קודם כל אני מבין את התחושה שאת מנסה לתאר. למשנה יש דימוי ציורי ויפה על העבד שבא למזוג כוס לרבו ובתגובה קיבל קיתון של מים לפרצוף. תחושה של השפלה. תחושה של דחיה. 

אבל. אם כבר מערערים על הנחות יסוד - ומה שאת עשית זה לערער על הנחת יסוד שהרי התורה אומרת ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים״ אז קל וחומר כשעם ישראל שרוי בארצו - אז אני רוצה לערער על הנחת יסוד בכלל לא סמויה בדברים שלך. 

את מניחה כדבר פשוט ומובן מאליו, ממש מושכל ראשון, שלקב״ה יש נחת רוח מכל מה שמתרחש שם במירון ועקרונית זה לרצון לפניו, ואם זה אכן כך אז איך ייתכן ש...

אבל אולי לא ? אם כבר החלטת לערער על משהו, אז למה שלא נערער על זה ? 

אולי מציאות שבה הר הבית הפך למגרש כדורגל ולמחסן נשק של פראי אדם, כאב ראש שאף אחד לא רוצה באמת להתמודד איתו, כי אנחנו לא יודעים, כי יש איסור כרת, כי הגויים יכעסו, כי אנחנו עדיין לא מוכנים, כי זה עבודה בשביל המשיח, כי...מצאנו לנו תחליף אחר...הר הבית ובית המקדש זה עניין ששייך למשוגעים (אלה שנקראים בלעז משיחיסטים הזויים).

לעלות אסור ? סבבה. מה עם להראות רצון ושאיפה ושייכות ?  למה סיבוב שערים זה משהו ששייך רק לנערים צעירים עם גוזמבות שאינם מן היישוב ? לעם ישראל יש היום את קבר הרשב״י במירון, מקור הישועות והברכות, בואו נפרוק שם את כל היצר הדתי שלנו, ריקודים ומחולות ותפילות לזכות הרשב״י, הקב״ה בטוח מבסוט מכל העסק. 

הערבים הארורים יכולים להקים בית שימוש ציבורי ענק על הר הבית ומקסימום נשמע מחאות רפות מהפוליטיקאים הדתיים ובייחוד החרדים, בעיקר כדי לצאת ידי חובה, שוב, זה מחוץ לתחום, שהמשוגעים לדבר יתעסקו עם זה. אנשים נורמליים והגונים מצייצים על זה 3 פעמים ביום ויוצאים יד״ח. אבל אם רק מישהו היה מנסה לנגוע בקצה קצהו של הרשב״י הקדוש, ותרעש ותרגז הארץ!!

ועוד לא דיברנו על כל ההילולה ופולחן האישיות שמתרחש שם, נכון ישנם כאלה שהגבולות ברורים להם, אבל האם מישהו יכול להכחיש שאצל רבים רבים שם הגבול בין בריה לבוראה הצטמצם ? האם כשהתורה הסתירה את מקום קבורתו של משה רבינו (בחיר המין האנושי !) המטרה שלה לא היתה בדיוק אבל בדיוק למנוע דברים כאלה ? 

הולך לשטוף לי את הפה עם סבון ולחפש את המטבע מתחת לפנס. 

אני לא יודעת

קצת קשה לי עם הטענות שהבאת כאן

במיוחד מה שאתה רושם על אלו שבאים להילולה של רשב"י

"בואו נפרוק שם את כל היצר הדתי שלנו, ריקודים ומחולות ותפילות לזכות הרשב״י"

ממש פוגע שאתה כותב את זה. זה ממש לא ככה. 

נשמעת נימת זלזול.

אין לי בעיה עם הטענה הנוספת שהבאת, זה לא סותר בעיניי. 

ואולי עוד יותר מוכיח את מה שאני אומרת

שיש יותר מדיי דברים לתקן, יותר מדיי דברים שאנחנו לא בסדר.

"פולחן אישיות"? ואי בבקשה. דיי.

לא יכולה לסבול אמירות כאלו.

אבל אני באמת חושב שביחס לפיסקה האחרונה שלך כדאי שתסתכל במראה, קל לדבר על ״בין אדם לחברו״ עד שזה מגיע לכיס שלך ואז אתה מתפוצץ בקול רעש גדול. חשבתי שזה פתח לדיון וכתבתי את מה שאני חושב לא כאנתרופולוג אלא כאדם שהאנשים האלה הם העם / חברים / משפחה שלו וגם לו כואב. אולי על הדברים בשרשור הקודם היה ניתן לוותר (ליתר דיוק לדחות את אמירתם), אבל הדבר האחרון שניסיתי לעשות זה להיכנס בה או לדרוך לה חלילה על הלב. ואם היית קורא למשל את ההתחלה של הדברים שלי היית יכול לדון אותי לכף זכות שזה הכיוון ולא להגיב בצורה כזאת.  

אבל כן. טעיתי כנראה אם במקום להשקיע את הזמן שלי בתורת הגרפים זה מה שאני עושה. אולי באמת הגיע הזמן ללמוד לשתוק. 

לא רואה סיבה לחשוב שנמאס לו מעליה לרשב"י

זה לא דומה לסוכות שיורד גשם (שלא בשליטת האדם) ואז זה סימן

פה זה פשוט מאד... הרמז נמצא מול העיניים

לא להיכנס ללחץ שגורם סכנת מוות במחשבה שיהיה טוב

תתנהגו כמו בני אדם ואם רואים מולך מישהו/המון שלא זז לא דוחפים אותו.. נעצרים.  

למה לחפש סיבות אחרות?

(אמרו אהבת חינם, אוקיי, זה קשור גם לאהבת חינם.. לא כיף שמישהו דופק לך מרפק או דוחף מאחור בכוח כדי להתקדם)

זהו. זה הכל. 

לדעתי משמים אומרים "תמשיכו לעלות רק בלי הדוחק ותתנהגו בהיגיון ובטיחות"

די כבר

נצבט לי הלב ממך

מספיק להיות עצובים!

מה את רוצה שה' יבוא ויקח אותנו ואנחנו לא נעשה כלום? נבוא אליו כמו מסכנים שהוא חייב לטפל בהם, חלשים באמונה, או שתהיה פה התעוררות, אהבה, שהוא יבוא כי נזעק אליו?... מה את מעדיפה?? 

אני לא יודעת מה המקור של מה שהבאת אבל ממה שהבנתי יש שם לימוד זכות עלינו וגם ה' שמח בזה, וזה עדיין לא פוטר אותנו מחזרה בתשובה... מלזכור את הברית ביננו לבין ה' ולא להתייאש מעצמנו.... ובאמת שאין על עמ"י רק צריך להדליק אותם והם זורחים כמו כוכבים, המצב לא כזה איום תראי לדוגמא את המוזיקה איזה השתפרות יש בתחום הזה ואיזה מגוון סגנונות ושירים מוקדשים לאבא שבשמיים או לנשמה וכולם מתחברים לזה אפילו חילונים... ומה שהיה בכותל המערבי... תראי לי עוד עם כזה! ושכל העם מתאבל אפילו אם זה לא אנשים שהוא מכיר, או לא מהמגזר שלו כמה אנשים משתתפים בסבל ובאים ונותנים יד, וכמה אנשים מארגנים פעילויות חסד, וכמה אנשים אמרו תהילים וקיבלו קבלות זה עם ישראל! עם שמהסבל שלו יוצאים יהלומים! תלוי על מה מסתכלים ובאמונה אנחנו לא מחפשים לעשות עם ה' משחקים לפי העיניים שלנו, אלא פשוט בוטחים בו שהוא טוב מושלם ועושה הכל לטובה, הוא יודע מה הוא עושה ומה שהוא רוצה מאיתנו זה רק שנאהב את את השני וכמובן שנחזור למקורות שלנו ונהיה בשמחה אומץ ואמונה. זה שקשה לבטוח בו לפעמים זה נפילה זמנית, אחרי זה אנחנו חוזרים אליו והוא מקבל אותנו באהבה וגאווה אבהית ורק מוכן להגן עלינו ולתת לנו שפע... 

אני כבר מובכת לכתוב ככה אבל זה באמת מה שאני מנסה להכניס לעצמי כי זה בסוף מה שאני מרגישה שאמונה בה' זה עד הסוף... לא עד שצריך להקריב בשביל זה ולא עד שזה סותר את העיניים שלנו... כל מה שה' עושה הכל הוא לטובה!

אף אחד לא מדבר עכשיו על בסדר או לא, את הדין אנחנו נשאיר לה'.

לא אמרתי להגיד את זה לאימהות שכולות רגע אחרי האסון, אבל תאמיני לי, הן יותר חזקות ממך... את יכולה להתחזק מהן ולא ההיפך (התכוונתי לעצמי גם) ...

בסוף זו האמת גם אם את בוחרת לא להתיחס לזה עכשיו

מי יודע כמה חרון אף אנחנו מרוויחים רק מה"אנחנו בסדר" הזה, ועוד ה"הקב"ה אשם" רח"ל.

כשכתב אדם לרמב"ם שאינו יודע על מה הוא צריך להתוודות ביום כיפור, כתב לו הרמב"ם כמעט בזעם שהוא צריך להתוודות כל היום כיפור רק על עצם כך שהוא חושב שאין לו על מה להתוודות.

גם בנוגע למה שביקשת להסיק מזה אין מה לצפות מאיתנו - צעירים מעל עשרים

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה