לכל אחד יש את ההתמודדות שלי והקשיים שלו תשתדלו ב"ה לחשוב לפני כל מילה

אשמח לתגובות מה דעתכם...

הבעייה של השמנים שהם לא יכולים להסתיר את הבעיה שלהם..

שזה חסרון

אבל גם יתרון

לפחות הם לא יכולים להתעלם..

תחשבו על זה..

ממה להתעלם?

ומנסה לחשוב על יתרונות ולא מוצאת

יש ילדים שובבים והם הכי חמודים בעולםם

רק הוספתי תגוב למי שאמרה שילדים זה לא עם רע..ככ מזדהה איתה

ילד בן 12 שובב זה מעצבן

את פשוט הכי צודקת שיש!

תקחו את זה לתשומת ליבכם זה שיא הנכון שיש...

אני גם חושבת שזה שונה אם אני קוראת לחברה שמנה כי היא באמת שמנה

או שאני קוראת לאחים שלי הקטנים שמנים כי הם שמנמנים והם צוחקים מזה שאני קוראת להם...

ואל תדאגו הם לא נעלבים הם צוחקים איתי וזה..

בקיצור אני חושבת שבאמת צריך לעלות את זה יותר למודאות...

אולי כי הם קטנים!

לי הרבה מאוד פעמים אמרו וצחקתי אבל בפנים זה פשוט קורע את הנשמה!

אתם אומרים למישהו טיפש והוא צוחק וזה...

אבל אתם לא יודעים מה עובר לו בפנים

מילה אחת יכולה להרוס חיים שלמים(מנסיון עצוב)!

אוףףף זה פשוט קורע אותי

למשל שאני אומרת לאח שלי הקטן שבן שנתיים שמןןן אז הוא אוהב את זה..

אני ממש מבינה שזה לא כמו לקרוא לילד בכיתה א למשל שמן.. כי זה ממש פוגע..

זה תלוי ממש בגילאים..

לפי דעתי הוא יכול להתרגל לקרוא לאנשים ככה.

מתוקייייי

חולה על ילדים בגיל הזההה

לגבי הסוגיה הכללית אין לי מה להגיד וגם לילדים הפוגעים...

אבל אם מישהו מהנפגעים מחפש חיזוק אז הנה משהו קצר בקשר לביזיונות שבהשגחה ממש שמעתי השבוע שיכול לשנות את כל ההסתכלות...

הנשמה נפגעת מעוונות/ חטאים/ פגמים. זה כואב לה מאוד כיוון שהיא כל כולה דבוקה בשכינה וכל עוון גורם גלות לשכינה וחסרון אלוקות בעולם. עכשיו האדם על מכלול חלקי אישיותו לא מרגיש באופן מידי את הכאב העצום הזה שכתוב עליו בספרים שאם היינו מרגישים היינו משתגעים.. מצד שני הנשמה נשארת במלכוד- היא חייבת לשחרר את הכאב הזה איכשהו!

איך היא משחררת? דרך הביזיונות. אסביר.

אדם נקי מעוון/ צדיק וכיוצא- כשיפגעו בו בכל צורה, גם אם יענה חזרה וגם אם ילך לבית הדין על הפגיעה- הוא לא יחווה את הסיפור כחוויה שלילית. הוא לא ייפגע מבפנים. תחושת הפגיעה מקורה באותו הכאב של הנשמה- אך הסיפור עדיין לא נשאר כאן. עיקר הנקיון קורה כשהאדם הנפגע מקבל את הכאב נכון. שזה דבר ראשון באמונה שמה שכתבתי כאן נכון. דבר שני- בשתיקה. לא להעליב חזרה.

וכנראה שיש עוד דרכים אבל עוד לא למדתי את הנושא לעומק...

אז בהצלחה ממש.. בהיותי נער יחסית מאוד רגיש אני מבין את הכאב ומזדהה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....