לכל אחד יש את ההתמודדות שלי והקשיים שלו תשתדלו ב"ה לחשוב לפני כל מילה

אשמח לתגובות מה דעתכם...

הבעייה של השמנים שהם לא יכולים להסתיר את הבעיה שלהם..

שזה חסרון

אבל גם יתרון

לפחות הם לא יכולים להתעלם..

תחשבו על זה..

ממה להתעלם?

ומנסה לחשוב על יתרונות ולא מוצאת

יש ילדים שובבים והם הכי חמודים בעולםם

רק הוספתי תגוב למי שאמרה שילדים זה לא עם רע..ככ מזדהה איתה

ילד בן 12 שובב זה מעצבן

את פשוט הכי צודקת שיש!

תקחו את זה לתשומת ליבכם זה שיא הנכון שיש...

אני גם חושבת שזה שונה אם אני קוראת לחברה שמנה כי היא באמת שמנה

או שאני קוראת לאחים שלי הקטנים שמנים כי הם שמנמנים והם צוחקים מזה שאני קוראת להם...

ואל תדאגו הם לא נעלבים הם צוחקים איתי וזה..

בקיצור אני חושבת שבאמת צריך לעלות את זה יותר למודאות...

אולי כי הם קטנים!

לי הרבה מאוד פעמים אמרו וצחקתי אבל בפנים זה פשוט קורע את הנשמה!

אתם אומרים למישהו טיפש והוא צוחק וזה...

אבל אתם לא יודעים מה עובר לו בפנים

מילה אחת יכולה להרוס חיים שלמים(מנסיון עצוב)!

אוףףף זה פשוט קורע אותי

למשל שאני אומרת לאח שלי הקטן שבן שנתיים שמןןן אז הוא אוהב את זה..

אני ממש מבינה שזה לא כמו לקרוא לילד בכיתה א למשל שמן.. כי זה ממש פוגע..

זה תלוי ממש בגילאים..

לפי דעתי הוא יכול להתרגל לקרוא לאנשים ככה.

מתוקייייי

חולה על ילדים בגיל הזההה

לגבי הסוגיה הכללית אין לי מה להגיד וגם לילדים הפוגעים...

אבל אם מישהו מהנפגעים מחפש חיזוק אז הנה משהו קצר בקשר לביזיונות שבהשגחה ממש שמעתי השבוע שיכול לשנות את כל ההסתכלות...

הנשמה נפגעת מעוונות/ חטאים/ פגמים. זה כואב לה מאוד כיוון שהיא כל כולה דבוקה בשכינה וכל עוון גורם גלות לשכינה וחסרון אלוקות בעולם. עכשיו האדם על מכלול חלקי אישיותו לא מרגיש באופן מידי את הכאב העצום הזה שכתוב עליו בספרים שאם היינו מרגישים היינו משתגעים.. מצד שני הנשמה נשארת במלכוד- היא חייבת לשחרר את הכאב הזה איכשהו!

איך היא משחררת? דרך הביזיונות. אסביר.

אדם נקי מעוון/ צדיק וכיוצא- כשיפגעו בו בכל צורה, גם אם יענה חזרה וגם אם ילך לבית הדין על הפגיעה- הוא לא יחווה את הסיפור כחוויה שלילית. הוא לא ייפגע מבפנים. תחושת הפגיעה מקורה באותו הכאב של הנשמה- אך הסיפור עדיין לא נשאר כאן. עיקר הנקיון קורה כשהאדם הנפגע מקבל את הכאב נכון. שזה דבר ראשון באמונה שמה שכתבתי כאן נכון. דבר שני- בשתיקה. לא להעליב חזרה.

וכנראה שיש עוד דרכים אבל עוד לא למדתי את הנושא לעומק...

אז בהצלחה ממש.. בהיותי נער יחסית מאוד רגיש אני מבין את הכאב ומזדהה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...