חמישה תמרורי אזהרה: לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, בטור מיוחד

גם אצלי לא הייתה אף אלימות פיזית אבל את כל הסימנים שכאן.. והם הצילו אותי. לא צריך לחכות למכה הראשונה כדי לטפל או ללכת

לא נראה לי שהבנתי מה הרבנית אומרת כאן...

יש מצב מישהו מסביר לי?

שיהיה "איש רוח". אם התורה ציוותה על הגבר ללמוד הרבה תורה כנראה יש לזה סיבה טובה. ואם הוא לא לומד, הוא נהיה מאויים וזה כבר פיקוח נפש..

תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים:

אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך שנאמר (דברים ל, כ) כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן

ורשי שם

כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס - ללמוד תורה ולחיות:

על חיי חברו לא כל שכן - ויש לדאג שמא יהרגנו:

פסחים מט עמוד ב

ת"ר (דברים יא, יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים:

יותר מומצת כי א מדבר על הקשר הזוגי. ב כותב מפורש שעם ארץ חשוד על רציחה

@נשוי ושחוק

ורע.. מה שמעדן אותו זו התורה.

זה חלק מהתפקיד של התורה. להפוך אותנו למעודנים יותר.

זה לא מצליח אלא אם כן אנחנו באים בכוונה להוית כאלו.

אפשר גם לעבוד על המידות בצורה אחרת אבל ליהודי זו הדרך הטובה ביותר.

התורה היא מכפיל כוח משמעותי לטוב ולרע. זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות

@נשוי ושחוק

ככה חזל אומרים לנו. בלי תורה אנחנו חיות.

הגמ' שם גם מביאה שעם הארץ אסור לאכול בשר כי במה הוא יותר טוב מהבהמה שהוא אוכל?

אני חושבת שלימוד תורה מעדן את הנפש. הופכת אותך לעניו. גורמת לך לתקן את המידות. תפתח מסכת ברכות ותראה...

אבל,

יש כאלה שלומדים והתורה נעשית להם סם מוות. תראה, אני לא מבינה בזה, אבל זו עובדה שגם אנשים שנחשבו "יראי שמיים" עשו מעשים שלא יעשו... תמיד יש יוצאים מן הכלל. גם הכהן הגדול הפך להיות צדוקי בסוף..

ויש כאלה חילונים וגויים שהם אנשים טובים עם מידות טובות גם בלי שלמדו תורה...

אם הייתי מבינה למה ה' עושה דברים בעולמו כנראה שכבר הייתי מסיימת את התיקון שלי.... אני עוד פה אחרי כמעט 5000 מאז בריאת העולם.... שה' ירחם עליי...

היא סם חיים אם עושים ממניעים אחרים היא סם מוות - היא מגבירה את הכוונה המקורית לטוב ולרע

לשם הבנת התורה.

לשם עשיית רצון ה'

לשם הבנת ההלכה

לשם החיבור לתורה

בין השאר מחליש את החלקים החייתים והגסים באדם ומגדיל את החלקים העדינים והזכים באדם. כן. תופעת לוואי של זה היא לא לרצוח

שבשנים האחרונות נגיד 30 שנה נשים התפתחו באופן אסטרונומי מבחינה אישית, מעמד, תעסוקתי, רוחני ומנטלי. ואילו גברים נשארו די באותו מקום בשנים האלו. ולכן נוצר פער ענק בין ההתפתחות הנשית לגברית ובין נשים לגברים. פער זה עלול לאיים על גברים שאוי התרגלתי שאישה היא פחות ועכשיו היא יותר (כמובן לא כאמירה גסה) וגם עצם הפער הוא בעייתי. אז דרך אחת זה להגיד לאישה 'תהיי פחות'. פחות דומיננטית פחות חכמה פחות יודעת (שזה בערך מה שעשעו עד היום) ודרך שניה זה להגיד לגבר 'תהיה יותר'. 

 למשל אצל מהגרים זה מאוד חזק אפשר לראות את זה אצל העולים הרוסים והאתיופים בארץ. הנשים התאקלמו מאוד מהר, מצאו עבודה שפה והסתגלו לחברה. הגברים פחות ואז זה גרם להם לשתות, להיות חסרי מעש ומפה הדרך לאלימות היא קצרה (ראו כמה מקרי אלימות ורצח בקרב אתיופים ורוסים). אז אפשר להגיד לנשים העולות תישארו תקועות כמו הבעלים שלכם כדי שלא יהיה פער ואפשר להגיד לגברים העולים בואו תתקדמו כמו האישה שלכם.

דוגמה הכי בולטת בעייני זה שמדברים המוןן על פמיניזים ויש ים קורסים על נשיות ומה זה אישה ומסעות נשיים במדבר וקבוצות תמיכה לנשים ומיניות האישה וכבר בתיכון כל נערה ממוצעת מקבלת כמה סדנאות שקשורות להיותה אישה. ומהצד הגברי יש כמעט ריק, אין שיח משמעותי אמיתי וחוקר על מה זה להיות גבר ומה זה גבריות ומעגלי גברים וההתמודדויות של גברים לא מדוברות... 

גם יש העצמה נשית בהרבה תחומים.

לנשים יש המון עניינים שפעם היו נחשבים שוליים והיום יש להם מקום מאוד מוחצן כמו אופנה וטיפוח.. כל התעשייה של הדוגמנות והאיפור... במיוחד בעידן היוטיוב.......

נשים יודעות לנווט את העניינים שלהן למקומות שישמחו אותן באמת ובאופן טבעי זה מגדיל את מעגל החברות שלהן אני חושבת. 9 קבין של דיבור גם מוסיף הרבה למשוואה.. ובסך הכל יש מן אחוות נשים כזאת שאני חושבת שגברים מקנאים בה..

שימי לב כמה גברים היום מתחברים לעניינים ששייכים כביכול לנשים. מה שפעם היה מגוחך בעיני העולם.

שהפערים האלו הם סיבה לרצח.. כדי לרצוח צריך להיות פסיכופט לא ממורמר. אבל כן היא הביאה נקודה חשובה מאוד ועמוקה בשיח המגדרי שקיים היום. בכל השיח בין נשים לגברים בעיקר סביב המקום של פגיעות. יש שיח רעיל בין גברים לנשים כאילו אחד הוא התוקף של השני.. אני חושבת שמה שהיא מדברת אולי לא ימנע רוצח מלרצוח אבל בהחלט יכול להביא מקום של ריפוי למערכות יחסים ובכלל לראייה של גברים- נשים בעולם

כמו להגיד למה יש מלחמה בין שחורים ללבנים, השחורים רוצים חופש? לא להיות עבדים? אז בסדר למה צריך בשביל זה מלחמה?

אני חושבת שזו תגובה טבעית כאשר מנסים לשנות סדרי עולם וכאשר מתהפכות היוצרות. משך אלפי שנים יחסי הכוחות היו 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך'. וכעת כשזה מגיע בזמן הגאולה ל'נקבה תסובב גבר' ועליית הנוקבא אז לצערנו זה לא קורה חלק. ברור שהשיח הרעיל בין גברים לנשים כואב לי, ברור שלא כך זה אמור להישאר לנצח שנשים ירגישו מפוחדות מגברים וכל גבר הוא תוקף אופצונלי ומצד שני שגברים ירגישו אשמים ויתביישו במי שהם. אבל זה כנראה חלק מהדרך. 

כמו בגיל ההתבגרות שיש מלחמות בין הילד שרוצה עצמאות והגדרה מחודשת לבין ההורים... בסוף זה מתאזן. מאמינה שבסוף הדרך בגאולה השלימה (הלוואי שנזכה כולנו לחזות בה) נראה את הצד המתוקן של הדרך עכשיו

מדוע אתה חווה את זה כמשהו נגד גברים. אני רואה את זה כבעד נשים- העצמה נשית. שבצד הטוב והמתוקן שלה שואפת גם להעצמה גברית וליחסים בריאים בין המגדרים. אני רואה מיעוט שולי מאוד בפמיניזם שהוא לכאורה נגד גברים.. אבל זה כבר לדיון אחר על גלגולה של התנועה הפמיניסטית ועיקריה

ושכיום הדברים מעט מעוותים אבל זה כנראה קשור למה שכתבתי ליהודה... יש שיח רעיל בין המגדרים, יש אשמה ובושה גדולה ויש פחד. מסכימה זה לא אמור להיות ככה. אבל זה כנראה בדרךך לשיוויון מהותי ואמיתי. ואולי כיום גברים מרגישים מה שנשים הרגישו שנים ועדיין מרגישות. לא אומרת את זה להכעיס או לשמוח לאיד. ממש לא. אבל לפחות זה לא צד אחד נפגע וצד שני פוגע. אלא שני צדדים נפגעים מהסיפור הזה וצריכים להתמודד איתו באחריות ולא בהאשמות הדדיות

הוא עגום. לצערנו המציאות שלנו חולה חולה בכל התחום המגדרי מיני וזה אחת ההשלכות שלה. לדעתי זה לא נובע מפמיניזים אלא ממציאות חולה פשוט. 

זה שקיים אונס בעולם זה מציאות חולה. אם לא היו אונסים לא היית מפחד להעלות נשים כי הן לא היו מתלוננות או מעלילות על דבר כזה כי לא היו אונסים. זה שגברים מפחדים מתביעות, מלהיות אלימים וכו' זה תוצאה של אלימות של מציאות חולה. גם נשים שמשקרות וממציאות תקיפות זה מציאות חולה. אבל הכל צומח על אותו מצע של מציאות מינית מעוותת. 

בעייני דבריה של הרבנית בדיוק מכוונים למקום הזה. אם נהיה עסוקים רק במגננה איך להיזהר מהמין השני (בנות לא יעלו עם גברים כדי שלא יאנסו אותן וגברים לא יעלו על נשים כדי שלא יעלילו עליהם- רק דוגמה כמובן יש עוד מלא כאלה) אולי נהיה יותר מוגנים פיזית אבל בהכרח נהיה פחות בריאים נפשית. אני בהחלט חושבת שכיום במציאות שאנחנו בה אין אופציה אחרת וזה היתממות להגיד אני עולה עם כל אחד ואני בריאה נפשית ורוצה מציאות מתוקנת ולכן לא נזהרת. כן צריך להיזהר גם נשים גם גברים אבל בד בבד לדעת שזה חולה שהגענו למצב הזה. ואולי אם נהיה יותר מחוברים לעצמנו, יודעים לדבר את הפגיעות האמיתית שבנו, יודעים להכיר בערך האמיתי של המין השני יתחיל מקום של ריפוי. אחרי זה כבר תבוא הגאולה, בעייני זה המקום האחרון שעוד צריך ריפוי בעולם הוא הבסיס להכל

תרשה לי לקחת אותך כמה שנים קדימה, אולי 10 אולי 30,

אבל מתישהו בדור הבא' אנחנו הגברים ננהל את הכוחות המיניים שלנו

בצורה יותר מפותחת ומודעת.

אנחנו עדים להצפה ואף התלקחות של המיניות בדור הזה.

מצפייה בתכנים באחוזים מפחידים שמתחיל אצל נערים צעירים מאוד, עיסוק בפגיעות מיניות (שתמיד היו אבל לרוב גם הושתקו),

כמו גם שיעורים, קורסים פסטיבלים, סדנאות וטיפולים.

אנחנו בעיצומו של תהליך ואם לדייק

אנחנו בעיצומו של משבר שקודם לריפוי עמוק של המיניות.

להבנתי - מיניות כשער לגן עדן, ולנבואה, ועוד.

אז איך יראה ״הריפוי של המיניות״ זו שאלה גדולה. מאוד.

אתמקד כאן בצעד משמעותי שלנו הגברים,

למרות שהצד הזוגי והנשי מרתק לא פחות,

ואציג זאת דרך גישה שפיתחתי בשם ״עוררות רציפה״

גבר שמתבגר ויוצא לעולם היום,

ללא כלים של התפתחות בעולם האישי,

עלול למצוא את עצמו במציאות רווית אתגרים,

תכנים והצעות מפתות ברשתות השונות

ובהמשך בזוגיות מלאת ציפיות מהמרחב האינטימי-

ציפיות שלו ושל בת הזוג שלו,

וקושי גדול לנהל את המציאות האישית הזו.

גם נשים שמשקרות וממציאות תקיפות זה מציאות חולה --- כתבתי.

שוב חולקת עלייך שהפמיניזם הוא הגרום לתלונות שווא. זה כמו לטען שבגלל הפמיניזם יש גירושים... בגלל הפמיניזם מעמדי הכוחות השתנו ונהיה יותר שיוויון ותפקידי הגבר והאישה קיבלו תפנית או שינוי או דרכי הסתכלות שונה- וזה אולי גורם לגירושים. בעייני זה מבורך כל השינויים שהפמיניזם הביא. בעייני גירושין לא נוצרו בגלל פמינזים אלא בגלל מציאות שמשתנה והקושי להתמודד איתם. או אולי שכל שינוי שקורה לא עובר חלק בדיוק כמו ילד בגיל ההתבגרות. השינויים עצמם מבורכים בעייני... אפשר להאשים את גיל ההתבגרות במריבות בין הורים לילדים.. לא, הילד מתפתח לאישיות עצמאית וגדל וזה לעיתים גרום לפיצוצים עם ההורים במיוחד כשלא יודעים להכיל את השיוניים והצרכים המשתנים של הילד. אבל השינויים שהוא עובר מבורכים בעיניי

אבל זכותך לחשוב אחרת ממני

זה שיש העצמה נשית לא אומר שזה הסיבה של גברים רצחנים.

גברים רצחנים היו מלאאא גם פעם כאישה היתה סמרטוט.

וכשאמרתי העצמה נשית לא התכוונתי בכלל לפמיניזם המעוות שיש היום שדורכת על כל אחד שלא חושב כמו האישה. ממש לא. אלא העצמה נשית ממקום אמיתי וטוב. חוויה מתקנת לכל השנים שסתמו לנו תפה.

אגב, זה שהגברים היום הם שפים ומעצבים זה בדיוק מה שאמרתי שקורה היום.. גברים מתחברים לצד ה"נשי" כביכול וזה לא מגוחך כמו שפעם היה נחשב. ואני ממש בעד.. מעריצה גברים שהולכים עם האמת שלהם בלי להתבייש.

מפתיע. לא היה לי מושג שיש לנשים סדנאות כאלה בתיכון.

למה לדעתך לא עושים גם לגברים סדנאות כאלה? הרי אותה מערכת חינוך שמספקת לנערות סדנאות כאלה, הייתה צריכה לספק את זה גם לנערים? 

למה? שאלה טובה. כמה סיבות לדעתי

1 כמו ששמעתי מהרב שמואל זכר מלשון לזכור את העבר. נקבה מלשון לקוות את העתיד. אישה בהיריון מלשון רואה את הנולד. נשים תמיד הייתה היכולת לראות את השלב הבא, להתקדם. ממש כמו ביציאת מצרים.

2בגלל חוסר השיוויון בין נשים לגברים יש צורך לקדם ולהעצים את הנשים

3כי נשים נתפסות כיותר קשורות לתא המשפחתי נישאוין מיניות וכו'. אז יותר עושים להם חינוך שקשור בדברים האלו למרות שבינינו גברים קשורים בזה באותה מידה ולכן כתבתי נתפסות. בעיניי זה הפספוס הגדול שאותנו הבנות מלמדים כל התיכון את הדברים האלו ואז בתקופת הדייטים מתגלה פער ענק בין נשים לגברים בתחום של מוכנות לחיי משפחה וכו'. אפילו ברמה הכי בסיסית של איך להתכונן לדייט, איך להגיע, איך להכיו את עצמי לתקופה הזאת

4מתוך מחשבה מוטעית שהצד הנשי יותר חזק אצל נשים מאשר הצד הגברי אצל גברים

"בעקבות..." 

וכמו שכתבה בעצמה בתחילה. זו מציאות לא-שייכת. חס ושלום. והדברים האיומים הללו הם מיעוט קיצון שבקיצון, ורובם אצל לא יהודים.

אז לכתוב כאילו "בעקבות זה" משהו לגברים, היה יכול להיות דבר "מעליב", אם לא שזה עד כדי כך לא שייך.... תקלה בכתיבתה.

בדיוק כמו שמתלוננת על כתיבה "לנשים".

לא שייך. רוב העולם ב"ה אינם אלימים - ומי שכן, זה לא פחות מהמגדר האחד מאשר מהשני (אם כי במקרה הקצה-שבקצה הנוראיים, יתכן שהכח הפיזי העדיף הכריע).

אלא מה? שעצם כתיבתה, בלי הטעות הזו, היא כתיבה נכונה. אדרבה, באה מתוך יחס מכבד. ציפיה מהאיש שיהיה גורם "חשוב" מכח עצמו. דווקא בגלל מיקומו בסקאלה המשפחתית באופן טבעי, שיהיה במצב שאנו מרגיש צורך "להיאבק" על הדבר הזה. 

וגם לא נכון שאין כלום בכתיבות מהסוג שהיא מצטטת על "נשים". אלא שאין מקום להכללה. אבל אי אפשר לומר שכל ה"טענות" הללו הן פשוט שנשים "תמעטנה את עצמן"... חלילה. אלא שיש לפעמים בתרבות החיצונית העכשוית, לא רק חינוך לגדילה עצמית של נשים - שזה דבר מבורך - אלא גם חינוך פמיניסטי ל"התרסה מובנית". לקימה נגד המבנה המשפחתי המסורתי, במובנו החיובי.

יש גם דברים כאלה.

אז מוטב - ללא קשר לנושא הנוראי שבקישור אליו זה הובא משום מה - שגם הגברים וגם הנשים, ישימו לב להוסיף טוב אצל עצמם; גם במובן הרוחני, גם במובן המידות הפשוט. בהכרת התפקיד והיחודיות של כל אחד.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת