מה שקרה לך באמת מאוד פוגע ומאוד מעליב.
את טרחת ורצית לשמח את בעלך, השקעת אחרי יום שלם של עבודה וילדים, דאגת לוודא איתו מתי הוא חוזר, נתת תירוץ אחר כדי שהוא ידע שזה חשוב ובכל זאת ההפתעה תישמר, ובאמת חיכית לשמח אותו.
וכשהוא הגיע באיחור של שעה, בלי להודיע ובלי להתנצל, כל כך כעסת שכבר לא היה בך שום רצון לשמח אותו ולהפתיע אותו במה שתיכננת.
וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. זה משהו שכבר פגש אתכם כמה פעמים, ואת כבר מצפה שהוא ידע שזה מפריע לך. וזה שהוא חוזר על האיחורים האלו בלי להודיע שוב ושוב, גורם לך להרגיש שאת לא מספיק חשובה לו, וזה מעצים את הפגיעה הרבה יותר.
ואת מרגישה שגם כשהוא מבקש סליחה, הוא לא מבין בכלל עד כמה נפגעת, ומבקש את הסליחה בלי להתכוון, ועוד מנסה להצדיק את עצמו תוך כדי.
ובכלל בתקופה האחרונה מצטברים עוד ועוד דברים שהוא פוגע בך, וגם כשמבקש סליחה את לא מרגישה שהוא באמת מתכוון לתקן.
וזה באמת כאב גדול מאוד. זה כואב כשהאדם שאמור להיות הכי קרוב אלייך, עושה דברים שגורמים לך להרגיש שלא מספיק אכפת לו ממך. זה כואב שגם כשהוא יודע שדברים שהוא עושה פוגעים בך, הוא לא מתאמץ מספיק לתקן. זה כואב שהאדם שאמור להיות הכי קרוב אלייך, לא מבין עד כמה נפגעת והסליחה שלו לא מצליחה לפייס אותך.
אבל להישאב לתוך הכאב, והכעס, וההאשמה, והעלבון, עם כל כמה שזה הדבר שהכי קל לעשות, זה לא יעזור לשנות את המציאות ולתקן אותה.
זה קשה לקחת את האחריות אלייך. כשאת מרגישה שהוא לא בסדר, זה הרבה יותר קל לצפות שהוא יתקן.
אבל אם את רוצה שהמצב ישתנה, הדרך היחידה להביא לכך שבטוח משהו יקרה היא שאת תבחרי להתחיל בשינוי.
ועם כל כמה שזה קשה, זה שווה את זה.
כי להישאר בזוגיות באופן כזה, בהרגשות כאלו, זה באמת מביא לחיים של כאב וצער.
ולחיות בזוגיות בריאה ואוהבת, זה אושר כל כך גדול, ששווה להשקיע בשבילו באמת.
כמו שכבר כתבו לך הרבה, זה נשמע שמה שקרה פה זה סימפטום לקושי הרבה יותר גדול ביניכם.
לא כי מה שקרה פה יוצא דופן, אלא להיפך.
מה שקרה אצלכם יכול לקרות גם לזוגות הטובים ביותר. אבל זה שהקושי נמשך כך כך הרבה אחר כך, וכל כך קשה לו לפייס אותך, ולך לקבל את הסליחה שלו, זה כבר מבטא שיש פה קושי עמוק יותר.
אז קודם כל - אני ממש חושבת ששווה לכם לשקול לפנות לטיפול זוגי. לפעמים מישהו חיצוני שנותן כלים ועוזר לכם לבנות תקשורת בריאה, יכול לעשות שינוי אמיתי.
ובכל מקרה, בינתיים, אני רוצה לתת כמה כיוונים שנראה לי שיעזקו לכם לפחות בנקודה הזו.
קודם כל, לי עוזר מאוד לראות את הדברים מתוך מבט של אמונה. זה לא רק בעלך שעומד מולך פה. הקב"ה שלח לך דווקא את הבעל הזה, כי את צריכה להתמודד דווקא עם מה שקורה ביניכם. בעל ואישה משלימים אחד את השני גם בנקודות שהם דומים ומתאימים, אבל גם בנקודות של הקשיים שעולים ביניהם, שמביאים כל אחד לעבוד על הנקודות שלו שצריכות תיקון והשלמה.
וכל קושי מול הבעל, זה ניסיון מהקב"ה.
אז קודם כל אפשר להתפלל לקב"ה, שיעזור לי לעמוד בניסיון, שיעזור לי להבין למה הוא שלח לי את זה, מה אני צריכה ללמוד ממה שקרה, איך אני צריכה להגיב בצורה הכי נכונה.
לפעמים עוזר לי לחשוב איך אישה ממש צדיקה היתה מגיבה. לפחות להבין לאן אני שואפת, להבין שגם לי יש מה לתקן פה, ולנסות למצוא את הכוחות לעבוד על המידות ולהגיב בצורה מתוקנת יותר.
חשוב לזכור, שזה שאני מבינה שיש לי מה לתקן ולעבוד על המידות שלי מתוך מה שקרה, לא אומר שהבעל לא טעה פה. וזה גם חשוב מאוד כן לדבר על הדברים. כי אנחנו רוצים זוגיות בריאה ששנינו משתנים ומתאמצים אחד בשביל השני.
אבל לפני שדורשים מהשני תיקון, יש קודם מקום של התבוננות פנימה. וזה יכול לשנות המון.
אני חושבת שהנקודה שהכי עוזרת לי כשקורה משהו שמפריע לי, היא לנסות לצאת מהראייה הקטנה של מה שקרה עכשיו, ולזכור את התמונה הגדולה של הזוגיות שלנו. לזכור למה אני כן שמחה בבעלי, מה טוב לי איתו, למה רציתי להתחתן איתו, תכונות שאני מעריכה בו וכו' (הכי טוב לכתוב רשימה כזו בזמן של טוב, ואז בזמן קושי צריך רק להיזכר או ממש לקרוא את הדברים,כי באמת קשה לחשוב על הדברים הטובים כשנמצאים בתוך הכעס).
אחרי שאני נזכרת בדברים הטובים, אני מזכירה לעצמי שגם אצלי יש נקודות שמפריעות לבעלי, וגם לי יש דברים שבעלי היה רוצה שאשנה אבל לא הכל הצלחתי עדיין לתקן. ואז אני מבינה שכמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי גם עם החסרונות שלי, גם אני רוצה להשתדל לקבל אותו גם עם החסרונות שלו.
יצחק מנדלבאום, בספר 'חוקי הזוגיות' (מומלץ..), קורא לזה 'חוק הביטוח ההדדי'. זה חוק שיכול ממש לשנות לטובה את ההתנהלות הזוגית.
כל אחד מבני הזוג נותן לשני 'ביטוח' - שהוא מוכן לקבל אותו גם עם החסרונות שלו, ולשאת יחד איתו בהשלכות של החסרונות, בלי לדרוש מהשני להשתנות (מותר ורצוי לבקש מהשני להשתנות במקומות שיש צורך, אבל אף אחד לא יכול לדרוש מהשני להשתנות, וגם כשהוא לא מצליח לשנות הביטוח נשאר).
אני רוצה להתייחס גם למה שכתבת על זה שהוא לא מבקש סליחה בצורה שאת מרגישה שהוא באמת מבין אותך.
אני יכולה מאוד להזדהות עם הנקודה הזו. גם לי היו הרבה פעמים לאורך השנים שבעלי כן ביקש סליחה, ואני ממש לא הצלחתי להתפייס כי לא הרגשתי שהוא הבין אותי עד הסוף.
אצלנו מה שעזר היה שממש לימדתי את בעלי, שכדי שאני ארגיש שהוא הבין אותי, זה לא מספיק שהוא רק יגיד סליחה, אלא שהוא יגיד בפירוש ממה נפגעתי - 'אני מבין שנפגעת כי … אני מאוד מצטער, לא רציתי שתיפגעי'. לפעמים גם תוך כדי שהוא אמר ממה נפגעתי, ראיתי שהוא באמת לא הבין והייתי צריכה להסביר שוב עד שהוא היה חוזר בצורה נכונה שסיפקה אותי. אבל לרוב, הוא לגמרי הבין ממה נפגעתי, ובאמת התכוון לזה כשאמר סליחה, אבל הייתי צריכה לשמוע אותו אומר את הדברים כדי להרגיש שבאמת הובנתי.
אבל בשביל לבקש את הדבר הזה מבעלי, גם אני הייתי צריכה לתת מקום לצד שלו. בשביל שהוא יגיד מה אני מרגישה בלי שהוא ינסה להצטדק ולהסביר שוב למה הוא עשה מה שעשה, הוא צריך להרגיש שאני גם מבינה את הצד שלו, שאני מבינה שמה שהיה, גם אם הוא טעה, לא היה מתוך מטרה לפגוע בי. וכשאני נותנת מקום לצד שלו, יש לו את היכולת גם להקשיב ולתת מקום לרגשות שלי.
אז אם הייתי במקומך עכשיו, הייתי מנסה קודם כל לעשות התבוננות עם עצמי, להתפלל לה' שיעזור לי לעבור את הניסיון הזה, ושמהמשבר שקרה עכשיו דווקא נצא עם כלים שיחזקו אותנו ויקרבו אותנו יותר.
הייתי מנסה לחשוב על הטוב שיש ביננו, להיזכר בדברים שהוא כן עושה לך טוב. אם רצית להפתיע אותו, אני בטוחה שיש ביניכם הרבה טוב, רק שהוא נשכח בתוך המערבולת שנשאבתם אליה.
הייתי מנסה לדון אותו לכך זכות, לחשוב על הדברים מנקודת המבט שלו, להבין שיש לו קושי אמיתי בנושא הזה וגם אם כבר ביקשת ממנו לשנות כמה פעמים, זה כנראה משהו שקשה מידי לשנות בבת אחת. (הייתי מנסה לחשוב על משהו שבעלי היה שמח שאני אשנה אבל גם לי קשה לשנות ברגע, ואז הייתי מנסה לחשוב איך הייתי רוצה שהוא יגיב כשאני לא מצליחה בעניין שקשה אצלי).
ואז הייתי פונה לשיחה איתו. מתחילה בדיבורים של רצון לקרבה, של צער על הריחוק שנגרם ביננו כשאנחנו בסופו של דבר רוצים לחיות באהבה ובקרבה. ממשיכה לדבר על מה שקרה, אבל מתחילה בצד של הלימוד זכות שחשבתי עליו קודם - כמה אני מבינה שהוא לא התכוון לפגוע בי, וכמה כנראה הנקודה הזו קשה לו, אבל אני מאמינה שזה לא כי לא אכפת לו ממני. ואז הייתי מספרת לו שלמרות הכל, מאוד נפגעתי, מתארת את הדברים מנקודת המבט שלי. הייתי מספרת לו, שלמרות שהוא ביקש סליחה, לי עדיין קשה לסלוח, ומאוד יעזור לי אם לפני שהוא מבקש סליחה, הוא יראה לי שהוא באמת הבין מה פגע בי, שהוא יספר את הדברים, ורק בסוף יתנצל שוב ויראה לי כמה כן אכפת לו ממני, וכמה הוא באמת לא רצה שארגיש מה שהרגשתי.
ואחרי הכל, הייתי בוחנת האם באמת כדאי לפנות לטיפול זוגי, כי גם אם אפשר לעבור תהליכים לבד, לפעמים אין את הכלים, ולפעמים מישהו חיצוני עם כלים מקצועיים יכול לשנות המון.
לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך. את מוזמנת לקחת את מה שמדבר אלייך…
המון בהצלחה!