@אלירז

את יכולה להתייעץ איתה גם בפרטי

(אני אמנם גבר אבל היא אישה ואין לך מה לשנוא אותה)

בטראומה.

שווה לבדוק.

אם מאיזו שהיא סיבה זה לא מתאים, אז נראה לי הגיוני לחכות, ולקוות שזה יעבור עם הזמן, בפרט שאת כתבת שזה משהו שקרה לאחרונה.

ואם לא, אז ללכת לטיפול מאוחר יותר.

בכל מקרה, נראה שאין טעם למצוא הסברים אחרים, כשהסיבה למצב ברורה.

צריך יותר מאשר מטפל ומטופל שישבו יחד באותו חדר.

ואם מאיזה שהיא סיבה חסר משהו כדי שזה יקרה, ואין לי דרך לדעת מה חסר ואיך שייך להשלים אותו, אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.

הלחץ בעצמו יכול להזיק ולהפריע להתאוששות הטבעית.

ואם רואים שיש צורך, בגלל החמרה, או בגלל שהגיע זמן לחיי נישואין, אז לנסות שוב, וכן גם אם רואים שיש יותר סיכוי שהטיפול יצליח.

אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.

כמוך - חשבתי גם אני - שזו הדרך, אבל זה ממש ממש לא עשה לי וב... רק החמיר את הפלונטר.

זה לא נושא שנעים לי להיזכר בו.

דיי, היה, עבר. ממשיכים.

אבל - ישנם עדיין רשמים, אז אני אשתדל כמה שפחות להיתקל בהם על מנת לאפשר להם לכהות עם הזמן.

כתבתי בתגובה בהמשך, בתור אחת האופציות,

"אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה".

זה דבר הגיוני בהחלט:

נתקלת במשהו "עם גבר", שכנראה קשור להיותו גבר (למשל, לא שדווקא גבר עקף אותך בתור בחנות בלי שתשימי לב ולא אשה..), וממילא בוטות התנהלותו, מצטיירת אצלך כדבר "גברי". ואת לא סובלת את "הגברים הללו"..

זה מובן לגמרי.

יש אפשרות לנסות להתבונן מבפנים, מה הנקודה שמסלידה אותך. האם באמת זה דבר אופייני. האם, למשל אם תתחתני עם אדם בעל מידות טובות ועדין נפש, עדיין זה היה כך.

ויש אפשרות ללכת לטיפול (אבל צריך מישהי טובה בשביל זה. שלא תקלקל). להיעזר כדי לבודד את מה שהיה. לעכל, להתגבר, להדוף מתוכך. לרומם את עצמך - ולבנות קומה חדשה.

נקוה שבעז"ה כשתצאי מזה, ותזכי להקים בית טוב - מי שתתחתני איתו יהיה השלמת התיקון לדבר הלא טוב שחווית. 

כי אצל בנים זה גם משיכה פיזית-כימית שיכולה להיות גם אם אני שונא מישהי..

(למה את שונאת אותי? לא עשיתי לך כלום.. נעלבתי )

בלי קשר.

[ובכלל - כל ה"הגדרות" הללו - לא רק לגבי מישהי כמותך, יש בהן שקר גדול. "מכריח" אנשים כביכול "להגדיר"... הבל]

אם את "שונאת גברים" - 

אולי נתקלת בהתנהלויות בוטות של גברים שדחו אותך.

אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה.

אולי את חוששת, בין בגל השלב בחיים. בין בגלל דברים ששמעת/קראת.

תנסי לבדוק בתוך עצמך מה הגורם - ולפי זה לראות אם את יכולה לטפל בכך בעצמך או צריכה עזרה.

לא לפחד כלל....

1 מה שאת מתארת הוא שאת שונאת גברים. זה לא קשור למשיכה. 

2 השאלה - אם בכלל - היא אם את נמשכת לגברים. זאת פשוט ההגדרה

3 מה זה משנה בכלל? אין שום צורך להגדיר "מה" את. אם החשש שלך הוא שלא תצליחי להמשך לגברים אף פעם ולכן לא תצליחי להתחתן ולהקים משפחה - אוקיי, צריך לבדוק עד כמה זה חשש ריאלי, ואם יש דרך לוודא שהכל בסדר, או לתקן משהו שלא בסדר. חוץ מזה, זה לא משנה בכלל למי ולמה את נמשכת או לא נמשכת. אלא אם מסיבה מוזרה כלשהי את עושה מחקר על עצמך ונורא מעניין אותך לדעת. ואז תשובתי כאמור היא שכנראה לא אבל בטח יש אנשים מקצועיים ממני שיוכלו לתת לך את התשובה שאת לא.

ויש לך כל כך הרבה דברים לבטא את עצמך ולהגדיר את עצמך שלא ברור לי למה זה צריך להיות הזהות שלך - גם אילו זה היה תיאור נכון עובדתית

סביר שעם הזמן תגלי שאין מה לדאוג.

אם את רוצה לבדוק מקצועית, זה יכול להרגיע אותך.

אם הזמן לא יביא איתו פתרון, אז גם כדאי לבדוק מקצועית.

אבל תיזהרי שיהיה ברור לאנשי המקצוע שאת הולכת אליהם שזה היעד שלך - לבדוק האם את מסוגלת להימשך לגברים מספיק כדי להקים משפחה (נכון?) ולא מה הזהות/נטיה שלך. כי אלה שאלות שונות.

אבל אולי דווקא הדיעות הקדומות הן - שזה רע...

אני קצת התבלבלתי...

אם אין משיכה מינית בכלל זה אומר - א מיניות?

וזה עובר מתישהו?

אני לא חושבת שאני א מינית ואם נקלעתי למצב כזה אני מקווה מאד שזה יעבור אבל למה כל מי שנקרה בחיי לדבר איתו\ה על הנושא הזה מגיב בצורה כל כך בהולה...

זה רע הדבר הזה?

למה?

ממש מוזר....

לא התכוונתי להלחיץ אף אחד, סתם אני שואלת, סקרנות גרידא

זה לא משהו שאדם בחר....

אם הוא נולד ככה, הוא ממש לא אמור לסבול בגלל שיש בו מום מולד.

אני לא חושבת על עצמי ככה רק בדקתי. זהו.

רק מבררת....

מה זה ואם זה קשור אלי...

ב. עם כל הכבוד, אל תכניסי לעצמך מחשבות מבולבלות על "א-מיניות" ושאר ירקות. זה חלק מהקלקלה שקרתה כאן בשנים האחרונות, שמ"שיח הלגיטימציה", כבר הכל כביכול "מוגדר", ובכלל, כאילו זה עניינו של האדם, לפי זה מגדירים "אותו". די עם זה. אל תעסקי בכך בכלל.

ולגבי הענין הראשון. אני באמת לא חושב שזה "מבהיל" אפילו במשהו. אם זה היה "ללא סיבה", אז זו היתה סתם שטות..

יש להניח שיש לך חברות, את לא בודדה; וממילא במקומותינו - ולא רק - ב"ה בד"כ רוב החברה של הבנות זה חברות ושל הבנים חברים.

הדבר היחידי המצער בכך, הוא מה שגורם לזה. כלומר, אם עברת משהו, כדברייך, שגרם לכך, אז בזה כדאי לטפל. בכך שמשהו גרם לך להתייחסות כוללנית שמעוותת מן הסתם מציאות  שיכולה להיות בצורה כשרה עם אדם טוב. ובכלל, הסתכלות על אנשים רבים, כאילו הם מה שהם לא (לא שאין כאלה שאולי מתאים להם מה שאת חושבת..).

זה חשוב גם, כמובן, כדי שתוכלי להתחתן בצורה טובה. להקים בית טוב בישראל, ובשלב לא מאד מאוחר.

אם כי יש להניח, שאם אכן תעברי את המשוכה הבסיסית, ותוכלי להתחתן כראוי, ממילא המציאות הטובה שתביה בעז"ה, תעזור לך לשלח ממך את השאריות.

ב.תודה על התגובה, לא הכנסתי כאלה מחשבות, אני מנסה לחקור קצת על הצד הזה ואל תדאג, אני לא צופה לעצמי עדין חסר צפי או צפוי בצורה מעוותת...

הכל מעולה, רק ישנה בעיה שניסיתי לחקור עלי, אם זה קשור לכל מיני מושגים או שזה תחושה שחולפת כמו רשמים של טראומות שמתמוססים עם הזמן. עם התיחסות נכונה כמובן.

ונכון - יש רשמים של טראומות שמתמוססות עם הזמן;

יש רשמים כאלה, שאדם צריך לבחון בתוך עצמו איך הוא מעיף אותם ואדרבה, מתחזק על גביהן, מסתכל "מלמעלה" על הפוגע ועל עליבותו;

ולפעמים יש שצריך גם להיעזר בכך.

את נשמעת (נקראת) בחורה נבונה, מודעת לעצמך - תתבונני מה ראוי לעשות. איש לא יכול - בוודאי על סמך מעט ה"נתונים" שכאן - לדעת באופן וודאי מה הכי טוב לעשות מכל האפשרויות הללו.

אתה צודק לגמרי

בעיקרון יש לי עם מי להתייעץ, אצל מי שעשיתי אצלו את הקורס

אבל אני ממש מתביישת...

הוא יבקש את הסיפור - וזה לא הולך לקרות

וגם אם לא, אני מתביישת.

כי לא היה לי את זה מאז ומעולם...

אבל פעם לא היה לי אי משיכה ברמה כל כך קיצונית כמו עכשיו...

אבל אני מקווה שזה יעבוררררררר

איפה כתבתי שאני בת 16?

ותודה על הנחרצות במחמאות  

אני מודעת לצורך הזה וניסיתי לטפל בזה בכל מיני דרכים אבל לא טוב לי לפתוח את זה...
אני מעדיפה לתת לזמן להכהות את הכל... 

אני לא חושבת שטיפול יעזור - צעירים מעל עשרים

כן, ניסיתי דברים כמו פסיכולוג

למדתי אנ אל פי ואני יכולה לטפל בעצמי בדבר הזה אבל אני חושבת שדווקא הזמן יוכל לשכך את הרשמים

אוקיי אז תשכח שניה מזה שאני בת 16

למרות התגית שהספקת להדביק עלי בתוור - "בת 16"

אני מסוגלת לחשב נתונים בעצמי, פתחתי את השרשור כדי לחקור מעט על ההגדרה הנ"ל ולראות אם יש לה קשר אלי.

בעניין הטיפולים....

תשאיר לי להסתדר על הביורוקרטיה של זה

מפריע לך שאני בא עם פתרון לבעייה האפשרית שלך?

אני לא מוחק משהו כי הוא לא מוצא חן בעינייך. תשכחי מזה הכי מהר שאת יכולה

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍