היי,
אנסה לפרוט את השאלה --
לדעתכם/לדעתכן:
1. מי צריך לשלם בפגישה ראשונה ?
2. פגישה שניה והלאה ?
*האם זה תלוי במחיר ?
3. איך היה אצלכם/אצלכן בפגישות ?
4. טיפ לבן הזוג בעניין 
תודה
היי,
אנסה לפרוט את השאלה --
לדעתכם/לדעתכן:
1. מי צריך לשלם בפגישה ראשונה ?
2. פגישה שניה והלאה ?
*האם זה תלוי במחיר ?
3. איך היה אצלכם/אצלכן בפגישות ?
4. טיפ לבן הזוג בעניין 
תודה
אבללל... אם אתה רוצה אותה, תחזר אחריה
היא לא אמורה לתת לגבר תחושת ביטחון כלכלי.
ובכללי הגבר אמור לחזר יותר ממה שהאשה אמורה לחזר
אני לא מתכוון לומר שמי שרוצה לחזר בהכרח צריך לשלם על הבחורה
אבל כן יש בזה עניין של חיזור (אם היא לא מתנגדת)
אבל אפשר לחזר בעוד דרכים
כך גם אותי לימדו, לפחות לגבי הפגישות הראשונות, והשניות ...
פשוט אחדכך תתחיל להרשים בחיזור כבר מהפגישה הראשונה 
מעניין מה הבנים חושבים על כך...
את מציעה תמיד לשלם ? יפה 
קשר שמתחיל כבר בהתחלה, עם ידיעה שכל אחד מהצדדים נותן מעצמו, תרתי משמע, ימשיך כך כל החיים. נתינה שמביאה לקבלת האחר. [תרתי משמע]
תודה
בגיל הזה ?
נו נו, במקרה שמישהו באמת עשיר. שישלם 

באופן גורף/אוטומט ?
אגב, לחייל קרבי יש לפעמים לא פחות ממנה ;)
מסכים,
אבל בכל זאת, יש עוד כמה דברים שאנו עושים לפי המקובל בשלב זה של החיים, לא ?
למשל - בד"כ *מקובל* שהוא בא לאזור שלך, האם חשבת פעם להציע לו לבוא לקראתו ?
תני לו להתאמץ קצת, לתת מעצמו 
הוא עוד יזכה לקבל ממך הרבה מתנות בחיים, כך *מקובל*
זה היופי אצלכן.
אם למשל יש לכם אותה משכורת ברוטו, אז צריך לקחת בחשבון שיש לה יותר נקודות זכות במס הכנסה, כך שהיא נחשבת עשירה יותר.
לא לדבר אם יש לה כבר שניים שלשה ילדים.
פעם באיזה בית קפה מישהי טענה שהיא מרוויחה שכר מינימום ואני צריך לשלם, ורק אחרי שבועיים התברר שהיא עובדת בשני מקומות שונים. רק על חוסר אמינות חתכתי
במיוחד בגיל מתקדם, יש עניין להתחלק בעלות. פשוט.
אגב, על אמינות אני פוסל בהרבה מקרים, במיוחד כשאני רוצה להזמין איש מקצוע, והוא משנה דעות, עוד לפני שהגיע...
אולי בשני המקומות ביחד היא מרוויחה שכר מינימום
צודק כמובן
לא היית רוצה לדעת מה הציפיות של בן הזוג?
אבל אם אחד הצדדים "מושך" למסעדה שהוא מכיר ? ולא תמיד מגיעים מוכנים לתשלום...
או בכלל, האם זה לא טבעי שמישהו ישלם, כמחווה טובה ? ולא "יעשו חושבים " כבר בפגישה הראשונה ?
זה צריך להיות טבעי.
השאלה מאיזה צד ?
מישהו הרי צריך לשלוף את הארנק ...
אבל האם יש לבנות ציפייה שהבנים ישלמו ?
אכן, זו איכפתיות ורצון טובפשוט אחדמקווה שהבנים פה ילמדו ממך מה הציפיות ... ;)
פשוט אחדנכון מאוד, תודה !
זה לא שאין לה כסף.
זה שהוא מפגין , סוג של "רגש" בזה שהוא נותן "מתנה" מעצמו כבר בהתחלה. לא ?
לפעמים זה לא זול כמו פארק מעניין ;)
את חושבת שלהוציא כסף על האחר, יוצר חברות ?
יש בזה משהו. זו הסיבה שאוסרים חכמים להעניק מתנות לבת הזוג, כשאינם נשואים, משום קניין. מה גם שזה גורם ל "שיקול דעת לא תמיד עינייני" [לדעתי !] לפה ולשם.
אבל אם, כמו שנכתב בפורום, פגישה אורכת 3-4 שעות ומעלה... קצת רעבים / צמאים. לא ?
הגבתי בזמנו, ששעה עד שעה וחצי מספיקים..
אלא אם כן פיניתם לכם יום שלם 

הרמוניה
חברה שלךטוענת שצריך "לפחות" שלשו שעות, בעדיפות על יותר, כבר בפגישה הראשונה ?

פשוט אחדלא משנה מי צריך לשלם או מי רצוי שישלם, או מה נהוג...
הדבר הכי חשוב הוא ל"קרוא" את הצד השני, ואם הבחורה מבינה שהוא לא מחובר עדיין לעניין של ה"לשלם", שתשלוף את הארנק, מכל הלב, ותתחלק. זה רק יכול להוסיף לזוגיות
והרבה.
ואכן, לבזבז הרבה בהתחלה, על "ארוחת שחיתות" זה גם מוזר, אלא אם כן אתם הרבה זמן ביחד....
תודה
חופשיה לנפשיוכל אחד יעשה כרצונו, שרצונו הוא כבודו,
ואגב, שאלת העלות היקרה לפעמים, במיוחד אם היא בפגישה ראשונה/שניה, קצת חשובה. לא תמיד מרגישים נח לשלם סכום כזה על האחר, גם לא תמיד על עצמך, במיוחד אם לא מרגישים שהיא לא הייתה הכי מוצלחת....
במיוחד שאצלהם הפגישות הראשונות אינן יקרות ;)
לפעמים קולה ומים בלבד 
וקולה שעולה לא פחות ...פשוט אחדלא ידעתי ...
מבקש אמונהבגלל זה שאלתי 
בבא העת היא כבר תצ'פר אותו הרבה יותר, הגברים הם אלו ששוכחים לתת מתנות.
בדיוק יצא לי לדבר עם חברה לאחרונה שהשתגעה מזה שהוא משלם כל הזמן ולא נותן לה..
לפעמים זה יוצר תחושה מלחיצה של מחוייבות של 'אני משקיע בך' והבחורה בתחושה של 'אמאלה אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שתשקיע ותתחייב אליי ככה'
לכן אם הבחורה מוציאה ארנק ורוצה לשלם, אל תריבו על זה, זה סתם לא נעים.
אכן, יש נקודה לא תמיד נעימה כשמשלמים עליך:
הבחור מרגיש שהנה שילם, והיא מחייכת ושמחה...ואולי , אולי זה זה ... [למרות שהיא כבר חושבת אחרת].
ובלי קשר, אין סיבה לריב, בטח לא בפגישה ראשונה ...
תודה
אם היא מציעה והוא מתעקש שלא, היא ממש לא חייבת להרגיש מחויות כלפיו.
מה זה פה? שוחד?
זו בעיה שלו.
מציעה לשלם על עצמי באיזשהו שלב, אבל אם הצעתי והוא מסרב ומתעקש שלא, אז זו בעיה שלו ואני מבחינתי ''נקייה'' מבחינת המחויבות שהזכרת...
תודה.
לרצות באמת להתחלק, מצידך. אבל אם האחר מבקש לתת - אז לתת לו את ההרגשה שאנו מכבדים את בקשתו. ברוב המקרים הגברים מרגישים טוב עם זה שהם משלמים, במיוחד בהתחלה.
תודה לך
אבל שניהם
וישר לחתונה ...
שניהם כבר מהתחלה ?

פשוט אחדאהבתי את הטיפ לגברים,
אבל בעניין התשלום, לדעתי, רצוי שהבחור ישלם לפחות בפעם הראשונה והשניה, ובשאר המקרים, תלוי בעלות והתקדמות הקשר. זה באמת נחמד לשלם יחד.
תודה לך !
קודם כל הטיפ הולך למלצרים
אבל ברצינות - מצד שני, הבחורה צריכה להבין שזה שהגבר רוצה לשלם על הבחורה זה בדרך כלל בא בדרך טבעית (מתוך הבניה חברתית ומוסכמות, אבל עם הזמן למדנו להתחבר לזה)
ולפעמים קשה להחליט ש"אם הבחורה תרצה אני אשלם, ואם לא היא תשלם על עצמה". כי זה אומר שבעצם כל דייט, השאלה אם אני אשלם היא לא מחווה *שלי* אלא בקשה *שלה*. ז"א, אפילו את השליטה שלנו במחווה הזאת, ובכסף שלנו, לקחו לנו.
אז אני מבקש - כמובן גבר שמתגמש זה נחמד, אבל גם אם קשה לו להתגמש, בבקשה תגלו הבנה
יש בחורות שלא תמיד רוצות לקבל מחווה מהבחור טרם חשבה באופן "חיובי" על ההמשך.
הנתינה והקבלה הן מתכון לאהבה. במיוחד כשזה מגיע עם חיוך אמיתי.
והיא לא תמיד בטוחה שזה נכון עדיין לגרום לו רגשות ו/או מחשבה שהנה מתקדמים, ו/או "שילמתי עליה" אז...
מבין את הבנות 
וגם אותנו, הגברים. כמובן
זה שהבחור נסע עד לפגישה (בדרך כלל לעיר של הבחורה) זאת מחווה מצד הבחור
בדיוק כמו שההגעה של הבחורה לפגישה זאת מחווה מצידה.
כל מה שאנחנו עושים בכל מערכת יחסים הוא מחוות או מילוי חובות.
פשוט אחדמבין, תודה על הבהרת הנקודה.
במיוחד אם הוא טרח עד אליה, כשאין לו הרבה, ואז מתארחים, לבקשתה, במסעדה שהיא מציעה...
במקרה דנן, יש עניין להתחלק
מחווה כנגד מחווה 
ואני מאחל לך לתת ולשלם מכל הלב. זה מגיע מבפנים ...
אף אחד לא 'צריך' לשלם.
סתם ככה כל אחד משלם על עצמו. בטח בפגישות הראשונות.
אחר כך מי שרוצה להציע לשלם גם על הצד השני, כדי לעשות מחווה, שיעשה. ומי שלא רוצה אז שלא יעשה. אף אחד לא צריך או חייב לעשות את זה. לא חסר דרכים נוספות להביע חיבה. ובעיני לשלם על מישהי, זה לא מחווה כזאת מרגשת. הייתי עושה דברים אחרים כדי להביע חיבה.
שהבחור משלם, לפחות בפעם הראשונה והשניה ...
אבל זו בדיוק שאלתי. מה אתן מצפות 
רק אמרתי מה נהגו, לא התכוונתי ישירות אליך.
מעולם לא יונה ספציפית.
אבל אם באמת נח לך לשלם יותר, אין ספק שהבחור ישמח, ואולי אף יקבל את זה כהדדיות, שמתחילה מעכשיו 
למרות שזה מביך רצחח
כי בדייט זה אדם שאני לא מכירה
אז זה יותר מביך מסתם חברה...
סתם נקודה למחשבה
זה נותן הרגשה מיוחדת כשהוא "נותן" משהו מעצמו לחיזוק, וגם קצת מראה ג'נטלמניות. לא ?
זו לא מתנה לכיס... אלא למלצר.
שמישהו אחר משלם עליך, כשהוא לא יודע אם יתפתח הקשר, ולפעמים זה באמת קצת הוצאה [יחסית, כמובן]...
זה באמת לא תמיד נעים.
ועם זאת - לפעמים זה מגיע באמת מתוך רצון לתת/ כוונה להרשים/לב מיוחד או הרגל. כך זה בנים 
תודה על התשובה.
זה גנטלמניות אבל זה מישהו דיי זר בשבילי שמוציא עליי כסף אז זה קצת לא נעים מבין?
👍👍
מכיוון שהוא אורח בארץ, ואתה "אורח" אצלו, לבקשתו, ו"פ התמחור של המיקום שהוא בחר.
וכן, גם בעיניי זה קצת מביך שישלמו עליי.
שהבכיר יותר, או המארח, או היוזם, או הבכיר יותר מהצד היוזם/מארח, משלם על הארוחה
לפחות מה שידוע לי

פשוט אחדאבל שווה להשקיע כמה מאות.. בסוף אתה מקבל את "אשת החיל" הכי מתאימה לך....
תודה
אף אחד לא צריך לעשות הצגות בדייטים. כל אחד מתנהל לפי איך שנכון לו.
אף פעם לא שילמתי על הבחורה בדייטים ראשונים. זה לא מרגיש שייך לשלם על מישהי שאין לי עוד ממש קשר אליה.
ואם תראה לאורך השרשור, גם הרבה בנות כתבו שזה לא ממש נוח להן שבחור שאין להן ממש קשר אליו, ישלם עליהן.
כי גברים לא מאמינים לבחורה ויש סטיגמה שהיא אוהבת לשמוע אותו החלטי שהוא ישלם עליה. יש המכנים את ההוצאה של הארנק על מנת לעשות הצגה שהיא תשלם כ"ריקוד הארנק"
אהבתי את התשובות...
גם אני חושב שכך צריך להתנהג גבר ג'נטלמן.להתעקש לשלם...
אלא אם כן יש יותר משש פגישות [ואפילו יש שמגיעים להרבה יותר], שאז "מותר/צריך" להתחלק...
תודה
היא מן הסתם כבר תציע במשך הזמן לשלם גם כן, וזה כבר לא יהיה גברי מצידה.אין פה עניין של "למה שישלם עליי", "הוא לא חייב לי כלום", "אנחנו לא מכירים" וכו', הרי בחיים ניפגשים בהרבה סיטואציות שאחרים עושים עבורינו משהו... עם ישראל גומלי חסדים הם.
להיפך הוא הנכון, בחור שמשלם , ע"פ רוב עושה זאת , כמו שאמרת, לא רק בשביל לצאת ג'לטלמן, אלא גם כי כך חונך, שצריך לתת בחיים. במיוחד למישהו שאולי תחלוק איתך את 100 השנים הבאות. וגם אם לא בטוח שזו האחת.
ואכן כן -ע"פ רוב האישה מוציאה על בן זוגה הרבה מאוד בחיים. כולם יסכימו על כך 
תודה
סוסה אדומה
היא לא נזקקת, ולא זקוקה לו
אבל אם הוא מעוניין בה, [קצת "זקוק" לה להקמת בית יחד], אז שיוציא. זה גם עבורו, וגם עבורה, וגם עבור שניהם.
אבל אם הוא לא מרגיש שזו חובה וזכות גם יחד, או שהיא רוצה לשלם, זה יכול להיות נחמד להתחלק 
תודה
ואז כבר אין שאלה מי משלם, אלא משלמים יחד 
יש באמת עניין לחלוקה צודקת, או אחרת, אבל לא לצפות שמישהו יהיה נדיב יותר 
תודה על ההארה
פשוט אחדבמקרים המתארכים... ולהבדיל [ לא תמיד..] במקרים המסובכים [כשההורים לא בעניין או כשהוא מבקש פסק זמן מידי פעם] 
תודה
אחרי חודש, ובמיוחד אם זה אחרי ארבע פגישות, חשוב להחליט, בינך לבין עצמך לפחות, ועדיף גם מול הצד השני "יחסינו לאן" ?.
אם 10-20 שעות יחד לא מספיקות, למה ששלושים כן ?
ךא אומר שצריך החלטה סופית, אבל כיוון "כמעט סופי" ... צריך שיהיה..
תודה
זה כבר עכשיו משותף
פשוט אחדוהמחשבה שלך באמת טובה, יתרה מכך - את מביאה אותה לידי מעשה...
בניגוד לאלו, שכבר נאמר עליהן, שזה רק "ריקוד הארנקים" ... ומצפים שהוא יהיה אביר.
אם רוצים לשלם - לשלם מהלב.
את חושבת שזו הדרך בה צריכים לנהוג ?
תודה
פשוט אחדוואוו, אהבתי את ההבחנה !
כשמתכננים שלא להמשיך, למה שישלם עליך ? לפעמים זה קצת חוסר טאקט לתת לו להרגיש ג'ינטלמן ואת התחושה שהנה הוא מרשים אותך בנתינה, כשאת כבר חושבת על הבית ....
מצד שני - כשממש מרגישים שרוצים להמשיך - יש הרבה שתחשובנה שבא להן לשלם, להראות חיבונת ואיכפתיות כבר מהתחלה... ...
תודה
פרטי והסבירי,
פגישה אחת חינם, והשאר שישלמו היטב ? כולל נסיעות עד הבחורה ...
היא תקבל גם כרטיסייה ... [שתשולם על ידי הבחור, לעתיד לבוא].
היא מסוג הבחורות שאומרות בסוף הפגישה "אתה מקסים ! נראה לי שתתאים לחברה/דודה/שכנה/סבתא שלי" ואז הכרטיסיה עוברת ... [לרב קו.]
אני מסכים שזה לא עניין של הלכה בלבד, או הרגשה אישית בלבד, אלא גם, עניין של נורמה. ראוי לגבר לעשות צעדים מקרבים ומקובלים, כמו לנסוע לקראתה , לכבד את פרטיותה ולשמור מרחק, לכבדה, וכן, לשלם עבורה
מה גם שהיא תחזיר בכפליים מאוחר יותר
תודה לך
דרך האיש לחזר - ידוע ומוכר לי, ולכל בר דעת
שהאישה נקנית מכסף הבעל - גם כן.
אבל שמכאן לומדים שעליו לשלם כבר מהפגישה הראשונה, זה באמת חידוש גדול עבורי.
תודה לך על ההארה.
הבן צריך לשלם. לצערי הצעירים שלנו שכחו מה זה להיות ג'נטלמן.
לפי , לפחות, חצי מהתגובות, אין זה החלטי.
גם אני חושב כמוך, שזה חלק מהפגישה, ומהרצון להכיר. להציג את הצד היפה שבך, הצד הגברי הריגשי הטוב - הצד שנותן 
תודה.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
הוא כמובן לא קשור לכאן
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.
חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)
מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.
אשמח להסבר קצר.
תודה.
-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.
-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.
נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.
איזה הצעה שהצעתי לחבר.
תתיעץ עם אנשים שמבינים