הפלאפון ביד והידיים פשוט רועדות, רועדות מפחד מה יקרה בצד השני,
האם הוא יענה או שאולי הוא יסנן? לא יודע! האם להתקשר או האם בכלל זו סתם שטות?
אני פשוט לא יודע! אבל הפחד הזה תמיד שם, תמיד!
לא משנה מה אני אעשה הוא לא ילך תמיד ישאר,
תסתלק! לך! לא רוצה אותך איתי! אני סך הכל רוצה לדבר עם חבר, חבר טוב, זה מה שאני רוצה לעשות,
פשוט ללחוץ על 'התקשר' ולא להתחרט, ולא להיות בלחץ,
אני יושב באוטובוס והאצבעות שלי לא נותנות לי לחייג הן רועדות, מלאות זיעה, זיעה קרה, זיעה של פחד,
ואני בפנים רוצה לחייג, רוצה לדבר עם החבר, הלב צועק 'אל תוותר לעצמך פשוט תתקשר בלי לחשוב'
אבל האצבעות פשוט לא נותנות לי, ממשיכות לרעוד ולא מפסיקות,
אני מנסה להרגיע את עצמי אבל זה פשוט בלתי אפשרי, הלחץ רק עולה,
לוחץ על השם של החבר בפלאפון אבל פשוט לט מסוגל לחייג,
רק לחיצה אחת! זה הכל!
והנה הדמעות מתחילות, הן מתחילות ולא עוצרות, דמעה אחר דמעה, כמו נהר,
כל דמעה שנופלת זה עוד חץ בלב שאומר לי 'למה אתה מפחד? אתה מסוגל! אתה סתם מוותר לעצמך, אתה יודע איך תהיה גאה בעצמך אחרי השיחה הזאת? וממש שמח שמחה ענקית'
הן ממשיכות ליזול, ממשיכות להתבזבז, להתבזבז על כלום, על סתם!
מקרב את האצבע לכפתור ועוד פעם הראש מושך אחורה,
למה? למה כל כך קשה לי?
זה אמור להיות הדבר הכי קל בעולם, שיחה עם חבר זה הכל, חבר שאני מכיר, חבר טוב, חבר שיש לי איתו שיחות ממש טובות,
בסופו של דבר אני מסתפק בלשלוח לו הודעה
'מה קורה? אני אשמח לדבר איתך מתי שהוא!'
אני לוחץ על 'שלח',
ופתאום הוא מתקשר אליי....
אין לי לזה כל כך שם אני אשמח להצעות.
ואני אשמח גם ממש לתגובות!
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
