אין מצב לעשות לבד?...

בכלל?

בשעת הדחק...?

אין איזשהו דין למקרים מיוחדים?

אני צריכה לבטל קללות שאני קיללתי...

לא שקיללו אותי...

א... אני אשמח מאד שזה יבטל גם קללות שקיללו אותי... אם כי אני לא ממש מודעת לקיומן...

אבל אני צריכה לבטל קללה ש א נ י קיללתי...

וכמובן שאני צוחק..

לא קיללתי אף אחד שם...

לא קשור לפורומים...

על וויכוח האם מותר להגיד ימ"ש על ישו..

על זה כיוונתי...

להסביר בדיחות זה כל כך גרוע..

להתפלל על המקולל\ת - אני לא אתפלל.

אבל אני אחזור בתשובה, זה כן.

מה בדיוק אמרת? את רוצה התרת נדרים כללית או על משהו ספציפי?

קיללתי.

רוצה לבטל.

לבד.

איך אני מוצאת מוצא?

פעם קראתי נדמה לי בזוהר,

שתנא אמר לשנות את הדיבור הרע מיד אחרי זה לדיבור טוב.

אז אולי גם כך זה יועיל.

תדברי עליו עליה, דברים טובים ההפך ממה שאמרת

למשל אמרת "ימח שמו וזכרו" תגידי "שיזכה להעמיד בנים ובני בנים לעבודתו יתברך"

במיוחד אתה!!!!!

אבל אני אומר מה שקראתי בזוהר.

שצריך לשנות את הדיבור מיד לאחר מכן לדבר חיובי הפוך ממה שאמר.

בבקשה אל תתחילו להתנגח שוב...

אני מחפש ביזיונות בכדי להאדיר את שכרי לעולם הבא

טובה הוא עושה לי , למה תבטל אותו מלעשות לי טובה?

יש שיגידו שאסור לעשות את זה ולשתוק לגמרי על הביזיון ,

ועוד למחול ? תוך כדי שהוא מקלל אותך?

ואני אומר לך, שזה הכרטיס לקרבת אלוקים אמתית. כי זה בדיוק מה שקורה כשאדם חוטא.

ישר נזכרים לפני אלוקים הזכויות של האדם . מוטב לעבד שיהיה כרבו

זה השרשור שלי!

סליחה, פשוט לצערי יש כאן יותר מדי מקום לחשוד שהבן אדם לא הכי במקום ואולי את לא תפלי ברשת אבל אחרים עלולים   (אין הכוונה למה שכתב כאן אלא למה שכתב בעבר ולמה שעתיד לכתב) .

סימנים מחשידים:

א. מביא דעות לא מקובלות ולא מבוססות ע"פ הראיה של גדולי הדורות.

ב. טוען שהוא ניק ותיק ובשרשור זה במקום להשתמש בותיק משתש בחדש (אם לכאורה אין לו צורך יותר בניק אנונימי שישתמש בישן)

ג. מביא הרבה דברים מהזוהר וידועים דברי רבותינו על לימוד הזוהר בגיל צעיר. זוהר צריך ללמד אחרי בשלות נפשית ועם הדרכה מרב. וקרו הרבה דברים נוראיים מלימוד לא נכון של דברי הזהר בצורה לא נכונה לדוג' שבתי צבי ימח שמו וזכרו שם רשעים ירקב.

יכול להיות גם שהבן אדם תמים ואין לו כוונות מרושעות או נוראיות אבל עד לא יוכח נראה לי מוכרח להסתייג ממנו בכל דרך ושיהיה ברור לרבים.

אז וב פעם סליחה מקווה שהובהרתי כראוי.

עליך יאמר "כיסוי חטאה" כי מהמעט שנשאר לך

יעשו לי לבוש רוחני בגן עדן.

איני ירא ממך, את האדם האמיתי משתיקים כי אצלו האמת מונחת

תן להם לאנשים לבחור אם ללכת בדרך הרכילות והוצאת השם רע שלך

או ללכת בדרכי.

ברם, אני מוחל לך על הדברים שכתבת עלי

ואין לי עליך כלום בליבי

אתם רגילים לריב?

זה מה שהבנתי מהנאמר בשרשור...

אך כנראה שהוא כבר מכיר אותי מיום שנבראתי.

כך לפי מה שכתב עלי..

טוב... 

זה קצת היה נשמע רע המגילה הזו...

אמנם אני מסכים שלצטט זוהר ככה חופשי זה טיפשי אבל אני לא "ישרוף" מישהו בגלל זה..

ונוצרי אמיתי לא היה מדבר כל כך הרבה טוב על התורה והקב"ה אז נראה לי חששות מוגזמים..

חבל שלמד זוהר בלי הכנה ראויה וחבל שקרא בספרי מינים-אבל נראה לי מוגזם לנצר אותו..

זוהר זה דבר נפלא. מדרש יפהפה שמומלץ לכל אחד בחום. אכן מי שלא מבין בזה כדאי שפחות יתעסק בדברים שאין להם פשט והם רק קבלה... 

אין שום בעיה "לצטט זוהר ככה חופשי".

מילא היה מביא זוהר, לבינתיים זה סברת כרס... וגם היא אינה עצה רעה. ואני רחוק מלהסכים עם הדעות של הנ"ל.

למה תרצי לבטל את הקללה?

אם האדם לא סולח בליבו , השנאה קיימת ונשארת בעודה גם אם תבטלי את הקללה.

אני לא אספר סיפורים, פשוט רציתי לדעת איך מבטלים קללה.

בלי גברים.

אני לבד, עם עצמי וזהו.

היא שאת לא רוצה לספר על זה, אז נראה לי שבהתרת קללות אף פעם לא מפרטים, ויש מקומות שבהם נוהגים בכל מיני הזדמנויות לעשות התרת קללות לכל הציבור.

לא יודע האם יש צורך בזה, ומסתבר בעיני שלהתפלל שהקללה לא תחול יכול להועיל, אבל אין לי הבנה בדברים האלה.

אמרת מילה לא יפה או ברכה ארוכה?

הקללה התקיימה... והתחרטתי...

מה טעם בלבטל אותה?

מבינה את הסקרנות אבל אני לא הולכת לפרט...

אין דרך לבטל קללה ב"יחידה"?

כי מצד אחד את כותבת שהקללה התקיימה,

כלומר את רוצה לבטל את השורש שלדעתך גרם לזה. רב יוכל להגיד לך אם יש בזה בכלל תועלת.

למעשה, את לא יכולה גם להיות בטוחה במאה אחוז שזה מה שגרם למה שקרה. אלא אם כן זה משהו מאוד ספציפי..

תשאלי רב . 

כי כמה שאנשים ידעו כאן הלכות נדרים ושבועות

עדין , נראה שאת שואלת שאלה אחרת לגמרי . על דבר שכבר נעשה

ועל זה בטח יש דין מיוחד

סתם לא יפה לקלל - ואולי אם קיללת, היתה לך סיבה טובה..

מכל מקום, זה לא כמו התרת נדרים. נדר, זה דין תורה. אם אדם רוצה לבטל אותו - יש פרוצדורה של התרת נדרים.

לא חושב שבאיזשהו מקום בש"ס (יש הרי מסכת שלמה "נדרים") מוזכרת הלכה של "התרת קללות"... גם לא בשולחן ערוך.

אלא מה? לא נעים לך שקיללת. את גם לא רוצה שזה יתקיים חלילה.

תגידי לה', בשפה פשוטה, שאת חוזרת בך ממה שקיללת את.. ומבקשת שלא יתקיים....

ועייני כאן אולי:

הסרת קללה | דין - שאל את הרב

וגם ככה הוא יענה לך בדיוק מה לעשות

משהו של 24 שעות זה בית דין וכל פעם מתחלף רב

רשום לי

אני אעדכן מה התשובה, אבל לא עכשיו...

שאולי חשבה שיש לכך את החומרה ההלכתית של נדרים. אז לא.

עייני מה שהגבתי לעיל אלייך...

מי אמר בכלל ש"קללה" שלך זה משהו.... - צעירים מעל עשרים

יש נוסח מסוים של "התרת קללות". לא ברור לי מה בדיוק הוא עושה, אבל אני מניח שהוא לא יזיק.

כיון שאין לו שום תוקף הלכתי (בניגוד להתרת נדרים), אין שום כלל הלכתי שמגביל את זה, וממילא זה עלול לחול באותה מידה אם תגידי את זה לבד.

התרת נדרים דורשת שלשה תלמידי חכמים, ובפועל מספיק אדם אחד שיודע הלכות נדרים ועוד שניים, ומספיק שאחד מהם יודע מה הנדר - לא צריך שכולם ידעו. אם אינני טועה, זה שיודע הלכות נדרים צריך להיות זה שיודע מה הנדר.

אבל כאמור, זה לא קשור למקרה שלך.

מקובל לעשות התרת קללות במנין.

אני בטוח שיש מספיק מקומות שיפרסמו שהם עושים התרת קללות בשופרות ומי יודע מה עוד לכל מי שיתרום להם מאה שקל.

במיוחד כדאי לך לשים לב לקראת ערב ראש חודש. את יכולה לחפש דרך למנות שליח לזה (הייתי מתנדב בשמחה אבל אינני בטוח שבערב ראש חודש הקרוב אהיה במקום שיש בו התרת קללות)

בהצלחה. תתחילי לברך אנשים (ואותי ) ואולי זה יתקיים לא פחות. ותתברכי גם את.

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים