השירים שלי...אברהם יאיר שטרן

טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.

א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'

ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)

זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!

 

"זה עתה חרב הבית

כולם בוכים, נאנקים

בבלה מובל עם הזית

אבות, נשים, ילדים

 

על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו

שואלים התינוקות חלב אימם

דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו

חפצים הם לראות את ביתם

 

וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה

 נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע

נשלם לבת בבל את גמולה"

 

{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}

 

"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים

ישובו לחיק האם הבנים 

ונצעד שוב בחצרות האלוהים

תתנחם ציון בבניה האובדים"

 

תודה אחים!

 

אמממימח שם עראפת

נראה לי שאני כבר מזמן לא הטיפוס המתאים לעניין אלוקות, אבל בכל זאת יש לי הערה, עם הזית?

נכון שבית זה מיליה מעצבנת, והדבר היחיד כמעט שמתחרז זה זית, אבל אתה לא חייב לשים את הבית בסוף השורה, אתה יכול לנסות משו אחר, וככה השורה תסתיים אחרת, למשל הבית נחרב- ואז יש לך שלל חרוזים לנחרב, כי עם ישראל הוא הרבה דברים, אבל עם הזית?

דווקא את זית ספציפי אהבתיאברהם יאיר שטרן

כי כל מי שלא יודע איך לעבוד איתנו אנחנו מפיקים לו מרירות וסבל אבל מי שיודע יש לו מאיתנו שמן זית... 

ימח שם עראפת
הפקנו לרומאים מרירות וסבל?
וואי הכי כןאברהם יאיר שטרן

מרידות שוב ושוב ושוב, מרד בר כוכבא הצית שרשרת מרידות שלפי חלק מהחוקרים זה מה שהכריח את הפיצול בין האימפריה הביזנטית והרומית, גם לבריטים הסבנו המון כאב ראש...

קראתי מכתב של מפקד כלא בניגריה, או בדרום אפריקה איפה שהוא, שהוא כותב למפקד שלו משהו בסגנון של "לעזאזל עם העכברים האלה! הם לא מפסיקים לנסות לברוח... ואין להם לאן כאן כל הלבנים זה בריטים או אסירים, והם לא מפסיקים..." רק לאחרונה לצערנו התמערבנו קצת...

ואתה לא חושב/ מרגיש שחסר משהו?אברהם יאיר שטרן
אני כופרימח שם עראפת
אהה, אתה הדוס הכופר? למה לא אמרת?אברהם יאיר שטרן

שמעתי ממש מעט מ @ל המשוגע היחידי אבל שאלתי על השיר, לא על האמונה ובזה אני מתעניין מה אתה חושב...

דבר שני כופר = לא מאמין, או כופר = מחזיקים שאתה כופר (יעני לא מאמין ב13 עיקרים וכדו') כי יש לי כמה חברים טובים כופרים אליבא דהדרך השניה...

ימח שם עראפת
דעתי על השיר? מכיוון שאני כופר דעתי לא רלוונטית, או שהשיר לא רלוונטי...

חח סטלןאברהם יאיר שטרן

אתה אוהב אותו? לא אוהב אותו? (מוזיקלית גרידא) המילים יושבות על משקל טוב? יש מילה שסתם באה למלא ביט לדעתך? ועדיין לא ענית לי למה אתה כופר... (אלא אם כן לא נוח לך להיתדבר מזה אז תגיד לי ואשחרר..)

אמממימח שם עראפת

אני לא יודע משקלים ביט או מוזיקלית, לא מבין בזה, אני פשוט כותב, ולא ממש אכפת לי יותר מזה, אז אני לא יודע לתת לך ביקורת בונה.

(דעתי הכנה על השיר? אמרת שכתבת אותו כשהיית בן 16? מורגש)

אני כופר כי אני לא רואה סיבה להאמין שאלהים קיים יותר ממה שהוא לא קיים. כלומר אני לא יודע.

אהה תודהאברהם יאיר שטרן

עקרונית אני מסכים, וגם לי לא אכפת ממה שהעולם חושב יותר מידי (אני מקווה ש @ל המשוגע היחידי לא יראה את זה) אבל כרגע אני לובש ג'לבייה לכיף שלי (גם פשמינה ;ׂ) @תמימלה..? ) אבל הואיל ואני רוצה להשתפר אני מתייעץ

וואי זה מעליב, אמרתי שיש לי שירים מגיל 16 אבל הוא לא (ת'אמת שלא היה לי מספיק מוזה כשכתבתי אותו...)

אהה, אתה לא כופר, אתה אגנוסטי...

שיר פשוט ויפהתמימלה..?

האמת כשאני כותבת אני מעדיפה לערוך כמה שיותר, מפחיד אותי שהרגשות שלי כל כך ברורים....

לגבי השני-אם תסתכל על דברים שכתבתי לפני ארבע שנים ועכשיו-לא תאמין שזה אותו בנאדם, אנחנו משתנים וגם הכתיבה שלנו ולפעמים מרגיש שהכתיבה הייתה יותר טובה או מדויקת פעם אבל אין סיבה להישאר שם כי זה לא יעזור, תמצא את עצמך הנוכחי, אין סיבה לחזור לגיל 16, גם אם אתה חושב שאז היה טוב יותר או מתאים יותר לכתיבה......

בבית השלישי הרגיש לי שאפשר לוותר על המילה גם ולכתוב רק 'ואם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה' נראלי יותר מסתדר....

אבל מהמם🤩

א' באמת תודה!אברהם יאיר שטרן
עבר עריכה על ידי אברהם יאיר שטרן בתאריך ל' בסיוון תשפ"ו 14:35

ב' אני דווקא מעדיף לערוך כמה שפחות, יש כתבה על הזמר אליעזר בוצר, ששמה אישתו אומרת "כל מה שנכתב נכתב מהבשר שלו" אני ממש מרגיש ככה, שכל מה שאני כותב זה אני אותנטי, זה אני, זה ממש... קשה לי להגדיר את זה, זה כמו לפתוח ערוץ בינך לבין מי שקורא את זה... לקרוא שיר זה כמו לטעום מהבן אדם, מהמהות הפנימית שלו, מהרצונות, הפחדים... ולכן אני מפחד לשנות... ועדיין משתדל לערוך כמה שיותר ולעשות סקיצות כדי לדייק את עצמי...

ג' לא דיברתי על לחזור לגיל, אלא לאוירא, להרגשה, למוזה שהיתה כשכתבתי את השיר...

ד' בכל אופן תודה רבה.

 

אממ, תשמע...תמימלה..?

לדייק את עצמך זה לא נכון, מה שאתה כותב כשאתה בתוך זה זה האתה הכי מדויק, אם אתה רוצה אח''כ לדייק *את השיר* חרוזים או כזה-זה כבר משו אחר.... זה לא אותך....

אני מעדיפה לעשות אתזה כמה שיותר כי באמת מפחיד אותי לכתוב כל כך חשוף....

אם זה לחזור להרגשה-לקושי שהיה, זה לדעתי לא כדאי, ומוזה מגיעה פשוט מתי שהיא באה, לא מזמן כתבתי איזה שישה או שבעה שירים תוך בערך חצי שעה, וכולם עם חרוזים ומדויקים וגם מבטאים מאוד את מה שהרגשתי באותו זמן, בכללי אני גם מרגישה שזה מאוד ה' כותב לי את הדברים אבל מוזה זה באמת מתנה משמיים, זה מגיע לפעמים, גם יכול להיות בשעות הזויות בלילה או כזה וצריך לנצל אתזה.... קיצור, זה לא קשור לגיל או למצב, ברור שהמצב משפיע על המוזה ועל מה שייכתב אבל זה לא מה שגורם לה....

אכן... סתם מסקרנות...אברהם יאיר שטרן

כמה שירים כבר יש לך? כמובן רק אם נוח לך לענות... לי יש 16 רציניים 3 ליצניים ו4 בתהליך כתיבה...

חח, וואי, לאידעת😅😅תמימלה..?

שלמים יש נראלי עשרים-שלושים.....

עדיין בתהליך-אפילו יותר...

את לא שומרת אותם? הו וובוי...אברהם יאיר שטרן

אני אבוא להרביץ לך (וזה אפילו לא נגיעת חיבה אז מותר...)

סתם סתם, אני אשלח את אחותי. 

חחח😅😂 בטח שאני שומרת, איך הבנת שלא?😅תמימלה..?
אני פשוט לא כותבת כל הזמן באותו מקום, לפעמים זה ביד ולפעמים במחשב....
אההה, נכון יש לי גם שני מחברות עם שירים...אברהם יאיר שטרן

פשוט מאז שקניתי את המחשב אני כותב כמעט רק בו... וואי טוב שהזכרת לי, הו וובוי אם הייתי מאבד אותן באמת...

כן, אבל המילה "וגם" באה לבטא תקווה כמוסהאברהם יאיר שטרן

שהדרך לא תארך שנים... אלא אחישנה...

היא כבר אורכת שנים....תמימלה..?
כן, אבל תארך לשון עתידאברהם יאיר שטרן

תקראי שניה "וגם אם תארך הדרך שנים לא נחכה לה" "ואם תארך הדרך שנים לא נחכה לה" את לא מרגישה משהו יותר אופטימי בראשון?

האמת שזה נשמע יותר טוב עם הגם...תמימלה..?

למרות שדווקא אופטימי -לדעתי זה בלי הגם, כאילו, יותר בקטע שאם זה יקרה ולא בטוח, לאידעת, נשמע לי פחות בטוח שיקרה.... למרות ששוב, זה כבר קורה, אבל עדיין נראלי שזה פחות אופטימי... טוב, אני גם לא חושבת שלנפץ את התינוקות של הבבלים זה אופטימי, אני מעדיפה שהם ימותו לבד, בלי שאני אצטרך לעשות אתזה אבל לא נפתח על זה דיון😅🙈

ועל המשקל של המילים?אברהם יאיר שטרן

מה עדיף "וגם" או "ואם"?

ולגבי הבית השלישי בסוגריים?

על ניפוץ לא נפתח ויכוח מכמה סיבות:

א' פסוק בתהילים קל"ז, ט'. ופסוק בדברים י"ג י"ח, לטובתי.

ב' בויכוח הקודם ניצחנו ואת בטראומות 😝

ג' זהו.

אממ, זה פשוט שונה.... משנה קצת את המקצב אבל שניהםתמימלה..?

טובים...

ואם תיקח הדרך שנים- לא נחכה לה,

נמשיך בדרכנו אל עבר הגדולה,

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע-

נשלם לבת בבל את גמולה!

לדעתי ככה זה הכי טוב, גם את עבר ולא לעבר אבל כמובן שאתה לא חייב לקבל את דעתי😅

כתוב אשרי שינפץ, אוקיי אשריו(אשריך...?😅🙈) אבל לא בשבילי....

דווקא אנלא בטראומה, ההפסד היה שווה😜

א' תודה ב' למה רק את מגיבה פה?אברהם יאיר שטרן

איפה העולם??? (לא שיש לי משהו נגדך ח"ו, יש לי משהו רק נגד הטרוריסט ;ׂ) )

ג' לא אמרתי שזה בשבילך, אולי גם לא בשבילי... מכירה את הסיפור עם גדעון ו300 הלוחמים... אני בהחלט מפחד מעבירות שבידי בקטע הזה אני בהחלט בגדר "הירא ורך הלבב" נראלי...

ד' שמח לשמוע שאת לא בטראומה, עכשיו יש לי עוד הזדמנות להכניס אותך לאחת... מילאת את חלקך? איך (כוונתי באיזה אופן שימחת אותה...)?

חח, השומרת אחיי אנוכי?😜תמימלה..?

יופי, אז אפילו אין ויכוח😅😅

חח, עוד לא, אמרתי כבר שכשאעשה אתזה אני אודיע.... אבל בינתיים יש סתם דברים טובים בקטנה שקורים קצת בזכותך.....

אהה, אז את רצחת אותם. למה לא אמרת קודם?אברהם יאיר שטרן

יש ויכוח אני רואה את זה כאידיאל, נקמה יש לי מהלך ארוך בספר שמואל על דוד שאול וגוליית, שבסופו מוכרח שאנחנו וה' זה חדא מחתא! אנחנו הבנים שלו והוא האבא שלנו! מי שפוגע בנו פוגע בו, ומי שפוגע בו פוגע בנו. אני אולי לא יכול אבל ערך הנקמה הוא עליון ביותר... אני פשוט לא מצפה ממך (או ממני) לעשות את זה, אלא מהגדולים שבישראל (לא בהכרח גדולי ישראל - ת"ח, גם @ימח שם עראפת  מתאים...😊) כמובן. רק הם יכולים לעשות את זה לשם שמיים כמו שצריך (ואוו יצאתי מזה חרדי)

נו נו? יאללה תאמיני לי את מרוויחה מלעשות את זה... 

ב"ה שמח לשמוע שקורים בזכותי גם קצת דברים טובים, ב"ה

🙈🙈🙈תמימלה..?

אתה ממש רוצה להתווכח...

אני מסכימה איתך, פשוט חושבת שאנחנו וה' זה אחד ואם ככה-כשפוגעים בנו-הוא צריך להגיב, הוא מספיק חזק בשביל לעשות אתזה.....

חח, הקצת היה על זה שזה קצת בזכותך, ברוך ה' די הרבה דברים😅 וכן, אני מאמינה שזה יהיה טוב, אני רק צריכה לפגוש חברה מתישהו כדי לעשות אתזה😅😅

לא רוצה להתווכחאברהם יאיר שטרן

הלוואי כולם היו חושבים כמוני כך לא הייתי צריך להתווכח, 😏 סתם, פשוט מעצבן אותי שיש אנשים שרואים נקמה בתור דבר שלילי, את צודקת שה' יכול לנקום אבל הוא רוצה שאנחנו ננקום. קראת הגיע הזמן על מלחמת ישראל במדיין? "נקם נקמת בני ישראל מיד המדינים" או שזה היה מפגש הפ"ש 🤨 מה את אף פעם לא נמצאת באולפנה? ההורים בחו"ל? פשוט למצוא מישהי ולהגיד לה "וואלה אחותי, אוהבת אותך" (טוב לחלק מבני האנוש זה יהיה קצת קשה אז) "אהבתי את הזה והזה שלך" זה כל כך קל לעשות למישהו/מישהי את היום...

חח😂תמימלה..?

אהה, אתה משה רבנו? חשבתי המשיח...

אני חושבת שלקחת פסוק ולהוציא אותו מהקשרו ואפילו לא להמשיך אותו לפחות עד לסופו-זה לא נכון.....

חחח, יש חופש לפני הבגרות ולהחמיא לבנות אני תמיד מחמיאה, גם חברות ומשתדלת גם סתם בנות באוטובוס או ברחוב... אמרת משו יותר רציני....

ובתגובה להודעה אחרת-פשמינה זה מכוערררר🤦

בואי נעבור 1 1אברהם יאיר שטרן

א' נעלבתי. את מחזיקה ממני כמשבש פסוקים לכתחילה? אני שוקל אולי באמת להעלב... משה רבנו זה אח שלי ובן דוד שלי... על המשיח כבר דיברנו והגנו למסקנה שעדיף שלא אהיה כי תתעצבני עלי שאיחרתי... אין לי בעייה לכתוב את כל הפסוק ואת ההקשר אפילו "וידבר ה' אל משה לאמר: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך: וידבר משה על העם לאמר..." וכו' כוונתי היתה לא חלילה לסרס את הפסוק ולהוציא אותו מהקשרו ח"ו, אלא ללמוד מהמילים הנפקא מינאיות (שקשורות לעניין) לענייננו, וזה שה' רוצה שננקום את נקמתו - נקמתנו

מי שיפרש אחרת ממני אני מוכן בכיף להתווכח איתו ולהוכיח לו למה הוא טועה... השאלה אם יש לך כוח למהלכים ארוכים(וחוץ מזה נראלי שאת בעיקרון מסכימה איתי שצריך לנקום בשונאי ישראל, אז זה מיותר.). אהה אני מבין... ב"ה חופש... 

יופי! אני ממש תומך, בעיקר לאנשים חסרי חיים, נהגי אוטובוס, מאבטחים וכדו' (משתדל...)

מכוער כאסטתיקה, אני לא מתווכח. את בת, מבינה באסטיתקה יופי וכל הדברים האלה יותר טוב ממני, פשוט בדר"כ המדריכת יופי שלי (בכל עניין בחיים) זה אחותי הגדולה, מה שהיא אומרת אני עושה הפוך... 🤷‍♂️😁

ת'אמת שנעלמה לי הטלית לפני חצי שנה (נראלי 🤔)ומאז עדיין לא קניתי חדשה... ולדעתי האמת טלית עדיפה על פשמינה (טלית גדול טלית קטן וכו' וכו' מחלוקת הפוסקים עיין שם שם...)

ה' רצה שמשה ינקום במדייניםתמימלה..?

תשאל את אחיך ובן דוד שלך אם הם עשו אתזה😜 אבל אני, שאין לי קשר איתם-אסתכל בפסוקים ואראה שהוא עשה את רצון ה'...

מה שה' רוצה מאיתנו הוא אמר לנו בתור מצוות, לא צריך להתחיל לחפש עוד מצוות בדברי ה' למשה לאותה שעה, יש לנו מספיק משלנו...😅

באמת סליחה אם פגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה🙏🙏

יפה, כל הכבוד, זה לא חייב להיות מישהו חסר חיים אבל העיקרון יפה......

אני באמת לא מכירה את הסוגיה, לכן גם לא אמרתי שזה לא נכון הלכתית, ציינתי עובדה שזה מכוער ואל תשווה כי טלית זה יפה ממש ופשמינה זה מכועררר, די לעצלנות, לדחיינות ולחסכנות, מחר בבוקר קנה חדשה!

א' אל תדאגי לא נפגעתי, רק שקלתי אם להיפגע...אברהם יאיר שטרן

ב' אני יכול להביא לך מהלכות בני ימינו על גודל מעלת הנקמה, רוצה? ו"נבואה שנכתבה נצרכה לדורות"

ג' נכון, אבל אני חושב שהכי נכון לשמח אותם...

ד' יש לך מינימום 300 ש"ח מיותרים להביא לי לטלית? תאמיני לי לא חסר לי על מה להוציא כסף (רישיון, רכב, ללמוד עבודה, למצוא איפה לגור (להתכונן לחיי נישואין...) לא בא ברגל...)

חח😅תמימלה..?

אני מוותרת, על העיקרון של לנקום וגם על זה שלא אני צריכה לעשות אתזה שנינו מסכימים, זה מספיק לי😅

אממ, לדעתי אתה לא יכול לדעת איך בנאדם באמת מרגיש ולא פחות חשוב לשמח סתם אנשים ברחוב.......

אם זה אומר שאתה מפסיק ללבוש פשמינה-בכיף

באמת? 300 שקל לאדם זר רק כדי שלא ישים פשמינה?אברהם יאיר שטרן
אתה מבין כמה מכוער אני חושבת שזה?!😅תמימלה..?
ואווו, כן.אברהם יאיר שטרן

אם אי פעם הלכתי ברחוב עם פשמינה ראית אותי והזדעזת, אז שני דברים.

א' סליחה

ב' מקווה שהתאוששת

חחחתמימלה..?

ההתנצלות מתקבלת🙏

למרות שאני חושבת שלבנות פשמינה אפילו יותר מכוערת מלבנים.......

אלב לבנים יש טלית(למי שלא איבד אותה לפחות😜) זה כל כך הרבה יותר יפההה

כן, אבל יותר מסובך להסתובב עם טלית כל היום...אברהם יאיר שטרן

אבל אני באמת מתנצל וד"ל

קיבלת? זה לא נשלח נראלי...אברהם יאיר שטרן
הממ.חתול זמני

בחכמתי החתולית הזמנית הנפלאה, אגיד לך את דעתי. וכמו הפילוסוף הסטואי ההוא שאיני זוכר את שמו, תהיה דעתי שונה ממה שלרוב אומרים.

 

לומר את האמת: לא ממש התחברתי.

 

ברמת הרעיון כמובן זה רעיון שאפשר לקחת אותו הרבה מאוד קדימה. וגם אפשר לעשות הרבה עם ה"התקדמות" ההדרגתית של השיר, שבנוי בשלבים, כמו שביל.

 

ברמה הטכנית הפריע לי:

 

– יותר מדי פסוקים מילה במילה. זה מרגיש יותר כמו קולאז' של פסוקים מאשר משהו אותנטי מהלב. הפסוקים כבר כתובים ומוכרים, היה יותר מעניין לראות משהו משל עצמך. לנסח אחרת. "להמיר" פסוק ידוע בניסוח שונה, למשל בעזרת הרבה מילים נרדפות (כמו סגנון פיוטי אשכנז). או בדרכים אחרות. אם "לסנן" את השיר, יוצא שאת רוב ככל התוכן כבר מכירים מילה במילה ואין בו חידוש. והתוכן המחודש, אין לו נוכחות, מרגיש יותר כמו פילר/מילוי.

 

– קצת... קיטש. "חפצים הם לראות את ביתם" למשל זאת שורה מאוד "ארצית" או "פשוטה", במיוחד כסוגר לבית. הבית הראשון למשל מאוד ישיר ולא פיוטי וחושבני שאם לבטא רגש חזק באופן ישיר בלי עדינות זה יוצר קיטש. "בבלה מובלים עם הזית" זה כבר משהו מחודש, מעניין, לא רגיל. תיאור מיוחד. אבל "גברים, נשים, ילדים" מרגיש יותר סתמי וניסיון לפרוט על מיתרי הלב רק בלי להתאמץ, יותר כמו "קלישאה עוצרת מחשבה". "בכו איתי ברגע זה!" מבלי ליצור את האווירה המיוחדת והעדינה.

 

בקיצור:

 

חסר לי אותך בשיר. יש כאן תנ"ך, יש כאן אתוס ("עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"), יש כאן הרעיון הכללי, אבל אני לא רואה איך אתה כאישיות מיוחדת מביא משהו מעצמך אל תוך הכתיבה.

א' תודה! אני שמח שיש מישהו שאומר ליאברהם יאיר שטרן

"לא התחברתי, נסה שוב" (אבל עדיין אל תיכנסו בי כולם ביחד... אחד אחד בבקשה) זה אומר שהשיר ישתפר בע"זה...
ב' במעבר מהיר על השיר, יש סיכוי שזה בידיוק מה שהיה חסר גם לי... (ע"ע המילים: "בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי ..." )
אממ, זהו. שוב תודה בחינת "יישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה"... מעריך!

 

אוקי, נעשה את זה שוב?אברהם יאיר שטרן
עבר עריכה על ידי אברהם יאיר שטרן בתאריך ו' בתמוז תשפ"ו 14:18

עבר עריכה על ידי אברהם יאיר שטרן בתאריך ו' בתמוז תשפ"ו 0:31

אז ככה, השיר הזה כתבתי אותו כשקיבלתי הרחקה מהעיר העתיקה, ולא יכולתי לעשות סיבובי שערים (הו וובוי מי שלא יודע מה זה{למי שלא יודע אפשט ואגיד: להגיע לכותל [@ימח שם עראפת  תנשום...]})

גם כאן, אני מאוד אשמח להערות / הארות, כל מה שיעזור לשפר אותו, ואם נהנתם גם אשמח אם תגידו לי "אח'לה נהנתי...

בתודה מראש לכולכם אחיי ורעי האהובים, אני!

"עירי הקטנה 
משרה עלי שלווה
בתוכה אני רגישה
בתוכה אני מרגישה
כפי שנשבעתי 
לא שכחתי
אחרוט אותך במקום בולט
עלי בברזל צורב, לוהט
על היד על הלב
וַיִּבְחַר אֶת־שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת־הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב:

 

י ר ו ש ל ם

גן עדן, עירי היפה 

איככה נהפכת למקום חורבה

י ר ו ש ל ם

את השממה אקח ואזרה לכל רוח

ומולך אשחט שונאיך שתוכלי לנוח

י ר ו ש ל ם

אשובה אבנך אלחם על ליבך

רק תפתחיו שיהיה סיכוי לחבקך

 

אחתום אותך בחותם של דם
בעלי יבוא והכל יהיה מושלם
אך בינתיים יושבת אני בשערייך
בוכה וממררת את שנות כיבושייך
כששועלים מרקדים על חלקי גופתך 
אשים לפיד בין זנבותיהם ואשלחם לדרך
אראה בנחמתך נמלט ממבול האש
אשר יומטר על האנושות שה' ירטש
יבוא חיים ינון מושיע מנחם וגואל
צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי־גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

 

י ר ו ש ל ם

גן עדן, עירי היפה 

איככה נהפכת למקום חורבה

י ר ו ש ל ם

את השממה אקח ואזרה לכל רוח

ומולך אשחט שונאיך שתוכלי לנוח

י ר ו ש ל ם

אשובה אבנך אלחם על ליבך

רק תפתחיו שיהיה סיכוי לחבקך

 

כיצד אשמחך כיצד אנחמך
והרי שנים שנטשתי (את) זכרך
אך כפי שנשבעתי
מעולם לא שמחתי
עד שאת פנייך שוב פגשתי
וכל כך כל כך שוב חפצתי
לנגב דמעותייך מעל לחייך
לנקום בשונאייך למול עינייך
ימחקו כל אנשים חומדי לצון
כִּי יוֹם נָקָם לַיקֹוָק שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן

 

י ר ו ש ל ם

גן עדן, עירי היפה 

איככה נהפכת למקום חורבה

י ר ו ש ל ם

את השממה אקח ואזרה לכל רוח

ומולך אשחט שונאיך שתוכלי לנוח

י ר ו ש ל ם

אשובה אבנך אלחם על ליבך

רק תפתחיו שיהיה סיכוי לחבקך

 

ויהודה לעולם (,לעולם) תשב וירושלים לדור ודור:

ונקיתי דמם, לא נקיתי! ויקוק שוכן בציון:

 

ירושלם
ציון, עיר שלם
רבתי בגויים, רבתי עם
עיר האלוהים, עין העולם
מקדש, מוריה
נחלה, מנוחה
אהליבה
גבעת הלבונה
עיר של זהב
עיר שחוברה לה יחדיו
עיר יהודה
עיר היונה"

 

אשמח לשמוע ספציפית את דעותיכם: @ימח שם עראפת, @תמימלה..? , @ל המשוגע היחידי , @חתול זמני , תודה...!

וואו, מילים חזקות מאודדדתמימלה..?

אני יותר התחברתי לקטע האחרון, יותר אופטימי משאר השיר😅

אבל הכל כתוב מהמם, חרוזים מדויקים ורגש ברור מאוד...

לדעתי בקטע החמישי בשורה החמישית להוריד את השוב, 'וכל כך כל כך (שוב) חפצתי' או אם אתה מעדיף את השוב בשורה מעל, כי לדעתי פעמיים שוב שורה אחרי שורה קצת פחות מוצלח ונראלי עדיף בשורה הראשונה שיישאר.....

אה, ואולי תפסק קצת, פסיק, שלוש נקודות, סימן שאלה או קריאה, אתה יודע.....

אוקי, אז אענה כהרגלי...אברהם יאיר שטרןאחרונה

א' תודה רבה.

ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא... 

ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.

ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...

יש פה ביקוש לסיפור שהוא בעצמו פיצול של סיפור אחרמשה

שפורסם במקום אחר?

מה הכוונה?אריק מהדרום

סיפורי משה רטמשה

אני עדיין לא מבין מה הכוונהאריק מהדרוםאחרונה

שר - האורותצמר-ארד

היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז

הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף

"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו

ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים.."

המשך יבוא

געוואלדיקעימח שם עראפת

מחכה להמשך

כן?צמר-ארד

מה אהבת?

את הרפרנסיםימח שם עראפת

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

חחח...צמר-ארד

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

חיחי, לא קראתי בכלל, רק ראיתי תסרטים מזמןימח שם עראפת

לצערי..צמר-ארד

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

חחח, דונט וורי אני אתאזר בסבלנותימח שם עראפתאחרונה

בינינוצמר-ארד

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

אין מצב שאני אהיה האדם היחיד שנהנה מזהסופר צעיר
מזעזע 😀צדיק יסוד עלוםאחרונה

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

סיפור לא מעניין שכתבתי:צדיק יסוד עלום

כותרת הסיפור: "שלוש שיחות (ואפילוג)"

1.צדיק יסוד עלום

"חזרתי לישיבה לתחילת זמן אלול ופגשתי שם את עמיחי"

"וקנין?"

"לא זוכר איך קוראים לו... רזה, קורא בתורה בספרדי ירושלמי"

"די בטוח שזה וקנין. בחור טוב, היה באגוז"

"בקיצור הוא אמר לי שיש עכשיו כמה חברים שנפגשים בערבים ומתווכחים על פוליטיקה בגן סאקר, נפגשים עם חילונים ומנסים להשפיע. אני ממש רוצה ללכת גםף אבל מתלבט על הסדר ערב."

"מה תשפיע?"

"תצחק תצחק, אבל כשתראה כמה החילונים בורים ואיזה סיסמאות הם משלשלים מהפה אתה תבין שיש ערך גדול למחשבות של בני תורה"

"גם לדוסים יש סיסמאות בלי סוף"

"בסדר אבל זה לשטחיים, מי שלומד תורה כמו שצריך מדבר אחרת. אתה יודע איך זה לפגוש בעלי בתים, זה לא כמו השיחות שלנו"

"כן..."

"אז עמיחי הזה העלה את הנושא של התורה של הגלות והתורה של הרב זצ"ל, תורת ארץ ישראל. היית צריך לראות את זה, לחילונים שם היה אור בעיניים כשהוא דיבר"

"שמו"צים?"

"מה זה?"

"חילונים קיבוצניקים, יעני הארדקור"

"לא, האמת חבר'ה חמודים, הולכים למכינות, כמו הזה של נחל צופית. הם לומדים הרבה אבל דברים לא רלוונטיים, פילוסופיה והיסטוריה... הם מדברים על המצב הבטחוני אבל אין להם מושג על הערך של מה שאנחנו עושים פה, בסוף כמו שהרב קוק אומר הציונות היא דבר קדוש, זה לא סתם מקלט לאומי. שאלתי אחד כזה עם שיער בצבע תכלת מי היה הרב צבי קלישמן והוא לא ידע"

"מתערב איתך שגם בבני עקיבא בשוהם או בכפר סבא לא ידעו מי זה הרב קלישר"

"זה שונה אחי, אל תערבב. אנחנו הולכים לישיבות ובסוף זה משנה את המצב. פעם המזרוחניקים היו בורים... היום בזכות הישיבות זה ממש השתנה, תחשוב כמה אנשים נכנסים לצבא אחרי לפחות שנתיים של עמל בתורה, זה עושה השפעה מטורפת. כל חילוני שפוגש מחלקות בייניש יודע להגיד שאנחנו זה משהו אחר"

"כן..."

"... רוצה אחת?"

"לא אחי, לא מעשן."

"אתה יודע שהרב זצ"ל גם היה מעשן?"

"נראה לי שזה מיתוס. בטוח שהוא היה מרגיש שזה גומר לו את הריאות"

"הרב כדורי היה מעשן נובלס ואומר שזה הכי טעים למלאכים"

"וואלה..."

"דביר אבל למה אנחנו יושבים בחושך?"

"נשרפה המנורה ועוד לא הספקתי להחליף... וחוץ מזה יותר נעים לי ככה. אפשר לראות את הדקלים נעים מול הירח"

"מה נהיית לי עכשיו אורי צבי גורדון, אני לא רואה כלום אחי"

"אני אוהב אותך מאוד אביאל, הרבה זמן לא ישבנו ככה"

"אתה מוזר..."

"למה ככה?"

"אף אחד לא מדבר ככה, יושבים ומדברים אחי, לא יודע. יש לך סגנון מוזר..."

"אתה שומע את הצרצרים?"

"אתה רוצה שאני אזוז כאילו?"

"לא, טמבל. תשמע את הצרצרים."

"וואלה עד שלא אמרת לא שמתי לב, איזה רעש מטורף הם עושים."

"בלילות כאלה אני מרגיש געגועים למשהו שאין לי בחיים ואין לי מושג איך מגיעים אליו."

"מה נהיית לי ברסלבר, אתה רוצה להתבודד או משהו?"

"אבנר הג'ינג'י אמר לי שיש אומנים שיושבים בחדר ובוהים בקיר שבועות בשביל לקבל השראה"

"אבנר הזה כופר, מה אתה מקשיב לו? יש לו בספרייה בבית ספרים של הברית החדשה ודברים כאלה. אמרו לי שהוא להט"ב."

"אני מחבב אותו, יש לו משהו מיוחד."

"אתה מחבב את כל היצורים. לדעתי הוא חולה נפש. אני גם חושב שהוא מסתובב עם גויה. לא מבין איך חבר'ה כאלה לא עושים לך בחילה."

"הרגע אמרת שהוא להט"ב..."

"אתה יודע מי אני מדבר, היא מסתובבת מחוץ לישיבה לפעמים, לבושה לא הכי צנוע. בוהה במרפסות, אני חושב שהיא גם קצת קוקו."

"אבנר טוען שהיא סכיזופרנית"

"אין לי מושג מה אמרת עכשיו אבל אני מאמין לך. אבל עזוב את היצורים האלה, לי זה עושה צמרמורת. לא מתאים לך לחבב אותם, אתה מבלבל אותי."

"מה אני יודע... אמרתי לך כבר שאני אוהב אותך?"

2.צדיק יסוד עלום

"חזרתי לספר הזה אחרי שנתיים שלא העזתי לפתוח אותו. הוא מזיז לך משהו."

"נראה מפחיד. על מה זה?"

"דוסטויבסקי כתב אותו בתקופה שהתחיל הניהיליזם באירופה. אנשים הגיבו לא טוב למהפכה המטריאליסטית, הנוער התחיל להגיד שאין מוסר ואין ערכים, היה רומס את הדברים הקדושים לכיף. הגיבור בספר הוא אחד כזה... זה מבוסס על אחד הפרקים בברית החדשה. ישוע פוגש רועה חזירים שנכנס בו שד. דוסטויבסקי צולל שם לתהום הזאת ובורא את סטברוגין, עם אישיות מפוארת ונשמה חלולה. אף אחד לא יודע לכתוב כמוהו כיום."

"זה איזה שש מאות עמודים. בחיים לא קראתי ספר כזה."

"לא יודע אם טוב שתקרא אותו. יש תהומות עמוקים מאוד בנפש האדם. מי שמציץ לתהום התהום מציצה עליו בחזרה, זה ניטשה מפורש."

"בקושי מכיר את הכתיבה של ניטשה. אני די בטוח שהרב צבי יהודה אמר עליו שהוא נשמה מעולם התוהו."

"הוא היה שבור, כן. אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה שלו."

"היית יכול לשגשג בגרמניה היהודית בתקופת ההשכלה."

"היו הורגים אותי כי אני יהודי. אולי הייתי משחזר את העורלה שלי ומשוויץ בה בכל מקום."

"אני שמח שאני חי כיום, אני חושב."

"פעם הדברים הרגישו אמיתיים. אנשים הרגישו שאנחנו לקראת פיצוח חידת החיים. היום זה מרגיש ביזארי וכמעט נאיבי לרצות לצלול למעמקי הנפש, לפרוץ את מחסומי התודעה. אפילו אנשים שעושים מדיטציות מצלמים את עצמם או משלבים את זה ברוטינה לאינסטגרם."

"ניסיתי לעשות מדיטציה. אין לי מושג איך עושים את זה. כל השרירים שלי כאבו."

"אני עושה הרבה מדיטציות. אני חווה דברים שאני לא יודע להסביר במילים, אפילו לעצמי."

"נשמע מטורף, איפה למדת את זה?"

"סיפרתי לך על שירה. היא היתה כמה חודשים במנזר בהודו. היא לקחה את זה ברצינות. אני נהנה לשמוע אותה כשהיא מדברת. אני די בטוח שהיא סכיזופרנית."

"באיזה קטע אתה חושב ככה?"

"יש לה דיבור כזה מוזר."

"זה הכל?"

"אמרתי לה שאני חושב שכדאי שתיפגשו. היא סקרנית לגביך. תפגוש אותה ותשפוט בעצמך."

"אני לא מתכנן להכריע האם היא סכיזופרנית. אני בקושי יודע מה זה."

"היא טוענת שהיא שומעת קולות. שהיא שומעת את האדמה שרה. כמה פעמים ראיתי אותה מנסה לחבק את האוויר ומתחילה לבכות."

"אני מסתנוור מהאור הכתום הזה, אפשר לכבות אותו?"

"שוט."

"אמרת יפה מקודם על החוויה שלך מהמדיטציה. אני גם מרגיש הרגשות נורא עמומות שאין לי מושג איך להסביר אותן אפילו במילים."

"כלא התודעה."

"כמו כלא. הייתי רוצה שיהיה מישהו בעולם שיוכל לתת לזה מילים."

"שמעת על הדא-דאיזם?"

"לא... מה זה?"

"הם טענו שבשביל להגיע אל העומק של נפש האדם צריך לבנות ערוצים עקיפים, בשפה של תת-מודע. בהמשך נולד מהם הסוריאליזם, כמו בציורים של סלבדור דלי".

"אני לפעמים מכבה את האור במרפסת ומסתכל אל הכוכבים ומרגיש שרוב היום אני אומר מילים שאין להן תועלת ולא מדגדגות בכלל את מה שאני באמת רוצה להגיד."

"כמו מחסום?"

"לא... כאילו אין לזה בכלל שפה."

"אתה חייב לדבר עם שירה. היא תשתולל כשתשמע אותך מתאר את זה."

"בת כמה היא?"

"אין לי מושג. מאוד קשה לדעת. בהתחלה הייתי משוכנע שהיא צעירונת, אבל יש לה קמטים בצדדים של העיניים. לדעתי היא נושקת לשלושים."

"זקנה!"

"אולי עדיף להגיד 'נשמה עתיקה'. לשלוח לך את המספר שלה?"

3.צדיק יסוד עלום

"חזרתי ממדיטציה ארוכה של קואן. ישבתי במערה אולי שבועיים, לא אכלתי כלום ולא שתיתי כלום. הלכתי מהנזיר עם שאלת קואן בסיסית, 'איך נשמעת מחיאת כף ביד אחת'. יש לתודעה שבע חומות שצריך להקיף שבע פעמים. אמרו לי שבבלוטת האצטרובל יש יכולות לשבור את החומות האלה. שקעתי בטרנס. קשה לתאר איך תחושת הזמן משתנה, איך תחושות הגוף משתנות. במדיטציה מכבים את המחשבות. אתה יודע שבני אדם חושבים בערך שישים אלף מחשבות בכל יום? אבל מי שמורגל במדיטציה מצליח די מהר להפסיק לחשוב ואז נכנסים פנימה והכל מרגיש אחרת. מצאו לפני כמה שנים קבר של נזיר טיבטי וכשנגעו בבשר שלו ראו סימנים ברורים של חיים. כמה שאנחנו לא יודעים כלום על השבעים קילו בשר שלנו. אני חושבת שמי שיודע למדוט יכול לגעת בנצח. הגוף האסטרלי מתחנן מאיתנו שנפתח לו חלון החוצה. גם בקבלה הנשמה מחולקת לחלקים. החלקים העליונים שלה מחוברים לשורש העליון של ההוויה, לקוצו של יוד. האור המבהיק שם יכול להוציא בן אדם מדעתו. גם הגנוסטים ידעו את זה, לכן הם המציאו את הדמיורגוס. אנשים נתקעים בתוך הבשר שלהם ומטביעים את כל הנשמה שלהם ואת כל האור העליון בתוך הסופיות של החומר. בגלל זה יש אנשים באשפוזים. הם הגיעו לאור בהיר כל כך ששרף להם את הפיוזים והם חיפשו דרך החוצה. הכדורים מחזקים את הכלובים של התודעה.

"יש לך ש' שורקת, בחיים לא שמעתי ש' כזו".

"זאת סוג של מחמאה?"

"לא הבנתי את רוב מה שאמרת, אבל נהניתי להקשיב."

"אתה רוצה לצאת לחופשי?"

"כן."

"שקרן."

"למה ככה?"

"מי שרוצה לצאת לחופשי לא עונה ככה."

"אבל אני באמת רוצה."

"מה זה מבחינתך חופש?"

"יש דברים שאני מרגיש שאין להם מילים בכלל ומשהו בי מתענה כי הוא לא יכול לגעת בהם. הם לא נמצאים בשום פעולה או מעשה או מחשבה שאני פוגש ביומיום. אני מרגיש שיש שפה אחרת שאני צמא אליה ואני לא דובר אותה, והלוואי והייתי יכול למצוא אותה ולהצליח לבטא את מה שאני מרגיש."

"למה אבנר קרא לך לפגוש אותי?"

"הוא אמר שאת סקרנית לגביי. גם אני הסתקרנתי."

"אבנר לא מבין כלום בדברים שהוא מתעסק בהם."

"בעיניי הוא גאון."

"גאון אולי, אבל הנפש שלו מתה."

"ושלך?"

"תסתכל לי בעיניים, מה אתה רואה?"

"חשוך, אז לא הרבה. אני רואה את ההשקתפות של הפנס רחוב."

"תסתכל יותר מקרוב."

"אני לא רואה עכשיו כלום."

"כי אתה טיפש."

"לאן את הולכת?"

"כואב לי כל הגוף."

"הכעסתי אותך?"

"גם הנשמה שלך חולה. אתה מלא טומאה."

"טוב."

"מה טוב?! אתה אדם מגעיל!"

"מה שתגידי."

"אמרת את זה מקודם בשביל ללעוג לי?"

"את מה?"

"על השפה האחרת."

"לא, זה מענה אותי."

"אבנר סיפר לך?"

"סיפר מה?"

"אתם שקרנים, אסור לי לדבר עם אנשים."

"אני נהנה לשמוע אותך מדברת. אני לא מכיר אנשים שמדברים כמוך."

"יש לך פוטנציאל לגעת באור אין סוף. אבל אתה טיפש."

"מה אני יעשה..."

"תגיד לאבנר שאני לא רוצה לפגוש לא אותו ולא אותך שוב."

"היה לי מיוחד לפגוש אותך, מצטער אם אמרתי משהו לא בסדר."

אפילוגצדיק יסוד עלוםאחרונה

לקול קרקוש ותרועת גונג חגיגית עלה עמוד השחר ושרט בחשכת הרקיע. עננים עמומים בכחול עמוק נחרצו בשמיים המתבהרים. גלגלי השמש חרקו על מסילותיהם, פנסי רכבים ושאגת מנועים בישרו ראשיתו של יום. מדרס נעליים עייף גרר נער צעיר למיטתו. לחייו סמקו ועיניו היו נפוחות. חדרו קטן, מיטתו סתורה, הוא נפל אליה וחפן את סדיניה. בחלונו דפק בוקר עיקש וציוץ ציפורים הבליח בעדו. שעון מעורר החליט לצלצל, שקיק קטיפה של תפילין בהה נכחה מהמדף. הוא חשב שהוא שומע את הכוכבים שורטים את החלל, שרגליו מתאחדות עם האדמה, שמפיו בוקע אור, שבעיניו שופעים רקיעים, שידיו צומחות ומתעבות ומתארכות. הוא נשם את הסדין ושתה את גליו ומשבריו. צחקוק עמום מבטן כבדה דנדן לו ואסף אותו אל השינה.

01ריק סאנצ'ז

מיכאל לא האמין שאדם נועד לחיות לבדו. ועדיין, הוא גר לבד כבר חמש שנים.

הדירה לא גדולה, אבל עדיף ככה, זה מה שהוא תמיד אומר, אחרת אני אאבד פה.

הוא מחייך ושואף עוד קצת מאוויר הלילה הקריר.

המרפסת הזאת זה הבחירה הכי טובה בחיים שלו עד עכשיו בלי ספק.

העיניים שלו נעצמות לאט והוא מניח להם, מרפה שרירים בכיסא הנדנדה הישן.

הוא תמיד האמין שהוא יחיה ביחד. עם אישה. עם משפחה. עם חברים.

אבל הוא לא חזר הביתה אחרי הצבא. וגם לא חיפש שותפים. והוא מאוהב. בשקט של הדירה הזאת. ובבדידות.

ידו המגששת מצאה את שישיית הבירות ושלפה עוד בקבוק קריר.

אפשר לומר שהוא המאושר שבאדם? הוא גיחך לאט, פותח עיניים כדי לשלוף את פקק הבירה במיומנות.

לגימה קצרה אל הגרון.

אפשר לומר שהוא בודד. שהוא האחרון להיקרא מאושר. מבטו נדד על אנשים חולפים ברחוב.

חבורת נערים מצחקקים וצועקים. שמחים.

זוג מדבר על משהו חשוב. זה בטוח משהו חשוב. תמיד זה חשוב. חיוך התגנב לפיו.

וכמה עוברי אורח הולכים בדד. כאלה תמיד יש, בכל שעות היום.

הוא הצמיד את הבירה לפיו ולגם ממושכות. נותן למחשבותיו דרור. כמו שהם אוהבות. כמו שהוא אוהב.

תמיד עם פרצוף רציני או מודאג, הבודדים. מסכת התגוננות.

או שאולי אלה הפנים האמיתיות.

מבטו התעכב לרגע על עוברת אורח בודדת. היא הלכה לאט.

כאלה יש גם, אבל נדירים, הם לא עצובים, הם מהורהרים. הם בוהים כמו מפגרים.

משהו בה משך את עינו. בדרך החולמנית שבה היא בהתה בפנס הרחוב.

הוא שתה עוד בירה והביט בה בעניין.

היא הרימה לפתע את מבטה לאט.

מבט תוהה. הלב שלו האיץ לרגע משום מה.

היא הביטה היישר אליו. ברגע של החלטה הוא המשיך להביט.

היא הטתה את ראשה.

סקרנות.

02ריק סאנצ'ז

היא המשיכה להביט בו, היישר אליו

לרגע תהה אם היא בכלל רואה אותו או סתם מסתכלת לכיוון. אבל לא, הקשר עין היה מורגש באוויר. לפעמים מרגישים את זה.

הוא לא העיז לזוז. דקה חלפה. שניהם הביטו זה בזה.

הדופק שלו עלה וירד, הוא לא היה בטוח למה. רק בחורה שמסתכלת עליו.

הקשר עין נמשך, וכל שאר העולם נמחק לאט. מאבד משמעות. הוא לא ידע למה. אבל הוא לא יהיה האחד מבין שניהם שיפנה מבטו. אובססיה השתלטה עליו. משחקים כאלה היו מה שעשו אותו. חיוך קטן התגנב לפיו אבל הוא לא זז אפילו סנטימטר.

אלוהים יודע כמה זמן חלף. אולי רק עשר דקות. אולי שעה. זה הרגיש כמו נצח. אבל לפתע משהו בהבעתה השתנה. היא חייכה גם.

עיניו מרותקות ומוחו מרוקן לחלוטין. הוא הרגיש את עצמו נאבד לאט, שוקע במחשבות, שוקע בעיניה המרוחקות. מאבד אחיזה עם המציאות לאט, נתלה ביד חשופה על העוגן האחרון, האישה למטה.

הוא הרגיש שהוא מתעורר פתאום, אפילו שלא נרדם, כשאור קלוש הגיע פתאום. שמש? הוא הופתע לחלוטין, מסובב את ראש בפצאומיות למזרח.

כן, שמש. אלוהים אדירים, כל הלילה. או שיט. בחורה משוגעת. הוא סובב את ראש בחזרה אליה. הרחוב היה ריק לחלוטין.

03ריק סאנצ'ז

מאז שהוא היה קטן הוא הכיר נדודי שנה מקרוב מאוד.

ההורים שלו דאגו מזה מאוד, רופא, מטפלים, כדורים.

אבל הוא? זה פשוט היה טבעי לו. לפקוח עיניים. כשכולם ישנים, כשהכל רדום ומת. לפתוח עיניים. ולחשוב.

יש לו רק אח אחד, גדול. ליאו. בכל זכרונות הילדות שלו הם ישנו ביחד, חדר גדול, אבל המיטות קרובות.

הוא היה מעיר את ליאו באמצע הלילה בהתחלה. והם היו מדברים, עד הבוקר לפעמים. זה חמוד להיזכר.

עד שאמא שמה לב לילה אחד וכעסה. אוהו כעסה.

חיוך משועשע התפשט על פניו של מיכאל והוא התיישב במיטה ואז התחרט וקם.

נדודי שינה אולי. הוא חייב לרדת למטה. איפה שהבחורה נעלמה, אולי היתה תעתוע.

רגליו נשאו אותו כמאליהם במדרגות, אל המדרכה, אור זריחה בהיר. אנשים זריזים כבר ממהרין לעבודה. אבל הוא באקסטזה משהו. עיניו חולמניות ומחשבותיו מופשטות. הוא הולך לאט. כאן, ממש כאן היא עמדה.

הוא התיישב בספסל הקרוב. מחשבותיו לאט נהיות בהירות יותר. הוא נושם עמוקות ומרגיש עייפות. למה הוא ירד בכלל?

סירנה נשמעת מאחוריו, צעקות עמומות. הוא מסתובב. שוטרים. המון אנשים. מתי הגיען כל ההמון הזה? השמש כבר במרכז השמים. צעקות מכל כיוון. מה קורה פה? הם צועקים אליו. הוא מסתובב במבטו מחפש פיתרון. ואז נעצר הלום רעם.

הנערה ישבה בספספל לידו. צווארה משוסע בגסות. והמון דם, בכל מקום. דם יבש.

04ריק סאנצ'ז

אמא מתה. די מזמן, לפני שנתיים אולי. אבל מה שמעניין זה אבא שלי.

הייתי בטוח, כלומר כולם היו בטוחים שזה יגמור את אבא.

הוא ואמא היו כל כך אוהבים. דברים שקשה למצוא היום. ולילה אחד והיא לא קמה.

בהתחלה אבא היה שקט, לא דיבר. לא איתי ולא עם ליאו.

ואז, בדיוק שלושה ימים מהרגע שהיא מתה. הוא פרח. בן אדם אחר. אני זוכר את הבוקר הזה. העירו אותי דפיקות בדלת. אבא בפתח. עשרים שנה אנחנו מדברים בטלפון. נפגשנם כשאין ברירה. והנה הוא פה על מפתן ביתי, מחויך מאוזן לאוזן.

מאז, כל שבוע ביום חמישי הוא הגיע ללילה. חשבתי שהוא השתגע, השכול גמר עליו. אבל הוא היה יציב. במידה מפתיעה.

אני לא זוכר לגמרי איך הגעתי לכאן ומה שאלו אותי. אבל אני חושב שזה היה חשוב.

"חלאה" ירק האיש שעמד מתנשא מעלי בחדר הריק . שוטר. הוא שוטר.

"לשחק אותה משוגע לא יוציא אותך מזה" הוא אמר בקול מאופק משהו "מבטיח לך"

דם. משהו התחיל להבזיק בזיכרון שלי. לא חשוב.

"מי אתה?" לחשתי בשקט, מעוניין לא מעוניין לשמוע.

האיש-שוטר כיווץ את עיניו ויצא מהחדר, מתעלם לחלוטין.

נערה. ודם. המון דם. אני נזכר אולי.

הוא נעל את הדלת אני חושב. ניסיתי לזוז מהכיסא ללא הצלחה.

ספסל בודד. נערה. נערה מתה. המון דם.

אני שואף אויר בחדות, הזיכרון חוזר אלי במלואו.

רוצח. אני רוצל

וואורקאני

איזו כתיבה סוחפת

תמשיךך

05ריק סאנצ'זאחרונה

חדרים סגורים ריקים. מעולם לא החלטתי לגביהם.

אהבתי אותם. על פי רוב. את השקט שהריקנות הפיזית מביאה איתה, אין דבר חיצוני שיסיח. והייתי שוקע פנימה עוד ועוד, המקומות שבאמת מעניינים אותי. ומרגיעים.

מבטי נשאר על דלת החדר הנעולה בודאי, בוהה.

אני אוהב את זה. אבל אלוהים, אני מפחד מזה.

כששקעתי יותר מדי פנימה, הבדידות האפלה חונקת אותך לאט. ואז מהר מאוד. ואין אויר, והמון פחד. כמה חרדה.

מחדר סגור. חדר סגור וריק. אין כלום ואת זה אני אוהב. רק אני. מזה אני פוחד.

הדלת נפתחה באחת וקטעה את הרהורי. לבוש מדים וחמוש נכנס פנימה נעמד מאחורי הכיסא שלי. ממלא את החדר הריק.

אדם נוסף נכנס לאט. מביט בעיני בעצב. או כעס. אני בולע רוק בחוסר נוחות. אולי אכזבה.

"ליאו, אני-" המילים מתפרצות לי מהפה ועוצרות בעודם באויר. איני יודע.

ליאו התיישב. מולי. אין דבר שמפריד בינינו, רק כמה סנטימטרים של אויר. קרובים כל כך ורחוקים כל כך.

"הרגת" הוא לא ניתק את קשר העין כשהוא לחש רצחת אותה?"

הסתכלתי עליו. על העיניים. אני מנסה להבין מה אני רואה. ולא מצליח. מנסה. מה ליאו רוצה? מה הוא אומר.

"ליאו תקשיב" אני נאנח ועוצם עיניים חזק "אני לא יודע מה קורה. אני לא מבין, אני רצחתי. אולי לא רצחתי, אולי כן, ליאו אני נשבע אני לא יודע" אני פוקח עיניים מיוסרות מדיבור שעל הלב. "ליאו זה כמו פעם" אני מתחנן "שוב, בדיוק כמו פעם", תולה בו את עיני. מבועת.

ליאו הרחיק את ראשו במהירות, נסוג. הוא מבין אותי, אני בטוח בזה. הוא מתנשם פתאום במהירות, עיניו מתרוצצות, אני מבחין. אני מגחך, כן זה אחי.

"אז זה היה אמיתי?" הוא שואל בקול לא יציב. ספק מכחיש ספק מפחד להאמין. לי.

אני רק מהנהן.

"אז למה לא אמרת אף פעם ש-" הוא עצר באמצע, מילותיו עוצרות בפיו.

-----

כדאי שאספר לכם מה קרה לי ולליאו בקיץ שבו הייתי בן 10

...רחל יהודייה בדם

בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם

הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.

אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם

וישחררו אותם לחופש.

אבל החופש הורג.

בעולם הנעלמים יש פחד.

פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.

נעלמים מדי אפילו בשבילה.

בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם

הריקוד מהוסס מעט.

איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.

שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.

שייתן לו את החירות להיעלם.

וואוכְּקֶדֶם

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

נעלמיםמשה

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

לא נראלי שזו כוונת המשוררתכְּקֶדֶם

נקרא לנערה ונשאל את פיהמשה

...רחל יהודייה בדם

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

להיות מוגדרxmasterx

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

מעניין 🧐צמר-ארדאחרונה

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת

כשצריך את הגנב מורידים אותו מהמגדל. סיפור.משה

טוב. לא מראש המגדל. סיפור שנזכרתי בו היום כשביקרתי עם הילדים באנדרטת הנח"ל.

לפני כ-18 שנים עבדכם הנאמן היה עבד עברי. כלומר חייל מפקדה. בתור שכזה הביאו אותנו (ועוד כמה גופות נושמות שהתפקיד שלהן היה בגדול פשוט למלא נפח) על מנת לכבד את הטקס השנתי לאזכרת החללים של החטיבה. מכיוון שהביאו אותנו מוקדם מדי ועייף מדי, היה לי עוד שעה עד שהטקס יתחיל. חיפשתי מקום שקט לשבת בו ולא כל כך היה. בסוף מצאתי דלת חשוכה ומאחוריה מדרגות שמובילות למגדל ההנצחה שם. התיישבתי עליהן, פתחתי מחשב נייד. מצאתי שם WiFi שווה של 3Mbps ועשיתי משהו במחשב. אפילו לא זוכר מה.

פתיחת דלת דרמטית

מי בדלת? מפקד המחנה (דרגה מעל רס"ר, נגד שתפקידו לחולל משמעת). מוצא אותי שם. למזלי מדוגם. וצועק עליי לעוף משם תכף ומיד. עם אותו הנגד היה לי סיפור. הנ"ל שירת בתפקיד אחר ושם נעזר בי מקצועית. משנתנה רשות למשחית להשחית - היה יכול להשחית. אבל נזהר לא להשחית יותר מדי.

בכל זאת באתי להתקפל משם. הוא ביקש. שניה אחר כך מופיעה מאחוריו קצינת החינוך של החטיבה. למי יש מחשב נייד? היא שואלת. תוך שניה היא מזהה אותי ואת הרס"ר צועק עליי. הסתבר שהכוכבים הסתדרו לי.

או ליתר דיוק כוכב חמה.

לחברת ההגברה של הארוע התחמם כונן הדיסקים עד מוות, ולא היה להם איך לנגן מוסיקה בטקס. הסכמתי מיד אבל דרשתי שישאר בידיים שלי. אחר כבוד הוצאתי מחבורת החיילים והושבתי ליד הבחור של ההגברה. כל הטקס יכולתי להמשיך לשחק במחשב חופשי חוץ מזה שהיה צריך מדי פעם להחליף מוסיקה. ובסוף ההגברה הודה לי שהצלתי אותו.

המזל שיחק להם....נחלת

וגם לימשה

אה, אתה גיק כאילו? מגיל צעיר?נקדימון

אחלה סיפור. אבל למה בפרוזה ולא בצעירים?

כי בא לימשה

מתכנת מגיל 11.

וואונקדימון

תמיד שאלתי את עצמי איך בכלל היה אפשר להיחשף למחשב ברמות עומק כאלה. למי באמת היה pc בבית? שלא לדבר על אינטרנט, ממשקים נוראיים, ומהירות עבודה מזעזעת

היה לנו מחשב. 486 להבנתימשה

היה אפשר לעשות איתו הרבה. אבל היה קשה. הידע לא היה נגיש ואינטרנט נכנס אלינו הביתה רק בשנת 2000.

דווקא מהירות העבודה לא הייתה כל כך מזעזעת. היא נהייתה מזעזעת בעיקר כשהגיעו תוכנות חדשות שהותקנו על מחשבים ישנים. אצל דוסים למשל מאוד מצוי שהחומרה הישנה (גם טלפונים) לא הולכת לפח אלא לילדים וככה ילדים מסתובבים עם סטיגמות.

טוב, אני זוכר את המפרט שלו בדיוקמשה

486DX2, 33MHz,

8MB של RAM (שעלה המון כסף, בהתחלה היה 4 ואז הוגדל ל8).

324MB דיסק קשיח

CD ROM שהתווסף אחר כך

AZTEC כרטיס קול שהיה חיקוי של SB16.

מה עוד היה ?

windows 3.11 ומתישהו (ינואר 99) windows 95

אני זוכר שהטיפ הכי מומלץ למחשבנקדימון

היה לבעוט בו... 😅

סיפור קישוני של ממש

מה שהיה מקצר את החיים של הHDD.משה

אהה.. פתרת לי חידה עכשיונקדימון

משהאחרונה

סיפור חמודארץ השוקולד

אב/אלולאשר ברא

בזרה"ק

על הרכבת הקלה,

בין מחנה לחלוץ.

עלה האיש עם החולצת משבצות בצבע אדום,

כובע טמבל למרות שכבר שקיעה,

מכנסיים שחורים.

מחזיק קנבס קטן עם ציורים קטנים עליו,

הצבע עדיין טרי.

ואני עומדת שם דחוסה, עם פרצוף רוטן. עייף.

בין עשרות האנשים שהגיעו לעיר הקודש.

ופתאום האיש הזה,

עשה המתקת הדינים.

והחיוך שלי עלה והיה לי טוב.

ולרגע הרגשתי את המעבר בין חודש אב, לאלול.

ואיך הקטרוג כבר לא יושב לי מעל הראש.

תודה לה',

תודה שככה טוב.

דחוסה ברכבת הכלה בירושלים?משה

תחשבי עכשיו מה הנביאים היו אומרים על זה.

לא הבנתי אותך..אשר ברא

ירושלים פעילה וחיה ושוקקתמשה

כזה.

עדיין לא הבנתיאשר ברא

ירושלים פעילה וחיה בכל יום

ועל זה חלמו יהודים 2000 שנהמשה

ברוך ה', זה לא סותר את מה שהרגשתיאשר ברא

הכוונה לראות את חצי הכוס המלאה. למרותנחלת

שעומדים לנו על הרגליים, תוקעים מרפקים בצידי הגוף שלנו, נושמים

עלינו ריחות שלא שיערום אבותינו, מחליפים מילים בקולי קולות

מעל ראשינו, נועצים בנו מבט זועם וכו' וכו'.....

זה בצחוק.

אבל משה צודק. למרות ש.....אוף!

מתוקה. אהבתי. נקודה קטנה של אור מאירה חושך גדול.נחלת

יפה ומשמחארץ השוקולד

מה זה בזרה"ק?xmasterx

בזכות רבינו הקדוש (רבי נחמן מברסלב)אשר ברא

יפהxmasterxאחרונה

אולי יעניין אותך