אני חושבת שגם אם מישהו אומר "יאללה עכשיו בטוח תגיע הגאולה", לצערי (אני משערת) לרוב זה לא בא מאמונה תמימה שכל הקשיים האלה חייבים להוביל לגאולה אחרת הם לא באמת קשיים, אלא יותר מתוך ייאוש מתוק כזה, של "יאללה ה' תראה כמה צרות, בוא תביא לנו גאולה כבר כי אין לנו כוח יותר"..
גם אני כזו. לא מצליחה להאמין שעכשיו תגיע הגאולה, לא מצליחה להיות בקטע של 'עכשיו משיח אז כולם להתכונן', לא מצליחה לשים את כל משקל הביטחון שלי על ה' יתברך, לא רוצה לקוות תקוות שווא, לא רוצה להתאכזב.
אבל כן מבקשת גאולה, כי נמאס לי מהצרות.
אני לא חושבת שצריך להיות בביטחון גמור שעכשיו הגאולה, או בציפיה אמיתית.
צריך לבקש. ולאט לאט אני מקווה שהבקשה תהיה יותר ויותר מהלב, מתוך ציפייה אמיתית ומתוקה לקבל את פניה של הגאולה.
עצות מעשיות לצפות לגאולה - אין לי כל כך.. אולי לעסוק בזה, וככה תרגיש את זה יותר פועם בך. למשל (אין לי מושג איפה אתה עומד מבחינת אידיאולוגיה), לפעול בנוער המקדש או מכון המקדש, וככה תצפה יותר לבניית ביהמ"ק, וכדומה.
לא מתכתבת עם בנים באישי, תודה!