אבא שלי היה לפעמים נותן לי עונשים ואפילו סטירות או מן מכות (קטנות) כאלה שהייתי קטנה....ממש לא הרבה כי אני הייתי ילדה יחסית די טובה וממש אבל ממש לא משהו קיצוני. הוא לא היה מכה אותי באכזריות, רק מדי פעם שהיה מקרה שדרש זאת... ממש לא על בסיס יומיומי, במקרים קיצוניים, וגם אז כמובן שהוא לא פירק אותי מכות ח"ו, ממש באיזון וקצת, בשביל החינוך...
זה לא זכור לי כחוויה נעימה, כמובן, אבל גם לא זכור לי כטראומה. ממש לא הרגשתי "ילדה מוכה", לא שנאתי את אבא שלי ולא פחדתי ממנו בלילות ... אבל זה כן גרם לי לסוג של יראה ממנו, וצריך שתהיה יראה מההורים...כמובן שבתור ילדה קטנה ברגעים הראשונים שאחרי את כועסת. ולא, לא נשארו לי צלקות בנפש וכמובן לא בגוף, אולי בעיקר בגלל שבדר"כ אחרי שהענינים נרגעו- ואני זוכרת את זה כמו שאני זוכרת את המכות, הוא היה מדבר איתי בנועם ומדגיש שהוא עשה את בשביל החינוך והוא לא שונא אותי חס ושלום ואפילו לא כועס עלי אלא אוהב אותי מאוד, ודווקא בגלל האהבה הזו הוא היה צריך לחנך אותי...
אני אהבתי ואוהבת מאוד את אבא שלי והוא דמות להערצה בשבילי, ועכשיו לומדת להעריך את המכות האלה ומוכרחה להודות שהם כן פעלו את פעולתם במובן חיובי... אולי תהיו מופתעים אבל כן, אני יכולה ממש להצביע על כמה הישגים שהגעתי אליהם- בזכות זה ואני אפילו צריכה להודות לאבא שלי עליהם.
אבא שלי עדיין מחנך ומוכיח אותי שצריך, אבל כבר ממזמןן לא באופן גופני, כי שגדלים זה כבר לא עובד...
בתימן ההורים היו אומרים למורי שהם מרשים לו להכות את בנם רק שלא יפגע בו בשן ועין, כלומר רק שלא ישאיר לא נזק שהוא בלתי הפיך...והדור של התימנים אז יצא גאון והם ידועים בגאונות וידיעת התנ"ך שלהם
חינוך זה עניין מורכב מאוד מאוד, יש שפירשו את דברי שלמה המלך :חוסך שבטו שונא בנו" לא לתת מכות גופניות, יש "חנוך לנער על פי דרכו" ולא לכל ילד מתאימה כל דרך ולא לכל הורה מתאימה כל דרך....
מכירה כמה כאלה שהמכות מההורים גרמו להם לשנוא את ההורים ואפילו לפרוק עול, ולהשתמש רק בשמאל דוחה בלי ימין מקרבת ולהגזים במכות זו שגיאה חמורה מאין כמוה.
זה עניין ממש מורכב שתלוי בהרבה דברים משתנים , וגם תלוי בדור, ולא בהכרח שתמיד מכות הם הדבר הנכון וכל סיטואציה בפני עצמה, הרבה רבנים נחלקו בשאלת המכות בחינוך, ונראלי שאין הלכה פסוקה חד משמעית בעניין כי העניין הזה הוא לא לא יכול להיות חד משמעי, וכולם מסכימים שצריך הרבה סיעתא דשמיא כדי להוציא ילד בריא בגופו ונפשו ומחונך כמו שצריך וכמעט שלא אפשרי שלא לטעות בחינוך, אבל הבאתי את המקרה שלי כדי להראות שאם זה נעשה בצורה נכונה כמו שאבא שלי עשה לא בהכרח שהמכות הם דבר שלילי שישאיר צלקות ומצריך דיווח לרווחה...
ואחרי הכל, לא כל כך משנה הדרך לחינוך אם הילד יודע, מרגיש ומבין שהכל מאהבה וההורים שלו עושים את זה בשבילו והם בצד שלו ולא נגדו במטרה לפגוע, ואם אוהבים את הילד באמת באמת אז גם הוא ירגיש את זה וגם הסיכוי טעות בחינוך יקטן