אנשים פה כותבים ממש מפחידדד

הוא ממש סיקרן אותי האיש הזה!

ואת רוצה לומר לי שזהו? את משאירה אותנו בנסיון לנחש מה עומד מאחורי הפרולוג המהמם??

התייעצתי עם אחי והוא אמר שזה יותר מדי טראומתי...

אבל חוששני שאלך על זה...

כמה שיותר טראומתי - ככה יותר כיף לכתוב

התחלתי לקרוא את הפרק הראשון וזה מהמם! יש לך לשון...👅

אגב השם של הביצפר יש ישיבה כזאת חחח אבל בטח את חשבת על זה...

ניסיתי להמציא את הדבר הכי מוזר...

מסתבר שכיוונתי לדעת גדולים

יש בבית אל... 

פרולוג:

העשן היתמר לגובה מטשטש את ראייתו הוא הניח לדעתו להפוך בעצמה ללא הרף הוא רצה לחשוב, להסיק מסקנות, לדעת מה הוא בכלל ולשם מה הוא נמצא פה.

גופו האתלטי מטיל צללית עמומה ומתארכת על האבנים המשולבות. אורו המרוחק של פנס הרחוב הבריק מעט על פניו השחומות, החלקות, והעלה אור בעיניו האפורות, מגרה אותן לבהוק מבעד למראה המצועף, המסכה החדגונית, שעטה על עצמו. אם כי קל היה להבחין בדמות שהצטיירה מאחורי מסך העשן שהפריד בין ישותה אל העולם.

הוא עמד שם, שעון על חומת הגינה כשרגליו מסוכלות, ידו האחת מנסה להשתלב בשנייה שאוחזת בסיגר 'גולדן וירג'יניה' כשהוא שואף אל קירבו את האוויר המפויח. השאיפות שהחיו אותו כל פעם מחדש. הוא לא הצליח להבין את האנשים שמוותרים על התענוג הזה... אין כמו לתת ללב שלך להתמכר וליהנות...

הוא אהב את הפינה הזו, כל לילה חיכה להצטנף בתוכה. לתת לרגשות להתאדות יחד עם העשן שניחם אותו כמו שהוא, ולשאוף אותם מחדש ענוגים וממכרים.

העת הזו שקבע כל ערב על אדן חומת גינת הירק - החייתה אותו. היא נתנה לו להריץ את הסרט שעבר במציאות חיה ומוחשית כל כך היא אפשרה לו להרהר בעתידו הקרוב והרחוק, לתכנן את ההגעה לנקודת מוצא ממבוי סתום שנקלע אליו כעת... לתהות האם כדאי ואיך לנסות להגיע אל הדברים שעליהם חלם ואותם אהב.

או לפרוץ גדרות שמונעות ממנו להגיע אליהם
 

וקצת רגש.

אולי רומנטיקה...

עדיין לא החלטתי.

משולב בסיפור חיים

סלחו לי שזה הועתק בצורה כ"כ צפופה...

וגם אין לי כ"כ עצבים לעשות אנטרים עכשיו...

פרק 1

תלמוד תורה בני צבי

"אבא?"

"כן בן שלי"

"מי היה האיש שפגשנו אתמול?"

"היום בשמונה בערב אגיד לך" ולאחר מחשבה הוסיף "בלי נדר"

"למה לא עכשיו?"

"אני אדבר איתך אחרי הלימודים על הכל בסדר? בינתיים, תישאר בבית הספר עד להודעה חדשה, יש מצב שהיום בערב ההודעה הזו תגיע, בעקבותיה תשובץ במסגרת אחרת. אך נכון לעכשיו - תתרכז בלימודים בינתיים ובעזרת השם נדבר היום כשאחזור"

אז מה הוא הולך לבשר לו? זכר השיחה הקצרצרה שלו היום עם אביו צף ועלה במוחו. אם אביו חשב שיהיה מרוכז יותר, הרי שהתבדה. כל אותו היום הוא עסוק בחישובים ותכנון סדרי יום ודרכי פעולה לכל סוג מידע או הודעה שיקבל היום – בשמונה – בערב.

"לידור שובל" העיר אותו הרב שולר מחלומותיו "אתה איתנו? עושה לי הרושם שבזמן האחרון נרשמת לקורס טיס. זו ההתמחות שלך? כי משום מה כשרון הריחוף שלך רושם הישגים יוצאים מן הכלל..." המורה אף פעם לא חסך ממנו את שבט לשונו. הוא לא חשב שיש לבבות שזמן תפוגת מצבם הנפיץ ארוך מן הרגיל וכל פעם שיורים לעברם חיצים הם מתרסקים אל תוך עצמם, או שמא מתנפצים החוצה בקול רעש גדול, אך לשני סוגי הלבבות הללו נגרמים נזקים.

לעיתים, הם בלתי הפיכים.

"אה, כן... מה?" לידור היה מבולבל הנחיתה למציאות היתה יותר מעצבנת ממוזרה... הכל היטשטש מולו כמו נצבע בשחור, נמחק, ומתהווה בחזרה - אם כי באיטיות כבדה משהו - אל הסצנה שהחלה מתהווה.

שוב הוא מתחיל? צריך ללמד את המורה הזה שיש שיטות רגועות יותר להחזיר תלמידים לריכוז? למה הכל בכח?... את האמת, אין לו אנרגיות מיותרות ללמד עוד אנשים מסקנות שיוכלו להסיק עם מעט מחשבה בגוון יותר צלול ורגוע.

"אוקיי" פסק המורה ממשיך את המטאפורה שאהב להשתמש בה למקרים כשל לידור "צא מהכיתה. לפי המידע שצברתי במהלך כהונתי כמורה במוסד הזה, בחוץ יש מתחם אוירי רחב יותר לטיסה נעימה ובטוחה. תרצה לשוב אלינו בתום הריחוף המעמיק שאתה נתון בו?"

לידור הרגיש שהדם אוזל מפניו גועש ורותח ומבעבע בתוך ליבו ובוקע ממנו בחזרה מנסה להתפרץ מביו עיניו. הוא כיווץ את גביניו מעט, סדק זעוף נחרץ בניהם, משדר גיצי חרון מבעד לארשת האטומה שכיסתה את פניו של לידור.

הוא קם ממושבו באיטיות מתגרה. הכיסא נגרר על הרצפה ברעש צורם. עיניהם של כל בני הכיתה ננעצו בו בסקרנות תהומית.

לידור חייך אל המורה חיוך ציני, מסתיר את שיניו מבעד לשפתיו הקפוצות. הוא נעץ את עיניו האפורות במבט מאובן ולָאט לעברו "כן. אדוני הקברניט".

הוא חלף על פניו ההמומות של המורה מבלי לאפשר למבטיהם התמודדות כלשהי. אם היו מצטלבים, קריאות התיגר האילמות שנשלחו במילותיהם, היו מקבלות תוקף ומתהוות בממדים גדולים יותר. לידור, בחכמה, מנע מבעוד מועד את התקרית הבאה שהיתה מתרחשת...

הדלת נטרקה, הוא מצא את עצמו מחוץ לכיתה והיה מופתע לגלות שהמקום אליו נשלח, הוא המקום שחיכה להיות בו. ידיעה זו לא נפקדה משאר ההתניות במודעותו.

כמה נחמד לצאת, ללא מאמץ רב, מארבע קירות משעממים שכמו מאגפים מארבע רוחות את היצורים שנאלצים להישאר בתוכם. הוא החל לטייל בחוץ, מהר מאד נתקל בחפץ שנראה היה כמו גוש ברזל ירוק מחורר שהזכיר בצורתו ספסל בית ספר שעבר מלחמה... (או לייתר דיוק ספסל שנגזר עליו להתמקם במרכז מגרש המשחק של הכיתות הגבוהות...) לאחר מחשבה מועטה הסכים לעצמו לעשות חסד עם גופו ולהמשיך את הבהייה האחרונה שנקטעה באמצעה, הוא התיישב על העב"ם שמצא, נשען לאחור, ידיו תומכות בראשו בתנועה מתמתחת כשרגליו שלובות אלו באלו ,מוטות קדימה.

הוא הביט סביב, נפש חיה לא נראתה בחוץ. רק הוא ועצמו נשארו שם יחד פשוט היו זה עם זה מבלי לתקשר או להעביר שום מסר בעל ערך.

כמה דקות הם נותרו שם ללא כל תזוזה או התקדמות מבחינה הגיונית. יש בו שני צדדים שמסיגים אותו תדיר למחוזות שונים. אף אחד מהמחוזות הללו לא עונה על המיקום בו הבין שהוא צריך להימצא.

בית הספר בכלל לא היה בכיוון שלו. הוא תמיד תהה למה ואיך כל האחרים לומדים בשבלוניות כזו ולא חושבים שיש משהו אחד לפחות שמעניין ומועיל הרבה יותר מחיי השגרה האפורים הללו. הוא לא היה בנוי למציאות כזו של אנשים רגילים, הולכים, באים, מדברים, צוחקים... הם ב א מ ת לא חושבים שיש חיים מחוץ למסגרת?

אילו חיים תרצה לידור? לחש לו מישהו מתוך ליבו. חיים?...חיים... אחרים. חיים שיש ביטוי לכל מה שאני רוצה לעשות, חיים שבהם אוכל להגשים את עצמי!

 שוב בא הקול המוכר ואמר המקום בו אתה נמצא עכשיו הוא זה שיסלול לך את הדרך בצורה בטוחה לשלב ההגשמה! כן... הצד השני הבין את זה מזמן... אבל אני איני מתאים למסגרת השבלונית הזו... האם בשביל להגשים את רצונותיי אצטרך דרך אחרת?

ומדוע שלא אנסה אותה?...

פרברי נתניה 20:40

המיית הגלים רחשה ממרחק לא רב. פסיעותיו המדשדשות בחולות נשמעו בלחש, קול שריקת הרוח הוסיף לסימפוניה המרגיעה. היא נשבה בשלווה, מניחה לעצמה לפרוע בשובבות את בלוריתו שסודרה בקפידה. הוא פסע במעלה הגבעה, בדרכו אל המקום אליו חיכה להגיע. ונשבה בקסמם של דמדומי הערב עת רדת החשיכה - אתה הרגיש בטוח כמו שמעולם לא חש.

"היי בחורצ'יק!" מישהו קרא לו. קשה לו להצהיר שהוא חש נועז מספיק כדי להתמודד לבדו מול אינטריגות שהוא עלול להיחשף אליהן באזור הזה של העיר.

הוא הפנה מבטו לעבר הקול וכמעט נשנק בבהלה אם כי לא נתן לעצמו להסגיר את תחושותיו לעומת הבאים.

גבר חסון בעל מימדים עצומים נעמד ממש מאחוריו והשעין עליו את ידו הכבדה בחבטה. הוא חש צמרמורת תחת מגעהּ השרירי של היד ונשא עיניים אפורות, בורקות ושואלות, אל פני האיש שסקר אותו במבט ספק חביב ספק מתגרה. הוא שיער שלא הוא הדובר ודימה לשמוע את קולו המעושן של הענק שניצב עליו תוך שהוא מנסה לתור אחר הקורא מבעד לשדה הראיה המצומצם שהשאיר לו.

"נראה שאתה מחבב את הפינה הזו...לא כן?" סוף סוף נראה האיש אותו חיפש במבטו שהוא מגיח מאחורי גופו האיתן של האוחז בכתפו. הוא היה יותר אנושי, לפחות נראה כך, מבנה גופו היה כשל אדם ממוצע, פניו לא הסגירו מה מטרת בואו אך בהחלט אפשר לומר שיש לחשוד בה, הוא קרב אליו אט אט בארשת יודעת כל, ידיו אחרי גבו והוא מחייך חיוך ספק חביב – ספק ציני.

"אתה ממש לא מנומס... אמורים לשאול 'סליחה? אפשר להפריע?' בהיעדר השאלה הזו, אני לא אענה לך שהייתי מעדיף שקט כרגע... אבל נו, אולי שניכם עוד תלמדו ממני משהו... אז, מה מביא אתכם אלי?" הוא לא יכחיש שנכון לתקופה הזאת, די משעמם לו והאמת שלא ממש אכפת לו להיקלע אל שערורייה או פרשיה כלשהי, אך סוף מעשה במחשבה תחילה. היה צריך לדכא את השתוקקותו לפעולה ולהניח לעצמו לנתח את הדברים כהווייתם.

אולי זה פיתיון?

"נגדיר את זה כך" פסק האיש הממוצע בממדיו "אנחנו, א...צריכים ממך משהו" אמר ולא יסף.

"יורשה לי לדעת מ ה אתם צריכים ממני לפני שאחתום אתכם הסכם?" לידור הרשה לעצמו להסיר את ידו הכבדה של הענק מכתפו לא לפני שהכין את עצמו לאקט שיבוא אחר מעשהו האחרון והיה מופתע מכך שלא נרשמה כל התנגדות מצד הענק וידו החליקה למקומה המקורי – בצידי הגוף המסיבי.

"בא נאמר שלא ממש יורשה כי לא תדע עד שתחתום איתנו הסכם" ה'ממוצע' קרב אליו צעד אחד לידור החל לפקפק בתואר שהצמיד לו בפזיזות כלשהי, התנהגותו נראתה לו מוזרה במקצת.

לידור נעץ עיניו בשני הזרים שנפלו עליו פתאום הוא רצה ולו במעט לשפר את המצב הנחות אליו נקלע בעל כורחו והניח כף ידו על כתף בן שיחו הלא רצוי, קרב אליו מעט ומתח את שפתיו בחיוך מעושה, סימטרי.

"תן לי להחליט עבור עצמי על אלו חוזים ברצוני לחתום ואלו לא" הוא שלח את ידו הפנויה אל כף היד הממוצעת ולחץ אותה בחוזקה. בידו השניה -זו האוחזת עדין בכתף האיש שהביט בו במבט בלתי מפוענח- נתן לעצמו תאוצה, עזב את המקום בריצה ונעלם באחת הסמטאות.

תלמוד תורה בני צבי

הפסקת 10

לידור התהלך במסדרונות אפוף מחשבות, נראה ואינו רואה. הוא היה עסוק וטרוד במה שעבר עליו בשעה האחרונה השיעור, המורה, המזכיר, המנהל, השיחה הנוקבת, הכל התערבב לו לעיסה מבחילה שהעלתה קבס בגרונו הוא הרגיש שהעולם סחרחר עליו והלך שם בלי לשים לב לכלום העיקר ללכת. לאן? לאן שתישאנו הרוח, לא להישאר במקום, העמדה שהוא נתון בה לא נעמה לו במיוחד אם כי הכאיבה לו מאד בעצם מציאותה.

אז זהו, סוף סוף הם הגיעו למסקנה הנכונה ובזמן המתאים. הוא שיחזר את השיחה הנוקבת שהתנהלה עד לפני כמה דקות.

"אז מה אתך לידור?" היועץ – בני ראמי פנה אליו כשעזב את השיחה המשותפת עם המנהל והרב שולר, הם נותרו לשוחח בחדרו של הרב שטיין, חדר המנהל.

"אצלי הכל בסדר, דווקא נראה שאתם לא משהו..." לידור היה משועמם מהשהייה בחדר ההמתנה, הוא פשוט חיכה שסוף סוף יגאלו אותו מהמוסד הזה. יותר עניין אותו מה יאמרו לו היום בשמונה בערב. זה לכל הדעות הרבה יותר מעניין מוועדות שימוע וענישה מתישות.

"כן, למען האמת גם מצבך מוגדר אנוש בקשר לזמן השהות בבית הספר"

"אין לי בעיה עם המצב הזה, כי בקשר ל...תעסוקה הרבה יותר חשובה, מצבי מוגדר יציב ונהדר" ענה לו לידור באותה מטבע לשון.

"איזה מצב?" מה הוא זומם הילד הזה?... הוא מסוגל לארגן לעצמו דברים שאף אחד לא העז להעלותם בדעתו. היועץ הריץ תסריטים מכל הסוגים והמינים במוחו ושקל הסבת נתונים ולאחר את שלב קבלת ההחלטות אך תשובתו של לידור הייתה מהירה ממנו.

"עדיף שלא תשאל כי אני לא מתכוון לענות לאף אחד, ממילא מכל הבחינות אני כבר מחוץ לבית הספר, כך שאין סיבה שתדע, כעת נותר להצהיר זאת גם רשמית ואז אני חופשי" לידור השתוקק לסיום היום המציק הזה.

"טוב, אל דאגה מקומך מחוץ לבית הספר, אני ניגש לזרז את ההליכים ותוכל להיות חופשי – כרצונך. אך אם תיקלע לצומת כלשהי או שתצטרך עזרה, הנה לך מספרי האישי, אני זמין תמיד ואענה בשמחה לכל הנושאים, אני כאן בשביל לעזור. דרך צלחה, לידור."

בני הגיש לו כרטיס ביקור בצבעים בז, ירוק תפוח, וכחול עדין על גביו מתנוסס באותיות כסופות הלוגו 'בן-אל ראמי לגלות עולמות בעצמך'. האדם הזה מצחיק אותו. הוא וכל המטפלים הרגשיים למיניהם. הם פשוט צדים להם אנשים חסרי ישע שיאיישו את כיסא הנוח בסלונם הקטן וימלאו את החסר בעו"ש כדי שיוכלו לממן לימודים אמתיים ולפתוח לעצמם קליניקה נורמלית.

התהליך היה מזורז, לא היה טעם בהזמנת הורים כי לא היה מול מי להתנגד. שיחת טלפון קצרה עם אביו ואמו אישרה את הצעד הבא ועשר דקות מאוחר יותר, צעד לידור לכיוון שער היציאה עם 'מכתב לבית' והקלה גדולה בלב.

"היי ילדון! לאן אתה רץ?... הלו! יש פה שער! חכה!" קולו של יצחק בא אליו. השומר בתלמוד התורה שלו. האיש שהיה אוהב להשתעשע עמו, לדבר אתו ולקבל ממנו עצות הוא היה אדם מיוחד, הרהר לידור בליבו. הדמות שהכי אהב והעריך מכל צוות תלמוד התורה. אם אי פעם אולי יצטער על כך שעזב את מקום לימודיו, יצחק, הוא הסיבה לכך.

" היי יצחק מ'נשמע?" לידור הגיש לו את פתק השחרור בחגיגיות מרשימה כשהוא כמעט רוקד משמחה "אה...ו...ביי" הוא נופף לו בידו רומז משהו ברור לכאורה.

"אתה עוזב?" יצחק הביט בעיניו של לידור ונרתע מעט מהברק האפרורי, הלא שגרתי שעמד בהן.

"אז כמו מה זה נראה לך?" לידור הניף את ה'מכתב לבית', מעטפה סתמית, לבנה עם סמל תלמוד התורה.

"היי..." יצחק בהה במעטפה בארשת תדהמה תיאטרלית, הוא לא דאג כל כך. לידור לא היה מהילדים שיפלו בין הכיסאות סתם כך, אם 'מעיפים' אותו מבית הספר והוא מרוצה מכך - הוא יסתדר מצוין. יצחק הכיר את עמית שובל, אביו של לידור, וסמך עליו שלא ייתן לכישרון כמו של בנו להירקב סתם כך בין כתלי כיתה בנאליים וחדגוניים.

"תבוא לבקר אותי מדי פעם. לידור, אני אתגעגע..." לידור חלף על פניו ואחרי רגע של היסוס הסתובב, לחץ את ידו של השומר בחיוך כלשהו והלך, מיטיב את אחיזתו בשקית שהכילה את חפציו שהיו עד עתה במקום אותו עזב.

אח... אין כמו אויר החופש.

הוא פסע על המדרכה לעבר הכביש הראשי לכיוון ביתו. הוא הרגיש כאילו התירו מצווארו חבל עבה ועוקצני. קודם הוא צריך לנוח מעט, להתאפס, לנקות את הראש ו...יאללה לעבודה.

משהו מועיל, סוף סוף, הוא יוכל להוציא מעצמו.

בעודו מחשב ומנסה לתהות על השיחה הקצרצרה מהבוקר – שהטרידה את מוחו במשך כל אותו היום - הוא מצא עצמו פתאום בתוך מעבר חציה מרומזר. הזיכרון הכמעט אחרון שלו הוא האיש האדום שהאיר מן הרמזור באותה שניה, הוא שמע את הצפירות בדילאי... כל הזמן שהיה מנותק מהסביבה כמו שב אליו ונשמע בעוצמה מחרישה בתוך אוזניו. הוא ראה את המכונית הלבנה בקרבה כמוה לא היתה מעולם. פני הנהג המבועתות ניבטו אליו מבעד לשמשת הרכב השועט מוחו עוד לא הספיק לסווג את הסמל שעליה לחברה המסוימת לפני שחש את החבטה המהממת בראשו משטח מפוספס בשחור לבן התקרב אליו במהירות מפחידה. לידור הרגיש את גופו מתעופף אל תוך עולם שחור ואפל והוא נשאב אל תהום שלא ידע על קיומו. מאיים מחד, מלטף מאידך.

שום תחושה לא הצליחה לחרוט את עצמה במוחו, והעובדה הזו נעמה לו.

אבל ירוק כבר נדוש, אז לגיבור הכי מרכזי נתתי אפור - ולגיבור המשני נתתי ירוק

הם קיבלו את זה במתנית ממני!!

צריכים להיות אסירי תודית!

לידור?

הוא ממש חמוד בעיקרון...

הוא גיברון הסיפור!!

שלא תדעו במה הוא יסתבך...

משהו מזעזע, יותר ממפחיד ויותר מעצוב ויותר מאכזרי.

לא לזלזל בגיבור שלי!

אני לא אוהבת ספרים כאלהה זה מפחיד מידיי

אם אני לא ישנה בלילה, את האשמה!!

קיצער אני הלכתי...

יש לי לילה לבן!

חברע'ס, אני הגעתי למסקנית! - נוער וגיל ההתבגרות

עיניים אפורות = לידור.

עיניים ירוקות = אליז'ה.

תכירו אותו בפרקים הבאים

רגע יש כבר פרקים באים? אני במתח!!

אני אשלח את השני ובימים הבאים את השלישי...

את כותבת מדהים!!

וריתקת אותיייי

פרק 2

איטליה שעת בוקר מוקדמת:

אליז'ה התהפך במיטתו, בימים האחרונים שנתו לא ערבה לו הוא ניסה להירדם שוב ושוב אך ללא הועיל. על אף העיפות שלוותה אותו לאורך השבוע האחרון, משהו אצלו סירב לעבור למצב שינה.

החוש השישי.

"בונג'ורנו רגאצו מיו!" (-בוקר טוב ילד שלי) ברטיני  נכנסה אל החדר מדליקה את האור היא חשה צורך להתעניין בשלום בנה יחידה בכל עת ולדאוג לכל מחסורו שחלילה לא תיפול שיערה מראשו או -יותר גרוע- חוט מדש בגדו.

"סונו סטאנקו" (-אני עייף) מלמל מתחת לשמיכה והדף את ידה המלטפת. הוא כבר בן 17. למה היא לא מבינה שהוא יכול להסתדר לבד? הוא גדל, כבר לא הילדון שהיה. הוא נהג לתהות למעשיהם של אימהות המדמות את ילדיהם כגוזלים רכים החוסים תחת כנפיהן בנטותן לשכוח שהתדמית הזו, בשלב מסוים, פגה.

"נון האי דורמיטו לה נוטה?" (-לא ישנת בלילה?) היא התפלאה, היא תמיד דואגת שילך לישון בזמן ועושה הכל כדי שיתפקד היטב ויגדל לעלם חמודות חזק ויציב והיא תוכל להתגאות בבן טיפוחיה.

"לא. לא ישנתי" עם הזמן זה הולך ומחמיר... הוא חשש מהיום שהיא תחזור להאכיל אותו דייסה והוא יחכה לה בלול כמו ילד טוב.

או ליתר דיוק ,תינוק טוב.

"אוי ואבוי!" קראה בבעתה. היא באמת לא האמינה... הוא לא ישן? שומו שמיים! הרי זהו אסון! מה עליה לעשות עכשיו? היא חייבת לעדכן בזה את  מארקו בעלה.

"אתה סובל מנדודי שינה?" לחשה אליו בחלחלה.

"אמא!" הוא קרא לה, מסיט כדי סדק את השמיכה. האור סנוור אותו. "בבקשה תני לי לישון! אל תדאגי, אני אקום רק תני לי כמה דקות!"

היא נסוגה, יש לו היום לימודים מה יעשה? נראה שבעלה יצטרך להאיץ ברכבו יותר מתמיד אליז'ה לא יאחר היום! ויהי מה. אם יפספס שעת לימודים אחת, היא לא תיתן לזה יד! כל העתיד שלו יאבד! לא ישאר ממנו כל זכר!

לא. זה לא יקרה! היא הייתה נחושה בזה! משתדלת כמיטב יכולתה, משקיעה את מירב שנותיה על מנת שאליז'ה שלה יגדל לתפארת.

אליז'ה נותר ספון בתוך הפוך, נאנח על מר גורלו... הוא הרגיש את הדאגה חונקת אותו מכל כיוון.

הוא חייב להשתחרר מזה.

בכל מחיר.

נקודה מסתורית בגלובוס:

"אנחנו צריכים אותו אצלנו"

"ללא ספק"

"עם אימון מתאים הוא יוכל לעזור לנו במאבק ויש לנו גורם משכנע מאד"

"מה?"

הוא נפנף במסמך שאחז בידו.

"אתה בטוח שירצה לשתף פעולה אחרי שיגלה את זה?"

"זה יהיה אחרי שנכשיר אותו"

"ומה יגרום לו לא להשתמש בכוחו נגדנו?"

"זה" הוא הצניח תמונה על השולחן

"תמסור לו את המידע?"

"בשלמותו"

אחת מסמטאות נתניה 20:50

הוא נעצר תחת  בניין עלוב למראה, מתנשם, בחן את כף ידו ותהה איך לא שם לב למה שהכילה בתוכה. הוא הפך את כרטיס הביקור

"מחר ב22:00 באותו מקום. תבוא עם תשובות" הוא חייב לציין שהכתב לא הצטיין בסדר ואסתטיקה אך היה בו די תוכן כדי לקחתו ברצינות. תגובות מהסוג שהוא אמור להשיב עכשיו, צריך לקחת ברצינות. מי כמוהו יודע...

האמת שהפתעתו לא היתה מרובה... הוא נהג לקרוא על מסרים מעין אלו בספרים מזדמנים אך לא חשב שהמציאות תביא אותו לשחק תפקיד במצב כזה. הוא בהה בכתוב דקה ארוכה שבסופה הסליק את הכרטיס אל כיס מכנסיו.

לידור התלבט לגביי ההחלטה של ההסכם. ליבו החל פועם בקצב מורגש, משחרר אדרנלין שגרם למחשבתו לפעול בכל הכח, מצד אחד הוא רוצה לעשות משהו בחייו אך מי אמר ששני התימהוניים שפגשו אותו, שמן הסתם נשלחו על ידי קבוצה גדולה יותר, לא מהוים עבורו סיכון? הוא חש את הסכנה כוססת את קצות אצבעותיו ונהנה מתחושת העקצוץ שהחלה מטפסת אל זרועותיו.

הוא החל פוסע חרש לכיוון ביתו כשהוא מסיט את מבטו ללא הרף על מנת לאתר דמות שלוטשת עליו עיניים.

בית החולים לניאדו:

פקידת הקבלה בכניסה למיון בהתה במסך המחשב שמולה בשיעמום ניכר היה כי עבודתה כעת לא ממש מספקת אותה והיא בצעה אותה ביעילות אם כי באיטיות כלשהי.

"שלום" פנתה אליה אישה בקריאה מהכניסה כשהיא רצה לעברה מתנשפת. "אני מישל - מיכל שובל, היתה תאונה... הבן שלי, הוא נמצא כאן." הניסוח לא היה הצד החזק שלה באותם רגעים, מה שעניין אותה זה איפה לידור שלה. מה קרה לו, מה איתו, והיא צריכה תשובות עכשיו.

היא שלפה את תעודת הזהות, תוקעת אותה בתוך שדה ראייתה של הפקידה המשועממת.

הפקידה התיקה, סוף סוף, את עיניה מהמסך "מה השם?" שאלה לקונית והשיבה את מבטה למקומו הקודם.

"לידור... לידור שובל" ענתה, מנסה להסדיר את נשימתה.

הפקידה הקלידה במהירות ודיברה ספק אל המסך ספק אל הגברת המבוהלת שעמדה מאחורי הדלפק חסרת סבלנות "ממ... כן. לידור שובל. הבן שלך הגיע לכאן לפני חצי שעה, מחוסר הכרה, כרגע מקבל טיפול רפואי ותיכף יוכנס לניתוח"

"מה... מה בדיוק קרה לו?" היא חשה את הרעד המתגבר שאחז בה.

"שברים, פגיעת ראש סגורה" הקריאה ולמראה פניה המחווירות של העומדת מולה מיהרה להמשיך,  "הוא במצב טוב אין לך מה לדאוג, כמה ימים ויחזור לעצמו" סוף סוף התירה את שפתיה בזווית שהייתה אמורה לחקות משהו כמו חיוך.

"א...איפה הוא נמצא עכשיו?"

"בחדר 12 הרופא נמצא שם עכשיו תדברי איתו" אמרה והצביעה לעבר החדר שהזכירה.

הפקידה הביטה באישה שעזבה את הדלפק בריצה לכיוון שסימנה לה, היא תהתה על העולם המוזר שהיא חיה בו, ועל היצורים שממלאים אותו, חיים לעצמם, עסוקים, טרודים, מתמרנים בין ארועים שונים ומשונים.

איטליה 23:00

אליז'ה פסע ברחובות ליבורנו מהורהר ראשו מורכן וידיו טמונות בכיסי הג'ינס שלו, אמא שלו ישנה עכשיו. מן הסתם חושבת שגם הוא ישן... כמה ששנא להרגיש התינוק שלה, של שני הוריו. אבא שלו היה מתון יותר, הוא אמנם הקפיד על כל כללי החינוך בדקדוק, אך לא היה מוודא כל מחצית השעה שהוא בסדר ושלום לו ואולי זקוק לעזרה כלשהי, הוא סמך עליו במידת מה, הגם שלא במידה רבה. אך לפחות זה...

שני ברנשים צעדו בהמשך הרחוב. הוא עקב אחריהם במבטו, הם היו נראים לו מעניינים על אף קרינת האופל שחצצה ביניהם לבין העולם באופן מורגש. הם נשאו ארגז כלשהו ושוחחו ביניהם.

אליז'ה קרב אליהם "אתם צריכים עזרה?" שאל בחיוך שניסה להיות אדיב.

הם עצרו מדבריהם הביטו זה בזה ושניה אחת אחר כך - התגובה נחתה עליו בצורת אגרוף ישר אל קדקודו, שהימם אותו. הוא חש את גל הכאב כמו זורם בכל גופו בעקצוצים מראשו ועד רגליו. העולם נראה לו כמו מתנדנד בעווית, לפני שהספיק להתעשת, מחט קטנה ננעצה בערפו. מסך שחור סגר עליו והוא צנח אל ידיהם המושטות של שני האלמונים, מחוסר הכרה.

דירה קטנה על שפת הים:

הדלת נטרקה מאחוריו ולידור נעל אותה בסיבוב מפתח מהיר הדירה שלו, השכורה, אותה טיפח במו ידיו, הייתה ממוקמת מול החוף, כך שבכל פעם שחש מחנק או דבר מה גרם לו לחוש חסר מנוחה, מרפסת השמש הצופה אל הים הזמינה אותו לחסות בצילה והוא ניצל אותה היטב. לידור חייג את המספר החביב עליו ונענה בצלצול הראשון.

"כן, ליד! מ'נשמע" מנגינה ישראלית, צברית.

"אהלן, דודו. נראה שאתה זמין אחי, מה איתך?" חברו הנאמן, שום צל שבעולם לא יוכל להאפיל את הזיקוק שיוקד בין שניהם.

"אני בסדר, מנסה למצוא תעסוקה... אתה יודע, חברים, עסקים, עניינים" דודו נשמע משועמם.

"שזאת בעצם בשורה משמחת מאד!" צהל לידור. הוא חש את האדרנלין כמו סם קסם שמתפשט בדמו במהירות.

"יורשה לי לדעת מה כל כך משמח בעובדה הבנאלית הזאת?" רעם.

"שסוף סוף אוכל לעניין אותך בתקופה הקרובה" לידור כמעט רקד.

דודו נמתח "מה העניין?"

"יש איזו קבוצה שפנתה אלי, אני צריך תגבורת"

"איסוף חומר?" אצבעותיו רקדו על מקלדת המחשב שהיה פתוח לפניו "באיזה נושא?"

"בא אלי, שקט פה. נשב על זה." אמר לידור שהוא מטאטא את הסלון במרץ. לא מתחשק לו לקבל הערות מדודו הידוע בחוש הסדר שלו.

"תסדר לכבודי?" סנט בו בידידות.

אוה, הנה זה בא..."אל תדאג שוחר ניקיון שכמוך, הדירה תהיה מצוחצחת עד שתגיע..."

"תהיה? היא אמורה להיות כבר!"

"הלו! אתה ממש לא מנומס... רק הזמנתי אותך וכבר יש לך מה לומר, תגיד תודה! "

"טוב. תודה, לפחות צברתי נקודה בזה שאתה מבין שהשלב בו אתה מנרמל את הבית אמור לקרות לפני שאני מגיע"

"לא שאני מבין במה הנקודה הזו תועיל לך, אבל אני מחכה לך יש עבודה. חיפשת, מצאת"

"טוב גבר, חמש דקות אצלך"

צליל ניתוק.

לידור נותר מהרהר עם המטאטא בידו ורטן "חמש דקות... מעריך אותי יותר מידי".

תביאי את ההמשך

מה לזה ולבני נוער?

לגופו של עניין, הנוסח הזה מעורפל ומלא רגש בלי שום מקרה ספסציפי שאפשר לדון עליו בעינייניות.

תמונות לא צנועות בתוך עלוני שבת? מודה שאני לא קוראת נלהבת בעלונים כאלו, אבל אני לא חושבת שנתקלתי. אם היה מתואר מקרה ספציפי היה על מה לדון.

זו ממש לא קביעה ש"אין מי שחולק עליה".

כל זה תלוי בהגדרת הצניעות שאתה מתייחס אליה, תמונות פרובוקטיביות של ממש אני בטוחה לגמריי שאין, אבל אולי תהיה בעלונים יותר ליברלים כמו הדור או מקור ראשון, בחורה במכנסיים וחצי כיסוי. זה לא מצדיק זעקה כזו והתוכן העיקרי של העלונים מהסוג הזה יותר בעייתי מתמונה כזו או אחרת של פרסום לעוד יחידות דיור ביישוב קהילתי שבו "כולם כמוך", עם תמונת משפחה טיפוסית ליישוב המדובר.

וצודק מוטי עורך שבתון שמעיר שבשם כל הקדושה הביינישית העליונה שאתם משדרים, לא ראוי לפתוח עלוני שבת בתוך בית הכנסת.

בעלון המדובר. ('שביעי' של סוף השבוע האחרון).

וגם בעקבות הפוסט - הלכתי ועברתי אתמול על הגיליון, שעדיין נמצא בבית - ובסקירה ראשונה לא שמתי לב.

אח"כ עברתי שוב בעיון, ורק אז הבנתי על מה מדובר. סה"כ תמונה שצולמה ברשות הרבים ורואים שם אנשים בלבוש רגיל שכולנו רואים סביבנו ברחוב.

זה באמת נראה לחפש בכוח על מה להתלונן.

באופן קבוע יש פרסומות של נשים עם חולצות קצרות, תמונות חיבה שונות של בת מחזיקה יד לבן וכו'יש בזה בעיה הלכתית, אני לא אומר שדעתי שהעלונים יהיו רק עם תמונות של גברים - אבל רבותי מפרסמים, כבדו קצת, אני מרגיש שהעיתונים הפכו לעלוני ברנז'ה של כל המגזר

אני מצטער לפגוע בהדרת נשים, אך יש בזה בעיה הלכתית בתמונת הנ"ל שמרוב תמונות אני לא צריך להציג הוכחות, ובכללי אני מישיבה גבוהה ועשיתי תשאול בין הבחורים מה דעתם על העלונים ואם לדעתם המצב טוב, כולם דיברו כמוני שהמצב גרוע

חבל שמי שאחראי אולי על העלונים זה האלה שמסנים לפלג בינינו לבין החרדים, וחושבים בדעתם שהציבור הדתל"י קשור בנפשו יותר לציבור החילוני מאשר לחרדי

זה לא המצב, והלוואי שתשתנה המגמה

כמו שאמרתי, התמונות האלו לא פרובוקטיביות, אלא מציגות נשים עם סטנדרט הלכתי פחות מחמיר משלך.

מה הכוונה במשפט "כבדו קצת, אני מרגיש שהעיתונים הפכו לעלוני ברנז'ה של כל המגזר"? אתה מצפה שהוא יציג רק נשים מהתת- מגזר שלך או בכלל לא?

אפילו ממה שאתה מתאר, לא נראה שתראה שם משהו שונה מיציאה לרחוב ביישוב דתי ממוצע.

החזקת ידיים זה עניין שגם הלכתית תלוי במנהג המקום. הרש"ר הירש הרשה לבני קהילתו ללכת שלובי זרוע (כמו ג'נטלמן וגברת ייקים) כי ככה מנהג המקום שלהם. אתה לא יכול לצפות מעיתון שמופץ בכל הארץ ופונה לכל הציבור הדתי לפנות לטעם האישי שלך. אם אתה יודע שמבחינתך יש בעיית בשמירת העיניים בעלון הזה, אחריותך לא לפתוח אותו.

ושוב, דברים כאלו יהיו נפוצים ככל שהעלון יהיה יותר ליברלי באופן כללי. אני לא רואה סיבה לבייניש שמור עטוף (וכנראה קווניק) לפתוח את עלון הדור, במיוחד לא בתוך בית הכנסת.

כאן לא אומרים "שמירת העיניים היא בעיה שלך".

מה גם שהיו תמונות שהם לא רק בסטנדרט הלכתי פחות, אלא ממש לבוש נוגד את ההלכה ולא צנוע, למשל הפרסומת של טיולי מפלגת הצ"ד בעלוני שבת בבית כנסת (שאי אפשר לומר שהיתה בטעות, שהרי בקרוב אליך הם נזכרו באותה שבת בדיוק לעשות את האשה עם חצאית).

באותה מידה ניתן לבטל את המחיצה בבית כנסת מטיעון "שמירת העיניים זה בעיה שלך".

וגם אם אני לא אקרא עלון כזה או אחר, הזה שלצידי כן יקרא. זה חוסר אחריות וביזוי הקודש לפרסם מראש תמונות שיודעים שכולם יקראו בבית כנסת.

זה מעיד על מגמה של זילות הקודש בציבור הסרוג, שבא לידי ביטוי גם בהפיכת בתי כנסת לשוק ואכמ"ל.

הם רוצים שלא יקראו בבית כנסת? שיפרסמו כעיתונים בגודל של עיתון ולא עלון, על נייר מחוספס כמו עיתון, ויחלקו בתיבות דואר ולא בבתי הכנסת.

ואחר כך עוד מתפלאים שחרדים נמנעים מלפקוד בתי כנסת סרוגים

כמו שאמרתי, לא משהו שלא תראה ביישובים מסוימים, ומכנסיים לפחות, זה מותר לפי מנהג המקום לפי דעות מסוימות.

שכל אחד ינהג על פי רבותיו, אבל שוב, לא יכול לצפות ממפרסמים שפונים לכלל הציבור הדתי לפנות רק לתת-מגזר שלך. אם הם פונים לציבור הליברלי הם יציגו בפרסומים שלהם דמיות שמאפיינות את הציבור הזה. וזה גם למה הם שינו את התמונה בקרוב אלייך. הכל זה התאמה לקהל היעד. עלונים שמפרסמים תמונות כאלו, כנראה שאתה לא קהל היעד שלהם וקח את זה בחשבון, לא רק בנושא התמונות מכאן ועד בעיית צניעות "לכל הדעות" המרחק ממש גדול.

ואני אגיד בפעם השלישית, יותר בחריפות כי כנראה המסר לא נקלט- אסור לקרוא עלוני שבת בבת הכנסת!

לא משנה מה מופיע בהם. בין אם זה ספר מתכונים, אקטואליה, או קטלוג החדש של איקאה. זה בעצמו ביזוי הקודש מאשר תמונה גבולית כזו או אחרת בפרסומת. גם דברי תורה בעלונים לא ראוי לקרוא בזמן התפילה, וכמעט שאין בעלונים האלו דברי תורה בכלל.

להתלונן שהסחת הדעת שאתה מביא לתפילה עומדת בסטרנדט צניעות מחמיר יותר זה כמו להתלונן שלשרץ שאתה טובל איתו אין חותמת של גוש קטיף.

ובאופן כללי על שמירת עיניים: כתוב במקורות (סליחה שאני לא זוכרת בשלוף) שאדם צריך לשים לעצמו סייגים בנושא כפי שמכיר את עצמו. שוב, הוא צריך לשים אותם לעצמו. זה לא יעיל, ולא אפשרי לדרוש מכל העולם להשתנות לפי הסטנדרט האישי שלך. נשים בהחלט מחויבות הלכתית להתלבש צנוע- ושוב, גם אלו שמקלות, לפעמים יש להם על מי לסמוך. במקרים שלא, שום קריאת גוועלד לא תעזור. השורה התחתונה היא שכל אדם אחראי על שמירת ההלכה שלו.

ואני מקווה שתקח את כל העזות בקדושה הזו כדאי למחות נגד תופעת קריאת העלונים בבית כנסת, שהיא הרבה יותר משמעותית מאשר פרסומת שמציגה אישה כזו או אחרת.

ובטח לא בבית כנסת (לא מדבר על הכיסוי ראש בכלל).

מי שקורא עלוני שבת עם תמונות כאלו בבית כנסת, שלא יתפלא שחרדים מחרימים אחר כך את הבית כנסת שלו. בעצם שלא יתפלא שחרדים לא משלימים לו מניין.

זה ממש לא "תת מגזר". אלא אם כן האורתודקסים הם תת מגזר והעלונים הם רפורמים שמתטרתם לפרסם בטמפלים שאין בהם מחיצה בין גברים לנשים בתפילה.

זה א' ב' של דבר דתי. לכבד מקום קדוש לפי הסטנדרטים שלו. שום אדם גם זר לא ייכנס למקדש הודי עם נעליים.

ב. נגיד שאסור לקרוא עלוני שבת - זה לא עוזר כי אנשים במילא קוראים. אז בגלל שאסור ובמילא קוראים אז נתיר את ההלכה לגמרי? אולי נפרסם שם תמונות בגד ים וזהו כי במילא כיוון שחטא נותרה הרצועה? זה התממות במחילה. כל הוצאה שמוציאה עלון שיודעת שאנשים יקראו בתפילה והיא בכוונה מחלקת זאת ליד בית כנסת כ"עלון שבת" - עליה לשאת באחריות ולפרסם לפי סטנדרט של בית כנסת.

ג. יש הבדל עצום בין סתם הסחת דעת בגלל אקטואליה לבין תמונה לא צנועה. זה כמו ההבדל בין אנשים שמדברים בבית כנסת על חדשות לבין לעשות תפילה בתערובת נשים וגברים או לבוא לא צנוע לבית כנסת, אין מה להשוות. הראשון זה לשים חולין בבית כנסת, השני זה לשים איסור בבית כנסת.

ד. נכון שאדם צריך לשים לעצמו ולא לאחרים. אבל לא בבית כנסת שהוא מקדש מעט. גם להכנס עם תמונה כזאת בבית כנסת של עוורים זה צלם בהיכל. פשוט זילות במקום קדוש. קל וחומר בבית כנסת שאנשים רואים במהלך התפילה את זה.

לכן בכלל לא דיברתי על עיתונים דתיים של חול כמו מקור ראשון וכו' שקוראים בבית ומחלקים בדואר (שגם שם לא מבין מה יעלה למוציא לאור לשים פרסומת של אשה בחצאית? זה יגרום לו לבריחת לקוחות דתיים?)

ה. לא לוקח שום עזות בקדושה לשום מקום. להתעלם מביזוי בית הכנסת הגדול רק משום שיש ביזוי בית כנסת קטן זה צביעות. והייתי אומר את זה גם אם היתה תמונה לא צנועה של גבר. אין קשר לנשים.

ו. אני מוחה כנגד עלונים, אבל זה לא עוזר. אז אם זה לא עוזר זה לא מתיר לעשות דברים חמורים יותר שהם כבר חציית קו אדום, ומי שלא מבין זאת שזה חציית קו אדום, אין לי כבר מה לומר לו

ז. בבית כנסת אדם פרטי לא אחראי על שמירת ההלכה כי זה מקום ציבורי. תפקיד הגבאי זה להוציא עלונים שמפרסמים תמונות כאלו מחוץ לבית כנסת. ואם הגבאי לא עושה זאת, אז כל אדם מהציבור שמתחשק לו

ח. זה שיש מקומות שנשים באות לא בחצאית לבית כנסת זה לא אומר שמותר. גם יש אנשים שנוסעים בשבת לבית כנסת. זה לא אומר שזה מותר.

השריד אש הוא לא רב אורטודוקסי? (הוא הקל בשירת נשים בסניפים מעורבים, לא בדקתי מה דעתו בנושא צניעות בלבוש)

גם רבנים לברלים בדורינו, אפשר לחלוק עליהם כמה שרוצים, אבל אתה לא יכול להגיד שהרב דוד סתיו למשל, הוא לא רב אורטודוקסי.

אתה כנראה לא למדת בכלל הלכות צניעות ומה הדעות השונות. וכנראה גם לא מה ההגדרה למילה אורטודוקסי.

מה הקשר הורדת המחיצה? מי דיבר על זה? זה חדש לך שהציבור הדתי מורכב מהרב תתי קבוצות שנעות על הרבה צירים בתחומים שונים (וזה לא מסתכם רק בליברלי או שמרן) ואין להם את אותן תפיסות בכל נושא, כולל בנושאים הלכתיים?

שוב, אנחנו מדברים על חצי כיסוי ומכנסיים, לא תמונות פרובוקטיביות שבאמת נועדו לבהייה ומחשבות זרות.

יש המוני בתי כנסת דתיים שככה נראות המתפללות שלו. האם זה בהכרח לכתחילה? את זה תשפוט בעצמך, לפי אמות המידה הלכתיות והרבנים שאתה סומך עליהם, אבל לפחות בחלק מהעניינים האלו בהחלט יש להם על מי לסמוך.

ואם הנושא הוא אמות מידה של צניעות באופן כללי, עלוני שבת כאלו או אחרים הם לא הבעיה, לדון על זה נקודתית פשוט לא רלוונטי.

ומה מעניינת אותי הדעה האישית של אדם חרדי כזה או אחר? אני מסכימה שחרדי בהחלט לא ירגיש בנוח בבית כנסת דתיים מסוימים. הוא מוזמן להתפלל היכן שהוא כן מרגיש בנוח. מדברים על כל שלדתיים מסוימים יש רגשי נחיתות מול חילונים, נראה שאתה סובל מהבעיה ההפוכה.

אפשר לנהל את הדיון בענייניות עם טיעונים לכאן או לכאן בלי "מה הילדים המגניבים יחשבו עליי". זה לא רלוונטי.

אתה זה שמתמם ומכשיר בעיות. זילות התפילה בפוליטיקה ואקטואליה לא מפריע לך, וכשיש תמונה של משפחה לברלית יותר ממך פתאום זו בעיה? בן אדם יכול לבלות את כל התפילה בהתעניינות בסקרי מנדטים, תכנון חופשה לאירופה, ושאר מריעין ומבישין ואתה בסדר עם זה?

העלונים מחולקים בכניסה לבית הכנסת. המתפללים המכובדים מוזמנים לקחת לקחת אותם לביתם בסוף התפילה. אין בהם שום דבר קדוש או תורני ממילא. (ובכמה מהם גם מדופס בפנים העלון ראש כל עמוד המשפט "בתפילה מדברים רק איתו" כי כנראה אנשים לא הבינו את המסר) האידאל שאתה מדמיין של אסופת דברי תורה לא קיים היום. אלו מגזינים לקריאה בשבת. האנשים שקוראים אותם בתוך בית הכנסת הם הבעייתיים.

הם לא שייכים לבית הכנסת ולא מיועדים אליו.

ושוב, עלון שמציג דמיות של אנשים בלבוש יותר פתוח, יהיה פתוח בעוד הרבה תחומים אחרים. פעם או פעמיים שניסיתי לקרוא את עלון "הדור" והזדעזעתי עד עמקי נשמתי מסגנון הכתבות והדעות שהוא מציג כלגיטימיות. אני חושבת שזה הרבה בעייתי ושורשי מתמונה כזו או אחרת. וכמובן אני מדברת על קריאה בזמנך החופשי, לא בזמן התפילה.

[לא קשור לנושא: הייתה שם כתבה על הוועדה להפסקת הריון, והציגו את הנשים שהולכות לשים כקדושות מעונות, ובמיוחד עצבן אותי איך ביקרו שם את הוועדה הנוראית והקשוחה, ואומרת שיש נשים מסכנות שנאלצות לשקר ולטעון שההריון הזה לא מהבעל כדי בטוח לקבל אישור- למרות שהוא כן מהבעל. ואז איך מהלך כזה עלול לפגוע בהן בגירושין עתידיים, שיש הוכחה רשמית לחוסר נאמנות. לדעתי אישה שמוכנה להוציא משפט כזה מהפה שלה, במיוחד בוועדה רשמית, היא מגעילה ומזעזעת, ולא מפתיע שהנישואים שלה בסכנת פירוק גם ככה.]

תמונה לא צנועה בבית כנסת חמורה מהורדת מחיצה. כי גם בתערובת גברים נשים בתפילה כולם לבושים צנוע לפחות.

זה שלא כולם בציבור הדתי מקפידים על כל ההלכה זה ידוע, אך נדרש מהם לכבד מקום קדוש לפי סטנדרט הלכתי. שהרי גם במקדש הודי הם לא יכנסו עם נעליים, וגם חילוני לא ייכנס גלוי ראש לבית כנסת.

תראי לי איפה הרב רבינוביץ מתיר לנשים להגיע לבית כנסת עם מכנסיים. אין מקום כזה.

זה לא קשור למחשבות זרות או לא, קשור לכבוד בית כנסת. גם אסור לפרסם בעלון שבת תמונה של גבר עם בגד ים למרות שזה לא גורם למחשבות זרות.

לא מכיר המוני בתי כנסת סרוגים שמגיעות לתפילה עם מכנסיים. בכל מקרה יש הבדל, אף אחד לא יוציא החוצה אדם, ולו מפני כבוד הבריות. אך להוציא החוצה חתיכת נייר זה אחרת.

הבאתי את החרדים רק כדי להראות לאן חלק מהציבור הסרוג התדרדר, לעיתם מראה חיצונית עוזרת לשקף. אין לי שום רגשי נחיתות מול חרדים. גם כי איני שותף ב"ה להלך הרוח המעוות שמשקפים הפרסומות הנל, גם כי איני נמנה עם התת מגזר הליברלי או הלייטי, וגם כי פשוט אין לי מה לראות בחרדים כנעלים מאיתי, (למעט העובדה שבשום תת מגזר אצלם לא מכניסים כאלה דברים לבית הכנסת. והאמת שגם המסורתים נעלים בזה מהשאר, שהרי לא ידברו בבית כנסת דיבורי חולין לעומת הסרוגים שכן).

שוב זה לא תמונה של "משפחה ליברלית". זה לא כן כיסוי ראש או לא, או גודל הכיפה או אורך השרוולים. זה תמונה חד משמעית לא צנועה הלכתית שנמצאת בבית כנסת. זה ביזוי בית הכנסת.

תכנון חופשה לאירופה זה חולין, בעוד שתמונה כזו בבית כנסת היא איסור, לא חולין.

ולכן אם עלונים כבר לא דברי תורה, אז לפחות שהגבאים יוציאו כל עלון שמפרסם תמונה לא צנועה, כי זה חציית קו אדום. אבל חברות ההוצאה לאור יודעות שכולם קוראים אותם בזמן התפילה והם מוגדרים כ"עלון שבת", השאר זה התממות.

זה לא "לבוש יותר פתוח" זה לבוש שאסור לבוא איתו לבית כנסת.

כמובן, הבעיה של "הדור" זה עוד בעיות, למשל הוא עלון שנקרא בבית כנסת שנותן לגיטמציה (ולו חלקית) לחיים משותפים לפני נישואין, או שמפרסם דעות כפירה של נאור נרקיס. זה לגיטימי במקור ראשון, לא לגיטמי בעלון שמחולק בבית כנסת. אבל יש הבדל בין טקסט לתמונה, זה כבר חצית קו אדום וביזוי בית כנסת.

הם לא אמורים להיות חלק מהנוף שלו בשום צורה.

כמו שלא ארצה שיתלו על קירות בית הכנסת תמונות של יעדי נופש או תוצאות סקרי בחירות, גם חולין לא שייך במקום של קדושה.

באמת שלא ברור לי איך זה בסדר לדעתך. שוב, גם מפרסמי העלונים יוצאים נגד התופעה המצערת של ביזוי בית הכנסת.

ואני לגמרי בעד להוציא מבית הכנסת כל מה שמפריע להתנהלותו התקינה והמוכבדת. אם אנשים באמת לא מסוגלים להבין שבית הכנסת הוא רק נקודת החלוקה ולא אמורים לקרוא בעלונים בזמן התפילה, אז בכיף שיחלקו אותם במקום אחר או בכלל לא.

מפורסם שהרב רבינוביץ' התיר מכנסיים לנשים. אתה באמת לא עיינת בסוגיות האלו, נכון?

https://ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9694.pdf

(בטח יש מקורות יותר מעמיקים מזה, זה סתם משהו שמצאתי בחיפוש מהיר בגוגל).

אני מכירה הרבה בתי כנסת כאלו, אורטודוקסיים לחלוטין. כנראה שאתה באמת לא מכיר את הציבור הדתי על גווניו, ולא פסיקות הלכתיות שונות.

וברור שאנחנו מדברים על מדידות אורכי שרוולים, ומראה שמקובל במשפחות שהם ליברליות יותר. כנראה שאתה לא מכיר את כל הדעות בשביל לומר שזה "לכל הדעות לא צנוע". כי זה לא לכל הדעות.

שיהיה ברור אני באופן אישי לא אתלבש ככה, ואחנך את ילדיי בהתאם, אבל לא כדאי להוציא לעז על אנשים ולא לראות שיש להם על מי לסמוך.

מכנסיים. אין שום מקום כזה שכתב. (וגם לגבי ביום יום הוא אמר שזה רק בחברה דתית שבה מקובל על כולם כך. ואין חברה כזו בימינו שזה מקובל על כולם)

זה שבית כנסת נקרא אורתודוקסי לא אומר שהוא לא עובר על ההלכה

מאיפה ההמצאה לחלק בין בית כנסת לבין הרחוב? אתה זה שצריך להביא מקור לרעיון המתמיה הזה.

אני לא יודעת איפה אתה מסתובב אבל ברצינות לא ראית שיש קבוצות ואזורים דתיים בארץ שבהם מקובל שאישה הולכת במכנסיים וחצי כיסוי?

רק אתמול הייתי באיזה ערב זוגות בנושא כלשהו, והיו שם כמה חרדיות עם פאה וגרביונים, כמה דתיות תורניות עם חצאית ארוכה וכיסוי ראש מלא, וכמה כאלו לייטיות עם מכנסיים וחצי כיסוי. הבעל באזורים האלו בדרך כלל גם הולך עם מכנסי ג'ינס חולצת טי-שרט מקוקשקת, וכיפה קטנה מאוד (וציציות בפנים- אם בכלל).

@הפי אם אני לא טועה, ציינת שאת הולכת עם מכנסיים מתישהו. אם אכפת לך, (את לא חייבת) להגיד באילו אזורים בארץ זה מקובל? אני יודעת שזה ביישובים מסוימים, אבל לא בקיאה בדיוק אילו.

חוסר ההכרות שלך עם הציבור הדתי היא לא הבעיה של הרב רבינוביץ' ולא של עורכי העלונים.

ושוב, יש בעיות הרבה יותר גדולות בעלונים האלו והשימוש בהם מאשר מראה שהוא רגיל ושכיח באזורים דתיים מסויימים, שאליהם המפרסמים בעלון מכוונים. ברור שהם לא מכוונים אלייך.

ללכת ברחוב בלי חולצה, הוא לא יכול להכנס כך לבית כנסת.

אי אפשר להסתמך על דעת מיעוט קטן של פוסק אחד שטוען שמכנסיים זה רק משום לא ילבש בעבר ולא משום צניעות, ולבזות בית כנסת על פי התר של רב אחד.

מה גם לא מכיר בית כנסת שבו כולם סוברים כרב רבינוביץ ובישיבה שלו מעלה אדומים בוודאות הרב סבתו והרב שילת ראשי הישיבה הם נגד מכנסיים לנשים.

כך שאין שום נפקא מינא לפסק - עדיין אסור להגיע לבית כנסת עם מכנסיים.

מה כם שבפרסומת המכנסיים לא היו רחבים אלאדין אלא רגיל, כך שגם לפי הרב רבינוביץ זה אסור.

זה שזה מקובל חברתית זה עדיין לא אומר שזה מותר הלכתית ולא ביזוי בית כנסת. ואני חי בציבור לייטי כולל חלק ממשפחתי אז אני לא צריך תזכורת לכך שחטא הזה נפוץ בימינו.

גם מקובל היום אצל חילונים ומסורתים ללכת עם חולצות בטן, זה לא אומר שזה לא ביזוי בית כנסת להכנס לבית כנסת כך.

ב. בכלל לא דברתי על חצי כיסוי, מאיפה לקחת את דברי?. ברור שחוסר כיסוי ראש לא מוריד מצניעות, שהרי כל הרווקות גם אצל הכי חרדים מגיעות לבית כנסת בראש מגולה ואין שום בעיית צניעות.

מה שכתבת על גבר ללא חולצה לא רלוונטי, כבוד הציבור וענייני צניעות של גברים שונים לגמרי משל נשים, ואין מקור שמחלק בין "צנוע לרחוב" ל"צנוע לבית כנסת" לאישה.

מי שהולכת עם מכנסיים רחבות מיועדות לנשים לפי פיסקת הרב רבינוביץ', בהחלט יכולה לסמוך עליו. אם היה עניין לחלק לדעתו, הוא היה כותב את זה. המצאת חלוקה שלא קיימת במציאות.

ויכול להיות שראשי הישיבה היום חולקים עליו בנושא הזה, אז מה? (כמו שהם חלוקים זה על זה, ובתוך הישיבה עצמה יש מגוון דעות בהרבה נושאים- זאת לא ישיבה עם "קו" אחד) כל אחד הולך על פי רבותיו ואתה לא יכול לקרוא למה שרב פוסק בסדר הגודל הזה התיר "ביזוי בית כנסת".

אולי כל מי שמניח אוכל ישירות על הפלטה לפי ההיתר של הרב עובדיה הוא מחלל ומבזה את השבת כי הוא התיר ורבנים אחרים לא?

וכמו שאמרתי, יש הרבה בתי כנסת וקהילות שזה נורמלי ומקובל לנשים ללכת עם מכנסיים. מה בדיוק ההסבר שלהן לזה? אני לא יודעת, מוזמן לשאול. גם לא כל אחת שהולכת בלי גרביונים יודעת בהכרח לצטט שזה היתר של הרמ"א. זה מה שמקובל במשפחה, ומי שרוצה לעיין ולדייק את המקורות מוזמן. ברור שאתה לא עשית את זה, וישר הזדעקת בלי לבדוק כלום. זו פשוט הוצאת לעז ושם רע על ציבור גדול.

ברור שהוא התכוון למכנסי נשים רחבות שמקובלות היום, אלו שרופפות יותר משל מכנסי גברים. לא עיינתי בדיוק בפרסומת המדוברת, אבל כל עוד לא רואים ממש את מתאר הרגל עצמה, אין סיבה להניח שזה יהיה אסור לפיו.

כמו שהוא היה אוהב לומר: "תשתמש בשכל הישר שלך".

מסםיק אם יש שם במקרה אשה או גבר אחר נוכחים שמייצגים את הרוב המוחלט של הציבור שסולדים מלבוש כזה בתוך בית כנסת.

חוץ.מזה כבוד בית כנסת לא שייך לציבור אלא אובייקטיבי.

אסור להכנס עם חולצת בטן לבית כנסת גם אם זה בית כנסת של מסורתיים שכולם זה יומיומי אצלם.

כלומר לפני כבוד הציבור יש כבוד בית כנסת כשלעצמו

להכנס ל"מתאר הרגל עצמה" או לא, זה קטנוניות מיותרת.

יש פה זילות ועוד בעלון שמחלק עצמו לכל בתי כנסת הסרוגים בארץ.

חוסר מודעות חוסר התחשבות וזילות הציבור וקדושת בית הכנסת.

זה לא עלון פנימי של קהילה.

(ואחר כך היו סרוגים שלא התביישו להאשים את העלון קרוב אליך בחרדיות, על זה שהפכו את התמונה לאשה עם חצאית. הזוי לאן תת מגזרים מסוימים הולכים היום)

אתה התחלת לדקדק למה הרב רבינוביץ' התכוון, אז אמרתי למה ברור שהוא התכוון.

וברור שיש הבדל מבחינת צניעות, כמו שאסור לשים חולצה הדוקה. זה תקף בתוך בית הכנסת, ברחוב או על הירח.

החלוקה שהמצאת ל"צניעות לרחוב ל"צניעות לבית הכנסת" לנשים לא קיימת. בקהילה שבה זה נהוג ומקובל אין כל מניעה לנשים להסתובב ככה בכל מסגרת ציבורית. בבקשה תביא מקור שבבית כנסת הלכות צניעות לנשים משתנות איכשהו מבמקום ציבורי אחר.

חולצת בטן אין שום פוסק שהתיר, מכנסיים זה כן מותר לפי הרב רבינוביץ', שעוד לא שמעתי התנצלות על הזילזול בו.

ובפעם המי יודע כמה: העלוני שמפרסמים תמונות כאלו, מכוונים לקהילות כאלו. זה למה הם שינו את התמונה בעלון עם קהל יעד יותר שמרני/ תורני/ איך שלא תרצה לקרוא לזה. זה א' ב' של שיווק והתאמה לקהל יעד.

מפריע לך שעלון שלא מתאים לקהילה שלך מופיע בבית הכנסת שלך? מוזמן לפעול להוציא אותו. התוכן שהם יותר משמעותי מתמונה כזו או אחרת.

אז הגיוני שבבית כנסת זה יהיה אסור.

והעלונים פוזרו בכל בתי הכנסת, לא רק באלו הנוהגים לפי הרב רבינוביץ.

לא זלזלתי בו , הרב רבינוביץ היה אחד מגדולי הדור.

אגב זה תופעה שלוקחים פסיקות שלו שפסק לשעת הדחק ומשתמשים בהם שלא מידעתו להיתר גורף.

למשל אנשים משתמשים בהיתר שלו להכנס לכנסיות לתיירות, כאשר אמר במפורש שההיתר הוא רק לדיפלומטים או פרנסה או צורך גדול מאוד. אני לא בטוח שבמכנסיים זה לא אותו דבר. בכל מקרה אין שום אברכית בישיבתו שהולכת עם מכנסיים לפי מה ששמעתי.

אז אחרים צריכים להתנצל על ביזוי הרב ועיוות דבריו, לא אני

(בכל מקרה הפרסומת היתה בלבוש אסור גם לרב רבינוביץ)

ב. לא, פשוט קרוב אליך לא היו מסכימים לפרסם תמונה כזאת כמו המקורית

ויש מקומות שזה מקובל בהם, אז שם זה מותר. לא ביזוי ולא נעליים. שוב, תגיד לנהוג לפי היתר של הרב עובדיה זה גם ביזוי?

ועדיין לא הוכחת בעזרת מקור שיש עניין מיוחד בבית כנסת בצניעות לנשים.

מי אמר שהאברכיות בישיבתו הולכות דווקא לפי פסקיו בנושאים הלכתיים? שוב, זו ישיבה מגוונת בלי "קוו" אחד.

ושוב, כל עוד המכנס לא צמוד ממש, וניכר שזה מעוצב לנשים, אין סיבה שזה אסור לפיו,

מאיפה הבאת שהוא התיר מכנסי אלדין בלבד? כתוב במקור שהבאתי שצריך שהמכנסיים יהיו רחבים ולא יגלו למעלה מהברך. (הוא מרחיב גם על לשים טוניקה מעל המכנסים כמו שהשואלת הוסיפה, אבל ברור שזה עניין נפרד.)

ככה נראתה הפרסומת. עכשיו אחרי כמה נסיונות מצאתי אותה בחיפוש גוגל. לא אצרף אותה כי תגיד שזה "ביזוי הפורום", אבל נראה כמו מכנסי נשים רחבות רגילות.

האמת שזו פרסומת די מכוערת עם דמויות בינה מלאכותית קריפיות ומוזרות. ברור שזה היה ניסיון של הציונות הדתית לפנות לקהל הליברלי יותר, ושלא יאשימו אותם בייצוג של תת מגזר מסוים בלבד.

אני באמת לא רואה למה להמשיך לחזור עם אותם דברים שוב ושוב.

שבוע טוב.

ושוב פעם, לא מתירים ביזוי בית כנסת רק על דעת פסוק יחיד. זה מקום ציבורי לא אדם פרטי. והעלונים חולקו בכל בתי הכנסת בארץ לא רק בקהילות הנוהגות כרב רבינוביץ. וזה בטח לא "מקובל בבית הכנסת שאתה גר בו" כלשונו המדויקת, ומשמע מדבריו שכל הציבור באותו מקוםכולל כולם צריכים להסכים על כך שמכנסיים בבית כנסת זה נורמלי. ואין כזה מקום בנמצא שלאף אחד אין בעיה אם זה בבית כנסת.

תעשי חיפוש תראי את הפרסומת

"אמנם אם את הולכת למקום בו הדבר אינו מקובל, ולא נהוג כך, אז יש לכבד".

כאן העלונים לא כיבדו אלא ביזו את בית הכנסת בכל הארץ, כאשר ברור לי שגם בישובים הכי ליברלים יש אנשים שלא מקובל עליהם שבתוך בית כנסת יתלבשו כך. כל שכן כל הארץ.

אני בטוח שהוא היה מתנגד לפרסומת הזאת שפורסמה בבתי כנסת לו היה רואה זאת

זה התמונה שפורסמה בעלוני בית כנסת, וזה ביזוי בית כנסת וזלזול בציבור המתפללים.

ומה שיותר גרוע זה שהעלונים או אחראי הקמפיין היה לו כבר את התמונה של קרוב אליך, אבל הוא מן הסתם אמר "עזוב לא אכפת לי נפרסם ככה אז מה אם זה בית כנסת"

בעיקר בהתנחלויות בחוות וכו..

פחות בעיר.

זה פשוט לא נוח חצאית ואי אפשר לזוז

אני לא לייט וזה מכנסיים רחבים

צמודים סקיני אין התרה

והרב רבינוביץ התיר רק אלאדין שזה כבר חצי חצאית

ולכן זה לא עניינו של האדם הפרטי אלא אסור להכניס את זה. ואם הכניס שלא יפתח. אך מראש חברות ההוצאה חייבות לא להדפיס כך אם מחלקות בבתי כנסת כעלוני שבת. ואם מסרבות, צריך להחרים אותן ולא להזמין מהם או לזרוק את מה שהם שמות ליד בית כנסת כדין כל מי שמבזה מקום קדוש. הרי אם נאור נרקיס היה שם ליד בית כנסת עלון כפירה של חוזרים בתבונה, וודאי שהגבאים היו נמנעים מלהכניסו, ולאדם פרטי שהכניסו, היו דורשים שיוציא אותו או שישים בתיק.

לפרסם תמונות שצולמו ברשות הרבים?

אולי גם נתלה ליופי בבית כנסת על הקיר סתם תמונות שצולמו ברשות הרבים ואז במקרה גם יהיו שם אנשים בבגד ים?

עלון של בית כנסת אמור להכיל סטנדרט של בית כנסת.

העלונים הראשונים פשוט היו דברי תורה, מאז בתהליך אבלוציוני לאט לאט בלי שנרגיש העלונים הפכו לעיתון רגיל, אז אם כך, לפחות שיציבו קו אדום - תמונות חייבות להיות בסטנדרט בית כנסת.

ה' ישמור לאן הגענו שצריך לומר דברים ברורים מאליהם שלפני 30 שנה היו פשיטא

וברור לכל שהם לא עלונים המיועדים לשימוש במסגרת בית הכנסת.

בית הכנסת מהווה מרכז חלוקה נוח מבחינת ייעול ונוחות ומיקוד בקהל היעד - להגיע בקלות לאלפי משפחות ובתי אב מהמגזר הדתי לאומי, שהם הקהל הרלוונטי לתכנים והפרסומות בעלונים.

זה גם מה שמעניין בהן ועשה אותם לכל כך פופולריים ונפוצים. הרבה פרסומות יעודיות לקהל היעד שלא תמצא ככה בריכוז בשום מקום אחר - טיולים, נופשים, כנסים, ימי עיון, מסעדות, רכילות וחדשות מהמגזר, ויש גם קצת מאמרים בנושא פרשת השבוע וחיבור לאקטואליה - אבל זה לא העיקר בעלונים אלו. .

באופן אישי - את הבר מצווה שלי חגגנו בזמנו במלון, דרך משרד הפקת אירועים שהגענו אליו דרך פרסומת בעיתון "שבתון"

עיתון "שבתון" ועיתון "נופשים" הכי טובים במידע על טיולים ונופשים לציבור הדתי לאומי, בארץ ובחו"ל.

יש גם עלונים תורניים, כמו "קרוב אליך" - ברוח חסידית.

הוא אכן עלון עיוני שמתאים לתוך בית הכנסת - והוא בהתאמה בפורמט תורני. ולא עלון המלא בפרסומות.

לצערינו.

זה סתם התממות.

הם רוצים להדפיס עיתון ולא עלון? שיחלקו אותו בדואר ויעשו אותו בגודל של עיתון נורמלי (שום אדם לא יקרא מקור ראשון בתפילה כי זה ענק).

שילכו לעבוד על מישהו אחר.

חוץ מזה שהפרסומת הנל היתה כוללת עלוני דברי תורה מובהקים, שאי אפשר להתמם "אבל לא התכוונו שזה יהיה עלון שבת שאנשים קוראים בין גברא לגברא".

שבתון זה עלון פרסומות שמתחזה לדברי תורה. שהרי כל מה שלא פרסומת שם זה דברי תורה ורק בסוף יש עוד. ובמשך שנים הוא היה רק דברי תורה ועדיין פרמו בו חצי פרסומות.

אני זוכר את הקונץ העלוב של משהב - דף אחד של עלון ובו דבר תורה ומהצד השני רשימת הדירות לרכישה. זה ממש היה קרדום לחפור בו פטתי.

אין לי בעיה עם שבתון, רק שאו שיפרסמו את זה כעיתון ולא כעלון שבת. אם מישהו מפרסם כעלון שבת בבית כנסת - מינימום של לכבד זה בסטנדרט של בית כנסת. זה כל כך קשה לעשות פרסומות של תמונות צנועות או שזה דורש מהם מאמץ על אנושי?

כל התממות מכל סוג שהיא, היא כדברי הבדיחה: ההתנצלות גרועה מהמעשה

חבל שאני לא יכול לצלם לך בערב שבת ובתפילות יום שבת את בית הכנסת שלנו.

בודדים ביותר, מתוך קהל של מעל ל-200 גברים, נוגעים בעלונים בתפילה.

רוב העלונים נלקחים הביתה.

ומה שלא נלקח, נזרק בצאת השבת לפח המחזור הכחול הסמוך לבית הכנסת

ואלו שפותחים אותם - הם מאלו שבאים לבית הכנסת להיפגש עם החברים, בקריאת התורה יוצאים החוצה לפטפט בחבורות. לא רק להתפלל 🥲

ופותחים אותם בתוך בית הכנסת בתפילה, כולל התמונות הנל

לבדוק שהיא לא פוגעת בכבוד בית כנסת.

ולא, הפרסומת הנל לא היתה "תמונה ברשו תהרבים" עובדה שבקרוב אליך חברת הפרסום שמה לב וטרחה לשנות זאת שיהיה צנוע

כל אחד שנותנים לו לכתוב חשוב שיש לו משהו חכם להגיד.

למה לקרוא הגיגי אחרים כשהראש מלא שטויות משל עצמנו?

כתיבה שטחית, התפלמסויות רעילות, שקרים או חצאי אמיתות, והרבה מלל מנופח.

קוראים, וכבר שניה אחרי זה שוכחים מה קראנו מרוב שזה הבלים.

יש דרכים טובות יותר "לשרוף" זמן יקר, וראש פנוי ממחשבות.

זה לא מוסיף עונג שבת - זה רק גורע ממנה.

המלצה שלי, פשוט תפסיק לקרוא את התוכן הבלתי מועיל הזה.

גם זה "צרכנות". צריכה שלילית, לדעתי.

מדובר בעיתונים לכל דבר ועניין. אין שום סיבה להכניס אותם לבית הכנסת. לא זאת כוונת המאמר. אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. גילוי נאות, אני נמנע באופן מוחלט להביא את הניירת הזאת הביתה.

מבינה אותך ממששששש

מצד שני תקשיבי, זה סיוט אבל בסוף, לא תאמיני(אני עדיין לא מאמינה😅) זה נגמררררר ואנחנו יוצאים לחיים טובים ולשלום🥳🥳🥳

לדעתי, מניסיון אישי, תתפללי, תשתמשי בגימיני למה שאת יכולה, אל תתפדחי אם את בוכה מתסכול, לי זה קרה המוןןן... אל תטעי לחשוב שזה אומר משהו על רמת המשכל שלך כי זה שטויות שאף אחד נורמלי לא משתמש בהן, ותנסי להתנחם בזה שבסוף זה באמת ייגמר וכבר לא תצטרכי לדעת לגזור אינטגרלים או משו כזה😅

בהצלחהההה

מעודדת אותיי

הלוואי בעה זה יעבווור בטוח

אל תדאגי, באמת, תעשי מה שאת יכולה, אל תעמיסי על עצמך מידי, ותתפללי על זה🙏

בהצלחהההה🥰🥰🥰

בעה יעשה מועד חורף

וזה כבר ממש עוד מעט ואז זה יהיה מאחוריי(:

מה שכיף שהשנה מסיימים את כל המקצועות😋

ואני מאוד אוהב את התחום 🧮

מאוד עוזר השנה🙃🙃

השפה והכלים לבטא את חוקי הפיזיקה

(אינטגרל מסויים, לדוגמא, נותן את חישוב השטח שהפונקציה מבטאת…)

אז אתה במגמת פיזיקה?

זה נשמע מגמה קשה

אבל אם אתה אוהב- נדיר!

שאוהבים ומוצאים בהם עניין והרחבת אופקים וידע

יאללה אני בעד שמתמטיקה רק להם

אה הבנתי 🙈

כן ברור שהם המציאו מי היה יכול להמציא דבר ככ מעצבן?... חח

תוכניות הלימודים לבגרות במדינת ישראל, והכלילו בחומר הלימוד במתמטיקה נושאים ותחומים שאינם רלוונטיים למרבית התלמידים?

מלבד מי שימשיכו בעתיד ללמוד ולהתמחות במקצועות מדעיים המצריכים תשתית מתמטית רחבה - מדוע ללמוד מתמטיקה מעבר לבסיס הנדרש לידע כללי?

ולהחליט את זה בגיל 22, ואז להתחיל השלמת בגרויות, יהיה מבאס נורא (כן. אין לדבר סוף, כולל ים ביקורת על מה שכן ולא נכנס לחומר)

המורה של המדינה ביוטיוב. תחפשי.

בדיוק צחקנו שצריך לשלוח לו זר פרחים כי כולנו נעבור תבגרות בזכותו

אבל התכוונתי שעצם המטמתיקה זה סיוט... ללמוד אותה אבל זה יעבור(:

לידע כללי אני מלמד מתמטיקה בשיעורים פרטיים

אפשר בזום למי שרוצה

אפשר גם בקבוצות קטנות

שהביאו לפיתוחים בולטים באבני הדרך של התפתחות המתמטיקה.

המצאת האפס ושיטת הספירה העשרונית והגדרת האפס לא רק כהיעדר כמות, אלא כגודל מתמטי עצמאי שניתן לחשב איתו, מיוחסת למתמטיקאים הודים, ובראשם בראהמגופטה (Brahmagupta) במאה 7 לספירה, שהגדיר את כללי החשבון עם האפס. המערכת הופצה לעולם המערבי בהמשך דרך העולם המוסלמי.

יסודות האלגברה מיוחסות למוחמד אבן מוסא אל-ח'וואריזמי (מאה 9 לספירה), שעל שמו נקרא המושג "אלגוריתם", ושם ספרו ("אל-ג'בר") נתן לאלגברה את שמה.

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !