בסוף אתה שם לבד בלילה חשוך.

בודד, נטוש.

הלב מתחיל להסדק ומזדחל הכאב. 

הדמעות עולות מטשטשות את הראיה.

אבל אתה לא נותן להן לצאת.

דוחק, סוגר, אוטם ומשתיק.

מתנתק מכל הכאב.

סותם את הלב עם סלוטייפ.

וכך עובר לו הזמן

והסדק בלב הולך וגדל.

עד שיום אחד הסלוטייפ נקרע לגזרים.

משאיר אחריו שריטות, חללים וצלקות.

הלב התנפץ לרסיסים.

ועד אז אתה צריך לדאוג שיהיה שם מישהו שיאסוף.

מישהו שיניח לך יד על הכתף.

יסתכל לך בתך העיניים.

ינגב את הדמעות ויתן חיבוק.

יתקרב קרוב קרוב וילחש שהוא כאן.

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים