ברור שזה לא פעם ראשונה... לכן אני שבורה , הוא מבקש סליחה וממש לא משתפר בכיוון, פרפר, עושה מה בא לו!

ותודה על תגובתך  

ותודה על תגובתך  

בוודאי שהסברתי לו שפגע בי, אבל ממש לא אכפת לו, הוא רק מספר לי בהתלהבות ב*חוסר טקט* מובהק מי פגש וכמה זה היה מענין

אמרתי לו - זה רק מראה כמה אני לא חשובה לך........

והוא ממש לא קולט!

חוץ מסליחה עם חיוך מפגר שמרוח לו על הפרצוף, לא מרגישים צער עליו בכלל

נכון, כנראה שזוגיות זה סה"כ תפעול מפעל ילדים, זה לא אהבה ולא תמיכה ולא הערכה, קשה לקבל ולהפנים, אכן החיים קשים

תודה רבה לך על ההשקעה

איך ידעת שזה יושב על משהו עמוק?

רצית להכין הפתעה, בשבילו.. בסוף לא הגיע....

דבר שני - תנשמי כעת עמוק:

הוא אמר 9.30 - והסביר שהחשבון הוא שיש עוד משהו לסדר...

הגיע שעה אח"כ. כנראה התארך קצת מה שהיה לסדר.

את נפגעת, התעצבנת, זרקת את הנרות...

אפשר להבין את זה.

אבל אם גם מבינה שיתכן אשה שהיתה מגיבה אחרת.

מגיע שעה אח"כ, מחייכת לעצמה על ה"דיוקים" שלו - ומקבלת בדיוק כפי שחשבה מראש.

זה ענין של בחירה.

האם לעשות מאי-הדיוק שלו סימפטום של חוסר איכפתיות , או תכונה שאין בה כל כוונה רעה.

אח"כ:

הוא מבקש סליחה.

זה כבר דבר טוב. יש כאלה שאם מרגישים מותקפים - מגיבים אחרת.

לדעתך, הסליחה אינה "מכל הלב", כי עובדה שהוא אומר ש"לא שם לב שזה חשוב לך"...

למה את חושבת שזה אומר ש"לא מכל הלב"?...  יתכן שלגמרי אמיתי - והוא באמת לא שם לב שזה כ"כ חשוב לך.

יש דברים כאלה. אצל אחד משהו מאד חשוב - ולכן הוא מצפה שגם השני יבין כך, ואצל השני זה לא נתפס שזו המשמעות. קורה.

את אומרת, "מבקש סליחה וסליחה כמו מפגר"... זה נראה לך ביטוי סביר?

את שואלת, "איפה הרגישות לכבודך" ואיפה האחריות האישית, אם הנימוק הוא "ככה זה גברים"..

זה בדיוק מה שהוא רצה לומר. שזה לא בא מחוסר רגישות לכבודך - אלא סוג של תכונה כזו, שהוא סבור שהיא "של גברים", ועל כן זה גם לא מחוסר אחריות.

הוא גם לא ידע על מה מדובר, נכון?

אז נוצר כאן פער כזה... מבחינתו, שאלת מתי בא, נתן הערכה והגיע שעה אח"כ. יש להניח שאם היית אומרת לו, אני מכינה לך הפתעה, אבל חייב שתגיע ממש בזמן, אחרת זה יקלקל הכל... מן הסתם היה מגיע בזמן. אולי חמש דק' איחור עם התנצלות..

אבל את לא רצית לגלות - כי זה יקלקל הכל.... אז עם ציפיה בגלל מה שאת יודעת - והוא עם התנהלות שמבחינתו יכולה לקרות, כי אינו יודע שמשהו חשוב כאן. הרי איש ואשתו חיים את כל החיים ביחד - אי אפשר לנהל הכל על סטופר. הוא הרי לא ידע שיש כאן משהו מיוחד וחשוב...

ולתמיהה שלך - אם הוא באמת מבקש סליחה, למה הוא מחייך, זה ממש לא כך.. הוא מחייך מן הסתם לא מצערך - אלא מעצמו. אולי גם ממבוכה, עדיין לא מבין בדיוק מה היתה הפגיעה, מה תיכננת, מה קרה.  

אולי אם תסבירי לו כל מה שהיה, ואיך חיכית והתאכזבת - באמת ישתתף איתך..

אגב, לגבי הביטוי בסוף "למה להחזיק גבר כזה".... גבר זה לא כלב. את לא "מחזיקה אותו". אתם נשואים. אלא מה? אין אדם נתפס על צערו.. כנראה ביטוי מתוך הכאב שלך.

הקיצור, נראה לי שכדאי קצת להרגיע את העניינים. קודם כל בתוכך. יש אנשים פחות דייקנים. יש פערים לא פעם בין ציפיה לגבי אירוע מסוים בין צדדים. אל תצפי ל"הבנת רמזים". מה שלך ברור שאת מתכוונת ב"רמז" שלך - יתכן שלשני כלל וכלל לא.

סה"כ, אתם נראים אנשים טובים לפי מה שאת מתארת.

תירגעי מהאכזבה, תתמתני, תפנימי שיש הבדלים בין תגובות של איש לאשה, תנסי לשפר התייחסות גם מצידך; אח"כ את יכולה לנסות לנסח לעצמך משהו שאת רוצה לבקש ממנו בצורה בהירה, נקודתית, כדי שלהבא יהיה יותר סיכוי שיקרה כך.

ותהיי גם את יותר סבלנית. לא הייתרוצה שהוא יאמר, אם היא מגיבה כך בעצבנות על משהו שלא הבנתי מה רצתה, אז למה "להחזיק אותה".. נכון? אז תשתדלי גם. בונים הבנה לרגישויות בהדרגה.

הצלחה רבה.

הוא תמיד מבקש סליחה עם חיוך ועם עקיצה ביחד

אתה מבין שזה לא ממש מרגיש כמו "סליחה"?

וכן, היתי מצפה ממנו - שכמו שהוא מגיע בזמן לדברים רציניים שאסור לאחר

אז אם התחייב לאשתו על שעה מסוימת, אז עיכוב של רבע שעה-20 דקות עוד לגיטימי

אבל איחור של שעה..........

זה כבר זלזול

ובלי להודיע

מה קשה לו להגיד לאדם שמולו - הלו, אמרתי לאשתי שאגיע בשעה מסוימת, אני צריך ללכת

או לחילופין להתקשר ולהודיע שהוא מתעכב?

זה מראה את חוסר המקום שהוא רוחש לי בחייו

וכן, אחרי שאני מהבקר עד הלילה - בעבודה ועם הילדים ועושה לו הפתעה....

כן ! אני מצפה שיגיע בזמן

אני לא צריכה עוד לחכות לו בסבלנות לאחר היום הקשה והמפרך שעברתי

נראה אותו - עובד, מטפל בילדים, ועוד צריך סבלנות למישהו לא אכפתי שמאחר בשעה

מסכימה שהביטוי "להחזיק" לא יפה, אבל הוא השתמש בביטויים אחרים לא רגישים כלפיי, אז מרגישה לגיטימיות להחזיר לו בביטויי הזה גם כן

ובאמת תודה רבה על תגובתך המושקעת!

ראשית, "עקיצה" זה משהו אחר. את תיארת בהודעה רק חיוך. לחיוך יש כל מיני משמעויות.

אני גם מסכים איתך, שאם מאחרים אחרי שעה שאומרים, צריך להתקשר או לשלוח הודעה. כך ראוי להיות.

השאלה, מה קורה עם מי שלא כך. אפשר לחשוב שזה מזילזול - ואפשר שזו תהיה שם תכונה כזו של חוסר דייקנות, שיכולה להרגיש אבל אינה מזלזול.

לפי הנתונים שכאן, איננו יכולים לדעת. לכן אמרתי, אם זה לא אדם שמזלזל ולא מכבד בכללי, עדיף לחשוב על פתרונות אחרים מה עושים עם תכונה כזו. מדברים עליה, מדלגים עליה, או כד'..

ועל כן אמרתי, זה לא בהכרח מראה חלילה על "חוסר המקום שהוא רוחש לך בחייו".. אלא יתכן ההיפך: אם היה מדובר על מישהו שבאמת רוחש "חוסר מקום" לאשתו - אז זה היה יכול להיות אחד הסימפטומים... את מבינה את ההבדל?

ולגבי ההמשך: 

"וכן, אחרי שאני מהבקר עד הלילה - בעבודה ועם הילדים ועושה לו הפתעה....

כן ! אני מצפה שיגיע בזמן"

זה באמת מאד-מאד נוגע ללב. ממש.

אבל חסר נתון אחד - הוא הרי לא העלה בדעתו שאת עושה הפתעה, בטובך ובנדיבותך, אחרי יו עבודה ועם הילדים. פשוט לא חשב על זה.

זה מה שאמרתי, צד אחד מתוסכל לחלוטין - צד שני לא העלה על דעתו.

במקרה כזה, אחרי פריקת התיסכול המובנת - צריך לחזור לשכל, ולומר, הוא באמת לא ידע.

לחשוב: מבחינתו סתם שאלתי. התענינות. ואז לחשוב באיזו חומרה צריך להתייחס לבעל שמאחר שעה אחרי התענינות סתמית של אשתו, כשהוא אומר לה שיהיה לו עוד משהו לסדר. שמא מניח שהיא מבינה ש"עוד משהו" זה לא ממש מדויק, אלא שנתן שעה מוערכת. אני מסכים שגם במקרה כזה ראוי להתקשר אם מתעכב. אבל זה לא משהו שלא קורה. אדם חושב, הנה כבר אני גומר, כבר...

על כן, אשה יקרה, השאלה אינה מתחילה מהמקרה הזה.

השאלה היא על היחס ביניכם בכללי.

את אומרת, "מישהו לא איכפתי". "השתמש כלפי בביטויים אחרים לא רגישים"..

ומצד שני, נראה שיש לך לגביו ציפיות, שאם היה מדובר באיש רגיל, אז יתכן שהן קצת מוגזמות..

כדאי לבדוק מה קורה בכללי. מה הם דברים שלדעתך מעידים בבירור על חוסר-איפכתיות וכד' ממך, ומה אולי רק פרשנות סובייקטיבית.

תרכזי לך כמה דברים שאת חושבת שהיה ראוי שינהג בקביעות קצת אחרת, או שמעידים על יחס. תנסי גם לראות מה אולי היה אפשר לשפר אצלך. ואז תקבעו שיחה. שיחה בנחת, לא האשמות. עם רצון לתקן. תסבירי מה שעל ליבך, תגידי שהמטרה שלך שיהיה יותר טוב. תקשיבי להסברים שלו. אם יסביר משהו בצורה שלא נראית לך - תקשי על זה. בלי עצבים... כמו על ההסבר ש"הוא גבר" על משהו שלא נראה לך שזה מצדיק את הענין. ותנסו להגיע לסיכומים מינימליים שמקובלים על שניכם.

לגבי יחס שבלב, קשה כמובן לדעת. יש לקוות שאם ההתנהלות המעשית תהיה רצויה יותר לשניכם. יותר הבנה (כולל גם אי דרישות מצידך לגבי דברים שהם פשוט שייכים לאופי ולהתנהלות שלו ואינם שליליים), אז גם יורגש יותר יחס חיובי מהלב.

אפשר גם לומר מפורש, חשוב לי להרגיש שאתה מבין אותי כשמשהו קשה לי.. וכד'. אל תסמכי על זה שאיש מבין כל מה שאשתו צריכה, מראש. הוא לא...

הרבה טוב.

תודה רבה רבה על ההשקעה והאורך, ועל ההבנה,

שאלתי אותו כ- 5 פעמים, וגם 

ציינתי בפניו שאני רוצה לצאת  להליכה עם חברה

והוא מבחינתו הצדיק את עצמו ש - "לא קבעת עם חברה" ולכן לא עמד בזמנים - 

והטענה שלי כלפיו היתה - ש- מה זה משנה אם קבעתי או לא? קבענו 9:30 אז תכבד ותעמוד בזמן או לפחות תודיע על האיחור/עיכוב

מה זה משנה מה התוכניות שלי?? בקיצור אני לא בראש מעייניו

עוד תירוצים מפגרים שיש לו לענות תמיד - "מה אני אעשה, מישהו עצר אותי והתחיל לדבר איתי"...

אמרתי לו - אז תנפנף אותו, כמו שאתה מנפנף אותי תמיד, הרי אתה יודע לנפנף!

פתאום הוא משחק אותה שלא יודע לנפנף אנשים, הוא "לא יודע" להגיד לאדם שהוא לא יכול

זה מה שאני מסבירה לו, שזה לא הגיוני מה שהוא אומר- שהוא יכול להגיד לאדם שהוא לא יכול והוא ממהר ולעוף

אז זהו, שזה לא נכון - הוא סתם מסבן, יכול גם יכול, רק מה?! לא אכפת לו....

תמיד מה שיש לו להגיד זה להסיר אחריות מעצמו באופן כללי  - "סליחה, סולחת?" עם חיוך דפוק כזה שרק מביע כמה הוא לא מבין את המצב, וכמה הוא ליצן לא רציני....

וכמובן חוזר על הענין שנית.....

ואני כמו מפגרת סולחת לו שוב ושוב......

זוגיות זה דבר ממש ממש קשה

אני אומר לך בחיוך...

לדעתי, הפרשנות שלך ש"אני לא בראש מעייניו" על סמך הנתונים הללו, היא לחלוטין לא הכרחית.

אבל אם תתעקשי עליה - בסוף את עלולה לייצר אותה.

כן, יש דבר כזה, שמישהו מעכב בדרך - ולא "מנפנפים"..

ממש לא הכרחי שזה כי לא איכפת.

אולי ה"סליחה, סולחת".. דווקא מראה שהוא רוצה להיות איתך בטוב - ומבחינתך "אינו מבין את המצב".

יש לכם מבט שונה. זה מאד מצוי.

תנסי אולי ההיפך: תאמרי לעצמך, בוודאי איפכת לו ממני. פשוט לא כזה דייקן גם כשלי זה נראה ענין ממש חשוב.

ותתמקדי ביחס, בלי קשר לזמנים. תנסי. 

במקום לומר לעצמך שזוגיות זה ממש ממש קשה, תאמרי לעצמך - זה ממש כיף. אם יודעים לא לעשות ענין מדברים מסויימים. תנסי. להרפות קצת. להשקיע כשכבר כן נמצאים בזמן שלכם. להשקיע בהתענינות, באמון, בהתייחסות.

ואחרי זמן  מה, תוכלי לומר לו על מה שמאד חשוב לך גם בנושא הזה. להסביר מה זה מתפרש אצל מבחינת היחס - ולבקש, לפחות תשלח הודעה, שאדע שאתה שם לב אלי...  (אבל אם יעשה כך - תתני פידבק חיובי. אל תרדי עליו ששוב מאחר..)

הרי ביהדות גם נאמר מכבדה יותר מגופו..

ולא שייך ל"היא תמיד לא בסדר".

לפעמים היא, לפעמים הוא, לפעמים שניהם, לפעמים לא אף אחד. סתם אי הבנות..

תראי,

אנחנו לא נמצאים בביתכם. לא יודעים מה באמת קורה.

אבל כבר ענית, גם לי וגם ל"בת 30" ש"ביהדות תמיד" וכו'...

זה כמובן לא כך.

מה שאנחנו (להבנתי) מנסים להעיר את שימת הלב, שיתכן שיש כאן משהו הדדי.

איזושהי אי הבנה בשיח.

את מצפה לשיח מסוים. הוא אחרת.

וקשה לדעת מכאן, האם זה באמת שיש כאן צד אחד מכבד (את) וצד אחד לא מכבד (הוא);

או שיש כאן שני צדדים שלא ממש מבינים האחד את השפה של השני (קורה אצל הרבה אנשים) - אבל אחד הצדדים (את) בטוח שכל הבעיה היא אצל השני. שהשני הוא פשוט כמו "קיר", ובגלל זה לא מקבל מה שאני אומרת. לא שזה משהו לגיטימי שיהיה אצלו.

 ולאידך, שהסגנון שלי אליו מובן ומוצדק, כי הוא פשוט לא מבין אותי - ולא אני שלא מבינה אותו..

כעת, יתכן שזה כך. אבל גם יתכן שלא.

מה הציעו לך? לנסות לבחון "מחדש". אולי יש כאן דברים שהם סובייקטיביים. אולי יש תכונות שהן בגדר הנסבל, אבל במבט שלך הן בלתי אפשריות.

ואולי התגובות שלך ("כמו תינוק", "קיר"..), גם הן שותפות במניעת שיח אמיתי איתו על זה - כי הוא מתחמק מזה שמא ייפגע מהן. לא רוצה לריב.

יש דברים כאלה.

כדאי לבדוק. אחרי הכל - אין בדברים האלה מפסיד ומנצח. שני הצדדים עלולים להפסיד - אול לנצח...

סיפור אישי (בהמשך יש גם מסקנה)

בעלי איש צבא, לא תמיד יודע לתכנן זמנים כי דברים נמשכים, הלו"ז מתעדכן וכו'.

פעם, מזמן, לפני שעוד היו ילדים, שאלתי אותו מתי הוא חוזר. נקב בשעה, ואיחר בשלוש שעות. לא תכננתי שום דבר, אבל אי אפשר להשיג אותו כשהוא בבסיס והשתגעתי מדאגה. הוא חזר הביתה רגיל לגמרי, מחייך, הכל סבבה... אני הייתי כל כך מוטרפת מדאגה וכעס, שזו הפעם היחידה בחיים שלנו (15 שנה בעז"ה) שהדחף הראשוני שלי היה להעיף לו סטירה.

נשמתי עמוק, ואמרתי לו בשקט

"תחשוב לרגע: אם אני הייתי אומרת לך שאני חוזרת נגיד בשש, ומשך שלוש שעות אתה רואה שאני לא מגיעה, לא מודיעה כלום, ולא זמינה. איך אתה היית מרגיש? מה היה עובר לך בראש?"

החיוך שלו קמל בשניה, הוא חשב לרגע והבין בדיוק בדיוק למה אני כועסת ולמה זה לא לעניין.

זהו.

חיבק אותי, התנצל מכל הלב, הודה שלא חשב על זה - ואני הרפיתי. שחררתי את הכעס ושמחתי שהוא בסדר. רק ביקשתי ממנו בקשה לעתיד -

אם אתה לא אומר מראש מתי תגיע, אין לך שום חובת עדכון. אבל אם אתה אומר לי שתגיע בשעה מסוימת ולא עומד בזה, אתה צריך לשלוח עדכון ולו מינימלי של 'אני מתעכב'.

הוא הסכים, סיכמנו, ומאז עומד בזה.

המסקנה שלי -

צריך קודם כל למצוא את הדרך להסביר את זה ככה שהצד השני באמת יבין למה זה מפריע ולא לעניין

ואז צריך להיות מאוד ברורה למה את מצפה מכאן ואילך.

כמובן שאני מבינה שבמקרה של פותחת השרשור זו לא רק בעיה של עמידה בזמנים, אלא משהו יותר עמוק של תחושה תמידית שבעלה מזלזל בה, אבל החלטתי לכתוב בכל זאת, למקרה שאולי זה יעזור למישהי.

אגב, זה לא קשור ליהדות בכלל, אנחנו חילונים גמורים.

ומתחילה לקשקש איתה והופס עברה שעה מבלי ששמת לב, את נכנסת ללחץ על זה שלא הודעת לבעלך? את מרגישה סוג של חרדה?

שואלת ברצינות. כי לפעמים יש אנשים שממש רגישים לכל איחור, מן סוג של חרדת נטישה או דאגות יתר שצריכים תמיד לדעת איפה כל אחד ומתי חוזר וכו'.. אם זה נובע ממשהו כזה ממליצה בחום לקבל עזרה בנושא ממישהו מקצועי.. חבל להוריד את רמת החיים והשמחה בגלל הפרעות כאלה ואחרות.. לכל אחד יש תשריטה שלו.. בהצלחה

בעצם הענין.

זה בעצם הנתון שהיא מציינת שחוזר על עצמו, במידה זו או אחרת, וסביבו התגובות ההדדיות.

פרשנות מצטברת של דבר כזה יכולה לגרום לתחושות לא קלות.

לכן מאד חשוב מה שכתבה לה כאן..

תראי - נשואים טריים

וזה שהכותבת קיבלה את זה, מעודד...

נקוה שיעזור.

אחרי ששאלת אותו מתי הוא חוזר, ביקשת ממנו שלא יתעכב?

זה לא קשור ללהיות גבר או אישה. אם אף אחד לא מצפה ממנו להיות בשעה מסויימת בבית, למה שהוא ישתדל להגיע בשעה מסויימת?

את ציפית ממנו, נכון, בתוך תוכך. אבל לו לא היה שמץ של מושג. אלא אם כן יש לכם הסכם שמשעה מסויימת אתם מתקשרים או שולחים הודעה כדי שלא תדאגו אחד לשניה ואז יש על מה לדון בכלל..

למה לא שלחת לו הודעה אחרי רבע שעה "היי מאמי, איפה אתה?" הרי גם לו בעצמו לקח זמן לחשב מתי הוא יגיע, סימן שהוא רק העריך את הזמן ויכול מאוד להיות שהיה מקדים או מאחר קצת.

מבינה שזה מעצבן שהדברים לא מסתדרים כמו שתכננו.. ומן הסתם זה יושב על משהו עמוק כמו שראיתי שכתבת אז כן יש מקום לפתוח את הנושא ולדבר עליו, או ביניכם או בטיפול.

אבל ספציפית למקרה הזה תנסי לראות את התמונה הגדולה מבלי להיתפס לעובדה שזה לא קרה כמו שרצית. איחור של שעה כשלא היה לו מושג מתי את רוצה שהוא יחזור זה לא כזה ביג דיל.. תנסי ללמוד מזה לפעם אחרת בזה שתדגישי לו מתי את רוצה שיחזור או שישלח לך הודעה לפני שהוא בא.

עלייך - ועל שניכם.

אם תמשיכי עם המבט הזה על "גברים" - חוששני שלא תגיעי רחוק.

כלומר, אולי תגיעי רחוק בהרגשת ה"צודקת" ובהרגשה "כמה הוא לא בסדר", אבל לא הרבה מעבר לזה.

אשה שאינה מוסגלת להבין (אגב, גם איש. יש משפחות ששם הבעיה הפוכה - האשה היא זו שאין אצלה זמנים, ולא מוסגלת לשנות למרות הערות חוזרות), שיתכן שאצל בעלה מושג הדיוק בזמנים שונה, ולמרות זה אינו "אטום לרגשות" (כמובן, לא מדבר אצלכם ספציפית, כי אף אחד לא מכיר כאן את המציאות אצלכם. אבל ההכללה "גברים", אומרת כנראה משהו על צורת תפיסה), עלול להיות שיש לה בעיה דומה מהכיוון השני.. 

לא פחות מנשים. 

וכן כאשר זה להיפך, לא עלינו.

את השפה והכוונות אחד של השני - לפעמים מבינים, ולפעמים לא - הדדית.

מה אצלכם ספציפית - האם אכן קשה לו להבין את עולם הרגשות (יש גם דברים כאלה), או שמא את לא מבינה נכון את עולמו - כבר אמרנו, אי אפשר לדעת מכאן. פשוט לא מכירים.

יסוד שגויות (ואני לא אומר שהוא צודק או חכם בעניין זה)

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם