בטראומה.
שווה לבדוק.
אם מאיזו שהיא סיבה זה לא מתאים, אז נראה לי הגיוני לחכות, ולקוות שזה יעבור עם הזמן, בפרט שאת כתבת שזה משהו שקרה לאחרונה.
ואם לא, אז ללכת לטיפול מאוחר יותר.
בכל מקרה, נראה שאין טעם למצוא הסברים אחרים, כשהסיבה למצב ברורה.
צריך יותר מאשר מטפל ומטופל שישבו יחד באותו חדר.
ואם מאיזה שהיא סיבה חסר משהו כדי שזה יקרה, ואין לי דרך לדעת מה חסר ואיך שייך להשלים אותו, אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.
הלחץ בעצמו יכול להזיק ולהפריע להתאוששות הטבעית.
ואם רואים שיש צורך, בגלל החמרה, או בגלל שהגיע זמן לחיי נישואין, אז לנסות שוב, וכן גם אם רואים שיש יותר סיכוי שהטיפול יצליח.
אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.
כמוך - חשבתי גם אני - שזו הדרך, אבל זה ממש ממש לא עשה לי וב... רק החמיר את הפלונטר.
זה לא נושא שנעים לי להיזכר בו.
דיי, היה, עבר. ממשיכים.
אבל - ישנם עדיין רשמים, אז אני אשתדל כמה שפחות להיתקל בהם על מנת לאפשר להם לכהות עם הזמן.
כתבתי בתגובה בהמשך, בתור אחת האופציות,
"אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה".
זה דבר הגיוני בהחלט:
נתקלת במשהו "עם גבר", שכנראה קשור להיותו גבר (למשל, לא שדווקא גבר עקף אותך בתור בחנות בלי שתשימי לב ולא אשה..), וממילא בוטות התנהלותו, מצטיירת אצלך כדבר "גברי". ואת לא סובלת את "הגברים הללו"..
זה מובן לגמרי.
יש אפשרות לנסות להתבונן מבפנים, מה הנקודה שמסלידה אותך. האם באמת זה דבר אופייני. האם, למשל אם תתחתני עם אדם בעל מידות טובות ועדין נפש, עדיין זה היה כך.
ויש אפשרות ללכת לטיפול (אבל צריך מישהי טובה בשביל זה. שלא תקלקל). להיעזר כדי לבודד את מה שהיה. לעכל, להתגבר, להדוף מתוכך. לרומם את עצמך - ולבנות קומה חדשה.
נקוה שבעז"ה כשתצאי מזה, ותזכי להקים בית טוב - מי שתתחתני איתו יהיה השלמת התיקון לדבר הלא טוב שחווית.
כי אצל בנים זה גם משיכה פיזית-כימית שיכולה להיות גם אם אני שונא מישהי..
(למה את שונאת אותי? לא עשיתי לך כלום.. נעלבתי 
)
בלי קשר.
[ובכלל - כל ה"הגדרות" הללו - לא רק לגבי מישהי כמותך, יש בהן שקר גדול. "מכריח" אנשים כביכול "להגדיר"... הבל]
אם את "שונאת גברים" -
אולי נתקלת בהתנהלויות בוטות של גברים שדחו אותך.
אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה.
אולי את חוששת, בין בגל השלב בחיים. בין בגלל דברים ששמעת/קראת.
תנסי לבדוק בתוך עצמך מה הגורם - ולפי זה לראות אם את יכולה לטפל בכך בעצמך או צריכה עזרה.
לא לפחד כלל....
1 מה שאת מתארת הוא שאת שונאת גברים. זה לא קשור למשיכה.
2 השאלה - אם בכלל - היא אם את נמשכת לגברים. זאת פשוט ההגדרה
3 מה זה משנה בכלל? אין שום צורך להגדיר "מה" את. אם החשש שלך הוא שלא תצליחי להמשך לגברים אף פעם ולכן לא תצליחי להתחתן ולהקים משפחה - אוקיי, צריך לבדוק עד כמה זה חשש ריאלי, ואם יש דרך לוודא שהכל בסדר, או לתקן משהו שלא בסדר. חוץ מזה, זה לא משנה בכלל למי ולמה את נמשכת או לא נמשכת. אלא אם מסיבה מוזרה כלשהי את עושה מחקר על עצמך ונורא מעניין אותך לדעת. ואז תשובתי כאמור היא שכנראה לא אבל בטח יש אנשים מקצועיים ממני שיוכלו לתת לך את התשובה שאת לא.
ויש לך כל כך הרבה דברים לבטא את עצמך ולהגדיר את עצמך שלא ברור לי למה זה צריך להיות הזהות שלך - גם אילו זה היה תיאור נכון עובדתית
סביר שעם הזמן תגלי שאין מה לדאוג.
אם את רוצה לבדוק מקצועית, זה יכול להרגיע אותך.
אם הזמן לא יביא איתו פתרון, אז גם כדאי לבדוק מקצועית.
אבל תיזהרי שיהיה ברור לאנשי המקצוע שאת הולכת אליהם שזה היעד שלך - לבדוק האם את מסוגלת להימשך לגברים מספיק כדי להקים משפחה (נכון?) ולא מה הזהות/נטיה שלך. כי אלה שאלות שונות.
אבל אולי דווקא הדיעות הקדומות הן - שזה רע...
אני קצת התבלבלתי...
אם אין משיכה מינית בכלל זה אומר - א מיניות?
וזה עובר מתישהו?
אני לא חושבת שאני א מינית ואם נקלעתי למצב כזה אני מקווה מאד שזה יעבור אבל למה כל מי שנקרה בחיי לדבר איתו\ה על הנושא הזה מגיב בצורה כל כך בהולה...
זה רע הדבר הזה?
למה?
ממש מוזר....
לא התכוונתי להלחיץ אף אחד, סתם אני שואלת, סקרנות גרידא
זה לא משהו שאדם בחר....
אם הוא נולד ככה, הוא ממש לא אמור לסבול בגלל שיש בו מום מולד.
אני לא חושבת על עצמי ככה רק בדקתי. זהו.
רק מבררת....
מה זה ואם זה קשור אלי...
ב. עם כל הכבוד, אל תכניסי לעצמך מחשבות מבולבלות על "א-מיניות" ושאר ירקות. זה חלק מהקלקלה שקרתה כאן בשנים האחרונות, שמ"שיח הלגיטימציה", כבר הכל כביכול "מוגדר", ובכלל, כאילו זה עניינו של האדם, לפי זה מגדירים "אותו". די עם זה. אל תעסקי בכך בכלל.
ולגבי הענין הראשון. אני באמת לא חושב שזה "מבהיל" אפילו במשהו. אם זה היה "ללא סיבה", אז זו היתה סתם שטות..
יש להניח שיש לך חברות, את לא בודדה; וממילא במקומותינו - ולא רק - ב"ה בד"כ רוב החברה של הבנות זה חברות ושל הבנים חברים.
הדבר היחידי המצער בכך, הוא מה שגורם לזה. כלומר, אם עברת משהו, כדברייך, שגרם לכך, אז בזה כדאי לטפל. בכך שמשהו גרם לך להתייחסות כוללנית שמעוותת מן הסתם מציאות שיכולה להיות בצורה כשרה עם אדם טוב. ובכלל, הסתכלות על אנשים רבים, כאילו הם מה שהם לא (לא שאין כאלה שאולי מתאים להם מה שאת חושבת..).
זה חשוב גם, כמובן, כדי שתוכלי להתחתן בצורה טובה. להקים בית טוב בישראל, ובשלב לא מאד מאוחר.
אם כי יש להניח, שאם אכן תעברי את המשוכה הבסיסית, ותוכלי להתחתן כראוי, ממילא המציאות הטובה שתביה בעז"ה, תעזור לך לשלח ממך את השאריות.
ב.תודה על התגובה, לא הכנסתי כאלה מחשבות, אני מנסה לחקור קצת על הצד הזה ואל תדאג, אני לא צופה לעצמי עדין חסר צפי או צפוי בצורה מעוותת...
הכל מעולה, רק ישנה בעיה שניסיתי לחקור עלי, אם זה קשור לכל מיני מושגים או שזה תחושה שחולפת כמו רשמים של טראומות שמתמוססים עם הזמן. עם התיחסות נכונה כמובן.
ונכון - יש רשמים של טראומות שמתמוססות עם הזמן;
יש רשמים כאלה, שאדם צריך לבחון בתוך עצמו איך הוא מעיף אותם ואדרבה, מתחזק על גביהן, מסתכל "מלמעלה" על הפוגע ועל עליבותו;
ולפעמים יש שצריך גם להיעזר בכך.
את נשמעת (נקראת) בחורה נבונה, מודעת לעצמך - תתבונני מה ראוי לעשות. איש לא יכול - בוודאי על סמך מעט ה"נתונים" שכאן - לדעת באופן וודאי מה הכי טוב לעשות מכל האפשרויות הללו.
אתה צודק לגמרי
בעיקרון יש לי עם מי להתייעץ, אצל מי שעשיתי אצלו את הקורס
אבל אני ממש מתביישת...
הוא יבקש את הסיפור - וזה לא הולך לקרות
וגם אם לא, אני מתביישת.
כי לא היה לי את זה מאז ומעולם...
אבל פעם לא היה לי אי משיכה ברמה כל כך קיצונית כמו עכשיו...
אבל אני מקווה שזה יעבוררררררר
איפה כתבתי שאני בת 16?
ותודה על הנחרצות במחמאות
אני מודעת לצורך הזה וניסיתי לטפל בזה בכל מיני דרכים אבל לא טוב לי לפתוח את זה...
אני מעדיפה לתת לזמן להכהות את הכל...
שושיאדיתכן, ניסיתי דברים כמו פסיכולוג
למדתי אנ אל פי ואני יכולה לטפל בעצמי בדבר הזה אבל אני חושבת שדווקא הזמן יוכל לשכך את הרשמים
אוקיי אז תשכח שניה מזה שאני בת 16
למרות התגית שהספקת להדביק עלי בתוור - "בת 16"
אני מסוגלת לחשב נתונים בעצמי, פתחתי את השרשור כדי לחקור מעט על ההגדרה הנ"ל ולראות אם יש לה קשר אלי.
בעניין הטיפולים....
תשאיר לי להסתדר על הביורוקרטיה של זה
מפריע לך שאני בא עם פתרון לבעייה האפשרית שלך?
אני לא מוחק משהו כי הוא לא מוצא חן בעינייך. תשכחי מזה הכי מהר שאת יכולה
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.
מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...
היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.
אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.
צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה
מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?
מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..
איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!
אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.
שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.
אני גם נגוע בזה.
מישהו שופך את ליבו/מבקש עצה/ משתף, כולם נותנים לו את הלב, עוזרים לו.
הרבה פעמים זה נראה כאילו הוא פתח את השרשור והלך, אפילו לא בדק מה ענו לו.
זה קצת מתסכל.
זה כל כך חשוב לפדבק, לשים לב מה ענו לך, להגיב, להודות, לומר מה דעתך על זה, אם זה עזר לך, התאים לסיטואציה שלך.
וגם מה בסוף עשיתם, זה כל כך חשוב לשתף גם בסוף!!
יש סיפור על איזה רב שתלמידו ביקש ממנו להתפלל על איזה חולה. אחרי כמה שנים טובות הם נפגשו ואז הוא שואל אותו תגיד מה עם אותו חולה? ענה התלמיד בהלם שהוא כבר התרפא. אמר לו הרב אני עדיין מתפלל, תעדכן אותי מה יוצא אם מי שאני מתפלל עליו.
לתשומת ליבנו🙏🏿
אשריכם!
🤗
זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....
ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים
לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....
זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.
אנחנו לומדים מזה.
תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.
פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
למה זה כזה יום באסה?
למה זו כזו תקופה מבאסת?
אבל חלק ממש סירבו, אז בסוף התפשרו על אבלות.
שלושה שבועות לא להתקלח, כל שנה מחדש, אנשים בעבודה מתרחקים ממני, ישן על הספה, אפילו הילדים לא נעים להם ממני "אבא מסריח איףףף" הם עוד רגע בני מצוות מסכנים ויצטרכו גם להקפיד על מנהג אבות.
גם לא מקלחת צוננת מינימלית?
לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!
מחזקים את ידך במנהג החשוב
הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.
ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.
אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.
הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.
והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.
לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו
אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?
ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?
לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.
היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.
הבעיה שנגמר המלאי
אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.
נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.
אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.
בשבת ראש חודש, הכוונה
הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
