אחת החוויות הכואבות של רווקות בעולם של נשואים, היא התודעה שכולם מסביב חוגגים.
אם למשל יש לך אחות נשואה עם ארבעה ילדים, יש את יום ההולדת שלה - ובעלה המפרגן כמובן מפתיע אותה במסיבה ומגייס את ההורים שלך ושלה כדי לעשות משהו באמת יפה, עם מתנות יפות וכיפיות. ואז יום נישואין וכולם מאחלים מזל טוב ושוב טקס שלם. ויום הולדת לבן הגדול, ומסיבת סידור לבן הקטן, והשיניים יוצאות לתינוקת... תמיד סיבה למסיבה.
כשזה לא מסיבה, אלא סתם גוזל תשומת לב, או לוקח לך את החדר שלך, זה גם נושא לדיון. אבל זה לא הנושא היום. אני רוצה לדבר רק על המסיבות. הנוכחות של כל כך הרבה אנשים, שיש להם כל כך הרבה הזדמנויות להגיד לאותה אחות נשואה "אנחנו אוהבים אותך, את חלק מהעולם שלנו, אנחנו שמחים איתך ורוצים שיהיה לך טוב". לא שהאמירה הזאת לא נכונה בשביל מי שעדיין לא - פשוט אין הזדמנויות להגיד את זה. כל יום הולדת זה סתם תזכורת שאנחנו לא נעשים צעירים יותר, וזה נושא כאוב ורגיש, ומזל שזה קורה רק פעם בשנה.
ובשביל משפחה עם ארבעה ילדים - הנה, ששה ימי הולדת ויום נישואין, כל שנה. בלי שום חור ענק בנשמה שנפער כשהיום הזה מתקרב.
נראה לי הוא יכול להביא את החמור