שלום שלום, ב"ה סודרו העניינים.. והפינה חוזרת לשגרה בע"ה.. סליחה על החור באמצע....
הפרק הקודם בסדרת תולדות חייו - 
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו יג. #43 - נוער וגיל ההתבגרות
פרק ארבעה-עשר
כהמשך לפרקים האחרונים שעסקו בהשקעתו הרבה של רבינו ביצירת הדור החדש של לומדי התורה בא"י, האמונים על "התורה הגואלת" ועל פי דרכו של מרן הרב זצ"ל, ראוי לספר גם על הקרבתה של רעייתו, הרבנית ע"ה, למען זאת.
כאמור, נדרשה מרבינו מידה רבה מאוד של השקעה כדי "לרדת מן ההר אל העם", וממרום גדלותו העצומה להתחיל בבניית נערים צעירים בצעדיהם הראשונים בעולם התורה, מתוך תחושת שליחות כבירה לגדלם לתלמידי חכמים מופלגים, רבנים ומנהיגי דור...
השקעה זו, שתפסה את מרבית זמנו, לא יכלה להיווצר לולי הייתה רעייתו הדגולה מוכנה להקריב את הזמן הזה, את הזמן שלה עם בעלה, למען ההשקעה בתלמידיו, אבל היא, כמו רבינו בעצמו, אמונה הייתה על אהבת תורה כבירה, ועל שליחות אדירה מתוך הבנת המצב והצורך להקים את הדור החדש לאור תורת מרן הרב זצ"ל, תורת א"י, התורה הגואלת...
ולא רק את זמנו של רבינו הקריבה למען זאת, אלא אף את כוחותיה שלה, בדאגתה ומסירותה לרווחתם של בני הישיבה, שיהיה להם אוכל טוב, בגדים טובים, וכו' וכו', כשבראש מעייניה מונח רק דבר אחד: הצלחת גידולם באופן הכי מוצלח
על השקעה משותפת זו שלהם, עמד בנם ר' שלמה בעצרת שנערכה במלאת שלושים לפטירתה, בספרו על ההקרבה הגדולה בשנות הרזון והרעב, כשהקדישו שניהם את כוחותיהם - לגידול דור חדש של עמלי תורה "לפני שנראו הפירות".. ולא דבר פשוט הוא, שהרי כשרואים את התוצאות בשטח - הסיפוק גורם הקלה מהקושי.. אבל אז, כשטרם נראו הפירות, טרם צמחו התלמידים הראשונים לאילנות גדולים... כשעוד לא ראו בשטח תוצאות סופיות של ההשקעה כמה מסירות נדרשה מהם להקדיש את עצמם בזמן שכזה - מתוך ראיית עתיד רחוקה ושאיפה גדולה! אשריהם ואשרי חלקם, ואשרינו אנו, שבזכותם אנו קיימים....
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
