במקום אלו שרומזים שכלה שהם לא מכירים היא אולי לא קדושה או אולי לא צנועה, או אולי לא משהו שהם שופטים אותה לגביו בלי לדעת מי זו בכלל.
אגב, עורך החופה הוא בכל מקרה לא בהכרח הרב המקדש, כך שגם הנקודה המגוחכת שאותו מרדכי אזולאי כל כך טרח עליה ב"חיפוש שמו ברשימת המוסמכים לערוך חופה וקידושין מטעם הרבנות" לא שייכת, פרט כמובן לעניין הפולמוסיות, ההשתלחות וחיפוש המדנים.

אבל נראה לי שאלו שהרגישו שהיא לא בסדר, ואני ביניהם בהתחלה

פשוט הכותרת בלבלה קצת.   אותי לפחות.

אלא אם כן היא זאת שהזמינה את העניין בכוונה...

ואם כן במקרה כזה אתה זה שצריך להבין שהיא לא שפטה אותה כבוחנת לב וכליות

אלא לפי המציאות, שזה היה מוחצן. 

שבעלך יעשה קידוש לעצמו ואת תעשי קידוש לעצמך?

וכמובן שהטור דעה הזה רצוף בדעות קדומות (באופן מגעיל במיוחד, אני חייב לציין) כך שקשה להגיב עניינית.

אבל היי דוסים, תזהרו מהאלה שגרות בקטמון\רחביה. שלא תברך שהחיינו בעצמה רח"ל. (ומי יודע, אם לא נגיע לקידוש) 

בין אישה שרוצה שהחתן יברך שהחיינו לעצמו והיא לעצמה לכך שהיא תרצה שהוא יעשה קידוש לעצמו והיא לעצמה

קידוש - הבעל מוציא את אשתו ידי חובה. אין שום עניין שכל אחד יעשה קידוש לעצמו.

ברכת שהחיינו - כל אחד מהם מברך שהחיינו על משהו אחר בכלל (מה לעשות, לא מברכים שהחיינו על חתונה. לכן מוצאים פתרונות יצירתיים כמו ברכת שהחיינו על הטלית). אם אני אוכל פרי חדש בעונה, אני אברך עליו שהחיינו אפילו אם אשתי בירכה קודם שהחיינו על בגד חדש. 

זה אמצעי כדי לברך על החתונה. ההבדל הוא שאין חובה לברך על החתונה, אבל אין סיבה שזה יעשה במתכונת אחרת מענייני חובה, זה לחרוג ממה שהתורה מכתיבה לנו היכן שיש פירצה

אגב מעולם לא בירכה כלה על הטבעת. זה אומר משהו

התורה אסרה על נשים לברך על תכשיט חדש?

אפילו על קלמנטינה מברכים פעם בשנה שהחיינו.

אשתי לא בירכה שהחיינו, זה לא היה חסר לה, ועד עכשיו לא ידעתי שיש כאלה שעושות זאת.

אבל במקום להתמודד עם שאלות הלכתיות שאולי עולות מהמעשה הזה, המאמר ההזוי הזה לוקח אותנו למחוזות הפסיכולוגיה בשקל, ומסביר למה המעשה הזה מעיד על כך שהאשה הזאת עוד תפרק את הנישואין שלה בגלל התכונות שכביכול יש בה (עליהן אנחנו למדים מכך שהיא בירכה).

אותו הדין יש לשני הדוגמאות מהשרשור, לריקוד של נשים עם ספרי תורה בשמיני עצרת, או לקריאת אישה את מגילת אסתר

(בחופה הם נהפכים יחד לזוג)

ותקראי את התגובה שלי:

לא חורגים ממנהג ישראל - לקראת נישואין וזוגיות

א. אוי אוי אוי, הוא מקטמון, יש לו כיפה "קטנה" (ביחס למה?) ויש לו טבעת נישואין. בואו גם נספר שיש לו זקן קטנטן (אם בכלל), ושהילדים שלו מדברים בזמן קריאת התורה. אולי זה יעזור לנו להרגיש כמה אנחנו טובים ועילאיים ביחס אליו, ויעזור לנו להבין שכל מה שהוא עושה - הוא עושה לא נכון.

ב. אני מת על זה שגברים מנסים לתרץ למה נשים רוצות דברים מסוימים.

"השאיפה הפמיניסטית הזו, להראות כי גם לאישה יש מקום" - חשבת אולי שלא זאת הסיבה שהיא בירכה? אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך? אולי היא לרגע אחד לא ניסתה להשוות את עצמה לגברים ("אם הוא יכול אז גם אני יכולה"), אלא פשוט רצתה להודות ל-ה' על שהחייה אותה וקיים אותה והגיע אותה לזמן הזה?

ג. בואו ננסה לדמיין את אותם הדברים בדיוק, כאשר הם נאמרים על גברים:

אין שום בעיה עם הרצון של האבא להיות שותף בגידול וחינוך הילדים, זהו דווקא רגש בריא שצריך עידוד וטיפוח. אבל דווקא ביום הלידה הוא צריך לדעת שמדובר בבית אחד ולא בתחרות.

מבינים כמה זה אבסורד, לחשוב שאם צד אחד רוצה להתקדם במשהו (וזה לא משנה אם זה להתקדם בעבודת המידות, בעבודת ה', להתקדם בפרנסה וכו') אז הוא עושה זאת מתוך עניין תחרותי?

דווקא מי שחושב שאחד מבני הזוג צריך לוותר על האישיות שלו בשביל החתונה, 

דווקא מי שאומר לנו שאם צד אחד מנסה להתקדם אז זה רק מתוך רצון להתחרות ולהוביל,

דווקא הוא מנסה ללמד אותנו על הרמוניה ושלום בית?

"אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך?"

נו, באמת...

ואני בטוח שאשה שמברכת שהחיינו בחופתה, עושה זאת מתוך רצון להודות ל-ה' על הרגע הגדול הזה.

אם אתה חושד אחרת, חובת ההוכחה היא עליך ולא להפך.

כשיהודי מברך, הנחת המוצא היא שהוא עושה זאת מסיבות טובות.

משפט ידוע  "כל המשנה ידו על התחתונה"

מה קרה עד עכשיו שלא היו צדיקות שרצו לברך מתחת לחופה שהחיינו?

ולמה חכמים לא הנהיגו כך אם זו מצווה?

מי שמשנה צריך להוכיח שקודמיו טעו וההחלטה שלו נובעת רק מטוב, לדעתי.

יש בדיחה כזאת על אשת אדמו"ר שניקתה את הבית במוצ"ש והחסידים הסתכלו עליה בעיניים גדולות ואז היא אמרה להם "זה לא מנהג!" והחזירה את המטאטא למקום ומאז כל החסידים נוהגים לטאטא את הבית במוצ"ש להגיד "זה לא מנהג!" ולהחזיר את המטאטא למקום.

חתונה זה טקס - אירוע חברתי. לברך על טלית, על טבעת... זה לא הלכה למשה מסיני.

הבדיחה הזאת ממש לא קשורה, נו באמת...

אתה יכול לענות על השאלות ששאלתי?  אם כן, סבבה.

ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך?

לא יודע. אבל זה גם לא משנה.

בגמרא מסופר שאנשים התחילו לברך "שלא עשני אישה" ובשלב יותר מאוחר הנשים קיבלו על עצמן את ברכת "שעשני כרצונו". מה קרה אז?

לא הורידו את המנהג של הטלית, רק הוסיפו טבעת. לכן זה מבטל שום דבר שהיה.

מקווה שזה בקטע טוב חח

בשאלה שלך עצמה מובלעת הנחת יסוד שאני לא מסכים איתה ולכן מבחינתי היא לא מתחילה. 

אתה לא יכול להתעלם משאלה רק כי לדעתך היא לא מתחילה...

כולנו נתעלם אחד מהשני וזהו חח

הסברתי למה היא לא מתחילה.

אפשר לדון על הטענה הזאת אם היא נכונה או לא.

ממש לא התעלמתי מדבריך. התייחסתי אליהם.

לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה של 'מנהג ישראל דין הוא' במיוחד שמדובר במשהו שהפך לטקסי.

"ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך"?

כמו שאמרתי, צריך עיון אם זה מצדיקות או לא, כי לפניהן היו צדיקים גדולים יותר שלא הנהיגו ככה.   

יש פה טקס הלכתי, ויש עניין לברך שהחיינו רק בגלל החופה - לא הטלית.  

איפה מסופר בגמרא מה שכתבת? אשמח לקרוא ונבחן את העניין

זה טקס,

מה שמשמעותי זה הכשרות של העניין ההלכתי.

לדעת אחרים יש פה טקס שאמור להתנהל בצורה מסויימת, 

והגבר מברך שהחיינו בשביל החופה (רק מביאים לצורך כך טלית)

ולמרות שיש מצווה לברך שהחיינו, לא נשמע שגם האשה החליטה לברך כי זה לא העיתוי לכך.

אתה מוזמן לענות עכשיו על העניין.  בשמחה אולי תצא צודק.

אגב, מעניין אותי לשאול רב גדול על העניין. זה מסקרן

אה ותביא את המקור בגמרא לגבי "שעשני כרצונו" - אני לא שוכח וזה מעניין.

מי הם האחרים שלדעתם הטקס צריך להתהל בצורה מסויימת?

ואני באמת כרגע לא מוצא את מקור בגמרא למה שאמרתי. אחפש ואם אמצא אשים.

העיתוי על ברכת שהחיינו זה לא משהו משמעותי בעניים מסורתיות או הלכתיות

חחח אני כמוך אני רק רוצה לדון ולאו דווקא להיות צודק.

זה לא אם להכנס לחופה ברגל ימין או שמאל.

מדובר בברכה שתכלס רק הגבר אמור לברך ופתאום גם האשה מברכת

אז התירוץ שזה על התכשיט?

אם זה על התכשיט וזה מצווה, למה לא בירכו עד עכשיו מתחת לחופה הבנת אחי?

אולי צניעות?

אולי זה מותר אבל יבלבל את מי שלא יודע הלכה והוא יחשוב שגם האשה מצווה לברך תחת לחופה..

יש דברים שנמנעים מהם שמא זה יבלבל אחרים.  כמו בקריאת התורה

ברכה שבאה בתגובה למשהו שכל היהודים (וגם הגויים "ודבק באשתו") עשו לאורך כל הדורות לעומת ברכות הבוקר

היא ברכה על טבעת.

עולם הפרשנויות של הבנאדם פחות קריטי.

אין שום דבר שזה מבטל את מה שהיהודים עשו. רק להוסיף.

ברכות השחר זה גם משהו שכל היהודים עושים.

מה שלך קשה לי לא.

ברכת שהחיינו על טבעת לא סותרת בשום צורה את "ודבק באשתו"

בייניש - בהחלט.

אבל פתוח מניין?

(יש סיבה שנשים לא ברכו שהחיינו כל השנים)

למה אני בכל זאת פתוח-תקרא כאן:

הצילו...!! כל העולם שגדלתי עליו שווה לבלוף אחד גדול!!!! - צעירים מעל עשרים

על חולצה שעולה 50 ש"ח מברכים שהחיינו, אז על טבעת זהב טהור אתה חושש?

זה גם ביטול מנהג ישראל?

זה גם ברכה לבטלה?

היה חשוד, כנל עם התפוח

אני לא חושבת שהיהדות שוביניסטית ולכן אני מאמינה שיש איזו סיבה שהגבר מברך על משהו והאישה לא

ואם זה באמת לא בעייתי- אז צריך לברר..

בקיצור זאת העמדה שלי בקשר לזה

אבל המעשה כשלעצמו הוא לא משמעותי מבחינה הלכתית ולכן רבנים שמחתנים זוגות שמבקשים מהם מסכימים לזה.

חוץ מבילבול ואנטי מושגיות?
עד כמה זה "פתוח" לקלוט בחיים שכלי התקשורת הישראליים המיינסטרימיים אינם גרועים מהצורר הגרמני?
אנשים ענו לך שם (בהחלט לא רק אני) שזה לא נקרא "פתיחות" לעשות סדר במושגי יסוד. להסכים שהתקשורת איננה "גרועה מ[הצורר הגרמני]" זה לא איזו מחווה מרעישה שעושה אדם, אלא מינימום של חזרה לשפיות. לצערי התגובה הכי הולמת שם היתה של הניק זיויק.

ובנתיים הספקתי להתקדם ולהתנער מחינוך טכנופובי

ואגב אני לא סתם רואה בתקשורת כולה פחות גרועה מהילטר. אני רחוק שנות אור משם

אלא רק למחשבה המעוותת לפיה אם אשה מברכת אז זה סימן שהיא רוצה להתחרות בבעלה או להראות שנשים שוות לא פחות.

יכול להיות שגם אם היא עושה את זה לשם שמים, עדיין זה מעשה לא רצוי. זה דיון מאוד רציני, ויש לו מקום. אבל זאת לא הטענה שהועלתה במאמר הזה.

רק אגיד שהייתי בכמה חתונות שבהן הכלה הביאה טבעת לחתן מיד בסיום הטקס ה"רשמי", כשהם עדיין עומדים בחופה מול הקהל.

זה מאוד הפריע לי, בגלל השינוי מהמסורת. זזתי במקומי באי נוחות, באמת.

עם זאת, לרגע לא ניסיתי לעשות לנשים שאני לא מכיר "אבחון פסיכולוגי" על סמך הפעולה הזאת, ובטח שלא כתבתי מאמר שבו אני מסביר על סמך האבחון בשקל שלי, מה ההשלכות ההרסניות לחיי המשפחה שלהן.

בזמן האחרון יש הרגשה שאנשים משתעממים מהיהדות וצריכים כל מיני שיפצורים... חאלס עברו את גבול הטעם הטוב

את מי זה מעניין שרק הוא מברך? אם זה המנהג יש לזה סיבה תשמחי בחלק שלך יא... רבנית גדולת עולם

מה כ"כ גוועלד שמוסיפים ברכה?

חייבים לפרשן את זה בצורה מלחמתית?

אני רוצה לברך שהחיינו כי זה יפה וטוב ומגניב... מה נורא?

עושה כפי ראות עיניה

קצת לתת משקל, כבוד, למסורת שנהגו בישראל במשך דורות, להאמין שיש לכל שינוי משמעות

צריך מלא ענווה ואמת בשביל לשנות, ולא בטוח שזה בא אחרי זה

ואם היא תברך על תפוח מתחת לחופה זה יהיה גם שינוי?

וגם את זה צריך לעשות בכובד ראש

ואם היא תברך על תפוח זה שונה?

אני מסכים שעם זה באה מתוך איזה עולם פמינטי אז יש לזה משמעויות מסויימות אבל סתם ככה, לא נראה שיש בעיה כמו שהיא תברך שהכל נהיה בדברו על בקבוק מים שנותנים לה.

אני לא מתייחס לזה ביתר רצינות -

לא לשלילה

ולא לחיוב

והוא נהיה נפוץ ולכן צריכים לראות אם זה ראוי או לא. צריכים להעלות את העניין ולוודא שזה חלק, לא לבוא ולעשות דברים שאתה חושב שאין איתם בעיה כי בסוף שינית פה מהמנהג

זה לא איזה משהו טריוויאלי שלא קשור לסדר של החתונה, זה נוכח

וחבל שמפרסם המאמר בקישור שפתח את הדיון הלך לכל המקומות התוקפניים, הפולמוסיים והבלתי מכבדים, במקום לצמצם את העניין לסיפור הזה.
אני ביררתי היטב אצל מורי ורבי אפילו על ברכת שהחיינו של החתן בזמן חופה, גם אם חתנים נוהגים לעשות זאת באופן ידוע או שכך עמא דבר.

אם ההלכה מתירה זו...והיא מתעקשת שתברך...

זה 'תחרות' שלה מול הבעל - אז צודק מי שכתב את זה..

אבל זה לא.

זה מעבר לזה, ולכן זה לא נכון.

והפלפולים כאן בשרשור לנסות ולהצדיק את זה, אם לא היו עצובים הם היו מצחיקים.

\

@אריאל יוסף

@צ'יאל

@מבשר שלום

וגם אתם:

@ימ''ל

@ארץ השוקולד

@מדרשיסטית20

@שוגי~

שאלת המליון דולר היא מה דעתך:

@חסדי הים

לא למדתי את הסוגיא מעולם. יש סיבה לאסור?

לדוגמא אשה אחרי לידה מברכת שהחיינו מול קהל.

שיש דברים שנמנעים מהם שמא אנשים ילמדו הלכה לא נכונה

כמו בקריאת התורה.

עמי הארץ עלולים לחשוב שגם האשה מברכת שהחיינו על החופה

אם לא ברכו כל השנים כנראה יש סיבה לא לברך לכן זו ברכה לבטלה 

אם אתה אומר שיש סיבה למסורת, אז אני טוען שאולי זאת הסיבה...

יותר מנחש מאשר טוען, אבל זה נשמע לי ניחוש מושכל

מה הכוונה כמו בקריאת התורה?

שלא להתחיל או לסיים עליה בקריאת פחות משלושה פסוקים לפני תחילה או סוף

שלא יתבלבלו מי שנכנס או יוצא באותו רגע.

שולחן ערוך אורח חיים קלח – ויקיטקסט (wikisource.org)

שהרב אהרן ליכטנשטיין, אדם ששום רב "ליברלי" לא מתקרב לקרסוליו, ושום אדם לא יכול להאשים אותו במקובעות שמרנית,

סירב להשתתף בחופה שהאשה קראה בה את הכתובה.

למישהו יש איזו ספוקלציה מעניינת להסביר לי למה?

@חמדת66

@advfb

@ענבל

@פשוט אני..

ולאלו מתוככם שהאשימו ב"חוסר אמון באנשים" ו"להניח רע".. ושאר ירקות, יכול להיות שגם הרב ליכטנשטיין היה נגוע בחטא המחריד הזה? היה לו איזה באג בשכל שגרם לו לחשוב רע כל הזמן?

ואולי, רק אולי, אולי הגיע הזמן שאנשים יקבלו קצת מרות של גדולי תורה ושל מנהג ישראל, ולא יחפשו לעשות מה בראש (?) שלהם.

אבל הגבתי כאן על המאמר, ולא על עצם העקרון. אני לא הייתי מוכן שזה יהיה כחלק ממהלך החופה (אם כי זו שאלה מצויינת לפוסק, אבל ממיעוט הבנתי הדעה הרווחת היא לא לשנות שום דבר מסדר החופה, ובצדק), אבל אח"כ בהמשך? 

ודווקא ממך ציפיתי להתייחסות כלשהיא לכתיבה המזעזעת במאמר הזה.

נ.ב. ומשלל הטיעונים שאפשר למצוא נגד, בבקשה לא לומר ברכה לבטלה. זה שטויות. תודה.

אבל המאמר לא עלוב לענ"ד, מסיבה פשוטה:

הציגו את זה כאילו הוא עושה ניתוחים פסיכולוגיים וכו' וכו', אבל בעיני הוא אמר דבר פשוט מאוד:

ברור מאליו (אלא אם כן ממש ממש רוצים לטמון את הראש בחול) שזה לא "במקרה", אלא מתוך מטרה, מטרה שאנשים בכלל לא מתביישים בה, לא צריך להתיימר להיות פסיכולוג כדי לדעת אותה.

והמטרה הזו, היא בהחלט מטרה שהורסת את השיתופיות בין זוג, מספיק לרפרף קצת בנשו"ט ולראות שהפכו את הזוגיות לתחרות בין הבעל והאשה, כשיש את "האינטרס שלו" וה"האינטרס שלה" והזוגיות היא "פשרה" בין האינטרסים.. במקום לחיות בשותפות של אמת.

אשה שכדי לקדם את "מעמד האשה" או איך שתקראו זלה, מסרבת לציד"ח בברכת בעלה ומתעקשת לברך "בעצמה", זה אחלה מתכון להרס הזוגיות.

השכם והערב אנוש ומעים על קידום מעמד האשה, מתוך המישרוים ההלכתיים והמסורתיים.

כן, לגבי ברכה בחופה, לגבי קריאת כתובה, ולגבי לימוד גמרא.

לטעון שמי שלא עוצם את העינים, אלא פשוט באמת קונה את מה שהוא מקבל על מגש של זהב - הוא יומרני. זו טענה יומרנית בעצמה.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה, גם להציף את השיח ב"מעמד האשה", וגם לגלג עינים בצדקנות כשמישהו יסיק מזה מסקנות.

כולנו מאמינים בשיויון, אבל זוג שבשבם השיויון האשה לא מוכנה לצאת בברכת הבעל - הגיוני לגמרי שזה יפגע לה בזוגיות.

לכשתמצי - זו בדיוק הנקודה: שיויון זה נהדר, לכולי עלמא, אבל בחורה שבעיניה ברכת בעלה פוגעת בשויון הזה - היא בעיייתית
זו הבעיה - לא הרצון בשיויון, אלא הפרשנות למושג הזה, וההנחות המוזרות בענין מה מועיל לו ומה פוגע בו.

היא לא עשתה משהו שמבטא רצון בחלוקה שיוויונית, ושלבעלה לא יהיו יותר תפקידים ממנה.

[וגם אם זה היה כך, היה צריך לתת כותרת עדינה יותר].

היא עשתה משהו שמבטא רצון שגם היא תקבל ביטוי, שמבחינת חיי הנישואין, זה לגיטימי לגמרי, ובאופן מסויים קיים גם בקיום המצוות בבית.

אם יש בעיה, היא במישור אחר.

"לא חלוקה שיויונית אלא לקבל ביטוי"

אתה עצמך הבנת מה כתבת?

[לא היינו הך, כן הבנתי].

לקבל ביטוי ושיוויון זה דברים שונים.

כשעושים הצגה בבית ספר, וילד רוצה לקבל תפקיד בהצגה, הוא לא בהכרח רוצה שיוויון או שהוא יקבל את התפקיד הראשי, ולא בהכרח שעינו צרה באחרים או שהוא בתחרות איתם. הוא רוצה ביטוי לעצמו.

גם מבוגרים רוצים ביטוי, אבל ממבוגרים אני מצפה ליותר יכולת לוותר על ביטוי בסיטואציה מסויימת, כשנצרך לוותר.

אבל גם אם נצרך שהאישה תוותר על ביטוי בסיטואציה של החופה, הצורך הזה לא קשור ליחסים בחיי הנישואין עצמם.

ואב, נראה לי שאנחנו מסכימים, שבתוך חיי הנשואין עצמם, ראוי שהאישה תקבל ביטוי, ושממילא בתוך יחסים אנושיים, קולה של האישה יישמע בבית בלי הרבה אידיאולוגיות.

בין השאלה האם מותר או אסור לעשות דבר מה מסוים,

לבין השאלה האם בהכרח מי שעושה אותו - עושה זאת מסיבה מסוימת (במקרה שלנו - רצון "להתחרות").

יכול להיות שאסור שאשה תקריא את הכתובה,

אבל זה לא אומר שאשה שרוצה לעשות זאת - עושה זאת רק כדי "להתחרות" בגברים.

יכול להיות שאסור לנשים ללמוד גמרא דרך קבע,

אבל זה לא אומר שאשה שרוצה ללמוד עושה זאת כי היא פמיניסטית.

אם המאמר היה כתוב בשפה הלכתית, מביא טעמים לכך שאסור או מותר לברך שהחיינו על הטבעת, הייתי מחריש.

אלא שהמאמר *כולו* דן בנסיבות הפסיכולוגיות שהובילו את האשה, לכאורה, לבחור במה שבחרה. זה נעשה בצורה רשלנית ומכוערת (איך אפשר לעשות אבחון פסיכולוגי למי שאינך מכיר, על סמך הסיטואציה הזאת?), וממנה נגזרו השלכות למעשה (כמו ה"איום" שהתכונות האלה עוד יגרמו להם להתגרש).

אין איסור יבש בזה שאשה תקרא את הכתובה, הבעיה היא בדיוק האג'נדה שבזה.

זה בדיוק הנקודה בסיפור הזה, ויפה אמרת - זו גם הנקודה בלימוד גמרא לנשים.

ולא, זה לא רשלני ולא מכוער, זה לא שמישהו מתיימר לעשות ניתוח למניעים שלה על סמך עצמו והמצאותיו, אלא זה דבר שמכריזים עליו בריש גלי, זה לא סוד. 

היא רק החליטה שמנהדל של אלפי שנים בכלל שיראל - לא יאה לה. ולצאת ידי"ח מבעלה - לא נאה לה.

אבל לא, היא עשתה את זה באמת באמת מתוך רוממות עצומה ואהבת ה', ממש התפשטות הגשמיות.. בטח..

זה קידוש? מקרא מגילה? שמיעת שופר? 

ממתי צריך "לצאת ידי חובה" בברכת שהחיינו שנאמרת על טלית מתחת לחופה?

ובאמת, עד שלא תדבר איתה (או בכלל עם נשים), הניסיון שלך להבין למה היא מברכת שהחיינו דומה לניסיון שלי להבין מנדרינית. אבל אם זה עושה לך טוב, וגורם לך להרגיש נעלה יותר, אז תפאדל...

למה זה שונה מקידוש? משופר? ממגילה?

אלפיים שנה הגבר הוציא אתה אשה, עד שכמה נשים מטורללות החליטו שזה מעליב אותן.

וזה מגוחך לטעון שאני צריך לדבר עם אשה כדי לדעת משהו על תופעות כלל עולמיות.

בבחינת עד שלא תהיה משולש לא תבין מתמטיקה...

ולכן אפשר לצאת ידי חובה.

בברכת שהחיינו בחופה, אין כל חובה לעשות משהו - וממילא אי אפשר שמישהו אחר יוציא אותה ידי חובה.

לא מכירים - זה מטומטם.

לכן, אני פורש מהדיון.

שכוייח

תמיד אפשר לטמון את הראש בחול.

לא להתייחס לתופעות, ולהתעלם אפילו מכך שמייצרי התופעות מודים בעצמם להמ הם עושים את זה

ולהעדיף "לחפש את הטוב" ולהמציא סיבות אחרות המסיבות שיוצרי התופעה בעצמם מודים בה.

אתה מציג את זה כאילו נתקלנו באיזה מקרה יחידני והתחלנו דלון במניעים של דבר חדש שגילינו

כאילו אין כאן עולם שלם משומן ומנומק שמקדם את הדברים האלו.

נו באמת.

והנה לדוגמה, אשה שלא חשבה שזה מטומטם להבין תופעה, ושיש להניחש היא דיברה עם כמה נשים בחיים שלה, לא?

וכותבת דברי טעם הגיוניים ופשוטים:

בדיוק כמו - לקראת נישואין וזוגיות

בכל ברכה בעולם אפשר להוציא ידי חובה.  זה ההלכה וכך נהגו

בוודאי שאפשר לצאת ידי חובה כאשר חייבים לברך.

אם לא חייבים לברך, ממילא אי אפשר לצאת ידי *חובה*.

אם הבן שלי אוכל ליידי שוקולד ומברך "שהכל", ואני בכלל צם באותו הזמן, אפשר להגיד עלי שאני "יוצא ידי חובה" בברכה שלו? (תתעלם מזה שהוא עוד לא בן 13...).

אשה בחופה לא צריכה שמישהו יוציא אותה ידי חובה בברכת שהחיינו, כי היא כלל לא חייבת בברכה הזאת. בדיוק כמו שאני לא חייב לברך שהכל אם אני כלל לא אוכל שום דבר.

המושג ההלכתי הוא לציד"ח, זה הכל. הויכוח על כן חבוה או לא חובה משמ לא קשור כאן לנושא בשום צורה.

יש מטרה לברך על הנישואין, זו מטרה של הגבר בדיוק כמו של האשה, והנהיגו שהגבר יברך על טלית ויפטור בכך את הנישואין, ויוציא בזה גם אותה, באותה צורה בדיוק שהוא מוציא את עצמו. 

אבל מה, קם לו דור מטומטם ומטורלל, שבו נשים חשות עלובות ונחותות אם הן לא תברכנה בעצמן, לכן היה דחוף לגברת להראותש היא שווה ולברך בעצמה.. צדייקעס...

שאדם שאוכל בני אדם או לא שומר שבת

פתאום יגיע למצעד התואבה עם שלט של 'ואהבת לרעך כמוך'

או להפגנה נגד מנהג הכפרות עם שלט של 'צער בעלי חיים'

ופתאום יזעק על חילול ה' כשיהודים מגיבים בנקמה לאויבייהם

או שחייל מנטרל מחבל

או אישה כזאתי שפתאום ההתחזקות שלה היא 'להתחיל להניח תפילין' או לעלות לתורה,

פשוט מאד מאיפה מגיעים המניעים שלהם גם אם לא רואים אתזה במוחש

כמו שברר לך שהמזגן עובד על חשמל למרות שאתה לא רואה את הזרם החשמלי

או שבוקר עכשיו למרות שלא רואים את השמש.

יש עניין שדווקא בברכות הודאה יש עניין שאחד מברך לכולם.. ברוב עם וכו'

היא שמחה מקבלת הטבעת, ועל זה הברכה

ואחד יכול להוציא את כולם. 

וגם באוכל אפשר להוציא אחד את השני, העיקר שזו אותה ברכה.

בכמה חופות שמעת שמסדר הקידושין אומר לחתן ולכלה שבברכת שהחיינו הוא מוציא אותה ידי חובה על הטבעת?

כמה חתנים וכלות חשבו על זה בכלל?

בכל חופה.

המסד"ק אומר לברך על הטלית ושיכוונו שניהם על הנישואין

[ודווקא על הנשואין זה יותר שאלה האם יש מקום לברכת שהחיינו, ולכן פוטרים אותה בטלית, וכמדומה שאין בסיס לומר שהברכה הזו היא מנהג ישראל אלפי שנים].

די עם ההיתממות הזו.

ואני יודע שהנישואין זה בעיה, לא קראת מה שכתבתי? 

שעשו מה שחלק גדול מהאנשים עושים היום בכל קנייה וקבלת מתנה - פשוט לא בירכו.

ואם מישהי כן רצתה לברך, מן הסתם היא לא בירכה בקול.

ולפני שאתה עונה אשאל אותך מה ששאלתי מישהו בפרטי:

כמה כסף אתה מוכן לשים על הימור שהאמת היא כמו התשובה שלך?

עכשיו לתשובה:

אני מתחיל לחשוב שאתה מדמה שיש איזו מועצה של אנשים(סליחה, נשים) שיושבים וחושבים (או יושבות וחושבות) איך יהיה אפשר להרוס ולהחריב את חומות הדת, ומניעים את כל התהליך בצורה מחושבת שלב אחרי שלב. ובכן, זה לא המצב. (כלומר, יתכן שזה המצב בתחומים ספציפיים, נניח גיורים וכו'), אבל ההכללה כלפי כל אחת ואחת מבנות ישראל היא לטעמי, קונספירטיבית.

הדור משתנה, ולא תמיד זה לרעה, אלא אפילו לטובה.

אין בכלל פמיניזם, אין ארגוני נשים, אין כלום

סתם חלום בלהות שחלמתי ברוב שמרנותי הארורה (בחברה טובה, עם הרב ליכטנשטיין, מה יש לומר...)

אני לא מוכן לשים כסף שהסנדביץ הזה כשר.

ובכל זאת, אני לא חושב שלמי שלא מכיר אותו, ולא יודע מה הוא אוכל, מותר להאשים אותו באכילת נבלות וטריפות.

אני חושב שההסבר שנתתי של רצוי בביטוי הוא הסבר סביר, ואפשר לתת הסברים אחרים, חיוביים יותר או שליליים יותר.

מה קורה שכשאתה רואה פסטיבל בשר לבן, ויושב שם איזה גלוי ראש ומתענג על סנדוויץ נוטף שומן.

עדיין תגיד: "אולי זה בכלל בשר שלמים, הצדיקל שלנו ממהר לסיים לפני שקיעה"?

זו דוגמא נהדרת. בלי ספק.

אני חושב שהמשך הדיון מיותר.

למה מובן לך, שדוד פלוני אלמוני רוצה לקבל ברכה בחופה, ואם לא הוא יעלב, בלי שיש לו מזימות זדון, ולא מובן לך שגם הכלה יכולה לרצות כזה דבר בלי מזימות כאלה?

[בלי להצדיק את הכלה או את הדוד, רק להבין את המניעים].

הכלה רצתה לברך כי היא רצתה "כיבוד"?

מוזר באמת שהחתן לא מבקש לעצמו את הברכה אחריתא...

ולכן גם החתן לא ייקח אותם לעצמו.

אבל יש הקשר חברתי ופסיכולוגי מסויים למעמד הזה, שרלוונטי במידה רבה גם לכל מיני כיבודים מאולתרים, וגם לרצון של הכלה, וגם לדברים שבהם בעלי השמחה עצמם מקבלים במה. [כמו אמירת דרשה/דבר תורה], וגם לקבלת תפקיד בהצגה בסוף כיתה ו'.

אז מי גדולי התורה שעל פיהם אתם מתיימרים להוביל משהו? כבוד קדושת אברהם סתיו? 

ברצינות, אם גם הרב ליכטנשטיין כבר הפך להיות שמרן מידי, אז זו פשיטת רגל סופית של האג'נדה הזו... 

ואת צודקת שלא אמורה להיות שום בעיה הלכתית יבשה בזה שאשה תקרא את הכתובה, כמו שאין בעיה שהיא תעלה לתורה (!) הבה וננסה בכל זאת להבין למה הוא התנגד לזה. (ומעניין, מי מיכם יתמוך גם בהלעאת נשים לתורה, אולי בעוד עשר שנים אנחנו נראה שהעליות מחולקות - חצי לגברים וחצי לנשים, אני כבר יכול לדעת מי הניקים כאן שיתרגזו על מי שיבקר את זה, וינסו להראות לוש אין בזה שום בעיה הלכתית, אז הוא סתם פנאט....(פאנט כמו הרב ליכטנשטיין...))

בכוונה כתבתי "מידי", כי בסוף - דרכים צריכות להישען על גדולי תורה.

אם הרב ליכטנשטיין הוא "שמרן", ופירוש רש"י: אנחנו (או מי שלא יהיה) רוצים להתקדם הלאה - המשמעות היא אחת: נטישה גם של הגדול האחרון שניתן להיסמך עליו.

כלומר: איש הישר בעיניו יעשה.

אני לא יודע למה את אומרת שיש בעיות, להלכה נפסק שאפשר (הבעיה היחידה היא "כבוד ציבור", עגבניות היכון הכן)

ואת לגמרי צודקת - זה מה שאני אומר, המדובר הוא לא בבעיות הלכיות יבשות, אלא בהבנת האג'נדה.  שהרב ליכטנשטיין הבין, ויש כאלו שמתעקשים לא להבין (ולחשוב שהוא גם לא הבין, אלא סתם היה שמרן ומקובע...).

ותרשי לי לנחש שהבת דודה שלך לא "סתם" קראה בתורה, אלא זה הגיע מאנשהוא.

ותרשי לי לנחש שאם היינו מתווכחים כאן עם אמא שלה לפני עשרים שנה, זה היה נראה בדיוק כמו הויכוח עכשיו...

ומסתמא היא לא היתה מאמינה שבבת מצוה של הבת שלה היא תקרא בתורה...

כי פשוט: גם היא לא הבינה שיש כאן דרך ומסלול, ויש לזה תוצאות.

איך אמר הסבא מקלם? רק טיפש קופץ מקומה עשירית ו"מרגיע": "אל דאגה, אני אעצור בשמינית".. כשקופצים - קופצים עד למטה.. אין לעצור באמצע.

וזה גם מה שיקרה הלאה, לצערי הרב. הרכבת כבר מזמן מזמן על המסילה, דוהרת במלא הקיטור.

אבל תמיד ישארו אלו שבמקום להסתכל על המציאות - יתעקשו להפלפל בפילפןלים יבשים ולהצדיק כל דבר בק"נ טעמים, וגם הרב ליכטנשטיין כבר לא יהיה בעיניהם רלוונטי.

וכשאנחנו נעמוד עוד עשרים שלושים שנה - בציבור שבו נשים קוראות בתורה, עושות קידוש והמוציא, עולות חזניות ותוקעות בשופר, ומקדשות את גבריהן מתחת לחופה, אנשים יסתכלו אחרוה ולא יבינו מאיפה זה נפל עליהם.

בעצם לא, הם לא יסתכלו אחורה, הם יהיו חלק מזה, הם יהיו בפנים, הם יסתכלו רק קדימה - מה עוד ניתן להחריב בשם "מעמד האשה"....

שזה מסתדר להם עם האידאלים

אם בחורה קדושה וצנועה הייתה מברכת שהחיינו בחופה אני בטוחה כמעט ב100% שהוא לא היה עושה על זה כתבה

בחורה שמחפשת להנכיח את עצמה,

את רצונותיה ודעותיה באחד הטקסים הכי חשובים וקדושים לעם היהודי

אם באמת היה מתברך לה שהחיינו היא היתה עושה אתזה בצורה אמתית ולא מוחצנת.

כמו ההוא שהחליט להמשיך את יום כיפור מהרגשת הקדושה

או ההוא שלא וויתר על ללכת להתפלל בבית כנסת למרות שהוא חולה קורונה

מחפשים במה ל'היות צדיקה' כשבמצוות אחרות שהם הרבה יותר בסיסיות ועקרוניות שם היא תגיד

"מה לך לא יוצא לדבר לשון הרע לפעמים?!"

אולי צריך לקרוא לכל הנשים שיזרקו עלייך עגבניות, את ממש בוגדת..

איך את מעיזה לומר ככה? גיוואלד!

מגוננים עלייך כאן כאילו את צריכה צמר גפן.
המחיקה הזו היא פאתטית.
תרגישי בנוח.

לדעתך דיברת יפה?

שאל את המנהלים

אפשר ורצוי לנהל דיון בדרך ארץ. 

שהוא דיבר על תופעה ולא כיוון למניעים שלה ספציפית, וזו אכן תופעה

אני בסך הכל אמרתי שמסכימה איתו שזו אכן תופעה,

הוא כתב את דעתו ואני הבעתי הסכמה, זה הכל.

לא בנוגע לאותה בחורה,

בנוגע לתופעה

התכוונתי מבחינה רעיונית שבנאדם מוסיף על עצמו להדר דווקא במקום שלא שייך לו

והיום נגיד הייתי בחופה שהרב אמר לכלה לברך יחד עם בעלה בשקט,

אני בטוחה שהוא לא היה עושה עלזה כתבה גם.

לא מתכוונת להמשיך

אבל אני מרשה לעצמי להביע את דעתי גם כן - מה שמפריע לי גם בטור הדעה האומלל הזה וגם בהרבה ממה שרץ כאן בתגובות, זה שאי אפשר לדון בנושא לגופו.

ואבהיר, ש"מדרון חלקלק" ושיקולים ציבוריים הם חלק מהדיון בנושא לגופו.

אבל צריך להבין שגם אם אני אוסר למישהי לקרוא כתובה בחתונה - (כמובן אין בזה שום איסור ושום משמעות. אם רוצים, אפשר לדלג על קריאת הכתובה, או לתת לתוכי לקרוא את הכתובה, או לקרוא שירים של ביאליק. קריאת הכתובה היא חסרת משמעות הלכתית. אפילו אין כאן מנהג הלכתי, סתם מנהג).- גם אם אסרתי משהו אחד, זה לא אומר שאני צריך לאסור כל מה שדומה לזה. צריך להחליט בנושא לגופו. אם יש שיקולים הלכתיים ניקח אותם בחשבון.

ההנחה של טור הדעה ושל יותר מדי תגובות כאן היא שיש סוגים של אנשים - נניח אנשים סוג 1 וסוג 2 (שלא לומר סוג ב). ואם אני שייך לסוג 1, אני צריך לעשות את כל מה שאנשי סוג 1 עושים ולהתנגד לכל מה שאנשי סוג 2 עושים, ואם חרגתי אפילו בדבר אחד, אני בעצם כבר שייך לסוג 2 בסתר, והמדרון החלקלק והתלול יוביל אותי לכל הרעות החולות שיש בצד שמעבר לגדר. אגב, זה נכון גם לגבי המחשבה של אנשים בצד ה"ליברלי" לגבי אנשים בצד ה"שמרני".

אולי טיפה הגזמתי בתיאור, אבל זאת הקצנה לצורך הבהרה.

דעתי האישית - מי שתברך שהחיינו בחופה כנראה לא עוברת על איסור הלכתי. ואחוזי הגירושים של בנות כאלה לא יהיו גדולים מאחוזי הגירושים של חברותיהן. האם נכון לעשות את זה? לא יודע. לא ממש מעניין אותי. אבל מי שזה הסגנון שלה לא תשנה את דעתה בגלל שמישהו יצעק ויצרח וימחה.

אנחנו דנים על אותה נקודה. ומה עומד מאחוריה. אף אחד לא הכליל ואמר שזה תמיד. לגבי הזוג, אל תשכח שמי שחיתן אותם איננו רב. דווקא הוא מציין את השכונה כדי להדגיש שמדובר בתת ציבור מאוד קטן מהדת"ל. יש כאלה מאוד ליברלים שם, אף אחד לא טיפש לחשוב שכולם כאלה.

אגב אחוז הגירושים מאוד משתנה בין חילונים, ציבורים בתוך הדת"ל לחרידים.

לא חייב להיות רק שחור לבן. יכול להיות גם ירוק ואדום וסגול. הנקודה היא שהוא טוען בכותרת שמעשה מסוים גורם לתוצאות מסוימות.

וזה נובע מהתפיסה שכל מעשה גורר איתו תפיסת עולם שלמה. ואם תפיסת העולם השלמה הזאת לא נכונה או מזיקה, אז כל מעשה שמאפיין את תפיסת העולם הזאת הוא כזה וגורר אותך לשם.

אגב, הרבה מהטיעונים של יוצאים בשאלה נראים ככה. "אמרו לנו שלהיות חילוני זה רע וגיליתי חילונים שמחים". "חשבתי שהתורה נכונה וגיליתי טעות דפוס בחומש". אוקיי, ואז מה? יש תפיסת עולם שלמה ומורכבת, וגילית שחלק ממנה לא מדויק. בסדר. זה לא אומר שאתה חייב "להמיר את דתך", לבחור צבע אחר. אתה יכול להשאר שייך לאותה קבוצה, ופשוט אתה יודע גם ש__.

ונתן דוגמאות נוספות לליברליות מצד הזוג שיכולה להעיד על המצב

זה כמו שאני אטען שלאכול עטלפים גורם לאנשים לדבר סינית.

"כשאדם אוכל עטלף זה התחלת הדיבור בסינית"

הוכחה: ראיתי אדם אוכל עטלף ומדבר סינית. 

ואני אפרט, שהוא התלבש בבגדים שנפוצים בסין, ואוכל במקלות מתוך קערת במבוק.

טוב, אז מה ציפית? שהוא ידבר צרפתית?

אם הם ליברלים (אגב, בכלל לא ליברלים. ההפך של שמרן זה חדשן), אז הגיוני שהם יתלבשו כמו ליברלים, ידברו כמו ליברלים, יקשיבו לרבנים ליברלים, יערכו חופות בסגנון ליברלי, וגם אחוזי הגירושין יהיו כמו אצל שאר הליברלים.

בדיוק כמו שאם הם ערבים, הם יתלבשו כמו ערבים, ידברו כמו ערבים, יקשיבו לרבנים ערבים, יערכו חופות בסגנון ערבי ואחוזי הגירושין שלהם יהיו אופיניים לערבים.

מבלי להיכנס לדיון פמיניזם או לא פמיניזם. האמת שזה שאלה הלכתית מעניינת. צריך לשאול רב האם נכון לעשות את זה או לא.

תשובה של הרב אבינר:

שהחיינו בחתונה

ש: האם חתן יברך שהחיינו?

ת: כן, כשמקבל את טליתו החדש.

ש: וכלה שרוצה להיות שותפה, האם תוכל לברך שהחיינו?

ת: בודאי. אחרי שמקבלת את הטבעת, לברך בשקט. כידוע שהחיינו אפשר לומר בשקט כי אומרים לד' ולא לעשות הצגה (שו"ע או"ח רכג ג-ד).

ראיתי גם רבנים שכתבו לא לברך על הטבעת, מכל מיני סיבות הלכתיות שונות. ולמרות שאני לא הכי בקיא בדיני שהחיינו, גם לי יש כמה קושיות על זה. זה סוגיה שצריך לעיין בה, ולשאול תלמיד חכם איך לנהוג. כמובן שגם אפשר לסמוך על הרב אבינר, אבל צריך לדעת שיש מי שחולק.

אבל כן צריך לשים לב, שאם לא נהגו ישראל לברך שהחיינו על הטבעת, צריך לעיין למה, והאם יש סיבה שלא ברכו בעבר. צריך לשאול תלמיד חכם, ולא לשנות מנהגים על דעת עצמנו. במיוחד במנהגי החופה, שכידוע הם מכילים טעמים רבים הן על דרך ההלכה, והן על דרך הסוד.

המנהג לברך שהחיינו בחופה על הטלית הוא מנהג ספרדי. האשכנזים לא נהגו אותו, הם לא נהגו בכלל לשים טלית בחופה, ולא נהגו לברך שהחיינו בכלל על החופה. אלא חתן אשכנזי היה מברך שהחיינו על הטלית למחרת בבית הכנסת בתפילת שחרית. כיום יש אשכנזים שאמצו את מנהג הספרדים.

אנסה לברר את מנהג האשכנזים, ולאחר מכן אנסה לברר את מנהג הספרדים.

קודם כל עיקר השאלה היא האם בכלל מברכים שהחיינו על מעמד החופה או לא. היה אפשר לחשוב לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (כמו שמברכים על מצוות אחרות). והיה אפשר לחשוב לברך שהחיינו מדין בשורה טובה, על השמחה מעצם מעמד החתונה.

מצד מצוות פריה ורביה, נראה שאי אפשר לברך, כי הנישואין מהווים רק תחילת המצווה, או רק הכשר מצווה. ואין מצוות פריה ורביה מתקיימת לגמרי על ידם. ולכן לא ניתן לברך שהחיינו על מצווה שלא זכינו לקיים אותה לגמרי.

מצד דין בשורה טובה, יש כמה הסברים למה לא מברכים, אך ההסבר שהכי התיישב על דעתי זה ההסבר הבא שראיתי (לקוח ממכון התורה והארץ):
"יש ליישב את השאלה – מדוע חתן אינו מברך 'שהחיינו' – מעיקר הדין אין צורך לברך 'שהחיינו', כי יש להעדיף להודות לה' בשבח מפורט ככל האפשר, לכן ברכה פרטית עדיפה על ברכה כללית, כגון: על פרי העץ יש לברך 'על העץ', שהיא ברכה פרטית לעצים בלבד, ואין לברך 'בורא פרי האדמה' שהיא ברכה הכוללת גם ירקות. אמנם בדיעבד יצא אם בירך על 'האדמה', כי 'האדמה' כוללת את כל המינים היוצאים מהאדמה, אבל לכתחילה יש לפרט את השבח לה' ולברך ברכה פרטית. גם ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כוללת את כל הסוגים, ולכן אם בירך 'שהכל' על פרי העץ, או על פרי האדמה, יצא בדיעבד, אבל לכתחילה יש מצווה לברך את הברכה המיוחדת לסוג הפרטי. גם ברכת 'מיני בשמים' פוטרת את כל מיני הבשמים, אבל לכתחילה יש לברך על כל מין בפני עצמו – 'עצי בשמים' על צמחי ריח רב-שנתיים, או 'עשבי בשמים' על צמחי ריח חד-שנתיים. גם במסכת מגילה (יד ע"א) הגמרא דנה מדוע אין אומרים הלל בפורים, ולפי תירוצו של רב נחמן 'קרייתא זו היא הלילא', דהיינו, נוסח ה'הלל' הוא כללי ומתאים לכל הניסים, אבל אין בו פירוט של הנס הפרטי שנעשה בשושן הבירה לכל היהודים. לעומת זאת המגילה מפרטת את הנס המיוחד שנעשה בפורים, ולכן יש להודות לה' בהודאה מפורטת – בקריאת מגילה, כי ההודאה המפורטת עדיפה על הודאה כללית, ופוטרת את ה'הלל'.
כך גם החתן בשעת החופה עונה אמן אחר שבע ברכות שיש בהן הודאה מפורטת, הן על יצירת האישה: 'והתקין לו ממנו בנין עדי עד', והן על יצירת כוחות השמחה באדם, והשימוש בהם בשמחת הנישואין – 'אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה'. ברכות הנישואין, המפרטות את יצירת החתן והכלה ושמחת הנישואין, פוטרות את החתן מברכת 'שהחיינו' שהיא ברכה כללית, ואינה מיוחדת דווקא לנישואין." עד כאן הציטוט.

כלומר אין צורך לברך שהחיינו על שמחת הנישואין, כי מברכים שבע ברכות על שמחת הנישואין (יש גם הסברים נוספים, אבל הסבר זה הכי התיישב בדעתי). ועל הקידושין עצמם אין לברך שהחיינו, כי מצוות השמחה בחתונה היא בנישואין. המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין (שבעבר היה הפרש של שנה בניהם). וכל שכן שכיום הקידושין והנישואין במעמד אחד, והם סמוכים אחד לשני, השמחה היא אחת, והשבע ברכות כוללת את השמחה על שניהם.

לאחר שהתברר מדוע אין מברכים שהחיינו על מעמד הנישואין עצמו. יש שאלה האם אפשר בכל זאת לברך שהחיינו על בגד חדש, או תכשיט חדש במהלך החופה, מצד השמחה שיש בהם בעצמם. 

לדעתי האישית אין אפשרות לברך על בגד חדש שהחיינו במהלך החופה. מכיוון שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת הנישואין. כמו אור הנר שבטל בפני אור השמש. אדם שלובש בגד חדש בשעת החופה, השמחה על הבגד חסרת משמעות מבחינתו, על כן אין לברך עליה. הוא כולו בשמחה ואורות על מעמד החתונה עצמה, הוא בכלל לא זוכר שהוא לובש בגד חדש, אז כיצד הוא יכול לברך עליו שהחיינו. וכך גם לגבי הטבעת של הכלה. עיקר שמחתה אינה על הטבעת עצמה, אלא על הקידושין. והשמחה על הטבעת בטלה ביחס לשמחה על הקידושין.

אך הרב אבינר אומר שכן ניתן לברך הן על טלית והן על הטבעת, כפי שהבאתי. וכנראה הוא סובר שלא אומרים שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת החופה. 

אך לדעתי יש לומר שגם אם ניתן לברך על טלית, כי יש לטלית שמחה בפני עצמה, בכך שהיא בגד חדש. עדיין אפשר לומר שהטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך עליה שהחיינו. [בנוסף ראה בסוף תשובות 3 ו-4, למה אין לברך על הטבעת].

ואכן לא מצינו בפוסקים שאישה מברכת שהחיינו על הטבעת שבעלה מקדש אותה בה (דבר שהיה מתבקש להיות כתוב אם אכן כך היה המנהג). וכך מתברר מנהג האשכנזים המקורי, שלא לברך שהחיינו כלל במהלך החופה.

מנהג הספרדים:
בספר שער המפקד (נהר פקוד, דף ב ע"א) מזכיר את המנהג לברך 'שהחיינו' על טלית חדשה בעת החופה, וזו לשונו:
"לנבוני דבר ויראי אלוקים במצרים, שעושין לחתן טלית חדשה, ובשעת החופה, שנותנים אותה בראש הכלה, ומברך עליו שהחיינו... ופוטר ברכת שהחיינו אשר ראוי בחופה להיות על מצות פריה ורביה."

לדעת הספרדים ראוי לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (ולא מצד דין בשורה טובה, שהרי מבטאים שמחה זו על ידי שבע ברכות כפי שהזכרנו). ומשום שלא ניתן לברך על מצווה זו מצד עצמה, כי אינו זוכה לקיים עדיין את המצווה לגמרי, כמו שכבר הזכרנו. ראוי לברך על תחילת קיום המצווה, דרך טלית החתן, שעל ידה הוא נושא את כלתו לאישה.

הספרדים נוהגים לעשות חופה על ידי פריסת הטלית של החתן על ראש החתן והכלה. בכך שהחתן פורס את טליתו על הכלה, הוא כונס אותה לתוך ביתו ונושא אותה לאישה (זו התחלת הכנסת הכלה לתוך ביתו, שמסתיימת בכניסה לביתם בפועל). ויוצא שהטלית, המשמשת כחופה, מהווה את התחלת מצוות פריה ורביה. ולכן בברכת שהחיינו על הטלית החדשה עצמה, אפשר לכוון גם למצוות פריה ורביה, שמיד יקיימו על ידי טלית זו. יוצא שמברכים שהחיינו על מצוות פריה ורביה דרך הטלית, המשמשת ככלי לקיום מצווה זו. ונהגו שהחתן מכוון להוציא את הכלה בברכה זו על שמחת הנישואין, על שמחת מצווה פריה ורביה.

ואין להקשות ששמחת החתן בבגד הטלית בטלה ביחס לשמחה של מצוות פריה ורביה, או ביחס לשמחת החתונה. שהרי הטלית מבטאת את שמחת החתונה באופן ישיר, כי על ידה החתן והכלה נישאים אחד לשני. ולכן אין השמחה על הטלית בטלה בשמחת החתונה, כי הם לא שני עניינים, אלא הם עניין אחד. על דרך משל, זה לא אור נר שבטל בפני אור השמש, אלא זה קרן אור היוצאת מהשמש עצמה, ובברכה על קרן האור מברכים על השמש עצמה. מה שאי אפשר לומר לפי האשכנזים שהטלית לא משמשת כחופה.

אך מדוע שלא נאמר שהכלה תברך שהחיינו על טבעת הקידושין ותכוון על מצוות פריה ורביה? הרי כמו שעל ידי הטלית החתן נושא את האישה, כך על ידי הטבעת החתן מקדש את האישה.
אלא מצוות פריה ורביה באה לידי ביטוי בנישואין ולא בקידושין. שהרי לאחר הקידושין האישה עוד אסורה על בעלה, ורק לאחר הנישואין היא מותרת לו.
וכך גם עיקר שמחת החתונה היא בנישואין ולא בקידושין (שבעבר היה הפרש של כמעט שנה בניהם). המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין.

אך בכל זאת הכלה לכאורה יכולה לברך על הטבעת מצד עצמה, מצד השמחה בתכשיט שקיבלה, גם ללא קשר למצוות פריה ורביה. וזה יהיה בנוסף לברכת שהחיינו של בעלה על הטלית, שיכוון להוציא אותה על מצוות פריה ורביה. 

ואין לומר שהשמחה על הטבעת עצמה בטלה ביחס לשמחת הקידושין, כי על ידי הטבעת היא התקדשה, והטבעת מבטאת את שמחת הקידושין באופן ישיר, כמו שאמרנו לגבי טלית (שזה כמו קרן לשמש, ולא נר לשמש). 
אם כן מדוע אין המנהג לברך שהחיינו על הטבעת?

1) הטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. הטבעת נקנית לאישה בעת הקידושין, בשביל לקדש אותה. והמשמעות שלה בתור תכשיט עצמאי בטל ביחס למשמעות שלה בתור כלי המקדש אותה. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך על הטבעת שהחיינו. לעומת זאת לטלית יש משמעות בפני עצמה מלבד השימוש בה כחופה. שהרי עוד לפני שהיא משמשת כחופה, היא קודם כל טליתו של החתן, ורק אז חופה. ויש מקום לשמחה על הטלית מצד עצמה. הטלית מצד אחד קשורה לשמחת החופה, כי על ידה עושים את החופה. אך מצד שני היא אינה בטלה לחופה לגמרי, יש שמחה בה מצד עצמה. לכן ניתן לברך עליה מצד עצמה. על דרך משל, הטלית היא קרן אור היוצאת מן השמש, והטבעת היא קרן אור בתוך השמש עצמה, אי אפשר לראות אותה בפני עצמה.

2) יש פוסקים ספרדים, כמו כף החיים, שפסקו שאין לברך שהחיינו כלל על תכשיטים גם במשך שאר השנה (לא ממש הבנתי למה, רק ראיתי שיש רבנים ספרדים שככה מורים הלכה למעשה).
3) אולי האישה דווקא צריכה לשתוק בעת קבלת הטבעת, כדי שיהיה ברור שהיא נפעלת על ידי האיש להיקנות לו (כפי שכמה פוסקים מורים הלכה למעשה). ואם היא תדבר מיד לאחר קבלת הטבעת, היא אולי פוגמת בכך. [על דרך הר"ן בסוגיית "נתן הוא ואמרה היא" שהאישה צריכה להיות פסיבית ונפעלת בעת הקידושין, ובכך היא נותנת לאיש לפעול עליה לקדש אותה. ולכן במקרה המובא בגמרא שנתן האיש טבעת לאישה, והיא אומרת הרי אני מתקדשת לך, ספק אם מקודשת, כי אולי בדיבורה פגמה בפעולה של האיש עליה].
4) למנוע מחשבת טעות שברכת שהחיינו היא חלק מהקידושין. שהרי אם ישתרש מנהג זה, זה עלול לגרום לחתנים ולכלות לחשוב בטעות שהברכה היא חלק מהקידושין, דבר שעלול לפסול את הקידושין עצמם, או לפחות להטיל בהם ספק. וכדי להתרחק מטעות זו מכל וכל, נהגו לא לברך כלל.

עד כאן הסבר למנהגי ישראל לדורות. אפשר להסביר אחרת, אפשר להקשות על מה שכתבתי ולומר שזה לא נכון. רק כתבתי את הרהורי ליבי, בלי להוכיח יותר מידי. אבל הראייה היא על מי שרוצה לשנות מהמנהג. וברור שזו סוגיה שצריך לעיין בה, ויש לשאול תלמיד חכם כיצד לנהוג.

וגם אם היא רוצה לברך ללא קשר לברכה שלו, היא אמורה לדעת שהוא מברך ממילא, ואם כל אחד מברך לעצמו זה דומה לכל אחד שעושה קידוש לעצמו

פתאום מלא בנות מעוניינות לברך את ה' בלי שזה קרה לפני כן??

ואת נותנת דוגמא מלפני 6 שנים???

ופעם לא היה שעון שבת ופלטה בגלל פער טכנולוגי...

אז סוף דבר - בישול ומתכונים

אני בטוח שלפי הסטנדרטים שלך אני לא משתמש בפלטה, אני מה אכפת לי, העיקר שהאוכל מספיק חם בשבילי ושאני יכול לשים את המרק על הפלטה בשבת עצמו

במחשב המקלדת קשיחה ולא וירטואלית כמו בסמארטפון- אז הגישה לאמוג'י בדרך שונה:

זה השם של אחד ממנוע החיפוש שמבוסס על AI, דהיינו אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence)

מה זה AI את יודעת?

זה שם כללי למחשבים ותוכנות שיכולים “לחשוב” קצת כמו בני-אדם:

להבין שפה, לזהות תמונות, ללמוד מניסיון, לענות על שאלות, ואפילו ליצור טקסט, מוזיקה או ציורים.

דוגמאות ל-AI שכבר פוגשים ביום-יום:

•ניווט כמו Waze

•המלצות ביוטיוב או ספוטיפיי

•זיהוי פנים בטלפון

•צ’אטבוטים לשירות לקוחות

אז מה זה ChatGPT?

ChatGPT הוא סוג של AI שמתמחה בשיחה.

אפשר לשאול אותו שאלות, לבקש הסברים, עזרה בלימודים, ניסוח טקסטים, רעיונות, סיכומים ועוד.

הוא פותח על-ידי חברת OpenAI

והוא עובד על בסיס קריאה ולמידה של המון טקסטים, כדי להבין איך בני-אדם כותבים ומדברים

שיש לי כזה. פשוט לא ידעתי שמכנים אותו כך. נעזרת בו לפעמים.  מאוד חביב.

זכה למצוות!

(הריבועים) +מקש ץ

נפתח חלון

ולכולם על ההשקעה. יישר כויח!

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

זה גורם לי לבכות ברגע

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

אבל הוא השתחרר ממש קצת לפני תחילת המלחמה ואז חזר לעוד ארבעה חודשים. בפועל סיים צבא+ סבב ראשון קצת לפני שחגגנו יום נישואין ראשון.

זה ממש תלוי בתפקיד, ביציאות, במקום שבו הוא משרת.

חוץ מזה, יש הבדל משמעותי בין חפש למפקד, מבחינת הפניות לקשר וגם בין קרבי לתמוך או ג'ובניק ובין קורס כזה או אחר לבין קו (וגם שם זה שאלה של עומס וסדכ).

זה מאתגר ודורש, אבל בשנתיים וחצי האחרונות המון נשים התמודדו עם זה ושרדו כדי לספר (יש הבדל בין מילואים לסדיר, אבל בבסיס זה מאוד דומה). אז ממליצה לך למצוא מישהי שמכירה אותך ועברה/ עוברת את זה, שתוכל לכוון אותך ספציפית עלייך. אם את רוצה פירוט, מוזמנת בפרטי.

צריך לדעת מה זה אומר. לא לגשת סתם ככה.

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

דוגמא משובבת לב. חכמה.

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש