוֹמָם וְעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ. רַק לֹא יַעֲמִיד הַדָּבָר לְנִסָּיוֹן לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לַאֲחוֹרָיו אִם כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ, רַק יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל, וְהָבֵן: (שם)

[י]. מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם בְּחִינַת חַיּוֹת טְמֵאוֹת. וְהַמִּלְחָמָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּמֹחוֹ בֵּין הַמַּחֲשָׁבוֹת הוּא מִלְחָמָה מַמָּשׁ בֵּין הַחַיּוֹת טְהוֹרוֹת לַטְּמֵאוֹת. וּמַנִּיחִים בְּכַוָּנָה מִלְּמַעְלָה שֶׁיְּנַצְּחוּ זֶה עִם זֶה, כִּי יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל כְּשֶׁהֵם מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה, וְהָאָדָם מִתְגַּבֵּר עַל הַחַיּוֹת טְמֵאוֹת וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם: (לק"א סי' רל"ג)

[יא]. הַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד. עַל־כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה, רַק לַחֲשֹׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁיַּמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ לְאֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, וְעַל־יְדֵי זֶה יִפְטֹר מִמֵּילָא הַהִרְהוּרִים וְהַמַּחֲשָׁבָה רָעָה שֶׁבָּאָה עָלָיו. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן. וּכְבָר מְבֹאָר שֶׁאֵין צְרִיכִין לְנַעְנֵעַ ראֹשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלָל, רַק יַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כַּנַּ"ל וְאַל יִסְתַּכֵּל לְאַחֲרָיו כְּלָל וְכַנַּ"ל: (שם)

[יב]. הַמַּחֲשָׁבָה גָּבוֹהַּ מְאֹד. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וְלַעֲלוֹת לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לִשְׁתֹּק לְגַמְרֵי, כִּי אֲפִלּוּ אִם יְדַבֵּר אָז דִּבּוּר הָגוּן הוּא מַפְסִיד הַמַּחֲשָׁבָה. אַךְ אֲפִלּוּ אִם יִשְׁתֹּק לְגַמְרֵי, עֲדַיִן יֵשׁ בִּלְבּוּלִים הַרְבֵּה שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבָה. וְעַל זֶה צְרִיכִין טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים (עַיֵּן צַדִּיק): (לק"א סי' רל"ד)

[יג]. הִרְהוּרֵי נִאוּף הֵם אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, בְּחִינַת טֻמְאַת מֵת, וּצְדָקָה מַצֶּלֶת מֵהֶם. וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה וּלְהַרְבּוֹת שִׂיחָה עִם הַנָּשִׁים חַ"ו, רַק מַה שֶּׁמֻּכְרָח לְדַבֵּר עִמָּהֶם אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ עַל־יְדֵי זְכוּת וְכֹחַ הַצְּדָקָה: (לק"א סי' רמ"ב)

[יד]. יֵשׁ הִרְהוּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִקְּלִפָּה כָּזֹאת שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וְאַף אִם יַעֲצִים עֵינָיו, אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה תִּזְדַּמֵּן לוֹ. וּצְדָקָה מַצֶּלֶת מֵהֶם: (שם)

[טו]. צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת מֵהֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּפִלִּין הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין. הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו הִרְהוּרִים בְּיוֹתֵר, לֹא יִפֹּל מִזֶּה כְּלָל וְלֹא יִתְעַצֵּב, רַק אָז דַּיְקָא יִתְגַּבֵּר וְיִתְחַזֵּק לִבְרֹחַ מֵהֶם וּלְהַמְשִׁיךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְאָז נַעֲשָׂה מִזֶּה דַּיְקָא תִּקּוּן גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְעַיֵּן בְּרִית כ"ז: (לק"ת סי' ה' אות ז')

[טז]. הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָה כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הוֹלֶכֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּפוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים, הוּא בְּיַד הָאָדָם לַחֲזֹר וּלְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשֹׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כְּמוֹ כֵן בַּמַּחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהִיא תּוֹעָה מִן הַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְתֹ‍פְסָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי: (לק"ת סי' נ)

[יז]. גֹּדֶל יִקְרַת הַמַּחֲשָׁבָה אֵין לְשַׁעֵר. כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יְקָרָה מְאֹד, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְנַעֲשָׂה מִמֶּנָּה דְּבָרִים שְׁלֵמִים מַמָּשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִיּוּם כָּל הַיָּמִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הָעוֹלָמוֹת וּלְעוֹלְמֵי עַד. וְחָכְמָה יְקָרָה יוֹתֵר וְעַיֵּן בִּפְנִים. וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין מִמֵּילָא הַהֶפֶךְ חַ"ו, גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן: (לק"ת סי' נ"ג)

[יח]. כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַ"ה וְתַמְשִׁיךְ לְךָ אֱלֹקוּת, שֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ. וְזֶה פֵּרוּשׁ מַחֲשָׁבָה – חֲשֹׁב "מַה", שֶׁתַּמְשִׁיךְ "מַה" (הַיְנוּ שֵׁם הֲוָיָה בְּגִימַטְרִיָּא מַ"ה) בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתְּךָ, שֶׁתְּקַשֵּׁר אֱלֹקוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ תָּמִיד: (לק"ת סי' פ"ב)

[יט]. צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵהִרְהוּר. כִּי הִרְהוּר מַזִּיק וּפוֹגֵם מְאֹד מְאֹד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בְּדַעַת הָאָדָם כְּלָל עֹצֶם פְּגַם הַהִרְהוּר, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ: (לק"ת סי' קי"ד)

[כ]. צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה מְאֹד, כִּי מִמַּחֲשָׁבָה יָכוֹל לִהְיוֹת נַעֲשָׂה דְּבַר חִיּוּת מַמָּשׁ: (שיחות הר"ן סי' מ"ו)

[כא]. הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל הַדְּבָרִים הַגְּבוֹהִים וַחֲשׁוּבִים אֵצֶל הָאָדָם, כְּגוֹן רְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְכוּ', וְהַמַּחֲשָׁבָה גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם וִיכוֹלָה לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עַל כֵּן צְרִיכִין לְשָׁמְרָהּ מְאֹד: (שם)

[כב]. יֵשׁ דָּבָר שֶׁפּוֹרֵחַ בַּמַּחֲשָׁבָה (הַיְנוּ דְּבַר הַשָּׂגָה אוֹ חִדּוּשׁ תּוֹרָה) כְּמוֹ זְרִיחָה, וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵחַ מֵהַמַּחֲשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה בְּרִיָּה וְאִישׁ חַיִל, שֶׁיּוּכַל לִרְדֹּף וְלָרוּץ אַחֲרֶיהָ וּלְהַשִּׂיגָהּ: (שם סי' נ"ח)

rabenubook.com

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...