קודם כל אני מבין את התחושה שאת מנסה לתאר. למשנה יש דימוי ציורי ויפה על העבד שבא למזוג כוס לרבו ובתגובה קיבל קיתון של מים לפרצוף. תחושה של השפלה. תחושה של דחיה. 

אבל. אם כבר מערערים על הנחות יסוד - ומה שאת עשית זה לערער על הנחת יסוד שהרי התורה אומרת ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים״ אז קל וחומר כשעם ישראל שרוי בארצו - אז אני רוצה לערער על הנחת יסוד בכלל לא סמויה בדברים שלך. 

את מניחה כדבר פשוט ומובן מאליו, ממש מושכל ראשון, שלקב״ה יש נחת רוח מכל מה שמתרחש שם במירון ועקרונית זה לרצון לפניו, ואם זה אכן כך אז איך ייתכן ש...

אבל אולי לא ? אם כבר החלטת לערער על משהו, אז למה שלא נערער על זה ? 

אולי מציאות שבה הר הבית הפך למגרש כדורגל ולמחסן נשק של פראי אדם, כאב ראש שאף אחד לא רוצה באמת להתמודד איתו, כי אנחנו לא יודעים, כי יש איסור כרת, כי הגויים יכעסו, כי אנחנו עדיין לא מוכנים, כי זה עבודה בשביל המשיח, כי...מצאנו לנו תחליף אחר...הר הבית ובית המקדש זה עניין ששייך למשוגעים (אלה שנקראים בלעז משיחיסטים הזויים).

לעלות אסור ? סבבה. מה עם להראות רצון ושאיפה ושייכות ?  למה סיבוב שערים זה משהו ששייך רק לנערים צעירים עם גוזמבות שאינם מן היישוב ? לעם ישראל יש היום את קבר הרשב״י במירון, מקור הישועות והברכות, בואו נפרוק שם את כל היצר הדתי שלנו, ריקודים ומחולות ותפילות לזכות הרשב״י, הקב״ה בטוח מבסוט מכל העסק. 

הערבים הארורים יכולים להקים בית שימוש ציבורי ענק על הר הבית ומקסימום נשמע מחאות רפות מהפוליטיקאים הדתיים ובייחוד החרדים, בעיקר כדי לצאת ידי חובה, שוב, זה מחוץ לתחום, שהמשוגעים לדבר יתעסקו עם זה. אנשים נורמליים והגונים מצייצים על זה 3 פעמים ביום ויוצאים יד״ח. אבל אם רק מישהו היה מנסה לנגוע בקצה קצהו של הרשב״י הקדוש, ותרעש ותרגז הארץ!!

ועוד לא דיברנו על כל ההילולה ופולחן האישיות שמתרחש שם, נכון ישנם כאלה שהגבולות ברורים להם, אבל האם מישהו יכול להכחיש שאצל רבים רבים שם הגבול בין בריה לבוראה הצטמצם ? האם כשהתורה הסתירה את מקום קבורתו של משה רבינו (בחיר המין האנושי !) המטרה שלה לא היתה בדיוק אבל בדיוק למנוע דברים כאלה ? 

הולך לשטוף לי את הפה עם סבון ולחפש את המטבע מתחת לפנס. 

אני לא יודעת

קצת קשה לי עם הטענות שהבאת כאן

במיוחד מה שאתה רושם על אלו שבאים להילולה של רשב"י

"בואו נפרוק שם את כל היצר הדתי שלנו, ריקודים ומחולות ותפילות לזכות הרשב״י"

ממש פוגע שאתה כותב את זה. זה ממש לא ככה. 

נשמעת נימת זלזול.

אין לי בעיה עם הטענה הנוספת שהבאת, זה לא סותר בעיניי. 

ואולי עוד יותר מוכיח את מה שאני אומרת

שיש יותר מדיי דברים לתקן, יותר מדיי דברים שאנחנו לא בסדר.

"פולחן אישיות"? ואי בבקשה. דיי.

לא יכולה לסבול אמירות כאלו.

אבל אני באמת חושב שביחס לפיסקה האחרונה שלך כדאי שתסתכל במראה, קל לדבר על ״בין אדם לחברו״ עד שזה מגיע לכיס שלך ואז אתה מתפוצץ בקול רעש גדול. חשבתי שזה פתח לדיון וכתבתי את מה שאני חושב לא כאנתרופולוג אלא כאדם שהאנשים האלה הם העם / חברים / משפחה שלו וגם לו כואב. אולי על הדברים בשרשור הקודם היה ניתן לוותר (ליתר דיוק לדחות את אמירתם), אבל הדבר האחרון שניסיתי לעשות זה להיכנס בה או לדרוך לה חלילה על הלב. ואם היית קורא למשל את ההתחלה של הדברים שלי היית יכול לדון אותי לכף זכות שזה הכיוון ולא להגיב בצורה כזאת.  

אבל כן. טעיתי כנראה אם במקום להשקיע את הזמן שלי בתורת הגרפים זה מה שאני עושה. אולי באמת הגיע הזמן ללמוד לשתוק. 

לא רואה סיבה לחשוב שנמאס לו מעליה לרשב"י

זה לא דומה לסוכות שיורד גשם (שלא בשליטת האדם) ואז זה סימן

פה זה פשוט מאד... הרמז נמצא מול העיניים

לא להיכנס ללחץ שגורם סכנת מוות במחשבה שיהיה טוב

תתנהגו כמו בני אדם ואם רואים מולך מישהו/המון שלא זז לא דוחפים אותו.. נעצרים.  

למה לחפש סיבות אחרות?

(אמרו אהבת חינם, אוקיי, זה קשור גם לאהבת חינם.. לא כיף שמישהו דופק לך מרפק או דוחף מאחור בכוח כדי להתקדם)

זהו. זה הכל. 

לדעתי משמים אומרים "תמשיכו לעלות רק בלי הדוחק ותתנהגו בהיגיון ובטיחות"

די כבר

נצבט לי הלב ממך

מספיק להיות עצובים!

מה את רוצה שה' יבוא ויקח אותנו ואנחנו לא נעשה כלום? נבוא אליו כמו מסכנים שהוא חייב לטפל בהם, חלשים באמונה, או שתהיה פה התעוררות, אהבה, שהוא יבוא כי נזעק אליו?... מה את מעדיפה?? 

אני לא יודעת מה המקור של מה שהבאת אבל ממה שהבנתי יש שם לימוד זכות עלינו וגם ה' שמח בזה, וזה עדיין לא פוטר אותנו מחזרה בתשובה... מלזכור את הברית ביננו לבין ה' ולא להתייאש מעצמנו.... ובאמת שאין על עמ"י רק צריך להדליק אותם והם זורחים כמו כוכבים, המצב לא כזה איום תראי לדוגמא את המוזיקה איזה השתפרות יש בתחום הזה ואיזה מגוון סגנונות ושירים מוקדשים לאבא שבשמיים או לנשמה וכולם מתחברים לזה אפילו חילונים... ומה שהיה בכותל המערבי... תראי לי עוד עם כזה! ושכל העם מתאבל אפילו אם זה לא אנשים שהוא מכיר, או לא מהמגזר שלו כמה אנשים משתתפים בסבל ובאים ונותנים יד, וכמה אנשים מארגנים פעילויות חסד, וכמה אנשים אמרו תהילים וקיבלו קבלות זה עם ישראל! עם שמהסבל שלו יוצאים יהלומים! תלוי על מה מסתכלים ובאמונה אנחנו לא מחפשים לעשות עם ה' משחקים לפי העיניים שלנו, אלא פשוט בוטחים בו שהוא טוב מושלם ועושה הכל לטובה, הוא יודע מה הוא עושה ומה שהוא רוצה מאיתנו זה רק שנאהב את את השני וכמובן שנחזור למקורות שלנו ונהיה בשמחה אומץ ואמונה. זה שקשה לבטוח בו לפעמים זה נפילה זמנית, אחרי זה אנחנו חוזרים אליו והוא מקבל אותנו באהבה וגאווה אבהית ורק מוכן להגן עלינו ולתת לנו שפע... 

אני כבר מובכת לכתוב ככה אבל זה באמת מה שאני מנסה להכניס לעצמי כי זה בסוף מה שאני מרגישה שאמונה בה' זה עד הסוף... לא עד שצריך להקריב בשביל זה ולא עד שזה סותר את העיניים שלנו... כל מה שה' עושה הכל הוא לטובה!

אף אחד לא מדבר עכשיו על בסדר או לא, את הדין אנחנו נשאיר לה'.

לא אמרתי להגיד את זה לאימהות שכולות רגע אחרי האסון, אבל תאמיני לי, הן יותר חזקות ממך... את יכולה להתחזק מהן ולא ההיפך (התכוונתי לעצמי גם) ...

בסוף זו האמת גם אם את בוחרת לא להתיחס לזה עכשיו

מי יודע כמה חרון אף אנחנו מרוויחים רק מה"אנחנו בסדר" הזה, ועוד ה"הקב"ה אשם" רח"ל.

כשכתב אדם לרמב"ם שאינו יודע על מה הוא צריך להתוודות ביום כיפור, כתב לו הרמב"ם כמעט בזעם שהוא צריך להתוודות כל היום כיפור רק על עצם כך שהוא חושב שאין לו על מה להתוודות.

גם בנוגע למה שביקשת להסיק מזה אין מה לצפות מאיתנו - צעירים מעל עשרים

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.