כי זו הקשבה שהאדם מקשיב מתוך הפגישה הזאת לפרספקטיבה של קשר שלם שאמור להיות למשך חיים שלמים. כלומר מתוך ההצצה הראשונית הזאת הוא ממש יודע מי עומד מולו לעומק ולרוחב.

ואגב אומר, יש כלל כזה שאני די בטוח שהוא נכון- שככל שהפגישה יותר מתקדמת- ככה יש סיכוי שהיא יותר משקפת את האדם. תגידי לי אם את מסכימה עם הכלל. 

אם אני לא יודע לדייק עד כמה מה שתיארו לי בבירורים וגרם לי לרצות להיפגש איתו ומה שאני רואה לנגד עיני- מסונכרנים

- אז איך בדיוק אפשר להגיד שזה נקרא בירור? איך אפשר לייחס להחלטה במצב כזה וודאות גמורה?

כאן בסה"כ מרגישים את ההווה בצורה מאוד בהירה וברורה

יש חיבור או אין חיבור.

זה מאוד פשוט.

רק באמת מצריך מה שאילת השחר כתבה הרבה מודעות, כנות, הרבה הקשבה פנימית וכו'

היה לי כאן כבר בעבר דיונים על זה.

לא אמרתי שבפגישה אחת נחליט אם הוא בעלי או לא, אם הוא נכון לי להקמת בית או לא.

התכוונתי רק להרגיש אם יש זרימה וכימיה ביננו ברמה הכי בסיסית שיש שמאפשרת רצון להמשיך את הקשר.

זהו, נטו זה.

זה לחלוטין משהו שמרגישים דיי מייד. ואני יכולה לעשות על זה סקר שכמעט כולם מרגישים את זה מיד

פשוט לא היו בטוחים בעצמם או רצו לברר את זה קצת יותר אם הם "צודקים"...

אבל בגדול, נדיר שמישהו יגיד לי "הרגשתי שאנחנו לא קשורים, אבל וואלה פגישה שניה הרגשתי שיש על מה לדבר" 

אנחנו מרגישים חיבורים. זה בוודאות.

השאלה כמה אנחנו סומכים על עצמנו וכמה אנחנו פתוחים להרגשות האלו

או שאנחנו הולכים עם עיניים רגשיות עצומות ורק פועלים מתוך השכל

שאת זה וואלה לא מאחלת לאף אחד.

כי השכל מצד אחד הוא מאוד ישר והגון אבל ללא שיתוף פעולה של הלב והאינטואציה

אתה לגמרי גם יכול ללכת לאיבוד ואף לטעות בטעויות שיעלו חלילה בגירושים... 

כשמדובר בשני אידוודואלים הגיוני שהם לא ימצאו בניהם משותף כדי להמשיך להיות בקשר (שניהם ביחד או אחד מהם לחוד).

התפיסה שadvfb הציג בה האדם הוא אינדיבידואל.

ולמה שתהיה כימיה בפגישה אחת? או תוך 2 כאלה?

יש שתי אפשרויות, (ובעצם שלוש-)

או שנדייק יותר את כישורי הבירורים שלנו, וניפגש עם אנשים שבאמת יש לנו טעם להמשיך איתם לפגישה שמונה.

או שאכן נברר ברצינות (ולא כמו מה שבד"כ קורה עכשיו... זה נראה לי מאוד לא רציני להחליט תוך פגישה אם מתאים לי או לא) האם הוא מתאים, ורק כשאכן נגיע למסקנה ברורה בענין או קרובה לוודאית- נקבל החלטה.

ויש גם אפשרות שלישית, שלא נגיד על עצמנו שאנחנו מתייחסים לאדם כאינדיבידואל, כשאנחנו לא כאלה במציאות, כי אנחנו עושים השוואות בין סגנונות/ אנשים בתוך הקשר במקום להיפגש עם האדם כפי שהוא, בפני עצמו.

והכי טוב- אולי הפיתרון נמצא עכשיו בשרשור שפתחו על ממליצים,

שלא ניתן ממליצים שלא באמת משקפים אותנו. זו בעיה, וזה סתם תוקע את הדייטים.

אני חושב שאם זה לא קשור בכלל- זה יכול להימנע מראש. או על ידי תמונה או שתיים, או על ידי שיפור הבירורים.

בחיי שאני לא מבין למה לתת ממליצים שמייפים את המציאות. במה זה מועיל לאדם עצמו?
בהחלט מכיר את התופעה, לא מבין אותה.

אבל זה המצב, אני חושב שאפשר לעקוף אותה ולברר מכמה כיוונים. לא רק עם חבר, אפשר גם רב, מורה, אפשר גם מכרים מסיטואציות כאלה ואחרות.

אני לא חושב שזה מוצדק כל כך להיפגש עם אנשים לפני שאני יודע שפוטנציאלית זה יכול להתאים לי (כלומר במקרה שזה וודאי לא מתאים)

לפעמים אנשים טועים מבירורים מסיבות שונות ומשונות

וגם לא לכולם יש נסיון וחוש כזה.

הכל טוב

לדעתי זה אכן משהו שהוא שחור/ לבן. זה לא מהתחום האפור...

ואם זה לא שחור לבן- אז איך בדיוק זה הופך ל'ידיעה' בזמן כה קצר?

אתה מסכים עם זה שאנשים טועים בבירורים? אפשר להביע אמפתיה כלפי זה?

גם אני טועה המון פעמים בבירורים. בתחום האפור, לא השחור- לבן. כלומר בפרטים, לא בכללים. אני אדע מראש מה הסגנון התורני של הבחורה, ועוד כמה דברים כלליים.. אתה יודע. אין ענין לצאת סתם עם מישהי ואח"כ לגרום עוגמת נפש לי, ובעיקר- לה

ויש מי שיטעה בדבר אחר - וגם גכלפיו אני יכול להביע אמפתיה

כחלק מהרגישות הנדרשת צריך לברר מראש את כל מה שאני יכול לברר כדי לחסוך מהבחורה/ הבחור עוגמת נפש מיותרת.

ולהיפגש רק עם אדם שהוא באמת פוטנציאלי.

ואם זה מתנהל ככה-

אז על מה בדיוק אפשר להחליט אחרי פגישה אחת?

במקרה שבו בנאדם יוצא כל הזמן עם בנות שלא מתאימות לו ונפגש רק פעם אחת - זה באמת לא חכם, גם מצידו וגם מצד ואהבת לרעך כמוך

במקרה שמדי פעם נופלת טעות ואדם משתדל סה"כ על פי הכלים השונים שיש ברשותו - בסדר.

נקודה שאני רואה צורך להוסיף ביחד האמירה האמיתית שלך - 

היו מקרים יוצאי דופן שבהם מהאינטרקציה בפגישה היתה ממש לא תואמת את הרושם מהבירורים ויכולות להיות לזה המון סיבות שאין צורך לפרט אותם.

באופן אישי, כל פעם שאני בא לדייט אני לא בא בתחושה שמאה אחוז זהיתי בבירורים.

יש הצעות שאני נענה אליהם ואני יותר בטוח בהם ויש הצעות אני נענה אליהן ואני פחות בטוח בהן. יש פה סקאלה מסויימת.

צריך איזון מסויים. לא להפיל כל הצעה בגלל חוסר ודאות מסויימת, מצד שני לא להענות לכל הצעה. מסכים? 

כלומר בבחינת- קורה שטועים?

ברצינות, אני באמת מסכים שזה אמור להיות ככה.

אבל לא תמיד מה ש'אמור' קורה - מסיבות שונות ומשונות ולכן כדאי להערך לכל תרחיש.

בכמות המקרים שזה קורה...

משמע שזה הרבה מעבר לטעויות מקומיות

רק את נפשי שלי אני יכול לומר.

אם זה ברמות כאלה 

משהו שגם בבירורים לא יכולתי לברר?

אבל בחיים תמיד יהיה פער בין ההתרשמות מהבירורים לאינטרקציה עם האדם עצמו ולכן תמיד יהיה החשש במידה כזו או אחרת - "האם צדקתי בבירורים?". זה הגיוני.

לבוא לדייט באמירה ש"בטוח זה ימשיך לעוד פגישה" זה לא נראה לי בריא

ככה המידע שיש לי על האדם הוא יותר אפסי, ואני חושב שזה פחות מצדיק לצאת לקשר עם אדם ככה. אמרתי מצדיק, כי זה לא רק בחירה שלי, זו בחירה שמשפיעה גם על האדם איתו אני יוצא- למשל: עוגמת נפש שתיגרם לו.

בעצם אני אשאל את השאלה:

מה המטרה של הבירורים? סתם לסמן וי שבאמת ביצעתי את השלב הזה?

או מטרה אחרת? (ואם כן- מהי?)

ככה זה אומר שלא עשיתי את תפקידי, קרי: שלא ביררתי. בעיני פער כזה לא מצדיק פגישה, כי זה מראש מאוד לא רגיש כלפי האדם איתו אני נפגש

בדייטים הראשונים שלי לא קלטתי כל כך את ההתננהגות בדייטים והדייט היה שונה מאוד ממה השחבר ששדך אותי הכיר אותי וממה שאני מכיר את עצמי.

יכולות להיות סיבות מגוונות למה יש פער בין ההתרשמות בבירורים לבין המפגש עצמו.

וזה לא לינארי - גם אם ביררתי כמו שצריך, יכולה להיות סקאלה של סטיית תקן שגם יכול לא לאפשר מפגש שני.

הגיוני שלא תסתדרו

אתה מדבר עם בנאדם כשעה והוא מוציא בפה מה שיש לו בראש.

לפעמים הראש של שני אנשים אידוודואלים שונה בצורה מהותית,

אנשים יכולים להיות בעלי שאיפות, מחשבות, רצונות, רגשות שונים לגמרי שלא נפגשים זה עם זה.

אתן לך דוגמא בקטע הדתי -

נפגשתי עם מישהי שהתלהבה על חבדניק שמביא לאנשים ליטול לולב בסוכות והבנתי שהיא ב'ראש דתי' שונה משלי. ברור לי שזה לא רק האמירה הספצפית הזאת שלה אלא השיח שהיא העלתה לאורך כל הדייט. אם היא היתה מדבר על רב חיים בדייט אז אתה מבין שהייתי מזהה ראש אחר ;)

מבין?

באמת לוקח אחריות על זה. אבל זאת טעות אנושית וזה נורמלי שטועים.

כמו כן הבירורים בטבעם לא ברורים תמיד עד הסוף ויש פעמים שבהם צריך לראות את הבנאדם כדי להבין יותר.

לפעמים הגישה היא לא נכונה (מחוסר ידע אולי)

ולפעמים באמת יש 'חוסר מזל' שעשית הכל כדי שלא תהיה פגישה לחינם וכך יצא.

מדעי החברה זה לא מדע מדוייק ולכן לא הייתי קובע מסמרות מוחלטים באף אמירה שהיא כמעט.

@כלי פשוט - התכוונתי על ההכללות של 'בנים' ו'בנות'.

אם אני עושה משהו או לא משהו זה לא בגלל שאני בן, זה בגלל שאני אני.

אלא למשמעות הקיומית הרגשית שלו.

אני חווה את עצמי כאינדוודואל ולכן לא משנה אם אני עושה את זה מתוקף היותי בן או מתוקף היותי משהו אחר - אני עושה את זה כי אני כזה וזה מה שמשמעותי עבורי ולא אף דבר אחר

להתמלא במחשבות טובות וממילא החושך נעלם...

(לא אומר שזה פשוט, אלא לאפוקי מלהתמודד מול זה ממש)

להיות אינדוודואל.

ברור שהכללות עוזרות בכל מיני מקרים.

כאינדיבידואל חשוב מאוד.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳