ביטחון בעצמך, כמו שאת, כבר פחות תרדפי אחרי תשומת לב.

זה נכון..

אבל אני לא חושבת שאני אצליח למצוא כזה דבר...

מהר מאד תמצאי, תמציאי את זה מעצמך.

אוףף אני מבולבלת... אז אם אני עונה לא לעניין...

את יכולה לתת לי דוגמה ?

לדוגמא מעשי חסד.

שאת טובה בהם, לדוגמא, את יודעת שאת טובה בטיפול בילדים, ביחס אליהם, את אוהבת אותם, אז תלכי להתנדב במקום כזה, תהני מההתנדבות, יכירו אותך, תהיה לך חברה שמעריכה אותך, זה ממש ממלא.

איך? מה? מו? מי? 

אני צריכה ליזום את זה.. (עוד בעיה...)

מרגיש לי קצת כאילו את מדובבת אותי...

דרך אגב בת כמה את?

כולנו תלויים ברמה זו או אחרת בתגובה של הסביבה. אבל חשוב שלכל אחד יהיה שממלא ומספק אותו שהוא לא תלוי בסביבה. אחרת הוא פשוט לגמרי תלותי ואין לו אפשרות להרים את עצמו.

(זה מטרת השרשור...)

שלא להגיע למקום של מחיקה עצמית במקום לענווה...

הצורך בתשומת לב הוא צורך אנושי! זה לא נובע לדעתי מגאווה, יש מקרים שזה כן, אבל בגדול, זה צורך בסיסי!! אנחנו בני אדם, שחיים עם אנשים סביבנו, הכי טבעי שנרגיש רצון שישימו לב אלינו!!! זה טוב ונכון לנסות להיות גם אנשים רגישים לסביבה (לדעתי עצם פתיחת השרשור כבר מעידה על רגישות כזאת אצל הפותחת..), אבל זה גם טוב ונכון לרצות צומי ויחס. ואם הצורך הזה מוגזם זה לפעמים דווקא אומר שהיה איזשהו חסך (לפחות אצלי אני מרגישה שזה ככה), ומנסים למלא אותו. אם בן אדם כזה ינסה להפוך לעניו, בקלי קלות הוא עלול למחוק את הצורך הזה שלו, ולדחוק אותו. דברים טובים בד"כ לא יוצאים מלמחוק צרכים וחסכים שלנו.

סליחה אם קצת תקפתי, אני אומרת את זה אחרי תקופה ארוכה שאני מנסה לעבוד על דברים דומים, בדרך נוראה שגרמה לי להיות עצובה ומדוכאת כל הזמן ולשנוא את עצמי.. תקופה נוראית...

ענווה זה לא "אין לי כלום". ענווה זו ההבנה הכי גדולה במעלות שיש לי, אבל יחד עם זאת להבין שהקב"ה נתן לי את זה, וצריך לנצל את זה, ולא להתרברב עם זה.

כל פעם השם שלו מופיע איפשהוא... מי זה?

לניק?(אם לניק אז אני לוקח את זה בענווה)

של יונה ספיר

אותי בכלל....

אבל למה להעריץ בנאדם שלא קיים??

חייבס, חי בספר... 

האמת שאני "סובל" מחוסר הכרה בעצמי, הדחקה של המעלות שלי.

את המעלות שלי, מלהכיר בהם. 

יכול להיות שסתם עשיתי מנמלה פיל ויש את זה לכל אחד. אבל יכול להיות שלא..

נראלי קשה לך מאוד לא לשמוע אותם....

אבל אני כן יודעת את המעלות שלי...

גם לי יש קצת את הקטע הזה

אבל עדיין אני בסדר עם זה

כי זה גם לא בצורה מוגזמת

מה את מרגישה בידיוק?

הלוואי והייתי יודעת מה אני מרגישה..

נוגע לשרשור שלי - צומיסטית. - נוער וגיל ההתבגרות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...