ה' כבר יעשה את החשבונות שלו

ה' הוא זה שיחליט מה מגיע לך!
את צריכה להשתדל לעשות מה שהוא רוצה,
הוא רואה את כל המאמצים שלך, ובוודאי יתן לך שכר על כך.

זה כמו שלא תבקשי מאבא שלך אוכל, כי לא סידרת אתמול את החדר.
זה כמובן לא רציונאלי- כי הקשר שלנו (שלי לפחות...) עם ה', הוא יחסי אבא-בן.
ה' דואג לנו ורוצה שיהיה לך טוב- בדיוק כמו שאבא שלך רוצה...
ובדיוק כמו שכשאת עושה משהו טוב לאבא שלך- את מתוגמלת (חיוך, מתנה, מילה טובה וכו'.) 

כך גם ה', הוא שמח מכל מה שאת נותת לו ועושה בשבילו וכרצונו.
והוא מחזיר- בכפלכפליים!

בר"ה ויוה"כ מי שעסוק בבקשות פרטיות נקרא בלשון הזוהר "כלב הב הב" (-הב - תביא). כי הוא רק מבקש על עצמו וכו' בלי לתת.

המגמה של יהודי צריכה להיות לבקש על מלכות ה' ועל מגמה אלו', להיות רגל במרכה...

במהלך השנה אפשר לבקש. אפי' צריך.

ואין גבול. כי ה' הוא אבינו! האבא לא נותן על פי מה שמגיע לנו. הוא נותן ע"פ רוב אהבתו אלינו.

לכן אם מבקשים מקבלים.

הבעש"ט כותב לא לבקש דברים ספציפים אלא לבקש שהקב"ה יתן לנו וישפיע לנו את מה שהוא יודע שכי טוב לנו. וישאיר את עיננו שנראה שזה טוב.

אני משתדל בכל בקשה להוסיף "כרצונך ית', וכו', ושהכל יהיה רק כרצונך ית' וכו'".

(צדיקים אמרו שיש בעיה. אנשים מבקשים מהקב"ה פרנסה של שלושים אלף. תבקשו מליון!)

הזוהר של הב הב הוא על ר"ה, שבו העניין הוא ההמלכה, ולא על יוה"כ, ביוה"כ יש מצווה (אולי אפי' מדאורייתא) לבקש בקשות פרטיות.

תרגום לכל ה"היכי תמצי לחלויס קידושין"..:

זה רמז למשפט "מודים דרבנן היינו שבחייהו" שמדבר בגמרא על אמירת "מודים דרבנן" ומשמש כמליצה - שהשבח של תלמידי חכמים זה שהן יודעים להודות ולחזור בהם.

א. הקב"ה לא מסתכל על הנפילות. הוא מסתכל על הניסיון! על מתי כן הצלחת.

ב. כשאת לא מקשיבה לאבא שלך - הוא מפסיק לדבר איתך? הוא לא נותן לך ארוחת ערב?

ג. זה ההבדל בין חסד לרחמים - חסד זה השפעה ונתינה בלי גבול. בלי להסתכל על האם מגיע לנשפע או לא. רחמים (מיזוג חסד-גבורה) זה מחד רצון להשפיע בלי גבול. ומצד שני רצון לצמצם ע"פ מעשי הנשפע. מיזוג של שניהם ביחד יוצא השפעה מעבר למה שמגיע, אבל עם גבול.

ד. אז תבקשי מה' שיעזור לך בנסיונות. בלעדיו באמת אי אפשר.

ה. למה להתייאש? אם את לא רוצה ליפול זה סימון שאתה רוצה לעשות רצונו ית'. אם תתיאשי איך זה יקדם אותך במטרה? איך זה יקרב אותך אליו ית'? צריך להבין - הייתי לא בסדר. אבל זה לא משנה - אני רוצה בקרבתו והוא רוצה בקרבתי. עד כמה שאני נמוך, שפל וכו' הוא עדיין רוצה להשפיע לי. והוא עדיין אוהב אותי. אז ממילא אני אוהב אותו. אהבה שאיינה תלויה בדבר. כי הוא אוהב אותי סתם. בלי סיבה. ואני גם אירא ממנו ית'. כי זה ממש "פאדיחות". כמה שהייתי לא בסדר מולו הוא עדיין רוצה בקרבתי. אז אני פוחד לחטוא שוב. כי אז אני שוב פוגע בקשר שלי איתו. אבל היראה היא מתוך אהבה. - אני לא מדבר פה על דרגה גבוהה וכו'. כל אחד יכול. צריך רק להבין את זה. ולחזור על זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד שזה נכנס לתוך הראש וחיים עם זה.

ו. כשאני מחבר את כל הבקשות שלי אליו ית', אז זה לא משנה אם נפלתי או לא. כי הוא רוצה שאני אתקרב וההתקרבות "תלויה" בהשפעה...

מקווה שעזרתי...

הקב"ה לא מסתכל רק על התוצאה. בכלל בכלל לא.

הניסיון מייאש, נכון. אבל דווקא בגלל שזה כל כך קשה ומייאש הקב"ה מעריך אותך ומתפעל ממך פי אלף!!!!

והרבה פעמים הדרך הרבה יותר חשובה מהתוצאה.

הקב"ה מנסה אותך בגלל שהוא רואה כמה את טובה וכמה נחת רוח את עושה לו. הוא מנסה אותך כי הוא יודע שאת יכולה!! תשמחי בזה! קיבלת מחמאה מבורא עולם!!!! הוא מראה למלאכים בכל ניסיון שאת עומדת בו: תראו איזה בת טובה יש לי, תראו את הבריה שבראתי, איך שאני כל הזמן נותן לה נסיונות והוא רק מתחזקת ומתעלה מזה!

שתדעי שאני ממש מעריכה אותך!! הכי קל חיים בלי נסיונות, אבל הקושי הגדול באמת זה חיים של ניסיונות. להתמודד לקום וליפול כל הזמן. יש לך הערכה מבשר ודם ועוד יותר ממלך מלכי המלכים!!

לבקש תמיד אפשר. הקב"ה צמא ומתאווה לבקשות שלנו כמו אבא שרוצה שהילד שלו ידבר איתו. הקב"ה כבר יחליט בעצמו לאן לקחת את הבקשה ואם לקיים אותה.

אנחנו הרבה פעמים מאחלים בימי הולדת "שהקב"ה ימלא את כל משאלותייך לטובה" את תבקשי, הקב"ה כבר יחליט מה הכי טוב בשבילך ואם זה טוב בשבילך. אל לנו להתעסק בחשבונות שמיים (אותו דבר למגיע\לא מגיע). נעשה את ההשתדלות שלנו והקב"ה יקח את זה לאן שהוא חושב.

תודה רבה!

וכן לאמור!!

מי אני שאברך אותך, לא נותר לי אלא לאחל לך - שהשם הטוב יברך אותך!!

בתוך שאר כל בני ובנות ישראל!

תמשיכי לשאול שאלות כאלה שעושות נחת רוח גדולה לאבא

ה' מבקש ממך לבקש ממנו למרות שלא מגיע לך.

הוא אפילו מצווה אותך על זה.

ונכון, את צריכה להתבייש, ואשרי מי שניגש תפילה מתוך בושה, מתוך הבנה שלא מגיע לו.

אני אל בא לשכנע לוותר על הבושה.

אלא לומר שצריך להתפלל - עם הבושה!!

זה מה שהוא רוצה!

לזה הוא מתאווה!

מזה הוא מתרצה!

לא תעשי את זה?

אחד מגדולי ישראל הגיע פען לסליחות באיחור, בדיוק כשהתחילו "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" ופרץ בבכי נורא מתוך בושה עצומה שחש לפתע.

הוא סיפר שכל החיים השתוקק להרגיש שוב כזו בושה מריבונו של עולם.

האם הוא לא התפלל? האם הוא רצה שוב לא להתפלל?

הפוך! הוא התפלל! והוא ידע שזו הדרך הכי נכונה - לבא להתפלל, אבל מתוך בושה!!

אנחנו רואים את זה בתהילים, אנחנו רואים את זה בנוסחי התפילות, אנחנו רואים את זה בכל מקום, זה מה שהקב"ה רוצה, זה הדרך המתוקנת!!

קשה? נכון! אז מה? עובדים. מתאמצים, ומצליחים!

(תשני את החשיבה, החשיבה שלך זה - איך אפשר להתפלל כשלא מגיע לי. וכל מה שנגיד לא לא עוזר - כי את תופסת את השובה כבעיה, והמגמה שלך זה שצריך להסיר אותה. את מתחפרת בהנחת יסוד הזו, ומתוך הפרספקטיבה שלה את מנסה למצוא תשובות, ולא מקבלת את התשובות האמיתיות.

תהפכי את הלך המחשבה מעיקרו, תצאי מההנחת יסוד הזו, - המטרה היא לא שלא תהיה בושה, אלא הפוך, שכן תהיה, ולהתפלל מתוך הבושה!! בידיעה שלא מגיע לנו כלום ורק חסד ורחמים אנו מבקשים ממנו. כי הוא אבא שלנו, כי הוא אוהב אותנו, כי הוא רוצה להיטיב לנו, כי הוא א-ל רחום וחנון!)

למה שלא אסכים?

תעתיקי, תקראי שוב ושוב, ותפנימי...

תביני את העיקרון: את במצב נהדר! זה שאת מרגישה את הבושה זה נ ה ד ר !! ככה בדיוק צריך להיות. את במקום הנכון לגמרי! עכשיו נשאר לך רק להתפלל...

כשאת מתחילה להתפלל, ומגיע לך בושה - תתפללי מתוך הבושה הזאת - אין דבר מתוק מזה! את לא תשכחי את התפילה הזאת.

כשאני עומד ביום שישי במנחה. אחרי שבוע שלם שאני יודע שהשבוע באמת הגזמתי, והייתי ממש לא בסדר כלפיו ית'. ואני רוצה להתחיל ל"ה' שפתי תפתח" ואז מגיעה בושה - איך יש לי אומץ ככה לעמוד? מי אני שאבוא להתפלל על כל השבוע האחרון ועל כל השבוע הבא?

אבל אז. אני בוחר להתפלל מתוך הבושה הזאת!

וכשאני מגיע לא' אברהם, א' יצחק וכו' אני גם מתבייש בשבילם. איך יצא להם כזה צאצא.

אבל כשאני מגיע ל"הרוצה בתשובה" אז אני מבין שהוא רוצה שאני אחזור בתשובה! הוא רוצה אותי בחזרה!

ויש שם המון יראה, ומרירות. והמון שמחה ואהבה.

מתוך זה - השנה ביוה"כ היה לי את הוידוי הכי שמח! "הייתי לא בסדר, נכון - אבל זהו! אתה מוחל! ואני עוזב את זה! כי זה לא אני!" וזהו, אני יודע שהאבא מטהר הכל! האבא שוטף הכל! האבא מנקה הכל! והוא אוהב אותי!

ודווקא מתוך זה אני מתחזק בניסיון הבא.

ולא - אני יודע שאני אחטא שוב, ושוב ושוב ושוב ושוב. אבל זה לא עוצר אותי. זה לא מפסיק אותי מלרצות בקרבתו.

ואני מתפלל על עצם הנפילה. על עצם הריחוק. ודווקא שם הוא הכי נמצא.

"לב נשבר ונדכה א' לא תבזה"

תדעי לך, שבשעה שאת מחכה לטרמפ והוא לא מגיע.

הקב"ה יושב עם פמליא דילי'ה, וממתין, ומייחל, ומשתוקק לשמוע את התפילה שלך!!

ככה ממש!

את לא מפריעה לו, וזה לא שטויות.

הוא רוצה את זה, הוא מחכה לזה, הוא נכסף שכבר תעשי את זה.

אז יאללה, בפעם הבאה שאת נתקעת בלי טרמפ, תעשי נחת לאבא שממתין לך, ותפני אליו בתפילה ותהילים.

סבבה?

@אמממ יש לך לאן לשאוף!

למה אנשים מכניסים עצמם לסכנה....?

במיוחדד בנות

אתם אפילו לא מדמיינים כמה רע הדבר הזה

גם לנו יוצא לעצור טרמפ לבנות ואמא שלי לוקחת אותן עד הישוב שלהן אפילו שזה לא ממש על הדרך....

רק בגלל שהיא דואגת להן!

גם בחורים שעוצרים טרמפים...

למה להסתכן??

אם אין מי שיחזיר אתכם - אל תצאו!

שמעת על שלושת החטופים?

מחרידה אותי המחשבה להיות עם מישהו/י שאני לא מכירה, לבד ברכב סגור, ללא יכולת לברוח...
אימאאא.

הזדהו, הסבירו ונמקו.

קודם כל, לא עולים לטרמפ עם גבר, קלוחומר שלא ערבי.
דבר שני, למה לא לקחת אוטובוס?

אם את בכלל משקללת את הרצון להיפגע...
אזזז...

סתם לא...
אבל תחשבי שכן.

לא לבקש כי מגיע לנו, לבקש בגלל שה' אוהב אותנו!

ועשית משהוא שהכעיס אותו אבל את צריכה משהוא האם תבקשי ממנו ?

אני אמורת שתכלס הוא רוצה לעשות לך טוב והוא יתעצבן אם הוא ידע שהיית צריכה אותו ולא ביקשת 

ותתפללי שתיי יותר טובה 

הוא צריך להיות קשר אוהב, מעניק, והדדי!
הוא צריך להיות כנה ומתוק- ללא כל חשש לנסות לבקש.
בהכי גרוע- הוא לא יתן לך. 

כניראה שזה היה החשבונות שלו ומה שהוא חשב וידע שטוב לך.

הרי לא מגיע לנו כמעט דבר! מאז שנולדנו אנחנו חיים בחסד! הניקו אותנו הלבישו אותנו טיפלו בנו...

יותר מכך, כתוב במדרש שהאמהות היו עקרות משם שהקדוש ברוך הוא התאווה לתפילתן! אל תמנעי מהקב"ה את השעשועים שיש לו מכל תפילה ותפילה ובפרט תפילת נשים שיש לה מעלה מיוחדת בגלל כל מיני חכמות והתפלספויות..

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.