ואז ריח חד וכואב עלה באפי.

התעטשתי פעמיים, אבל הריח המוזר המשיך, עולה על הראש שלי, ריח חזק וצורב.

הסתובבתי בבהלה  לראות מה עם שאר הילדים שלידי...

לעיני נגלה מראה מוזר ומרתיע : כיתה שלמה של ילדים ומורה נאנקים על הרצפה מכאבים ואוחזים חזק בראשם.

תוך כמה דקות כולם ישנו או התעלפו, לא ברור מה קרה להם...

תחושת אימה הזחלה בגרוני... אני עומד גם ליפול ככה...

ואז הריח התחזק גם אצלי, הכל נהיה מטושטש הרגשתי שהעולם מסתובב, הרצפה נהיתה עקומה, הצבעים מתחלפים ,  ואז אט אט קרסתי על הרצפה, שוקע בשינה עמוקה...

התעוררתי לכל צעקה, ונחרדתי ממה שראיתי...

הסתכלתי לאחור וראיתי איזה מישהו כתום. 
לא הבנתי מה קורה ומה יש, ואז חשבתי... מישהו כתום, אבקה אדומה, לאיש יש כובע כתום, זה מסתדר!
הדבר הכתום המוזר הזה התקרב אלי, כנראה כי ראה שאני היחיד שער.
הוא הגיע אלי, לקח לי את היד, והזריק משהו. התחלתי לראות כוכבים ואני חושב שנפלתי..
אחר כך קמתי במקום שהכל שם כתום, והתפלאתי לגלות ש.....
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמשיכוווו כמה שיותר דמיון יותר טובב

הכל היה חלום אבל הרגיש כל כך אמיתי. כאילו שהדברים קרו.

הרהרתי לעצמי, אם יש משמעות לחלום, אם זה אומר לגבי משהו.

עצרתי.

המחשבות האלו לא עושים לי טוב, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב.

זה כאילו שעדיין יש לי מה לחפש שם, אני פשוט צריך לעשות את זה נכון.

אולי אי לא צריך להתמקד בפרטי החלום. אולי אני צריך לחשוב על מגמות. על רגשות שהובילו, על החוויות שהתקבלו בעקבות.

עקבות, זה הדבר שחיפשתי.

העקבות שהשאירו על נפשי את הצעדים לאורך השנים. צעד צעד, חריטה חריטה.

פתאום שמעתי קול נשי, מהרצפה. הקול אמרה: לאט לאט. או לפחות ככה שמעתי..
התקדמתי לעבר המרתף שנמצא מתחת לחדר שבו הייתי, איפה ששמעתי את הקול.
ולפתע שמעתי צרחה איומה מעבר המרתף. התקדמתי בצעדים של פיל ובאטרף הזוי.
פתחתי לאט את הדלת ולא ידעתי בדיוק מה ראיתי שם.
צורה מוזרה, עם קרניים על הראש שנראות כמו עיניים, מסתכלות עלי. עלי!!
היצור הזה הפנה אלי את הראש, שלף משהו מהראש (או לפחות ככה ראיתי) וכיוון לעברי. 
רצתי מהר מהר, לפני שהוא ירה בי. ואז ראיתי שחור.
 

שהמשהו השחור זה ה"סמי" מהשיר של אלייצור "לא חוזר לרחובות" והם אשכרה ניסו לחטוף אותי לרחובות!!!!

והתחלתי לשיר לא חוזר לרחובות בקול ענקקק!
סבתא סליחה סבתא סליחה!!!!!!
לא רציתי ללכת לרחובות, ובוודאי שלעזוב את ירושלים!
לא ידעתי מה לעשות עד שעלה במוחי רעיון.

החלטתי להתאבד.

הרי אם אני אתאבד - לא ייקחו אותי לרחובות , וחוץ מזה , יכול להיות שלהתאבד זה בריא , מי שמתאבד לעולם לא נהיה חולה שוב... חיוך עלה על פני , אני אסדר אותם.

אבל אז תהייה עלתה לראשי , איך אני אתאבד? זה לא שיש לי פה רעל, תהום פעורה , או אקדח...

חיכיתי לשעת כושר.

ואז כשהגענו לשער העיר רחובות כשאני כפות בתוך הרכב, הבנתי שאני חייב לעשות את זה עכשיו.

כיווצתי את עיני , עכשיו או לעולם לא.

קפצתי מהרכב כשאני קשור, ונחתתי על האדמה ללא יכולת לזוז.

ה"סמי" ירד מהרכב ותפס אותי והתחיל לגרור אותי אל תוך הרכב...נבהלתי, אנחנו ממש קרובים לרחובות...

אבל אז ראיתי כמה גלולות רעל בכיסו. אורו עיני.

מתחתי את היד הקשורה לכיוון הכיס שלו, זעה נוטפת ממצחי.

ואז תפסתי את הגלולה והתגלגלתי לרצפה , הכנסתי את הגלולה לפה, והתכוננתי לבלוע.

ה"סמי" הסתכל עלי בבהלה "אנחנו חייבים לסחוב אותך לרחובות!!

נשמתי עמוק והסתכלתי לו ישר לתוך העיניים ואמרתי  -

אני.

לא.

חוזר.

לרחובות. 

וכשאני רואה את האימה בעיניו של ה"סמי" בלעתי את הגלולה עם חיוך של ניצחון. הצלחתי.

הכל נהיה מטושטש. הגלולה כנראה עובדת , הקשר שלי עם העולם נותק, ואז הגעתי למקום שכולו טוב.

                    -סוף-

סוף? האמנם?

והנה הגעתי לעולם שכולו טוב. ובוודאי כשאתם חושבים על עולם כזה אתם ישר חושבים על גן עדן

אז הנה אני בא להגיד די לסטיגמות! 

פה העולם שכולו טוב אינו אלה פס הייצור של במבה במפעלי אוסם! (איןאיןאין כמו במבה)

אז פה אני ינסה להמשיך עם סוף טוב יותר:

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פקחתי את עיני לאט לאט. המחזה שראיתי למולי היה מפעים מכדי שהסתכל. אלפי במבות שנוצרו ונעטפו בשקיות אחד אחד!
אבל איך כתוב? במופלא ממך אל תדרוש. רצתי משם מהר. נזכרתי שמפעלי אוסם נמצאים בשדרות ולא ברחובות "ניצלתי!!" צעקתי אל הבמבות הארוזות אך איש לא ענה (כי כולם עשו חאפלה יפראייר🙄)
לאט לאט כירסם הפחד לתוכי שמא אני לבד ולא אצא עולם. "לפחות יש במבה" עודדתי את עצמי. לא הלך

ואז לפתע נשמע קול יבש "אהלן מישו פה?" 

"אני!" יש זעקתי "אני נמצא פה! אבל חכה שנייה עם הלהציל אותי. אני מעמיס במבות"

"אני לא מבין בלחייך" אמר הבחור המסתורי. "אני ג'וני מהשיר של בר צברי"

הייתי בהלם. גם אלייצור וגם בר צברי?? בחיאת אם הבא הוא הצדיק משולי רנד אני בורח

"אז רגע" התבדחתי "יש לך סיגריה פנויה בשבילי?"

"לא" הוא ענה ביובש "אני מהבית הראשון"

הוא די בלבל אותי כי בבית השלישי של השיר ג'וני עובר דירה..

"אתה מתכוון מילולית?" שאלתי

"אה גם וגם"  הוא ענה 

ואז לפתע הוא שלף סיגריה והתחיל להשתגע ונסע לנופש בגולן

הייתי בהלם. "כ"כ מהר עוברים דירה? אבל מה עם הבית הראשון?"

אבל במחשבה שנייה קלטתי שלא אכפת לי ונשארתי עם הבמבה עד סוף ימי

חיים טובים!

~~~~~~~~~~~~~~~סוף~~~~~~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני כמו כל יום בבית ספר בשיעור משעמם על גיאוגרפיה..
באמת למה לומדים גיאוגרפיה? אמרתי לעצמי.
עד שפתאום התחיל להיות מעניין.
לא יודעת למה, אבל זה קרה.
פתאום אני מרגישה מעלי אבקה בצבע כתום ומנערת אותה. 
אחרי שהיא ירדה ממני כאילו זרקו עלי מהשמיים אבקה. קמתי וחשבתי שיש איזה קוסמים פה או משהו.
מיששתי את האוויר ואז 

ריח חד וכואב עלה באפי.

התעטשתי פעמיים, אבל הריח המוזר המשיך, עולה על הראש שלי, ריח חזק וצורב.

הסתובבתי בבהלה  לראות מה עם שאר הילדים שלידי...

לעיני נגלה מראה מוזר ומרתיע : כיתה שלמה של ילדים ומורה נאנקים על הרצפה מכאבים ואוחזים חזק בראשם.

תוך כמה דקות כולם ישנו או התעלפו, לא ברור מה קרה להם...

תחושת אימה הזחלה בגרוני... אני עומד גם ליפול ככה...

ואז הריח התחזק גם אצלי, הכל נהיה מטושטש הרגשתי שהעולם מסתובב, הרצפה נהיתה עקומה, הצבעים מתחלפים ,  ואז אט אט קרסתי על הרצפה, שוקע בשינה עמוקה...

התעוררתי לכל צעקה, ונחרדתי ממה שראיתי...הסתכלתי לאחור וראיתי איזה מישהו כתום. 
לא הבנתי מה קורה ומה יש, ואז חשבתי... מישהו כתום, אבקה אדומה, לאיש יש כובע כתום, זה מסתדר!
הדבר הכתום המוזר הזה התקרב אלי, כנראה כי ראה שאני היחיד שער.
הוא הגיע אלי, לקח לי את היד, והזריק משהו. התחלתי לראות כוכבים ואני חושב שנפלתי..
אחר כך קמתי במקום שהכל שם כתום, והתפלאתי לגלות ש.....חלמתי 

הכל היה חלום אבל הרגיש כל כך אמיתי. כאילו שהדברים קרו.

הרהרתי לעצמי, אם יש משמעות לחלום, אם זה אומר לגבי משהו.

עצרתי.

המחשבות האלו לא עושים לי טוב, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב.

זה כאילו שעדיין יש לי מה לחפש שם, אני פשוט צריך לעשות את זה נכון.

אולי אי לא צריך להתמקד בפרטי החלום. אולי אני צריך לחשוב על מגמות. על רגשות שהובילו, על החוויות שהתקבלו בעקבות.

עקבות, זה הדבר שחיפשתי.

העקבות שהשאירו על נפשי את הצעדים לאורך השנים. צעד צעד, חריטה חריטה.

פתאום שמעתי קול נשי, מהרצפה. הקול אמרה: לאט לאט. או לפחות ככה שמעתי..
התקדמתי לעבר המרתף שנמצא מתחת לחדר שבו הייתי, איפה ששמעתי את הקול.
ולפתע שמעתי צרחה איומה מעבר המרתף. התקדמתי בצעדים של פיל ובאטרף הזוי.
פתחתי לאט את הדלת ולא ידעתי בדיוק מה ראיתי שם.
צורה מוזרה, עם קרניים על הראש שנראות כמו עיניים, מסתכלות עלי. עלי!!
היצור הזה הפנה אלי את הראש, שלף משהו מהראש (או לפחות ככה ראיתי) וכיוון לעברי. 
רצתי מהר מהר, לפני שהוא ירה בי. ואז ראיתי שחור.ואז גיליתי 

שהמשהו השחור זה ה"סמי" מהשיר של אלייצור "לא חוזר לרחובות" והם אשכרה ניסו לחטוף אותי לרחובות!!!!

והתחלתי לשיר לא חוזר לרחובות בקול ענקקק!
סבתא סליחה סבתא סליחה!!!!!!
לא רציתי ללכת לרחובות, ובוודאי שלעזוב את ירושלים!
לא ידעתי מה לעשות עד שעלה במוחי רעיון.

החלטתי להתאבד.

הרי אם אני אתאבד - לא ייקחו אותי לרחובות , וחוץ מזה , יכול להיות שלהתאבד זה בריא , מי שמתאבד לעולם לא נהיה חולה שוב... חיוך עלה על פני , אני אסדר אותם.

אבל אז תהייה עלתה לראשי , איך אני אתאבד? זה לא שיש לי פה רעל, תהום פעורה , או אקדח...

חיכיתי לשעת כושר.

ואז כשהגענו לשער העיר רחובות כשאני כפות בתוך הרכב, הבנתי שאני חייב לעשות את זה עכשיו.

כיווצתי את עיני , עכשיו או לעולם לא.

קפצתי מהרכב כשאני קשור, ונחתתי על האדמה ללא יכולת לזוז.

ה"סמי" ירד מהרכב ותפס אותי והתחיל לגרור אותי אל תוך הרכב...נבהלתי, אנחנו ממש קרובים לרחובות...

אבל אז ראיתי כמה גלולות רעל בכיסו. אורו עיני.

מתחתי את היד הקשורה לכיוון הכיס שלו, זעה נוטפת ממצחי.

ואז תפסתי את הגלולה והתגלגלתי לרצפה , הכנסתי את הגלולה לפה, והתכוננתי לבלוע.

ה"סמי" הסתכל עלי בבהלה "אנחנו חייבים לסחוב אותך לרחובות!!

נשמתי עמוק והסתכלתי לו ישר לתוך העיניים ואמרתי  -

אני.

לא.

חוזר.

לרחובות. 

וכשאני רואה את האימה בעיניו של ה"סמי" בלעתי את הגלולה עם חיוך של ניצחון. הצלחתי.

הכל נהיה מטושטש. הגלולה כנראה עובדת , הקשר שלי עם העולם נותק, ואז הגעתי למקום שכולו טוב.

                    -סוף-

איך נקרא לו?

סתם. אין לי רעיון יאללה תתחילו לזרוק דברים

לומשנה. חיים טובים

כמו תמיד הייתם לי לעונג צוציקים חביבים

אהלן צוציקים חביבים. ברשותכם אני ינסה להתערב מעט ביוזמה - ילדודס

ורק בני מיעוטים יבינו 😌

צדקתי?

תתחדשי

אין אף אחד שיגיב לך על זה

הו התקופה היפה שהיה כאן פעיל

אשתמש באותם מילים שהשתמשתי אז

זוכרים זוכרים

וגדלתי מאז

הייתי בת 11

היום ב"ה 13 חחח אשכרהה

חח, אני זוכר אותך נראה לי מביקורים פעם בפורום הזה... את טלי או משהו?

זה באמת מגניב לגלות כמה זמן עבר...

טוב, אבל שיניתי שם מאז... 

אני טלי 

ועכשיו אני חוחי ומצטערת על כל רגע. למה עשיתי את זה לעצמי?

אבל מתנצלת וזה

אבל כנראה בגלל ששינית שם לא מזהה אותך? (או שבכלל לא אמורה לזהות?)

ונהפוכו אם עד עכשיו היה יבש כאן אז עכשיו  ''ונהפוכו'' כולםםם בפורומים!!

דובמבה צודק ממש

ממש יבש פה!!

אבל חושבת שזה רעיון טוב שלא יהיה יבש פה