במידה ופורים זה חג משפחתי אז לא שייך להיות שיכור מת, אלא אם כן המשפחה זורמת ;)

זאת עניין זוגי, גם הבעל לא ירגיש בטוב אם זה יהרוס לאשתו את החג.

גם השאלה עד כמה... להתבסם זה לא לדפוק ת'ראש.

כל הדיבורים על ה'צחוקים' הלא ראויים של פורים הם בכלל לא טובים.

שיכור שמתפלל תפילתו תועבה. גם בפורים

המהרל כותב בתחילת נתיב העבודה דברים קשים נגד המתפלל בשכרות

הוא כותב שבגלל שהוא מסיר מעצמו את כל העניין השיכלי הוא הופך להיות חומרי לגמרי ולכן תפילתו תועבה

להתפלל שיכור (כזה שלא יכול לעמוד מול מלך) אין שום היתר!!

מבוסם (יכול לעמוד בכבוד מול מלך) - אפשרי.

אם תשים לב דובר פה על עשיית קולות באמצע התפילה...

נראה לי שלפעמים גם מכוונה טובה לפעמים המעשה כשלעצמו לא ראוי.

גמרא מפורשת! @צהרים

הפסקאות השונות בעולת ראיה הן לא מקור הלכתי בשום פנים!!

כואב לראות שבשם כל מיני אידיאלים דמיוניים מפרים הלכה.

יש הערות הלכתיות בעולת ראיה.

אחרי שטיפה התעשתתי - מבוסם אפשר להתפלל, שיכור שלא יכול לעמוד מול מלך - לכו"ע לא.

ההתבלבלות בין השתיים יוצרת שגיאה חמורה מאוד.

למרות שאני באמת כן אדאג, אבל ארגיע את עצמי שבטוח הוא בסדר...

אצלי בבית של ההורים אפשר משערת שגם אם נהייה עם חברה מהישיבה שלו אפשר בסופו של דבר החלטה שלו אבל במקומות עם אווירה תורנית טובה כ במקומות בעיתיים יותר עדיף מיתון...

אני רוצה לראות אותו משתכר לפני.

ככה אראה את הפרצוף האמיתי שלו ואדע אם שווה ללכת על זה.

(נגיד אלה שמפחדים לאבד שליטה ולכן לא שותים- ממש מלחיצים אותי, כאילו אילו סודות אפלים יצאו מכם אם תאבדו שליטה?)

ראיתי עשרות רבות של שיכורים בחיי הקצרים, רק טוב יצא מהם

לגבי הסוגריים - זה כל כך לא נכון.

סימולציה פשוטה: תחשבי על עצמך, את מעריכה את עצמך? כנראה שכן.. יש לך סודות אפלים? כנראה שלא..

אין לך שום בעיה להיות במצב שאין לך שום שליטה לוגית על מה שאת עושה ומדברת?

אבל לא יותר מדיי כי אח"כ אני אדאג

ואם כבר הוא משתכר לפחות שיגיד לי דברים טובים מהלב שאני רוצה לשמוע..

קצת מסקרן איך הוא יהיה כשהוא שיכור

אבל הרבה מפחיד כשקרובים אלי מאבדים שפיות, יאבהה.

בכל זאת אני ארשה לו ואפילו אשמח בזה אבל לא אהיה רגועה

מציע לך לבדוק בהלכה ולראות שזה לא ממש ככה

להיפך, מוצגות בהלכה הרבה שיקולים המסתייגים משתייה.

סביר להניח שזה מה שצריך לפחות לפי הרבה מהפוסקים, אבל לא נכנסת לזה.

הוא בעזרת ה' ידע אם זה מה שצריך או לא.

רק אם הוא יודע שהוא לא הופך ל'סמרטוט' כי זה יכול להיות לא נעים. 

אודה על האמת שזה משהו שהבנתי רק לאחרונה..

פעם לא הבנתי בכלל למה יש שאלה, מבחינתי זה היה לי ברור מאליו שכן, גם אם מתחתנים שבוע לפני פורים..

ואפילו זה יכול לבאס אותי אם הוא יאמר שהוא לא שותה.

לאחרונה קצת הוציאו אותי מהתמימות והבנתי שלא כל השיכורים רק מתוקים ומתפללים ובוכים ומחבקים וזה יכול במקרים מסויימים לעורר חוסר הערכה ולכן מסייגת את עצמי ואומרת שבכיף, כל עוד הוא יודע על עצמו שהוא נשאר בנאדם..

למען האמת, באופן כללי אני לא חושבת שיש עניין להפוך ל'סמרטוט' בפורים.. נשמע לי לא הכי 'רוחני'..

אם הוא רוצה להשתכר כמו יהודי? באהבה. שישתה כאוות נפשו..

ורק הוא יודע להעיד על עצמו כמה נכון לו וכו.. ואני סומכת עליו שמה שהוא אומר נכון.

בעלי אוהב לשתות. וגם במשפחה שלו כל הגברים שותים בפורים. 

האמת בגלל שבמשפחה שלי לא כ'כ שותים, אז פחות הכרתי את עניין השתיה והשיכרות, אבל סה'כ הוא לא מגזים, ואם זה מה שעושה לו טוב אז סבבה, מפרגנת לו... 

אני חושבת שכל עוד זה לא מוגזם ומגעיל אז זה סבבה. 

רק אם הוא לא מקיא אח"כ

שגרביון של 20 דניר לא יהיה עם רכבת 

או שלא כולם מקיאים?

בשמירה על טיפת כללים פשוטים אפשר להיות מבוטח מפני הקאות.

אני שותה כבר כמה שנים, מעולם לא הקאתי

(אה, וגם לא עשיתי שטיות...)

וגם כמה לגימות ממשקאות שונים...

שותים שלב אחרי שלב, לא בבת אחת לעשות בריכה בבטן

לא על בטן ריקה, ועם אכילה בין לבין

קצת להשתולל בין לבין, לקפוץ, לרקוד..

בלי להכניס הרבה סוכר, לא עוגות וכדו', וק"ו לא יין מתוק - יהרג ואל יעבור.

ולשים לב להרגשה

סתם,

התשובות לשאלות האלו תלוי במבנה נפשי בין היתר,

ופגשתי אנשים מכאן ומכאן

אישית אני שותה, וזה כיף נורא.

ואין שמחה בלי יין, זה לא סתם

איך לשתות ובאיזה סביבה זה חשוב,

שכרות זה לא רק הוללות..

האם אתם חושבים שאם אדם משתכר בזה הוא מגיע לדרגה הגבוהה שהוא יותר גבוה מנעילה??

אני יודע שזה ישמע חריף. 

אבל כיוון שרבותינו הראשונים והאחרונים כתבו את זה.

מי שחושב שהעיקר בפורים הוא השתיה והשכרות. הוא טועה. (ציטוט מהרב יצחק הוטנר, פחד יצחק)

העיקר בפורים הוא לשמח ולשמוח עם המשפחה, החברים, את מי שאין לו, האנשים השקופים.

זה העיקר בפורים. לא שהאדם ימלא את כריסו בשתיה...

ודאי שאפשר וצריך לשתות שהרי ההלכה דורשת. 

אך אסור שזה יעצור בשתיה.

ימשיך הלאה לקומה נוספת, לומר לכל הנוכחים בסעודה כמה הם חשובים לך, ולדבר מהלב אחד לשני.

לפתוח את הדרך להביא גאולה. 

זה היום הכי גבוהה בשנה...

כל הוורטים שתגידו מתקנזים לרעיון הזה.

אשמח לשמוע.

זה בדיוק השאלה - איך הוא שתה ומה היו התוצאות של זה.

הקומה הנוספת היא הרבה פעמים תוצאה נהדרת של התשיה עצמה.

ואי אפשר להביא משפטון אחד מתוך מאמר של הפחד יצחק ולהציג את זה כחזות הכל.

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית