כל אחד שיבוא ויכתוב לי אישי - יקבל זפטה לפנים.
תשאלו למה?!
אז ככה.
לפני שנה, בתחילת הקורונה, פנה אליי בחור שהכיר אותי מקבוצה שכונתה; "ווביקס".
בתחילה רציתי לחסום, כי אישי עם גברים כבר מזמן אינו הז'אנר שלי – אולם הלה החל עם הדרך המנצחת – מניפולציה.
'אני בחור מסכן. את לא מבינה מה עברתי. הייתי השפיץ של הישיבה. נכנסתי לערוץ כלשהו והכרתי שם מישהי. הייתה נשמעת סבבה. אמנם לא נהגתי נכון וחטאתי, אבל לא בדיוק חשבתי על זה. הלכתי אחרי היצר השטני שבי בעיניים עיוורות'.
לא אלאה אתכם במה שפברק לי המנוול אולם שורה תחתונה הוא זרק לי ת'פצצה שהיא פגעה בו... 'אני לא רציתי בזה. מבטיח לך. ניסיתי להילחם אך ללא הצלחה'.
חה. אויה לאותה התמימות שאחזה בי אז.
האמנתי לו. כן. ואני, בתור בחורה עם לב רך, הלכתי אחרי הרגש המטורף שהשתלט עליי.
עליי לעזור לו להשתקם. הוא בחור אומלל. הוא לא אשם במה שקרה. הרי הוא כל כך עדין-----
וכאן החלה מסכת סחיטה רגשית מטורפת. הייתי מוצאת את עצמי מכילה דברים שאוזנה של בת נורמטיבית מן השורה אינה אמורה לשמוע. מקרים מזעזעים שלא קרו מעולם והבחור ה מ צ י א הכל ע"מ ש"אשאר לצידו" ואתן לדמיונכם להתפרע מהי מטרתו האמתית של הרשע.
לאט לאט הבחור גלש למיניות. ככה, כמו בעל המאה העיניים, ב'פה מפיק מרגליות'. אני לא אפשרתי לו לנהוג ככל העולה על רוחו והתקפתי כשהייה צריך.
עכשיו תאמרו 'את אשמה. מה את ממשיכה עם החמור הזה? בעייתך! היית צריכה לחתוך!'.
אבל אתם טועים. "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". ואת זה אמרו חז"ל, לא אני. מכריי יעידו כי אני הבחורה עם העמוד שדרה הכי זקוף בסביבה. אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את פריטת הרגשות שסבלתי בגינו.
לא רציתי להישאר. נמרחתי אתו בכח כי ריחמתי עליו. כל כך ריחמתי. כל יום אמרתי היום אני חותכת, אבל בא סיפור חדש שגרם לי להמשיך בצ'אט.
יעיד גם אותו הבחור, מקצת ממה שהתקפתי אותו. ואני מתפללת לאלוקים שיקרא אף הוא הודעה זו.
הוא אמר לי שהוא מתכתב רק איתי. אלא מה?!
'את האחת והיחידה!!!!!!!!!! אני אוהב רק אותך!!!!!!!!'
רק שאני לא ממש האמנתי. תחושת בטן כזו. ומה התברר?!
שהוא מתכתב גם עם חברה שלי... (!!)
תווי המקלדת יגמרו, דפי הוורד ייכלו ומה שקרה אחר כך לא יישק לתומו.
אומר רק בתמצות – הוכחתי אותו על השקרים שלו – ועזבתי.
ואז קרה הדבר הבא.
הוא החל בסחיטת רגש עקיפה דרך חברה שלי. היא רק אמרה את שמי הוא החל לבכות ולומר שאלמלא אני – הוא מתאבד. אין לו מה לעשות בחיים יותר. בחור ישיבה הוא לא יחזור להיות כי רק אני החזקתי אותו חזק לפני נפילה לתהום חלולה...
ואני?!
אני חזרתי על ארבע. בדיוק כפי שתכנן המרושע הלז.
אבל שוב, חתכתי אחרי שבוע כיוון שמצפוני מעולם לא שוקט. הן לצידו והן לצידי. גרמתי לחברה שלי לשחרר גם אחרי קצת זמן.
חברתי נפגעה קשות. הבחור - הלא ראוי לכינוי - דיבר על הדברים הכי אינטימיים בגוף. אני לא מאשימה אותה בשיתוף פעולה – הוא שיחק בה בדרגת שחקן-על. מה שלא העז איתי – הוא פתח איתה.
שפנית ניסיון הייתי קוראת לזה.
כל מה שרצה לדעת על עולם הבחורות, בירור מעמיק יותר על סרטוני תועבה בהם היה צופה, תיאור האזורים הכי מביישים – בקיצור - הכבוד היה ממנו והלאה!
שפך אצלה כל מה שבער לו לדעת כבחור ישיבה ולא יכול היה להגיע לזה ממקורותיו הסביבתיים.
כלפי חוץ הוא נותר ה"צדיק".
לקראת ר"ה קראו לי להזהיר אותו מפנייה למשטרה כיוון שהגיעו שמועות על התכתבויות מחרידות של הבחור – והבחורות החכמות חפצו לעצור את הקטסטרופה. אני עברתי את ה18, בידי להגיש תלונה ללא ההורים – ומשום כך 'נבחרתי לתפקיד'.
ומה הוא עונה לי?!
שהוא חולה בסרטן. מה אני רוצה מהחיים שלו? הוא עובר טיפולים כימותרפיים. הוא סובל יום יום. ומה אני באה אליו עם איומיי משטרות? הכל טוב איתי?!?!
תחילה לא האמנתי. אבל אחר כך... אחרי כן התחיל החשש לקנן בי שאם המצב שלו אכן נורא כפי שהוא מתרפס – אני אכזרית.
הורדנו פרופיל. נטשנו אותו לנפשו. הדומינו נפל בדיוק מושלם במשבצת בה חשק החצוף.
בין השאר – ההשלכות הנפשיות שעברתי היו קשות מנשוא.
בכיתי הרבה. חלפו עליי ימים נוראיים, תרתי משמע. הכרית שלי ספגה מה שלא ספגה מימייה. מצפונים דוקרניים, רוצחים.
את-גרמת-לו-סבל.
כן. חזרתי להתכתב אתו לעוד כמה ימים כדי ל'חזק אותו'. הוא הרי ממש-ממש זקוק לי. מה גם שליבי הלקה אותי שרק כך אנקה את הכתם שיצרתי; הבהלה שאולי גרמתי לו עם שיחת הטלפון אודות הגשת התלונה. ולא רק אני 'שבתי לסורי' אלא גם חברה שלי.
הכל התהפך לטובתו. השטן עשה את מלאכתו נאמנה.
אחרי שעזבנו אותו סופית התחלנו לפקפק בעניין המחלה אולם לא בדקנו את העניין לחודו.
לפני שבוע נודע לי שהכל היה פייק אחד גדול. הוא שיקר עלינו במצח נחושה, וברור למה. כעת אני באה להזהיר אתכם מהבן אדם, ולהרתיע בנות בכלל.
אל תענו לכל אישי. בבקשה!!!!!!!!!!
לטובתכן!!!!!!!!!!!
אל תחכו למישהו שיערער לכן את הביטחון והאמון בבני אדם. אני את אמוני, כבר איבדתי. וקשה עד בלתי הפיך להחזירו.
שמו של הבחור הוא יונתן כהן. שם משפחתו בדוי כמובן – את האמתי הוא לא חשף. הניקים בהם הוא השתמש הינם: @בחור אחד @יוניייי @yoni cohennnn ועוד...
נ.ב
אני לא אחראית לניק זה. ע"מ להעביר תגובות וליצירת קשר ניתן להגיע אליי דרך הניקיות הבאות:
@שושיאדית @שפרינצא בוזגלו .
תודה לכולכם על ההקשבה, מקווה שלא נצטרך להיות לעזר...
@רבקה ל.
