בנות מה דעתכן?בינייש פתוח
מצא מין את מינו. שיבושם להם. יש שאוהבים להמציא הנהגותכינוי-לרגע
אני שמח שאתה מתחיל להבין.מי האיש? הח"ח!
במקום אלו שרומזים שכלה שהם לא מכירים היא אולי לא קדושה או אולי לא צנועה, או אולי לא משהו שהם שופטים אותה לגביו בלי לדעת מי זו בכלל.
אגב, עורך החופה הוא בכל מקרה לא בהכרח הרב המקדש, כך שגם הנקודה המגוחכת שאותו מרדכי אזולאי כל כך טרח עליה ב"חיפוש שמו ברשימת המוסמכים לערוך חופה וקידושין מטעם הרבנות" לא שייכת, פרט כמובן לעניין הפולמוסיות, ההשתלחות וחיפוש המדנים.
אז סבבה ואני אסלח לך על ההתנשאות בכותרת
מבקש אמונה
אבל נראה לי שאלו שהרגישו שהיא לא בסדר, ואני ביניהם בהתחלה
פשוט הכותרת בלבלה קצת. אותי לפחות.
אלא אם כן היא זאת שהזמינה את העניין בכוונה...
ואם כן במקרה כזה אתה זה שצריך להבין שהיא לא שפטה אותה כבוחנת לב וכליות
אלא לפי המציאות, שזה היה מוחצן.
הכותרת עיצבנה אותי מאדמקלידה משהו
אולי אני מסכימה איתו, אולי לא.
אבל בעיני זה יפה מאד ומבורך מאד ששני בני הזוג מברכים יחד שהחיינו, ולא שרק החתן מברך והכלה 'יוצאת ידי חובה' בברכתו.
היית רוצה בשבתותבינייש פתוח
שבעלך יעשה קידוש לעצמו ואת תעשי קידוש לעצמך?
מה הקשר?חמדת66
וכמובן שהטור דעה הזה רצוף בדעות קדומות (באופן מגעיל במיוחד, אני חייב לציין) כך שקשה להגיב עניינית.
אבל היי דוסים, תזהרו מהאלה שגרות בקטמון\רחביה. שלא תברך שהחיינו בעצמה רח"ל. (ומי יודע, אם לא נגיע לקידוש)
שומו שמיים.מקום בעולם
תסביר לי איך זה קשור למה שאני כתבתימקלידה משהו
לא. תסבירי את מה ההבדלבינייש פתוח
בין אישה שרוצה שהחתן יברך שהחיינו לעצמו והיא לעצמה לכך שהיא תרצה שהוא יעשה קידוש לעצמו והיא לעצמה
שני דברים שלא קשורים כלל וכללפשוט אני..
קידוש - הבעל מוציא את אשתו ידי חובה. אין שום עניין שכל אחד יעשה קידוש לעצמו.
ברכת שהחיינו - כל אחד מהם מברך שהחיינו על משהו אחר בכלל (מה לעשות, לא מברכים שהחיינו על חתונה. לכן מוצאים פתרונות יצירתיים כמו ברכת שהחיינו על הטלית). אם אני אוכל פרי חדש בעונה, אני אברך עליו שהחיינו אפילו אם אשתי בירכה קודם שהחיינו על בגד חדש.
נו באמתבינייש פתוח
זה אמצעי כדי לברך על החתונה. ההבדל הוא שאין חובה לברך על החתונה, אבל אין סיבה שזה יעשה במתכונת אחרת מענייני חובה, זה לחרוג ממה שהתורה מכתיבה לנו היכן שיש פירצה
אגב מעולם לא בירכה כלה על הטבעת. זה אומר משהו
במה זה חורג ממה שהתורה הכתיבה לנו?פשוט אני..
התורה אסרה על נשים לברך על תכשיט חדש?
אפילו על קלמנטינה מברכים פעם בשנה שהחיינו.
אשתי לא בירכה שהחיינו, זה לא היה חסר לה, ועד עכשיו לא ידעתי שיש כאלה שעושות זאת.
אבל במקום להתמודד עם שאלות הלכתיות שאולי עולות מהמעשה הזה, המאמר ההזוי הזה לוקח אותנו למחוזות הפסיכולוגיה בשקל, ומסביר למה המעשה הזה מעיד על כך שהאשה הזאת עוד תפרק את הנישואין שלה בגלל התכונות שכביכול יש בה (עליהן אנחנו למדים מכך שהיא בירכה).
אגב, גם אין בעיה הלכתיתמקלידה משהו
לא חורגים ממנהג ישראלבינייש פתוח
אותו הדין יש לשני הדוגמאות מהשרשור, לריקוד של נשים עם ספרי תורה בשמיני עצרת, או לקריאת אישה את מגילת אסתר
אגב, תרחיש כזה יכול להיות ממש אפשרימקלידה משהו
ונגיד שהמשפחה נוהגת לאכול סעודת שבת לא מיד אחרי התפילה. אז כשהאיש חוזר מבית הכנסת, הוא מקדש לעצמו (והילדים מנצלים את ההזדמנות לקבל עוד מיץ ענבים). הם הולכים לשמוע שיעור, לגן השעשועים או לבקר חברים, ומאוחר יותר הם יושבים לסעודת שבת.
תרחיש כזה קיים בלא מעט משפחותחופשיה לנפשי
כשהם לא יחד זה שונהבינייש פתוח
נו באמתחופשיה לנפשי
נו באמתלחם מלא
מאמר מביךפשוט אני..
א. אוי אוי אוי, הוא מקטמון, יש לו כיפה "קטנה" (ביחס למה?) ויש לו טבעת נישואין. בואו גם נספר שיש לו זקן קטנטן (אם בכלל), ושהילדים שלו מדברים בזמן קריאת התורה. אולי זה יעזור לנו להרגיש כמה אנחנו טובים ועילאיים ביחס אליו, ויעזור לנו להבין שכל מה שהוא עושה - הוא עושה לא נכון.
ב. אני מת על זה שגברים מנסים לתרץ למה נשים רוצות דברים מסוימים.
"השאיפה הפמיניסטית הזו, להראות כי גם לאישה יש מקום" - חשבת אולי שלא זאת הסיבה שהיא בירכה? אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך? אולי היא לרגע אחד לא ניסתה להשוות את עצמה לגברים ("אם הוא יכול אז גם אני יכולה"), אלא פשוט רצתה להודות ל-ה' על שהחייה אותה וקיים אותה והגיע אותה לזמן הזה?
ג. בואו ננסה לדמיין את אותם הדברים בדיוק, כאשר הם נאמרים על גברים:
אין שום בעיה עם הרצון של האבא להיות שותף בגידול וחינוך הילדים, זהו דווקא רגש בריא שצריך עידוד וטיפוח. אבל דווקא ביום הלידה הוא צריך לדעת שמדובר בבית אחד ולא בתחרות.
מבינים כמה זה אבסורד, לחשוב שאם צד אחד רוצה להתקדם במשהו (וזה לא משנה אם זה להתקדם בעבודת המידות, בעבודת ה', להתקדם בפרנסה וכו') אז הוא עושה זאת מתוך עניין תחרותי?
דווקא מי שחושב שאחד מבני הזוג צריך לוותר על האישיות שלו בשביל החתונה,
דווקא מי שאומר לנו שאם צד אחד מנסה להתקדם אז זה רק מתוך רצון להתחרות ולהוביל,
דווקא הוא מנסה ללמד אותנו על הרמוניה ושלום בית?
^^^חמדת66
אתה נאיבי או מעמיד פנים?בינייש פתוח
"אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך?"
נו, באמת...
לא נאיבי, אבל גם לא ציניקן. מאמין בטוב שיש באדם.פשוט אני..
ואני בטוח שאשה שמברכת שהחיינו בחופתה, עושה זאת מתוך רצון להודות ל-ה' על הרגע הגדול הזה.
אם אתה חושד אחרת, חובת ההוכחה היא עליך ולא להפך.
כשיהודי מברך, הנחת המוצא היא שהוא עושה זאת מסיבות טובות.
אני חושב שהפוך לגבי חובת ההוכחהמבקש אמונה
משפט ידוע "כל המשנה ידו על התחתונה"
משפט ידוע בדיני חוזים - מה הרלוונטיות לכאן?פשוט אני..
כי גם מסורת ישראל לא באים ומשנים ככה בשלוף.מבקש אמונה
מה קרה עד עכשיו שלא היו צדיקות שרצו לברך מתחת לחופה שהחיינו?
ולמה חכמים לא הנהיגו כך אם זו מצווה?
מי שמשנה צריך להוכיח שקודמיו טעו וההחלטה שלו נובעת רק מטוב, לדעתי.
מה נכנס תחת הכותרת של 'מסורת ישראל'?advfb
יש בדיחה כזאת על אשת אדמו"ר שניקתה את הבית במוצ"ש והחסידים הסתכלו עליה בעיניים גדולות ואז היא אמרה להם "זה לא מנהג!" והחזירה את המטאטא למקום ומאז כל החסידים נוהגים לטאטא את הבית במוצ"ש להגיד "זה לא מנהג!" ולהחזיר את המטאטא למקום.
חתונה זה טקס - אירוע חברתי. לברך על טלית, על טבעת... זה לא הלכה למשה מסיני.
טקס הלכתי שנעשה בצורה מסויימת מאות בשנים.מבקש אמונה
הבדיחה הזאת ממש לא קשורה, נו באמת...
אתה יכול לענות על השאלות ששאלתי? אם כן, סבבה.
שאלת שאלה אחתadvfb
ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך?
לא יודע. אבל זה גם לא משנה.
בגמרא מסופר שאנשים התחילו לברך "שלא עשני אישה" ובשלב יותר מאוחר הנשים קיבלו על עצמן את ברכת "שעשני כרצונו". מה קרה אז?
לא הורידו את המנהג של הטלית, רק הוסיפו טבעת. לכן זה מבטל שום דבר שהיה.
אתה עונה על שאלות בשאלות.. אני לא יכול עליך
מבקש אמונה
advfb
מקווה שזה בקטע טוב חח
בשאלה שלך עצמה מובלעת הנחת יסוד שאני לא מסכים איתה ולכן מבחינתי היא לא מתחילה.
לא כועס או משהו. אבל אתה עדיין צריך לענות על זהמבקש אמונה
אתה לא יכול להתעלם משאלה רק כי לדעתך היא לא מתחילה...
כולנו נתעלם אחד מהשני וזהו חח
ואתה מתעלם מזה שאצלי היא לא מתחילהadvfb
הסברתי למה היא לא מתחילה.
אפשר לדון על הטענה הזאת אם היא נכונה או לא.
ממש לא התעלמתי מדבריך. התייחסתי אליהם.
לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה של 'מנהג ישראל דין הוא' במיוחד שמדובר במשהו שהפך לטקסי.
אני אענה לך ותענה על שלימבקש אמונה
"ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך"?
כמו שאמרתי, צריך עיון אם זה מצדיקות או לא, כי לפניהן היו צדיקים גדולים יותר שלא הנהיגו ככה.
יש פה טקס הלכתי, ויש עניין לברך שהחיינו רק בגלל החופה - לא הטלית.
איפה מסופר בגמרא מה שכתבת? אשמח לקרוא ונבחן את העניין
אבל זה לא עובד ככהadvfb
זה טקס,
מה שמשמעותי זה הכשרות של העניין ההלכתי.
לדעתך ידידי.מבקש אמונה
לדעת אחרים יש פה טקס שאמור להתנהל בצורה מסויימת,
והגבר מברך שהחיינו בשביל החופה (רק מביאים לצורך כך טלית)
ולמרות שיש מצווה לברך שהחיינו, לא נשמע שגם האשה החליטה לברך כי זה לא העיתוי לכך.
אתה מוזמן לענות עכשיו על העניין. בשמחה אולי תצא צודק.
אגב, מעניין אותי לשאול רב גדול על העניין. זה מסקרן
אה ותביא את המקור בגמרא לגבי "שעשני כרצונו" - אני לא שוכח וזה מעניין.
טקס זה לא מסורת ישראלadvfb
מי הם האחרים שלדעתם הטקס צריך להתהל בצורה מסויימת?
ואני באמת כרגע לא מוצא את מקור בגמרא למה שאמרתי. אחפש ואם אמצא אשים.
העיתוי על ברכת שהחיינו זה לא משהו משמעותי בעניים מסורתיות או הלכתיות
חחח אני כמוך אני רק רוצה לדון ולאו דווקא להיות צודק.
אבל יש פה משהו עניין הלכתי.מבקש אמונה
זה לא אם להכנס לחופה ברגל ימין או שמאל.
מדובר בברכה שתכלס רק הגבר אמור לברך ופתאום גם האשה מברכת
אז התירוץ שזה על התכשיט?
אם זה על התכשיט וזה מצווה, למה לא בירכו עד עכשיו מתחת לחופה הבנת אחי?
אולי צניעות?
אולי זה מותר אבל יבלבל את מי שלא יודע הלכה והוא יחשוב שגם האשה מצווה לברך תחת לחופה..
יש דברים שנמנעים מהם שמא זה יבלבל אחרים. כמו בקריאת התורה
זה לא אותו דבר חמודבינייש פתוח
ברכה שבאה בתגובה למשהו שכל היהודים (וגם הגויים "ודבק באשתו") עשו לאורך כל הדורות לעומת ברכות הבוקר
ברכה על טבעת היא לא תחרותadvfb
היא ברכה על טבעת.
עולם הפרשנויות של הבנאדם פחות קריטי.
אין שום דבר שזה מבטל את מה שהיהודים עשו. רק להוסיף.
ברכות השחר זה גם משהו שכל היהודים עושים.
לא ענית על הקושיא בכלל, אבל סבבהבינייש פתוח
אם הייתה קושיה הייתי עונהadvfb
מה שלך קשה לי לא.
ברכת שהחיינו על טבעת לא סותרת בשום צורה את "ודבק באשתו"
אחרי הדיון הזה, אני כבר לא בטוח כמה הניק שלך נאמן למציאות...פשוט אני..
בייניש - בהחלט.
אבל פתוח מניין?
אני חושש לברכה לבטלה ולמנהג ישראלבינייש פתוח
(יש סיבה שנשים לא ברכו שהחיינו כל השנים)
למה אני בכל זאת פתוח-תקרא כאן:
הצילו...!!
כל העולם שגדלתי עליו שווה לבלוף אחד גדול!!!! - צעירים מעל עשרים
ברכה לבטלה על טבעת?!פשוט אני..
על חולצה שעולה 50 ש"ח מברכים שהחיינו, אז על טבעת זהב טהור אתה חושש?
לברך שהכל נהיה בדברו על מים מתחת לחופהadvfb
זה גם ביטול מנהג ישראל?
זה גם ברכה לבטלה?
אם היה נהוג שהגבר מברך שהכל והיא לא ואז היא רוצה פתאום זההרמוניה
היה חשוד, כנל עם התפוח
אני לא חושבת שהיהדות שוביניסטית ולכן אני מאמינה שיש איזו סיבה שהגבר מברך על משהו והאישה לא
ואם זה באמת לא בעייתי- אז צריך לברר..
בקיצור זאת העמדה שלי בקשר לזה
אני מסכים איתך שיכולות להיות דעות בעייתיות מאחורי הענייןadvfb
אבל המעשה כשלעצמו הוא לא משמעותי מבחינה הלכתית ולכן רבנים שמחתנים זוגות שמבקשים מהם מסכימים לזה.
אז אולי הלכתית זה עובר אבל לא בטוח שזה לרוח היהדות...הרמוניה
מה בדיוק היה שם "פתוח"?מי האיש? הח"ח!
חוץ מבילבול ואנטי מושגיות?
עד כמה זה "פתוח" לקלוט בחיים שכלי התקשורת הישראליים המיינסטרימיים אינם גרועים מהצורר הגרמני?
אנשים ענו לך שם (בהחלט לא רק אני) שזה לא נקרא "פתיחות" לעשות סדר במושגי יסוד. להסכים שהתקשורת איננה "גרועה מ[הצורר הגרמני]" זה לא איזו מחווה מרעישה שעושה אדם, אלא מינימום של חזרה לשפיות. לצערי התגובה הכי הולמת שם היתה של הניק זיויק.
זה לא הדבר היחיד שכתבתי שםבינייש פתוח
ובנתיים הספקתי להתקדם ולהתנער מחינוך טכנופובי
ואגב אני לא סתם רואה בתקשורת כולה פחות גרועה מהילטר. אני רחוק שנות אור משם
שוב, אני לא רוצה להיכנס לדיון הלכתיפשוט אני..
אלא רק למחשבה המעוותת לפיה אם אשה מברכת אז זה סימן שהיא רוצה להתחרות בבעלה או להראות שנשים שוות לא פחות.
יכול להיות שגם אם היא עושה את זה לשם שמים, עדיין זה מעשה לא רצוי. זה דיון מאוד רציני, ויש לו מקום. אבל זאת לא הטענה שהועלתה במאמר הזה.
סבבה. אז אני מסכים איתך בזה.מבקש אמונה
שכוייח
פשוט אני..
רק אגיד שהייתי בכמה חתונות שבהן הכלה הביאה טבעת לחתן מיד בסיום הטקס ה"רשמי", כשהם עדיין עומדים בחופה מול הקהל.
זה מאוד הפריע לי, בגלל השינוי מהמסורת. זזתי במקומי באי נוחות, באמת.
עם זאת, לרגע לא ניסיתי לעשות לנשים שאני לא מכיר "אבחון פסיכולוגי" על סמך הפעולה הזאת, ובטח שלא כתבתי מאמר שבו אני מסביר על סמך האבחון בשקל שלי, מה ההשלכות ההרסניות לחיי המשפחה שלהן.
תודה רבה שיש כאן בן אדם נורמליהרמוניה
בזמן האחרון יש הרגשה שאנשים משתעממים מהיהדות וצריכים כל מיני שיפצורים... חאלס עברו את גבול הטעם הטוב
את מי זה מעניין שרק הוא מברך? אם זה המנהג יש לזה סיבה תשמחי בחלק שלך יא... רבנית גדולת עולם
אם זה כל כך לא משנהadvfb
מה כ"כ גוועלד שמוסיפים ברכה?
חייבים לפרשן את זה בצורה מלחמתית?
אני רוצה לברך שהחיינו כי זה יפה וטוב ומגניב... מה נורא?
אבל לא כל אחת שאומרת לעצמה "למה לא?" תבוא ותחליט לעצמה שהיאהרמוניה
עושה כפי ראות עיניה
קצת לתת משקל, כבוד, למסורת שנהגו בישראל במשך דורות, להאמין שיש לכל שינוי משמעות
צריך מלא ענווה ואמת בשביל לשנות, ולא בטוח שזה בא אחרי זה
להוסיף זה לא לשנותadvfb
ואם היא תברך על תפוח מתחת לחופה זה יהיה גם שינוי?
להוסיף זה גם סוג של לשנות... לא כל דבר אפשר להוסיףהרמוניה
וגם את זה צריך לעשות בכובד ראש
זה תוספת לטקס ולא למנהגadvfb
ואם היא תברך על תפוח זה שונה?
אני מסכים שעם זה באה מתוך איזה עולם פמינטי אז יש לזה משמעויות מסויימות אבל סתם ככה, לא נראה שיש בעיה כמו שהיא תברך שהכל נהיה בדברו על בקבוק מים שנותנים לה.
היא חייבת לברך שהחיינו בדיוק בחופה כשבעלה מברך. מעניין.הרמוניה
אמרתי חייבת?advfb
אני לא מתייחס לזה ביתר רצינות -
לא לשלילה
ולא לחיוב
אני רואה פה איזו מגמה, שיש פה שינוי שיש לו משמעותהרמוניה
והוא נהיה נפוץ ולכן צריכים לראות אם זה ראוי או לא. צריכים להעלות את העניין ולוודא שזה חלק, לא לבוא ולעשות דברים שאתה חושב שאין איתם בעיה כי בסוף שינית פה מהמנהג
זה לא איזה משהו טריוויאלי שלא קשור לסדר של החתונה, זה נוכח
חחח
מבקש אמונה
התשובה לזה די ברורה. המסורת ההלכתית היא מאוד פטריארכלית.כינוי-לרגע
מעמד האישה בהלכה היהודית משקף את המקובל בעולם העתיק.
מדוע עד לשרה שנירר, מיסדת בית יעקב, בנות לא למדו בצורה דומה לבנים?
החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה, בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים.
העולם מתפתח ומשתנה - ורוח המסורת היהודית דתית והמנהגים משתנים גם הם, לובשים צורה ופושטים צורה, משקפים שינויים שחלים סביבנו, עם התאמות לאורח החיים היהודי דתי.
מי קובע ואחראי לעשות את ההתאמות? כל אחד?הרמוניה
תלוי מה. בד״כ בהתייעצות עם בר-סמכא, רב, פוסק.כינוי-לרגע
לדעתי זה משהו שצריך הסכמה של רבנים עליו ולא רב אחדהרמוניה
על זה אני מסכים בהחלט.מי האיש? הח"ח!
וחבל שמפרסם המאמר בקישור שפתח את הדיון הלך לכל המקומות התוקפניים, הפולמוסיים והבלתי מכבדים, במקום לצמצם את העניין לסיפור הזה.
אני ביררתי היטב אצל מורי ורבי אפילו על ברכת שהחיינו של החתן בזמן חופה, גם אם חתנים נוהגים לעשות זאת באופן ידוע או שכך עמא דבר.
...הרמוניה
לדעתי הגישה צריכה להיות:חופשיה לנפשי
)וכן אני מגיעה ממשפחה ספרדית-כהנית למופת שבה הבנים עם טלית מגיל מצוות.
מדויק להפליאמקום בעולם
כלה צדיקהפותח דף חדש
אם ההלכה מתירה זו...והיא מתעקשת שתברך...
אם הפרשנות שברכת שהחיינו או קידוש או כל דבר אחר שהאישה עושהadvfb
זה 'תחרות' שלה מול הבעל - אז צודק מי שכתב את זה..
אבל זה לא.
זה מעבר לזה, ולכן זה לא נכון.
בדיוקפשוט אני..
מה שנכון, נכון...הָיוֹ הָיָה
והפלפולים כאן בשרשור לנסות ולהצדיק את זה, אם לא היו עצובים הם היו מצחיקים.
םנמפותח דף חדש
\
כל מילה בסלע
מבקש אמונה
אני משער מה דעתכםבינייש פתוח
וגם אתם:
שאלת המליון דולר היא מה דעתך:
האמת היא שאני עצמי לא יודע מה דעתיצ'יאל
לא למדתי את הסוגיא מעולם. יש סיבה לאסור?
די בטוחה שהסיבה היא עצם הדיבור של אישה מול גברים.ענבל
ברכת שהחיינו על דבר חדש היא דבר ידוע ומקובל, הבעיה של הכותב היא עם המקום שבו זה נעשה והקהל. כמובן שהבעיה הכי גדולה שלו זה עם עתם השינוי מהטקס המסורתי שזאת לא בהכרח בעיה הלכתית, יותר בעיה של ראש שמרן נורא.
(מניחה שאין צורך לציין שהמאמר הזוי בעיניי והקפיצות הלוגיות שהוא עושה הן מטורפות. את הניחוש שלי אני מבססת על בני משפחתי שזאת בערך דעתם)
שכחתי לתייג אותך! סליחה
בינייש פתוח
אבל.. אם אני לא טועהמבקש אמונה
לדוגמא אשה אחרי לידה מברכת שהחיינו מול קהל.
התכוונת הגומל?צ'יאל
אה כן הגומל.. סליחהמבקש אמונה
מברכת הגומל כמדומני
ענבל
די בטוחה שהיא עושה את זה מאחורי מחיצה (עזרת נשים וכאלה) ואם זה בבית אז זה לרוב בפני מניין ולרוב גם משפחה.
אבל מעניין באמת ללמוד את זה, אולי כשיהיה לי זמן היום אעיין בנושא ואחזור לספר

סיבה שכרגע עלתה לי לראש לאסורמבקש אמונה
שיש דברים שנמנעים מהם שמא אנשים ילמדו הלכה לא נכונה
כמו בקריאת התורה.
עמי הארץ עלולים לחשוב שגם האשה מברכת שהחיינו על החופה
לא. זה כי אין לשנות ממנהג ישראל וגםבינייש פתוח
אם לא ברכו כל השנים כנראה יש סיבה לא לברך לכן זו ברכה לבטלה
אולי הנשים בירכו בבית וזה לא לבטלה.. לא יודע.מבקש אמונה
אם אתה אומר שיש סיבה למסורת, אז אני טוען שאולי זאת הסיבה...
יותר מנחש מאשר טוען, אבל זה נשמע לי ניחוש מושכל 
יכול להיותצ'יאל
מה הכוונה כמו בקריאת התורה?
העניין ההוא עם השלוש פסוקיםמבקש אמונה
שלא להתחיל או לסיים עליה בקריאת פחות משלושה פסוקים לפני תחילה או סוף
שלא יתבלבלו מי שנכנס או יוצא באותו רגע.
אני לא עורך חופות, רק אח שלי עורך. אולי טוב שאני לא עורך.חסדי הים
פעם היא לא ברכה כי השמחה שלה הייתה כלולה בחתנה. היום השמחה שלה יותר נוכחת.
וואלה?מדרשיסטית20
כי אני עוד לא החלטתי סופית.
@בינה. תגידי להם שאני בכלל שוביניסטית במקור 🥺
אם היא לא מברכת סימן שהיא לא שמחה?ארץ השוקולד
ברכת שהחיינו היא ברכה סובייקטיבית על שמחה, אם זה משמח אותה שתברך ואם לא אז שלא תברך.
(אם הבעיה היא קול אישה אז שתברך בשקט, ותלוי כמה בשקט אם היא רוצה שהבעל ישמע או לא
)אני רק רוצה להזכירהָיוֹ הָיָה
שהרב אהרן ליכטנשטיין, אדם ששום רב "ליברלי" לא מתקרב לקרסוליו, ושום אדם לא יכול להאשים אותו במקובעות שמרנית,
סירב להשתתף בחופה שהאשה קראה בה את הכתובה.
למישהו יש איזו ספוקלציה מעניינת להסביר לי למה?
ולאלו מתוככם שהאשימו ב"חוסר אמון באנשים" ו"להניח רע".. ושאר ירקות, יכול להיות שגם הרב ליכטנשטיין היה נגוע בחטא המחריד הזה? היה לו איזה באג בשכל שגרם לו לחשוב רע כל הזמן?
ואולי, רק אולי, אולי הגיע הזמן שאנשים יקבלו קצת מרות של גדולי תורה ושל מנהג ישראל, ולא יחפשו לעשות מה בראש (?) שלהם.
אני מסכים.חמדת66
אבל הגבתי כאן על המאמר, ולא על עצם העקרון. אני לא הייתי מוכן שזה יהיה כחלק ממהלך החופה (אם כי זו שאלה מצויינת לפוסק, אבל ממיעוט הבנתי הדעה הרווחת היא לא לשנות שום דבר מסדר החופה, ובצדק), אבל אח"כ בהמשך?
ודווקא ממך ציפיתי להתייחסות כלשהיא לכתיבה המזעזעת במאמר הזה.
נ.ב. ומשלל הטיעונים שאפשר למצוא נגד, בבקשה לא לומר ברכה לבטלה. זה שטויות. תודה.
אח"כ בהמשך גם לי אין שום בעיה...הָיוֹ הָיָה
אבל המאמר לא עלוב לענ"ד, מסיבה פשוטה:
הציגו את זה כאילו הוא עושה ניתוחים פסיכולוגיים וכו' וכו', אבל בעיני הוא אמר דבר פשוט מאוד:
ברור מאליו (אלא אם כן ממש ממש רוצים לטמון את הראש בחול) שזה לא "במקרה", אלא מתוך מטרה, מטרה שאנשים בכלל לא מתביישים בה, לא צריך להתיימר להיות פסיכולוג כדי לדעת אותה.
והמטרה הזו, היא בהחלט מטרה שהורסת את השיתופיות בין זוג, מספיק לרפרף קצת בנשו"ט ולראות שהפכו את הזוגיות לתחרות בין הבעל והאשה, כשיש את "האינטרס שלו" וה"האינטרס שלה" והזוגיות היא "פשרה" בין האינטרסים.. במקום לחיות בשותפות של אמת.
אשה שכדי לקדם את "מעמד האשה" או איך שתקראו זלה, מסרבת לציד"ח בברכת בעלה ומתעקשת לברך "בעצמה", זה אחלה מתכון להרס הזוגיות.
בטח שזאת יומרה.ענבל
בדיוק כמו שזאת יומרה להחליט שאני לומדת גמרא רק כדי לנגח או להשתוות לבנים.
בפעם האחרונה שבדקתי אנחנו לא נקראים בוחני כליות ולב...
יש המון זוגות שמאמינים בשוויון ואפילו חיים לפיו ועדיין חיי הזוגיות שלהם מדהימים והלוואי על כולנו. כמובן שיש גישות שגם הורסות זוגיות אבל זאת טעות לוגית קלאסית-
יש גישות שהורסות זוגיות
בחלק מהגישות שהורסות זוגיות נשים מאמינות במעמד האישה
שני אלה לא אומרים שכל הנשים שמאמינים במעמד האישה נוהגות בגישות שהורסות זוגיות.
(מקווה שניסחתי נכון את הטענות, אני חלודה קצת בפילוסופיה).
זו היתה יומרה אם לא היו יותר מידי הודאות בעלי (בעלות..) דין.הָיוֹ הָיָה
השכם והערב אנוש ומעים על קידום מעמד האשה, מתוך המישרוים ההלכתיים והמסורתיים.
כן, לגבי ברכה בחופה, לגבי קריאת כתובה, ולגבי לימוד גמרא.
לטעון שמי שלא עוצם את העינים, אלא פשוט באמת קונה את מה שהוא מקבל על מגש של זהב - הוא יומרני. זו טענה יומרנית בעצמה.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה, גם להציף את השיח ב"מעמד האשה", וגם לגלג עינים בצדקנות כשמישהו יסיק מזה מסקנות.
כולנו מאמינים בשיויון, אבל זוג שבשבם השיויון האשה לא מוכנה לצאת בברכת הבעל - הגיוני לגמרי שזה יפגע לה בזוגיות.
לכשתמצי - זו בדיוק הנקודה: שיויון זה נהדר, לכולי עלמא, אבל בחורה שבעיניה ברכת בעלה פוגעת בשויון הזה - היא בעיייתית
זו הבעיה - לא הרצון בשיויון, אלא הפרשנות למושג הזה, וההנחות המוזרות בענין מה מועיל לו ומה פוגע בו.
זו לא דווקא תחרות..אדם כל שהוא
היא לא עשתה משהו שמבטא רצון בחלוקה שיוויונית, ושלבעלה לא יהיו יותר תפקידים ממנה.
[וגם אם זה היה כך, היה צריך לתת כותרת עדינה יותר].
היא עשתה משהו שמבטא רצון שגם היא תקבל ביטוי, שמבחינת חיי הנישואין, זה לגיטימי לגמרי, ובאופן מסויים קיים גם בקיום המצוות בבית.
אם יש בעיה, היא במישור אחר.
היינו הך כל מה שכתבת...הָיוֹ הָיָה
"לא חלוקה שיויונית אלא לקבל ביטוי"
אתה עצמך הבנת מה כתבת?
לא, כן.אדם כל שהוא
[לא היינו הך, כן הבנתי].
לקבל ביטוי ושיוויון זה דברים שונים.
כשעושים הצגה בבית ספר, וילד רוצה לקבל תפקיד בהצגה, הוא לא בהכרח רוצה שיוויון או שהוא יקבל את התפקיד הראשי, ולא בהכרח שעינו צרה באחרים או שהוא בתחרות איתם. הוא רוצה ביטוי לעצמו.
גם מבוגרים רוצים ביטוי, אבל ממבוגרים אני מצפה ליותר יכולת לוותר על ביטוי בסיטואציה מסויימת, כשנצרך לוותר.
אבל גם אם נצרך שהאישה תוותר על ביטוי בסיטואציה של החופה, הצורך הזה לא קשור ליחסים בחיי הנישואין עצמם.
ואב, נראה לי שאנחנו מסכימים, שבתוך חיי הנשואין עצמם, ראוי שהאישה תקבל ביטוי, ושממילא בתוך יחסים אנושיים, קולה של האישה יישמע בבית בלי הרבה אידיאולוגיות.
אתה מערבב בין שני נושאיםפשוט אני..
בין השאלה האם מותר או אסור לעשות דבר מה מסוים,
לבין השאלה האם בהכרח מי שעושה אותו - עושה זאת מסיבה מסוימת (במקרה שלנו - רצון "להתחרות").
יכול להיות שאסור שאשה תקריא את הכתובה,
אבל זה לא אומר שאשה שרוצה לעשות זאת - עושה זאת רק כדי "להתחרות" בגברים.
יכול להיות שאסור לנשים ללמוד גמרא דרך קבע,
אבל זה לא אומר שאשה שרוצה ללמוד עושה זאת כי היא פמיניסטית.
אם המאמר היה כתוב בשפה הלכתית, מביא טעמים לכך שאסור או מותר לברך שהחיינו על הטבעת, הייתי מחריש.
אלא שהמאמר *כולו* דן בנסיבות הפסיכולוגיות שהובילו את האשה, לכאורה, לבחור במה שבחרה. זה נעשה בצורה רשלנית ומכוערת (איך אפשר לעשות אבחון פסיכולוגי למי שאינך מכיר, על סמך הסיטואציה הזאת?), וממנה נגזרו השלכות למעשה (כמו ה"איום" שהתכונות האלה עוד יגרמו להם להתגרש).
..הָיוֹ הָיָה
אין איסור יבש בזה שאשה תקרא את הכתובה, הבעיה היא בדיוק האג'נדה שבזה.
זה בדיוק הנקודה בסיפור הזה, ויפה אמרת - זו גם הנקודה בלימוד גמרא לנשים.
ולא, זה לא רשלני ולא מכוער, זה לא שמישהו מתיימר לעשות ניתוח למניעים שלה על סמך עצמו והמצאותיו, אלא זה דבר שמכריזים עליו בריש גלי, זה לא סוד.
היא הכריזה בריש גלי שהיא רוצה להתחרות בבעלה?פשוט אני..
בכלל לא...הָיוֹ הָיָה
היא רק החליטה שמנהדל של אלפי שנים בכלל שיראל - לא יאה לה. ולצאת ידי"ח מבעלה - לא נאה לה.
אבל לא, היא עשתה את זה באמת באמת מתוך רוממות עצומה ואהבת ה', ממש התפשטות הגשמיות.. בטח..
מה הקשר לצאת ידי חובה מבעלה?פשוט אני..
זה קידוש? מקרא מגילה? שמיעת שופר?
ממתי צריך "לצאת ידי חובה" בברכת שהחיינו שנאמרת על טלית מתחת לחופה?
ובאמת, עד שלא תדבר איתה (או בכלל עם נשים), הניסיון שלך להבין למה היא מברכת שהחיינו דומה לניסיון שלי להבין מנדרינית. אבל אם זה עושה לך טוב, וגורם לך להרגיש נעלה יותר, אז תפאדל...
מה מה הקשר? זה מה שעשו אלפיים שנה, מה רע?הָיוֹ הָיָה
למה זה שונה מקידוש? משופר? ממגילה?
אלפיים שנה הגבר הוציא אתה אשה, עד שכמה נשים מטורללות החליטו שזה מעליב אותן.
וזה מגוחך לטעון שאני צריך לדבר עם אשה כדי לדעת משהו על תופעות כלל עולמיות.
בבחינת עד שלא תהיה משולש לא תבין מתמטיקה...
בקידוש, שופר ומגילה יש חובה לעשות משהו מסויםפשוט אני..
ולכן אפשר לצאת ידי חובה.
בברכת שהחיינו בחופה, אין כל חובה לעשות משהו - וממילא אי אפשר שמישהו אחר יוציא אותה ידי חובה.
להתווכח על הלכה זה נורמלי, להתווכח מה עבר בראש של אשה ששנינופשוט אני..
לא מכירים - זה מטומטם.
לכן, אני פורש מהדיון.
שכוייח 
"בראש של אשה", כשהמניעים מפורסמים על ידי נשים בעצמן...הָיוֹ הָיָה
תמיד אפשר לטמון את הראש בחול.
לא להתייחס לתופעות, ולהתעלם אפילו מכך שמייצרי התופעות מודים בעצמם להמ הם עושים את זה
ולהעדיף "לחפש את הטוב" ולהמציא סיבות אחרות המסיבות שיוצרי התופעה בעצמם מודים בה.
אתה מציג את זה כאילו נתקלנו באיזה מקרה יחידני והתחלנו דלון במניעים של דבר חדש שגילינו
כאילו אין כאן עולם שלם משומן ומנומק שמקדם את הדברים האלו.
נו באמת.
והנה לדוגמה, אשה שלא חשבה שזה מטומטם להבין תופעה, ושיש להניחש היא דיברה עם כמה נשים בחיים שלה, לא?
וכותבת דברי טעם הגיוניים ופשוטים:
מאיפה הבאת את החילוק הזה?הָיוֹ הָיָה
בכל ברכה בעולם אפשר להוציא ידי חובה. זה ההלכה וכך נהגו
לא הבנת אותיפשוט אני..
בוודאי שאפשר לצאת ידי חובה כאשר חייבים לברך.
אם לא חייבים לברך, ממילא אי אפשר לצאת ידי *חובה*.
אם הבן שלי אוכל ליידי שוקולד ומברך "שהכל", ואני בכלל צם באותו הזמן, אפשר להגיד עלי שאני "יוצא ידי חובה" בברכה שלו? (תתעלם מזה שהוא עוד לא בן 13...).
אשה בחופה לא צריכה שמישהו יוציא אותה ידי חובה בברכת שהחיינו, כי היא כלל לא חייבת בברכה הזאת. בדיוק כמו שאני לא חייב לברך שהכל אם אני כלל לא אוכל שום דבר.
אז לצאת ידי רשות.. עזוב את הדקדוקי עניות.הָיוֹ הָיָה
המושג ההלכתי הוא לציד"ח, זה הכל. הויכוח על כן חבוה או לא חובה משמ לא קשור כאן לנושא בשום צורה.
יש מטרה לברך על הנישואין, זו מטרה של הגבר בדיוק כמו של האשה, והנהיגו שהגבר יברך על טלית ויפטור בכך את הנישואין, ויוציא בזה גם אותה, באותה צורה בדיוק שהוא מוציא את עצמו.
אבל מה, קם לו דור מטומטם ומטורלל, שבו נשים חשות עלובות ונחותות אם הן לא תברכנה בעצמן, לכן היה דחוף לגברת להראותש היא שווה ולברך בעצמה.. צדייקעס...
...נופת צוף
בדיוק כמונופת צוף
שאדם שאוכל בני אדם או לא שומר שבת
פתאום יגיע למצעד התואבה עם שלט של 'ואהבת לרעך כמוך'
או להפגנה נגד מנהג הכפרות עם שלט של 'צער בעלי חיים'
ופתאום יזעק על חילול ה' כשיהודים מגיבים בנקמה לאויבייהם
או שחייל מנטרל מחבל
או אישה כזאתי שפתאום ההתחזקות שלה היא 'להתחיל להניח תפילין' או לעלות לתורה,
פשוט מאד מאיפה מגיעים המניעים שלהם גם אם לא רואים אתזה במוחש
כמו שברר לך שהמזגן עובד על חשמל למרות שאתה לא רואה את הזרם החשמלי
או שבוקר עכשיו למרות שלא רואים את השמש.
אם אני לא טועהמבקש אמונה
יש עניין שדווקא בברכות הודאה יש עניין שאחד מברך לכולם.. ברוב עם וכו'
הודאה על משהו אחר לגמריפשוט אני..
היא שמחה מקבלת הטבעת, ועל זה הברכה
נראה לי שזה לא משנה. גם בגומל כל אחד עבר מה שעברמבקש אמונה
ואחד יכול להוציא את כולם.
וגם באוכל אפשר להוציא אחד את השני, העיקר שזו אותה ברכה.
אבל היא רוצה להודות ל-ה' ספציפית על זהפשוט אני..
אלפי שנים נשים יוצאות ידי חובה מבעליהן בברכת שהחיינו?אדם כל שהוא
בכמה חופות שמעת שמסדר הקידושין אומר לחתן ולכלה שבברכת שהחיינו הוא מוציא אותה ידי חובה על הטבעת?
כמה חתנים וכלות חשבו על זה בכלל?
אכן.הָיוֹ הָיָה
בכל חופה.
המסד"ק אומר לברך על הטלית ושיכוונו שניהם על הנישואין
השהחיינו היה על הטבעת, לא על הנישואין.אדם כל שהוא
[ודווקא על הנשואין זה יותר שאלה האם יש מקום לברכת שהחיינו, ולכן פוטרים אותה בטלית, וכמדומה שאין בסיס לומר שהברכה הזו היא מנהג ישראל אלפי שנים].
ועל טבעת מה עשו כל השנים?הָיוֹ הָיָה
די עם ההיתממות הזו.
ואני יודע שהנישואין זה בעיה, לא קראת מה שכתבתי?
השערה שלי..אדם כל שהוא
שעשו מה שחלק גדול מהאנשים עושים היום בכל קנייה וקבלת מתנה - פשוט לא בירכו.
ואם מישהי כן רצתה לברך, מן הסתם היא לא בירכה בקול.
יופי. ולמה כאן היא כן בחרה לעשות מזה סצנה?הָיוֹ הָיָה
ולפני שאתה עונה אשאל אותך מה ששאלתי מישהו בפרטי:
כמה כסף אתה מוכן לשים על הימור שהאמת היא כמו התשובה שלך?
עכשיו לתשובה:
נו נוחמדת66
אני מתחיל לחשוב שאתה מדמה שיש איזו מועצה של אנשים(סליחה, נשים) שיושבים וחושבים (או יושבות וחושבות) איך יהיה אפשר להרוס ולהחריב את חומות הדת, ומניעים את כל התהליך בצורה מחושבת שלב אחרי שלב. ובכן, זה לא המצב. (כלומר, יתכן שזה המצב בתחומים ספציפיים, נניח גיורים וכו'), אבל ההכללה כלפי כל אחת ואחת מבנות ישראל היא לטעמי, קונספירטיבית.
הדור משתנה, ולא תמיד זה לרעה, אלא אפילו לטובה.
אני לגמרי מדומייןהָיוֹ הָיָה
אין בכלל פמיניזם, אין ארגוני נשים, אין כלום
סתם חלום בלהות שחלמתי ברוב שמרנותי הארורה (בחברה טובה, עם הרב ליכטנשטיין, מה יש לומר...)
גם כשאני רואה יהודי לא מוכר אוכל סנדביץ' ברחוב..אדם כל שהוא
אני לא מוכן לשים כסף שהסנדביץ הזה כשר.
ובכל זאת, אני לא חושב שלמי שלא מכיר אותו, ולא יודע מה הוא אוכל, מותר להאשים אותו באכילת נבלות וטריפות.
אני חושב שההסבר שנתתי של רצוי בביטוי הוא הסבר סביר, ואפשר לתת הסברים אחרים, חיוביים יותר או שליליים יותר.
כן, אבל זו לא דוגמה מתאימההָיוֹ הָיָה
מה קורה שכשאתה רואה פסטיבל בשר לבן, ויושב שם איזה גלוי ראש ומתענג על סנדוויץ נוטף שומן.
עדיין תגיד: "אולי זה בכלל בשר שלמים, הצדיקל שלנו ממהר לסיים לפני שקיעה"?
כןחמדת66
זו דוגמא נהדרת. בלי ספק.
אני חושב שהמשך הדיון מיותר.
אשאל כך..אדם כל שהוא
למה מובן לך, שדוד פלוני אלמוני רוצה לקבל ברכה בחופה, ואם לא הוא יעלב, בלי שיש לו מזימות זדון, ולא מובן לך שגם הכלה יכולה לרצות כזה דבר בלי מזימות כאלה?
[בלי להצדיק את הכלה או את הדוד, רק להבין את המניעים].
כי פמיניזםםםםםחופשיה לנפשי
כי אדם שמקבל משהו - זה "כיבוד"הָיוֹ הָיָה
הכלה רצתה לברך כי היא רצתה "כיבוד"?
מוזר באמת שהחתן לא מבקש לעצמו את הברכה אחריתא...
זה נכון שהברכות קיבלו מעמד רשמי של 'כיבוד'..אדם כל שהוא
ולכן גם החתן לא ייקח אותם לעצמו.
אבל יש הקשר חברתי ופסיכולוגי מסויים למעמד הזה, שרלוונטי במידה רבה גם לכל מיני כיבודים מאולתרים, וגם לרצון של הכלה, וגם לדברים שבהם בעלי השמחה עצמם מקבלים במה. [כמו אמירת דרשה/דבר תורה], וגם לקבלת תפקיד בהצגה בסוף כיתה ו'.
האמת שהרב ליכטנשטיין זצ"ל היה מאד שמרן.ענבל
אני יודעת שזה מפתיע אבל התפיסה היא מאד שמרנית.
אסתי רוזנברג באמת לא מקריאה כתובות, היא כן מברכת את ברכת רב עמרם גאון, או לפחות עשתה את זה בכמה חופות. מעולם לא טרחתי לשאול אותה מה דעתה בנושא כי בחתונה שלי ידעתי שזה לא יהיה (אני גם שמרנית מאד, surprise!).
זה קצת דומה בעיניי למוזיקה בין הברכות בשבע ברכות. הרב שחיתן אותנו היה ראש הישיבה של בעלי שהוא נגד מטעמי הפסק. כיוון שאני רגילה לחופות עם מוזיקה והיה לי מאד קשה לקבל את זה (ברמת הבכי), בעלי הלך לדבר איתו. התשובה שלו הייתה "אם הכלה כל כך רוצה אז הולכים עם הכלה ולא מתעקשים". כמובן שהוא לא היה זורם עם משהו אסור הלכתית לכל הדעות, או לרובן, אבל זה פשוט מדגים את יכולת הגמישות בנושאים שהם אינם הלכתיים מובהקים. פה באמת אני לא רואה את הבעיה ההלכתית מעבר למה שציינתי, אז למה לא?
בכל מקרה, העניין הוא לא מה אנחנו היינו עושים ולמה, העניין הוא האם השיפוט הזה נכון והוא לא, זה הכל.
גם הרב ליכטנשטיין לדעתי לא היה אומר שלזוג כזה יש בעיה בזוגיות, לא משנה מה הוא חושב על עצם המעשה. אגב, די בטוחה שקריאת כתובה אינה דומה לברכת שהחיינו אם כי מתקשה לראות למה שלאישה יהיה אסור להקריא כתובה, זה דבר כל כך טכני, אפשר לקרוא באותה מידה את איה פלוטו. הכתובה נועדה נטו כדי להפסיק בין שני שלבי הנישואין. שוב הסיבה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא זאת שכתבתי בתגובה הקודמת.
ולסיום, נראה לי ש @ארץ השוקולד יידע לענות לגבי הרב ליכטנשטיין הרבה יותר טוב ממני.
נו נו, אז גם הוא בעייתי?הָיוֹ הָיָה
אז מי גדולי התורה שעל פיהם אתם מתיימרים להוביל משהו? כבוד קדושת אברהם סתיו?
ברצינות, אם גם הרב ליכטנשטיין כבר הפך להיות שמרן מידי, אז זו פשיטת רגל סופית של האג'נדה הזו...
ואת צודקת שלא אמורה להיות שום בעיה הלכתית יבשה בזה שאשה תקרא את הכתובה, כמו שאין בעיה שהיא תעלה לתורה (!) הבה וננסה בכל זאת להבין למה הוא התנגד לזה. (ומעניין, מי מיכם יתמוך גם בהלעאת נשים לתורה, אולי בעוד עשר שנים אנחנו נראה שהעליות מחולקות - חצי לגברים וחצי לנשים, אני כבר יכול לדעת מי הניקים כאן שיתרגזו על מי שיבקר את זה, וינסו להראות לוש אין בזה שום בעיה הלכתית, אז הוא סתם פנאט....(פאנט כמו הרב ליכטנשטיין...))
הרב ליכטנשטיין ממש לא בעייתי, חס וחלילה.ענבל
אחת הסיבות ששכנעו אותי בסוף ללכת למגדל עז זה דווקא כי הבנתי שמשפחת ליכטנשטיין שמרנית, זה מבורך בעיניי, אני מאמינה בשמרנות עד גבול מסוים.
בכל מקרה, אתה לא ממש עונה לי עניינית. יש רבנים שמתירים את זה, דווקא הרב אברהם סתיו לא כל כך עוסק בפסיקת הלכה (מלבד כמובן כתיבת הספר עם אבא שלו אבל אני מקווה שאין לך משהו נגד הרב דוד סתיו). מלחמת פסקי הלכה אף פעם לא תצא טוב, יש פסקים לכל הכיוונים.
הרב ליכטנשטיין לא שמרן מדי, הוא שמרן בלי עוד מילה אחרי

דווקא בעלייה לתורה יש בעיות די גדולות, במיוחד בתפילה עם גברים. אם אתה שואל לדעתי האישית ממה שקראתי (שזה לא המון, זה כן קיים ברשימת הללמוד) אז זה בהחלט אסור. בעלי ואני (וגיסי אבל זה פחות קריטי לך) באמת איחרנו לבת מצווה של בת דודה כי היא קראה בתורה. הגענו אחרי שנגמרה שם התפילה כי באמת לא מתאים לנו המניין המשתף שלהם. אז ברור לי שיש בעיות הלכתיות בעלייה לתורה, פחות ברור לי מה הבעיה בהקראת כתובה על ידי אישה.
כמו כן, אני שוב אחשור על זה שלא נראה לי שהדיון הוא הלכתי, הוא בעיקר מתיימר להבין את נפש האדם ואת כוונותיו וזה מעצבן. בדיוק כמו שאני בטוחה שאתה לא היית שמח שכל מה שאתה עושה ייחשב לסתם השווצה.
...הָיוֹ הָיָה
בכוונה כתבתי "מידי", כי בסוף - דרכים צריכות להישען על גדולי תורה.
אם הרב ליכטנשטיין הוא "שמרן", ופירוש רש"י: אנחנו (או מי שלא יהיה) רוצים להתקדם הלאה - המשמעות היא אחת: נטישה גם של הגדול האחרון שניתן להיסמך עליו.
כלומר: איש הישר בעיניו יעשה.
אני לא יודע למה את אומרת שיש בעיות, להלכה נפסק שאפשר (הבעיה היחידה היא "כבוד ציבור", עגבניות היכון הכן)
ואת לגמרי צודקת - זה מה שאני אומר, המדובר הוא לא בבעיות הלכיות יבשות, אלא בהבנת האג'נדה. שהרב ליכטנשטיין הבין, ויש כאלו שמתעקשים לא להבין (ולחשוב שהוא גם לא הבין, אלא סתם היה שמרן ומקובע...).
ותרשי לי לנחש שהבת דודה שלך לא "סתם" קראה בתורה, אלא זה הגיע מאנשהוא.
ותרשי לי לנחש שאם היינו מתווכחים כאן עם אמא שלה לפני עשרים שנה, זה היה נראה בדיוק כמו הויכוח עכשיו...
ומסתמא היא לא היתה מאמינה שבבת מצוה של הבת שלה היא תקרא בתורה...
כי פשוט: גם היא לא הבינה שיש כאן דרך ומסלול, ויש לזה תוצאות.
איך אמר הסבא מקלם? רק טיפש קופץ מקומה עשירית ו"מרגיע": "אל דאגה, אני אעצור בשמינית".. כשקופצים - קופצים עד למטה.. אין לעצור באמצע.
וזה גם מה שיקרה הלאה, לצערי הרב. הרכבת כבר מזמן מזמן על המסילה, דוהרת במלא הקיטור.
אבל תמיד ישארו אלו שבמקום להסתכל על המציאות - יתעקשו להפלפל בפילפןלים יבשים ולהצדיק כל דבר בק"נ טעמים, וגם הרב ליכטנשטיין כבר לא יהיה בעיניהם רלוונטי.
וכשאנחנו נעמוד עוד עשרים שלושים שנה - בציבור שבו נשים קוראות בתורה, עושות קידוש והמוציא, עולות חזניות ותוקעות בשופר, ומקדשות את גבריהן מתחת לחופה, אנשים יסתכלו אחרוה ולא יבינו מאיפה זה נפל עליהם.
בעצם לא, הם לא יסתכלו אחורה, הם יהיו חלק מזה, הם יהיו בפנים, הם יסתכלו רק קדימה - מה עוד ניתן להחריב בשם "מעמד האשה"....
הנקודה היא שאנשים עובדים את ה' רק איפהנופת צוף
שזה מסתדר להם עם האידאלים
אם בחורה קדושה וצנועה הייתה מברכת שהחיינו בחופה אני בטוחה כמעט ב100% שהוא לא היה עושה על זה כתבה
בחורה שמחפשת להנכיח את עצמה,
את רצונותיה ודעותיה באחד הטקסים הכי חשובים וקדושים לעם היהודי
אם באמת היה מתברך לה שהחיינו היא היתה עושה אתזה בצורה אמתית ולא מוחצנת.
כמו ההוא שהחליט להמשיך את יום כיפור מהרגשת הקדושה
או ההוא שלא וויתר על ללכת להתפלל בבית כנסת למרות שהוא חולה קורונה
מחפשים במה ל'היות צדיקה' כשבמצוות אחרות שהם הרבה יותר בסיסיות ועקרוניות שם היא תגיד
"מה לך לא יוצא לדבר לשון הרע לפעמים?!"
יפה כתבת.הָיוֹ הָיָה
אולי צריך לקרוא לכל הנשים שיזרקו עלייך עגבניות, את ממש בוגדת..
איך את מעיזה לומר ככה? גיוואלד!
..נופת צוף
אל תתייגי אותימי האיש? הח"ח!
מגוננים עלייך כאן כאילו את צריכה צמר גפן.
המחיקה הזו היא פאתטית.
תרגישי בנוח.
עוף כבר מהפורום הזה, מנוולכלי פשוט
איכס. גועל נפש
אתה לא שייך לכאן. ואתה בערך היחידי שאפשר להגיד את זה עליו כאן. לך תהרוס פורומים אחרים ותעזוב אותנו
סיימת לגדף?מי האיש? הח"ח!
לדעתך דיברת יפה?
יפה. ולגופו של ענין?כלי פשוט
לגופו של עניין אי אפשר לנהל כאן דיוןמי האיש? הח"ח!
שאל את המנהלים
בדיוק. תמצא לך מקום אחר. שלוםכלי פשוט
אחינו אתה בסרט רע... תרגע קצת שתה כוס מיםמבקש אמונה
לגופו של ענייןברוקולי
אפשר ורצוי לנהל דיון בדרך ארץ.
זה. לא. נכוןחופשיה לנפשי
אבל ברור לכל בר דעתנופת צוף
שהוא דיבר על תופעה ולא כיוון למניעים שלה ספציפית, וזו אכן תופעה
אני לא קראתי בכלל את המאמר הזה כי הקליקבייט עצבן אותיחופשיה לנפשי
היא עברה על ההלכה? לא, תודה וביי.
כמו כן- לדעתי הגישה צריכה להיות: - לקראת נישואין וזוגיות
העניין הוא שמישהו צריך לכתוב כתבהארץ השוקולד
אז לעשות בלאגן מכלום זו דרך.
וכבר אמר אריק איינשטיין דברים חריפים יותר בשירו
"על מה אתה חולם בלילה עיתונאי קטן שלי"
כפי שאמרתי אין לי דעה בנושא אז אין לי עניין לדון, אבל להביא ראיה מכתבה זה ברמת המשעשע עד כדי טיפשי.
לא נתקלתי בערוץ חדשות שאפילו טורח לבדוק את רמת האמת בכתבה לפני שהוא מפרסם. ובערוץ 7 ראיתי פעמים רבות חוסר התאמה בין תוכן הכתבה לכותרת. אז ברצינות מתחילים ויכוח ומניחים שהאמת היא כזו רק כי יש כתבה???
ממש לא. אף אחד לא הביא אתזה בתור ראיה,נופת צוף
אני בסך הכל אמרתי שמסכימה איתו שזו אכן תופעה,
הוא כתב את דעתו ואני הבעתי הסכמה, זה הכל.
לא בנוגע לאותה בחורה,
בנוגע לתופעה
אה, אוקייארץ השוקולד

לא הבנתי למה קישרת בין הדבריםארץ השוקולד
אבל לא בטוח שיש מצווה ולא בטוח שיש איסור.
המשכת יום כיפור, לא יודע איזה איסור יש. (ויש ירושלמי שבמקום שהיו עושים ספיקא דיומא על יום כיפור כולם בני עולם הבא)
חולה קורונה שמגיע לבית כנסת עובר על איסורים חמורים ודאי, ומקיים מצווה שהיא דרבנן. (מה עוד שמדובר במצווה שהוא פטור ממנה במצב כזה)
ברור שלא התכוונתי מבחינה הלכתיתנופת צוף
התכוונתי מבחינה רעיונית שבנאדם מוסיף על עצמו להדר דווקא במקום שלא שייך לו
והיום נגיד הייתי בחופה שהרב אמר לכלה לברך יחד עם בעלה בשקט,
אני בטוחה שהוא לא היה עושה עלזה כתבה גם.
מענייןארץ השוקולד
ובכללי מציתי את הדיון והותשתי מלדסקס בנושא,נופת צוף
לא מתכוונת להמשיך
מובן לגמריארץ השוקולד

בתןר גבר אני חושב שלעשות מדברים כאלה אישיומישהו איתי
סתם גורם למלחמות מיותרות.
החיים עצמם, ולא הויכוחים ה'חשובים' האלה, הרבה יותר מורכבים, משני הכיוונים..
ואני מכיר אנשים משני הקצוות
ובכלל אני חושב שהדיון כאן יושב על שאלות יותר בסיסיותמישהו איתי
מרגיש לי שלדבר על הענפים בלי השורש זה חסר תוחלת וגם מעייף.
ועל השורשים זה דיון ארוך שלא בטוח מתאים לפלטפורמה הזאת
אמנם השאלה היא לבנותultracrepidam
אבל אני מרשה לעצמי להביע את דעתי גם כן - מה שמפריע לי גם בטור הדעה האומלל הזה וגם בהרבה ממה שרץ כאן בתגובות, זה שאי אפשר לדון בנושא לגופו.
ואבהיר, ש"מדרון חלקלק" ושיקולים ציבוריים הם חלק מהדיון בנושא לגופו.
אבל צריך להבין שגם אם אני אוסר למישהי לקרוא כתובה בחתונה - (כמובן אין בזה שום איסור ושום משמעות. אם רוצים, אפשר לדלג על קריאת הכתובה, או לתת לתוכי לקרוא את הכתובה, או לקרוא שירים של ביאליק. קריאת הכתובה היא חסרת משמעות הלכתית. אפילו אין כאן מנהג הלכתי, סתם מנהג).- גם אם אסרתי משהו אחד, זה לא אומר שאני צריך לאסור כל מה שדומה לזה. צריך להחליט בנושא לגופו. אם יש שיקולים הלכתיים ניקח אותם בחשבון.
ההנחה של טור הדעה ושל יותר מדי תגובות כאן היא שיש סוגים של אנשים - נניח אנשים סוג 1 וסוג 2 (שלא לומר סוג ב). ואם אני שייך לסוג 1, אני צריך לעשות את כל מה שאנשי סוג 1 עושים ולהתנגד לכל מה שאנשי סוג 2 עושים, ואם חרגתי אפילו בדבר אחד, אני בעצם כבר שייך לסוג 2 בסתר, והמדרון החלקלק והתלול יוביל אותי לכל הרעות החולות שיש בצד שמעבר לגדר. אגב, זה נכון גם לגבי המחשבה של אנשים בצד ה"ליברלי" לגבי אנשים בצד ה"שמרני".
אולי טיפה הגזמתי בתיאור, אבל זאת הקצנה לצורך הבהרה.
דעתי האישית - מי שתברך שהחיינו בחופה כנראה לא עוברת על איסור הלכתי. ואחוזי הגירושים של בנות כאלה לא יהיו גדולים מאחוזי הגירושים של חברותיהן. האם נכון לעשות את זה? לא יודע. לא ממש מעניין אותי. אבל מי שזה הסגנון שלה לא תשנה את דעתה בגלל שמישהו יצעק ויצרח וימחה.
חופשיה לנפשי
לא יודע למה התרשמת שהכל נצבע במאמר בשחור לבןבינייש פתוח
אנחנו דנים על אותה נקודה. ומה עומד מאחוריה. אף אחד לא הכליל ואמר שזה תמיד. לגבי הזוג, אל תשכח שמי שחיתן אותם איננו רב. דווקא הוא מציין את השכונה כדי להדגיש שמדובר בתת ציבור מאוד קטן מהדת"ל. יש כאלה מאוד ליברלים שם, אף אחד לא טיפש לחשוב שכולם כאלה.
אגב אחוז הגירושים מאוד משתנה בין חילונים, ציבורים בתוך הדת"ל לחרידים.
אתה נצמד לנקודה שולית, של חלוקה לשנייםultracrepidam
לא חייב להיות רק שחור לבן. יכול להיות גם ירוק ואדום וסגול. הנקודה היא שהוא טוען בכותרת שמעשה מסוים גורם לתוצאות מסוימות.
וזה נובע מהתפיסה שכל מעשה גורר איתו תפיסת עולם שלמה. ואם תפיסת העולם השלמה הזאת לא נכונה או מזיקה, אז כל מעשה שמאפיין את תפיסת העולם הזאת הוא כזה וגורר אותך לשם.
אגב, הרבה מהטיעונים של יוצאים בשאלה נראים ככה. "אמרו לנו שלהיות חילוני זה רע וגיליתי חילונים שמחים". "חשבתי שהתורה נכונה וגיליתי טעות דפוס בחומש". אוקיי, ואז מה? יש תפיסת עולם שלמה ומורכבת, וגילית שחלק ממנה לא מדויק. בסדר. זה לא אומר שאתה חייב "להמיר את דתך", לבחור צבע אחר. אתה יכול להשאר שייך לאותה קבוצה, ופשוט אתה יודע גם ש__.
הוא לא אמר שזה תמיד ככהבינייש פתוח
ונתן דוגמאות נוספות לליברליות מצד הזוג שיכולה להעיד על המצב
אז מה הוא בעצם אומר?ultracrepidam
זה כמו שאני אטען שלאכול עטלפים גורם לאנשים לדבר סינית.
"כשאדם אוכל עטלף זה התחלת הדיבור בסינית"
הוכחה: ראיתי אדם אוכל עטלף ומדבר סינית.
ואני אפרט, שהוא התלבש בבגדים שנפוצים בסין, ואוכל במקלות מתוך קערת במבוק.
טוב, אז מה ציפית? שהוא ידבר צרפתית?
אם הם ליברלים (אגב, בכלל לא ליברלים. ההפך של שמרן זה חדשן), אז הגיוני שהם יתלבשו כמו ליברלים, ידברו כמו ליברלים, יקשיבו לרבנים ליברלים, יערכו חופות בסגנון ליברלי, וגם אחוזי הגירושין יהיו כמו אצל שאר הליברלים.
בדיוק כמו שאם הם ערבים, הם יתלבשו כמו ערבים, ידברו כמו ערבים, יקשיבו לרבנים ערבים, יערכו חופות בסגנון ערבי ואחוזי הגירושין שלהם יהיו אופיניים לערבים.
שכוייחמישהו איתי
...ענווה1
מבלי להיכנס לדיון פמיניזם או לא פמיניזם. האמת שזה שאלה הלכתית מעניינת. צריך לשאול רב האם נכון לעשות את זה או לא.
תשובה של הרב אבינר:
שהחיינו בחתונה
ש: האם חתן יברך שהחיינו?
ת: כן, כשמקבל את טליתו החדש.
ש: וכלה שרוצה להיות שותפה, האם תוכל לברך שהחיינו?
ת: בודאי. אחרי שמקבלת את הטבעת, לברך בשקט. כידוע שהחיינו אפשר לומר בשקט כי אומרים לד' ולא לעשות הצגה (שו"ע או"ח רכג ג-ד).
ראיתי גם רבנים שכתבו לא לברך על הטבעת, מכל מיני סיבות הלכתיות שונות. ולמרות שאני לא הכי בקיא בדיני שהחיינו, גם לי יש כמה קושיות על זה. זה סוגיה שצריך לעיין בה, ולשאול תלמיד חכם איך לנהוג. כמובן שגם אפשר לסמוך על הרב אבינר, אבל צריך לדעת שיש מי שחולק.
אבל כן צריך לשים לב, שאם לא נהגו ישראל לברך שהחיינו על הטבעת, צריך לעיין למה, והאם יש סיבה שלא ברכו בעבר. צריך לשאול תלמיד חכם, ולא לשנות מנהגים על דעת עצמנו. במיוחד במנהגי החופה, שכידוע הם מכילים טעמים רבים הן על דרך ההלכה, והן על דרך הסוד.
יש שמלה, תכשיטים אחרים, נעליים, מעמד החופה, חתן..מקום בעולם
הרחבהענווה1
המנהג לברך שהחיינו בחופה על הטלית הוא מנהג ספרדי. האשכנזים לא נהגו אותו, הם לא נהגו בכלל לשים טלית בחופה, ולא נהגו לברך שהחיינו בכלל על החופה. אלא חתן אשכנזי היה מברך שהחיינו על הטלית למחרת בבית הכנסת בתפילת שחרית. כיום יש אשכנזים שאמצו את מנהג הספרדים.
אנסה לברר את מנהג האשכנזים, ולאחר מכן אנסה לברר את מנהג הספרדים.
קודם כל עיקר השאלה היא האם בכלל מברכים שהחיינו על מעמד החופה או לא. היה אפשר לחשוב לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (כמו שמברכים על מצוות אחרות). והיה אפשר לחשוב לברך שהחיינו מדין בשורה טובה, על השמחה מעצם מעמד החתונה.
מצד מצוות פריה ורביה, נראה שאי אפשר לברך, כי הנישואין מהווים רק תחילת המצווה, או רק הכשר מצווה. ואין מצוות פריה ורביה מתקיימת לגמרי על ידם. ולכן לא ניתן לברך שהחיינו על מצווה שלא זכינו לקיים אותה לגמרי.
מצד דין בשורה טובה, יש כמה הסברים למה לא מברכים, אך ההסבר שהכי התיישב על דעתי זה ההסבר הבא שראיתי (לקוח ממכון התורה והארץ):
"יש ליישב את השאלה – מדוע חתן אינו מברך 'שהחיינו' – מעיקר הדין אין צורך לברך 'שהחיינו', כי יש להעדיף להודות לה' בשבח מפורט ככל האפשר, לכן ברכה פרטית עדיפה על ברכה כללית, כגון: על פרי העץ יש לברך 'על העץ', שהיא ברכה פרטית לעצים בלבד, ואין לברך 'בורא פרי האדמה' שהיא ברכה הכוללת גם ירקות. אמנם בדיעבד יצא אם בירך על 'האדמה', כי 'האדמה' כוללת את כל המינים היוצאים מהאדמה, אבל לכתחילה יש לפרט את השבח לה' ולברך ברכה פרטית. גם ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כוללת את כל הסוגים, ולכן אם בירך 'שהכל' על פרי העץ, או על פרי האדמה, יצא בדיעבד, אבל לכתחילה יש מצווה לברך את הברכה המיוחדת לסוג הפרטי. גם ברכת 'מיני בשמים' פוטרת את כל מיני הבשמים, אבל לכתחילה יש לברך על כל מין בפני עצמו – 'עצי בשמים' על צמחי ריח רב-שנתיים, או 'עשבי בשמים' על צמחי ריח חד-שנתיים. גם במסכת מגילה (יד ע"א) הגמרא דנה מדוע אין אומרים הלל בפורים, ולפי תירוצו של רב נחמן 'קרייתא זו היא הלילא', דהיינו, נוסח ה'הלל' הוא כללי ומתאים לכל הניסים, אבל אין בו פירוט של הנס הפרטי שנעשה בשושן הבירה לכל היהודים. לעומת זאת המגילה מפרטת את הנס המיוחד שנעשה בפורים, ולכן יש להודות לה' בהודאה מפורטת – בקריאת מגילה, כי ההודאה המפורטת עדיפה על הודאה כללית, ופוטרת את ה'הלל'.
כך גם החתן בשעת החופה עונה אמן אחר שבע ברכות שיש בהן הודאה מפורטת, הן על יצירת האישה: 'והתקין לו ממנו בנין עדי עד', והן על יצירת כוחות השמחה באדם, והשימוש בהם בשמחת הנישואין – 'אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה'. ברכות הנישואין, המפרטות את יצירת החתן והכלה ושמחת הנישואין, פוטרות את החתן מברכת 'שהחיינו' שהיא ברכה כללית, ואינה מיוחדת דווקא לנישואין." עד כאן הציטוט.
כלומר אין צורך לברך שהחיינו על שמחת הנישואין, כי מברכים שבע ברכות על שמחת הנישואין (יש גם הסברים נוספים, אבל הסבר זה הכי התיישב בדעתי). ועל הקידושין עצמם אין לברך שהחיינו, כי מצוות השמחה בחתונה היא בנישואין. המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין (שבעבר היה הפרש של שנה בניהם). וכל שכן שכיום הקידושין והנישואין במעמד אחד, והם סמוכים אחד לשני, השמחה היא אחת, והשבע ברכות כוללת את השמחה על שניהם.
לאחר שהתברר מדוע אין מברכים שהחיינו על מעמד הנישואין עצמו. יש שאלה האם אפשר בכל זאת לברך שהחיינו על בגד חדש, או תכשיט חדש במהלך החופה, מצד השמחה שיש בהם בעצמם.
לדעתי האישית אין אפשרות לברך על בגד חדש שהחיינו במהלך החופה. מכיוון שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת הנישואין. כמו אור הנר שבטל בפני אור השמש. אדם שלובש בגד חדש בשעת החופה, השמחה על הבגד חסרת משמעות מבחינתו, על כן אין לברך עליה. הוא כולו בשמחה ואורות על מעמד החתונה עצמה, הוא בכלל לא זוכר שהוא לובש בגד חדש, אז כיצד הוא יכול לברך עליו שהחיינו. וכך גם לגבי הטבעת של הכלה. עיקר שמחתה אינה על הטבעת עצמה, אלא על הקידושין. והשמחה על הטבעת בטלה ביחס לשמחה על הקידושין.
אך הרב אבינר אומר שכן ניתן לברך הן על טלית והן על הטבעת, כפי שהבאתי. וכנראה הוא סובר שלא אומרים שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת החופה.
אך לדעתי יש לומר שגם אם ניתן לברך על טלית, כי יש לטלית שמחה בפני עצמה, בכך שהיא בגד חדש. עדיין אפשר לומר שהטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך עליה שהחיינו. [בנוסף ראה בסוף תשובות 3 ו-4, למה אין לברך על הטבעת].
ואכן לא מצינו בפוסקים שאישה מברכת שהחיינו על הטבעת שבעלה מקדש אותה בה (דבר שהיה מתבקש להיות כתוב אם אכן כך היה המנהג). וכך מתברר מנהג האשכנזים המקורי, שלא לברך שהחיינו כלל במהלך החופה.
מנהג הספרדים:
בספר שער המפקד (נהר פקוד, דף ב ע"א) מזכיר את המנהג לברך 'שהחיינו' על טלית חדשה בעת החופה, וזו לשונו:
"לנבוני דבר ויראי אלוקים במצרים, שעושין לחתן טלית חדשה, ובשעת החופה, שנותנים אותה בראש הכלה, ומברך עליו שהחיינו... ופוטר ברכת שהחיינו אשר ראוי בחופה להיות על מצות פריה ורביה."
לדעת הספרדים ראוי לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (ולא מצד דין בשורה טובה, שהרי מבטאים שמחה זו על ידי שבע ברכות כפי שהזכרנו). ומשום שלא ניתן לברך על מצווה זו מצד עצמה, כי אינו זוכה לקיים עדיין את המצווה לגמרי, כמו שכבר הזכרנו. ראוי לברך על תחילת קיום המצווה, דרך טלית החתן, שעל ידה הוא נושא את כלתו לאישה.
הספרדים נוהגים לעשות חופה על ידי פריסת הטלית של החתן על ראש החתן והכלה. בכך שהחתן פורס את טליתו על הכלה, הוא כונס אותה לתוך ביתו ונושא אותה לאישה (זו התחלת הכנסת הכלה לתוך ביתו, שמסתיימת בכניסה לביתם בפועל). ויוצא שהטלית, המשמשת כחופה, מהווה את התחלת מצוות פריה ורביה. ולכן בברכת שהחיינו על הטלית החדשה עצמה, אפשר לכוון גם למצוות פריה ורביה, שמיד יקיימו על ידי טלית זו. יוצא שמברכים שהחיינו על מצוות פריה ורביה דרך הטלית, המשמשת ככלי לקיום מצווה זו. ונהגו שהחתן מכוון להוציא את הכלה בברכה זו על שמחת הנישואין, על שמחת מצווה פריה ורביה.
ואין להקשות ששמחת החתן בבגד הטלית בטלה ביחס לשמחה של מצוות פריה ורביה, או ביחס לשמחת החתונה. שהרי הטלית מבטאת את שמחת החתונה באופן ישיר, כי על ידה החתן והכלה נישאים אחד לשני. ולכן אין השמחה על הטלית בטלה בשמחת החתונה, כי הם לא שני עניינים, אלא הם עניין אחד. על דרך משל, זה לא אור נר שבטל בפני אור השמש, אלא זה קרן אור היוצאת מהשמש עצמה, ובברכה על קרן האור מברכים על השמש עצמה. מה שאי אפשר לומר לפי האשכנזים שהטלית לא משמשת כחופה.
אך מדוע שלא נאמר שהכלה תברך שהחיינו על טבעת הקידושין ותכוון על מצוות פריה ורביה? הרי כמו שעל ידי הטלית החתן נושא את האישה, כך על ידי הטבעת החתן מקדש את האישה.
אלא מצוות פריה ורביה באה לידי ביטוי בנישואין ולא בקידושין. שהרי לאחר הקידושין האישה עוד אסורה על בעלה, ורק לאחר הנישואין היא מותרת לו.
וכך גם עיקר שמחת החתונה היא בנישואין ולא בקידושין (שבעבר היה הפרש של כמעט שנה בניהם). המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין.
אך בכל זאת הכלה לכאורה יכולה לברך על הטבעת מצד עצמה, מצד השמחה בתכשיט שקיבלה, גם ללא קשר למצוות פריה ורביה. וזה יהיה בנוסף לברכת שהחיינו של בעלה על הטלית, שיכוון להוציא אותה על מצוות פריה ורביה.
ואין לומר שהשמחה על הטבעת עצמה בטלה ביחס לשמחת הקידושין, כי על ידי הטבעת היא התקדשה, והטבעת מבטאת את שמחת הקידושין באופן ישיר, כמו שאמרנו לגבי טלית (שזה כמו קרן לשמש, ולא נר לשמש).
אם כן מדוע אין המנהג לברך שהחיינו על הטבעת?
1) הטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. הטבעת נקנית לאישה בעת הקידושין, בשביל לקדש אותה. והמשמעות שלה בתור תכשיט עצמאי בטל ביחס למשמעות שלה בתור כלי המקדש אותה. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך על הטבעת שהחיינו. לעומת זאת לטלית יש משמעות בפני עצמה מלבד השימוש בה כחופה. שהרי עוד לפני שהיא משמשת כחופה, היא קודם כל טליתו של החתן, ורק אז חופה. ויש מקום לשמחה על הטלית מצד עצמה. הטלית מצד אחד קשורה לשמחת החופה, כי על ידה עושים את החופה. אך מצד שני היא אינה בטלה לחופה לגמרי, יש שמחה בה מצד עצמה. לכן ניתן לברך עליה מצד עצמה. על דרך משל, הטלית היא קרן אור היוצאת מן השמש, והטבעת היא קרן אור בתוך השמש עצמה, אי אפשר לראות אותה בפני עצמה.
2) יש פוסקים ספרדים, כמו כף החיים, שפסקו שאין לברך שהחיינו כלל על תכשיטים גם במשך שאר השנה (לא ממש הבנתי למה, רק ראיתי שיש רבנים ספרדים שככה מורים הלכה למעשה).
3) אולי האישה דווקא צריכה לשתוק בעת קבלת הטבעת, כדי שיהיה ברור שהיא נפעלת על ידי האיש להיקנות לו (כפי שכמה פוסקים מורים הלכה למעשה). ואם היא תדבר מיד לאחר קבלת הטבעת, היא אולי פוגמת בכך. [על דרך הר"ן בסוגיית "נתן הוא ואמרה היא" שהאישה צריכה להיות פסיבית ונפעלת בעת הקידושין, ובכך היא נותנת לאיש לפעול עליה לקדש אותה. ולכן במקרה המובא בגמרא שנתן האיש טבעת לאישה, והיא אומרת הרי אני מתקדשת לך, ספק אם מקודשת, כי אולי בדיבורה פגמה בפעולה של האיש עליה].
4) למנוע מחשבת טעות שברכת שהחיינו היא חלק מהקידושין. שהרי אם ישתרש מנהג זה, זה עלול לגרום לחתנים ולכלות לחשוב בטעות שהברכה היא חלק מהקידושין, דבר שעלול לפסול את הקידושין עצמם, או לפחות להטיל בהם ספק. וכדי להתרחק מטעות זו מכל וכל, נהגו לא לברך כלל.
עד כאן הסבר למנהגי ישראל לדורות. אפשר להסביר אחרת, אפשר להקשות על מה שכתבתי ולומר שזה לא נכון. רק כתבתי את הרהורי ליבי, בלי להוכיח יותר מידי. אבל הראייה היא על מי שרוצה לשנות מהמנהג. וברור שזו סוגיה שצריך לעיין בה, ויש לשאול תלמיד חכם כיצד לנהוג.
תודה!!מקום בעולם
הביא לי עצהים ממש. סורימקום בעולם
את יכולה בבקשה לפרט על מה העצבים?בינייש פתוח
בבקשה-מקום בעולם
לאישה מותר ואף רצוי לשמוח בדבר הגדול שאליו היא נכנסה.
יש לה ביגוד חדש, טבעת חדשה, מעמד חדש. למה שלא תברך שהחיינו? כשהיא קונה שמלנ חדשה היא מברכת אז עכשיו לא??
ועזוב עצם הביגוד והדברים. המעמד לא 'מזכה' אותה בסיבה לברך שהחיינו?
מה משנה עניין הכיפה או איזה חליפה או אנערף מה החתן לבש? למה זה קשור בדיוק? כי למי שיש כיפה קטנה או חולצה קצרה אסור לרצות לברך שהחיינו מתוך מקום פנימי וזה חייב להיות ממניע פמיניסטי של שיוויון כזה או אחר?
נמאס לי מהשיפוט המהיר והקליל הזה על כל מעשה שלא התרגלתם אליו או לא חשבתם עליו לעומק לפני שהוא נהיה לכם כל כך ברור.
הוא דיבר על תופעה ולא בהכרח עליהבינייש פתוח
וגם אם היא רוצה לברך ללא קשר לברכה שלו, היא אמורה לדעת שהוא מברך ממילא, ואם כל אחד מברך לעצמו זה דומה לכל אחד שעושה קידוש לעצמו
ושוב. על סמך מה הוא בונה את ה'תופעה'?מקום בעולם
שנשים מרגישות צורך לברך שהחיינו על הדבר המופלא שהן לוקחות בו חלק?
ולא, זה לא דומה לקידוש.
גם כשלשניהם יהיה בגד חדש, שניהם יברכו שהחיינו נכון?
אותו דבר. שניהם מברכים שהחיינו על דבר גדול שהם בונים יחד, על חיים חדשים, בית חדש, בגדים חדשים וכו וכו.
על סמך מה הוא בונה את התופעה???בינייש פתוח
פתאום מלא בנות מעוניינות לברך את ה' בלי שזה קרה לפני כן??
אולי כי הן לא התחתנו לפני? ;)מקום בעולם
יש לי חברות שכבר לפני 5-6 שנים ברכו בחופה..
אגב 2, גם פעם לא היה שעון שבת ופלטה.
אנשים מתחתנים אלפי שניםבינייש פתוח
ואת נותנת דוגמא מלפני 6 שנים???
ופעם לא היה שעון שבת ופלטה בגלל פער טכנולוגי...
כן. החשיבה שלנו מתקדמת, משתנה, מעמיקה..מקום בעולם
עד היום יש אנשים שלא משתמשים בשעון שהת ופלטה.
למה יש לך בעיות???בינייש פתוח
אני בטוח שלפי הסטנדרטים שלך אני לא משתמש בפלטה, אני מה אכפת לי, העיקר שהאוכל מספיק חם בשבילי ושאני יכול לשים את המרק על הפלטה בשבת עצמו
אה?חמדת66
עא?מקום בעולם
..מבשר שלוםאחרונה
דבר ראשון אני מאוד שמח לראות שכלה מהציבור ה"לייטי" זוכרת ברגע המאושר בחיים שלה, שהיא חולמת עליו מגיל 3 להודות להקב"ה שזיכה אותה להגיע לרגע הזה, אשריה.
כידוע כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות- אין לי צל צילו של ספק שכל חתן דתי ישמח שאשתו מאוד תשמח ותרצה להודות להקב"ה ברגע המאושר בחייה.
אין לי גם ספק שעד עתה שלא נהגו ככה-הכלות שמחו והודו לקב"ה בדרכים אחרות.
האם מעשה כזה גורם לגירושין? תלוי אצל איזה בעל, לקבוע כלל כזה זה משאלת ליבו של הכותב ששופך את המחשבות הרעות שלו על הכלה הזו.
אני כן מבין שלפעמים במעשים כאלה שנובעים מ"צדיקות" כזו מתערבים ערכים של שיוויון ודומיו, והרבה פעמים צריך להיזהר שלא לשנות ממה שנהגו.
אני חושב שפה צריך לדון בשאלה ההלכתית האם אישה יכולה לפני קהל, על הצד שלא-ודאי שמעשים שהם נגד התורה הקד' אין להם מקום כדאיתא בשבת קלח: דבר ה' זה הלכה.
על הצד שמותר-צריך לראות האם גם צריך ואיזו בעיות יכולות להיווצר, וגם שלא להלעיז על דורות ראשונים שלא עשו כך.
ככלל, צריך לשאול רבנים שיורונו מה לעשות.
ועוד כלל חשוב, הוי דן את כל האדם לכף זכות - צריך להסתכל בנק' הטובות של כל אדם ולא לחפש מה רע.
כמו שכתוב בתפילת ר' אלימלך מליז'נסק: יהי רצון שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונו.
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
על המשפט האחרוןעיונית
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
יכול להיותנתקהאחרונה
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
תודה חחנתקה
הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי
מה לדעתך בעצם גורם זה?
האופי שליכְּקֶדֶם
מה בו?טאבי
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימה
ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם
היי מה קורה?
הרמוניה
תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אני שומרכְּקֶדֶם
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
..הרמוניה
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב
(:הרמוניה
תתחיל להתפקסהפי
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
חחחחהרמוניה
זהו זה הענייןכְּקֶדֶם
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי
תוכלי להרחיב בזה?ישי2
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
בהצלחה רבה!advfb
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר
אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
לא נכון מניסיוןטאבי
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
תראה אם הוא ראה אותההפי
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
יש בזה משהו אבל במקרהטאבי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
כללי, ספציפיטאבי
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
קודם כלפצל"פ
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם
ברוטאבי
דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע
בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג
ישהפי
לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.
הבחורה גם אמרה כן ..
אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?
אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?
אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.
כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..
התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .
לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .
ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב
( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)
יש בהחלט עוד מקרים כאלה
אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)
האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי
ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),
לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).
האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.
(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).
מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,
ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.
בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.
אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.
כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.
אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,
ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.
ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,
רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.
ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.
בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר
באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.
נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.
אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.
ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.
אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים
מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי
זה הפסד שלו.
ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...
אז שה' יתן שכל - וגם לנו.
לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.
ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב
אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.
אריק מהדרום
העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.
לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא
אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.
יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות
לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.
פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.
אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.
גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.
מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb
מאוד תופסת מקום בעיני,
גזע, למי אכפת?
לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר
יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.
זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת
מה?הפי
יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.
בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.
הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה
אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.
לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק
אותן..
צודקת.קעלעברימבאר
דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.
פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה
למה שטות גמורה?רודף מצוות
אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.
אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).
זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:
בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),
אך גם פערים בנושאים אחרים:
ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,
נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,
עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.
אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.
נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.
נמחקרודף מצוות
חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb
גם לפי דבריך,
העדה היא סימן - לא סיבה!
סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות
לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.
לא לאadvfb
אתה צודק בזה:
גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים
אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.
לפעמים שלא מכירים יש חשש.
לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.
לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות
בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?
או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?
בוודאי שיש!
זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅
אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.
אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.
טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות
אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.
בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.
כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.
בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.
אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.
נכון אין מחלוקת בינינוadvfb
חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.
אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות
שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין
העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.
לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.
הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.
הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.
גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.
בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).
איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,
אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.
יכולה להיות לגיטימיתadvfb
שמדובר בחשש לגיטימי ;)
מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.
הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.
כן,טאביאחרונה
אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.
ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
כהתחלהנגמרו לי השמות
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
תודה,נגמרו לי השמות
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
אנסה להסביראביעד מילוא
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
ואפשר גםנגמרו לי השמות
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
יישר כח יפה מאודצמר-ארד
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
תודה רבהנגמרו לי השמות
יש כמה צדדים למסךמשה
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
עכשיו הגבתי לך גם שם
משה
אבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
אז מה את רוצה?shindov
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
זה בדיוק הקטע ..הפי
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות
אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)
מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ
כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
בהצלחה רבהארץ השוקולד
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
נכוןהפי
תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירות
מחדש נעוריי
זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
תודה, אני גבר
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי
לשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה הכוונה?הפי
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
מה הכוונה הכל?הפי
אני לא מבינה
את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
חח התקבלתהפי
ישששadvfb
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
עונהקל"ת
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
מעניין, תודהמחדש נעוריי
זאת בנורמה לרובדרייב
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי
בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
כנראה גםחושבת בקופסא
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
לקבוע בעצמי!!!!!הפי
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
וואלהחושבת בקופסא
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
נכוןהפי
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מסכן הבחורהפי
מזה זה סיוט
מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה
פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
איזה שטויות נוהפי
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
יכול להיותadvfb
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף
התלמיד העייף
אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב
קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.
אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.
בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.
אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)
אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.
ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:
לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.
אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!
לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה
לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.
בהצלחה!ברוקולי
אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה
קראתי הכל
ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר
ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור
