ה' כבר יעשה את החשבונות שלו

ה' הוא זה שיחליט מה מגיע לך!
את צריכה להשתדל לעשות מה שהוא רוצה,
הוא רואה את כל המאמצים שלך, ובוודאי יתן לך שכר על כך.

זה כמו שלא תבקשי מאבא שלך אוכל, כי לא סידרת אתמול את החדר.
זה כמובן לא רציונאלי- כי הקשר שלנו (שלי לפחות...) עם ה', הוא יחסי אבא-בן.
ה' דואג לנו ורוצה שיהיה לך טוב- בדיוק כמו שאבא שלך רוצה...
ובדיוק כמו שכשאת עושה משהו טוב לאבא שלך- את מתוגמלת (חיוך, מתנה, מילה טובה וכו'.) 

כך גם ה', הוא שמח מכל מה שאת נותת לו ועושה בשבילו וכרצונו.
והוא מחזיר- בכפלכפליים!

בר"ה ויוה"כ מי שעסוק בבקשות פרטיות נקרא בלשון הזוהר "כלב הב הב" (-הב - תביא). כי הוא רק מבקש על עצמו וכו' בלי לתת.

המגמה של יהודי צריכה להיות לבקש על מלכות ה' ועל מגמה אלו', להיות רגל במרכה...

במהלך השנה אפשר לבקש. אפי' צריך.

ואין גבול. כי ה' הוא אבינו! האבא לא נותן על פי מה שמגיע לנו. הוא נותן ע"פ רוב אהבתו אלינו.

לכן אם מבקשים מקבלים.

הבעש"ט כותב לא לבקש דברים ספציפים אלא לבקש שהקב"ה יתן לנו וישפיע לנו את מה שהוא יודע שכי טוב לנו. וישאיר את עיננו שנראה שזה טוב.

אני משתדל בכל בקשה להוסיף "כרצונך ית', וכו', ושהכל יהיה רק כרצונך ית' וכו'".

(צדיקים אמרו שיש בעיה. אנשים מבקשים מהקב"ה פרנסה של שלושים אלף. תבקשו מליון!)

הזוהר של הב הב הוא על ר"ה, שבו העניין הוא ההמלכה, ולא על יוה"כ, ביוה"כ יש מצווה (אולי אפי' מדאורייתא) לבקש בקשות פרטיות.

תרגום לכל ה"היכי תמצי לחלויס קידושין"..:

זה רמז למשפט "מודים דרבנן היינו שבחייהו" שמדבר בגמרא על אמירת "מודים דרבנן" ומשמש כמליצה - שהשבח של תלמידי חכמים זה שהן יודעים להודות ולחזור בהם.

א. הקב"ה לא מסתכל על הנפילות. הוא מסתכל על הניסיון! על מתי כן הצלחת.

ב. כשאת לא מקשיבה לאבא שלך - הוא מפסיק לדבר איתך? הוא לא נותן לך ארוחת ערב?

ג. זה ההבדל בין חסד לרחמים - חסד זה השפעה ונתינה בלי גבול. בלי להסתכל על האם מגיע לנשפע או לא. רחמים (מיזוג חסד-גבורה) זה מחד רצון להשפיע בלי גבול. ומצד שני רצון לצמצם ע"פ מעשי הנשפע. מיזוג של שניהם ביחד יוצא השפעה מעבר למה שמגיע, אבל עם גבול.

ד. אז תבקשי מה' שיעזור לך בנסיונות. בלעדיו באמת אי אפשר.

ה. למה להתייאש? אם את לא רוצה ליפול זה סימון שאתה רוצה לעשות רצונו ית'. אם תתיאשי איך זה יקדם אותך במטרה? איך זה יקרב אותך אליו ית'? צריך להבין - הייתי לא בסדר. אבל זה לא משנה - אני רוצה בקרבתו והוא רוצה בקרבתי. עד כמה שאני נמוך, שפל וכו' הוא עדיין רוצה להשפיע לי. והוא עדיין אוהב אותי. אז ממילא אני אוהב אותו. אהבה שאיינה תלויה בדבר. כי הוא אוהב אותי סתם. בלי סיבה. ואני גם אירא ממנו ית'. כי זה ממש "פאדיחות". כמה שהייתי לא בסדר מולו הוא עדיין רוצה בקרבתי. אז אני פוחד לחטוא שוב. כי אז אני שוב פוגע בקשר שלי איתו. אבל היראה היא מתוך אהבה. - אני לא מדבר פה על דרגה גבוהה וכו'. כל אחד יכול. צריך רק להבין את זה. ולחזור על זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד שזה נכנס לתוך הראש וחיים עם זה.

ו. כשאני מחבר את כל הבקשות שלי אליו ית', אז זה לא משנה אם נפלתי או לא. כי הוא רוצה שאני אתקרב וההתקרבות "תלויה" בהשפעה...

מקווה שעזרתי...

הקב"ה לא מסתכל רק על התוצאה. בכלל בכלל לא.

הניסיון מייאש, נכון. אבל דווקא בגלל שזה כל כך קשה ומייאש הקב"ה מעריך אותך ומתפעל ממך פי אלף!!!!

והרבה פעמים הדרך הרבה יותר חשובה מהתוצאה.

הקב"ה מנסה אותך בגלל שהוא רואה כמה את טובה וכמה נחת רוח את עושה לו. הוא מנסה אותך כי הוא יודע שאת יכולה!! תשמחי בזה! קיבלת מחמאה מבורא עולם!!!! הוא מראה למלאכים בכל ניסיון שאת עומדת בו: תראו איזה בת טובה יש לי, תראו את הבריה שבראתי, איך שאני כל הזמן נותן לה נסיונות והוא רק מתחזקת ומתעלה מזה!

שתדעי שאני ממש מעריכה אותך!! הכי קל חיים בלי נסיונות, אבל הקושי הגדול באמת זה חיים של ניסיונות. להתמודד לקום וליפול כל הזמן. יש לך הערכה מבשר ודם ועוד יותר ממלך מלכי המלכים!!

לבקש תמיד אפשר. הקב"ה צמא ומתאווה לבקשות שלנו כמו אבא שרוצה שהילד שלו ידבר איתו. הקב"ה כבר יחליט בעצמו לאן לקחת את הבקשה ואם לקיים אותה.

אנחנו הרבה פעמים מאחלים בימי הולדת "שהקב"ה ימלא את כל משאלותייך לטובה" את תבקשי, הקב"ה כבר יחליט מה הכי טוב בשבילך ואם זה טוב בשבילך. אל לנו להתעסק בחשבונות שמיים (אותו דבר למגיע\לא מגיע). נעשה את ההשתדלות שלנו והקב"ה יקח את זה לאן שהוא חושב.

תודה רבה!

וכן לאמור!!

מי אני שאברך אותך, לא נותר לי אלא לאחל לך - שהשם הטוב יברך אותך!!

בתוך שאר כל בני ובנות ישראל!

תמשיכי לשאול שאלות כאלה שעושות נחת רוח גדולה לאבא

ה' מבקש ממך לבקש ממנו למרות שלא מגיע לך.

הוא אפילו מצווה אותך על זה.

ונכון, את צריכה להתבייש, ואשרי מי שניגש תפילה מתוך בושה, מתוך הבנה שלא מגיע לו.

אני אל בא לשכנע לוותר על הבושה.

אלא לומר שצריך להתפלל - עם הבושה!!

זה מה שהוא רוצה!

לזה הוא מתאווה!

מזה הוא מתרצה!

לא תעשי את זה?

אחד מגדולי ישראל הגיע פען לסליחות באיחור, בדיוק כשהתחילו "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" ופרץ בבכי נורא מתוך בושה עצומה שחש לפתע.

הוא סיפר שכל החיים השתוקק להרגיש שוב כזו בושה מריבונו של עולם.

האם הוא לא התפלל? האם הוא רצה שוב לא להתפלל?

הפוך! הוא התפלל! והוא ידע שזו הדרך הכי נכונה - לבא להתפלל, אבל מתוך בושה!!

אנחנו רואים את זה בתהילים, אנחנו רואים את זה בנוסחי התפילות, אנחנו רואים את זה בכל מקום, זה מה שהקב"ה רוצה, זה הדרך המתוקנת!!

קשה? נכון! אז מה? עובדים. מתאמצים, ומצליחים!

(תשני את החשיבה, החשיבה שלך זה - איך אפשר להתפלל כשלא מגיע לי. וכל מה שנגיד לא לא עוזר - כי את תופסת את השובה כבעיה, והמגמה שלך זה שצריך להסיר אותה. את מתחפרת בהנחת יסוד הזו, ומתוך הפרספקטיבה שלה את מנסה למצוא תשובות, ולא מקבלת את התשובות האמיתיות.

תהפכי את הלך המחשבה מעיקרו, תצאי מההנחת יסוד הזו, - המטרה היא לא שלא תהיה בושה, אלא הפוך, שכן תהיה, ולהתפלל מתוך הבושה!! בידיעה שלא מגיע לנו כלום ורק חסד ורחמים אנו מבקשים ממנו. כי הוא אבא שלנו, כי הוא אוהב אותנו, כי הוא רוצה להיטיב לנו, כי הוא א-ל רחום וחנון!)

למה שלא אסכים?

תעתיקי, תקראי שוב ושוב, ותפנימי...

תביני את העיקרון: את במצב נהדר! זה שאת מרגישה את הבושה זה נ ה ד ר !! ככה בדיוק צריך להיות. את במקום הנכון לגמרי! עכשיו נשאר לך רק להתפלל...

כשאת מתחילה להתפלל, ומגיע לך בושה - תתפללי מתוך הבושה הזאת - אין דבר מתוק מזה! את לא תשכחי את התפילה הזאת.

כשאני עומד ביום שישי במנחה. אחרי שבוע שלם שאני יודע שהשבוע באמת הגזמתי, והייתי ממש לא בסדר כלפיו ית'. ואני רוצה להתחיל ל"ה' שפתי תפתח" ואז מגיעה בושה - איך יש לי אומץ ככה לעמוד? מי אני שאבוא להתפלל על כל השבוע האחרון ועל כל השבוע הבא?

אבל אז. אני בוחר להתפלל מתוך הבושה הזאת!

וכשאני מגיע לא' אברהם, א' יצחק וכו' אני גם מתבייש בשבילם. איך יצא להם כזה צאצא.

אבל כשאני מגיע ל"הרוצה בתשובה" אז אני מבין שהוא רוצה שאני אחזור בתשובה! הוא רוצה אותי בחזרה!

ויש שם המון יראה, ומרירות. והמון שמחה ואהבה.

מתוך זה - השנה ביוה"כ היה לי את הוידוי הכי שמח! "הייתי לא בסדר, נכון - אבל זהו! אתה מוחל! ואני עוזב את זה! כי זה לא אני!" וזהו, אני יודע שהאבא מטהר הכל! האבא שוטף הכל! האבא מנקה הכל! והוא אוהב אותי!

ודווקא מתוך זה אני מתחזק בניסיון הבא.

ולא - אני יודע שאני אחטא שוב, ושוב ושוב ושוב ושוב. אבל זה לא עוצר אותי. זה לא מפסיק אותי מלרצות בקרבתו.

ואני מתפלל על עצם הנפילה. על עצם הריחוק. ודווקא שם הוא הכי נמצא.

"לב נשבר ונדכה א' לא תבזה"

תדעי לך, שבשעה שאת מחכה לטרמפ והוא לא מגיע.

הקב"ה יושב עם פמליא דילי'ה, וממתין, ומייחל, ומשתוקק לשמוע את התפילה שלך!!

ככה ממש!

את לא מפריעה לו, וזה לא שטויות.

הוא רוצה את זה, הוא מחכה לזה, הוא נכסף שכבר תעשי את זה.

אז יאללה, בפעם הבאה שאת נתקעת בלי טרמפ, תעשי נחת לאבא שממתין לך, ותפני אליו בתפילה ותהילים.

סבבה?

@אמממ יש לך לאן לשאוף!

למה אנשים מכניסים עצמם לסכנה....?

במיוחדד בנות

אתם אפילו לא מדמיינים כמה רע הדבר הזה

גם לנו יוצא לעצור טרמפ לבנות ואמא שלי לוקחת אותן עד הישוב שלהן אפילו שזה לא ממש על הדרך....

רק בגלל שהיא דואגת להן!

גם בחורים שעוצרים טרמפים...

למה להסתכן??

אם אין מי שיחזיר אתכם - אל תצאו!

שמעת על שלושת החטופים?

מחרידה אותי המחשבה להיות עם מישהו/י שאני לא מכירה, לבד ברכב סגור, ללא יכולת לברוח...
אימאאא.

הזדהו, הסבירו ונמקו.

קודם כל, לא עולים לטרמפ עם גבר, קלוחומר שלא ערבי.
דבר שני, למה לא לקחת אוטובוס?

אם את בכלל משקללת את הרצון להיפגע...
אזזז...

סתם לא...
אבל תחשבי שכן.

לא לבקש כי מגיע לנו, לבקש בגלל שה' אוהב אותנו!

ועשית משהוא שהכעיס אותו אבל את צריכה משהוא האם תבקשי ממנו ?

אני אמורת שתכלס הוא רוצה לעשות לך טוב והוא יתעצבן אם הוא ידע שהיית צריכה אותו ולא ביקשת 

ותתפללי שתיי יותר טובה 

הוא צריך להיות קשר אוהב, מעניק, והדדי!
הוא צריך להיות כנה ומתוק- ללא כל חשש לנסות לבקש.
בהכי גרוע- הוא לא יתן לך. 

כניראה שזה היה החשבונות שלו ומה שהוא חשב וידע שטוב לך.

הרי לא מגיע לנו כמעט דבר! מאז שנולדנו אנחנו חיים בחסד! הניקו אותנו הלבישו אותנו טיפלו בנו...

יותר מכך, כתוב במדרש שהאמהות היו עקרות משם שהקדוש ברוך הוא התאווה לתפילתן! אל תמנעי מהקב"ה את השעשועים שיש לו מכל תפילה ותפילה ובפרט תפילת נשים שיש לה מעלה מיוחדת בגלל כל מיני חכמות והתפלספויות..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...