@אלירז

את יכולה להתייעץ איתה גם בפרטי

(אני אמנם גבר אבל היא אישה ואין לך מה לשנוא אותה)

בטראומה.

שווה לבדוק.

אם מאיזו שהיא סיבה זה לא מתאים, אז נראה לי הגיוני לחכות, ולקוות שזה יעבור עם הזמן, בפרט שאת כתבת שזה משהו שקרה לאחרונה.

ואם לא, אז ללכת לטיפול מאוחר יותר.

בכל מקרה, נראה שאין טעם למצוא הסברים אחרים, כשהסיבה למצב ברורה.

צריך יותר מאשר מטפל ומטופל שישבו יחד באותו חדר.

ואם מאיזה שהיא סיבה חסר משהו כדי שזה יקרה, ואין לי דרך לדעת מה חסר ואיך שייך להשלים אותו, אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.

הלחץ בעצמו יכול להזיק ולהפריע להתאוששות הטבעית.

ואם רואים שיש צורך, בגלל החמרה, או בגלל שהגיע זמן לחיי נישואין, אז לנסות שוב, וכן גם אם רואים שיש יותר סיכוי שהטיפול יצליח.

אני חושב שעדיף להגיד שהרבה אנשים מתאוששים מטראומות גם בלי טיפול, שזו האמת, ולא להכניס ללחץ.

כמוך - חשבתי גם אני - שזו הדרך, אבל זה ממש ממש לא עשה לי וב... רק החמיר את הפלונטר.

זה לא נושא שנעים לי להיזכר בו.

דיי, היה, עבר. ממשיכים.

אבל - ישנם עדיין רשמים, אז אני אשתדל כמה שפחות להיתקל בהם על מנת לאפשר להם לכהות עם הזמן.

כתבתי בתגובה בהמשך, בתור אחת האופציות,

"אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה".

זה דבר הגיוני בהחלט:

נתקלת במשהו "עם גבר", שכנראה קשור להיותו גבר (למשל, לא שדווקא גבר עקף אותך בתור בחנות בלי שתשימי לב ולא אשה..), וממילא בוטות התנהלותו, מצטיירת אצלך כדבר "גברי". ואת לא סובלת את "הגברים הללו"..

זה מובן לגמרי.

יש אפשרות לנסות להתבונן מבפנים, מה הנקודה שמסלידה אותך. האם באמת זה דבר אופייני. האם, למשל אם תתחתני עם אדם בעל מידות טובות ועדין נפש, עדיין זה היה כך.

ויש אפשרות ללכת לטיפול (אבל צריך מישהי טובה בשביל זה. שלא תקלקל). להיעזר כדי לבודד את מה שהיה. לעכל, להתגבר, להדוף מתוכך. לרומם את עצמך - ולבנות קומה חדשה.

נקוה שבעז"ה כשתצאי מזה, ותזכי להקים בית טוב - מי שתתחתני איתו יהיה השלמת התיקון לדבר הלא טוב שחווית. 

כי אצל בנים זה גם משיכה פיזית-כימית שיכולה להיות גם אם אני שונא מישהי..

(למה את שונאת אותי? לא עשיתי לך כלום.. נעלבתי )

בלי קשר.

[ובכלל - כל ה"הגדרות" הללו - לא רק לגבי מישהי כמותך, יש בהן שקר גדול. "מכריח" אנשים כביכול "להגדיר"... הבל]

אם את "שונאת גברים" - 

אולי נתקלת בהתנהלויות בוטות של גברים שדחו אותך.

אולי נתקלת פעם אישית במשהו כזה.

אולי את חוששת, בין בגל השלב בחיים. בין בגלל דברים ששמעת/קראת.

תנסי לבדוק בתוך עצמך מה הגורם - ולפי זה לראות אם את יכולה לטפל בכך בעצמך או צריכה עזרה.

לא לפחד כלל....

1 מה שאת מתארת הוא שאת שונאת גברים. זה לא קשור למשיכה. 

2 השאלה - אם בכלל - היא אם את נמשכת לגברים. זאת פשוט ההגדרה

3 מה זה משנה בכלל? אין שום צורך להגדיר "מה" את. אם החשש שלך הוא שלא תצליחי להמשך לגברים אף פעם ולכן לא תצליחי להתחתן ולהקים משפחה - אוקיי, צריך לבדוק עד כמה זה חשש ריאלי, ואם יש דרך לוודא שהכל בסדר, או לתקן משהו שלא בסדר. חוץ מזה, זה לא משנה בכלל למי ולמה את נמשכת או לא נמשכת. אלא אם מסיבה מוזרה כלשהי את עושה מחקר על עצמך ונורא מעניין אותך לדעת. ואז תשובתי כאמור היא שכנראה לא אבל בטח יש אנשים מקצועיים ממני שיוכלו לתת לך את התשובה שאת לא.

ויש לך כל כך הרבה דברים לבטא את עצמך ולהגדיר את עצמך שלא ברור לי למה זה צריך להיות הזהות שלך - גם אילו זה היה תיאור נכון עובדתית

סביר שעם הזמן תגלי שאין מה לדאוג.

אם את רוצה לבדוק מקצועית, זה יכול להרגיע אותך.

אם הזמן לא יביא איתו פתרון, אז גם כדאי לבדוק מקצועית.

אבל תיזהרי שיהיה ברור לאנשי המקצוע שאת הולכת אליהם שזה היעד שלך - לבדוק האם את מסוגלת להימשך לגברים מספיק כדי להקים משפחה (נכון?) ולא מה הזהות/נטיה שלך. כי אלה שאלות שונות.

אבל אולי דווקא הדיעות הקדומות הן - שזה רע...

אני קצת התבלבלתי...

אם אין משיכה מינית בכלל זה אומר - א מיניות?

וזה עובר מתישהו?

אני לא חושבת שאני א מינית ואם נקלעתי למצב כזה אני מקווה מאד שזה יעבור אבל למה כל מי שנקרה בחיי לדבר איתו\ה על הנושא הזה מגיב בצורה כל כך בהולה...

זה רע הדבר הזה?

למה?

ממש מוזר....

לא התכוונתי להלחיץ אף אחד, סתם אני שואלת, סקרנות גרידא

זה לא משהו שאדם בחר....

אם הוא נולד ככה, הוא ממש לא אמור לסבול בגלל שיש בו מום מולד.

אני לא חושבת על עצמי ככה רק בדקתי. זהו.

רק מבררת....

מה זה ואם זה קשור אלי...

ב. עם כל הכבוד, אל תכניסי לעצמך מחשבות מבולבלות על "א-מיניות" ושאר ירקות. זה חלק מהקלקלה שקרתה כאן בשנים האחרונות, שמ"שיח הלגיטימציה", כבר הכל כביכול "מוגדר", ובכלל, כאילו זה עניינו של האדם, לפי זה מגדירים "אותו". די עם זה. אל תעסקי בכך בכלל.

ולגבי הענין הראשון. אני באמת לא חושב שזה "מבהיל" אפילו במשהו. אם זה היה "ללא סיבה", אז זו היתה סתם שטות..

יש להניח שיש לך חברות, את לא בודדה; וממילא במקומותינו - ולא רק - ב"ה בד"כ רוב החברה של הבנות זה חברות ושל הבנים חברים.

הדבר היחידי המצער בכך, הוא מה שגורם לזה. כלומר, אם עברת משהו, כדברייך, שגרם לכך, אז בזה כדאי לטפל. בכך שמשהו גרם לך להתייחסות כוללנית שמעוותת מן הסתם מציאות  שיכולה להיות בצורה כשרה עם אדם טוב. ובכלל, הסתכלות על אנשים רבים, כאילו הם מה שהם לא (לא שאין כאלה שאולי מתאים להם מה שאת חושבת..).

זה חשוב גם, כמובן, כדי שתוכלי להתחתן בצורה טובה. להקים בית טוב בישראל, ובשלב לא מאד מאוחר.

אם כי יש להניח, שאם אכן תעברי את המשוכה הבסיסית, ותוכלי להתחתן כראוי, ממילא המציאות הטובה שתביה בעז"ה, תעזור לך לשלח ממך את השאריות.

ב.תודה על התגובה, לא הכנסתי כאלה מחשבות, אני מנסה לחקור קצת על הצד הזה ואל תדאג, אני לא צופה לעצמי עדין חסר צפי או צפוי בצורה מעוותת...

הכל מעולה, רק ישנה בעיה שניסיתי לחקור עלי, אם זה קשור לכל מיני מושגים או שזה תחושה שחולפת כמו רשמים של טראומות שמתמוססים עם הזמן. עם התיחסות נכונה כמובן.

ונכון - יש רשמים של טראומות שמתמוססות עם הזמן;

יש רשמים כאלה, שאדם צריך לבחון בתוך עצמו איך הוא מעיף אותם ואדרבה, מתחזק על גביהן, מסתכל "מלמעלה" על הפוגע ועל עליבותו;

ולפעמים יש שצריך גם להיעזר בכך.

את נשמעת (נקראת) בחורה נבונה, מודעת לעצמך - תתבונני מה ראוי לעשות. איש לא יכול - בוודאי על סמך מעט ה"נתונים" שכאן - לדעת באופן וודאי מה הכי טוב לעשות מכל האפשרויות הללו.

אתה צודק לגמרי

בעיקרון יש לי עם מי להתייעץ, אצל מי שעשיתי אצלו את הקורס

אבל אני ממש מתביישת...

הוא יבקש את הסיפור - וזה לא הולך לקרות

וגם אם לא, אני מתביישת.

כי לא היה לי את זה מאז ומעולם...

אבל פעם לא היה לי אי משיכה ברמה כל כך קיצונית כמו עכשיו...

אבל אני מקווה שזה יעבוררררררר

איפה כתבתי שאני בת 16?

ותודה על הנחרצות במחמאות  

אני מודעת לצורך הזה וניסיתי לטפל בזה בכל מיני דרכים אבל לא טוב לי לפתוח את זה...
אני מעדיפה לתת לזמן להכהות את הכל... 

אני לא חושבת שטיפול יעזור - צעירים מעל עשרים

כן, ניסיתי דברים כמו פסיכולוג

למדתי אנ אל פי ואני יכולה לטפל בעצמי בדבר הזה אבל אני חושבת שדווקא הזמן יוכל לשכך את הרשמים

אוקיי אז תשכח שניה מזה שאני בת 16

למרות התגית שהספקת להדביק עלי בתוור - "בת 16"

אני מסוגלת לחשב נתונים בעצמי, פתחתי את השרשור כדי לחקור מעט על ההגדרה הנ"ל ולראות אם יש לה קשר אלי.

בעניין הטיפולים....

תשאיר לי להסתדר על הביורוקרטיה של זה

מפריע לך שאני בא עם פתרון לבעייה האפשרית שלך?

אני לא מוחק משהו כי הוא לא מוצא חן בעינייך. תשכחי מזה הכי מהר שאת יכולה

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)