חמישה תמרורי אזהרה: לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, בטור מיוחד

גם אצלי לא הייתה אף אלימות פיזית אבל את כל הסימנים שכאן.. והם הצילו אותי. לא צריך לחכות למכה הראשונה כדי לטפל או ללכת

לא נראה לי שהבנתי מה הרבנית אומרת כאן...

יש מצב מישהו מסביר לי?

שיהיה "איש רוח". אם התורה ציוותה על הגבר ללמוד הרבה תורה כנראה יש לזה סיבה טובה. ואם הוא לא לומד, הוא נהיה מאויים וזה כבר פיקוח נפש..

תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים:

אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר (דברים ל, כ) כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן

ורשי שם

כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס - ללמוד תורה ולחיות:

על חיי חברו לא כל שכן - ויש לדאג שמא יהרגנו:

פסחים מט עמוד ב

ת"ר (דברים יא, יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים:

יותר מומצת כי א מדבר על הקשר הזוגי. ב כותב מפורש שעם ארץ חשוד על רציחה

@נשוי ושחוק

ורע.. מה שמעדן אותו זו התורה.

זה חלק מהתפקיד של התורה. להפוך אותנו למעודנים יותר.

זה לא מצליח אלא אם כן אנחנו באים בכוונה להוית כאלו.

אפשר גם לעבוד על המידות בצורה אחרת אבל ליהודי זו הדרך הטובה ביותר.

התורה היא מכפיל כוח משמעותי לטוב ולרע. זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות

@נשוי ושחוק

ככה חזל אומרים לנו. בלי תורה אנחנו חיות.

הגמ' שם גם מביאה שעם הארץ אסור לאכול בשר כי במה הוא יותר טוב מהבהמה שהוא אוכל?

אני חושבת שלימוד תורה מעדן את הנפש. הופכת אותך לעניו. גורמת לך לתקן את המידות. תפתח מסכת ברכות ותראה...

אבל,

יש כאלה שלומדים והתורה נעשית להם סם מוות. תראה, אני לא מבינה בזה, אבל זו עובדה שגם אנשים שנחשבו "יראי שמיים" עשו מעשים שלא יעשו... תמיד יש יוצאים מן הכלל. גם הכהן הגדול הפך להיות צדוקי בסוף..

ויש כאלה חילונים וגויים שהם אנשים טובים עם מידות טובות גם בלי שלמדו תורה...

אם הייתי מבינה למה ה' עושה דברים בעולמו כנראה שכבר הייתי מסיימת את התיקון שלי.... אני עוד פה אחרי כמעט 5000 מאז בריאת העולם.... שה' ירחם עליי...

היא סם חיים אם עושים ממניעים אחרים היא סם מוות - היא מגבירה את הכוונה המקורית לטוב ולרע

לשם הבנת התורה.

לשם עשיית רצון ה'

לשם הבנת ההלכה

לשם החיבור לתורה

בין השאר מחליש את החלקים החייתים והגסים באדם ומגדיל את החלקים העדינים והזכים באדם. כן. תופעת לוואי של זה היא לא לרצוח

שבשנים האחרונות נגיד 30 שנה נשים התפתחו באופן אסטרונומי מבחינה אישית, מעמד, תעסוקתי, רוחני ומנטלי. ואילו גברים נשארו די באותו מקום בשנים האלו. ולכן נוצר פער ענק בין ההתפתחות הנשית לגברית ובין נשים לגברים. פער זה עלול לאיים על גברים שאוי התרגלתי שאישה היא פחות ועכשיו היא יותר (כמובן לא כאמירה גסה) וגם עצם הפער הוא בעייתי. אז דרך אחת זה להגיד לאישה 'תהיי פחות'. פחות דומיננטית פחות חכמה פחות יודעת (שזה בערך מה שעשעו עד היום) ודרך שניה זה להגיד לגבר 'תהיה יותר'. 

 למשל אצל מהגרים זה מאוד חזק אפשר לראות את זה אצל העולים הרוסים והאתיופים בארץ. הנשים התאקלמו מאוד מהר, מצאו עבודה שפה והסתגלו לחברה. הגברים פחות ואז זה גרם להם לשתות, להיות חסרי מעש ומפה הדרך לאלימות היא קצרה (ראו כמה מקרי אלימות ורצח בקרב אתיופים ורוסים). אז אפשר להגיד לנשים העולות תישארו תקועות כמו הבעלים שלכם כדי שלא יהיה פער ואפשר להגיד לגברים העולים בואו תתקדמו כמו האישה שלכם.

דוגמה הכי בולטת בעייני זה שמדברים המוןן על פמיניזים ויש ים קורסים על נשיות ומה זה אישה ומסעות נשיים במדבר וקבוצות תמיכה לנשים ומיניות האישה וכבר בתיכון כל נערה ממוצעת מקבלת כמה סדנאות שקשורות להיותה אישה. ומהצד הגברי יש כמעט ריק, אין שיח משמעותי אמיתי וחוקר על מה זה להיות גבר ומה זה גבריות ומעגלי גברים וההתמודדויות של גברים לא מדוברות... 

גם יש העצמה נשית בהרבה תחומים.

לנשים יש המון עניינים שפעם היו נחשבים שוליים והיום יש להם מקום מאוד מוחצן כמו אופנה וטיפוח.. כל התעשייה של הדוגמנות והאיפור... במיוחד בעידן היוטיוב.......

נשים יודעות לנווט את העניינים שלהן למקומות שישמחו אותן באמת ובאופן טבעי זה מגדיל את מעגל החברות שלהן אני חושבת. 9 קבין של דיבור גם מוסיף הרבה למשוואה.. ובסך הכל יש מן אחוות נשים כזאת שאני חושבת שגברים מקנאים בה..

שימי לב כמה גברים היום מתחברים לעניינים ששייכים כביכול לנשים. מה שפעם היה מגוחך בעיני העולם.

שהפערים האלו הם סיבה לרצח.. כדי לרצוח צריך להיות פסיכופט לא ממורמר. אבל כן היא הביאה נקודה חשובה מאוד ועמוקה בשיח המגדרי שקיים היום. בכל השיח בין נשים לגברים בעיקר סביב המקום של פגיעות. יש שיח רעיל בין גברים לנשים כאילו אחד הוא התוקף של השני.. אני חושבת שמה שהיא מדברת אולי לא ימנע רוצח מלרצוח אבל בהחלט יכול להביא מקום של ריפוי למערכות יחסים ובכלל לראייה של גברים- נשים בעולם

כמו להגיד למה יש מלחמה בין שחורים ללבנים, השחורים רוצים חופש? לא להיות עבדים? אז בסדר למה צריך בשביל זה מלחמה?

אני חושבת שזו תגובה טבעית כאשר מנסים לשנות סדרי עולם וכאשר מתהפכות היוצרות. משך אלפי שנים יחסי הכוחות היו 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך'. וכעת כשזה מגיע בזמן הגאולה ל'נקבה תסובב גבר' ועליית הנוקבא אז לצערנו זה לא קורה חלק. ברור שהשיח הרעיל בין גברים לנשים כואב לי, ברור שלא כך זה אמור להישאר לנצח שנשים ירגישו מפוחדות מגברים וכל גבר הוא תוקף אופצונלי ומצד שני שגברים ירגישו אשמים ויתביישו במי שהם. אבל זה כנראה חלק מהדרך. 

כמו בגיל ההתבגרות שיש מלחמות בין הילד שרוצה עצמאות והגדרה מחודשת לבין ההורים... בסוף זה מתאזן. מאמינה שבסוף הדרך בגאולה השלימה (הלוואי שנזכה כולנו לחזות בה) נראה את הצד המתוקן של הדרך עכשיו

מדוע אתה חווה את זה כמשהו נגד גברים. אני רואה את זה כבעד נשים- העצמה נשית. שבצד הטוב והמתוקן שלה שואפת גם להעצמה גברית וליחסים בריאים בין המגדרים. אני רואה מיעוט שולי מאוד בפמיניזם שהוא לכאורה נגד גברים.. אבל זה כבר לדיון אחר על גלגולה של התנועה הפמיניסטית ועיקריה

ושכיום הדברים מעט מעוותים אבל זה כנראה קשור למה שכתבתי ליהודה... יש שיח רעיל בין המגדרים, יש אשמה ובושה גדולה ויש פחד. מסכימה זה לא אמור להיות ככה. אבל זה כנראה בדרךך לשיוויון מהותי ואמיתי. ואולי כיום גברים מרגישים מה שנשים הרגישו שנים ועדיין מרגישות. לא אומרת את זה להכעיס או לשמוח לאיד. ממש לא. אבל לפחות זה לא צד אחד נפגע וצד שני פוגע. אלא שני צדדים נפגעים מהסיפור הזה וצריכים להתמודד איתו באחריות ולא בהאשמות הדדיות

הוא עגום. לצערנו המציאות שלנו חולה חולה בכל התחום המגדרי מיני וזה אחת ההשלכות שלה. לדעתי זה לא נובע מפמיניזים אלא ממציאות חולה פשוט. 

זה שקיים אונס בעולם זה מציאות חולה. אם לא היו אונסים לא היית מפחד להעלות נשים כי הן לא היו מתלוננות או מעלילות על דבר כזה כי לא היו אונסים. זה שגברים מפחדים מתביעות, מלהיות אלימים וכו' זה תוצאה של אלימות של מציאות חולה. גם נשים שמשקרות וממציאות תקיפות זה מציאות חולה. אבל הכל צומח על אותו מצע של מציאות מינית מעוותת. 

בעייני דבריה של הרבנית בדיוק מכוונים למקום הזה. אם נהיה עסוקים רק במגננה איך להיזהר מהמין השני (בנות לא יעלו עם גברים כדי שלא יאנסו אותן וגברים לא יעלו על נשים כדי שלא יעלילו עליהם- רק דוגמה כמובן יש עוד מלא כאלה) אולי נהיה יותר מוגנים פיזית אבל בהכרח נהיה פחות בריאים נפשית. אני בהחלט חושבת שכיום במציאות שאנחנו בה אין אופציה אחרת וזה היתממות להגיד אני עולה עם כל אחד ואני בריאה נפשית ורוצה מציאות מתוקנת ולכן לא נזהרת. כן צריך להיזהר גם נשים גם גברים אבל בד בבד לדעת שזה חולה שהגענו למצב הזה. ואולי אם נהיה יותר מחוברים לעצמנו, יודעים לדבר את הפגיעות האמיתית שבנו, יודעים להכיר בערך האמיתי של המין השני יתחיל מקום של ריפוי. אחרי זה כבר תבוא הגאולה, בעייני זה המקום האחרון שעוד צריך ריפוי בעולם הוא הבסיס להכל

תרשה לי לקחת אותך כמה שנים קדימה, אולי 10 אולי 30,

אבל מתישהו בדור הבא' אנחנו הגברים ננהל את הכוחות המיניים שלנו

בצורה יותר מפותחת ומודעת.

אנחנו עדים להצפה ואף התלקחות של המיניות בדור הזה.

מצפייה בתכנים באחוזים מפחידים שמתחיל אצל נערים צעירים מאוד, עיסוק בפגיעות מיניות (שתמיד היו אבל לרוב גם הושתקו),

כמו גם שיעורים, קורסים פסטיבלים, סדנאות וטיפולים.

אנחנו בעיצומו של תהליך ואם לדייק

אנחנו בעיצומו של משבר שקודם לריפוי עמוק של המיניות.

להבנתי - מיניות כשער לגן עדן, ולנבואה, ועוד.

אז איך יראה ״הריפוי של המיניות״ זו שאלה גדולה. מאוד.

אתמקד כאן בצעד משמעותי שלנו הגברים,

למרות שהצד הזוגי והנשי מרתק לא פחות,

ואציג זאת דרך גישה שפיתחתי בשם ״עוררות רציפה״

גבר שמתבגר ויוצא לעולם היום,

ללא כלים של התפתחות בעולם האישי,

עלול למצוא את עצמו במציאות רווית אתגרים,

תכנים והצעות מפתות ברשתות השונות

ובהמשך בזוגיות מלאת ציפיות מהמרחב האינטימי-

ציפיות שלו ושל בת הזוג שלו,

וקושי גדול לנהל את המציאות האישית הזו.

גם נשים שמשקרות וממציאות תקיפות זה מציאות חולה --- כתבתי.

שוב חולקת עלייך שהפמיניזם הוא הגרום לתלונות שווא. זה כמו לטען שבגלל הפמיניזם יש גירושים... בגלל הפמיניזם מעמדי הכוחות השתנו ונהיה יותר שיוויון ותפקידי הגבר והאישה קיבלו תפנית או שינוי או דרכי הסתכלות שונה- וזה אולי גורם לגירושים. בעייני זה מבורך כל השינויים שהפמיניזם הביא. בעייני גירושין לא נוצרו בגלל פמינזים אלא בגלל מציאות שמשתנה והקושי להתמודד איתם. או אולי שכל שינוי שקורה לא עובר חלק בדיוק כמו ילד בגיל ההתבגרות. השינויים עצמם מבורכים בעייני... אפשר להאשים את גיל ההתבגרות במריבות בין הורים לילדים.. לא, הילד מתפתח לאישיות עצמאית וגדל וזה לעיתים גרום לפיצוצים עם ההורים במיוחד כשלא יודעים להכיל את השיוניים והצרכים המשתנים של הילד. אבל השינויים שהוא עובר מבורכים בעיניי

אבל זכותך לחשוב אחרת ממני

זה שיש העצמה נשית לא אומר שזה הסיבה של גברים רצחנים.

גברים רצחנים היו מלאאא גם פעם כאישה היתה סמרטוט.

וכשאמרתי העצמה נשית לא התכוונתי בכלל לפמיניזם המעוות שיש היום שדורכת על כל אחד שלא חושב כמו האישה. ממש לא. אלא העצמה נשית ממקום אמיתי וטוב. חוויה מתקנת לכל השנים שסתמו לנו תפה.

אגב, זה שהגברים היום הם שפים ומעצבים זה בדיוק מה שאמרתי שקורה היום.. גברים מתחברים לצד ה"נשי" כביכול וזה לא מגוחך כמו שפעם היה נחשב. ואני ממש בעד.. מעריצה גברים שהולכים עם האמת שלהם בלי להתבייש.

מפתיע. לא היה לי מושג שיש לנשים סדנאות כאלה בתיכון.

למה לדעתך לא עושים גם לגברים סדנאות כאלה? הרי אותה מערכת חינוך שמספקת לנערות סדנאות כאלה, הייתה צריכה לספק את זה גם לנערים? 

למה? שאלה טובה. כמה סיבות לדעתי

1 כמו ששמעתי מהרב שמואל זכר מלשון לזכור את העבר. נקבה מלשון לקוות את העתיד. אישה בהיריון מלשון רואה את הנולד. נשים תמיד הייתה היכולת לראות את השלב הבא, להתקדם. ממש כמו ביציאת מצרים.

2בגלל חוסר השיוויון בין נשים לגברים יש צורך לקדם ולהעצים את הנשים

3כי נשים נתפסות כיותר קשורות לתא המשפחתי נישאוין מיניות וכו'. אז יותר עושים להם חינוך שקשור בדברים האלו למרות שבינינו גברים קשורים בזה באותה מידה ולכן כתבתי נתפסות. בעיניי זה הפספוס הגדול שאותנו הבנות מלמדים כל התיכון את הדברים האלו ואז בתקופת הדייטים מתגלה פער ענק בין נשים לגברים בתחום של מוכנות לחיי משפחה וכו'. אפילו ברמה הכי בסיסית של איך להתכונן לדייט, איך להגיע, איך להכיו את עצמי לתקופה הזאת

4מתוך מחשבה מוטעית שהצד הנשי יותר חזק אצל נשים מאשר הצד הגברי אצל גברים

"בעקבות..." 

וכמו שכתבה בעצמה בתחילה. זו מציאות לא-שייכת. חס ושלום. והדברים האיומים הללו הם מיעוט קיצון שבקיצון, ורובם אצל לא יהודים.

אז לכתוב כאילו "בעקבות זה" משהו לגברים, היה יכול להיות דבר "מעליב", אם לא שזה עד כדי כך לא שייך.... תקלה בכתיבתה.

בדיוק כמו שמתלוננת על כתיבה "לנשים".

לא שייך. רוב העולם ב"ה אינם אלימים - ומי שכן, זה לא פחות מהמגדר האחד מאשר מהשני (אם כי במקרה הקצה-שבקצה הנוראיים, יתכן שהכח הפיזי העדיף הכריע).

אלא מה? שעצם כתיבתה, בלי הטעות הזו, היא כתיבה נכונה. אדרבה, באה מתוך יחס מכבד. ציפיה מהאיש שיהיה גורם "חשוב" מכח עצמו. דווקא בגלל מיקומו בסקאלה המשפחתית באופן טבעי, שיהיה במצב שאנו מרגיש צורך "להיאבק" על הדבר הזה. 

וגם לא נכון שאין כלום בכתיבות מהסוג שהיא מצטטת על "נשים". אלא שאין מקום להכללה. אבל אי אפשר לומר שכל ה"טענות" הללו הן פשוט שנשים "תמעטנה את עצמן"... חלילה. אלא שיש לפעמים בתרבות החיצונית העכשוית, לא רק חינוך לגדילה עצמית של נשים - שזה דבר מבורך - אלא גם חינוך פמיניסטי ל"התרסה מובנית". לקימה נגד המבנה המשפחתי המסורתי, במובנו החיובי.

יש גם דברים כאלה.

אז מוטב - ללא קשר לנושא הנוראי שבקישור אליו זה הובא משום מה - שגם הגברים וגם הנשים, ישימו לב להוסיף טוב אצל עצמם; גם במובן הרוחני, גם במובן המידות הפשוט. בהכרת התפקיד והיחודיות של כל אחד.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.