אני מרגישה שאני חיייבת שאנשים התייחסו אלי . תמיד . וזה לא טוב לי. ככה אני תלויה בחברה.
אני רוצה שיעריכו.
אולי יתחילו להעריך גם מישהו שבחיים שלו לא היו יותר מדי טרגדיות?
זה מסובךך. כי אז אני מחפשת את הטרגדיות בחיי ומקצינה אותם. בא לי שיעריכו אותי גם אם החיים שלי רגועים.
למה צריך טרגדיות כדי שיעריכו אותך??
אני אדם מאוד פתוח. ודברתי על זה עם אבא שלי שלפעמים זה כבר אדם פרוץ. והוא אמר לי שזה נובע מרצון לצומי.
בהתחלה התעצבנתי . וחשבתי על זה הרבה. ובתחלס יש בזה אמת.
ואני לא רוצהה להיות תלויה באנשים. והרצון ליחס הוא משפיל.
אהה זה היה סתם הערות ופריקה. 
אני אהיה אתכם גלויה- אני ילדה צומיסטית בקטע אחר.. מה לעשותת? - נוער וגיל ההתבגרות
