במקום אלו שרומזים שכלה שהם לא מכירים היא אולי לא קדושה או אולי לא צנועה, או אולי לא משהו שהם שופטים אותה לגביו בלי לדעת מי זו בכלל.
אגב, עורך החופה הוא בכל מקרה לא בהכרח הרב המקדש, כך שגם הנקודה המגוחכת שאותו מרדכי אזולאי כל כך טרח עליה ב"חיפוש שמו ברשימת המוסמכים לערוך חופה וקידושין מטעם הרבנות" לא שייכת, פרט כמובן לעניין הפולמוסיות, ההשתלחות וחיפוש המדנים.

אבל נראה לי שאלו שהרגישו שהיא לא בסדר, ואני ביניהם בהתחלה

פשוט הכותרת בלבלה קצת.   אותי לפחות.

אלא אם כן היא זאת שהזמינה את העניין בכוונה...

ואם כן במקרה כזה אתה זה שצריך להבין שהיא לא שפטה אותה כבוחנת לב וכליות

אלא לפי המציאות, שזה היה מוחצן. 

שבעלך יעשה קידוש לעצמו ואת תעשי קידוש לעצמך?

וכמובן שהטור דעה הזה רצוף בדעות קדומות (באופן מגעיל במיוחד, אני חייב לציין) כך שקשה להגיב עניינית.

אבל היי דוסים, תזהרו מהאלה שגרות בקטמון\רחביה. שלא תברך שהחיינו בעצמה רח"ל. (ומי יודע, אם לא נגיע לקידוש) 

בין אישה שרוצה שהחתן יברך שהחיינו לעצמו והיא לעצמה לכך שהיא תרצה שהוא יעשה קידוש לעצמו והיא לעצמה

קידוש - הבעל מוציא את אשתו ידי חובה. אין שום עניין שכל אחד יעשה קידוש לעצמו.

ברכת שהחיינו - כל אחד מהם מברך שהחיינו על משהו אחר בכלל (מה לעשות, לא מברכים שהחיינו על חתונה. לכן מוצאים פתרונות יצירתיים כמו ברכת שהחיינו על הטלית). אם אני אוכל פרי חדש בעונה, אני אברך עליו שהחיינו אפילו אם אשתי בירכה קודם שהחיינו על בגד חדש. 

זה אמצעי כדי לברך על החתונה. ההבדל הוא שאין חובה לברך על החתונה, אבל אין סיבה שזה יעשה במתכונת אחרת מענייני חובה, זה לחרוג ממה שהתורה מכתיבה לנו היכן שיש פירצה

אגב מעולם לא בירכה כלה על הטבעת. זה אומר משהו

התורה אסרה על נשים לברך על תכשיט חדש?

אפילו על קלמנטינה מברכים פעם בשנה שהחיינו.

אשתי לא בירכה שהחיינו, זה לא היה חסר לה, ועד עכשיו לא ידעתי שיש כאלה שעושות זאת.

אבל במקום להתמודד עם שאלות הלכתיות שאולי עולות מהמעשה הזה, המאמר ההזוי הזה לוקח אותנו למחוזות הפסיכולוגיה בשקל, ומסביר למה המעשה הזה מעיד על כך שהאשה הזאת עוד תפרק את הנישואין שלה בגלל התכונות שכביכול יש בה (עליהן אנחנו למדים מכך שהיא בירכה).

אותו הדין יש לשני הדוגמאות מהשרשור, לריקוד של נשים עם ספרי תורה בשמיני עצרת, או לקריאת אישה את מגילת אסתר

(בחופה הם נהפכים יחד לזוג)

ותקראי את התגובה שלי:

לא חורגים ממנהג ישראל - לקראת נישואין וזוגיות

א. אוי אוי אוי, הוא מקטמון, יש לו כיפה "קטנה" (ביחס למה?) ויש לו טבעת נישואין. בואו גם נספר שיש לו זקן קטנטן (אם בכלל), ושהילדים שלו מדברים בזמן קריאת התורה. אולי זה יעזור לנו להרגיש כמה אנחנו טובים ועילאיים ביחס אליו, ויעזור לנו להבין שכל מה שהוא עושה - הוא עושה לא נכון.

ב. אני מת על זה שגברים מנסים לתרץ למה נשים רוצות דברים מסוימים.

"השאיפה הפמיניסטית הזו, להראות כי גם לאישה יש מקום" - חשבת אולי שלא זאת הסיבה שהיא בירכה? אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך? אולי היא לרגע אחד לא ניסתה להשוות את עצמה לגברים ("אם הוא יכול אז גם אני יכולה"), אלא פשוט רצתה להודות ל-ה' על שהחייה אותה וקיים אותה והגיע אותה לזמן הזה?

ג. בואו ננסה לדמיין את אותם הדברים בדיוק, כאשר הם נאמרים על גברים:

אין שום בעיה עם הרצון של האבא להיות שותף בגידול וחינוך הילדים, זהו דווקא רגש בריא שצריך עידוד וטיפוח. אבל דווקא ביום הלידה הוא צריך לדעת שמדובר בבית אחד ולא בתחרות.

מבינים כמה זה אבסורד, לחשוב שאם צד אחד רוצה להתקדם במשהו (וזה לא משנה אם זה להתקדם בעבודת המידות, בעבודת ה', להתקדם בפרנסה וכו') אז הוא עושה זאת מתוך עניין תחרותי?

דווקא מי שחושב שאחד מבני הזוג צריך לוותר על האישיות שלו בשביל החתונה, 

דווקא מי שאומר לנו שאם צד אחד מנסה להתקדם אז זה רק מתוך רצון להתחרות ולהוביל,

דווקא הוא מנסה ללמד אותנו על הרמוניה ושלום בית?

"אולי היא באמת ובתמים שמחה על כך שיש לה טבעת חדשה (בוודאי לא פחות משמחתו של הגבר על הטלית), והיא רוצה לברך את ה' על כך?"

נו, באמת...

ואני בטוח שאשה שמברכת שהחיינו בחופתה, עושה זאת מתוך רצון להודות ל-ה' על הרגע הגדול הזה.

אם אתה חושד אחרת, חובת ההוכחה היא עליך ולא להפך.

כשיהודי מברך, הנחת המוצא היא שהוא עושה זאת מסיבות טובות.

משפט ידוע  "כל המשנה ידו על התחתונה"

מה קרה עד עכשיו שלא היו צדיקות שרצו לברך מתחת לחופה שהחיינו?

ולמה חכמים לא הנהיגו כך אם זו מצווה?

מי שמשנה צריך להוכיח שקודמיו טעו וההחלטה שלו נובעת רק מטוב, לדעתי.

יש בדיחה כזאת על אשת אדמו"ר שניקתה את הבית במוצ"ש והחסידים הסתכלו עליה בעיניים גדולות ואז היא אמרה להם "זה לא מנהג!" והחזירה את המטאטא למקום ומאז כל החסידים נוהגים לטאטא את הבית במוצ"ש להגיד "זה לא מנהג!" ולהחזיר את המטאטא למקום.

חתונה זה טקס - אירוע חברתי. לברך על טלית, על טבעת... זה לא הלכה למשה מסיני.

הבדיחה הזאת ממש לא קשורה, נו באמת...

אתה יכול לענות על השאלות ששאלתי?  אם כן, סבבה.

ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך?

לא יודע. אבל זה גם לא משנה.

בגמרא מסופר שאנשים התחילו לברך "שלא עשני אישה" ובשלב יותר מאוחר הנשים קיבלו על עצמן את ברכת "שעשני כרצונו". מה קרה אז?

לא הורידו את המנהג של הטלית, רק הוסיפו טבעת. לכן זה מבטל שום דבר שהיה.

מקווה שזה בקטע טוב חח

בשאלה שלך עצמה מובלעת הנחת יסוד שאני לא מסכים איתה ולכן מבחינתי היא לא מתחילה. 

אתה לא יכול להתעלם משאלה רק כי לדעתך היא לא מתחילה...

כולנו נתעלם אחד מהשני וזהו חח

הסברתי למה היא לא מתחילה.

אפשר לדון על הטענה הזאת אם היא נכונה או לא.

ממש לא התעלמתי מדבריך. התייחסתי אליהם.

לא כל דבר נכנס תחת ההגדרה של 'מנהג ישראל דין הוא' במיוחד שמדובר במשהו שהפך לטקסי.

"ומה קרה ויש עכשיו צדיקות שהחליטו לברך"?

כמו שאמרתי, צריך עיון אם זה מצדיקות או לא, כי לפניהן היו צדיקים גדולים יותר שלא הנהיגו ככה.   

יש פה טקס הלכתי, ויש עניין לברך שהחיינו רק בגלל החופה - לא הטלית.  

איפה מסופר בגמרא מה שכתבת? אשמח לקרוא ונבחן את העניין

זה טקס,

מה שמשמעותי זה הכשרות של העניין ההלכתי.

לדעת אחרים יש פה טקס שאמור להתנהל בצורה מסויימת, 

והגבר מברך שהחיינו בשביל החופה (רק מביאים לצורך כך טלית)

ולמרות שיש מצווה לברך שהחיינו, לא נשמע שגם האשה החליטה לברך כי זה לא העיתוי לכך.

אתה מוזמן לענות עכשיו על העניין.  בשמחה אולי תצא צודק.

אגב, מעניין אותי לשאול רב גדול על העניין. זה מסקרן

אה ותביא את המקור בגמרא לגבי "שעשני כרצונו" - אני לא שוכח וזה מעניין.

מי הם האחרים שלדעתם הטקס צריך להתהל בצורה מסויימת?

ואני באמת כרגע לא מוצא את מקור בגמרא למה שאמרתי. אחפש ואם אמצא אשים.

העיתוי על ברכת שהחיינו זה לא משהו משמעותי בעניים מסורתיות או הלכתיות

חחח אני כמוך אני רק רוצה לדון ולאו דווקא להיות צודק.

זה לא אם להכנס לחופה ברגל ימין או שמאל.

מדובר בברכה שתכלס רק הגבר אמור לברך ופתאום גם האשה מברכת

אז התירוץ שזה על התכשיט?

אם זה על התכשיט וזה מצווה, למה לא בירכו עד עכשיו מתחת לחופה הבנת אחי?

אולי צניעות?

אולי זה מותר אבל יבלבל את מי שלא יודע הלכה והוא יחשוב שגם האשה מצווה לברך תחת לחופה..

יש דברים שנמנעים מהם שמא זה יבלבל אחרים.  כמו בקריאת התורה

ברכה שבאה בתגובה למשהו שכל היהודים (וגם הגויים "ודבק באשתו") עשו לאורך כל הדורות לעומת ברכות הבוקר

היא ברכה על טבעת.

עולם הפרשנויות של הבנאדם פחות קריטי.

אין שום דבר שזה מבטל את מה שהיהודים עשו. רק להוסיף.

ברכות השחר זה גם משהו שכל היהודים עושים.

מה שלך קשה לי לא.

ברכת שהחיינו על טבעת לא סותרת בשום צורה את "ודבק באשתו"

בייניש - בהחלט.

אבל פתוח מניין?

(יש סיבה שנשים לא ברכו שהחיינו כל השנים)

למה אני בכל זאת פתוח-תקרא כאן:

הצילו...!! כל העולם שגדלתי עליו שווה לבלוף אחד גדול!!!! - צעירים מעל עשרים

על חולצה שעולה 50 ש"ח מברכים שהחיינו, אז על טבעת זהב טהור אתה חושש?

זה גם ביטול מנהג ישראל?

זה גם ברכה לבטלה?

היה חשוד, כנל עם התפוח

אני לא חושבת שהיהדות שוביניסטית ולכן אני מאמינה שיש איזו סיבה שהגבר מברך על משהו והאישה לא

ואם זה באמת לא בעייתי- אז צריך לברר..

בקיצור זאת העמדה שלי בקשר לזה

אבל המעשה כשלעצמו הוא לא משמעותי מבחינה הלכתית ולכן רבנים שמחתנים זוגות שמבקשים מהם מסכימים לזה.

חוץ מבילבול ואנטי מושגיות?
עד כמה זה "פתוח" לקלוט בחיים שכלי התקשורת הישראליים המיינסטרימיים אינם גרועים מהצורר הגרמני?
אנשים ענו לך שם (בהחלט לא רק אני) שזה לא נקרא "פתיחות" לעשות סדר במושגי יסוד. להסכים שהתקשורת איננה "גרועה מ[הצורר הגרמני]" זה לא איזו מחווה מרעישה שעושה אדם, אלא מינימום של חזרה לשפיות. לצערי התגובה הכי הולמת שם היתה של הניק זיויק.

ובנתיים הספקתי להתקדם ולהתנער מחינוך טכנופובי

ואגב אני לא סתם רואה בתקשורת כולה פחות גרועה מהילטר. אני רחוק שנות אור משם

אלא רק למחשבה המעוותת לפיה אם אשה מברכת אז זה סימן שהיא רוצה להתחרות בבעלה או להראות שנשים שוות לא פחות.

יכול להיות שגם אם היא עושה את זה לשם שמים, עדיין זה מעשה לא רצוי. זה דיון מאוד רציני, ויש לו מקום. אבל זאת לא הטענה שהועלתה במאמר הזה.

רק אגיד שהייתי בכמה חתונות שבהן הכלה הביאה טבעת לחתן מיד בסיום הטקס ה"רשמי", כשהם עדיין עומדים בחופה מול הקהל.

זה מאוד הפריע לי, בגלל השינוי מהמסורת. זזתי במקומי באי נוחות, באמת.

עם זאת, לרגע לא ניסיתי לעשות לנשים שאני לא מכיר "אבחון פסיכולוגי" על סמך הפעולה הזאת, ובטח שלא כתבתי מאמר שבו אני מסביר על סמך האבחון בשקל שלי, מה ההשלכות ההרסניות לחיי המשפחה שלהן.

בזמן האחרון יש הרגשה שאנשים משתעממים מהיהדות וצריכים כל מיני שיפצורים... חאלס עברו את גבול הטעם הטוב

את מי זה מעניין שרק הוא מברך? אם זה המנהג יש לזה סיבה תשמחי בחלק שלך יא... רבנית גדולת עולם

מה כ"כ גוועלד שמוסיפים ברכה?

חייבים לפרשן את זה בצורה מלחמתית?

אני רוצה לברך שהחיינו כי זה יפה וטוב ומגניב... מה נורא?

עושה כפי ראות עיניה

קצת לתת משקל, כבוד, למסורת שנהגו בישראל במשך דורות, להאמין שיש לכל שינוי משמעות

צריך מלא ענווה ואמת בשביל לשנות, ולא בטוח שזה בא אחרי זה

ואם היא תברך על תפוח מתחת לחופה זה יהיה גם שינוי?

וגם את זה צריך לעשות בכובד ראש

ואם היא תברך על תפוח זה שונה?

אני מסכים שעם זה באה מתוך איזה עולם פמינטי אז יש לזה משמעויות מסויימות אבל סתם ככה, לא נראה שיש בעיה כמו שהיא תברך שהכל נהיה בדברו על בקבוק מים שנותנים לה.

אני לא מתייחס לזה ביתר רצינות -

לא לשלילה

ולא לחיוב

והוא נהיה נפוץ ולכן צריכים לראות אם זה ראוי או לא. צריכים להעלות את העניין ולוודא שזה חלק, לא לבוא ולעשות דברים שאתה חושב שאין איתם בעיה כי בסוף שינית פה מהמנהג

זה לא איזה משהו טריוויאלי שלא קשור לסדר של החתונה, זה נוכח

וחבל שמפרסם המאמר בקישור שפתח את הדיון הלך לכל המקומות התוקפניים, הפולמוסיים והבלתי מכבדים, במקום לצמצם את העניין לסיפור הזה.
אני ביררתי היטב אצל מורי ורבי אפילו על ברכת שהחיינו של החתן בזמן חופה, גם אם חתנים נוהגים לעשות זאת באופן ידוע או שכך עמא דבר.

אם ההלכה מתירה זו...והיא מתעקשת שתברך...

זה 'תחרות' שלה מול הבעל - אז צודק מי שכתב את זה..

אבל זה לא.

זה מעבר לזה, ולכן זה לא נכון.

והפלפולים כאן בשרשור לנסות ולהצדיק את זה, אם לא היו עצובים הם היו מצחיקים.

\

@אריאל יוסף

@צ'יאל

@מבשר שלום

וגם אתם:

@ימ''ל

@ארץ השוקולד

@מדרשיסטית20

@שוגי~

שאלת המליון דולר היא מה דעתך:

@חסדי הים

לא למדתי את הסוגיא מעולם. יש סיבה לאסור?

לדוגמא אשה אחרי לידה מברכת שהחיינו מול קהל.

שיש דברים שנמנעים מהם שמא אנשים ילמדו הלכה לא נכונה

כמו בקריאת התורה.

עמי הארץ עלולים לחשוב שגם האשה מברכת שהחיינו על החופה

אם לא ברכו כל השנים כנראה יש סיבה לא לברך לכן זו ברכה לבטלה 

אם אתה אומר שיש סיבה למסורת, אז אני טוען שאולי זאת הסיבה...

יותר מנחש מאשר טוען, אבל זה נשמע לי ניחוש מושכל

מה הכוונה כמו בקריאת התורה?

שלא להתחיל או לסיים עליה בקריאת פחות משלושה פסוקים לפני תחילה או סוף

שלא יתבלבלו מי שנכנס או יוצא באותו רגע.

שולחן ערוך אורח חיים קלח – ויקיטקסט (wikisource.org)

שהרב אהרן ליכטנשטיין, אדם ששום רב "ליברלי" לא מתקרב לקרסוליו, ושום אדם לא יכול להאשים אותו במקובעות שמרנית,

סירב להשתתף בחופה שהאשה קראה בה את הכתובה.

למישהו יש איזו ספוקלציה מעניינת להסביר לי למה?

@חמדת66

@advfb

@ענבל

@פשוט אני..

ולאלו מתוככם שהאשימו ב"חוסר אמון באנשים" ו"להניח רע".. ושאר ירקות, יכול להיות שגם הרב ליכטנשטיין היה נגוע בחטא המחריד הזה? היה לו איזה באג בשכל שגרם לו לחשוב רע כל הזמן?

ואולי, רק אולי, אולי הגיע הזמן שאנשים יקבלו קצת מרות של גדולי תורה ושל מנהג ישראל, ולא יחפשו לעשות מה בראש (?) שלהם.

אבל הגבתי כאן על המאמר, ולא על עצם העקרון. אני לא הייתי מוכן שזה יהיה כחלק ממהלך החופה (אם כי זו שאלה מצויינת לפוסק, אבל ממיעוט הבנתי הדעה הרווחת היא לא לשנות שום דבר מסדר החופה, ובצדק), אבל אח"כ בהמשך? 

ודווקא ממך ציפיתי להתייחסות כלשהיא לכתיבה המזעזעת במאמר הזה.

נ.ב. ומשלל הטיעונים שאפשר למצוא נגד, בבקשה לא לומר ברכה לבטלה. זה שטויות. תודה.

אבל המאמר לא עלוב לענ"ד, מסיבה פשוטה:

הציגו את זה כאילו הוא עושה ניתוחים פסיכולוגיים וכו' וכו', אבל בעיני הוא אמר דבר פשוט מאוד:

ברור מאליו (אלא אם כן ממש ממש רוצים לטמון את הראש בחול) שזה לא "במקרה", אלא מתוך מטרה, מטרה שאנשים בכלל לא מתביישים בה, לא צריך להתיימר להיות פסיכולוג כדי לדעת אותה.

והמטרה הזו, היא בהחלט מטרה שהורסת את השיתופיות בין זוג, מספיק לרפרף קצת בנשו"ט ולראות שהפכו את הזוגיות לתחרות בין הבעל והאשה, כשיש את "האינטרס שלו" וה"האינטרס שלה" והזוגיות היא "פשרה" בין האינטרסים.. במקום לחיות בשותפות של אמת.

אשה שכדי לקדם את "מעמד האשה" או איך שתקראו זלה, מסרבת לציד"ח בברכת בעלה ומתעקשת לברך "בעצמה", זה אחלה מתכון להרס הזוגיות.

השכם והערב אנוש ומעים על קידום מעמד האשה, מתוך המישרוים ההלכתיים והמסורתיים.

כן, לגבי ברכה בחופה, לגבי קריאת כתובה, ולגבי לימוד גמרא.

לטעון שמי שלא עוצם את העינים, אלא פשוט באמת קונה את מה שהוא מקבל על מגש של זהב - הוא יומרני. זו טענה יומרנית בעצמה.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה, גם להציף את השיח ב"מעמד האשה", וגם לגלג עינים בצדקנות כשמישהו יסיק מזה מסקנות.

כולנו מאמינים בשיויון, אבל זוג שבשבם השיויון האשה לא מוכנה לצאת בברכת הבעל - הגיוני לגמרי שזה יפגע לה בזוגיות.

לכשתמצי - זו בדיוק הנקודה: שיויון זה נהדר, לכולי עלמא, אבל בחורה שבעיניה ברכת בעלה פוגעת בשויון הזה - היא בעיייתית
זו הבעיה - לא הרצון בשיויון, אלא הפרשנות למושג הזה, וההנחות המוזרות בענין מה מועיל לו ומה פוגע בו.

היא לא עשתה משהו שמבטא רצון בחלוקה שיוויונית, ושלבעלה לא יהיו יותר תפקידים ממנה.

[וגם אם זה היה כך, היה צריך לתת כותרת עדינה יותר].

היא עשתה משהו שמבטא רצון שגם היא תקבל ביטוי, שמבחינת חיי הנישואין, זה לגיטימי לגמרי, ובאופן מסויים קיים גם בקיום המצוות בבית.

אם יש בעיה, היא במישור אחר.

"לא חלוקה שיויונית אלא לקבל ביטוי"

אתה עצמך הבנת מה כתבת?

[לא היינו הך, כן הבנתי].

לקבל ביטוי ושיוויון זה דברים שונים.

כשעושים הצגה בבית ספר, וילד רוצה לקבל תפקיד בהצגה, הוא לא בהכרח רוצה שיוויון או שהוא יקבל את התפקיד הראשי, ולא בהכרח שעינו צרה באחרים או שהוא בתחרות איתם. הוא רוצה ביטוי לעצמו.

גם מבוגרים רוצים ביטוי, אבל ממבוגרים אני מצפה ליותר יכולת לוותר על ביטוי בסיטואציה מסויימת, כשנצרך לוותר.

אבל גם אם נצרך שהאישה תוותר על ביטוי בסיטואציה של החופה, הצורך הזה לא קשור ליחסים בחיי הנישואין עצמם.

ואב, נראה לי שאנחנו מסכימים, שבתוך חיי הנשואין עצמם, ראוי שהאישה תקבל ביטוי, ושממילא בתוך יחסים אנושיים, קולה של האישה יישמע בבית בלי הרבה אידיאולוגיות.

בין השאלה האם מותר או אסור לעשות דבר מה מסוים,

לבין השאלה האם בהכרח מי שעושה אותו - עושה זאת מסיבה מסוימת (במקרה שלנו - רצון "להתחרות").

יכול להיות שאסור שאשה תקריא את הכתובה,

אבל זה לא אומר שאשה שרוצה לעשות זאת - עושה זאת רק כדי "להתחרות" בגברים.

יכול להיות שאסור לנשים ללמוד גמרא דרך קבע,

אבל זה לא אומר שאשה שרוצה ללמוד עושה זאת כי היא פמיניסטית.

אם המאמר היה כתוב בשפה הלכתית, מביא טעמים לכך שאסור או מותר לברך שהחיינו על הטבעת, הייתי מחריש.

אלא שהמאמר *כולו* דן בנסיבות הפסיכולוגיות שהובילו את האשה, לכאורה, לבחור במה שבחרה. זה נעשה בצורה רשלנית ומכוערת (איך אפשר לעשות אבחון פסיכולוגי למי שאינך מכיר, על סמך הסיטואציה הזאת?), וממנה נגזרו השלכות למעשה (כמו ה"איום" שהתכונות האלה עוד יגרמו להם להתגרש).

אין איסור יבש בזה שאשה תקרא את הכתובה, הבעיה היא בדיוק האג'נדה שבזה.

זה בדיוק הנקודה בסיפור הזה, ויפה אמרת - זו גם הנקודה בלימוד גמרא לנשים.

ולא, זה לא רשלני ולא מכוער, זה לא שמישהו מתיימר לעשות ניתוח למניעים שלה על סמך עצמו והמצאותיו, אלא זה דבר שמכריזים עליו בריש גלי, זה לא סוד. 

היא רק החליטה שמנהדל של אלפי שנים בכלל שיראל - לא יאה לה. ולצאת ידי"ח מבעלה - לא נאה לה.

אבל לא, היא עשתה את זה באמת באמת מתוך רוממות עצומה ואהבת ה', ממש התפשטות הגשמיות.. בטח..

זה קידוש? מקרא מגילה? שמיעת שופר? 

ממתי צריך "לצאת ידי חובה" בברכת שהחיינו שנאמרת על טלית מתחת לחופה?

ובאמת, עד שלא תדבר איתה (או בכלל עם נשים), הניסיון שלך להבין למה היא מברכת שהחיינו דומה לניסיון שלי להבין מנדרינית. אבל אם זה עושה לך טוב, וגורם לך להרגיש נעלה יותר, אז תפאדל...

למה זה שונה מקידוש? משופר? ממגילה?

אלפיים שנה הגבר הוציא אתה אשה, עד שכמה נשים מטורללות החליטו שזה מעליב אותן.

וזה מגוחך לטעון שאני צריך לדבר עם אשה כדי לדעת משהו על תופעות כלל עולמיות.

בבחינת עד שלא תהיה משולש לא תבין מתמטיקה...

ולכן אפשר לצאת ידי חובה.

בברכת שהחיינו בחופה, אין כל חובה לעשות משהו - וממילא אי אפשר שמישהו אחר יוציא אותה ידי חובה.

לא מכירים - זה מטומטם.

לכן, אני פורש מהדיון.

שכוייח

תמיד אפשר לטמון את הראש בחול.

לא להתייחס לתופעות, ולהתעלם אפילו מכך שמייצרי התופעות מודים בעצמם להמ הם עושים את זה

ולהעדיף "לחפש את הטוב" ולהמציא סיבות אחרות המסיבות שיוצרי התופעה בעצמם מודים בה.

אתה מציג את זה כאילו נתקלנו באיזה מקרה יחידני והתחלנו דלון במניעים של דבר חדש שגילינו

כאילו אין כאן עולם שלם משומן ומנומק שמקדם את הדברים האלו.

נו באמת.

והנה לדוגמה, אשה שלא חשבה שזה מטומטם להבין תופעה, ושיש להניחש היא דיברה עם כמה נשים בחיים שלה, לא?

וכותבת דברי טעם הגיוניים ופשוטים:

בדיוק כמו - לקראת נישואין וזוגיות

בכל ברכה בעולם אפשר להוציא ידי חובה.  זה ההלכה וכך נהגו

בוודאי שאפשר לצאת ידי חובה כאשר חייבים לברך.

אם לא חייבים לברך, ממילא אי אפשר לצאת ידי *חובה*.

אם הבן שלי אוכל ליידי שוקולד ומברך "שהכל", ואני בכלל צם באותו הזמן, אפשר להגיד עלי שאני "יוצא ידי חובה" בברכה שלו? (תתעלם מזה שהוא עוד לא בן 13...).

אשה בחופה לא צריכה שמישהו יוציא אותה ידי חובה בברכת שהחיינו, כי היא כלל לא חייבת בברכה הזאת. בדיוק כמו שאני לא חייב לברך שהכל אם אני כלל לא אוכל שום דבר.

המושג ההלכתי הוא לציד"ח, זה הכל. הויכוח על כן חבוה או לא חובה משמ לא קשור כאן לנושא בשום צורה.

יש מטרה לברך על הנישואין, זו מטרה של הגבר בדיוק כמו של האשה, והנהיגו שהגבר יברך על טלית ויפטור בכך את הנישואין, ויוציא בזה גם אותה, באותה צורה בדיוק שהוא מוציא את עצמו. 

אבל מה, קם לו דור מטומטם ומטורלל, שבו נשים חשות עלובות ונחותות אם הן לא תברכנה בעצמן, לכן היה דחוף לגברת להראותש היא שווה ולברך בעצמה.. צדייקעס...

שאדם שאוכל בני אדם או לא שומר שבת

פתאום יגיע למצעד התואבה עם שלט של 'ואהבת לרעך כמוך'

או להפגנה נגד מנהג הכפרות עם שלט של 'צער בעלי חיים'

ופתאום יזעק על חילול ה' כשיהודים מגיבים בנקמה לאויבייהם

או שחייל מנטרל מחבל

או אישה כזאתי שפתאום ההתחזקות שלה היא 'להתחיל להניח תפילין' או לעלות לתורה,

פשוט מאד מאיפה מגיעים המניעים שלהם גם אם לא רואים אתזה במוחש

כמו שברר לך שהמזגן עובד על חשמל למרות שאתה לא רואה את הזרם החשמלי

או שבוקר עכשיו למרות שלא רואים את השמש.

יש עניין שדווקא בברכות הודאה יש עניין שאחד מברך לכולם.. ברוב עם וכו'

היא שמחה מקבלת הטבעת, ועל זה הברכה

ואחד יכול להוציא את כולם. 

וגם באוכל אפשר להוציא אחד את השני, העיקר שזו אותה ברכה.

בכמה חופות שמעת שמסדר הקידושין אומר לחתן ולכלה שבברכת שהחיינו הוא מוציא אותה ידי חובה על הטבעת?

כמה חתנים וכלות חשבו על זה בכלל?

בכל חופה.

המסד"ק אומר לברך על הטלית ושיכוונו שניהם על הנישואין

[ודווקא על הנשואין זה יותר שאלה האם יש מקום לברכת שהחיינו, ולכן פוטרים אותה בטלית, וכמדומה שאין בסיס לומר שהברכה הזו היא מנהג ישראל אלפי שנים].

די עם ההיתממות הזו.

ואני יודע שהנישואין זה בעיה, לא קראת מה שכתבתי? 

שעשו מה שחלק גדול מהאנשים עושים היום בכל קנייה וקבלת מתנה - פשוט לא בירכו.

ואם מישהי כן רצתה לברך, מן הסתם היא לא בירכה בקול.

ולפני שאתה עונה אשאל אותך מה ששאלתי מישהו בפרטי:

כמה כסף אתה מוכן לשים על הימור שהאמת היא כמו התשובה שלך?

עכשיו לתשובה:

אני מתחיל לחשוב שאתה מדמה שיש איזו מועצה של אנשים(סליחה, נשים) שיושבים וחושבים (או יושבות וחושבות) איך יהיה אפשר להרוס ולהחריב את חומות הדת, ומניעים את כל התהליך בצורה מחושבת שלב אחרי שלב. ובכן, זה לא המצב. (כלומר, יתכן שזה המצב בתחומים ספציפיים, נניח גיורים וכו'), אבל ההכללה כלפי כל אחת ואחת מבנות ישראל היא לטעמי, קונספירטיבית.

הדור משתנה, ולא תמיד זה לרעה, אלא אפילו לטובה.

אין בכלל פמיניזם, אין ארגוני נשים, אין כלום

סתם חלום בלהות שחלמתי ברוב שמרנותי הארורה (בחברה טובה, עם הרב ליכטנשטיין, מה יש לומר...)

אני לא מוכן לשים כסף שהסנדביץ הזה כשר.

ובכל זאת, אני לא חושב שלמי שלא מכיר אותו, ולא יודע מה הוא אוכל, מותר להאשים אותו באכילת נבלות וטריפות.

אני חושב שההסבר שנתתי של רצוי בביטוי הוא הסבר סביר, ואפשר לתת הסברים אחרים, חיוביים יותר או שליליים יותר.

מה קורה שכשאתה רואה פסטיבל בשר לבן, ויושב שם איזה גלוי ראש ומתענג על סנדוויץ נוטף שומן.

עדיין תגיד: "אולי זה בכלל בשר שלמים, הצדיקל שלנו ממהר לסיים לפני שקיעה"?

זו דוגמא נהדרת. בלי ספק.

אני חושב שהמשך הדיון מיותר.

למה מובן לך, שדוד פלוני אלמוני רוצה לקבל ברכה בחופה, ואם לא הוא יעלב, בלי שיש לו מזימות זדון, ולא מובן לך שגם הכלה יכולה לרצות כזה דבר בלי מזימות כאלה?

[בלי להצדיק את הכלה או את הדוד, רק להבין את המניעים].

הכלה רצתה לברך כי היא רצתה "כיבוד"?

מוזר באמת שהחתן לא מבקש לעצמו את הברכה אחריתא...

ולכן גם החתן לא ייקח אותם לעצמו.

אבל יש הקשר חברתי ופסיכולוגי מסויים למעמד הזה, שרלוונטי במידה רבה גם לכל מיני כיבודים מאולתרים, וגם לרצון של הכלה, וגם לדברים שבהם בעלי השמחה עצמם מקבלים במה. [כמו אמירת דרשה/דבר תורה], וגם לקבלת תפקיד בהצגה בסוף כיתה ו'.

אז מי גדולי התורה שעל פיהם אתם מתיימרים להוביל משהו? כבוד קדושת אברהם סתיו? 

ברצינות, אם גם הרב ליכטנשטיין כבר הפך להיות שמרן מידי, אז זו פשיטת רגל סופית של האג'נדה הזו... 

ואת צודקת שלא אמורה להיות שום בעיה הלכתית יבשה בזה שאשה תקרא את הכתובה, כמו שאין בעיה שהיא תעלה לתורה (!) הבה וננסה בכל זאת להבין למה הוא התנגד לזה. (ומעניין, מי מיכם יתמוך גם בהלעאת נשים לתורה, אולי בעוד עשר שנים אנחנו נראה שהעליות מחולקות - חצי לגברים וחצי לנשים, אני כבר יכול לדעת מי הניקים כאן שיתרגזו על מי שיבקר את זה, וינסו להראות לוש אין בזה שום בעיה הלכתית, אז הוא סתם פנאט....(פאנט כמו הרב ליכטנשטיין...))

בכוונה כתבתי "מידי", כי בסוף - דרכים צריכות להישען על גדולי תורה.

אם הרב ליכטנשטיין הוא "שמרן", ופירוש רש"י: אנחנו (או מי שלא יהיה) רוצים להתקדם הלאה - המשמעות היא אחת: נטישה גם של הגדול האחרון שניתן להיסמך עליו.

כלומר: איש הישר בעיניו יעשה.

אני לא יודע למה את אומרת שיש בעיות, להלכה נפסק שאפשר (הבעיה היחידה היא "כבוד ציבור", עגבניות היכון הכן)

ואת לגמרי צודקת - זה מה שאני אומר, המדובר הוא לא בבעיות הלכיות יבשות, אלא בהבנת האג'נדה.  שהרב ליכטנשטיין הבין, ויש כאלו שמתעקשים לא להבין (ולחשוב שהוא גם לא הבין, אלא סתם היה שמרן ומקובע...).

ותרשי לי לנחש שהבת דודה שלך לא "סתם" קראה בתורה, אלא זה הגיע מאנשהוא.

ותרשי לי לנחש שאם היינו מתווכחים כאן עם אמא שלה לפני עשרים שנה, זה היה נראה בדיוק כמו הויכוח עכשיו...

ומסתמא היא לא היתה מאמינה שבבת מצוה של הבת שלה היא תקרא בתורה...

כי פשוט: גם היא לא הבינה שיש כאן דרך ומסלול, ויש לזה תוצאות.

איך אמר הסבא מקלם? רק טיפש קופץ מקומה עשירית ו"מרגיע": "אל דאגה, אני אעצור בשמינית".. כשקופצים - קופצים עד למטה.. אין לעצור באמצע.

וזה גם מה שיקרה הלאה, לצערי הרב. הרכבת כבר מזמן מזמן על המסילה, דוהרת במלא הקיטור.

אבל תמיד ישארו אלו שבמקום להסתכל על המציאות - יתעקשו להפלפל בפילפןלים יבשים ולהצדיק כל דבר בק"נ טעמים, וגם הרב ליכטנשטיין כבר לא יהיה בעיניהם רלוונטי.

וכשאנחנו נעמוד עוד עשרים שלושים שנה - בציבור שבו נשים קוראות בתורה, עושות קידוש והמוציא, עולות חזניות ותוקעות בשופר, ומקדשות את גבריהן מתחת לחופה, אנשים יסתכלו אחרוה ולא יבינו מאיפה זה נפל עליהם.

בעצם לא, הם לא יסתכלו אחורה, הם יהיו חלק מזה, הם יהיו בפנים, הם יסתכלו רק קדימה - מה עוד ניתן להחריב בשם "מעמד האשה"....

שזה מסתדר להם עם האידאלים

אם בחורה קדושה וצנועה הייתה מברכת שהחיינו בחופה אני בטוחה כמעט ב100% שהוא לא היה עושה על זה כתבה

בחורה שמחפשת להנכיח את עצמה,

את רצונותיה ודעותיה באחד הטקסים הכי חשובים וקדושים לעם היהודי

אם באמת היה מתברך לה שהחיינו היא היתה עושה אתזה בצורה אמתית ולא מוחצנת.

כמו ההוא שהחליט להמשיך את יום כיפור מהרגשת הקדושה

או ההוא שלא וויתר על ללכת להתפלל בבית כנסת למרות שהוא חולה קורונה

מחפשים במה ל'היות צדיקה' כשבמצוות אחרות שהם הרבה יותר בסיסיות ועקרוניות שם היא תגיד

"מה לך לא יוצא לדבר לשון הרע לפעמים?!"

אולי צריך לקרוא לכל הנשים שיזרקו עלייך עגבניות, את ממש בוגדת..

איך את מעיזה לומר ככה? גיוואלד!

מגוננים עלייך כאן כאילו את צריכה צמר גפן.
המחיקה הזו היא פאתטית.
תרגישי בנוח.

לדעתך דיברת יפה?

שאל את המנהלים

אפשר ורצוי לנהל דיון בדרך ארץ. 

שהוא דיבר על תופעה ולא כיוון למניעים שלה ספציפית, וזו אכן תופעה

אני בסך הכל אמרתי שמסכימה איתו שזו אכן תופעה,

הוא כתב את דעתו ואני הבעתי הסכמה, זה הכל.

לא בנוגע לאותה בחורה,

בנוגע לתופעה

התכוונתי מבחינה רעיונית שבנאדם מוסיף על עצמו להדר דווקא במקום שלא שייך לו

והיום נגיד הייתי בחופה שהרב אמר לכלה לברך יחד עם בעלה בשקט,

אני בטוחה שהוא לא היה עושה עלזה כתבה גם.

לא מתכוונת להמשיך

אבל אני מרשה לעצמי להביע את דעתי גם כן - מה שמפריע לי גם בטור הדעה האומלל הזה וגם בהרבה ממה שרץ כאן בתגובות, זה שאי אפשר לדון בנושא לגופו.

ואבהיר, ש"מדרון חלקלק" ושיקולים ציבוריים הם חלק מהדיון בנושא לגופו.

אבל צריך להבין שגם אם אני אוסר למישהי לקרוא כתובה בחתונה - (כמובן אין בזה שום איסור ושום משמעות. אם רוצים, אפשר לדלג על קריאת הכתובה, או לתת לתוכי לקרוא את הכתובה, או לקרוא שירים של ביאליק. קריאת הכתובה היא חסרת משמעות הלכתית. אפילו אין כאן מנהג הלכתי, סתם מנהג).- גם אם אסרתי משהו אחד, זה לא אומר שאני צריך לאסור כל מה שדומה לזה. צריך להחליט בנושא לגופו. אם יש שיקולים הלכתיים ניקח אותם בחשבון.

ההנחה של טור הדעה ושל יותר מדי תגובות כאן היא שיש סוגים של אנשים - נניח אנשים סוג 1 וסוג 2 (שלא לומר סוג ב). ואם אני שייך לסוג 1, אני צריך לעשות את כל מה שאנשי סוג 1 עושים ולהתנגד לכל מה שאנשי סוג 2 עושים, ואם חרגתי אפילו בדבר אחד, אני בעצם כבר שייך לסוג 2 בסתר, והמדרון החלקלק והתלול יוביל אותי לכל הרעות החולות שיש בצד שמעבר לגדר. אגב, זה נכון גם לגבי המחשבה של אנשים בצד ה"ליברלי" לגבי אנשים בצד ה"שמרני".

אולי טיפה הגזמתי בתיאור, אבל זאת הקצנה לצורך הבהרה.

דעתי האישית - מי שתברך שהחיינו בחופה כנראה לא עוברת על איסור הלכתי. ואחוזי הגירושים של בנות כאלה לא יהיו גדולים מאחוזי הגירושים של חברותיהן. האם נכון לעשות את זה? לא יודע. לא ממש מעניין אותי. אבל מי שזה הסגנון שלה לא תשנה את דעתה בגלל שמישהו יצעק ויצרח וימחה.

אנחנו דנים על אותה נקודה. ומה עומד מאחוריה. אף אחד לא הכליל ואמר שזה תמיד. לגבי הזוג, אל תשכח שמי שחיתן אותם איננו רב. דווקא הוא מציין את השכונה כדי להדגיש שמדובר בתת ציבור מאוד קטן מהדת"ל. יש כאלה מאוד ליברלים שם, אף אחד לא טיפש לחשוב שכולם כאלה.

אגב אחוז הגירושים מאוד משתנה בין חילונים, ציבורים בתוך הדת"ל לחרידים.

לא חייב להיות רק שחור לבן. יכול להיות גם ירוק ואדום וסגול. הנקודה היא שהוא טוען בכותרת שמעשה מסוים גורם לתוצאות מסוימות.

וזה נובע מהתפיסה שכל מעשה גורר איתו תפיסת עולם שלמה. ואם תפיסת העולם השלמה הזאת לא נכונה או מזיקה, אז כל מעשה שמאפיין את תפיסת העולם הזאת הוא כזה וגורר אותך לשם.

אגב, הרבה מהטיעונים של יוצאים בשאלה נראים ככה. "אמרו לנו שלהיות חילוני זה רע וגיליתי חילונים שמחים". "חשבתי שהתורה נכונה וגיליתי טעות דפוס בחומש". אוקיי, ואז מה? יש תפיסת עולם שלמה ומורכבת, וגילית שחלק ממנה לא מדויק. בסדר. זה לא אומר שאתה חייב "להמיר את דתך", לבחור צבע אחר. אתה יכול להשאר שייך לאותה קבוצה, ופשוט אתה יודע גם ש__.

ונתן דוגמאות נוספות לליברליות מצד הזוג שיכולה להעיד על המצב

זה כמו שאני אטען שלאכול עטלפים גורם לאנשים לדבר סינית.

"כשאדם אוכל עטלף זה התחלת הדיבור בסינית"

הוכחה: ראיתי אדם אוכל עטלף ומדבר סינית. 

ואני אפרט, שהוא התלבש בבגדים שנפוצים בסין, ואוכל במקלות מתוך קערת במבוק.

טוב, אז מה ציפית? שהוא ידבר צרפתית?

אם הם ליברלים (אגב, בכלל לא ליברלים. ההפך של שמרן זה חדשן), אז הגיוני שהם יתלבשו כמו ליברלים, ידברו כמו ליברלים, יקשיבו לרבנים ליברלים, יערכו חופות בסגנון ליברלי, וגם אחוזי הגירושין יהיו כמו אצל שאר הליברלים.

בדיוק כמו שאם הם ערבים, הם יתלבשו כמו ערבים, ידברו כמו ערבים, יקשיבו לרבנים ערבים, יערכו חופות בסגנון ערבי ואחוזי הגירושין שלהם יהיו אופיניים לערבים.

מבלי להיכנס לדיון פמיניזם או לא פמיניזם. האמת שזה שאלה הלכתית מעניינת. צריך לשאול רב האם נכון לעשות את זה או לא.

תשובה של הרב אבינר:

שהחיינו בחתונה

ש: האם חתן יברך שהחיינו?

ת: כן, כשמקבל את טליתו החדש.

ש: וכלה שרוצה להיות שותפה, האם תוכל לברך שהחיינו?

ת: בודאי. אחרי שמקבלת את הטבעת, לברך בשקט. כידוע שהחיינו אפשר לומר בשקט כי אומרים לד' ולא לעשות הצגה (שו"ע או"ח רכג ג-ד).

ראיתי גם רבנים שכתבו לא לברך על הטבעת, מכל מיני סיבות הלכתיות שונות. ולמרות שאני לא הכי בקיא בדיני שהחיינו, גם לי יש כמה קושיות על זה. זה סוגיה שצריך לעיין בה, ולשאול תלמיד חכם איך לנהוג. כמובן שגם אפשר לסמוך על הרב אבינר, אבל צריך לדעת שיש מי שחולק.

אבל כן צריך לשים לב, שאם לא נהגו ישראל לברך שהחיינו על הטבעת, צריך לעיין למה, והאם יש סיבה שלא ברכו בעבר. צריך לשאול תלמיד חכם, ולא לשנות מנהגים על דעת עצמנו. במיוחד במנהגי החופה, שכידוע הם מכילים טעמים רבים הן על דרך ההלכה, והן על דרך הסוד.

המנהג לברך שהחיינו בחופה על הטלית הוא מנהג ספרדי. האשכנזים לא נהגו אותו, הם לא נהגו בכלל לשים טלית בחופה, ולא נהגו לברך שהחיינו בכלל על החופה. אלא חתן אשכנזי היה מברך שהחיינו על הטלית למחרת בבית הכנסת בתפילת שחרית. כיום יש אשכנזים שאמצו את מנהג הספרדים.

אנסה לברר את מנהג האשכנזים, ולאחר מכן אנסה לברר את מנהג הספרדים.

קודם כל עיקר השאלה היא האם בכלל מברכים שהחיינו על מעמד החופה או לא. היה אפשר לחשוב לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (כמו שמברכים על מצוות אחרות). והיה אפשר לחשוב לברך שהחיינו מדין בשורה טובה, על השמחה מעצם מעמד החתונה.

מצד מצוות פריה ורביה, נראה שאי אפשר לברך, כי הנישואין מהווים רק תחילת המצווה, או רק הכשר מצווה. ואין מצוות פריה ורביה מתקיימת לגמרי על ידם. ולכן לא ניתן לברך שהחיינו על מצווה שלא זכינו לקיים אותה לגמרי.

מצד דין בשורה טובה, יש כמה הסברים למה לא מברכים, אך ההסבר שהכי התיישב על דעתי זה ההסבר הבא שראיתי (לקוח ממכון התורה והארץ):
"יש ליישב את השאלה – מדוע חתן אינו מברך 'שהחיינו' – מעיקר הדין אין צורך לברך 'שהחיינו', כי יש להעדיף להודות לה' בשבח מפורט ככל האפשר, לכן ברכה פרטית עדיפה על ברכה כללית, כגון: על פרי העץ יש לברך 'על העץ', שהיא ברכה פרטית לעצים בלבד, ואין לברך 'בורא פרי האדמה' שהיא ברכה הכוללת גם ירקות. אמנם בדיעבד יצא אם בירך על 'האדמה', כי 'האדמה' כוללת את כל המינים היוצאים מהאדמה, אבל לכתחילה יש לפרט את השבח לה' ולברך ברכה פרטית. גם ברכת 'שהכל נהיה בדברו' כוללת את כל הסוגים, ולכן אם בירך 'שהכל' על פרי העץ, או על פרי האדמה, יצא בדיעבד, אבל לכתחילה יש מצווה לברך את הברכה המיוחדת לסוג הפרטי. גם ברכת 'מיני בשמים' פוטרת את כל מיני הבשמים, אבל לכתחילה יש לברך על כל מין בפני עצמו – 'עצי בשמים' על צמחי ריח רב-שנתיים, או 'עשבי בשמים' על צמחי ריח חד-שנתיים. גם במסכת מגילה (יד ע"א) הגמרא דנה מדוע אין אומרים הלל בפורים, ולפי תירוצו של רב נחמן 'קרייתא זו היא הלילא', דהיינו, נוסח ה'הלל' הוא כללי ומתאים לכל הניסים, אבל אין בו פירוט של הנס הפרטי שנעשה בשושן הבירה לכל היהודים. לעומת זאת המגילה מפרטת את הנס המיוחד שנעשה בפורים, ולכן יש להודות לה' בהודאה מפורטת – בקריאת מגילה, כי ההודאה המפורטת עדיפה על הודאה כללית, ופוטרת את ה'הלל'.
כך גם החתן בשעת החופה עונה אמן אחר שבע ברכות שיש בהן הודאה מפורטת, הן על יצירת האישה: 'והתקין לו ממנו בנין עדי עד', והן על יצירת כוחות השמחה באדם, והשימוש בהם בשמחת הנישואין – 'אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה'. ברכות הנישואין, המפרטות את יצירת החתן והכלה ושמחת הנישואין, פוטרות את החתן מברכת 'שהחיינו' שהיא ברכה כללית, ואינה מיוחדת דווקא לנישואין." עד כאן הציטוט.

כלומר אין צורך לברך שהחיינו על שמחת הנישואין, כי מברכים שבע ברכות על שמחת הנישואין (יש גם הסברים נוספים, אבל הסבר זה הכי התיישב בדעתי). ועל הקידושין עצמם אין לברך שהחיינו, כי מצוות השמחה בחתונה היא בנישואין. המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין (שבעבר היה הפרש של שנה בניהם). וכל שכן שכיום הקידושין והנישואין במעמד אחד, והם סמוכים אחד לשני, השמחה היא אחת, והשבע ברכות כוללת את השמחה על שניהם.

לאחר שהתברר מדוע אין מברכים שהחיינו על מעמד הנישואין עצמו. יש שאלה האם אפשר בכל זאת לברך שהחיינו על בגד חדש, או תכשיט חדש במהלך החופה, מצד השמחה שיש בהם בעצמם. 

לדעתי האישית אין אפשרות לברך על בגד חדש שהחיינו במהלך החופה. מכיוון שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת הנישואין. כמו אור הנר שבטל בפני אור השמש. אדם שלובש בגד חדש בשעת החופה, השמחה על הבגד חסרת משמעות מבחינתו, על כן אין לברך עליה. הוא כולו בשמחה ואורות על מעמד החתונה עצמה, הוא בכלל לא זוכר שהוא לובש בגד חדש, אז כיצד הוא יכול לברך עליו שהחיינו. וכך גם לגבי הטבעת של הכלה. עיקר שמחתה אינה על הטבעת עצמה, אלא על הקידושין. והשמחה על הטבעת בטלה ביחס לשמחה על הקידושין.

אך הרב אבינר אומר שכן ניתן לברך הן על טלית והן על הטבעת, כפי שהבאתי. וכנראה הוא סובר שלא אומרים שהשמחה על הבגד החדש בטלה בתוך שמחת החופה. 

אך לדעתי יש לומר שגם אם ניתן לברך על טלית, כי יש לטלית שמחה בפני עצמה, בכך שהיא בגד חדש. עדיין אפשר לומר שהטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך עליה שהחיינו. [בנוסף ראה בסוף תשובות 3 ו-4, למה אין לברך על הטבעת].

ואכן לא מצינו בפוסקים שאישה מברכת שהחיינו על הטבעת שבעלה מקדש אותה בה (דבר שהיה מתבקש להיות כתוב אם אכן כך היה המנהג). וכך מתברר מנהג האשכנזים המקורי, שלא לברך שהחיינו כלל במהלך החופה.

מנהג הספרדים:
בספר שער המפקד (נהר פקוד, דף ב ע"א) מזכיר את המנהג לברך 'שהחיינו' על טלית חדשה בעת החופה, וזו לשונו:
"לנבוני דבר ויראי אלוקים במצרים, שעושין לחתן טלית חדשה, ובשעת החופה, שנותנים אותה בראש הכלה, ומברך עליו שהחיינו... ופוטר ברכת שהחיינו אשר ראוי בחופה להיות על מצות פריה ורביה."

לדעת הספרדים ראוי לברך שהחיינו על מצוות פריה ורביה (ולא מצד דין בשורה טובה, שהרי מבטאים שמחה זו על ידי שבע ברכות כפי שהזכרנו). ומשום שלא ניתן לברך על מצווה זו מצד עצמה, כי אינו זוכה לקיים עדיין את המצווה לגמרי, כמו שכבר הזכרנו. ראוי לברך על תחילת קיום המצווה, דרך טלית החתן, שעל ידה הוא נושא את כלתו לאישה.

הספרדים נוהגים לעשות חופה על ידי פריסת הטלית של החתן על ראש החתן והכלה. בכך שהחתן פורס את טליתו על הכלה, הוא כונס אותה לתוך ביתו ונושא אותה לאישה (זו התחלת הכנסת הכלה לתוך ביתו, שמסתיימת בכניסה לביתם בפועל). ויוצא שהטלית, המשמשת כחופה, מהווה את התחלת מצוות פריה ורביה. ולכן בברכת שהחיינו על הטלית החדשה עצמה, אפשר לכוון גם למצוות פריה ורביה, שמיד יקיימו על ידי טלית זו. יוצא שמברכים שהחיינו על מצוות פריה ורביה דרך הטלית, המשמשת ככלי לקיום מצווה זו. ונהגו שהחתן מכוון להוציא את הכלה בברכה זו על שמחת הנישואין, על שמחת מצווה פריה ורביה.

ואין להקשות ששמחת החתן בבגד הטלית בטלה ביחס לשמחה של מצוות פריה ורביה, או ביחס לשמחת החתונה. שהרי הטלית מבטאת את שמחת החתונה באופן ישיר, כי על ידה החתן והכלה נישאים אחד לשני. ולכן אין השמחה על הטלית בטלה בשמחת החתונה, כי הם לא שני עניינים, אלא הם עניין אחד. על דרך משל, זה לא אור נר שבטל בפני אור השמש, אלא זה קרן אור היוצאת מהשמש עצמה, ובברכה על קרן האור מברכים על השמש עצמה. מה שאי אפשר לומר לפי האשכנזים שהטלית לא משמשת כחופה.

אך מדוע שלא נאמר שהכלה תברך שהחיינו על טבעת הקידושין ותכוון על מצוות פריה ורביה? הרי כמו שעל ידי הטלית החתן נושא את האישה, כך על ידי הטבעת החתן מקדש את האישה.
אלא מצוות פריה ורביה באה לידי ביטוי בנישואין ולא בקידושין. שהרי לאחר הקידושין האישה עוד אסורה על בעלה, ורק לאחר הנישואין היא מותרת לו.
וכך גם עיקר שמחת החתונה היא בנישואין ולא בקידושין (שבעבר היה הפרש של כמעט שנה בניהם). המצווה לשמח חתן וכלה, שבעת ימי משתה שמחה, שבע ברכות, כולם על הנישואין ולא על הקידושין.

אך בכל זאת הכלה לכאורה יכולה לברך על הטבעת מצד עצמה, מצד השמחה בתכשיט שקיבלה, גם ללא קשר למצוות פריה ורביה. וזה יהיה בנוסף לברכת שהחיינו של בעלה על הטלית, שיכוון להוציא אותה על מצוות פריה ורביה. 

ואין לומר שהשמחה על הטבעת עצמה בטלה ביחס לשמחת הקידושין, כי על ידי הטבעת היא התקדשה, והטבעת מבטאת את שמחת הקידושין באופן ישיר, כמו שאמרנו לגבי טלית (שזה כמו קרן לשמש, ולא נר לשמש). 
אם כן מדוע אין המנהג לברך שהחיינו על הטבעת?

1) הטבעת היא הקידושין עצמם (שהרי האיש קידש אותה בה), ואין מקום לשמחה עליה מצד עצמה, אלא היא בטלה לגמרי לקידושין. הטבעת נקנית לאישה בעת הקידושין, בשביל לקדש אותה. והמשמעות שלה בתור תכשיט עצמאי בטל ביחס למשמעות שלה בתור כלי המקדש אותה. אי אפשר לנתק את הטבעת מהקידושין, היא עצמה הקידושין. ולא מברכים על שמחת הקידושין, על כן לא ניתן לברך על הטבעת שהחיינו. לעומת זאת לטלית יש משמעות בפני עצמה מלבד השימוש בה כחופה. שהרי עוד לפני שהיא משמשת כחופה, היא קודם כל טליתו של החתן, ורק אז חופה. ויש מקום לשמחה על הטלית מצד עצמה. הטלית מצד אחד קשורה לשמחת החופה, כי על ידה עושים את החופה. אך מצד שני היא אינה בטלה לחופה לגמרי, יש שמחה בה מצד עצמה. לכן ניתן לברך עליה מצד עצמה. על דרך משל, הטלית היא קרן אור היוצאת מן השמש, והטבעת היא קרן אור בתוך השמש עצמה, אי אפשר לראות אותה בפני עצמה.

2) יש פוסקים ספרדים, כמו כף החיים, שפסקו שאין לברך שהחיינו כלל על תכשיטים גם במשך שאר השנה (לא ממש הבנתי למה, רק ראיתי שיש רבנים ספרדים שככה מורים הלכה למעשה).
3) אולי האישה דווקא צריכה לשתוק בעת קבלת הטבעת, כדי שיהיה ברור שהיא נפעלת על ידי האיש להיקנות לו (כפי שכמה פוסקים מורים הלכה למעשה). ואם היא תדבר מיד לאחר קבלת הטבעת, היא אולי פוגמת בכך. [על דרך הר"ן בסוגיית "נתן הוא ואמרה היא" שהאישה צריכה להיות פסיבית ונפעלת בעת הקידושין, ובכך היא נותנת לאיש לפעול עליה לקדש אותה. ולכן במקרה המובא בגמרא שנתן האיש טבעת לאישה, והיא אומרת הרי אני מתקדשת לך, ספק אם מקודשת, כי אולי בדיבורה פגמה בפעולה של האיש עליה].
4) למנוע מחשבת טעות שברכת שהחיינו היא חלק מהקידושין. שהרי אם ישתרש מנהג זה, זה עלול לגרום לחתנים ולכלות לחשוב בטעות שהברכה היא חלק מהקידושין, דבר שעלול לפסול את הקידושין עצמם, או לפחות להטיל בהם ספק. וכדי להתרחק מטעות זו מכל וכל, נהגו לא לברך כלל.

עד כאן הסבר למנהגי ישראל לדורות. אפשר להסביר אחרת, אפשר להקשות על מה שכתבתי ולומר שזה לא נכון. רק כתבתי את הרהורי ליבי, בלי להוכיח יותר מידי. אבל הראייה היא על מי שרוצה לשנות מהמנהג. וברור שזו סוגיה שצריך לעיין בה, ויש לשאול תלמיד חכם כיצד לנהוג.

וגם אם היא רוצה לברך ללא קשר לברכה שלו, היא אמורה לדעת שהוא מברך ממילא, ואם כל אחד מברך לעצמו זה דומה לכל אחד שעושה קידוש לעצמו

פתאום מלא בנות מעוניינות לברך את ה' בלי שזה קרה לפני כן??

ואת נותנת דוגמא מלפני 6 שנים???

ופעם לא היה שעון שבת ופלטה בגלל פער טכנולוגי...

אז סוף דבר - בישול ומתכונים

אני בטוח שלפי הסטנדרטים שלך אני לא משתמש בפלטה, אני מה אכפת לי, העיקר שהאוכל מספיק חם בשבילי ושאני יכול לשים את המרק על הפלטה בשבת עצמו

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!