קישור לחלק א':
נורמלית או לא נורמלית???! - נוער וגיל ההתבגרות
נורמלית או לא נורמלית???!
חלק ב'
חלק ב'
זה היה נראה חלום. אך זה היה ממשי מידי מכדי להיות חלום. היא צבטה בחוזקה את זרועה, מנסה להבין אם אכן זו מציאות. אך לצערה אותות הכאב אכן הורו כי זו המציאות.
היא הביטה בו שנית, ידו עדיין נשארה מושטת. תחושת קבס עלתה בגרונה, ובחוסר ברירה היא הושיטה את ידה 
לשלום.
"נדבר?" הוא שאל אותה.
המחנק בגרונה התחזק. היא רצתה לצעוק לא ולברוח, אבל היא כבר מזמן שכחה איך אומרים את המילה לא. אז היא רק אחזה בבטנה ופלטה לעברו חלושות, "אבל... איך הגעת לפה??? ולמה... למה אתה נראה כ"כ, איך נאמר אתזה בצורה עדינה?! מבחיל?? או שזה ביטוי עדין מידי?"
הוא צחקק קצרות, החזיר את שיניו הארוכות לתוך פיו, ונעמד דום. נראה היה כי צבעו הירוק הולך ונעשה עכור מרגע לרגע, אך זה כלל לא הפריע לו. והוא ענה לה בטון עמוק: "את מודעת לזה שאני חלק מימך??! כלומר, את מכלילה את עצמך בהגדרה 'מבחילה'."
היא הביטה אליו מזועזעת, אך הוא רק הוסיף קצרות "נחמד?! נכון?!"
עכשיו היא כבר הבינה שהוא לא מתכוון לעזוב אותה כל כך מהר. היא התישבה על אבני החצץ בחוסר אונים, ודמעות של חוסר אונים עלו בעיניה.
"הי!" הוא קרא לה.
היא הרימה את עיניה והביטה לעברו. היא הסתכלה ותמיהה מטורפת אחזה בה. 'הוא מכחיל או שאני מדמיינת????'
"מדמיינת! מדמיינת!" קראו לעברה קולות פנימיים.
אך היא השתיקה אותם וקראה לעבר היצור בתסכול: "אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן???!!"
הוא התיישב לידה בשיכול רגליים ובצחקוק קצר החל לדבר.
"אני הדימוי העצמי שלך, ואם את רוצה את יכולה לכנות אותי בשם החיבה שלי אגו. אני זה כל התכונות שאת מייחסת לעצמך, תכונות האופי שאת חושבת שיש לך, מה את חושבת שהחברה חושבת עלייך, מה את חושבת על עצמך, ואפילו איך הגוף שלך נראה בעינייך.
זה בקצרה. בפועל אני כולל עוד הרבה מרכיבים ופרמטרים שונים. ואם נסכם זאת בשלוש מילים 'אני זה את!'"
שתיקה סמיכה שררה בינהם כדקה ואז הוא הוסיף.
"תמהת מקודם על המראה ה'מבחיל' שלי- שלך?! אז הריני לבשר לך כי את היא זו המעצבת אותי.
המראה שלי משתנה בהתאם למה שאת מרגישה, חושבת, ועוד כמה דברים שעוד נדבר עליהם בהמשך..."
דמעות מעורבבות של אימה ותמיהה עלו בעיניה, ולהפתעתה גם צבעו הלבין מעט.
הוא הסתכל עליה, ואמר לה בקול רועד: "צבעי משתנים בכל עת, אך מאז שנכנעת לקולות אני רק הולך ודועך, צבעי הולך ומעכיר, ואני אחוז דיכאון".
"אז מה עושים?????" היא שאלה אותו כשהבינה שהוא מחכה לתגובתה. "אין לי סיכוי! אני לא נורמלית, וזהו!!! וגם אם פעם הייתי, אחרי הקולות הללו אפסה כל תקווה"
"באמת זה מה שאת חושבת?! הוא שאלת אותה וקם באחת על רגליו.
ידיו החלו לנו מעלה ומטה בהתלהבות גוברת והוא צעק לה: "בואי איתי!!! אני ילמד אותך אחת ולתמיד מה זה נורמלי!"
"מהההה??" הפחד טיפס בגבה, והיא הרגישה כבולה. לא מסוגלת להשתחרר מהקולות. מפחדת מהשינוי.
לבסוף היא באה אחריו, בתפילה חרישית שלא תתחרט.
היא חשבה על הגרוע מכל.
אבל רק על דבר הבא היא לא חשבה!!
