ככה ולא משנה ממה זה נובע (טקט, רגישות וכו') יש להם בעיה גדולה עם עצמם שצריך לטפל בה.

תמשיכי באמונה גדולה שהכל מאת ה' וגם הדייטים "ההזויים האלה" רק קרבו אותך לאחד שלך המדויק והמתאים..

 אל תפלי ברוחך ואל תכנסי לסטיגמות כמה שאת מצליחה.

מחזק אותך ומאחל בהצלחה עצומה!11 

"ישועת ה' כהרף עין"

חלק מהמסע הזה לוקחים בחשבון שנפגש עם דברים לא נעימים הן שבאים מחוסר רגישות הן שבאים מחוסר הבנה.

זה לא 'ראש של בנים' אלא זה ראש שאינו טוב ויכול לקרות לבנים ובנות חוסר התחשבות בדרכים שונות

יכול להיפגש עם אדם א' ובדייט הוא יהיה אדם ב'...

זה לא מעיד על השדכן בעיני

אז בבקשה לבוא לדייטים מתוך מחשבה שאני או כל בחור אחר הוא לא 'עוד בן' אלא בן אדם בפני עצמו שיש מצב שיש לו ב''ה אינטליגנציה רגשית וטאקט מינימליסטי. אנחנו ממש נודה לכם. כמו שאנחנו משתדלים להכיר בחורה ולא להחיל עליה את כל הסטיגמות שיש לנו (שהן נכונות לגבי בנות אחרות וכו').

זה ממש לא נעים כשזה לא הדדי

(כתבתי בשם מי שמזדהה איתי, לא בשם כל הבנים)

זה שהבחורה לא נותנת הזדמנות ודי תחפש במה אני לא בסדר.

כי אני בן אז מן הסתם אני חסר טאקט ורגישות וכו'

אני לא מגיע ככה לפגישות.

שוב, זה עלול להיות הפסד של שני הצדדים...

הדבר הכי מעצבן בדייטים זו התחושה שהצד השני בוחן אותנו. שאנחנו במבחן.
שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו ולהיזהר כמה שיותר שלא יחתכו על שטויות או דמיונות על דברים שאין בנו..
רק על סמך מקרים קודמים ורושם כללי על בנים/ בנות.

ואני חושב שיש פה צד של ואהבת לרעך כמוך ו''מה ששנוא עליך''

שהרבה בנות הציבו לנו כבנים... זה באופן כללי. כלומר, אפשר.. אבל לא כל בחור הוא סופרמן. כמה שאנחנו משתדלים ללכת לקראת ולהתקדם.

הבחורה תוכל להעריך שבעתיים אם היא תיתן הזדמנות להכיר את הבחור (וכנ"ל גם הבחור את הבחורה). אחרת עוד לפני שזה יקרה- היא תחליט להיפרד (ולא תמיד מסיבות אופטימליות)

ב'. בפועל כשאני בא עם מחשבה מוקדמת מה שאני אנסה לעשות פעמים רבות זה להתאים בין מה שאני רואה לבין המחשבה, ולא בין המחשבה למה שאני רואה (ולשנות ולאזן אותה בהתאם)

לכן, אני לא רואה שזה קורה בפועל.

פשוט כל פרט קטן שסתם ככה בלי המחשבה הזאת היה מתפרש כמשהו חיובי או נייטרלי, יהפוך עכשיו כמשהו שמתאים למחשבה שהבחורה הביאה עמה לתוך הקשר.

לגבי זמן השיחה - יכול להיות שהיו אירועים לא צפויים והוא התעכב, ויכול להיות שהוא לא היה מודע לחשיבות.

בכל מקרה, במקרה כזה - להבא - את יכולה ליזום או ליצור קשר דרך מי שקישר ביניכם.

ויכול להיות כמובן שלא אכפת לו, יש גם כאלה.

להוריד נעליים בדייט זה בהחלט משונה בעיני, אבל מי יודע, לא את כל בני האדם אני מכיר.

חתכתי כי לא אהבתי את האופי זה אמירה טיפה חסרת טאקט. אבל נשמע שזה תיאור ולא הניסוח שלו.

כך או כך, רוב הגברים הם אנשים סבירים עם שריטה או שניים - כמו כל אדם סביר. על מקרה ספציפי אפשר ללמד זכות או לא, אבל הציבור ככלל הם סבירים לגמרי.

אבל גם בדייט ראשון עם מישו שממש לא מכירה?

דווקא מאוד אוהב להקליל את האווירה על ידי שבירת הרשמיות

אם להגיע בצורה יותר אוטנתית כמה שניתן, אם לאחר ;)

אבל לא לעשות מזה עניין כאילו זאת פגישת עסקים..

בניגוד לפגישות רשמיות פה חשובה ממש הספונטניות ושאתה בראש ספונטני אז אתה יכול להחליק דברים ובין היתר זה גם איחור קל

אבל בדיעבד לא להרגיש כאילו אחרת לפגישת עבודה אלא לפגישה עם חבר שסה"כ מבין אותך.

אלא אם אתה מאחר בפער מוגזם

זה פחות עניין של תוכן אלא של סגנון.

התוכן יכוללהיות הכל כמעט.

הסגנון יותר כיף שהוא זורם

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת