כל מה שאמרת בצורה מאוזנת.

מכירה את הפיוט של יום כיפור?

יש שם רשימה ארוכה

אז נניח זה גם אבא ובן וגם אדון ועבד- איז מין אבא מעביד אצלו את הבנים שלו?! 

צריך שיהיה אהבה כמו של אבא ובן

יראה כמו ממלך

וכו' וכו'

אבא ובן וגם אדון ועבדים, זאת אומרת מצד אחד אני מבין שהוא אבא שלי וכל מה שהוא עושה זה לטובתי למרות שלפעמיים אני לא מבין, מצד שני עבד שכל מה שאני צריך לעשות זה כי אני העבד והוא האדון...

עקרונית צריך לעשות חילוק בין מה שאנחנו עושים לבין מה שקורה לנו, מה שאנחנו עושים זה בגדר עבד ואדון ומה שקורה בגדר  אבא ובן....

אז פעם הוא אבא שלי ופעם אחרת אדון? (מבולבל..)

והחכמה בחיים היא לדעת לאזן...

הוא אותו דבר (לצורך העניין בלבד כמובן!), זה לא שהוא משתנה זה ההסתכלות שלנו, כאשר צריך לעשות משהו: להניח תפילין, לשמור שבת וכו' אז אני עושה את זה כי אני עבד! אך כאשר התקבלתי לעבודה, נהרס לי הרכב, וכו' אני מסתכל על זה כמתנה מאבא, שבכל מקרה הוא תמיד לטובתי גם אם לא כל כך נראה לי!!

אי אפשר לעשות מה שהוא אומר כי ''אבא אמר''? 

לאיודעת.. עבד זה יותר..אה.. משפיל, מחייב וכו'..

כאשר אבא אומר לבן שלו תעשה כך וכך הוא עושה את זה מיד (במציאות מתוקנת, לצערינו כיום זה לא כל כך נפוץ), אבל לא תמיד הוא עושה את זה בשמחה או שהוא עושה חצי עבודה ועושה את זה גרוע, למה כי זה אבא שלו והוא "יחפה עליו" בסופו של דבר, וכו' וכו'...

לעומת זה עבד כאשר האדון אומר לו משהו הוא עושה את זה כי הוא בהבנה שהוא עושה את זה כי הוא צריך וחייב, ולכן הוא לא עושה חצי עבודה ולא עבודה גרועה אלא עבודה שלימה, אפילו שלא תמיד זה נוח לו, אבל זה בגלל שהוא מגיע להבנה שהוא צריך את זה, שבלי זה הוא כלום, ולכן גם כאשר יהיה לו קשה הוא יעשה את זה בשמחה...

👇👇👇 - נוער וגיל ההתבגרות - לא צריך להוסיף כלום...

איך אפשר גם וגם?

מצד אחד אתה עבד, הכי מושפל שיש

מצד שני נסיך

מצד שלישי אזרח תמים

זו לא נראת לך בעיה?

(צד א' ו-ב' קצת סותרים בעיניי את ההבדלים בין עמ''י לשאר אומות העולם..)

השאלה כלפי מי אני מפנה את זה, כלפי ה' אני נסיך שמקבל את כל ההטובות שבעולם אבל גם מחויב כעבד לעבודת המלך וכל זה כמו אזרח שגם מקבל הטובות וגם מצווה בעבודת המלך, זה בפן אחד לעומת פן אחר שבו אני רק נסיך וזה אבל כלפי האנשים שבעולם (שאר האומות...).

מתחילה לתפוס את העיניין..

מקווה לשאול על זה עוד שאלות.. (מוזר לי שזה כ''כ פשוט. מרגיש לי היגיוני מדי.. )

התפיסה שלנו לעבד כדבר משפיל, היא התניה שיש לנו על המילה "עבד" מהעבדות המוכרת לנו.

אנחנו מכירים עבדות בתור עבדות לבנאדם, וזה באמת משפיל.

אבל כלפי הקב"ה? זה דבר ענק! נפלא!

אני אל רואה שום השפלה בלהיות עבד לה', אני רואה בזה גאווה גדולה!!

שימי לב! המושג עבד הוא לא  משפיל, מה שמשפיל זה להיות עבד לבנאדם!

וממילא גם לא קשה כלום,

דווקא בגלל שאנחנו נסיכים, בגלל הקרבה והאהבה שלנו לה'

הוא נתן לנו את הזכות!! העצומה!! להיות עבדים שלו.

אנחנו שמחים ומודים לו על כך, שזיכנו להיות עבדיו.

אהבתי, תודה..

בכיף!

אני חושב שמדובר על זמנים. יש זמנים שצריך שיהיה יחס של אבא ובן. זמנים שצריך להיות עבד. תלוי בזמן ובאדם...

כמו @עבד ה'. נכון?

אין לי כוח לעשות מצווה. איזה יחס צריך להיות אז? של עבד, כי הקבה רוצה שאני אעשה. כשאני שמח בו - של בן... וכן מצד הקב"ה. למשל בפסוק האחרון של שיר השירים (אחת הפרשנויות, הגרא לדעתי, אבדוק) "ברח דודי" בהתחלה כשצריך הסתר פנים "ודמה לך לצבי וכו'" יש זמנים שצריך דווקא התגלות...

סתם משהו יפה ששמעתי. (שאולי יבלבל עוד יותר...)
למה בשיר השירים קוראים לקב"ה דודי? כי אבא ואמא כועסים מדי פעם, עם כל האהבה - דוד, אף פעם לא יכעס עליך.. יש רק אהבה מצידו...

כן. זה עוד יותר מבלבל כי עכשיו נוסף לי גם דוד לרשימה😅

בכל זאת..  הרעיון חמוד ממש, אהבתי, תודה 

המושג דוד משמעו אהבה רומנטית.

וזה בגלל ששיה"ש מתייחס לקשר שלנו עם הקב"ה כקשר זוגי.

ככה שהווארט לא כ"כ נכון.

ו@אני ועצמי - מה שהתווסף לרשימה זה לא דוד, אלא בעל.

זה לא נגמר! 

ועכשיו זה לא מסתדר תכני.. 

איך הוא התחתן איתנו+ אנחנו עבדים+ בנים???! 

וגם אם ה''התחתן איתנו'' מבטא רק את הקשר של האהבה, איך זה מסתדר עם היראה שאמורה להיות?

בהחלט יש במה להתבונן.

תראי, דבר ראשון בואי נחלק בין יחס פרטי ליחס לאומי.

כאדם פרטי, אין למישהו מאיתנו יחס של "אישות" עם הקב"ה,  אלא אנחנו בנים, ועבדים, וכמו שהסברתי למעלה ואני שמח שזה עזר לך.

בנוסף, יש את היחס של "כלל ישראל" - כלל ישראל נחשב כרעייתו של הקב"ה, וזה דווקא הכי מובן כאן בסיפור, למען האמת, הרי זה ממש מה שקרה במציאות - הקב"ה ואנחנו כרתנו ברית זוגית! ממש ככה!

(כמובן, זה קיים גם ברגש הפרטי - כי הרי כל אחד ואחד הוא חלק מהכלל)

וכל זה לא סותר שיש יראה, אם את מדברת על יראת העונש - כי באמת יש עונש, והעונש הוא גם לטובתינו. דווקא כי הוא אוהב אותנו, כמובן - הפחד הוא להגיע למצב שנצטרך שיעניש אותנו

ואם על יראת הרוממות - אז בכלל אין קושיה, כי באמתה או מרומם ונשגב ונעלה וזה מפיל אימה על מי שמגיע אליו, ואדרבה - דווקא מי שהכי קרוב אליו - הכי מרגיש!!

מה אומרת?

חושבת שהבנתי את הרוב..

(גם היחס שלנו לקב''ה כפרטים, זה רק בשביל היחס, נכון? זה לא באמת אבא ולא באמת אדון?)

... אי אפשר להגיד שום דבר שהוא חד משמעי על הקב"ה חוץ מעובדות שהן קביעא וקיימא (למשל שהקב"ה ברא את העולם) ולכן זה נכון גם בפרט לדעתי

שמח לעזור.

ולגבי היחס - צריך להבין משהו:

כל כל כל כל כל מה שאנחנו אומרים על ה' - זה רק לשונות כדי לקרב את הדבר להבנה.

אין לנו שמץ של השגה במה הוא באמת.

מצד שני - זה כמובן לא אומר שזה שטות, אלא זה נועד לקרב להבנה - את מה שזה באמת מקרב!

כלומר:

הקב"ה הוא לא ממש אבא שלנו. והרי אף פעם לא חשבת שכן, מה? הוא התחתן עם אמא שלנו והיא הולידה אותנו ממנו? הרי כמובן שזה לא קשור.

אלא מה, שהביטוי של היחס בין הורה לבן, הוא הביטוי של היחס שינינו לבינו.

היחס הזה, כשמדברים עליו במילים ארציות ובמושגים ארציים, נקרא "אבא שלנו"

דהיינו - כשאומרים שזה רק ביחס - לא מתכוונים שזה לא באמת אלא רק ככה תתייחסי אליו

אלא שבאמת היחס הוא כזה!!

(יחס זה לא מקביל ל"ככה להתייחס", אלא שבאמת זו מערכת היחסים בינינו, זה המשמעות שלה)

כמו שכותב @נבוכי הדור, שום הגדרה לא שייכת להאמר על ה' בעצמו, אין לנו הבנה בו.

הכל זה רק יחס, כלומר - משמעות מסויימת, משהו נעלה שבמושגים שלנו מדגישים אותו במילים מסויימות.

זה לא "פחות", אלא "יותר", המושג אבא הוא מושג מצומצם וקטן לעומת מה שהוא בשבילנו באמת, הוא המושג הכי גבוה שאנחנו יכולים להבין בעניין, בעוד שבאמת הוא הרבה הרבה יותר...

אני מובן?

הסכמנו על זה כבר, לא?

הבנתי שהמושגים הם רק ליחס ועדיין לא הבנתי איך להתייחס בפועל.. אז שאלתי שוב..

איך שאת מרגישה שנכון... בסופו של דבר תעשי את המצוות, לא משנה מה. ופה נכנסת היראה. אבל ידוע שיראה יותר גבוהה מאהבה אז איפה שאפשר לאהוב את הקב"ה, כדאי לאהוב... כנל שמחה - מתי שצריך. אבל היראה היא הבסיס

ב''ה את המצוות אני משתדלת לקיים בכלמקרה.. אבל היה לי חשוב גם ה-''איך''...  

תודה

תודה לך...

זה כיף שמצטטים אותי אבל לא נראה לי אני דוגמא טובה... תביא מקורות רבניים בנושא עדיף...

וחושב שמגיע גם לתת פידבק למי שגם כתב ...

הבנתיי 

נראהלי שאני אחשוב על זה עוד כמה זמן אבל את הרעיון הבנתי ב''ה.. 

שוב תודה..

זה מאוד חכם שאת אומרת שתחשבי על זה.

זה באמת לא דברים של זבנג וגמרנו, ועוד באינטרנט...

העיקר שתפסת את הרעיון, ואדרבה - תמשיכי ותתבונני עד אין קץ!

שמח מאוד לעזור.

זה נכון אבל היופיבווארוט זה שהוא ווארט... (70 פנים וכו'...) חוץ מזה עם בהוספת שמות עסקינן אז "צינה וראינה במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו" המלך שלמה - שהשלום שלו (הקב"ה) אז עמ"י קרואים גם אימו של הקב"ה... (למי שזה מוזר אני יכול להסביר למה עמ"י קרוי אימו של הקב"ה אם תשאלו.) וגם אחותו... לא חסר

"לא זז מחבבה עד שקראה אימי"

ו-ווארט ווארט, אבל צריך לדעת שזה לא הפשט.

משם הבאתי את אחותו גם... אבל עדיין, נקראנו "אימו" אז זה גם לשון דיבור...

התיאור לא קובע הוא נותן התסכלות רחבה יותר, הקב"ה הוא לא אחות ולא אבא ולא דוד ולא בן, הכל זה תיאור בכדי שלנו יהיה יותר קל להבין את הייחס, לכן כמו שאמרתי הכל תלוי בהסתכלות שלנו...

אין לנו השגה בו, לכן אנו נותנים תארים בכדי שלנו יהיה יותר קל...

אווייש!! זה ממש הורס לי את מה שציירתי לעצמי מגן חובה בערך.. 

אז אין טעם לקרוא לו ''אבא'' כי הוא לא באמת אבא...?

זה רק ביחס?

לא שהוא לא אבא, אלא שאני לא יכול להגשים אותו, זאת אומרת הוא אבא שלי, אבל אני לא יכול להרגיש אותו (בפן הגשמי, לא הרוחני ח"ו), אני לא יכול להגשים אותו.

לצורך הדוגמה: אדם של"ע ח"ו אביו מת לפני שהוא הספיק להכיר אותו/לפני שנולד זאת אומרת שהוא לא אבא שלו? וודאי שלא, אלא שהוא פשוט לא יכול להגשימו, הוא יכול להסתכל על אבא של חבר לו ולהגיד הוא כמו אבא שלי - הוא משווה, ואנחנו גם כך זה לא שהוא לא קיים, וודאי שהוא קיים והוא אבינו ומלכנו, אך אנו לא יכולים למוש אותו, לצערינו כמובן...

ובהמשך להנ"ל מקווה שהבנת שזה לאו דווקא יחס, אלא מציאות...

שאלה מעולה. שהתשובה שלה יותר מעולה. רק שהלוואי והייתי יודע אותה... כל דבר שאנחנו אומרים על הקב"ה בעצם יצמצם אותו... כך שאי אפשר להגיד מה הוא...

אם אני מקיימת מצוות בתור עבד(שפחה במקרה שלי) אז איך משלבים בזה אהבה? 

נכון, אפשר לאהוב את האדון שלי אבל זה לא כמו האהבה לאבא..

אז בעצם אני שואלת.. אם זה חד משמעי שלפעמים צריך להתייחס אליו כאדון ולפעמים כאבא, אי אפשר לשלב?

בתנא דבי אליהו: "שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי ואהבתי עלתה על כולן." אני למשל אוהב את ההורים שלי אבל מפחד לפעמים... בקב"ה זה אפילו יותר חזק - השמחה והיראה יוצרים אהבה. אני שמח שאני ירא, ירא שאני שמח ומזה אני אוהב את הקב"ה! יש לי דף מקורות שלם בנושא, אני רק צריך למצוא אותו... כשאמצא אשלח בעז"ה

אף זרם לא עובד את השם בצורה אחת וחד משמעית... בכל זרם יש גם מזה וגם מזה רק שיש זרמים שהחלק הזה חזק יותר וכן להפך...

זה היופי ביחס הזה שלנו לקב"ה, אנחנו גם בנים של הקב"ה ויש לנו זכויות והוא אוהב אותנו אבל יש לנו גם מחויבות ואחריות כלפיו בתור עבדים.

יש כל מיני דרכים לעבוד את הקב"ה - מיראה, מאהבה - כל אחד והדרך שלו ומה שיותר חזק אצלו. אבל בכל מקרה אנחנו צריכים איזונים וצריכים שיהיה לנו גם את הסמכות אבל גם את האהבה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...