המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום לקראת נישואין וזוגיות

בהנהלת: יעל מהדרום , ברוקולי , ארץ השוקולד , נגמרו לי השמות
מכתב פתיחה
אברכות-כלכלהנועה גבריאל
יצא לי בזמן האחרון להגיד לכל מיני אנשים שאני רוצה בעז"ה בעל שיהיה אברך בשנים הראשונות ואז יצא לעבוד וכו.
וכמעט כולם שאלו אותי-מה יהיה מבחינה כלכלית?

עכשיו, אני גם שואלת את עצמי את זה, אבל למה להכניס את עצמי לדאגות מעכשיו?
אני מכירה אברכים שחיים טוב(למרות שלא עוזרים להם הרבה) וכאלה שפחות.
בעיני זה עניין של גישה:
כסף=ברכה.
יש כאלה שיהיו הייטקסיטים ויגמרו את החודש במינוס, ויש אברכים שאפילו יצליחו לחסוך ולא מתוך דוחק.
אם אני מאמינה בערך התורה אז למה לא ללכת נגד ההגיון?
אני לא מוכנה שאני ירד משמעוציתית ברמת החיים שלי, כי זה יעשה לי רע.
להצטמצם בדברים מסוימים-הגיוני.
אבל לא מעבר.
וגם מן הסתם אני אצטרך לעבוד במקצוע שמכניס טוב.

אתם חושבים שזה עניין של גישה בחיים?
שיש כאלה שיזרקו את ההגיון ויבטחו בה' שיביא להם כסף, וימשיכו לחיות באותה רמת חיים שהם היו רגילים בלי לגמור את החודש במינוס.
או שצריכים להיות הגיונים ולהצטמצם ולחשבן כל גרוש, ולחיות "חיי מסכנות" רק בגלל שזה בית של תורה.

עם איזה גישה אתם מסכימים?
תחכימו אותי😁

פעם הייתי בשיחה עם פעמוניםadvfb

והם אמרו שהתנהלות כלכלית טובה היא התנהלות כלכלית מודעת.

אם אתה יודע כמה אתה מוציא על מה ואתה מודע להשלכות של זה (כמה היית יכול להרוויח אם לא היית משקיע כסף במשהו מסויים) אז ההתנהלות שלך טובה.

הרבה פעמים מודעות כללית קשורה למודעות כלכלית אע"פ שהם שני דברים שונים.

 

הם נתנו שם דוגמא למישהו שקונה פחית פעם בשבוע.

בכסף הזה הוא יכל לחסוך בשנה יותר מ1000 ש"ח.

אם הוא מוכן לשאת בתוצאות - תפאדל, מצויין.

 

לעניינו,

צריך לראות אם יש לך (יכולה להיות לך) הכנסה כלשהי מהצד, חסכון וכולי.

מתי את מסיימת את התואר.

כמה הוצאות בדר"כ אמורות להיות.

 

ממליץ קודם כל לבחון מסגרת אישית בלי לבנות על ההורים.

אם ההורים מרצונם הטוב נותנים אפשר לקבל.

 

בצורה ישירה אענה למה ששאלת -

גם מי שאומר "איזה משוגעת? מה תעשי? איך תחיי"

וגם מי שאומר "ה' יעזור ותעשי מה שבא לך"

לא מתייחס בצורה עניינית.

 

בצורה עניינית צריך לחשב הערכה גסה מה זה דורש ממך ואם את מסוגלת לעמוד בזה

אם לא נסתמך על ההוריםנועה גבריאל
אז על מי כן?
כרגע, אני מסתמכת רק על ההורים.
תואר-לוקח לפחות איזה 4 שנים...
ונגיד אעבוד תוך כדי-כמה כבר אפשר להרוויח?2,000? 3,000?
זה בקושי שכירות.

יש דברים שאני יודעת שאם אני אוותר עליהם אז זה לא יעשה לי טוב.
כמו בגדים בחנויות מסויימות, או יציאות עם חברות למקומות מסויימים וכו.

אבל באמת כשאני מסתכלת על זה נטו על הכסף שיהיה לנו בעז"ה בלי העזרה מההורים(בשנים הראשונות) זה על סף הבלתי אפשרי.
מתחתנים כשניתן לצאת לחיים עצמאיים.קרן-הפוך
הורים יכולים לעזור, וזה כמובן מבורך ועוזר, למי שההורים יכולים לעזור.
אך לא בונים חיי נישואים תוך הסתמכות כלכלית על ההורים.
זה עניין של סדרי עדיפויותadvfb

במקרה בו הורים רוצים לעזור באהבה ומבינים את החשיבות צריך לשקול את זה.

לא כדאי לפסול על הסף.

 

מזתומרת לפסול על הסף?נועה גבריאל
השאלה היא מתי אפשר לצאת לחיים עצמאים?נועה גבריאל
נכון,לא בגיל 18.
אבל גם לא בגיל 25.
אם נלך על המינימום.
זה אומר שבגיל 19(נגיד שאני קטנה בשנתון) אז נגמר השירות.
וזה ונגיד ולא עושים מדרשה/עוד שנת שירות.
ואז הולכים ללמוד תואר שגם במינימום הוא עוד איזה 4 שנים.
ככה שכבר הגענו לגיל 23.
ורק בגיל 23 אפשר לצאת לשוק העבודה ולהרוויח "טוב"(יחסית).
אז רק בגיל 23 נתחיל לצאת?לא נשמע לי הגיוני.
לא פשוט לחיות חיי אברכותadvfb

ואם זה לא מתאפשר לא צריך להשתגע מזה.

מי שעושה הסדר רגיל וזהו סה"כ מסיים שיעור ה' ויכול לעבוד בגיל 23.

ששני בני הזוג יכולים לעבוד - אפשר להסתדר.

ואם בחיי אברכות עסקינן - לפעמים מרוויחים גם מהצד סכומים יפים שעוזרים.

 

לדעת שזה לשלם מחיר לחיות חיי אברכות אין ספק בזה.

 

כןנועה גבריאל
אבל לרוב בחורים אחרי הסדר הולכים ללמוד תואר גם במשך איזה 4 שנים(כמו האורך של חיי האברכות).
אז זה משכורת כמו של בעל אברך אם נגיד ואותו בחור שלומד תואר אחרי הסדר עובד מהצד.
אז עם זה כן אפשר להסתדר?
לרוב גם אברכים לומדים תוך כדי איזה משו.
נגיד חינוך/דיינות/רבנות וכו.
אז הם גם יצאו אחרי שנות האברכות עם מעין תואר שיכלו לעבוד באמצעותו אחר כך ולהרוויח כסף.
זוג סטודנטים ששניהם עובדיםadvfb

זה גם לא פשוט אבל נראה לי שאפשרי

 

אולי אפילו יותר קל אברך שגם מקבל מלגה וגם עובד.

 

אגב, יש מסלולים שונים לאברכים.

ישיבות שנותנים דירה זה ממש שיא עולם. אבל יחסית נדיר

יש גם כאלה שהם אברכיםנועה גבריאל
ועובדים בעבודות מהצד.
אני חושבת שבציונות הדתית זה יותר נפוץ.
אז עם זה אפשר להתסדר אפילו יותר טוב מבעל שהוא סטודנט.
אני טועה?
למה תמיד משייכים את האברכים לחיי עוני?
אני חושבת שזה ממש תלוי בגישה, אפשר לחיות חיים נורמלים לגמרי עם התורה היא באמת ערך עליון עבור הזוג ויש להם אמוה.
וכמובן שהם צריכים לעשות השתדלות מבחינה כלכלית.
אולי כדאי לדבר עם נשים שנשואות לאברךadvfb

חיי עוני אולי לא אבל זה כן יכול מאוד לגרום לצמצום.

דיבור עם חבר אברך הראה לי שאכן זה נוכח.

מה נוכח?הצמצום?נועה גבריאל
אני דיברתי עם אשת אברך כמה פעמים.
והיא באמת חיה חיים טובים-בית ממש נחמד, אוכל בשפע, מותגים, יציאה עם חברות למסעדה וכו וכו.
ושאלתי אותה איך היא יכולה ככה להרשות לעצמה וחא להיכנס למינוס.
(עכשיו בעלה עובד, אז שניהם עובדים...
אבל בשחב הראשוני הוא היה אברך).
והיא אירה לי שזה עניין של גישה.
היא באמת סמכה על ה' שיביא לה פרנסה, ומה שהיה חשוב לה והיא רצתה אז היא פשוט קנתה, וה' באמת הביא פרנסה.
והיא אמרה שכמעט ולא הייתה לה עזרה.

זה שיא העודד אותי.
ופה-רק מורידים אותי מהעניין חחח.
אבל אל דאגה, אני עדיין מאמינה במה שאני רוצה.
רק מנסה ממש להוריד את עצמי מהעניין של לסמוך על ההורים, כי אני עושה את זה כל הזמן(גם ההורים שלי אחראים לעניין, זאת לא רק בעיה שלי).
בהצלחה בעצמאותadvfb

נשמע יפה, חושבש שמודעות זה דבר חשוב.

אבל באמת אין ממה להלחץ ממה שעדיין לא קרה

נעבור בגשר ונחצה אותו

נכוןנועה גבריאל
תודה על כל התגובות המחכימות🙏
לא מסתמכים על נסחופשיה לנפשי
זו פשוט גישה שיכולה להוציא אותי מדעתי
אין אצלי דבר כזה להוציא כסף שאין פשוט לא.
אלא אם כן זה משהו הכרחי
אני אברכיתאברכית בשמחה
@נו@נועה גבריאל
מוסמנת בכיף בפרטי.
קראתי קצת את התגובות שלך.. יש לך כל מיני הנחות יסוד קטנות שלטו דווקא נכונות..
אני אשמח😁נועה גבריאל
תודה
בואי.. תשלחי לי בפרטיאברכית בשמחה
שלחתי😁נועה גבריאל
להתחתן בשנה האחרונה לתואר והלאה.קרן-הפוך
אפשר לעבוד בעבודות שונות ולהתקיים בצימצום בשנה האחרונה לתואר ועם סיום התואר לבנות על השתכרות נורמלית

בתנאי כמובן שהתואר הוא במקצוע או בתחום שאפשר להתפרנס ממנו.
לא סתם תואר שיישאר תעודה על הקיר.
עדיין זה קשהנועה גבריאל
עוד דברים שכדאי לך להתייחס אליהםadvfb

תלוי איזה תואר את לומדת, כמה מלגה, איפה אתם גרים (שכירות), האם בעלך לעתיד יעבוד מהצד

הגיוני שאם אני רוצה אברך בשנים הראשונותנועה גבריאל
אז אני צריכה ללמוד מקצוע שמכניס טוב.
וכל עניין השכירות וכו זה באמת קשוח.
בכללי כל עניין הפרנסה זה קשוח.
אופ, למה האדם הראשון חטא???😭
קודם כל תחשבי מה יעשה לך טובadvfb

אחרי זה תחשבי על השאר,

זה הטעם שלי 

אתה מדבר על הקטע של התואר?נועה גבריאל
כן, וגם באופן כלליadvfb

לכוון את החיים בכיוון אישי בלי לבנות על מאן דהו שעדיין לא בא

לא נשמע לי הגיונינועה גבריאל
אני מבססת את החיים שלי גם בחשיבה על העתיד המשותף.
כמובן שאני לא אלך ללמוד מקצוע רק כי הוא מכניס כסף, בחיים לא.
אני אחשוב בעיקר על הפן האישי שלי.
אבל ברור לי שאני חייבת לסדר לי את החיים גם מבחינת מחשבה לעתיד.
הגיוניadvfb


נשמההיי (:
הייתי בדיעה שלך המון זמן וקצת שיניתי אותה קצת
משהו חשוב,
שימי לב שבתור אישה נשואה יהיה לך כ"כ הרבה תפקידים
בעיני התפקיד הכי חשוב של הנשים זה גידול הילדים ולא פרנסה
לכן אם את שמה את זה כדבר שהכי חשוב לך
את צריכה שבעלך גם יעבוד
וגם שתסמכי עליו שהוא יפרנס!!
ויכניס בכל זמן שיש לו גם תורה כמובן
אבל התפקיד העיקרי של אישה בעיני זה לגדל ילדים ולא לדאוג כל היום לפרנסה
למה הגבר חותם על כתובה? כי זה תפקידו
אז שיילמד תורה כמובן אבל שגם לו יהיה מקצוע
וזה לא צריך להיות הדאגה שלך..
תודה על התגובה🙏נועה גבריאל
אני לא חושבת שזה אמור להוות בכלל דאגה של אף אחד משנינו.
פרנסה זה משמיים, בדיוק כמו המון דברים בחיים.
בעניין הבריאות-יש לך למה לדאוג?זה לא בידיים שלך.
כנל לפרנסה.
עכשיו, ברור שאני צריכה לעשות השתדלות, ברור לי!
אבל אני חושבת שאם אני רוצה בית של תורה, שהבעל יקדיש את רוב היום שלו לתורה, אז עניין הפרנסה צריך להיות עלי במידה כזו או אחרת.
בסופו של דבר האישה צריכה להקדיש המון המון לטובת זה שבעלה ישב וילמד תורה.
וסורי-אבל אם הוא ילך לדף יומי בסוף היום זה לא מספק אותי(באמת בלי לזלזל בכאלה שכן הולכים לשיעור דף יומי, בעיני זו מעלה עצומה, אבל אברך זה לא כזה).
אז גם לדרוש ממנו להביא לי פרנסה בשפע לבית? לא נשמע לי פרקטי כל כך.

אני מוציאה את המילה דאגה מהמשבצת.
הכל בידי שמים, אך לא בלי השתדלות שלנו לחיות בלי ניסיםקרן-הפוך
מהדברים שלך זה קצת נשמע כמו לחיות על הנס.

האדם עושה את ההשתדלות שלו, והקב״ה מנווט את מהלך החיים - אך ״לא בשמים היא״, לא מחכים לשפע שירד בלי מאמץ והשתדלות של כל אחד לפי יכולתו.

אם חולים לא הולכים לרופא?
את צודקתadvfb

אבל המציאות מראה שיש אברכים, איך הם חיים?

האישה מפרנסת וחיים יותר בצמצוםעלמא22
אגב, הרבה זוגות בתחילת החיים מתנהלים בצמצום עד שהם מתאזנים מבחינה כלכלית
אבלהיי (:
אולי פשוט צריך בעל חרוץ?
שיעבוד 8 שעות
וילמד 8 שעות?
אבל... בית של תורה יכול להיות לא דווקא עם הבעל לומד כל היום
זה יכול להגיע מאווירה וחשיבות ומהאישה
ואת לא דווקא חייבת לחיות בצמצום
בעיני כן הפרנסה צריכה להיות על הגבר
אבא שלי אברך כבר יותר מ20 והפרנסה גם עליו וגם הלימוד תורה
חושבת שזה פשוט לא הדאגה שלנו
את צודקתנועה גבריאל
אבל אני חושבת שגם האישה צריכה להיות מעורבת בעניין הפרנסה, העולם השתנה.

וצודקת לגמרי-
לא חייב שהבעל ילמד כל היום, אפשרי שחצי יום יעבוד וחצי יום ילמד.
ואיפה להיות בביתנסיכה יפה
בהנחה שלא רוצים אבא של שבת וגם אז הוא גמור..
אברכים עוזרים הרבה, זה ממש בדוק.נועה גבריאל
הם לרוב לוקחים את הילדים לגנים, מוציאים אותם, מביאים להם אוכל לפני שהם יוצאים לסדר צהרים/ערב.
חוזרים אחר כך לעזור במקלחות וכו.
אם לבעל יש רצון לעזור-באמת שמהבחינה הזו אני לא דואגת.
שום דבר לא בדוק. השורה התחתונהתפוחית 1
שכתבת היא הקובעת ⁦⁩
זה שהוא אברך לא בהכרח אומר שהוא עוזר...צריך לשים דגש נפרד גם על מידות טובות
וואי ברור ברור!!!נועה גבריאל
אברך לא שווה אדם טוב תמיד, מידות טובות זה במקום הראשון, לפני הכל!
זה מאוד ייחודיadvfb

שמעתא בעי צילותא = צריך נחת ויישוב דעת כדי ללמוד כמו שצריך.

הדאגה לפרנסה היא זוגית וכל זוג ספציפי איך שהוא מחלק לעצמו את העניין ע"פ המטרה המשותפת

נכוןהיי (:
אבל גם מאוד חשוב לשים במרכז אז זה שהאישה צריכה נחת לגדל את הילדים
לדעתי יותר מאשר הגבר צריך נחת ללמוד תורה
ואני אומרתהיי (:
את זה אחרי שבאמת כל מי שנפגשתי איתו רצה להיות אברך והייתי ממש ממש במקום שלך
פשוט צריך לבדוק מה שורש הרצון
בית של תורה? אז אפשר שיהיה גם שהבעל מפרנס ולא לומד כל היום
וכל אלו שפגשת אותםנועה גבריאל
לא רצו גם לשלב עבודה?
אלא רצו כל היום ללמוד?
לעבוד זה לא מילה גסהadvfb

חיי אברכות כדרך חיים מתאימים לבודדים ולא לרוב.

לא חושב שסתרת את עניין זה רק חושב שכדאי לשים את הדיון הזה במקום הראוי לו

צודקנועה גבריאל
אני לא התייחסתי לאברכות כדרך חיים, אלא רק בשנים הראשונות.
אגב,advfb

את מתעקשת על זה או שזה משהו שאת מכוונת אליו ואם לא אז לא נורא?

הקטע שבעלי יהיה אברך ב3 שנים הראשונות כזה אחרי ההסדר/גבוהה?נועה גבריאל
כןadvfb

זה ממש ספציפי גם?

זזה חייב להיות אחרי 3 שנים מהמסלול הרגיל?

אני אגיד לך מהנועה גבריאל
אני תמיד אמרתי שאהיה גמישה וכו, ואז שזה בא לתכלס אז אני מגלה שיש לי עיקרון מאוד ברור.
אני ממש מאמינה שמישהו שעשה הסדר/גבוהה במשך 5 שנים, צריך ללמוד עוד כמה שנים בישיבה כדי לבסס את עצמו יותר, ואז הוא יוכל לצאת יותר לעולם.
זה מה שאני מאמינה ורואה לנכון בבית שאני רוצה להקים.
האברכות זה לא לכל החיים, אלא רק במשך השנים הראשונות-בערך 3 שנים.
אם הוא ירצה יותר אז כבר נשב ונראה איך מסתדרים מבחינה כלכלית וכו, ומה יהיה עם המקצוע שהוא ירצה ללמוד.
יתכן והוא ירצה לשלב את הלימודים תוך כדי האברכות אז פצצה.
יש כאלה שכבר לומדים תואר תוך כדי הגבוהה/ההסדר(ככה אבא שלי עשה ואני מכירה עוד) אז זה בכלל מעולה.
כי ככה הוא יוכל ללמוד תורה חצי יום ולעבוד חצי יום.

אז אין לי משו מאוד מוגדר- אבל עם זאת, הקטע של ללמוד עוד כמה שנים בישיבה מאוד עקרוני לי.
וכן-אני מעדיפה שיעבוד במקצועות שיש בהם יותר קודש ותורה.
רבנות, דינות, חינוך וכו.
מבחינתי גם שיהיה אברך(בשנים הראשונות) ויהיה סופר סתם.
אני באמת לא יודעת, הכל פתוח.
כדאי לך לשים דגש על המפשט האחרון ;)advfb

האיכות של השנים יותר חשובה מהכמות, זה בטוח.

אם השנים בישיבה נועדו לבסס את האדם - קצת קשה לבדוק את זה אבל הפרמטר הוא לא בהכרח שנים למרות שמי שנמצא הרבה שנים בישיבה אין ספק שיש לו סיבה.

זהו, התלבטתי אם לרשום אותונועה גבריאל
כי אני יודעת מה אני רוצה.
זה שאנשים אומרים לי דעות שונות ומנסים לבלבל אותי זה כבר משו אחר(לווא דווקא בפורום).
ואני עדיין חושבת שכמה שיותר שנים בישיבה זה יותר טוב, כמובן עד גבול מסויים.
אבל לגבי המשפט האחרון-
התכוונתי שכל מקרה לגופו.
כי כמו שאמרת זה האיכות ולא הכמות.
אז כל בחור זה עניין אחר, אבל הקטע של עוד שנים בישיבה/אברכות כן נחוץ לי.
נחוץ בשבילך או בשבילו?advfb


נחוץ לינועה גבריאל
כי אני חושבת שזה נחוץ לו.
שוב-
כל בחור לגופו.
אבל אני מסתכלת על הבית שאני שואפת להקים- ולפי זה מחליטה מה נחוץ.
לי חשוב שבעלי ילמד לפחות חצי יום תורה(לא מדקדקת עכשיו על הדקות/שעות,כן?).
ולכן בעיני השנים האלו בישיבה נחוצות כדי להקים את הבית שאני רוצה.
שואלadvfb

עד כמה נוכח הלימוד תורה של הבעל בבית

ולא רק עד כמה אלא איך.

כאילו אם אני אישה - מה היחס שלי ללימוד תורה של הבעל?

זה תלוי מסגרת?

מה האינדקציה לזה?

וואוויוסי כץ
כל מילה מילה
אני חושב כמוך מהכרות אישית עם עשרות אברכים אני אומר שיש צמצום ומצד שני שמחה אין סופית אני מקווה גם בעז"ה להתחיל כאברך ולא מבטיח עד 120 אבל יש שם אושר גם בלי הרבה עושר
זה ממש ממש נכון שבנא מאמין בהקב"ה אז הכל מגיע לו בלי להתאמץ.
כתבתי לךיוסי כץ
על מה שכתבת לפני זה קפץ בטעות
את יותר מצודקת - אלא שיש נורמה חברתית ולחץ חברתיקרן-הפוך
בקרב אוכלוסיות מסויימות, שהאידיאל הוא אברך.

הרי הרצון שלה לבעל אברך, לא בא סתם כי היא התעוררה בוקר אחד אחרי שחלמה על זה בלילה...
וואי וואי ממש לא!!נועה גבריאל
גילוי נאות-אני ממש לא חיה בחברת אברכים, להיפך.
כמעט כל גבר שאני מכירה עובד רוב היום.
בזמן האחרון שיצא לי להגיד לחברות/משפחה וכו שאני רוצה אחד שיהיה אברך בשנים הראשונות, הם היו בשוק.
לא כי לא מתאים לי, אלא כי זה לא הכי מקובל בחברה שאני חיה.
אז להגיד שזה לא בא ממני אלא מנורמה יברתית זה הדבר הכי תלוש בעולם.
כי אני הולכת כאן נגד נורמות חברתיות שגדלתי עליהם(לא בבית שלי, אלא בחברה שבה אני חיה).
אז עדיף לא לזרוק משפטים כאלה באוויר לפני שאת בררת מי אני וכו.
זה סתם מציק לשמוע דברים כאלה.
אני תומך בהחלטה עצמיתיוסי כץ
זה אמנם מאמץ אבל זה שווה אפילו לכמה שנים בודדות זה התחלה רוחנית!!!
מזתומרת החלטה עצמית?נועה גבריאל
שאף אחד לא עשה לךיוסי כץ
שטיפת מוח כמו במגזרים אחרים....
אהה לגמרינועה גבריאל
בגלל שאת לא מסכימה, אז גם היא לא באמת מתכוונת?ultracrepidam

את חושבת שלהיות אברך זה רעיון גרוע. נגיד.

אבל למה את לא מוכנה לקבל את זה שהיא חושבת שזה רעיון טוב? למה אצלה זה בגלל לחץ חברתי? אולי היא באמת רוצה את זה, בדיוק כמו שאת החלטת שזה לא מתאים?

תמיד הפריעה לי הגישה הפטרונית הזאת, כאילו אנשים שהחליטו להקדיש את חייהם לתורה לא מודעים למה שהם עושים

קשה לי לקבל שכל עשרות ואולי מאות האלפים שבוחריםקרן-הפוך
באורח חיים שהבעל אברך והאישה מפרנסת - עושים זאת אך ורק מבחירה אישית במלוא החופשיות לבחור אורח חיים אישי ומשפחתי.

אין זה סוד שהרבה דברים באורח החיים החרדי נעשים מתוך אילוצים ולא מתוך בחירה חופשית. אילוצים שכך הנורמה החברתית והקהילתית, ומי שנוהג אחרת, עשוי למצוא את עצמו ואת משפחתו ואת ילדיו ״עם כתם שחור״.

בכל עשרות ומאות אלפי האברכים, ללא יוצא מן הכלל, אין כאלו שהיו מעדיפים לצאת ולעבוד מסודר במקום לשבת בישיבות? לעשות שירות צבאי ואז לימודים אקדמאיים והשכלה רחבה?
או שהם מעדיפים לזרום עם הקו הרשמי של ההנהגה כי אחרת יבולע למשפחה ברבות הימים?
??ultracrepidam

בעולם החרדי? כן, ברור שהרוב המוחלט של אלה שחיים כאברכים הם כאלה שבין "שירות צבאי ואז לימודים אקדמאיים והשכלה רחבה" לבין "ללמוד תורה כל היום" אין בכלל התלבטות, והם חיים כאברכים מבחירה. מי שלא מבין ומקבל את זה (יאיר לפיד כמקרה קיצוני) פשוט לא מבין מה סולם הערכים החרדי.

כן, בעולם החרדי יכול להיות שאדם מרגיש מיצוי עצמי גבוה יותר כאברך מאשר כמהנדס בכיר וקצין במילואים. בטח שהאפשרות הזאת לא קורצת לו.

 

וכל זה, כשאת מדברת על העולם החרדי. שזה קצת מוזר, כי רוב הפורום כאן הם לא חרדים. ולכן, אם הם בחרו לחיות כאברכים, כנראה זה באמת סולם הערכים שלהם.

 

ברור שיש פה ושם אנשים שבוחרים מסלול חיים שלא מתאים להם. זה קורה בכל חברה, בכל תחום, מהרבה סיבות. אבל משום מה תמיד נטפלים ללומדי תורה כאילו רק הם אלה שמושפעים מלחץ חברתי. להיות קצין זה לא נובע מלחץ חברתי? לקנות דירת יוקרה ורכב חדש כל שנה זה לא לחץ חברתי?

 

כל עוד לא תתני לאפשרות הזאת מקום, ותחליטי בשבילם ש"לא סביר שהם באמת מאמינים בזה", את לא באמת יכולה לנהל שיח בנושא.

(ושוב, זאת הטעות של יאיר לפיד - הוא חושב שחרדים הם עם אותו סולם ערכים שלו ופשוט בוחרים מסיבה לא מובנת להשקיע את החיים שלהם במשהו לא מובן. ולכן כל ה"פתרונות" שלו לבעיות *אמיתיות* לא יכולים להצליח)

בחברה הלא חרדית, בחירה אישית שלי לא משפיעהקרן-הפוך
על השידוכים של בני משפחתי...

אחת האילוצים הכי חזקים, ואף היה כאן שרשור בנושא בחודש האחרון - פגיעה בסיכויי השידוכים של בני המשפחה, אם יש חריגה מהקו של ההנהגה.

אם אחד מבני המשפחה הרווקים הולך לצבא - פוגע בסיכויי השידוכים של האחים והאחיות.
אם בת רווקה בוחרת לעבור לקיים אורח לא חרדי, פוגעת בסיכויי השידוכים של האחים.

מכירה גברים שהולכים עם שני פלאפונים, אחד כשר ואחד רגיל, כי את הכשר מחזיקים לצרכים פנים-מגזריים.



במשפחה הקרובה, דוד של בעלי, האבא התחרד. גר במסגרת חרדית ליטאית.
גם אישתו דתית לאומית שהתחרדה.
ההורים לא מצליחים למצוא שידוכים ראויים כיוון שיש כתם.
הסבים משני הצדדים הם כיפה סרוגה.
אבל כאן אנחנו מדברים על חברה לא חרדיתultracrepidam

זאת ההנחה שלי לגבי כולם כאן אלא אם ציינו בפירוש אחרת.

כי בחברה החרדית גם אין שימוש באינטרנט לצרכים כמו כתיבה בפורום הזה. זה מספיק כדי ליצור כתם על האדם.

 

 

וגם בחברה החרדית אני חולק על הניתוח שלך (העובדות נכונות, הפרשנות נכונה רק חלקית) אבל זה לא הנושא כאן

 

אני רואה דברים אחריםיוסי כץ
ואני מקורב לקבוצה חרדית גדולה
אני דתיה לאומיתנועה גבריאל
ורוב רובם של הדתיים לאומים, בעיקר בחברה שלי לומדים תואר ועובדים רוב היום.
אז באמת לא הבנתי מאיפה היציאה הזו.
כי כנראה שאם בגיל כזה החלטתי שאני רוצה כיוון אחר מהנורמה החברתית המקובלת אצלנו, אז זה לא לחץ חברתי.
חבל שאנשים מסיקים מסקנות כזה מהר ויורים חיצים.
מתנצלת אם פגעתי בך. חשבתי שאת חרדית.קרן-הפוך
הכל טוב, סתם זה היה נשמע תלוש.נועה גבריאל
אז אני אסביר לך..Reminder
אפשר להסתדר בלי עזרת ההורים
צריך מוכנות ומודעות.

למשל יש בנות שבמקום שנת חופש של שירות מתחילות תואר.. ועובדות בשנה שניה/שלישית כבר (בחלק מהתחומים זה מתאפשר.)
כמו כן אפשר לעבוד בשמינית ולחסוך קצת...


מזה קצת?נועה גבריאל
סתם מעניין אותי-
כמה צריך לחסוך לפני שמתחילים ללמוד תואר?
אמ לי אישית הוא די ממומןReminder
(לא מההורים, אפשר לקרוא לזה מלגה למרות שזה לא בדיוק)
ואני גרה בבית של ההורים,
כך שהכסף שחסכתי ב"ה עדיין נשאר למקרה שאצטרך.

נניח ומשהי עובדת בשמינית כמה חודשים, אפשר להרוויח 3/4 בחודש כשרוצים לשלב גם מבחני בגרויות מגמות וכו ויש עומס, אז סהכ אפשר לצאת עם 10-20k נניח?
שזה לא הרבה בכלל אבל כן יכול לעזור אם נתקעים מתישהוא.
אם יש 20k זה מספיק בעניך? נשמע לי קצתנועה גבריאל
מספיק למה?Reminder
אפשר לממן מזה שנה ראשונה לתואר נגיד למי שאין לה מלגה.
אפשר להחליט שמפרישים סכום קבוע בחודש עד שגומרים את התואר ומתחילים לעבוד במשרה מלאה

לא יודעת, בכל אופן זה ענין של תרבות כלכלית, כמה מחונכים לעבודה.
לווא דווקאנועה גבריאל
אם אלמד תואר שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לשח
לב עבודה?
זה לא קשור לתרבות..
אין דבר כזה בלתי אפשרי..Reminder
תראי.
מאד תלוי באיזה תחום, לא מבינה ברובם.
אם נדבר על מדמח נגיד-
זה תואר שנחשב מאתגר, אני נגיד תחילת שנה ב ולא עובדת כרגע.
לצערי.
אני כן מרגישה שיכלתי לשלב ובמקום סתם מבזבזת את הזמן המיותר בסדרות/ כתיבת הודעות בפורומים למשל.
בכא שנה ג יותר קלילה ובה כבר אפשר לשלב עבודה. ממש ממש מקווה שאוכל בעז"ה.


זה בעיני כן קשור לתרבות. תסלחי לי על זה, אבל חושבת שיש הבדל בין איך שחינכו אותי לדרכי חינוך ברוב האולפנות-
אצלנו חינכו לתואר ועבודה ישר.
לא לשירות מדרשה, שנת חופש כדי להחליט מי אני ואז לימודים..
וזה משפיע. אלו שנים קריטיות
אבל זה גם ענין של סדר עדיפויות, את עובדת כי צריך או כי בא לך..
את עובדת כי צריך או כי באלך?נועה גבריאל
אני לא עובדת אז לא יכולה לענות על זה.
אבל אני עושה שנת שירות לא כי אני צריכה אלא כי אני רוצה, אם לא הייתי רוצה לא הייתי עושה.
עבדתי כי בא לי, לכן הפסקתי כשלא התאים לי..Reminder
אם הייתי עובדת כי הייתי צריכה כדי להתקיים, כדי לשלם את הלחם והחלב של החודש הבא, או כדי לממן בין היתר את האוכל בשנה הבאה כשאהיה אברכית, יש מצב שהייתי מוצאת את הדרך לשלב.

אהה וואו, יפה לךנועה גבריאל
עבודה בלימודים - כוונתך לסתם עבודה או עבודה מקצועית שקשורהקרן-הפוך
לתואר?

כי למצוא עבודה תואמת למדעי המחשב עוד במהלך הלימודים -קשה ונדיר.
וכיום עם המצב שאלפים מובטלים או בחל״ת בגלל הקורונה - כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודה בתחום מדעי המחשב לחסרי ניסיון.
גם במדמח יש תחומים..Reminder
יש תחומים פחות 'שווים' שאליהם קל יותר להתקבל איך שהבנתי, כמו qa
אבל עבודה בתחום לא תתרום לקוח אם רוצים לעבוד אחכ בתחומים אחרים איך שהבנתי?
כלומר חלק מהקטע של עבודת סטודנט זה התרומה לנסיון.. אז די מפספסים את זה פה לפי הבנתי.
לא יודעת.
יש מצב שצריך קשרים כדי להתקבל לתחומים משמעותיים יותר?
אולי💁‍♀️


עבודה ב QA לא תתרום לקו״ח... למי שמכוון לעבוד בפיתוחקרן-הפוך
והבחינות למשרות קשות ומאוד מתאגרות, וכרוכות בחידות הקשות שאיתם מאתגרים את המועמדים למשרות בתחום מדעי המחשב.

https://eytam.com/eytam/he/files/articles/update88-hitech_exams.pdf

http://portal.idc.ac.il/he/main/services/careerdevelopmentcenter/documents/%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%91%D7%9C%20%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%92%D7%95%D7%92%D7%9C.pdf
יואו שאלות מגניבות🤩Reminder
תודה על הקישורים👍
אגב קשה לי להאמין שזה סגנון הדברים ששואלים, הלוואי. באחד מהקישורים כתוב 2003, השוק עד כדי כך לא השתנה מאז?
השאלה אם ההורים שלך מעוניינים בזה גםאור חיי
זה נחמד לרצות להישען על ההורים , יש להם את היכולת לזה? רצון?
שיגיע הזמן אני אראה בעז"הנועה גבריאל
נראלי שכן בצורה כזו או אחרת
יש פה שני נושאיםהיום הוא היום
א. מה את מחפשת בבעל אברך- את רוצה שיהיה צדיק, בן תורה שילמד הרבה, משהו אחר? כי לדעתי מאד חשוב שתדעי מה חשוב לך ולא תורידי אפשרויות שיכולות להתאים (לדוגמא הבעל למד כבר 7 שנים בישיבה ועכשיו הוא ילמד במכון לב וישלב לימוד תורה רציני שם, הבעל הוא צדיק גדול,למד 5 שנים בישיבה הוא עכשיו ילמד תורה בבית ספר תורני. שני אלה הם לא אברכים אבל את בטוחה שהיית רוצה לפסול אותם?

ב. בנושא הכספים, יש פה מורכבות לרוב, אלא אם כן הישיבה נותנת לכם קרוואן או דירה שזה מאד מקל. אם משלבים את הלימוד ביחד עם עבודה בערב וכדומה נראה שאפשר לחיות ככה לפחות כמה שנים. אפשר כמובן להיעזר בהורים וגם את יכולה לפרוס את התואר שלך ליותר שנים וככה לעבוד יותר במקביל. אבל כל האפשרויות האלה הן לא הכי פשוטות ולכן התחלתי בהצעה שתדייקי מה את מחפשת באברכות.

אני נגד אברכות מעיקרוןחופשיה לנפשי
אלא אם כן האישה באמת מרוויחה מספיק
בכל אופן-זה המון עניין של ניהול נכון של הכסף(אפילו השקעות וחסכונות וכאלה) ופחות עניין של כמה מרוויחים.
דבר ראשון שאנחנו מסכימות עליו לדעתי😅Reminder
$$ultracrepidam

לזרוק את ההגיון - רעיון גרוע מאד

להיות אברך - רעיון מצוין

 

השאלה באמת מה המחירים שאת מוכנה לשלם. מה רמת החיים שאת דורשת, מה מקורות ההכנסה הצפויים, והאם את חושבת שאת מסוגלת לקבל את רמת החיים שאת רוצה, כאברכית, ממקורות ההכנסה שאת מצפה להם.

אם את מסוגלת לבנות תוכנית ריאלית - כדאי להתייעץ עם חברות שנישאו ושניסו - אז מצוין. אם את לא מסוגלת לבנות תוכנית כזאת, את יכולה להמשיך לרצות וזה טוב, אבל תצטרכי להיות מוכנה להתפשר ולוותר על משהו (תחליטי את על מה את מוכנה לוותר)

עם גישה ההפוכההפי
לא מחפשת אברך מחפשת גבר שיצא לעבוד וילמד בשעות הפנאי שלו .
אני שואפת לקנות דירה תגידי לי את איך קונים בית בלי לעבוד?
אני רואה סביבי זוגות שעובדים בעבודות שמכניסות ועדיין יש להם קושי בלקנות דירה
ברמה של הבחורה עורכת דין הגבר רופא ועדיין קיים קושי ..
אז לא חושבת שאני יכולה לתת לו לא לצאת לעבוד בטח שאני רוצה שהוא יתעסק בפן הכללי ביחד איתי כי אני לא אעמוד בלחץ.
גם אם ההורים עוזרים ונותנים עדיין קיים אתגר ברכישה.
האתגר יהיה קיים בכל מצבנועה גבריאל
לרוב בחורים אחרי הסדר/גבוהה הולכים ללמוד תואר גם במשך איזה 4 שנים(כמו האורך של חיי האברכות שאני רוצה בעז"ה).
אז זה משכורת כמו של בעל אברך אם נגיד ואותו בחור שלומד תואר אחרי הסדר עובד מהצד תוך כדי התואר.
אז עם זה כן אפשר להסתדר?
לרוב גם אברכים לומדים תוך כדי איזה משו.
נגיד חינוך/דיינות/רבנות וכו.
אז הם גם יצאו אחרי שנות האברכות עם מעין תואר שיכלו לעבוד באמצעותו אחר כך ולהרוויח כסף.
לא אמרתי שאני רוצה בעל אברך כל חיי, מתישהו הוא יצטרך להתפתח וללכת לעבוד(בעדיפות על מקצוע יותר תורני).
סתם קטע שכשאומרים את המילה 'אברך' כולם מתחילים לדאוג על הכלכלה.
לפי מה שאני כותבת כאן הכלכלה תהיה כמו של הסדרניק שילך ללמוד אחר כך תואר.
מקסימום זה יהיה בשנתיים עיקוב, ובשנתיים האלו נצטרך למסור יותר את הנפש.
זה עניין של סדרי עדיפויות בחיים ושל אידיאלים.
לא מדויק.ענבל
בס"ד

א. זה תלוי באיזו ישיבה האברך לומד ומה גובה המלגה שם.

ב. זה תלוי בתואר אותו הסטודנט עושה ואיזה סוג של עבודה הוא יכול לשלב.

בעלי היה אברך בשנה הראשונה לנישואין שלנו ובאמת אין לי דרך להסביר איך לא חיינו עם מינוס בבנק. סיעתא דשמיא מטורפת שממש לא הייתי בונה עליה להמשך החיים (לא בקטע של חוסר אמונה, בקטע שאני מרגישה רע לסמוך על הנס). היום בעלי סטודנט וגם אני סטודנטית אבל אני בשנה האחרונה והוא עובד כמאבטח. זה אומר שאני עקרונית יכולה לעבוד יותר ושנה הבאה מקווה גם לעבוד יותר, והוא מרוויח פי שתיים ממה שהוא הרוויח בישיבה.
ראוי לציין שמעקרון אנחנו לא נעזרים בהורים ביום יום השוטף. הדבר היחיד שאנחנו מקבלים זה 1000 שקלים מסבתא של בעלי וגם זה כדי לא לצער אותה (הם שוכבים בצד למקרים שנצטרך אותם).

בקיצור, אין ספק בכלל שעם פחות כסף יש ירידה ברמת החיים. זה לא אומר שצריכים להיות עשירים אבל בהחלט יש טווח מסוים ובוודאי שההכנסות צריכות לגדול כאשר מגיעים ילדים.

על קניית בית בכל מקרה אין הרבה על מה לדבר אצל רוב האנשים בשנים הראשונות.

תחשבי מה את מוכנה לעשות ואיך את מסדרת את החיים שלך ככה שזה יתאפשר. גם משרה תורנית לע מעניקה משכורת מטורפת.
תודה ממש על התגובה🙏נועה גבריאל
אני מבינה שתוך כדי הלימודים אני אצטרך לצאת לעבוד, מקווה שאסתדר ככה.
אבל אני חושבת שאפילו אם בעלי יהיה אברך בשנים הראשונות אז הוא גם יעבוד מהצד ככה שזה לא רק המילגה שהוא מביא מהכולל. מבינה?
אז אני כן חושבת שזה יהיה מעל אלפיים בחודש, במיוחד אם אני אצא ואעבוד.
ואם כבר אז יש לי שאלה-
איך מסתדרים עם עבודה ולימודים ביחד?
אני פרפקציוניסטית ברמות במיוחד בתחום הלימודי, ככה שזה מעלה בי ספקות.
אני לומדתהיי (:
רווקה אבל לומדת עכשיו ומשלבת 3 עבודות ומסתדרת יופי
אני גם פרפקציוניסטית פשוט כשלומדים לומדים ושכעובדים עובדים
ופשוט מנצלים את הזמן ממש טוב
זה אפשרי
ואני מרוויחה סכום שסבבה לזוג צעיר אז הכל אפשרי
אהה וואונועה גבריאל
איזה קטע.
כמה פעמים את לומדת בשבוע?
כמה שלא באלי להתחיל תואר חח.
יומיים האמת היי (:
וברור שבאלךך סתם
זה ממש כיף לומדים מה שמעניין אותך וזה כיף
אני נהנת יחסית מזה
חח,מה את לומדת?נועה גבריאל
נחשי😂היי (:
חחח חינוך😅😁נועה גבריאל
יפה לך😃היי (:
רק להגיד שראיתי שמישהי כתבה על עזרה במצרכים..
תחשבי אם את רוצה להיות במצב כזה!
היה קל לנחש חחנועה גבריאל
ולגבי העזרה במצרכים-
ממש ממש לא כל זוג אברכים חיים ככה.
היא מדברצ על מצב שהאישה עקרת בית והבעל אברך.
אני מדברת על מצב של אברך בשנים הראשונות עם עבודה מהצד בעז"ה, ואני מן הסתם אעבוד איפשהו(תול כדי התואר).
ככה שזה לא משתווה למצב שלהם.
ובאמת שאני אצטרך לעשות השתדלות ממש כדי לחיות חיים סבבה ועם זאת לא לוותר על התורה.
מאוד תלוי מה את לומדתבוקר אור

אם לומדים יומיים בשבוע- אז זה אכן יכול להיות אופציה לשלב עבודה תוך כדי..

זה ממש1234אנונימי
תלוי מה את לומדת.

אני לומדת תחום שפשוט לא מאפשר עבודה תוך כדי. במיוחד אם את נשואה, ואם יש ילדים אז בכלל. בשנתיים הראשונות של החתונה בעלי למד בישיבה, אבל אחת הסיבות שהוא עזב היא כי זה פשוט היה קשה מידי לשלב גם לימודים, וגם עבודה.

גם אם הבעל מכניס מעל 2000 ואת כסטונדטית עובדת (כנראה שלא משרה מלאה), זה עדיין לא מגיע לסכום מספק.
אז מה כן יכול לגרום לנו להגיע לסכום מספק?נועה גבריאל
לא באמת אפשר לענות על זה, זה תלוי בהרבה דבריםעלמא22


קצת קשה לענות1234אנונימי
על זה.

כי זה מאוד תלוי בכם, מה את תעשי, מה בעלך יהיה מסוגל לעשות. אני חשבתי שאתחיל לעבוד תוך כדי, בפועל גיליתי כשאני עובדת אני לא מצליחה ללמוד טוב. אז נכון, אם הייתי מנצלת את הזמן שלי ב100% אולי הייתי מצליחה. אבל אני לא, כי אני בן אדם. וצריך גם לנוח ולנשום ולחיות.

אני חושבת שכל הדיון כרגע הוא קצת תיאורטי, ובפועל הכל יכול להיראות אחרת, אז לא בטוח שיש סיבה שתדאגי בגלל זה עכשיו .

יש ישיבות שבהם מקבלים דירה, יש כאלו שלא. גובה המלגה משתנה מישיבה לישיבה. ועוד המון קריטריונים. (כתבת שאת חושבת לגור ביחידת דיור של ההורים, אבל אם בעלך ילמד בישיבה שלא נמצאת קרוב אליהם?)

אני אומרת בזהירות, לא בטוח שנכון שתקבלי עכשיו החלטות משמעותיות בחייך על סמך ההנחה שתתחתני עם אברך והוא ילמד תורה בשנים הראשונות לנישואין.
כלומר, השאיפה היא יפה מאוד. באמת. לימוד תורה זה דבר מדהים ומי שמסוגל להתמיד בזה זו זכות עצומה.

אבל את חושבת על כל כך הרבה דברים, ואולי בסוף הדברים לא יקרו כך?
אני פשוט חושבת שזה יכול לגרום לך כל כך הרבה עוגמת נפש, להגיע כל כך מתוכננת ועם שאיפות מאוד ספציפיות ומסודרות. בסוף את לא לבד במשוואה הזו. אם תמצאי מישהו שמתאים וזורם איתך בכל מה שאת אומרת, מצויין. אבל לרוב הדברים לא מסתדרים ככה במציאות. את חשבת כבר על הכל, איך תסתדרו מבחינה כלכלית, מה תלמדי, איפה תגורו. אבל הוא לא חשב על זה ביחד איתך. כי הוא עוד לא נמצא איתך כרגע.

אני מנסה לחשוב, את מתכננת מעכשיו לחיות את חייך ולבחור את בחירותיך בהנחה שתתחתני עם בעל אברך? ומה אם ייקח זמן עד שזה יקרה?
מה אם תפגשי בחור שהוא מושלם מבחינתם, אבל ללמוד תורה כל היום לא מתאים לו?
יש כאן כל כך הרבה הנחות לגבי איך החיים שלך יתרחשו מעתה ואילך, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה.

אני מאמינה שצריך לקבל את ההחלטות בחייך לפי הנתונים שיש בידייך כרגע.
אם את מתכננת להתחיל לצאת בקרוב, אז יש היגיון גם להתחיל ללמוד תואר אחרי השירות ולא לצאת לטיולים ברחבי העולם. אבל נשמע שזה גם ככה לא בכיוון שלך ;)

לעבוד ולחסוך זה תמיד טוב, גם כדי ללמוד איך להתנהל כלכלית נכון, גם כדי לפתח עצמאות כלכלית וגם, כי כן, זה יכול לעזור לך בהמשך כשתתחתני בע"ה. אז אם את יכולה, מצויין. אבל לא הייתי משתגעת על זה כבר עכשיו אם אין לך את היכולת.

אבל לגבי שאר ההחלטות, מה ללמוד, איפה ללמוד, האם לעשות עוד שנה שירות, האם להוסיף מדרשה וכו' וכו' תתכנני את עצמך בהתאם למצבו היום.

אני לא הייתי רוצה לחיות את חיי בהרגשה שעוד רגע אני מתחתנת, אבל בסוף לגלות שבגלל זה פספסתי דברים משמעותיים שאחרי הנישואים אין זמן אליהם.

ההמלצה שלי? תשקיעי עכשיו בפיתוח של עצמך. פיתוח של תחביבים, פיתוח של תקשורת נכונה, השקעה בהתנהלות כלכלית נכונה, השקעה בעיצוב האישיות שלך, בעבודת המידות. אלו הדברים שהכי יתרמו לך, גם כבן אדם ובסוף גם בחיי הנישואין שלך.

ובע"ה מאחלת לך שתתחתני, תצליחי להגשים את השאיפות שלך בצורה הכי טובה לך!

איזו חמודה אתנועה גבריאל
תודה ממש!
כתבת ממש יפה😁❤
נראלי שישיוסי כץ
לחרדים יותר דירות מכל מגזר אחר ככה זה נשמע
חחחנועה גבריאל
@מגובלת-
(אם אתה זוכר את הדיון איתה בעבר באחד הפרומים על הנושא..)
תכלסיוסי כץ
זה.... באמת מענין
מאיפה הנתון הזה?הפי
קצת לא הגיוני בהתחשב בעבודה שמתפרנסים מהמשכורת של הבחורה בלבד
..הללויה~
נשמה~
אנחנו לפני החתונה לא חשבנו על העניין הזה יותר מידי,
כן היו דיבורים פה ושם וחששות
במיוחד כי לשתי הצדדים המצב הכלכלי לא זוהר, ולא תתאפשר עזרה משמעותית
אך בגדול הדחקנו את זה הצידה... וסמכנו על ה' שנסתדר.
מה שכן, החלטנו שהוא לא ימשיך ללמוד בישיבה
בכדי שהוא יהיה זה שמביא את הכסף לבית ולא אני
כי האחריות מוטלת על הגבר בעניין הפרנסה.

עכשיו תראי, ה' עוזר, לגמריי!
אבל יש לנו- בתור בני אדם אחראיות בסיסית שאנו צריכים לקחת
אם את רוצה בעל אברך- את צריכה, חייבת לעבוד במשרה מלאה
כי 2000, 3000 שקל בחודש לא מספיקים לזוג צעיר! ובמיוחד לא כשישנם כבר ילדים
וחייבים לקחת את זה בחשבון

אם את רגילה לרמת חיים גבוהה,
את לא תסתדרי עם משכורת נמוכה כל כך שהכולל/ישיבה מביאים וזהו
את תהיי חייבת לצאת ולעבוד ואת צריכה לקחת זאת בחשבון

ודבר נוסף- אין דבר כזה להמשיך לחיות רגיל ולא להיות במינוס כשההכנסות נמוכות מההוצאות
חייבים לדאוג לכך שיהיה יותר הכנסות מאשר הוצאות. חובה!
אחרת נכנסים למינוס בשניות...

בהצלחה~
וה' עוזר!
אבל דרושה אחראיות בסיסית.
תודה על התגובה!נועה גבריאל
כן, חד משמעית חשובה האחראיות הבסיסית.
אבל נראלי שאברך שגם עובד מהצד, לדוג בתור סופר סתם אז הוא יכול להכניס סכום סביר.

אני לא חושבת שאני חיה ברמת חיים גבוהה, אבל ב"ה אני לא חושבת על כל שקל שאני מוציאה, ועכשיו פתאום תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי-'רגע, לא בטוח שזה יתאפשר לך בשנים הראשונות אחרי הנישואין'.
יש דברים שאני אצטרך להצטמצם בהם ובניהם הקטע שכל יציאה שלי עם חברות בערך זה למסעדה(לפני הקורונה).
אבל נגיד הקטע של הבגדים-אני יודעת שיהיה לי קשה לא לקנות ממותגים, אז את הנקודה הזו ספציפית אני כנראה לא אשנה אלא אנסה לקנות במחירים סבירים(זה גם מה שאני עושה עכשיו).
בקיצור, זה באמת מסובך, ולפעמים ההתעסקות שלי בזה לא מועילה בשום צורה, ואני מעדיפה לדחות את זה לרגע האמת.
..הללויה~
כן. תצטרכי להצטמצם.
אבל זה בלי קשר לאם בעלך יהיה אברך או לא,
אלא כי בשנים הראשונות אין הכנסה גדולה בדרך כלל

אז תפגשי עם חברות בבית אחת של השניה, או תקני בגדים פחות מאשר את רגילה
ותצטרכי לעיתים אף להתחשבן על כל שקל (לעיתים. לא מחייב שכל הזמן)

אבל ככה זה~
אם ההורים לא עוזרים.
וזה תקופה שעוברים. בעזר ה'.

באמת אין לך מה להתעסק בכך עכשיו~
קודם תמצאי אותו,
אולי הוא בכלל לא רוצה להיות אברך... אין לך איך לדעת(;
חחח נכון, צודקתנועה גבריאל
"ככל שיש יותר כסף יש יותר הוצאות"כבתחילה
היי
אנחנו אברכים, נשואים שנה וחצי עם תינוק.
בעלי מקבל מלגה צנועה מהישיבה ואני סטודנטית ועובדת.

כמה נקודות לתשומת ליבך:
1. יש סייעתא דשמיא גדולה לאברכים. דודים אברכים אמרו לנו לפני החתונה והיה קצת קשה להאמין. כי איך זה יכול לקרות? אחרי שהתחתנו ראינו שזה קורה. באמת. פתאום נכנס במשכורת עוד סכום יפה בתור 'תוספת תמריץ' ועוד כל מיני ..
2. הכל עניין של בחירה. האם חשוב לך אברך ותסכימי לחיות ברמת חיים ממוצעת-נמוכה, או בעל עובד ותחיו ברמת חיים ממוצעת-גבוהה.
אברכים הם לא מסכנים. אנחנו חיים בטוב הרבה יותר מהרבה זוגות שאני מכירה שמתחשבים על כל שקל, חושבים פעמיים על כל קניה קטנה וכו'..
פשוט יש דברים שתצטרכי לוותר. לדוגמא- אם נהרס רהיט קונים יד2 או אגורה ולא חדש. בגדים וציוד לתינוק- לא קנינו כלום. הוא כבר בן 8 חודשים וכל מה שאנחנו קונים מאז שהוא נולד זה מטרנה וטיטולים. זה יקר אבל הרבה יותר זול מאשר לקנות בגדים כל כמה חודשים, עגלה וכו'.. הכל הכל יד 2 ואנשים שמוסרים. וכן, זה לא רע ולא מגעיל, הכל במצב מעולה וכמעט חדש.
3. כמו שכתבתי בכותרת- ככל שיש יותר כסף יש יותר הוצאות. משפחה שמרוויחה יפה, תרשה לעצמה לקנות רכב, להקל על החיים.(נגיד במקום ליסוע באוטובוס/רכבת)
ואז בעצם בקניית רכב יש הרבה הוצאות. הרכב עצמו, דלק כל הזמן, ביטוח כל חודש, תיקונים במוסך מידי פעם. ובעצם מוסיפים הוצאות.
4. חיסכון.
לא תמיד אפשר לחסוך. לא כל חודש. אבל זה גם במקרה שיש בעל או אשה סטודנטים ויש רק משכורת אחת.
בכל מקרה אני ממליצה להתייעץ עם פעמונים מה האפשרויות.
5. את.
מה את עושה בחיים? אי אפשר להשוות בחורה שמתחתנת בגיל 18-19 ועוד לא התחילה לתואר לבחורה שמסיימת תואר ולבחורה שכבר עובדת במקצוע שלה. רמות השתכרות שונות ואם בכלל.
בחירת תואר לפי מה שאת אוהבת ולא לפי גובה השכר. בסופו של יום, לא יעזור לך המשכורת המנופחת שאת מקבלת, אם את לא סובלת את העבודה ולא כיף לך לקום בבוקר וללכת לעבודה.
6. עבודה צדדית לבעל.
מגיל 22 או 23, לא זוכרת בדיוק, מותר לאברך לעבוד עם תלוש מספר שעות שבועיות. צריך לבדוק כמה בדיוק ומה החוק אומר.
מתחת לגיל זה אפשר לעבוד בעבודה צדדית אבל בלי תלוש.
מלגה מהישיבה+עבודה צדדית זה יכול להגיע לחצי משכורת+
שזה כבר תוספת טובה.
7. מקום מגורים.
לא דומה גובה שכר דירה במרכז לדירה בישוב/פריפריה.
לא דומה גובה שכר דירה של 1.5-2 חדרים ל3 חדרים.
זוג צעיר לא צריך 3 חדרים!! הוא יכול לפרגן לעצמו, וזה בית יותר גדול. אבל אין צורך!! אפשר להסתדר טוב עם דירת 2 חדרים, מאורגנת ומסודרת טוב. אגב, זה גם חוסך הרבה בלאגן בחדר השלישי שלא מאוייש ורק זורקים בו דברים לסדר אח''כ.
8. זה בסדר להגיע למינוס לפעמים. כמובן שצריך מסגרת אשראי מותאמת להכנסות שלכם. גם אנשים שמרוויחים הרבה מגיעים למינוס. לא רצוי אבל קורה גם וטובים ביותר. לפעמים זה בסדר. יותר מלפעמים זה כבר דורש בירור.

מקווה שהועלתי במשהו, אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לפרטי.
בהצלחה
יפה, בגדול מצטרףחמדת66

יש לי מה להוסיף, אולי אח"כ יהיה זמן.

וואו!תודה ממש!נועה גבריאל
לגבי רוב הדברים אין לי מה להגיב כי את צודקת.

2.אני לא לושבת שאני אהיה מסוגלת לחיות על יד שניה, לא בקטע צפונפוני, אני באמת בן אדם ממוצע לכל דבר, אבל אותי אישית זה קצת מרתיע, יכול להיות שזה ישתנה...

5.אני בדיוק עכשיו חושבת על כל נושא התואר, ויש לי ב"ה פגישות עם יועצת וכו.
בדיוק אמרתי לה היום שמה שמעניין אותי בבחירה של התואר זה לא כמה שאני ארוויח, אלא מה יספק אותי ויממש את היכולות שלי, כלומר מקצוע שבאמת יעשה לי טוב.
הפרנסה זה כן פרמטר חשוב שלא צריך לדלג עליו, אבל הוא ממש לא המרכז בבחירה שלי, לפחות כרגע.

7.כבר כתבתי באחת התגובות קודם שלצערי אני ממש בונה על עזרה מההורים, לא רק באשמתי אלא גם באשמתם.
לדוג-יחידת דיור:אני לא יודעת מה יהיה, אבל יש מצב שאגור אצל ההורים שלי וכבר סכום משמעותי יורד לי מההוצאות, מבינה?
זה ממש להסתמך על ההורים לצערי, אבל אין מה לעשות, בשנים הראשונות חייבים עזרה מההורים כדי להסתדר.

לעניין הרכב-
איך את מסתדרת בלי רכב?עבודה,קניות וכו וכו.
אם את גרה אצל ההורים אז אפשרי לקחת להם מידי פעם, אבל אם לא-זה שיא הבעייתי.

ולגבי הכנסות-
לפי דעתך, מה הסכום הנורמלי(לא הכי בסיסי) שזוג צעיר שבו הבעל אברך צריכים כדי להמשיך לחיות ברמת חיים רגילה?
כולל שכירות וכל היוצא בזה, בגדים, בלי ההוצאות של מוסדות לימוד, אוכל וכו וכו.

מגיבה לךכבתחילה
2. לא אמרתי שאת תחיי על בגדים יד2. אמרתי שנגיד לתינוק אפשר להביא יד 2 שהם במצב טוב. לעצמי הכל חדש ובכל המחירים. ברגיל שלי שמלה לשבת זה סביבות ה300₪ ויש לי הרבה בגדים. ערימות על גבי ערימות.
תינוקות גדלים כל הזמן, כל בגד מחזיק ל3 חודשים בערך. תחשבי מה זה לקנות כל 3 חודשים מלתחה שלמה. זה המון. יש עונות בשנה שצריך כמה שכבות מתחת לבגדים, זה כבר מכפיל את כמות הבגדים. מגיל שתינוקות מתחילים לאכול טעימות ואחכ אוכל, ולזחול, הבגדים מתלכלכים מהר ולפעמים צריך להחליף כמה בגדים ביום.
מה אני באה להגיד? שזה לא כזה נוראי לקבל בגדים שהם במצב מעולה ושמור לתינוקות. כמובן שממיינת ומשאירה רק את הטובים. אין לך מושג כמה כסף זה חוסך..
נשים פה בפורום הריון ולידה מספרות שקנו לתינוקות שלהם 8 סטים של בגדים. לתינוק שלי יש פי 3 או 4 בגדים וסטים יותר משלהם. עדיפות גדולה בחורף שלא צריך להיות לחוצים כל הזמן כל הכביסה שלוקח זמן עד שמתייבשת.
7. אין שום בעיה להעזר בהורים. מומלץ ורצוי מאד שלא לגור ליד ההורים בקרבה שכזאת לפחות לא בשנים הראשונות. זה עלול להזיק לבניית הזוגיות.
אומרים שהמרחק צריך להיות שתצטרכי להתלבש ולשים כיסוי ראש ולא רק לזרוק על עצמך משהו ולהגיע.

רכב- זה עניין של קרבה. אם את גרה בעיר או בישוב. אנחנו ספציפית גרים בירושלים, הכל קרוב אלינו. יש תחבורה זמינה. רשתות גדולות בקרבת 10-15 דק' הליכה מהבית. עבודה שלי גם במרחק הזה. אין שום סיבה שבעולם להחזיק רכב.

הכנסות- משתנה לפי הנתונים שלכם. השכירות שונה במקומות שונים בארץ. מים, גז, חשמל- לפי כמה שאתם משתמשים.

* יש מלגות ללימודים שעוזרות.
* יש סיוע בשכר דירה מטעם הממשלה. אנחנו ניסינו, הגשנו את כל הטפסים ולא אישרו לנו. מבינה מה זה אומר? שיש אנשים שהמצב שלהם יותר נמוך משלנו..
וואונועה גבריאל
טוב, זה מרגיע אני חייבת לומר.
תודה לך🙏
ומעניין-
למה את חושבת שלגןר ליד ההורים זה עלול להזיק לזוגיות?
תשובה מקסימה^^חצילוש
(רק אומרת שלחלק מהדעות מינוס בעייתי מאד הלכתית)ענבל
מה בעייתי הלכתית?נועה גבריאל
אהה תודה לך!נועה גבריאל
תודה על המקור ענבל
בס"ד

אני עוד סוחבת איתי את זה מימי המדרשה שהר"מ שלנו גילה לנו את זה. מאז ממש משתדלת לא להיכנס למינוס.
עוקבת כדי להגיב לך אחר כךבוקר אור


אני חושבת שזאת שאלה שצריכה להישאל גם כששני בני הזוג סטודנטיםעלמא22

קודם כל, את צריכה לדעת איזה הוצאות יהיו לך אחרי החתונה. שיהיו לך את כל הנתונים מול העיניים.

שכר דירה, ארנונה, חשמל, גז, ריהוט, מוצרי חשמל, לחם, ביצים, גבינה, חלב, ירקות, חומרי כביסה, חומרי ניקוי, נייר טואלט, קמח (ואלה רק דברים שהם מאוד בסיסיים, לא מדברת על קורנפלקס, פירות, בשר וכו')

תגורו ביחידת דיור שתקבלו מהישיבה או לא? באיזה אזור בארץ (המרכז והערים הגדולות יותר יקרות מהפריפריה)? תוכלו להסתדר רק באוטובוסים ו/או טרמפים (רכב זה המון המון הוצאות)? על איזה דברים ברמת החיים שאת חיה עכשיו את מוכנה לוותר ועל איזה לא? כמה כסף זה יוצא? ריהוט תקחי רק או בעיקר מאתר אגורה ודומיו? 

מה יהיה ברגע שבעז"ה יגיע הילד הראשון? לא בטוח שהדירה שתגורו בה תתאים לכם, יכול להיות שתתצטרכו רכב, אני עכשיו לקראת לידה ראשונה ורואה כמה הוצאות יש לנו.

 

עכשיו תראי, אני לא כותבת לך את זה כדי להוריד אותך, אני אומרת לך את זה כדי שיהיו לך כמה שיותר פרטים, כדי שתוכלי לשקול את הדברים. אני גם אגיד לך בכנות, אני לא מכירה באופן אישי אברכים, אז אני לא יודעת כ"כ איך זה הולך עם מלגות, עבודה מהצד וכו'. יכול להיות שהרבה דברים תצטרכי לברר ספציפית עם הבחורים שתצאי איתם (למשל, האם בישיבה שהוא לומד בה או מתכנן ללמוד בה מקבלים דירה? מה גובה המלגה? וכו')

 

לגבי לסמוך על הקב"ה בנושא הפרנסה- אני לגמרי מסכימה איתך בנושא הזה, וזה גם מה שאני אומרת לבעלי עכשיו לקראת הלידה. אני פוטרתי בגלל הקורונה, אז כרגע חיים ממשכורת אחת ודמי אבטלה שאני מקבלת. אמרתי לו שאני לגמרי מאמינה שעם הלידה ה' יביא לנו גם את מספיק פרנסה כדי לממן גם את הילדה, אבל אני עדיין חוששת מזה ומקווה שאחרי שאני אתאושש מהלידה אוכל לחזור ולעבוד כמו שצריך. אגב, אנחנו לגמרי לא מתקמצנים, וב"ה יש לנו את היכולת לחיות טוב בלי להצטמצם, אבל כן רואים איך ואיפה אפשר לחסוך, נגיד, רק עכשיו אנחנו קונים רכב, ובדברים ללידה אנחנו לוקחים הרבה מאחים שלי וכו'.

אהה הבנתינועה גבריאל
קודם כל-
שתיהיה לידה קלה בעז"ה!מרגש.

ולגבי כל השאלות ששאלת בפתיחה-
בגלל שכל הנושא הזה כרגע הוא תיאורתי עבורי ואני לא יודעת מי יהיה בעלי, אז אין לי תשובות.
אבל אלו בהחלט שאלות שצריכות להישאל בעז"ה בעיתו ובזמנו.
>>ברוקולי

 

יש כל כך הרבה פרמטרים משתנים: 

 

א. אינו דומה אברכות של 2-3 לבין אברכות ארוכת טווח 

 

ב. יכולת ההשתכרות מהצד- האם הבעל יכול למשל להעביר שיעורים פרטיים? ללמד לבר מצווה? הוא מתכנת חובב? 
מכירה כל מיני אברכים שעובדים מהצד ומכניסים "לא רע" בהתאם לסיטואציה 

 

ג. מאוד משפיע גם מה התכנון שלך - מה תלמדי ואיפה?
האם את יכולה לשלב עבודה וכמה?

מה פוטנציאל ההשתכרות אחרי ותוך כדי הלימודים? למשל אם את לומדת מחשבים ומתחילה לעבוד במשרת סטודנט תרוויחי יותר מאשר סתם עבודה מזדמנת 

האם את צריכה לשלם על הלימודים? האם בבוא העת הבחור יצא וילך ללמוד מי ישלם? מה ילמד?

 

ד. אני גם בעד לא להסתמך על ההורים - אבל האם במציאות חריגה האם יוכלו לעזור? אגב גם הזמנה לשבת זו עזרה וקניות במזווה של "אמא" 

 

ה. אחריות ובגרות אישית - כמה את מוכנה להקריב בשביל בית של תורה 
בקניות שלך, בקניות לבית, במותרות, במפגשים , בנוחות 

 

ו. כמובן שיש חשיבות אדירה לבניית בית מתוך עולמה של תורה והרבה פעמים בשנים הראשונות גם אוכלים חסכונות מהחתונה וכדו' או חסכונות מהרווקות. 

אבל זאת אמירה שצריכה להאמר גם - ממש לא כל האברכים מסתדרים ויש אברכים שצוברים חובות ונכנסים לברוך כלכלי לא פשוט שקשה להם לצאת ממנו . 

מה גם שלא תמיד הצדדים מבינים את ההשלכות הכלכליות ואיך זה יכול להשפיע על הנפש ו/או הזוגיות 

 

ועדין, 

ב"ה הישיבות מלאות באברכים צעירים ומבוגרים יותר 

יש ברכה גדולה מאוד בלימוד תורה 

רק צריך לזכור למה נכנסים ולתכנן את עצמך ביחד איתו 

 

החלטות טובות 

תודה רבה על התגובה!!נועה גבריאל
את באמת צודקת.
קודם כל-
מלא כאן יתיחסו לחיי אברכות במהלך כל החיים, אז לא, דיברתי רק על השנים הראשונות...

ואת צודקת-
אני באמת צריכה להכניס לעצמי למודעות את הקטע שאצטרך להצטמצם בשביל האידיאל הזה, שאזכה..
בתור אברכית למרחקים ארוכים קצת קשה לי עם הגישה הזאתנועה נועה

(מזהירה - אני כותבת קצת בחריפות)

 

אני בכלל לא תכננתי וחלמתי להיות אברכית, אבל הבחור שבחרתי להתחתן איתו הוא אברך. ולא רק שנתיים-שלוש. זה כן דרש ודורש מאיתנו הרבה, וכולל גם עזרה מההורים (לצערנו. ב"ה פחות ופחות עם הזמן ועובדים קשה בשביל זה). ועדיין מאוד קשה לי ומכעיסה אותי הגישה של "נעשה מה שאנחנו חושבים ונראה ברכה". מצטערת, אין סומכין על הנס. ואני אהיה חריפה - יש כאלה שיראו ברכה, ויש כאלה שישלחו עליהם עלוני צדקה צבעוניים בדואר. אם תעשי כל מה שאת יכולה, בדגש על מקסימום מיצוי פוטנציאל עבודה ומינימום הוצאות - שם זה המקום להשאיר את הפתח לעוד אקסטרא שאולי יבוא מלמעלה בדרכי פלא*. אבל להתנהל כלכלית איך שמתחשק כי יש אנשי הייטק שחיים במינוס זה נורא ואיום. זה שאחרים מכניסים את עצמם לצרה כי הם מתנהלים בצורה בעייתית אומר שגם את צריכה לעשות את זה?

ואם להוסיף על הבעייתיות בגישה הזאת, את גם אומרת שיש הרבה דברים שקשה לך לוותר עליהם, ואלו דברים שאני כמעט לא מכירה אברכים שלא יוותרו עליהם (שוב, אלא אם כן יש להם הורים עשירים כקורח שנותנים להם שווה ערך של משכורת מלאה אחת לפחות כל חודש וזה לא מעיק עליהם כלכלית ו/או נפשית. לא מכירה כאלה). אני לא שופטת אותך על זה באופן כללי, זכותך, אבל להיכנס לאברכות בתפיסה כזאת זה לא ריאלי. להסתמך על עזרה מסוימת מההורים לתקופה, נניח, את זה גם סטודנטים עושים. אבל לצפות שההורים יעזרו ברמה שתוכלי לקנות שמלות ב100-150 ש"ח במקום ב10 ש"ח מיד שניה? זה משהו שלא עובר מבחינתי. וכן, בכוונה כתבתי פה שמלה ב100 שקל ולא שמלה ב400. אם את כבר במקום שבעל כורחך את נעזרת באחרים, מינימום ההגינות הוא לנסות לצמצם את ההוצאות שלך ככל האפשר. וזה לא שאמא שלי לא גררה אותי מידי פעם לקנות בגדים יקרים יותר לעצמי, או עשתה סיבובי קניות לילדים. אבל זה כבר המקום שלה (ואת זה היא עושה גם עם אחותי המתכנתת). מעצמי תמיד הקניות - גם של אוכל וגם של בגדים - היו מחושבות למינימום ההכרחי, אולי טיפונת מעבר ולא יותר.

 

 

טכנית, איך הסתדרנו? מודה שאצלנו מה שנתן את אורך הנשימה הראשוני היה הכסף מהחתונה. שגם זה בעצם מתנה מההורים, כי הוצאות החתונה היו עליהם, אבל שוב - את זה ההורים שלנו עושים עם כל הילדים בלי הבדלי מקצוע ותואר... רק שאנחנו במקום להשקיע את הכסף הזה לשימושים עתידיים חיינו ממנו. שני זוגות ההורים החליטו יחד לשלם לנו שכירות שנה ראשונה, ובכללי השכירות שלנו לא גבוהה - המחיר הוא מגורים בקומה רביעית בלי מעלית, אנחנו עדיין גרים שם היום אחרי כמעט 7 שנות נישואים ועם שני ילדים. צמצום משמעותי בהוצאות, בתחילת הדרך גבינה צהובה ושוקולד מריר היו מבחינתנו מותרות שקונים רק לאירועים מיוחדים, שלא לדבר על דגים או בשר. בכל שבת אצל ההורים יצאנו בידיים מלאות. בגדים יד שניה, לא החזקנו רכב גם אחרי שנולדו הילדים, קנינו רכב רק כשנכנסתי לעבודה לא נגישה בתחב"צ. ואני חותמת לך שעם כל העזרה שקיבלנו, אם שנינו היינו מנסים להמשיך את רמת החיים שהיינו רגילים אליה מהבית - לא שההורים שלנו עשירי עולם, אבל משפחות בשלב הרבה יותר יציב ומבוסס - היינו נכנסים לבור כלכלי.

 

 

-------

 

*פעם דיברתי עם קרובת משפחה אברכית. היא סיפרה לי שהם ממש רואים בעיניים את העזרה של הקב"ה. עכשיו בואי - כל הדוגמאות שהיא נתנה לי היו "ואז סבתא בדיוק הביאה לנו" ודומיה. שאין לי בעיה עם זה, אבל אני לא מאמינה בעזרה פלאית שבאה על חשבון אחרים, קצת פחות פלאי בעיניי... ספרי לי על ירושה מדודה רחוקה שהגיעה בפתאומיות ואני יותר אשתכנע

מלחיץץנועה גבריאל
זה ישמע שיא המצחיק שאני נתפסת על זה-
אבל שמלה ב100 שקל זה אובר?

באמת שאני חושבת שהקטע של הבגדים והנראות שלי חשובה לי מאוד, ולכן אם לא אשקיע בזה(לא 400 שקל שמלה, אלא מחירים רגילים ולא ביד שניה) אז זה יעשה רע לנפש שלי, ומימלא זה ישפיע על עוד דברים בבית ולא בצורה טובה.
אז את העניין הזה אני חושבת שלא אשנה ב180 מעלות, אלא אנסה להוריד בכמויות.

יש דברים שלא יהיה אכפת לי להצטמצם, כמו היציאות למסעדות וכו.
זה נשמע שאני חיה על כפית זהב, אבל באמת שאני בחורה נורמטיבית לגמרי, לא עשירה או משו.

וגם בעיני זוג סטודנטים גם צריכים להצטמצם דברים כאלה ואחרים, לווא דווקא אברכים, במיוחד שזה רק בשנים הראשונות.

אבל נניח ושכירות על ההורים-
3,000₪ לא מספיק לזוג כדי לחיות בסבבה בלי להצטמצם?
נגיד כשהוצאתי את הכסף ללימודים מהמשוואה.



אם ההורים מממנים לך לימודים ושכירות זה שונה.Reminder
אגב אני מבינה את ההלם, בעיני שמלה ב100 זה זיל הזול..
אבל אני לא ממש מתכוונת להתחתן עם אברך.
כן חשוב לי שילמד אבל אני מאמינה שאדם צריך לתרום לעולם גם מבחינה כלכלית ולייצר..
חושבת שהיא ניסתה להבהיר שתצטרכי לוותר על דברים מסוימים,
אם יש לך מקורות מימון אחרים, זה שונה..
אם תגורי ליד ההורים בטח גם ימומן לך חלק מהאוכל וכו אם תבואו לארוחות..
ושכירות- מדובר גם במימון של ארנונה חשמל וכולי?
אני מציעה שתבדקי ותדעי יותר, את יכולה לשבת מול ההוצאות החודשיות שלך למשל.. יש מצב שתראי שרק הן לבד כבר יותר מ3000
יותר מ3000 שלי לבד??נועה גבריאל
ממש לא.
אני בת שירות, אמנן השנה כמובן שאני מוציאה יותר כי אני בתקן חוץ, אבל לא מתקרב ל3000.
לא מבינה בסוגי תקניםReminder
אבל תחשבי הוצאות על אוכל, חשמל, מים, נסיעות,מגורים אם יש

אה, את זה השירות מממן?😅


להוציא 700+- לשבוע עם תיאור רמת החיים שלך זה לא ככ מופרך.. אם את קונה בגד ויוצאת למסעדה פעם בשבוע, זה כבר יכול לצאת 200/300,
ויש עוד הוצאות בסיסיות למניהן.
לא יודעת, זה מאד אינדיוודואלי
אממנועה גבריאל
זה באמת תלוי שבוע.
עכשיו בקורונה המסעדות ירדו מהלוז.
אבל אני מגזימה, אני ממש לא כל שבוע!
עכשיו אנחנו נפגשות ב"ה כל שבוע החברות וזה, אבל בבתים של בנות כי אי אפשר בחוץ.
ובגדים-
זה בזמנים מסויימים.
נכון, עשיתי קניה באיזה 500 שקל לא מזמן, אבל לפני זה היה כמה חודשים שלא קניתי כמעט כלום בגלל הקורונה, ככה שזה מתאזן.
בקיצור יש לי מודעות, אבל אני גם נותנת לעצמי את החופש כי אין לי בית להחזיק, אז למה לא לשחרר קצת?
Reminder
לא רואה בעיה בכלל, גם נוהגת ככה..
אבל אם תרצי להתחתן עם אברך אולי כן כדאי תכנון ראשוני?
כלומר לנסות לחסוך מעכשיו וכו..

אבל כאמור אני לא נשואה לאברך, יש פה כמה שמכירות את המצב טוב ממני.

שיהיה בהצלחה!
זה ממש תלוי בתנאים שלכםנועה נועה
שלנו היו חריגים בתחילת הדרך אפילו לאברכים (בלי מלגה בכלל כמה שנים). וזה תלוי כמובן גם בכמה בגדים את קונה... אבל הנקודה שניסיתי להדגיש היא - בעיניי זה לא כמה את מכניסה, אלא כמה מזה שלך. אם כל הסכום שאני מכניסה הוא שלי אני אחלק אותו כראוי עיניי. אם חלק מכובד מהסכום הזה הוא על חשבון אחרים אני אוציא את המינימום האפשרי. לא נראה לי הגיוני שההורים שלי יצטרכו לתת לי כסף כי מתחשק לי להתפנק. לסמוך על הקב"ה זה דבר אחד (שגם איתו קשה לי בצורה שאת מציגה אותו), לסמוך על ההורים ולחיות בלי התחשבנות... אני אתבטא בעדינות - ממש ממש בעייתי בעיניי. ממש.
וכמה מהבגדים היפים והטובים ביותר שקניתי היו מיד שניה... כולל מעיל עם דרישות מסוימות מאוד שחיפשתי שנים בכל חנות ובכל מחיר ומצאתי במקרה בחנות יד שניה בשקלים בודדים.
מוסיפה עוד נקודהנועה נועה
את צריכה לקחת בחשבון שלא כל הנחות היסוד שלך יהיו ריאליות. למשל - את בונה על לגור אצל ההורים. יש הרבה זוגות שלגור אצל ההורים, בטח בשנים הראשונות, עושה להם ממש רע לזוגיות. וזה נתון שלא תהיה לך שום דרך בעולם לדעת עד שתנסו את זה בפועל. אז נניח בניתם על זה, חישבתם סביב זה את התכנון הכלכלי שלכם, ואחרי חצי שנה-שנה מתברר שזה ממש לא יעבוד. מה תעשו אז?

רוצה להבהיר: אני לא באה להפחיד אותך. פשוט מרגיש לי שאת הולכת לכיוון האידיאל הזה בעיניים די עצומות. אני האחרונה שתגיד לך לוותר עליו אבל צריך להיות ריאליים. נכון, יכול להיות שתצליחו לגור אצל ההורים, ולעבוד בכמה עבודות מהצד גם את וגם הוא, ובאמת לחיות בצורה שאת חולמת עליה. מאחלת לך את זה מכל הלב. אבל יכול להיות גם שלא... ולמרבה הצער לא מעט אנשים נכנסים לחיי אברכות בלי להתכונן לפחות נפשית ל'לא' הפוטנציאלי הזה, והתוצאות לרוב לא מזהירות.
צודקתנועה גבריאל
אני צריכה להיכנס לפרופוציות.
לא לאנועה גבריאל
אני לא מתכוונת לחיות על ההורים שלי.
אבל כן מצפה מהם לעזרה, אולי קצת מעבר לבסיסית של הוצאות לחתונה.
אני חיה בסרט?
יכול להיות, מקווה שלא.
בכל מקרה, כרגע אין לי את הנתונים הבסיסים של כמה אני אכניס וכמה בעלי אז אני לא יכולה לעשות חישובים כאלה ואחרים.

ולגבי לימודים-
יש לימודים בחינם לכאלה שיש להם תעודת בגרות מצטיינת.
אני לא יודעת בדיוק מזה כולל, אבל מקווה שבעז"ה אקבל את זה, ככה שזה לא על חשבון ההורים שלי-אל דאגה.

ולגבע המצב כרגע-
אני בת שירות, ככה שאני לא ממש מתחשבנת עם עצמי, למרות שאני עושה תקן חוץ.
ובגלל שאני עוד צעירה אז הכל די על ההורים שלי-
בגדים, אוכל, הכל.
נגיד ליציאות עם חברות וכו אז אני לא מבקשת כסף מההורים שלי, אבל יש מצב והם יתנו לי, תלוי.
אני כרגע חיה את החיים בלי לעשות יותר מדי חישובים.
מקווה שבעז"ה גם לא אצטרך להתחשבן עד כדי כך, למרות שזה ממש מוטל בספק.
ולמרות שזה לא משתמע מדברי-
אני יודעת שבעל אברך זה עול מטורף עלי, מעבר לכלכלי.
אני מקווה שאוכל בעז"ה לשאת את זה בקלות בשביל האידיאל והערך העצום הזה.

אבל אני באמת חושבת ש3,000 מספיק לזוג במצב ונגיד השכירות על ההורים.
אני עכשיו זורקת סתם מספרים כדי להבין איפה נעמוד:
ארנונה+מים+חשמל וכו-נגיד 600
שכירות-נגיד הורים
בגדים-400
אוכל-600
לימודים-שולמו
רכב-נגיד ולא יהיה בהתחלה.
מה שכחתי?
(אני מדברת על זוג צעיר בלי ילדים)



שוב, את הולכת על התרחיש האופטימלינועה נועה
ואם אפילו חלקו לא יתרחש? אני לא למדתי בחינם עם ציוני בגרות ופסיכומטרי מעולים ב"ה. פשוט בתואר ובמסגרל שלמדתי זה לא היה רלוונטי. כן היתה לי מלגה של חצי שכ"ל, וזה דרש שעות מחויבות נוספות, כמו הרוב המוחלט של המלגות שאני פגשתי. מלגת הצטיינות שמכסה שכ"ל כמו שאת מתארת הולכת למיטב הכרותי על מסלולים מקוצרים. כלומר: או שעות נוספות, או לימודים תובעניים יותר, ואת רוצה גם לעבוד מהצד. אם זה אפשרי? כן. אם זה בהכרח קל יותר מלהצטמצם בהוצאות? בכנות, לא בטוחה...

ושכירות על ההורים - בין אם זה לגור אצלם ובין אם זה לגור במקום אחר על חשבונם - זה בהחלט להניח עול משמעותי ביותר עליהם, סליחה.
לגבי המלגה של התוארנועה גבריאל
אם הייתה לך תעודה מצייטנת למה לא קיבלת?
איפה את מכירה שיש מלגה מלאה על בגרות מצויינת?קרן-הפוך
לא ביררתי לעומקנועה גבריאל
אבל מכירה מקרוב כאלו שלמדו הוראה בחינם במכללות בגלל בגרות מצטיינת.
אם כך, מקרה מאוד פרטי, לקבל מלגה על סמך בגרות.קרן-הפוך
בתארים באוניברסיטאות, זה לא קיים.
טוב, אני אברר עם היועצת של התוארנועה גבריאל
יש מלגות על הצטיינות בת.בגרות + פסיכומטרי גבוהברוקולי

 

גם באוניברסיטאות 

זה אני מכירה. אבל רק לפי בגרות, אני לא מכירה שקיים.קרן-הפוך
גם אני לאברוקולי


נו בסדר, יש לי גם פסיכומטרי.נועה גבריאל
מעל 700?קרן-הפוך
חחח לא כי לא למדתינועה גבריאל
אבל הממוצע בגרויות שלי מטורף בקטע מלחיץ.
אז זה יכול לאזן.
מקסימום אעשה עוד פסיכו, אבל אני באמת לא רוצה ומקווה שלא אצטרך בעז"ה.
מלגות קיום מלאותברוקולי

 

הם לרוב ת.בגרות מעל 115 ופסיכומטרי מעל 740 

 

לא נראלינועה גבריאל
הממוצע שלי ב"ה מעל 115
אבל לגבי הפסיכו זה נשמע מופרך, כי נדיר ומוציאים כאלה יציונים.
תסתכלי בבר אילןברוקולי

 

טעיתי רק לגבי הבגרויות צריך מעל 110

איך הגעת לחישוב הממוצע של הבגרות?קרן-הפוך
הכנסת לחישוב הממוצע באתר רישום של אחת האוניברסיטאות?

כי לא כל המקצועות מוכרים ונלקחים בחשבון בחישוב סיכויי הקבלה למוסד האקדמי.
מישהי מוסמכת בדקה לינועה גבריאל
תודה רבה🙏😍נועה גבריאל
ומי שמוכשרים להגיע לכאלו הישגים - לא לומדים חינוך ....קרן-הפוך
לרוב.. אבל לא בהכרח..ברוקולי


דווקא אני מכיר כמהחמדת66

עם פסיכו של 760 שלומדים חינוך

על מקצועות הליבה ב-5 יחידות יש מכפיל פי 1.25 לממוצע הבגרותקרן-הפוך
מזתומרת?נועה גבריאל
ציון 90 בבגרות באנגלית 5 יח׳ = 112.5 (לדוגמא)קרן-הפוך
אההנועה גבריאל
אם כבר הגענו לציוני בגרות-
מה המקסימום שאפשר לקבל?
120?130?
חינוךחמדת66

אבל גם במקצועות כמו מדמ"ח והנדסה לא כ"כ קשה להשיג מלגות.

חח זה פחות משהו שאני אלך ללמודנועה גבריאל
מנסה לעשות לך קצת סדר (בערך..)חצילוש
יש לאברכים הנחה של 80% בארנונה כך שזה לא משמעותי. יוצא בסופו של דבר על דירה קטנה כמה עשרות שקלים בודדות.

אז נניח- מים+חשמל+ארנונה חודשי לזוג צעיר שלא מתקמצן בחשמל- 400 בערך

שכירות- אם תגורו בעיר ממוצעת, לא פחות מ2,000 ש"ח לדירה קטנה ובעיר יקרה, י-ם למשל, דירה קטנטונת באיזור ה3,000.

אוכל- אם אתם עושים גם שבתות אצל ההורים זה חוסך, אז בערך 1,000

ביגוד והוצאות בלתי צפויות (תמיד יש!)- 300-500

ביטוח לאומי על בעלך- בערך 150 לא בדיוק זוכרת כמה זה

נסיעות- תלוי כמה רחוק תגורו מההורים, אם אין הרבה נסיעות והרוב בתוך העיר 300 לשניכם, ואם ההורים גרים רחוק למשל, רק נסיעה לשבת הלוך חזור לשניכם יוצא כבר קרוב ל200 אלא אם כן מתקמבנים הרבה על טרמפים.

אם הישיבה בישוב- מיסי ישוב, בממוצע 350 לחודש.

תואר בהנחה שאין מלגה- 10,300 לשנה בערך שכ"ל בסיסי לא כולל קורסים באנגלית אם תצטרכי ולא כולל עוד תשלומים שכל מוסד אקדמי גובה מעצמו.

וכל זהההה עוד בלי לדבר על הוצאות על ילד, שמגיע מתישהו בשנה-שנתיים הראשונות בממוצע.
שזה אומר ביגוד טוב לכל העונות, לול מאובזר, עגלה, כיסא בטיחות (צריך גם אם מתניידים באוטובוסים..), פעוטון, חיתולים, מוצצים, תמ"ל אם משתמשים וכו' וכו'...
טוב פרשתינועה גבריאל
סתם חח.
באמת מטורף, יש דברים שלא חשבתי עליהם..
חחח לא באתי לייאש חלילה!חצילוש
רק לסבר את האוזן❤ אני גם סטודנטית שנשואה לאברך...
ואיך את מסתדרת?נועה גבריאל
מסתדרת, כפי שכתבתי לך למטהחצילוש
אנחנו מאוד מחושבים, מצמצמים הוצאות כמה שניתן, מחפשים תמיד איך אפשר להכניס יותר אם יש צורך בכך, לא מתפנקים.
וואי אשריכםנועה גבריאל
את עובדת גם תוך כדי התואר, כן?
לא. בעלי מכניס עוד קצת מעבר למלגהחצילוש
ואנחנו גרים בקראוון... אבל מחזיקים רכב. אז זה מאזן, וההורים שלי עוזרים גם כאמור.
מזה עוזרים?נועה גבריאל
לתת יחידצ דיור זה נחשב עזרה גדולה,לא?
גדולה מאוד. לא עוזרים ככה..חצילוש
אבל כן עזרה כספית מסויימת.
יפה!נועה גבריאל
יאלה, בעז"ה יהיה טוב, חבל להוסיף לי דאגות חח.
אני לומדת תואר שלא מאפשר עבודה תוך כדיחצילוש
אולי שעות בודדות מהבית..
וואו קשוחנועה גבריאל
אם את מוכשרת, ואת כן לפי ממוצע הבגרות שאת מתארתחצילוש
ומתכוונת ללמוד הוראה ואיכשהו להתקמבן על שעות הנוכחות, תוכלי לעבוד
ללמוד הוראה-פחות..נועה גבריאל
למרות שההורים שלי מורים וב"ה מסתדרים מעולה לגמרי.
אבל נראלי אני אלך לכיוון אחר.
אהה, משום מה הבנתי ממה שכתבת שזה הכיווןחצילוש
מעניין. אז מה כן הכיוון?
אני בתהליך של חיפוש כרגענועה גבריאל
וואלה אין לי מושג.
אבל יכול להיות משו בכיוון של קלנאות תקשורת, מרפא בעיסוק, פסיכולוגית, אדריכלית.
לא יודעת כרגע, אבל זה סתם דברים שחשבתי שאולי יהיו טובים עבורי, ה' יעזור😁
אני באמת צריכה לדבר עם אנשים שעובדים במקצועות האלה השבוע(זה השיעורי בית שלי חח).
בהצלחה מותק❤חצילוש
תודה נשמה❤נועה גבריאל
הנתונים שלך מזכירים לי את אלה של אחותי הגדולהבינייש פתוח
גם הפציצה בבגרות בטירוף ופחות בפסיכומטרי (אח שלי ההפך...) וגם באופי אתן נראות לי די דומות...
לכן אני ממליץ לך באופן אישי על קלינאות תקשורת
(זו אותה אחות עם החגורה הירוקה והמדרשה...)
חחח למה אני מזכירה לך אותה?נועה גבריאל
וכן, זה באמת מה שכנראה אני אלמד, צחוקים.
אתן דומות כיבינייש פתוח
הנתונים.
היא בן אדם מאוד חיובי.
היא היתה היחידה שהבינה אותי בבית
היא צופה מראש התחכמויות שלי ואפילו מעבר אליהם (כמו החייל הסורי המחופש בפורים)
לא יודע להסביר אבל יש לי תחושה שגם את בכורה.
והכי חשוב, קוראים לה נועה
תודה על המחמאותנועה גבריאל
רק לגבי אדריכלותמקרמה
זה אחד התארים הכי יקרים והכי קשים.
גם לימודים במשך 5 שנים.
גם הוצאות גדולות במהלך התואר.
וגם קשה מאוד לעבוד לפחות בשלוש שנים הראשונות
צודקתנועה גבריאלאחרונה
זה באמת קשה.
בכללי זה לא מקצוע שעפתי עליו, אבל עדיין ברשימה שהמליצו לי שמתאים לי, נראה...
אז צריך בסביבות ה7,000 כדי לחיות בסבבה לזוג בלי ילדיםנועה גבריאל
איך אנשים שורדים?
תאמיני יקירה כולם שורדים, עם כסף הרבה או עם מעט כולם שורדים,רויטל.

גם להכניס יותר אמונה שהקב''ה זן ומפרנס לכל להאמין באמת ולא רק להגיד,

בעזרת השם גם יש ברכה אדירה בכסף אני רק כותבת לך  מניסיון.בעלי רק לומד

וברוך השם אין לי שום תלונות בכלל, וראיתי דווקא אלו שעובדים ההוצאות

יותר מההכנסות בדוק יקירה.

 

אני גם חושבתנועה גבריאל
אבל כולם פה מייאשים.
לפחות ההורים שלי איתי😁
אל תתייאשי תלכי רק עם האמת שלךרויטל.


ואת עקרת בית לא?ברוקולי

 

איך חיים? על ההורים?

 

חלק מהכולל, חלק יש עזרה אצלנו כל שבוע חלוקת מצרכים,רויטל.

לפני כל חג עוזרים המון, וגם מעט מההורים שלי, ומעט מההורים שלו.

אני באמת שואלתהפי
איך אפשר מראש לבנות על זה שכולם יעזרו לכם ואתם מסתמכים על זה ..
תרומות חלוקת מזון מלגות (שבאותו הרבה פעמים על חשבון מי שזקוק )
כאילו זה ה' עוזר , נכון , אבל איפה האחריות שלנו?
לא בשמים היא, אנשים שורדיםחצילוש
רק צריך לדעת שזה לא פשוט בכלל, וצריך לקחת בחשבון הרבה דברים, אני מאמינה בלב שלם שיש ברכה, רק צריך להיות מתוכננים מראש ועם רגלים על הקרקע. ההורים שלי למשל כן יכולים לעזור ועוזרים, ההורים של בעלי פחות, כי הוא בן לאמא מורה ואבא רב שיש להם מספר דו ספרתי של ילדים. אבל גם אם ההורים יכולים, לצפות שישלמו שכירות נראה לי ממש מעל ומעבר ולא משהו שהייתי בונה עליו, אולי לכמה חודשים ראשונים כדי להתייצב אם מתאפשר ברווח להורים, אבל ממש לא מעבר. את לא יודעת עם מי תתחתני ומה יהיה המצב של ההורים שלו, ולא ריאלי לצפות מההורים שלך לעשות לך הוראת קבע של 3,000 ש"ח חודשי. במיוחד אם את לא הנשואה היחידה... לי ב"ה יש מלגת לימודים מלאה אבל זה חריג.. כמובן שהתנהלנו בהתאם לנתונים האלו.
בעז"ה יהיה טוב!נועה גבריאל
אין לי מה לדאוג מעכשיו.
יקרה, אני מדגישה שובנועה נועה
לא באתי לרפות את ידייך חלילה. להפך. בעיניי הסיכוי הכי טוב להצליח להיות נשואה לאברך זה לדעת לאן את הולכת. את נמצאת בנקודה מצוינת, את רק בת שירות עכשיו ויש לך את הזמן לחשוב ולבדוק עם עצמך - יש כאן כמה דברים שחשובים לך שאולי יהיו סותרים אחד לשני. כמה את מוכנה להשקיע בערך הזה? עד כמה את מוכנה לוותר בשבילו ואיפה עוברים הגבולות שלך? דמייני תרחישי 'קיצון' לשני הצדדים - מצד אחד חיי אברכות בלי שום עזרה מאף אחד, מצד שני נישואין לאדם טוב וצדיק עובד. מה הטוב ומה הפחות טוב בכל מצב מבחינתך? יכול להיות שהמסקנות יפתיעו אותך, לכל צד. אבל כן חשוב לגשת לחשיבה הזאת עם ידע מבוסס ולא עם חלומות פורחים באוויר שמבוססים על אישה אחת שאת מכירה וב"ה הלך לה בטוב.
תראי, חיי לימוד תורה, גם אם לכמה שנים, לא מתאימים לכל אחד וזה בסדר ואפילו טוב. לכל אחד יש את התפקיד שלו בעולם. יש המוני עורכי דין ומתכנתים ועו"סים ומורים שקשורים לתורה בכל נימי נפשם גם אם הם לא ישבו ולמדו מבוקר ועד ערב כמה שנים. מותר להאמין בחשיבות קיומם של אברכים בעולם גם בלי להיות נשואה לאחד. אבל אם את כן בוחרת להיכנס לעולם הזה, תביני את כל המשמעויות שלו. זה כמובן גם מאוד מתגמל ברמה הנפשית, ברור. אבל כשהולכים על משהו שיש בו הרבה ממימד האידיאל צריכים להיות מוכנים לצאת מאזור הנוחות. זה נכון באותה מידה גם על נשות קבע למשל. ואם לא תדעי לאן את נכנסת, סיכויי ההצלחה הרבה יותר נמוכים בעיניי.
אני מבינה לאן אני נכנסתנועה גבריאל
אבל אני עוד לא במצב של להפנים את זה כי זה עוד לא מוחשי עבורי.
ולגבי הדוגמאות שנתת-הן קיצוניות.
מי אמר שכל שאם אבחר בעל עובד הוא בהכרח צדיק?
ומי אמר שאם בעלי יהיה אברך אחיה בדוחק?
צריך לקבל פרופורציות, אבל באמת שזה לא כזה נכון...
בכוונה אמרתי להסתכל על נקודות הקיצוןנועה נועה
לא כי ככה ייראו החיים שלך, סביר להניח שלא, רוב העולם לא חי הקיצון. אלא כי נקודות קיצון עוזרות לנו לחדד ערכים מוחלטים, מה באמת הכי חשוב לי, ועל מה אני כן מוכנה לוותר גם אם במחשבה הראשונית היה נראה לי שלא.

בכל מקרה הסוד הגדול הוא - שבסוף מתחתנים עם בן אדם, לא עם כותרת. אני התחתנתי עם בעלי לא כי חיפשתי מישהו שישב וילמד אלא כי אהבתי אותו, האברכות היתה חלק מועסקת החבילה. וגם הוא לא ידע אז שהוא ירצה להמשיך לאורך שנים... אז יכול להיות שבעלך יהיה אברך ויכול להיות שלא. מה שחשוב זה להגיע לכל מקום שלא יהיה מתוך הבנה של הרווחים שלו ושל האתגרים שלו.

בהצלחה❤️
תלוי מה את מגדירה "בסבבה"חולת שוקולד
ועד כמה את מוכנה לחיות בפחות מסבבה
חיים ממוצעיםנועה גבריאל
אמרו לך במילים יפות ומעודנות... את המציאות הצפויה..קרן-הפוך
החיים הצפויים לך הם הרבה (וממש הרבה) למטה מהממוצע.
אברך וסטודנטית לא יכוליםחולת שוקולד
לחיות חיים ממוצעים

ה"בסבבה" שכתבת מוסב על ה7000 שח, שזה לא אברך וסטודנטית (וזה בעיני כן נחשב לסבבה אבל שוב, אברך וסטודנטית לא מגיעים לזה, אפשר לומר שהמילגה שלו מכסה את הלימודים שלה ולא נשאר אפילו למחיה בסיסית, בטח שלא לסבבה)

ואת מדברת על לחיות מ3000 שח, שזה אפשרי איכשהו אבל מאיפה את מתכוונת להביא אותם?
סבבהנועה גבריאל
כרגע המציאות שתהיה לא פרוסה בפני.
אין לי מושג מתי אני אתחתו,אין חי מושג במה אני אלמד ואם באלי בסופו של דבר יהיה אברך ולכמה זמן.
אני בטוחה שבעז"ה יגיע הזמן אז אני אשב איתו ונחשוב ביחד איך מסצדרים מבחינה כלכלית.
אם אצטרך לעבוד תוך כדי התואר אז זה מה שאעשה כנראה.
אז שימי את הנושא בצד כרגעחולת שוקולד
חבל לדאוג ולשבור את הראש כשזה לא רלוונטי
למה?בינייש פתוח
היא צריכה לדעת מלכתחילה מה היא מחפשת?
אנחנו חיים עם הכנסה של 7 עם 3 ילדיםצחורה
בעלי אברך+עובד ואני משרה חלקית.
ורמת החיים היא?נועה גבריאל
אנחנו משלמים משכנתא ויש לנו רכבצחורה
קונה בגדים מידי פעם אבל ממש לא מתי שבא לי, יש לי מלאאאא בגדים, אבל לא כל חג אני תמיד יכולה לקנות יום חול קונה כשצריך.
אבל לא מותגים, זה גם לא הסגנון שלי, לילדים הרבה ביד 2, השלמות בבזארים ולא מותגים.
בואי נגיד ככה, יש לנו גם לפעמים עזרה מההורים, אבל לא קבוע, בשנים הראשונות הוא היה רק אברך ואני הייתי סטודנטית והם שילמו לנו על הלימודים שלי, שכ"ד היה נמוך, גרים בישוב קטן ששכירות כולל מיסי ישוב, חשמל, ארנונה היה לנו חנוק 1500 ההכנסה שלי הספיקה לנו לקניות אוכל, בנוסף לזה שההורים היו מביאים לנו כמויות של בשרי כשבאנו אליהם שבתות, בשנה שנתיים הראשונות בערך.
היום אנחנו לגמרי עצמאיים בלי שקל מההורים, רק מתנות וכאלה לימי הולדת.
בהתחלה הם שילמו לנו גם את הביטוח לרכב וזה, היום אנחנו משלמים הכל.
רוב הדברים שהם לא הוצאות שוטפות אנחנו שומרים להזדמנויות כמו גיפטקארדים מועד עובדים, מתנות לחגים, מענק עבודה (מס הכנסה שלילי), הבראה ובקיצור ההכנסות היוצאות דופן משמשות אותנו להוצאות שהם מעבר למשכנתא, דלק, ארנונה, חשמל, מיסי ישוב, מעון (יש לנו הנחה משמעותית), קניות של אוכל עושים כל חודש לפי מה שאפשר אחרי שירד ההוצאות הקשיחות.
אם אין ברירה להוציא הוצאה חריגה אנחנו שאנחנו יודעים שיהיה עליה כיסוי בהמשך (מההכנסות החריגות שציינתי מקודם) אז לפעמים אנחנו לוקחים הלוואה מחבר וכד' ומחזירים אחרי כמה חודשים, משתדלים מאד שלא, ואם כן רק אם מחושבים ומתוכננים ויודעים שיסתדר להחזיר, ממש לא נשארים בחובות.
ב"ה גם לא במינוס מלבד החצי שנה אחרונה של הקורונה חל"ת וכאלה... חוזרים בע"ה לדרך המלך. אמן!
גם זה לא מדויקנועה נועה
אנחנו גם קיבלנו 80% הנחה בארנונה. אחרי שנתיים שלוש כבר לא נמצאנו זכאים - וזה כשאני הרווחתי מינימום בפחות ממשרה מלאה ובעלי עבד קצת בניקיון לצד מלגה נמוכה מהישיבה. זה גם נורא מורכב כי הם מבקשים פירוט על כ-ל הכנסה בשלושת החודשים האחרונים של השנה, וצריך איכשהו להיזכר שזאת מתנת יום הולדת מסתבר וסבתא וזה כסף שהחזירו לנו על משהו שקנינו... ועדיין יכולים לא לתת. בעלי ממש שמח והתרגש כשלא קיבלנו, הפקידים שם הסתכלו עליו כאילו הוא נפל מהירח . אבל באמת מבחינתו בצדק זאת שמחה גדולה להיות עוד צעד בדרך לעצמאות כלכלית ולא לקחת מאחרים כדי להתקיים.
שכחתחולת שוקולד
נסיעות יומיומיות ללימודים, גם אוטובוסים עולים לא מעט

קופ"ח

טלפונים, אינטרנט

ו600 על אוכל לזוג זה ממש קצת

לעומת זאת 400 על בגדים לזוג שמכניס 3000 זה המון, זה הרבה מעבר לביגוד בסיסי

ו600 לארנונה, מים וחשמל (וגז) זה הרבה (תלוי איפה גרים ובגודל הבית)

את גם לא יודעת איפה תגורו ואם תהיה תחבורה נורמלית

ושכחת שב3 שנים יכולים להיוולד לכם ילד או שניים בעז"ה שרק המעון שלהם יחסל יותר מהמשכורת
נכוןנועה גבריאל
ידעתי שסתם זרקתי מספרים באויר.
והתכוונתי לזוג בשנה הראשונה נגיד.
אבל את מתכננת אברכות ולימודיםחולת שוקולד
לפחות 3 שנים, לא?

ואולי הפתרון הוא שבשנות האברכות את תעבדי ורק כשהוא יצא לעבוד תתחילי לימודים, אמנם יקח יותר זמן להתבסס ותפסידו שנים של עבודה ריווחית יותר של אחרי תואר אבל זה יעשה את זה יותר אפשרי
לא,אין מצב...נועה גבריאל
אני גם לא יודעת מתי הוא יגיע, מקווה שבעז"ה כמה שיותר מהר, אבל אני מתכננת להתחיל ללמוד בעז"ה שנה הבאה.
כמה דבריםחולת שוקולד
שמלה ב100 זה אובר כשאת לא זקוקה לה וזה סתם בשביל הכיף, וזה לא פעם בשנה אלא כל חודש או שבוע, אגב, זה אובר לא רק לאברכים, להרבה אנשים עובדים לא נשאר אחרי הבסיס סכום יפה למותרות (למרות שכל אחד מחשיב מותרות אחרת) וגם אם נשאר משהו יש עוד מותרות חוץ מבגדים וא"א הכל

תראי, בסוף זה לא שאלה של מה את מוכנה להוריד ומה לא, זה שאלה של כמה יש לך, אם לא יהיה לך את ה100 האלה לשמלה אז לא יהיה לך נקודה, גם אם תחליטי שבזה קשה לך ואת רק מורידה כמויות, צריך להתנהל לפי מה שיש או אין בבנק ולא לפי מה משתלם לי וקשה לי לוותר ומה לא

3000 לזוג יכול להספיק בסבבה אבל את יוצאת מנקודת הנחה שההורים ישלמו שכירות ושתקבלי מלגת לימודים, הנחה בעייתית מאוד, אה, וסבבה זה כמובן בלי רכב, שמלה ב100 יכולה להכנס אבל רכב לא אאכ הדברים האחרים הם כבר לא בסבבה

ולהכניס מהצד כשלומדים זה לא תמיד קל או אפשרי בכלל, זאת גם נקודת הנחה שקשה לבנות עליה (למרות שיש גם את המילגה של הבעל שזה בערך חצי מה3000, תלוי כמובן בנתונים משתנים)

ואם אחרי שנה אתם עם ילד בעז"ה אז אתם בצרות (כלכליות, הילד הוא רק ברכה)
וואי וואינועה גבריאל
נקודות למחשבה,תודה!
תגובה מדהימה ומדוייקת1234אנונימי
אגיד את דעתיבינייש פתוח
אני מוציא 3-4 בחודש. אם קונים הכל מאיביי או עלי אקספרס או מיד 2 וקונים מה שבאמת צריך אפשר לחסוך המון. ואפשר לחיות בלי רכב
זה צריך להיות החישוב היחיד ולא הייטקיסטים במינוס. דווקא אני ההוחכה לביזבוז שלהם. קניתי ב100 ש"ח מסך מחשב מיד שנייה גדול במצב מצויין (מסך הכי פשוט עולה 450 אלא אם קונים אותו בצורה מקוונת. אני דווקא קניתי אותו מיד שנייה.) יש אנשים שמחליפים את הרכב ואת כל המחשבים שלהם ואת המסך שלהם פעם בשנה ומוכרים את הנוכחי ב10 אחוז מחיר במקרה הטוב.
צריך להיות מחושב איך לחיות לפי מה שמתאים לנו בלי להשוות לאנשים שונים עם נסיונות שונים
שכחנו לתייג אותהבינייש פתוח
תודהרויטל.


מנסה לכתוב לך קצתבוקר אור
אני נשואה לאברך קצת יותר משנה וחצי, עם ילד. התחתנו כשהייתי באמצע שנה שניה של התואר. מתכננים לטווח ארוך וזה מה שרציתי וחלמתי לפני.
ב"ה מבחינה כלכלית ממש טוב לנו ויש לנו גם כסף לשים בצד כל חודש.
הגישה שלך בעיניי היא הרסנית. @נועה נועה היקרה כתבה את זה ממש טוב. לסמוך על הקב"ה שיעשה נס זה ממש לא גישה נכונה, וככה מגיעים למצבים כלכליים מאוד גרועים.
חיי אברכות לא נועדו לכל אחד, וזה בסדר. אם את לא רואה את עצמך מוצאת מקור פרנסה/מצטמצמת בתנאי חיים/מוכנה לאפשרות שמישהו מכם יצא לעבוד אז זה פשוט לא, בעיניי.
מבחינה פרקטית- כדאי כמובן לחפש מלגות אבל זה תלוי בממוצע שלך ובעוד דברים. כן אפשר למצוא מלגות שוות לפעמים אבל לא כדאי לבנות על זה. ובטח לא לבנות על לגור אצל ההורים (בעיניי זה הרסני לזוג, אבל גם אם לכם זה טוב זה להיות תלויים בהם, וברגע שהם לא יוכלו לכם תהיה בעיה)
בשלב הזה של החיים לא בטוח שיש לך איך לחסוך
ואני גם לא רוצה להוריד אותך, זה מדהים אבל לחלוטין צריך לדעת למה נכנסים
אם את רוצה להתייעץ עוד בשמחה, כאן או בפרטי
אשמח שתפרטי קצתנסיכה יפה
גם בשבילי. יש לכם עזרה? את עובדת? עבדת? במה?
בכיף, מנסהבוקר אור

עזרה יומיומית אין, ההורים שלי לפעמים עוזרים יותר בלשמור על הקטנה פעם בשבוע, להביא לנו אוכל אחרי שאנחנו שם בשבת (יותר כי אין זמן מאשר כי אין כסף) ובדברים גדולים כמו קניית אוטו וכאלה. אני כמעט לא עבדתי במהלך התואר אבל קיבלתי ב"ה מלגות, עכשיו אני סוג של עובדת (התחלתי ממש עכשיו) אבל תכל'ס מקבלת לא הרבה יותר מאשר בתואר. המלגה בישיבה של בעלי די גבוהה יחסית לישיבות וגם יש דירות במחיר ממש נמוך

עוד םרטים ושאלות בכיף בפרטי כי.. אאוטינג..

כן שכר דירה זה חתיכת בעיהנסיכה יפה
ממש לא הגיוני מה שקורה כאן...
זה אחד הדברים הקשים. אא לגור ברחוב..
נכון, נורא ואיוםנועה גבריאל
תלוי איפהבוקר אור
מה הכוונה?נסיכה יפה
הכוונה היא שיש מקומות זולים יותר ויש יקרים יותרעלמא22
תלוי באזור בארץ. במרכז למשל יהיה יותר יקר מהפריפריה והשומרון (וגם שם תלוי איפה)
תודה רבהעל התגובה!נועה גבריאל
באמת לא התכוונתי ללכת על זה בעיניים עצמות, למרות שזה אולי משתמע כך.
כסף זה ברכה.me.
שלומדים תורה רואים ברכה.

שמבלים בקניון רואים מינוס.

התורה תתן לכם כח להכל.

אל תדאגי. תשאלי אברכים.
הכסף משמיים.
כסף זה כסף.Reminder
שאתה צודק אתה צודק.me.

שאתה טועה אתה טועה.

 

 

הרכבתי שתי משפטים כאלה.

 

עכשיו תורך, 

 

מה כוונתך?

מדובר באמצעי חומריReminder
עלינו להתייחס אליו ככזה
בתור חובבת שפת תכנות.me.
אכפת לך להיות קצת יותר ברורה. ?

אני לא מבין מה את מתכוונת.
מה זה ההיקש המוזר הזה?😅Reminder
אבל-

לא יודעת איך להסביר ככ, לא רוצה להיות צינית או להשמע מזלזלת.

אם מרוויחים טוב- יש כסף. אם יודעים איך להתנהל איתו- הוא נשמר..
די לערב פה מושגים של ברכה תורה וכו.

בנא שמרוויח טוב ומוציא יותר מההכנסות, יהיה כנראה במינוס..
אברך שחי בצמצום ובצורה מחושבת אולי יצליח לגמור את החודש עם יתרה💁‍♀️

אברך שמסתמך על המלגה הזעומה מהכולל ועוד אולי חצי משכורת מאשתו, וחי ברמת חיים גבוהה יהיה במגה מינוס😅

מסכים. עניין התורה הוא בקו אחר.me.
(לגבי ההיקש יש לך בחתימה כאילו קוד בשפה בינאריות). ואני התחלתי ללמוד פייתון לכיף.

אני ממש מסכים עם הדבר הזה.

ועל הקומה הזו מוסיף .

אני היום לא אברך. לא קרוב.
ובכל זאת אוסיף בצניעות מנסיוני.

עניין התורה הוא לא תזרים מזומנים.
לא תראי עוד שקל בבנק מתפילה.

אדם שחי ברמת חיים תורנית תופס
את עולם המושגים של פרנסה
באופן ייחודי.
>כעין הכשר מצווה ללימוד תורה.<
(לא מספיק מלוטש אבל הרעיון ברור)

ולכן. הקומה על הניהול הנכון
ועל מעקב העו"ש
יש עניין רוחני.

שהוא החשוב יותר כשמדברים
על חיים בעולמנו של תורה.

פרנסה זה לא ערך.
לא הגשמה עצמית
לא מטרה
לא כבוד
לא מעמד

אלא
אמצעי למעלה נעלה יותר.
קיום התורה.

ולכן.
מושגים של ברכה בכסף יופיעו.
כי כל שקל שנכנס הוא קודש.
כל שקל שיוצא הוא למען מטרה נעלה.
"מקדש את האמצעי"
(הכסף הוא אמצעי)

כל זה יצא לי עכשיו
זה כנראה לא מסודר.

אם תרצי.
אשמח לנסות לארגן שוב מסודר.
יש המון גורמים מעברבינייש פתוח
כמו תקלות יקרות היו לך בחיים, וכמה רמת חיים משפיעה על השמחת חיים.
אני יכול להעיד שבני ברקים ממעטים לקרוא לאיש מקצוע ויודעים לפתור בעיות לבד ובאופן מקצועי (בלי עזרת יוטיוב...) וגם אם צריך איש מקצוע הם משפחה ומכירים אותו באופן אישי ויעשה להם מחיר.
פעם ראיתי בני נוער בונים לעצמם מרפסת
בסופו של דבר אני יודעת את זהנועה גבריאל
אנשים פה בעיקר הוחכים פרקטית ועושים חישובים.
אני מאמינה בלעשות השתדלות והשאר לא בידיים שלנו.
ובהחלט-
כסף=ברכה!
מצטערת, זה לא ממש היה נשמע שאת מאמינה בהשתדלות.נועה נועה
באת ואמרתי: אני רוצה להתחתן עם אברך. וכאן באה רשימת ציפיות - אני מצפה לעזרה בסדר גודל מאוד משמעותי מההורים. אני מצפה להישאר ברמת חיים מסוימת ולא לרדת ממנה. אז לא, זאת לא השתדלות. אם את בוחרת להיכנס למציאות שבה בעלך ירוויח הרבה פחות מרוב האנשים, את צריכה להיות מוכנה לעבודה, לפחות נפשית. וזה אומר להיות מוכנה לרדת ברמת החיים. ולא לצפות מההורים - זה נכון לכל זוג שהוא, ונפתחים בפורומים המקבילים שרשורים על זה כל שבוע. נקודת המוצא היא שההורים לא חייבים לך כלום ובטח שהם לא חייבים לממן אותך בסדרי גודל של חצי משכורת ממוצעת כל חודש. אם הם רוצים ויכולים זה ממש יפה מצידם, אבל את מבחינתך לא אמורה לבנות על זה. לא נכון מלכתחילה לתכנן כלכלה זוגית על עזרה מההורים גם בסדרי גודל קטנים יותר.
אז כן, במקום שיש השתדלות - הכנה נפשית של מוכנות לוותר על דברים שאת רגילה אליהם, הכנה טכנית וכלכלית, להיות עם תוכנית של מקסימום עצמאות, להסכים לעבוד גם בעבודות לא מזהירות ומפתות כדי שיכנס כסף הביתה עד שמגיעים לעבודת החלומות - אז יש מקום גם לצפות לברכה. אבל כשההשתדלות נשארת ברמת סיסמה, הברכה מתרחקת.
לא קראתי מה רשמת בשרשור.me.
עבר עריכה על ידי .me. בתאריך כ"ח בחשון תשפ"א 22:40

תני לי להאיר את עינייך בנקודה מאוד שבירה בנושא הזה של אמונה ובטחון.

 

 

 

אמונה - כאילו הכל מה'.

השתדלות - כאילו אין ה' (חלילה)

 

מה הכוונה.

כשניגשים לעשות חישוב חודשי של שעות העבודה שלי,

מחשבים עד השקל האחרון, שמצד אחד לא יהיה גזל,

ומצד שני שיהיה רווח מקסימאלי.

לא הולכים וקונים מותרות. 

 

מצד שני,

כשעומדים בתפילה. מבקשים כאילו שום השתדלות לא תועיל. 

 

 

 

יש ברכה בכסף.

אבל הוא לא יגיע אם לא תעשי.

 

וההשתדלות (על פי הרב דסלר) היא מעין משהו לעשות בשביל לצאת ידי חובה.

אני לא חי על פי הדבר הזה.

צריך לעשות את כל ההשתדלות כאילו אין אמונה.

לבדוק, לחקור, החזרי מס, הטבות, הקלות, לקנות בזול, לנהל בחכמה.

 

אתם תראו,

שתהיה ברכה.

 

בהצלחה!

אברך לשעבר.

יפה כתבת, תודה🙏נועה גבריאל
שמעתי ממישהו.me.
שהסביר שזה בשם חובות הלבבות.

מעולם לא טרחתי לבדוק.
מוזמנת לצאת ולחקור.
אני לומדת חובת הלבבותנועה גבריאל
יכול להיות שאגיע לזה בהמשך, מעניין
ניחוש שלי שזה בשער הבטחון..me.
אם יש כזה
מן הסתםנועה גבריאל
וכן, יש כזה..יפה לך😁
או שהכסף מההוריםצהרים
זה מה שיפה, שגם כשהוא מההוריםנועה נועה
קוראים לזה ברכה...
סליחה, יש לי אלרגיה לזה. אנחנו נעזרים ורק מנסים להגיע כבר למקום שלא נצטרך.
סליחה, לא התכוונתי לפגועצהרים
רציתי לומר שהמחשבה שהכסף צונח מהשמיים מוטעית בעיני.
מותר לקבל עזרה מההורים אבל חשוב לדעת שיש מחירים לכל דבר.

דווקא הזדהיתי עם הגישה שלך למעלה
ברור, חיזקתי את דבריךנועה נועה
אה חח עכשיו אני קורא את זה איך שהתכוונתצהרים
כפשוטו אני מכיר אברכים שלא חסר להם כלוםיוסי כץ
מחתנים ילדים בשמחה ותתפלאי שהמינוס שלהם יותר קטן משל אנשים עמידים
בהתחייבות שאני יכול לתת לך מספרים לא של 10 ולא30 הרבה יותר דירה לחלק גם רכב חביב ועוד
אבל האמונה זה הנקודה שעושה את ההבדל שהשם זן ומפרנס ומכין מזון לכל בריאותיו וכו
אולי תתחילי לקרוא את "הסולידית"אושפיזין מהירח
וללמוד איך לתכנן את החיים כלכלית ככה.

בכל מקרה אתם לא ממציאים את הגלגל.... ואפשר לשאול אברכים איך הם חיים, הכוונה בלי עזרת הורים כי עם זה הכנסה לכל דבר
במיוחד את הקטע בו היא מסבירה על מקלחת.חמדת66


אווהרק שאלה לי
קראתי קצת מההתכתבות פה ויש לי לא מעט מה להגיד בתור נשואה לאברך, אבל לא קראתי הכל אז יתכן שכבר כתבו לך את זה. אם את עדיין מחפשת לשמוע מוזמנת לפרטי.
תמיד טוב לשמוע דעות נוספות🤗נועה גבריאל
שלחי לי הודעה בפרטירק שאלה לי
משומה אני לא מצליחה
לסיכומו של ענייןנועה גבריאל
תודה רבה על התגובות המחכימות
באמת הרחיב לי בנושא ונתן לי פרופורציות(הבנתי שגם לעוד כמה וכמה שקראו כאן, מסתבר שאנחנו פורום מעניין גם לאנשים מבחוץ חח).

באמת אין על עם ישראל!!!

אפשר להיות אברך וגם לעבודבינייש פתוח

גם אני חושבתנועה גבריאל
בתור אברכית כבר 11 שניםnana
יכולה לומר לך באמת מכל הלב שיש ברכה בכסף.
ההורים של שנינו לא עוזרים לנו בכלל..
והתחלנו את החיים עם 12,000 ש"ח!! (מתנות שהביאו לנו הזוג לחתונה..) ועוד 7,000 שחסכתי.. בסה"כ 19,000.
על לימודי התואר שלי שילמנו לבד! על הדירה שקנינו (דירה קטנה להשקעה) שילמנו לבד!
ברכה בכסף אין לי הסבר.
אף פעם לא הרגשנו צימצום ואף פעם לא היינו במינוס.
ויש לנו כמה וכמה ילדים..
"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.."
יותר מזה חלק מגיסים ואחים שלנו עובדי הייטק ובעבודות שמרוויחים הרבה..
עם יותר הכנסות, פחות ילדים ולא מצליחים לגמור את החודש..
ובמינוסים..
באמת אין לי הסבר..
לפעמים אני מסתכלת אחורה ושואלת.. איך חיינו בתקופה הזאת והזאת? אין הסבר ולא ברור.. פשוט ברכה ללומדי התורה.
ברוך שזיכני להתחתן עם יושב בית המדרש..
וואו!נועה גבריאל
כיף לשמוע!מחזק ממש!
אשרייכםיוסי כץ
גיבורי כח עושי דברו
תרשי לי לומר את דעתיבינייש פתוח
אין לך הסבר פשוט כי את לא יודעת מה קורה בבתים אחרים.
ידוע שיש אנשים שמחליפים פעם בשנה מחשב מסך, ורכב כל שנתיים שלוש ואפשר למצוא אותם ביד 2 ב10 אחוז מחיר ובמצב מצויין, והיו חסרים לי רהיטים בבית ומצאתי ממש טובים ברחוב, ולא ברור מי הפראייר שזרק אותם (גם שיתפתי את זה בפורום צמ"ע) ובכללי רחובות גוש דן מלאים ברהיטים במצב חדש
בדיוק מה שרציתי לומרחולת שוקולד
זה שלא הרגשתם צימצום לא אומר שלא הצטמצמתם, כנראה לא קשה לכם להסתפק במועט

הרי לא סביר שלא הרגשתם צימצום כי הוצאתם 15 אלף בחודש (שנכנסו לבנק יש מאין) וככה קיבלתם כל מה שרציתם, יותר סביר שהוצאתם כמה שהיה לכם והרגשתם שזה מספיק

זאת התשובה, וזאת הסיבה שיש הייטקיסטים שלא גומרים את החודש, אין להם פחות ברכה בכסף, הם פשוט מרשים לעצמם יותר
תגובה בתור אברךרמתגן32
ההוצאה הכי גדולה שיש בתור זוג צעיר הוא השכר דירה, אם הבעל לומד בישיבה במרכז או בירושלים השכ"ד יכול להגיע ל3500-4000 אלף שקל ואם הבעל לומד במקום כמו עלי אז השכר דירה יהיה רק 1000 שקל.

ממה שראיתי ממני ומכל החברים שלי החישוב לכמות הכסף שצריך בתור זוג צעיר הוא השכר דירה + 2000-2500 שקל.

אנחנו ספציפית מוציאים קצת פחות מ2000 אבל ההורים שלנו מביאים לנו אוכל אחרי כל שבת שאנחנו אצלם.

אז איך מסתדרים - צריך לעבוד, אנחנו יכולנו לקבל כסף מההורים שלנו ובחרנו שלא לעשות זאת מהרבה סיבות ובעיקר כי רצינו להיות עצמאיים וחירותיים. אשתי בשנה הראשונה תוך כדי 4.5 ימי לימודים בשבוע עבדה בשתי עבודות והכניסה בערך 2000 שקל בחודש, אני קיבלתי את המלגה מהישיבה, הוספתי עבודות אחרות (ניקיון והעברתי חוג לילדים) וככה הכנסתי 3000-4000 שקל בחודש. חשוב לי לציין שעבדתי רק בשעות פנויות ולא בשעות הסדרים (8 וחצי עד אחד ו3 עד שבע וחצי).

אפשר גם לעבוד בעבודות חד פעמיות ולהרוויח כסף בשביל כל השנה - בשביל הבעל זה יכול להיות מכירת ארבעת המינים וכד ובשביל האישה הסטודנטית זה יכול להיות עבודות ביולי-ספטמבר שזה תקופה שרובה חופש.

לגבי פירוט הוצאות

שכד וארנונה זה פשוט תלוי איפה גרים
חשמל מים וגז - 200 לחודש בערך
נסיעות - תלוי איפה גרים וכו לנו יוצא 350 שקל בחודש לרב קווים של שנינו
אוכל - 600-1000 שקל
הוצאות חד פעמיות - 100-200 בחודש
יציאות ובילויים - 200-300 בחודש

לגבי דבריפ כמו בגדים וכאלה, אנחנו קונים מידי פעם אבל בדרך כלל משאירים כסף שקיבלנו בתור מתנות יום הולדת וכו בשביל דברים כאלה.

אשמח להרחיב עוד במידת הצורך


וואו תודה ממש!נועה גבריאל
נתן קצת פרופורציות.
ושאלה-
למה לא רציתם לקבל כסף מההורים אם זה בסה"כ יכול לעזור?
כמה סיבות לא לקבל כסף מההוריםרמתגן32
א. כמו שאמרתי רצינו להיות עצמאיים, גם אם ההורים שמחים לתת אנחנו האמנו שאנחנו רוצים לבנות את החיים שלנו בעצמנו ללא תלות בהורים.

ב. אמנם ההורים שלנו לא התנגדו לזה שאני בישיבה אבל כשאתה מקבל כסף מההורים אז זה יוצר קצת תלות, אני אביא דוגמא קטנה, אנחנו רצינו לגור במקום מסוים קרוב לישיבה והשכר דירה היה גבוה שם והמשפחות ניסו לשכנע אותנו לעבור לשכונה אחרת שרחוקה יותר מהישיבה אבל זולה יותר, אם אנחנו מקבלים כסף אז זה יוצר יותר מחויבות להחלטות של ההורים.
אההנועה גבריאל
אם זה ככה, אז לי זה פחות לחוץ...
אבל אולי לבעלך זה כן יפריע. אי אפשר לדעתתפוחית 1
יכול להיותנועה גבריאל
שהוא יגיע בעז"ה נדבר...😁
ואל תשכח שברגע שעובדים בעוד עבודות בנוסף לאברכותסמיילי12
אין זמו לזוגיות
האישה חווה גם את עול הפרנסה וגם את עול גידול הילדים.
נכון, אבל היה לנו הרבה זמן ביחדרמתגן32
היינו ביחד כל ערב משבע בערב ואנחנו הולכים לישון באזור 12 אז היה מספיק זמן, לומדים לנהל את הזמן בצורה יותר טובה.

כיום, אשתי כבר עובדת, אז אני הורדתי חלק מהעבודות שלי אבל עדיין מכניס 3 אלף ואנחנו מצליחים לחסוך די הרבה.

נכון. אפשר למצוא זמןסמיילי12
אבל זה רק כזוג צעיר.
אחר כך הכל הופך למורכב יותר .אז אישה שנכנסת לחיים כאלה צריכה להבין לעומק את המשמעות.
ולוודא שהבעל הנבחר יסכים במידת הצורך והקושי לעזוב את הישיבה ולצאת לעבוד. וזה כבר קשור למידות.

ואני מסכימה עם ק"ש לגמרי.


ומה שהכי הכי חשוב בבעל, זה המידות שלו.
פשוט ברכה..שמחה לשמוענועה גבריאל
הכי חשוב מידות טובות.סמיילי12
עם כל השאר אפשר להסתדר.
אנחנו חיים חיי אברכות כמעט 5 שנים.
אבל בעלי כן עובד מהצד. בלי זה אי אפשר.
עם 2 ילדים.
וזו ככל הנראה השנה האחרונה שלו בישיבה.
השגחהמענטש סחבק
אני יכול להעיד מחברים רבים נשואים באושר (מכלי ראשון, ולצערי לא על עצמי חח) שהם חיים בסיפוק בלי חוסר בכלום ויש להם יותר מהחיים הפשוטים והדלים. כמובן שעובדים קשה (שני הצדדים!) וכמובן שמתחשבנים בשום שכל בהוצאות ולא מחפשים טיולים/על האש/שופינג כל שני וחמישי אבל באמת יש להם כל מה שצריך ואף יותר מכך. חלקם אפילו מחזיקים רכב (לא פרארי אבל נוסע טוב מאוד).
אני יוכל להמליץ מה שמורי ורבי המליץ לי וזה ללמוד שער הבטחון בחובות הלבבות.

בקיצור: "ה' לא ימנע טוב מבעליו" 😋
לומדת לומדת..תודה🙏נועה גבריאל
לא מסכנות - כן שמחה בחלקךק"ש
כשסביר שזה ידרוש הסתפקות במועט. מי שמרגישה שבשביל בעל אברך, היא תצטרך להיות מסכנה - שלא תתחתן עם אברך.

מי שמוכנה להסתפק במועט ולשמוח בחלקה - תהיה לה זכות גדולה מאוד.
קצר וקולע. תשובה מעולהנועה נועה
@נועה גבריאל מכל החפירות שלנו פה זה בעיניי הכי חשוב
תודה רבה!נועה גבריאל
וממש לא חפירות-באמת למדתי המון😁
התלבטותלא יודעתת

הציעו לי מישהו שנשמע שיכול להתאים העניין הוא שנשאר לו קצת יותר משנה וחצי בצבא (עושה שירות מלא) ומתלבטת עד כמה אני רוצה את זה..

מישהי/ו שהיו שם ויכולים לספר קצת שאבין מה ההשלכות וכו'? 

לא ניסיתי אבל לדעתי כדאי לנסות.אני:)))))
ההשלכה המרכזית היא היעדרות מהביתזיויק
שזה קושי רציני אבל זמני לעומת חיים שלמים..
זו שאלה חשובהנקדימון

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

 

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

 

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

מבחינה מעשית זה לא קל, אבל מבחינה אידיאליתנוגע, לא נוגע

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

לא דומה לאברכותאמא לא מקצועית

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

ברור שזה אחרת לגמרי. ההשוואה הייתה לגבי הענייןנוגע, לא נוגע
הנ"ל
מה היציאות שלו?ארץ השוקולד

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

 

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מדובר בשנה וחצינעמי28

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

 

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

יש שיקולים מעבר להיבטי השירות הצבאי שלוזמירות

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.


לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

זה לא שמחר בבוקר אתם מתחתניםנפשי תערוגאחרונה

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה


מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.


שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

יהודים! בנים! חסד של אמת!נחלת

יוסף בן דוד

 

 

שכן צנוע וערירי, שגר דלת לידינו, עם שני אנשים

נוספים, מתמודדי נפש.

 

כנראה ניצול שואה.

 

אדם צנוע, שהלך בצידי הדרכים שחוח

בלי לרצות לקבל מאיש.

 

פעם, אבל, מצאנו רעשן כסוף

שעשה מקופסת שימורים, לילדים...

 

ופעם הציע לי עגבניות מתוך שקית

שהחזיק בידו, במדרכה, ליד הבניי.

 

לא לקחתי, ואני כל כך מצטערת

על כך.

 

הכל היה ללא מילים. רק עם עיניים

טובות. שקטות מאוד, מכונסות פנימה.

 

באחד מלילות השבת נכנסנו אליו

כדי להזמינו לקידוש אצלנו.

הוא התרומם מהכיסא, הלך

פסיעות אחדות , ולא המשיך.

 

כך ישב, מסביב טלוויזיה ורעש

ובאלאגן, והוא , לבד על יד שולחן,

מפית קטנה וכוס קידוש.

"ויהי ערב ויהי בוקר....

יום השישי!".

 

אחר נעלם לתקופה.

 

במודעת האבל, למטה,

ליד תיבות הדואר, כתב

אחד השכנים:

 

ברוך דיין האמת

 

יוסף בן דוד

איש תם וישר.

 

מחר היורצייט שלו.

אנא, אמרו משניות

לעילוי נשמתו.

 

תבורכו!

 

 

נחלת. 

 

מה הלוקיישן הכי טוב שנפגשתם בו?פתית שלג

זה השפיע על האיכות של הדייט עצמו?

 

אה ומה הלוקיישן הכי גרוע\מוזר?

 

אצלי הכי טוב- הגן שמתחת לבית הכרם, ליד בגין.

הכי גרוע- גן משחקים בתל אביב.

שניהם השפיעו על האיכות אבל כנראה בגלל שהיה מדובר בדייטים ראשונים.

האגפים שלא עובדים- פתוחים סתם?יעל מהדרום
אז עוד אחות מתארסת100

אחות קטנה ממני מתארסת.

איך מצליחים לעבור את זה בטוב?

מרגישה שצריכה לקחת שאיפה עמוקה לתק' הקרובה-ולא קצרה.


יודעת להפריד. שהשמחה בשמחתה לא סותרת את הכאב שבהדגשת החסרון שלי..

ועדיין. כל הכאב מועצם. הפער גדל בכל מובן.

אין לי כח להחזיק את זה ולחייך בכח ואין לי כח למבטים.

אין לי כח.

כאילו לא מספיק הניסיון שברווקות שלי.


עד כאן פריקה.

היום זה יחסית מצויזיויק
ובהחלט זה אתגר גם אם של יותר אנשים
לעבוד על לשמוח בחלקךintuscrepidam
לפחות ככה אני רואה אצל עצמי, ככל שאני מתחבר להכרת חובתי בעולמי ומתוך כך הכשרונות והחסרונות והמציאות שה' מוליך אותי בה, ככה אני פחות מקנא במה שקורה לאחרים. בסוף זה מביא אותי לכך שהקושי הוא מתוך החוויה שלי ולא תוצאה של הזולת. מתוך כך ההתמודדות היא אישית ולא זרה לי.
מאוד יפה ובוגר. תודה.נחלת
מזל טוב!בחור עצוב
בע"ה פתחה לך את הדרך. בקרוב אצלך! 
מבטיחה לךנחלת

שגם תורך יגיע. אין ספק!

 

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

🫂🫂רקאני
להיות ליד כאלה שתרגישי טוב לידםארץ השוקולד
ולהתרחק מאלה שפחות
לשנות את הראיההפי

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג


 

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

 


 

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה


 

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא


 

 

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

יפה ומאוד נכון.נחלת
כואב מאודadvfb

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

יפה.יפה.נחלת
יפה... בהחלט נשימה עמוקההרמוניה

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

 

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

 

לדעתי כתבת יפה ממשארץ השוקולד
ודי מסכים עם הנאמר
יפה מאוד בוגר ונכון.נחלת
גם אותי ואת אחי עקף האח שמתחתינותהילה 4אחרונה

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

אני והחלק ההססן שבי - דיאלוג ביננונגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם

* נכתב כמובן כדוגמא לדיאלוג פנימי שיכול לנבוע בתוך כל אחד/ת מאיתנו בשלב כזה או אחר.

 

אני: אני יוצאת עם מישהו ומאוד מאוד טוב לי איתו.

עומדים לפני החלטה.

 

החלק ההססן שבי: אבל איך תדעי?

איך תדעי לא לטעות בבחירה?

 

אני: אממ... תן לי לחשוב על זה רגע.

אני מתחברת פנימה לתוכי ובעצם מרגישה שהוא האדם הראשון איתו הרגשתי בית וראיתי אותו לצידי בעתיד הקרוב והרחוק.

אם אחשוב עוד קצת הלאה, אני גם רואה בו בן זוג ואבא לילדיי ב"ה

המחשבה של לא להיות איתו או שהוא יהיה עם אחרת הופכת לי את הבטן

אני סומכת עליו. רואה איתו עתיד משותף.

אני רוצה אותו לצידי תמיד.

 

כן, אני חושבת שמצאתי את שאהבה נפשי! מזל טוב!

 

החלק ההססן שבי:

אבל רגע!

מי אמר?

מי אמר לך שזה זה?!

אולי יש מישהו יותר טוב שמחכה לך?

 

אני: וואו חלק... מרשה לי לקרוא לך הססני? יאללה שיהיה כך. שיהיה יותר קצר.

אז הססני שים לב שאני דיברתי כאן על *בן זוגי* עצמו.

אבל אתה...

אתה בכלל מדבר איתי על הפחד לפספס, על חששות והססנות, על הפחד מעצם ההתחייבות עצמה, על הפחד מעצם ההחלטה להתחתן.

אז בוא,

אני לא מפחדת ממך.

נכון, אתה החלק ההססן שבי.

יש בתוכי, כמו בכל בני האדם, הרבה חלקים.

כשאחד מהם הוא אתה - חלק הססן, בעל אי ודאות, ספקות, פחדים וחששות רבים.

החלק הזה, אתה, מדבר מתוכי ומפציע מדי פעם ופעם, ובעצם מוריד לי את הביטחון וממלא אותי בתחושה של חוסר ודאות וחששות.

חלק מהמילים שאתה אומר לי הם:

"אני מוצא את עצמי הרבה במחשבות של האם זה זה?

איך בכלל יודעים שזה זה?

אני בוחן כל הזמן את מה שקורה ביניכם כסימן אם זה זה או לא זה.

אני כל הזמן בבדיקה.

אני לא מרפה.

גם כשאתם שניכם בתוך הקשר וטוב לכם - אני עדיין תמיד מחפש מסביב אישורים שזה שזה,

מרב, מהורים, מחברות, ובעצם מהיקום כולו.

אני רוצה לשמוע שזה זה, שבת קול תצא ותגיד לי אפילו עדיף, ואז זה *קצת* ירגיע אותי - אבל עדיין לא לגמרי ירגיע אותי, כי תמיד אני אהסס, לא משנה מה!

גם אחרי תקופה מסוימת אני שוב אחזור ואבדוק ואבחן את העניינים,

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם מאוד הססן

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם שמתקשה לקבל החלטות

אני גורם לך לבחון ולנתח כל דייט ולומר האם היה קצת משעמם או לא,

אני גורם לך להילחץ מהצעת נישואים שאת מאוד רוצה וכמהה אליה, כל פעם בגלל תירוצים אחרים -אני גורם לך לפחד שגם אחרי שתחליטי אולי תתחרטי,

אני גורם לך לפחד ממחויבות"

 

עד כאן אתה החלק ההססן שבי.

 עכשיו תקשיב גם לי.

 

אני:

אומרת לעצמי, בביטחון:

"אם תבחני את הדברים,

תוכלי לראות בבירור שיש בך אמונה שלמה וביטחון שלם בבן זוגך עצמו,

ויחד עם זאת, חלק מהתכונות הבולטות בך כרגע מצביע על חוסר ודאות וחששות - ז"א, זה כלל וכלל לא קשור למר בחור עצמו, זה קשור אך ורק אלייך!

ז"א 2,

שגם אם תמצאי את הגבר הכי הכי מושלם (שכידוע, לא קיים, מעולם לא היה קיים, ומעולם לא יהיה קיים - בדיוק כמו שאין אישה מושלמת, ובעצם אין אדם מושלם - רק הקב"ה לבדו מושלם) - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!

וגם אם יהיה לך טוב, ואפילו טוב מאוד - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!

 

לכן, כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

 

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. יש טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון *האמיתי* יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם *הוא* יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך בשלמות.

 

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולכים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 
4. אני כבר מכירה את עצמי ויודעת שאני אדם מאוד אינטליגנט ורציונאלי,

מאוד אוהבת לנתח דברים בראש, לחשוב, להעמיק, לא לחפף, 

מאוד יסודית ואולי אפילו פרפקציוניסטית.

ודווקא לאנשים כאלה, לפעמים יותר קשה.

כי לפעמים לא משנה מה יקרה להם במציאות - עדיין הראש שלהם והמוח שלהם יעבוד שעות נוספות וינתח וינתח עד כאב.

 

לכן דווקא לי הייתי מציעה להקשיב יותר לגוף, לרגש,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה, אני אומרת לעצמי, את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

 

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

 

החלק ההססן שבי:

אממ... תראי... אה... בעצם...

טוב לא יודע! האמת שאחרי כל זה אני מרגיש שבאמת ראית אותי

שהקשבת לי

אבל לא היית מנוהלת על ידי אלא את ניהלת אותי.

את פשוט הסתכלת לי בלבן של העיניים

לא פחדת

ופשוט ענית לי!

ענית לכל חשש ולכל היסוס שבי.

אז מה נותר לי לומר...

יאללה לכי על זה!!!

ומזל טוב!

 

אני:

יש בי הכל.

אני יודעת.

אני מנהלת אותי.

אני אצליח.

בשלב הזה

ובכל שלב ושלב הבאים אחריו.

אני חלק אלו-ק ממעל.

ה' הוא בכל מקום. האלוקות בכל מקום.

גם בי בתוכי

יש.

בי.

הכל.

 

חודש אדר שמח ומלא בבשורות טובות ב"ה ❤

וואו מדהים!אני:)))))

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

תודה יקרה 🙏נגמרו לי השמות

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

בלי להעליבבחור עצוב

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

כן. לצערנו זה הקושי וההבדל בין איש לאשה.נחלת
למה לצערנו?בחור עצוב
כי זהנחלת

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

נפלאבחור עצוב

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.


מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

הסיבה היאנחלת

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

 

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

 

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

 

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

 

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

 

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

 

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

 

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

 

 

 

לא נתנו לנו בחירה.בחור עצוב

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.


אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

נכון מאוד.נחלת
כל מקרה לגופוelico

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

 

ואם אני צריך הקשבה?

 

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

 

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

אני חושבתרקאני

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

 

לא בהכרחאשר ברא
לי אישית יצא להכיר גם כמה בחורים 'לחוצים' כאלה.
יש די והותר לחוציםבחור עצוב
אבל התהליך בראש הרבה יותר פשוט - כן ולא( בגדול ).

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

מבין עכשיו למה התכוונתי?....נחלת
זה גם עניין של אופירקאני

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

הכל בסדרנגמרו לי השמות

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

 

מדהים!נחלת

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

תודה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
יפה מאודרקאני

אפשר לשלוח לחברה?

בטח שאפשרנגמרו לי השמותאחרונה

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

משנכנס אדר מרבין במשהואנונימיכלשהו

כבר לא זוכר מה זה.

דוקא אם זה ציווי ולא רק תיאור מציאות- זהנותן תקווהפתית שלג

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

 

איייי אשריך איזה כיףשפלות רוחאחרונה
אני הולך עם הטלפון ומחייך לעצמי שימחת אותי ממש תודה🙏🙏🙏
אני יזכיר לךadvfb

באשה

🥺🫂פצל"פ

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

מיש מיש מיש מיש🥳פצל"פ

מיש מיש מיש מיש משנכנס אדר


רק שיתוף אישי קטן קודם

חודש אדר הקודם הייתי בקשר טוב

והייתי בטוח שזהו

זה הפורים האחרון שלי בתור רווק

ובעזרת השם שנה הבאה אני כבר נשוי חוגג עם אשתי

וזה ממש מה שהחזיק אותי בשמחה בפורים הזה

ומפה לשם עברה שנה ואני עדיין פה...


ועכשיו בערבית שהזכירו יעלה ויבוא, פתאום זה עשה לי ממש טוב בלב, פתאום קיבלתי קצת תקווה ואמונה

שכן, שנה הבאה אני אחגוג עם אשתי בעזרת השם

אני אולי לא בטוח בזה כמו שנה שעברה

אבל אני יודע שהשם איתי, ושאני לאט לאט מתקדם גם במסע שלי (מרגיש לאט מידי לרוב🤦🏻‍♂️)


אז קצת חיזוקים לכולנו

משנכנס אדר מרבים בשמחה

והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב

להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכולנו לנצח כל החוסים בך

שנזכה כולנו לקול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה


איך אומר ר' נחמן... יש עניין שנתהפך הכל לטובה


וזה יכול לקרות מהר כמו במגילה

ולצערנו זה יכול גם לקחת יותר זמן

אבל לא להתייאש

הטוב בדרך

המגילה הפרטית שלנו נכתבת ומתבשלת עד שיגיע הרגע של ההיפוך הגלוי, שיתגלה ההסתר


אז חברים, לא לשכוח יעלה ויבוא

ואם יש מישהו עכשיו במרכזית ירושלים שבא לו לארגן טיפה מיש מיש וריקודים עד שמגיע לי האוטובוס אני אשמח לרקוד איתו טיפה😅

מדהיםנגמרו לי השמות

בשורות טובות במהרה ב"ה!

אמן🙏🏻 תודה רבהפצל"פ
תגובה מתוקה!נחלת

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

 

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

 

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

תודה חיזקתפצל"פ
🙌פתית שלג

בדיוק פספסתי אותך במרכזית

😅פצל"פאחרונה
אשריך 
מה הפידבק שאתם נותנים בפגישות ראשונות?advfb

בפגישה ראשונה, וגם שניה שלישית עדיין לא מכירים והקשר יכול מהר מאוד לרדת.

לכן באופן אישי אני נמנע מלהביע תחשות בצורה מפורשת.

לדוגמא אמירה בסוף הדייט כמו - "היה לי כיף המפגש איתך, תודה " זאת תגובה שהייתי נמנע ממנה בשלושת דייטים הראשונים.

לכאורה זאת יכולה להיות תגובה הכי טבעית ויכול להרים ולבנות אמון וקרבה אבל.. מה עם נגלה עוד מעט שזה לא מתאים אחרי זמן קצר? הנפילה תהיה פתאומית יותר.. לכן אני מעדיף לבנות בצורה הדרגתית את הקשר ולא לדלג שלבים.

מצד שני, כמובן שאני אשדר גם בלי מילים או בצורה עקיפה את התחושה הטובה שלי ושאני מעוניין להמשיך, 

נגיד לומר בסוף הדייט - "תהני בהמשך הערב בבית קפה עם החברות" - נגיד במשפט הזה, אני הראתי שאכפת לי ממנה, שאני זוכר את מה שהיא אומרת לי וזה חשוב לי וסוג של גם נותן לה תחושה שאני איתה למרות שסיימנו את הפגישה. קיצר, אני מראה לה שאני בעניין, בלי לומר את זה במפורש. ככה אני פחות מפעיל לחץ ופחות יוצר ציפיות אבל נשאר בתוך המשחק ;)

אחרי שעושים שיחת "יחסנו לאן" ושמענו כל אחד מה אנחנו חושבים על הקשר אז ארגיש יותר בנוח ושיותר שייך לומר דברים יותר אישיים. מה דעתכם? 

 

כמה תגובות אפשרויות למה שכתבתי -

 

א. נשמע מעניין, אבל אתה חפרן

ב. וואי איזה אשכנזי אתה, פחד פחדים

ג. אמת מוחלטת, איישם את זה בכל הדייטים שיהיו לי

ד. למה ככה? תן לעצמך להפגע גם

 

מוזמנים גם לעוד תגובות מקוריות ;)

בשמחה.נחלת

אולי יעניין אותך