זה עולם שלם של דברים - חלקם הם מציאות שאין מה לעשות מולה, וחלקם קשה מאד להחליף

אגב, עצות של איך כן לעשות יתקבלו בברכה

לא, שיטת "העבודה" ממש לא מתאים לי. ניסיתי.

אפשר קצת להרגיש את הסגנון הזה בתשובות שלך...

אבל תודה על הנסיון, ובטח יש קוראים שלהם זה כן עוזר!

זה נכון. ישנו חיסרון, והוא מודגש כשרואים שלאחרים יש, ועוד יותר כשצריך (במרכאות או שלא) לשמוח בשבילם.

יש הרבה קלישאות שאפשר לומר, בחלקן יש אמת רבה ולסוג מסוים של אנשים הן גם יכולות להספיק. אבל בשורה התחתונה הריק קיים והוא כואב וחשוב לתת לו מקום.

אבל אולי אפשר לנתק בין השניים. כלומר; החיסרון שיש לך הוא אמיתי אבל לא באמת קשור למה שכן יש לאחרים, אז אפשר לנסות לשמוח איתם ואת התחושות הקשות 'לשמור' למאוחר יותר ולתת להן את המקום שלהן, כשהסיטואציה תהיה בטוחה יותר מבחינה רגשית [אם לנסות להמשיל - זה כמו להחזיק כוס גדושה על גדותיה במהלך נסיעה ורוצה לשתות, רק שכרגע הדרך קצת קופצנית ואם תשתה הכל יגלוש ויישפך לך, אז עדיף לכסות את הכוס ולחכות שהקטע המשובש ייגמר ואז לשתות].

שיהיה בהצלחה, ושבקרוב יהיה גם לך (לכם!) הרבה מה לחגוג

אז לא לגמרי מדובר על קנאה, אבל קצת כן.

וגם לא על הפינוק והפוצי המוצי הזה של נשואים זה אחד הדברים המעצבנים - לקראת נישואין וזוגיות, אפילו שזה אכן נורא מעצבן

אבל בשלב עוד יותר ראשוני - מעגל החיים של אדם נשוי באופן טבעי הוא הרבה יותר מלא חיים, הרבה יותר פעיל, עם הרבה יותר סיבות למסיבה.

וכל סיבה למסיבה היא גם סיבה לעוד צביטה בלב של "לי אין".

אולי יש חלופה, מה אפשר לעשות כדי שגם ברווקות יהיה מעגל חיים פעיל של סיבות למסיבה שחוגגים את החיים?

את המעט שיש - איך חוגגים בלי שזה ידגיש את האין?

איך דואגים לזה שהסביבה תדע לעשות את זה נכון, שנרגיש את היש ולא את האין?

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?