אבללל... אם אתה רוצה אותה, תחזר אחריה

היא לא אמורה לתת לגבר תחושת ביטחון כלכלי.  

ובכללי הגבר אמור לחזר יותר ממה שהאשה אמורה לחזר

אני לא מתכוון לומר שמי שרוצה לחזר בהכרח צריך לשלם על הבחורה

אבל כן יש בזה עניין של חיזור (אם היא לא מתנגדת)

אבל אפשר לחזר בעוד דרכים

כך גם אותי לימדו, לפחות לגבי הפגישות הראשונות, והשניות ...

כך תתחיל להרשים בחיזור כבר מהפגישה הראשונה

מעניין מה הבנים חושבים על כך...

את מציעה תמיד לשלם ? יפה

קשר שמתחיל כבר בהתחלה, עם ידיעה שכל אחד מהצדדים נותן מעצמו, תרתי משמע, ימשיך כך כל החיים. נתינה שמביאה לקבלת האחר. [תרתי משמע] 

תודה

בגיל הזה ?

נו נו, במקרה שמישהו באמת עשיר. שישלם

באופן גורף/אוטומט ?

אגב, לחייל קרבי   יש לפעמים לא פחות ממנה ;)

מסכים,

אבל בכל זאת, יש עוד כמה דברים שאנו עושים לפי המקובל בשלב זה של החיים, לא ?

למשל - בד"כ *מקובל* שהוא בא לאזור שלך, האם חשבת פעם להציע לו לבוא לקראתו ?

תני לו להתאמץ קצת, לתת מעצמו

הוא עוד יזכה לקבל ממך הרבה מתנות בחיים, כך *מקובל*   זה היופי אצלכן.

אם למשל יש לכם אותה משכורת ברוטו, אז צריך לקחת בחשבון שיש לה יותר נקודות זכות במס הכנסה, כך שהיא נחשבת עשירה יותר.

לא לדבר אם יש לה כבר שניים שלשה ילדים.

פעם באיזה בית קפה מישהי טענה שהיא מרוויחה שכר מינימום ואני צריך לשלם, ורק אחרי שבועיים התברר שהיא עובדת בשני מקומות שונים. רק על חוסר אמינות חתכתי

במיוחד בגיל מתקדם, יש עניין להתחלק בעלות. פשוט.

אגב, על אמינות אני פוסל בהרבה מקרים, במיוחד כשאני רוצה להזמין איש מקצוע, והוא משנה דעות, עוד לפני שהגיע...

אולי בשני המקומות ביחד היא מרוויחה שכר מינימום

צודק כמובן

לא היית רוצה לדעת מה הציפיות של בן הזוג?

אבל אם אחד הצדדים "מושך" למסעדה שהוא מכיר ? ולא תמיד מגיעים מוכנים לתשלום...

או בכלל, האם זה לא טבעי שמישהו ישלם, כמחווה טובה ? ולא "יעשו חושבים " כבר בפגישה הראשונה ?

זה צריך להיות טבעי.

השאלה מאיזה צד ?

מישהו הרי צריך לשלוף את הארנק ...

אבל האם יש לבנות ציפייה שהבנים ישלמו ?

מקווה שהבנים פה ילמדו ממך מה הציפיות ... ;)

נכון מאוד, תודה !

זה לא שאין לה כסף. 

זה שהוא מפגין , סוג של "רגש" בזה שהוא נותן "מתנה" מעצמו כבר בהתחלה.  לא ?

לפעמים זה לא זול כמו פארק מעניין ;)

את חושבת שלהוציא כסף על האחר, יוצר חברות ?

יש בזה משהו. זו הסיבה שאוסרים חכמים להעניק מתנות לבת הזוג, כשאינם נשואים, משום קניין. מה גם שזה גורם ל "שיקול דעת לא תמיד עינייני" [לדעתי !] לפה ולשם.

אבל אם, כמו שנכתב בפורום, פגישה אורכת 3-4 שעות ומעלה... קצת רעבים / צמאים. לא ?

הגבתי בזמנו, ששעה עד שעה וחצי מספיקים..

אלא אם כן פיניתם לכם יום שלם

חברה שלךטוענת שצריך "לפחות" שלשו שעות, בעדיפות על יותר, כבר בפגישה הראשונה ?

לא משנה מי צריך לשלם או מי רצוי שישלם, או מה נהוג...

הדבר הכי חשוב הוא ל"קרוא" את הצד השני, ואם הבחורה מבינה שהוא לא מחובר עדיין לעניין של ה"לשלם", שתשלוף את הארנק, מכל הלב,  ותתחלק. זה רק יכול להוסיף לזוגיות   והרבה.

ואכן, לבזבז הרבה בהתחלה, על "ארוחת שחיתות" זה גם מוזר, אלא אם כן אתם הרבה זמן ביחד....

תודה

וכל אחד יעשה כרצונו, שרצונו הוא כבודו,

ואגב, שאלת העלות היקרה לפעמים, במיוחד אם היא בפגישה ראשונה/שניה, קצת  חשובה. לא תמיד מרגישים נח לשלם סכום כזה על האחר, גם לא תמיד על עצמך, במיוחד אם לא מרגישים שהיא לא הייתה הכי מוצלחת....

במיוחד שאצלהם הפגישות הראשונות אינן יקרות ;)

לפעמים קולה ומים בלבד

לא ידעתי ...

בגלל זה שאלתי

בבא העת היא כבר תצ'פר אותו הרבה יותר, הגברים הם אלו ששוכחים לתת מתנות.

בדיוק יצא לי לדבר עם חברה לאחרונה שהשתגעה מזה שהוא משלם כל הזמן ולא נותן לה..

לפעמים זה יוצר תחושה מלחיצה של מחוייבות של 'אני משקיע בך' והבחורה בתחושה של 'אמאלה אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שתשקיע ותתחייב אליי ככה'

לכן אם הבחורה מוציאה ארנק ורוצה לשלם, אל תריבו על זה, זה סתם לא נעים.

אכן, יש נקודה לא תמיד נעימה כשמשלמים עליך:

 הבחור מרגיש שהנה שילם, והיא מחייכת ושמחה...ואולי , אולי זה זה ... [למרות שהיא כבר חושבת אחרת].

ובלי קשר, אין סיבה לריב, בטח לא בפגישה ראשונה ...

תודה

אם היא מציעה והוא מתעקש שלא, היא ממש לא חייבת להרגיש מחויות כלפיו. 

מה זה פה? שוחד?

זו בעיה שלו.

מציעה לשלם על עצמי באיזשהו שלב, אבל אם הצעתי והוא מסרב ומתעקש שלא, אז זו בעיה שלו ואני מבחינתי ''נקייה'' מבחינת המחויבות שהזכרת...

תודה.

לרצות באמת להתחלק, מצידך. אבל אם האחר מבקש לתת - אז לתת לו את ההרגשה שאנו מכבדים את בקשתו. ברוב המקרים הגברים מרגישים טוב עם זה שהם משלמים, במיוחד בהתחלה.

תודה לך

אבל שניהם

וישר לחתונה ...

שניהם כבר מהתחלה ?

אהבתי את הטיפ לגברים,

אבל בעניין התשלום, לדעתי, רצוי שהבחור ישלם לפחות בפעם הראשונה והשניה, ובשאר המקרים, תלוי בעלות והתקדמות הקשר. זה באמת נחמד לשלם יחד.

תודה לך !

קודם כל הטיפ הולך למלצרים

אבל ברצינות - מצד שני, הבחורה צריכה להבין שזה שהגבר רוצה לשלם על הבחורה זה בדרך כלל בא בדרך טבעית (מתוך הבניה חברתית ומוסכמות, אבל עם הזמן למדנו להתחבר לזה)

ולפעמים קשה להחליט ש"אם הבחורה תרצה אני אשלם, ואם לא היא תשלם על עצמה". כי זה אומר שבעצם כל דייט, השאלה אם אני אשלם היא לא מחווה *שלי* אלא בקשה *שלה*. ז"א, אפילו את השליטה שלנו במחווה הזאת, ובכסף שלנו, לקחו לנו.

אז אני מבקש - כמובן גבר שמתגמש זה נחמד, אבל גם אם קשה לו להתגמש, בבקשה תגלו הבנה

יש בחורות שלא תמיד רוצות לקבל מחווה מהבחור טרם חשבה באופן "חיובי" על ההמשך.

הנתינה והקבלה הן  מתכון לאהבה. במיוחד כשזה מגיע עם חיוך אמיתי.

והיא לא תמיד בטוחה שזה נכון עדיין לגרום לו רגשות ו/או מחשבה שהנה מתקדמים, ו/או "שילמתי עליה" אז...

מבין את הבנות

וגם אותנו, הגברים. כמובן

זה שהבחור נסע עד לפגישה (בדרך כלל לעיר של הבחורה) זאת מחווה מצד הבחור

בדיוק כמו שההגעה של הבחורה לפגישה זאת מחווה מצידה.

כל מה שאנחנו עושים בכל מערכת יחסים  הוא מחוות או מילוי חובות.

מבין, תודה על הבהרת הנקודה.

במיוחד אם הוא טרח עד אליה, כשאין לו הרבה, ואז מתארחים, לבקשתה, במסעדה שהיא מציעה...

במקרה דנן, יש עניין להתחלק    מחווה כנגד מחווה

ואני מאחל לך לתת ולשלם מכל הלב. זה מגיע מבפנים ...

אף אחד לא 'צריך' לשלם.

סתם ככה כל אחד משלם על עצמו. בטח בפגישות הראשונות.

אחר כך מי שרוצה להציע לשלם גם על הצד השני, כדי לעשות מחווה, שיעשה. ומי שלא רוצה אז שלא יעשה. אף אחד לא צריך או חייב לעשות את זה. לא חסר דרכים נוספות להביע חיבה. ובעיני לשלם על מישהי, זה לא מחווה כזאת מרגשת. הייתי עושה דברים אחרים כדי להביע חיבה. 

שהבחור משלם, לפחות בפעם הראשונה והשניה ...

אבל זו בדיוק שאלתי. מה אתן מצפות

רק אמרתי מה נהגו, לא התכוונתי ישירות אליך.

מעולם לא יונה ספציפית.

אבל אם באמת נח לך לשלם יותר, אין ספק שהבחור ישמח, ואולי אף יקבל את זה כהדדיות, שמתחילה מעכשיו

למרות שזה מביך רצחח 

 כי בדייט זה אדם שאני לא מכירה

אז זה יותר מביך מסתם חברה...

סתם נקודה למחשבה 

זה נותן הרגשה מיוחדת כשהוא "נותן" משהו מעצמו לחיזוק, וגם קצת מראה ג'נטלמניות. לא ?

זו לא מתנה לכיס... אלא למלצר.

שמישהו אחר משלם עליך, כשהוא לא יודע אם יתפתח הקשר, ולפעמים זה באמת קצת הוצאה [יחסית, כמובן]...

זה באמת לא תמיד נעים.

ועם זאת - לפעמים זה מגיע באמת מתוך רצון לתת/ כוונה להרשים/לב מיוחד או הרגל. כך זה בנים

תודה על התשובה.

זה גנטלמניות אבל זה מישהו דיי זר בשבילי שמוציא עליי כסף אז זה קצת לא נעים מבין?

👍👍

מכיוון שהוא אורח בארץ, ואתה "אורח" אצלו, לבקשתו, ו"פ התמחור של המיקום שהוא בחר.

וכן, גם בעיניי זה קצת מביך שישלמו עליי.

שהבכיר יותר, או המארח, או היוזם, או הבכיר יותר מהצד היוזם/מארח, משלם על הארוחה

לפחות מה שידוע לי

אבל שווה להשקיע כמה מאות.. בסוף אתה מקבל את  "אשת החיל" הכי מתאימה לך....

תודה

אף אחד לא צריך לעשות הצגות בדייטים. כל אחד מתנהל לפי איך שנכון לו.

אף פעם לא שילמתי על הבחורה בדייטים ראשונים. זה לא מרגיש שייך לשלם על מישהי שאין לי עוד ממש קשר אליה. 

ואם תראה לאורך השרשור, גם הרבה בנות כתבו שזה לא ממש נוח להן שבחור שאין להן ממש קשר אליו, ישלם עליהן.

כי גברים לא מאמינים לבחורה ויש סטיגמה שהיא אוהבת לשמוע אותו החלטי שהוא ישלם עליה. יש המכנים את ההוצאה של הארנק על מנת לעשות הצגה שהיא תשלם כ"ריקוד הארנק"

אהבתי את התשובות...

גם אני חושב שכך צריך להתנהג גבר ג'נטלמן.להתעקש לשלם...

אלא אם כן יש יותר משש פגישות [ואפילו יש שמגיעים להרבה יותר], שאז "מותר/צריך" להתחלק...

תודה

אין פה עניין של "למה שישלם עליי", "הוא לא חייב לי כלום", "אנחנו לא מכירים" וכו',  הרי בחיים ניפגשים בהרבה סיטואציות שאחרים עושים עבורינו משהו... עם ישראל גומלי חסדים הם.

להיפך הוא הנכון, בחור שמשלם , ע"פ רוב עושה זאת , כמו שאמרת, לא רק בשביל לצאת ג'לטלמן, אלא גם כי כך חונך, שצריך לתת בחיים.  במיוחד למישהו שאולי תחלוק איתך את 100 השנים הבאות. וגם אם לא בטוח שזו  האחת.

ואכן כן -ע"פ רוב האישה מוציאה על בן זוגה הרבה מאוד בחיים. כולם יסכימו על כך

תודה

היא לא נזקקת, ולא זקוקה לו

אבל אם הוא מעוניין בה, [קצת "זקוק" לה להקמת בית יחד], אז שיוציא. זה גם עבורו, וגם עבורה, וגם עבור שניהם.

אבל אם הוא לא מרגיש שזו חובה וזכות גם יחד, או שהיא רוצה לשלם, זה יכול להיות נחמד להתחלק

תודה

ואז כבר אין שאלה מי משלם, אלא משלמים יחד

יש באמת עניין לחלוקה צודקת, או אחרת, אבל לא לצפות שמישהו יהיה נדיב יותר

תודה על ההארה

במקרים המתארכים... ולהבדיל [ לא תמיד..] במקרים המסובכים [כשההורים לא בעניין או כשהוא מבקש פסק זמן מידי פעם] 

תודה

אחרי חודש, ובמיוחד אם זה אחרי ארבע פגישות, חשוב להחליט, בינך לבין עצמך לפחות, ועדיף גם מול הצד השני "יחסינו לאן" ?.

אם 10-20 שעות יחד לא מספיקות, למה ששלושים כן ?

ךא אומר שצריך החלטה סופית, אבל כיוון "כמעט סופי" ... צריך שיהיה..

תודה

והמחשבה שלך באמת טובה, יתרה מכך - את מביאה אותה לידי מעשה...

בניגוד לאלו, שכבר נאמר עליהן, שזה רק "ריקוד הארנקים" ... ומצפים שהוא יהיה אביר.

אם רוצים לשלם - לשלם מהלב.

את חושבת שזו הדרך בה צריכים לנהוג ?

תודה

וואוו, אהבתי את ההבחנה !

כשמתכננים שלא להמשיך, למה שישלם עליך ? לפעמים זה קצת חוסר טאקט לתת לו להרגיש ג'ינטלמן ואת התחושה שהנה הוא מרשים אותך בנתינה, כשאת כבר חושבת על הבית ....

מצד שני - כשממש מרגישים שרוצים להמשיך - יש הרבה שתחשובנה שבא להן לשלם, להראות חיבונת ואיכפתיות כבר מהתחלה... ...

תודה

פרטי והסבירי,

פגישה אחת חינם, והשאר שישלמו היטב ? כולל נסיעות עד הבחורה ...

היא תקבל גם כרטיסייה ... [שתשולם על ידי הבחור, לעתיד לבוא].

היא מסוג הבחורות שאומרות בסוף הפגישה "אתה מקסים ! נראה לי שתתאים לחברה/דודה/שכנה/סבתא שלי" ואז הכרטיסיה עוברת ... [לרב קו.]

אני מסכים שזה לא עניין של הלכה בלבד, או הרגשה אישית בלבד, אלא גם, עניין של נורמה. ראוי לגבר לעשות צעדים מקרבים ומקובלים, כמו לנסוע לקראתה , לכבד את פרטיותה ולשמור מרחק, לכבדה, וכן, לשלם עבורה    מה גם שהיא תחזיר בכפליים מאוחר יותר

תודה לך

דרך האיש לחזר - ידוע ומוכר לי, ולכל בר דעת שהאישה נקנית מכסף הבעל - גם כן.

אבל שמכאן לומדים שעליו לשלם כבר מהפגישה הראשונה, זה באמת חידוש גדול עבורי.

תודה לך על ההארה.

הבן צריך לשלם. לצערי הצעירים שלנו שכחו מה זה להיות ג'נטלמן.

לפי , לפחות, חצי מהתגובות, אין זה החלטי.

גם אני חושב כמוך, שזה חלק מהפגישה, ומהרצון להכיר. להציג את הצד היפה שבך, הצד הגברי הריגשי הטוב - הצד שנותן

תודה.

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית