סליחה שאני מתערב, אבל רציתי להגיד שאני ממש מסכים איתך והתורה היא אידיאל מרכזי.
לא רק שהיא אידיאל מרכזי, אלא כל הערכים, כולל כולם, צריכים לנבוע מהתורה, וכמו שנאמר: "הפוך והפוך בה דכולה בה", לתורה יש אמירה בכל נושא ונושא ובכל רעיון אידיאלי ומוסרי, ועל פיה צריך לנהוג...
ולכן, לדוגמא הערך דרך ארץ, הוא ערך שיהיה קודם לתורה(הכוונה היא ללימוד תורה, כמובן...) רק הוא ינבע מהתורה עצמה, הוא אינו ערך שקול בפני עצמו, ולדוגמא כשאדם לומד תורה אז הוא צריך להתנהג באנושיות בסיסית: "ועשית הישר והטוב" וכו'...אך אם לדוגמא תהיה סתירה בין הערך "דרך ארץ" לבין התורה, בוודאי שהתורה תגבר, כי גם הערך הנ"ל נובע ממנה.
ובאופן כללי, העולם הזה, החול, הוא לבדו אינו כלום, משול לעפר ואפר, כמו שכתוב במסכת ברכות: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבֵרה: דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה.. ולאן אתה הולך...? למקום עפר רימה ותולעה...(הקבר..), ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון...? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה...
וכמו שהספרדים מבינינו אומרים בקורבנות: "רבון כל העולמים ואדוני האדונים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. מה אנו מה חיינו, מה חסדינו, מה צדקותינו, מה ישועתנו, מה כוחנו, מה גבורתנו. מה נאמר לפניך ה' א-לוקינו וא-לוקי אבותינו, הלוא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך וכל הגויים כאין נגדך שנאמר: "הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו, הן איים כדק יטול: אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אֺהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון: לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולברך ולקדש וליתן שבח והודיה לשמך. אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירֻשתנו, אשרינו כשאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך בכל יום תמיד ואומרים פעמיים באהבה וכו'..(ואז יש פרשייה ראשונה של קריאת שמע וכו'...).
וכמו שכתבתי פה:
... - נוער וגיל ההתבגרות
רואים ממה שהבאתי, שהחול לבדו הוא לא חשוב, וכמו שקהלת אמר: "אין חדש תחת השמש" ו"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", אך הפסוק האחרון שחותם את קהלת הוא: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה - הָאֱ-לֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע."
זאת אומרת, המשמעות היחידה לחול היא רק כאשר הוא מחובר אל הקודש, לבד הוא לא שווה כלום. וכמאמר מסכת ברכות: "ואהבת את ה' א-לוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאֺדך-בכל לבבך-בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע"- צריך לעבוד את הקב"ה עם יצר רע. איך...? הוא רע הרי, לא...? אלא צריך לקחת את הרע, שהוא בעצם במהותו לא רע, אלא חול, ורק כאשר הוא לא עם הקדושה ומתחבר לא-לוקות הוא מגיע למקומות מקולקלים, אך הוא יכול להתקשר לא-לוקות וכך להתעלות ולהפוך להיות חלק מהטוב.
כמובן, יש הבדל בין הרע לבין הטוב, אך עדיין צריך להעלות את הרע הזה אל הטוב.
וכמו שכתבתי בתגובה שהפניתי אליה בקישור, עם ישראל הוא מייצג את הקודש בעולם, לעומת שאר העמים שהם החול, ורק כאשר הגויים מקושרים לעם ישראל, החול מקושר אל הקודש, אזי הוא הופך להיות בעל משמעות והופך לחלק מהטוב, לפני כן הוא חסר משמעות ומגיע לקלקולים רבים מאוד.
ועוד פעם אחזור על ההתחלה, סורי, כאשר התורה אומרת לנו לעשות משהו, כמו לדוגמא לשלח את האם ולקחת את הבנים(מצוות שילוח הקן...), זה כנראה הדבר הכי מוסרי וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, אך לא לעשות כי זה מוסרי, לא לעשות את זה כי זה מסתדר עם המוסר האנושי, שאם הקב"ה יגיד לנו משהו שלא מסתדר לא נעשה אותו, אלא אנחנו מאמינים שכל מה שהקב"ה אומר זה הכי מוסרי שיש ולכן המשנה במסכת ברכות(ה' ג') אומרת: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו." זאת אומרת, מי שאומר שדווקא על קן ציפור יגיעו רחמיך, שרק במעשה שנראה מוסרי אנחנו אומרים שזה מעשה נכון, משתקין אותו. רואים שהמוסר צריך לנבוע מהתורה, וזה המדד שלנו למוסר, ולא ההיפך ח"ו.
יישר כוח...!!
שנזכה...!!
@נשמה כללית
!!
!!
