בעלי פגע בי..פרצוף כרית
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י"א בתמוז תשפ"א 21:47

הכנתי לבעלי הפתעה

כ"כ נפגעתי שלא היה לי כח להביא לו את ההפתעה.

כשהוא הגיע - התעצבנתי עליו. אני עצבנית עליו מאד.

איך אפשר לבקש סליחה כשהיא לא נאמרת מהלב?

איפה הרגישות לכבודי - שאני נפגעתי למעשה?

מה שהכי מפריע לי ,שהוא סתם מבקש סליחה מהפה ולחוץ, הוא ממש לא מתכוון לזה

למה להחזיק קשר עם גבר שלא אכפת לו ממך?

אני שבורה, אין לי כח יותר....

כמה פזמ נישואיןהעני ממעש
מעל 6 שניםפרצוף כרית


אז כנראה שזה לאהעני ממעש
פעם ראשונה שקורה כזה דבר

לו היית אומרת לו, שהgps חשוב לך, כי הכנת לו משהו יוצא דופן. איך היה נגמר האירוע?
ברור שזה לא פעם ראשונה... לכן אני שבורהפרצוף כרית

ברור שזה לא פעם ראשונה... לכן אני שבורה , הוא מבקש סליחה וממש לא משתפר בכיוון, פרפר, עושה מה בא לו!

לטפל.העני ממעש
יש אנשים עם בעייה בx, וניתן להתמודד/ למצוא דרכים עוקפות

בכללי, כל אחד רשאי לעד שלוש 'דפקות'.

אני מרגישה שהענינים שלו חשובים יותר ממני, זה הענין הפוגע...פרצוף כרית

ותודה על תגובתך  

תפתחי איתו ברוגע. ותחכי לתשובה של נגמרו לי השמותהעני ממעש
כן נגמרו לי השמות היא משקיעה חחחח היא ממש מתוקהפרצוף כרית


אמרת לו " אני צריכה שתגיע היום ב9 וחצי? זה חשוב לי שתדייק,"נפשי תערוג
או שאלת אותו מתי בערך הוא יגיע?
כי בערך זה בערך
מצפה ממנו שיבין רמזים ויהיה אכפתי כלפיי, לא לגיטימי?פרצוף כרית

ותודה על תגובתך  

לצפותפרש בודד
ממישהו להבין רמזים זה לא לגיטימי.
רמזים יש בחידות. לא בבני אדם.

אבל שיהיה אכפתי זה אכן לגיטימי. השאלה אם הוא יודע ממה הוא צריך שיהיה לו אכפת.
נראה לי1234אנונימי
שכדאי להגיד במפורש

אם אני אשאל את בעלי מתי הוא מגיע, הוא לא יבין שזה רמז שסיכמנו שהוא אמור להגיע.
עדיף תמיד להגיד באופן ישיר
באמת יכול להיות שהוא לא הבין שלשה התכוונת
ממש לא לגיטימי לצפות שיבין רמזים...שקדיה.
בחיי נישואין (ובכלל בכל מערכת יחסים) חובה להגיד *במפורש* מה את רוצה, אין דבר כזה להתעצבן עליו כי הוא לא הבין את הרמז...
לא לגיטימי. סליחה על הבוטות....מיקי מאוס
מבינה מאוד מאוד את הכאב שלך. גם אני למדתי על בשרי בדרך הכואבת
אבל לא לצפות אף פעם שאנשים יבינו רמזים (ובטח לא גברים ;) )

וגם "אכפתי" - זה הגדרה מאוד לא ברורה למי שהוא לא את. אני אפרש אכפתיות בצורה שונה מאוד מבעלי למשל ובטח גם בצורה שונה ממך..

קשה לרדת מהפנטזיה הרומנטית על אביר קורא מחשבות. זה ברור. ואני הכי מבינה אותך בעולם!

אבל אם תחליטי לשנות תפיסה ולהצליח להביע את הרצון שלך חד וברור אני בטוחה שתחווי הרבה פחות אכזבות והזוגיות שלכם תעלה כמה מדרגות.

מציעה לך ללמוד על זה באופן מסודר:
תקשורת זוגית/תקשורת מקרבת/ משהו דומה. יש המון חומר כתוב/מוסרט שמתאים מאוד.
וברור שייקח זמן להתשכנע ולתרגל אבל זה יהפוך אותך לאישה הרבה יותר מאושרת בעז"ה

לדוגמא:
במקום לרמוז 5 פעמים- תגידי בצורה ברורה "אתה חושב שתחזור ב9 וחצי? חשוב לי לדעת מתי בדיוק אתה חוזר ולהתכונן בהתאם"
ואפשר לתזכר שוב "מזכירה לך שאני מחכה לך ב9 וחצי "

מבטיחה לך שהסיטואציה היתה נראית אחרת...

ועוד דבר - כשכבר הגיע ב10 וחצי. אין שום סיבה לשבור את הכלים.
את בטוחה שהוא בכלל הבין למה את כועסת? בכלל לא בטוח.
אולי בגלל זה את מרגישה שהוא סתם מבקש סליחה כי הוא רק לא רוצה שתכעסי יותר.

הרבה יותר יעיל לשתף אותו ישיר וברור "הכנתי לך הפתעה, השקעתי בארגון ובמחשבה, וכשלא הגעת בזמן נפגעתי מאוד כי הרגשתי שאני לא חשובה לך מספיק"

מאמינה שהיית שומעת דברים אחרים בתגובה...
בעלי מהיום אומר לגדולה שתדבר ברור לבעלהאור123456
ושלא תצפה שיבין לבד...
הוא כל הזמן מבקש שאדבר מפורש ובלי רמזים...
לא אוהבת את זה אבל זה מה יש..
תודה לך , צודקתפרצוף כרית

בוודאי שהסברתי לו שפגע בי, אבל ממש לא אכפת לו, הוא רק מספר לי בהתלהבות ב*חוסר טקט* מובהק מי פגש וכמה זה היה מענין

אמרתי לו - זה רק מראה כמה אני לא חשובה לך........

והוא ממש לא קולט!

חוץ מסליחה עם חיוך מפגר שמרוח לו על הפרצוף, לא מרגישים צער עליו בכלל

 

נכון, כנראה שזוגיות זה סה"כ תפעול מפעל ילדים, זה לא אהבה ולא תמיכה ולא הערכה, קשה לקבל ולהפנים, אכן החיים קשים

תודה רבה לך על ההשקעה

לא הבנתי מה רשמת בסוף...אור123456
זה מה שזוגיות ?????
ממש ממש לא!!
( אני נשואה אוטוטו 20 שנה)
לדעתי את לוקחת את המקרה הזה בלי פרופורציות קצת...
מעצבן ומתסכל אין ספק אבל לא סוף העולם.
אל תצפי שיבין רמזים! דברי ברורות!שמעונה
זה לא סותר אכפתיות ,פשוט לפעמים גברים לא מצליחים להבין את כל מה שאנחנו רומזות או חושבות שאנחנו רומזות....
כגבר, רובנו רוצים לעשות את הטוב ביותרנפשי תערוג
אבל לא תמיד מבינים רמזים.
ולפעמים הרמזים ממש לא ברורים
או הפוכים
ואנחנו באמת מנסים להבין, אבל לא מצליחים.

למשל, יש כאן שרשור מתחת שמישהי רצתה שבעלה יקנה לה תכשיט. הוא בא לקנות והיא אמרה לו "זה יקר מדי"

והיא מתבאסת למה הוא לא קנה (מה הוא מתקמצן עליי?)
המצחיק, שבסטואציה אחרת,
אם היה קונה היתה מתבאסת למה הוא קנה למרות שיקר מדי.
ככה לפחות זה מרגיש מהצד
נראה שזה יושבפרש בודד
על משהו עמוק יותר מהפעם הזאת.

ולכן מבלי להתייחס לפעם הזאת (ויש פה נקודות לשני הצדדים)

נראה שאתם צריכים לשבת לשיחה ארוכה ולפתוח את הבעיות האלה. לא בזמן מריבה אלא בנחת. בזמן רגוע על קפה או יין.
לפעמים זה יספיק לפעמים צריך טיפול עמוק יותר.

כשמדברים על דברים רק תוך כדי מריבה אף אחד לא פנוי להקשיב.
צודק לגבי 2 הדבריםפרצוף כרית

איך ידעת שזה יושב על משהו עמוק?

 

כי אם זורקת את המפהפרש בודד
כי הוא איחר או שיש לך בעיה של שליטה עצמית או שזה יושב על משהו עמוק.

לא נשמע שיש לך בעיה של שליטה.

תודה, עמוק הכוונה שהיו עוד פגיעות כאלו מצידו בעבר..פרצוף כרית


ברורפרש בודד
השאלה אם זה רק הנושא הזה או מעבר לזה.

כך או כך צריך לפתוח את הדברים בינכם. ולהאמין שאפשר לתקן.
כי אם זה לא היה יושב על משהו עמוק יותרבת 30
לא היית נפגעת עד כדי כך ולא היית כועסת עליו
תשמעי... קודם כל, התחושה הסובייקטיבית שלך מאד מובנת..ד.

רצית להכין הפתעה, בשבילו.. בסוף לא הגיע....

 

 

דבר שני - תנשמי כעת עמוק:

 

הוא אמר 9.30 - והסביר שהחשבון הוא שיש עוד משהו לסדר...

 

הגיע שעה אח"כ. כנראה התארך קצת מה שהיה לסדר.

 

את נפגעת, התעצבנת, זרקת את הנרות...

 

אפשר להבין את זה.

 

 

אבל אם גם מבינה שיתכן אשה שהיתה מגיבה אחרת.

 

מגיע שעה אח"כ, מחייכת לעצמה על ה"דיוקים" שלו - ומקבלת בדיוק כפי שחשבה מראש.

 

זה ענין של בחירה.

 

האם לעשות מאי-הדיוק שלו סימפטום של חוסר איכפתיות , או תכונה שאין בה כל כוונה רעה.

 

 

 

אח"כ:

 

הוא מבקש סליחה.

 

זה כבר דבר טוב. יש כאלה שאם מרגישים מותקפים - מגיבים אחרת.

 

לדעתך, הסליחה אינה "מכל הלב", כי עובדה שהוא אומר ש"לא שם לב שזה חשוב לך"...

 

למה את חושבת שזה אומר ש"לא מכל הלב"?...  יתכן שלגמרי אמיתי - והוא באמת לא שם לב שזה כ"כ חשוב לך.

 

יש דברים כאלה. אצל אחד משהו מאד חשוב - ולכן הוא מצפה שגם השני יבין כך, ואצל השני זה לא נתפס שזו המשמעות. קורה.

 

 

 

את אומרת, "מבקש סליחה וסליחה כמו מפגר"... זה נראה לך ביטוי סביר?

 

 

 

את שואלת, "איפה הרגישות לכבודך" ואיפה האחריות האישית, אם הנימוק הוא "ככה זה גברים"..

 

זה בדיוק מה שהוא רצה לומר. שזה לא בא מחוסר רגישות לכבודך - אלא סוג של תכונה כזו, שהוא סבור שהיא "של גברים", ועל כן זה גם לא מחוסר אחריות.

 

הוא גם לא ידע על מה מדובר, נכון?

 

אז נוצר כאן פער כזה... מבחינתו, שאלת מתי בא, נתן הערכה והגיע שעה אח"כ. יש להניח שאם היית אומרת לו, אני מכינה לך הפתעה, אבל חייב שתגיע ממש בזמן, אחרת זה יקלקל הכל... מן הסתם היה מגיע בזמן. אולי חמש דק' איחור עם התנצלות..

 

אבל את לא רצית לגלות - כי זה יקלקל הכל.... אז עם ציפיה בגלל מה שאת יודעת - והוא עם התנהלות שמבחינתו יכולה לקרות, כי אינו יודע שמשהו חשוב כאן. הרי איש ואשתו חיים את כל החיים ביחד - אי אפשר לנהל הכל על סטופר. הוא הרי לא ידע שיש כאן משהו מיוחד וחשוב...

 

 

 

ולתמיהה שלך - אם הוא באמת מבקש סליחה, למה הוא מחייך, זה ממש לא כך.. הוא מחייך מן הסתם לא מצערך - אלא מעצמו. אולי גם ממבוכה, עדיין לא מבין בדיוק מה היתה הפגיעה, מה תיכננת, מה קרה.  

אולי אם תסבירי לו כל מה שהיה, ואיך חיכית והתאכזבת - באמת ישתתף איתך..

 

אגב, לגבי הביטוי בסוף "למה להחזיק גבר כזה".... גבר זה לא כלב. את לא "מחזיקה אותו". אתם נשואים. אלא מה? אין אדם נתפס על צערו.. כנראה ביטוי מתוך הכאב שלך.

 

 

הקיצור, נראה לי שכדאי קצת להרגיע את העניינים. קודם כל בתוכך. יש אנשים פחות דייקנים. יש פערים לא פעם בין ציפיה לגבי אירוע מסוים בין צדדים. אל תצפי ל"הבנת רמזים". מה שלך ברור שאת מתכוונת ב"רמז" שלך - יתכן שלשני כלל וכלל לא.

סה"כ, אתם נראים אנשים טובים לפי מה שאת מתארת.

 

תירגעי מהאכזבה, תתמתני, תפנימי שיש הבדלים בין תגובות של איש לאשה, תנסי לשפר התייחסות גם מצידך; אח"כ את יכולה לנסות לנסח לעצמך משהו שאת רוצה לבקש ממנו בצורה בהירה, נקודתית, כדי שלהבא יהיה יותר סיכוי שיקרה כך.

ותהיי גם את יותר סבלנית. לא הייתרוצה שהוא יאמר, אם היא מגיבה כך בעצבנות על משהו שלא הבנתי מה רצתה, אז למה "להחזיק אותה".. נכון? אז תשתדלי גם. בונים הבנה לרגישויות בהדרגה.

 

הצלחה רבה.

תודה לך על התגובה המושקעתפרצוף כרית

הוא תמיד מבקש סליחה עם חיוך ועם עקיצה ביחד

אתה מבין שזה לא ממש מרגיש כמו "סליחה"?

וכן, היתי מצפה ממנו - שכמו שהוא מגיע בזמן לדברים רציניים שאסור לאחר

אז אם התחייב לאשתו על שעה מסוימת, אז עיכוב של רבע שעה-20 דקות עוד לגיטימי

אבל איחור של שעה..........

זה כבר זלזול

ובלי להודיע

 

מה קשה לו להגיד לאדם שמולו - הלו, אמרתי לאשתי שאגיע בשעה מסוימת, אני צריך ללכת

או לחילופין להתקשר ולהודיע שהוא מתעכב?

 

זה מראה את חוסר המקום שהוא רוחש לי בחייו

 

וכן, אחרי שאני מהבקר עד הלילה - בעבודה ועם הילדים ועושה לו הפתעה....

כן ! אני מצפה שיגיע בזמן

אני לא צריכה עוד לחכות לו בסבלנות לאחר היום הקשה והמפרך שעברתי

 

נראה אותו - עובד, מטפל בילדים, ועוד צריך סבלנות למישהו לא אכפתי שמאחר בשעה

 

מסכימה שהביטוי "להחזיק" לא יפה, אבל הוא השתמש בביטויים אחרים לא רגישים כלפיי, אז מרגישה לגיטימיות להחזיר לו בביטויי הזה גם כן

 

ובאמת תודה רבה על תגובתך המושקעת!

יש כאן כמה דברים...ד.

ראשית, "עקיצה" זה משהו אחר. את תיארת בהודעה רק חיוך. לחיוך יש כל מיני משמעויות.

 

 

אני גם מסכים איתך, שאם מאחרים אחרי שעה שאומרים, צריך להתקשר או לשלוח הודעה. כך ראוי להיות.

 

השאלה, מה קורה עם מי שלא כך. אפשר לחשוב שזה מזילזול - ואפשר שזו תהיה שם תכונה כזו של חוסר דייקנות, שיכולה להרגיש אבל אינה מזלזול.

לפי הנתונים שכאן, איננו יכולים לדעת. לכן אמרתי, אם זה לא אדם שמזלזל ולא מכבד בכללי, עדיף לחשוב על פתרונות אחרים מה עושים עם תכונה כזו. מדברים עליה, מדלגים עליה, או כד'..

 

ועל כן אמרתי, זה לא בהכרח מראה חלילה על "חוסר המקום שהוא רוחש לך בחייו".. אלא יתכן ההיפך: אם היה מדובר על מישהו שבאמת רוחש "חוסר מקום" לאשתו - אז זה היה יכול להיות אחד הסימפטומים... את מבינה את ההבדל?

 

 

ולגבי ההמשך: 

"וכן, אחרי שאני מהבקר עד הלילה - בעבודה ועם הילדים ועושה לו הפתעה....

כן ! אני מצפה שיגיע בזמן"

 

זה באמת מאד-מאד נוגע ללב. ממש.

 

אבל חסר נתון אחד - הוא הרי לא העלה בדעתו שאת עושה הפתעה, בטובך ובנדיבותך, אחרי יו עבודה ועם הילדים. פשוט לא חשב על זה.

 

זה מה שאמרתי, צד אחד מתוסכל לחלוטין - צד שני לא העלה על דעתו.

 

במקרה כזה, אחרי פריקת התיסכול המובנת - צריך לחזור לשכל, ולומר, הוא באמת לא ידע.

 

לחשוב: מבחינתו סתם שאלתי. התענינות. ואז לחשוב באיזו חומרה צריך להתייחס לבעל שמאחר שעה אחרי התענינות סתמית של אשתו, כשהוא אומר לה שיהיה לו עוד משהו לסדר. שמא מניח שהיא מבינה ש"עוד משהו" זה לא ממש מדויק, אלא שנתן שעה מוערכת. אני מסכים שגם במקרה כזה ראוי להתקשר אם מתעכב. אבל זה לא משהו שלא קורה. אדם חושב, הנה כבר אני גומר, כבר...

 

 

על כן, אשה יקרה, השאלה אינה מתחילה מהמקרה הזה.

 

השאלה היא על היחס ביניכם בכללי.

 

את אומרת, "מישהו לא איכפתי". "השתמש כלפי בביטויים אחרים לא רגישים"..

 

ומצד שני, נראה שיש לך לגביו ציפיות, שאם היה מדובר באיש רגיל, אז יתכן שהן קצת מוגזמות..

 

 

 

כדאי לבדוק מה קורה בכללי. מה הם דברים שלדעתך מעידים בבירור על חוסר-איפכתיות וכד' ממך, ומה אולי רק פרשנות סובייקטיבית.

 

תרכזי לך כמה דברים שאת חושבת שהיה ראוי שינהג בקביעות קצת אחרת, או שמעידים על יחס. תנסי גם לראות מה אולי היה אפשר לשפר אצלך. ואז תקבעו שיחה. שיחה בנחת, לא האשמות. עם רצון לתקן. תסבירי מה שעל ליבך, תגידי שהמטרה שלך שיהיה יותר טוב. תקשיבי להסברים שלו. אם יסביר משהו בצורה שלא נראית לך - תקשי על זה. בלי עצבים... כמו על ההסבר ש"הוא גבר" על משהו שלא נראה לך שזה מצדיק את הענין. ותנסו להגיע לסיכומים מינימליים שמקובלים על שניכם.

 

לגבי יחס שבלב, קשה כמובן לדעת. יש לקוות שאם ההתנהלות המעשית תהיה רצויה יותר לשניכם. יותר הבנה (כולל גם אי דרישות מצידך לגבי דברים שהם פשוט שייכים לאופי ולהתנהלות שלו ואינם שליליים), אז גם יורגש יותר יחס חיובי מהלב.

אפשר גם לומר מפורש, חשוב לי להרגיש שאתה מבין אותי כשמשהו קשה לי.. וכד'. אל תסמכי על זה שאיש מבין כל מה שאשתו צריכה, מראש. הוא לא...

 

הרבה טוב.

 

תודה רבה רבה על ההשקעה והאורך, ציינתי בפניו שאני רוצה לצאתפרצוף כרית

תודה רבה רבה על ההשקעה והאורך, ועל ההבנה,

 

שאלתי אותו כ- 5 פעמים, וגם 

ציינתי בפניו שאני רוצה לצאת  להליכה עם חברה

 

והוא מבחינתו הצדיק את עצמו ש - "לא קבעת עם חברה" ולכן לא עמד בזמנים - 

והטענה שלי כלפיו היתה - ש- מה זה משנה אם קבעתי או לא? קבענו 9:30 אז תכבד ותעמוד בזמן או לפחות תודיע על האיחור/עיכוב

מה זה משנה מה התוכניות שלי?? בקיצור אני לא בראש מעייניו

 

עוד תירוצים מפגרים שיש לו לענות תמיד - "מה אני אעשה, מישהו עצר אותי והתחיל לדבר איתי"...

אמרתי לו - אז תנפנף אותו, כמו שאתה מנפנף אותי תמיד, הרי אתה יודע לנפנף!

 

פתאום הוא משחק אותה שלא יודע לנפנף אנשים, הוא "לא יודע" להגיד לאדם שהוא לא יכול

זה מה שאני מסבירה לו, שזה לא הגיוני מה שהוא אומר- שהוא יכול להגיד לאדם שהוא לא יכול והוא ממהר ולעוף

 

אז זהו, שזה לא נכון - הוא סתם מסבן, יכול גם יכול, רק מה?! לא אכפת לו....

 

תמיד מה שיש לו להגיד זה להסיר אחריות מעצמו באופן כללי  - "סליחה, סולחת?" עם חיוך דפוק כזה שרק מביע כמה הוא לא מבין את המצב, וכמה הוא ליצן לא רציני....

וכמובן חוזר על הענין שנית.....

 

ואני כמו מפגרת סולחת לו שוב ושוב......

 

זוגיות זה דבר ממש ממש קשה

 

 

מחילה...ד.

אני אומר לך בחיוך...

 

לדעתי, הפרשנות שלך ש"אני לא בראש מעייניו" על סמך הנתונים הללו, היא לחלוטין לא הכרחית.

 

אבל אם תתעקשי עליה - בסוף את עלולה לייצר אותה.

 

 

כן, יש דבר כזה, שמישהו מעכב בדרך - ולא "מנפנפים"..

 

ממש לא הכרחי שזה כי לא איכפת.

 

אולי ה"סליחה, סולחת".. דווקא מראה שהוא רוצה להיות איתך בטוב - ומבחינתך "אינו מבין את המצב".

 

יש לכם מבט שונה. זה מאד מצוי.

 

 

תנסי אולי ההיפך: תאמרי לעצמך, בוודאי איפכת לו ממני. פשוט לא כזה דייקן גם כשלי זה נראה ענין ממש חשוב.

 

ותתמקדי ביחס, בלי קשר לזמנים. תנסי. 

 

במקום לומר לעצמך שזוגיות זה ממש ממש קשה, תאמרי לעצמך - זה ממש כיף. אם יודעים לא לעשות ענין מדברים מסויימים. תנסי. להרפות קצת. להשקיע כשכבר כן נמצאים בזמן שלכם. להשקיע בהתענינות, באמון, בהתייחסות.

 

ואחרי זמן  מה, תוכלי לומר לו על מה שמאד חשוב לך גם בנושא הזה. להסביר מה זה מתפרש אצל מבחינת היחס - ולבקש, לפחות תשלח הודעה, שאדע שאתה שם לב אלי...  (אבל אם יעשה כך - תתני פידבק חיובי. אל תרדי עליו ששוב מאחר..)

תודה, זה יפה אבל לא מעשי....פרצוף כרית
באמת תודה
נראה שביהדות האישה פשוט צריכה להקריב הכל ולגבר מותר הכל והאישה תמיד צריכה להכיל אותו
גבר לא צריך לקחת אחריות ולהגיע בזמן,
למרות שהיא קורעת את עצמה
האישה היא תמיד לא בסדר
זה לא קשור ל"ביהדות"....ד.

הרי ביהדות גם נאמר מכבדה יותר מגופו..

 

ולא שייך ל"היא תמיד לא בסדר".

 

לפעמים היא, לפעמים הוא, לפעמים שניהם, לפעמים לא אף אחד. סתם אי הבנות..

אז זהו שהוא לא מכבד אותי! חחחפרצוף כרית
גברת יקרה...ד.

תראי,

 

אנחנו לא נמצאים בביתכם. לא יודעים מה באמת קורה.

 

אבל כבר ענית, גם לי וגם ל"בת 30" ש"ביהדות תמיד" וכו'...

 

זה כמובן לא כך.

 

 

מה שאנחנו (להבנתי) מנסים להעיר את שימת הלב, שיתכן שיש כאן משהו הדדי.

 

איזושהי אי הבנה בשיח.

 

את מצפה לשיח מסוים. הוא אחרת.

 

וקשה לדעת מכאן, האם זה באמת שיש כאן צד אחד מכבד (את) וצד אחד לא מכבד (הוא);

 

או שיש כאן שני צדדים שלא ממש מבינים האחד את השפה של השני (קורה אצל הרבה אנשים) - אבל אחד הצדדים (את) בטוח שכל הבעיה היא אצל השני. שהשני הוא פשוט כמו "קיר", ובגלל זה לא מקבל מה שאני אומרת. לא שזה משהו לגיטימי שיהיה אצלו.

 ולאידך, שהסגנון שלי אליו מובן ומוצדק, כי הוא פשוט לא מבין אותי - ולא אני שלא מבינה אותו..

 

 

כעת, יתכן שזה כך. אבל גם יתכן שלא.

 

מה הציעו לך? לנסות לבחון "מחדש". אולי יש כאן דברים שהם סובייקטיביים. אולי יש תכונות שהן בגדר הנסבל, אבל במבט שלך הן בלתי אפשריות.

ואולי התגובות שלך ("כמו תינוק", "קיר"..), גם הן שותפות במניעת שיח אמיתי איתו על זה - כי הוא מתחמק מזה שמא ייפגע מהן. לא רוצה לריב.

 

יש דברים כאלה.

 

כדאי לבדוק. אחרי הכל - אין בדברים האלה מפסיד ומנצח. שני הצדדים עלולים להפסיד - אול לנצח...

לדעתיבת 30
בהנחה שהוא אוהב אותך ואת אותו, גם אם את עכשיו פגועה,
את צריכה לשבת איתו ולהסביר לו בפרטי פרטים מה את מרגישה, איזה מעשה שלו גורם לך להרגיש ככה, ואיך ההרגשה הזאת משפיעה מבחינתך על היחס והקשר איתו.
בלי שמץ של רמז ובלי להשאיר אף פינה פתוחה.
תוודאי שהוא מבין ותגדירי לו מה הוא צריך לשנות כדי שההרגשה הרעה הזאת שלך, שלא אכפת לו ממך, תשתפר.
ניסיתי וכמובן לא עזרפרצוף כרית
זה סגנון התשובות 'ככה זה גברים' 'זה יעבור לך'
מה זה העקיצה 'זה יעבור לך'???
הוא לא לוקח אחריות בעליל והכל מפיל עליי
מתסכל לחיות עם גבר כזה, מתסכל
ותודה על תגובתך
ומה אמרת כשהוא הגיב ככה?בת 30
תגידי לו ''אל תענה לי ככה''.
זו לא תשובה לענין.
לא אכפת לי מגברים, אני לא נשואה ל''גברים''. אני נשואה לך. ולכן אני מדברת איתך על מה שמפריע לי, אז תתיחס אלי בתגובה שלך
מתסכל... זה להכנס לקטנוניות שהוא לא קולטפרצוף כרית
בערך זה השיח שכל דבר צריך להסביר לו והוא מסבן, לא מדבר לעניין.....
כנראה לא מסוגל להודות באמת
זה ממש לא קטנוניותבת 30
זה התחלה של שיחה נורמלית בין איש ואישה נשואים. שקודם כל מתייחסים זה לזה באופן אנושי ואישי בלי הכללות של ''גברים'' או ''נשים''
זהו שאין עם מי לדבר....פרצוף כרית
אני תמיד אומרת לו ש'לדבר אתך זה לדבר עם הקיר'
אז נשמע ליבת 30
מחילה שאני כותבת ככה דוגרי, שכל השיח ביניכם, גם מצידך צריך לשנות כיוון.
משפט כזה ''לדבר איתך זה כמו לדבר עם קיר'' זה משפט שאולי צריך לצאת מהפה בזמן של כעס גדול, לא משהו בשגרה. וגם זה אולי.
מה אני בעצם אומרת.
שיכול להיות שיש כאן בעיה אצלו, משהו שאפשר לטפל בו.
אבל גם יכול להיות שהתרגלתם לאיזה חוסר תקשורת שהולך ומעמיק ביניכם.
ואם זה ככה, כדאי לטפל בזה בהקדם וללמוד איך.לייצר תקשורת טובה
נכון אני כבר חודשיים כמעט לא אוכלת כל היום בגללופרצוף כרית
מה זאת אומרת בגללו?בת 30
יכול להיות שאת סובלת מדיכאון?
בחיים לא היתה לי תקופה כזו שלא אכלתי...פרצוף כרית
חוץ מעכשיו...
בגלל המתח שהוא גורם לי
כמו תמיד ,הכל להפיל באשמתי
זה שהוא מצער אותי ועוקץ - הוא צדיק גמור, אני צריכה להכיל ולא להפגע
תמיד ביהדות האישה אשמה בכל והגבר כמו תינוק מותר לו הכל ולא צריך לקחת אחריות
נשמהבת 30
טעות גדולה.
ביהדות האישה אשמה והגבר לא צריך לקחת אחריות????????
וואו.
את במצב מאוד לא טוב אם ככה את חווה את הדברים.
כנראה שזו חוויה שלך ממה שקורה ביניכם.
ולכן-
יש לך שתי ברירות.
א. לא לעשות כלום ולהמשיך לחיות את חייך בצורה עצובה ובדיכאון (נשמע שאת סובלת מזה. חוסר תיאבון זה סימפטום)
ב. לקחת את עצמך לטיפול, ויפה שעה אחת קודם, בלי קשר לבעלך עדיין. קודם כל את. בהמשך יגיע גם השלב שבעלך יצטרך להתמודד.

הרי ברור שהוא צדיק בדיוק כמוך. כלומר- שניכם אנשים. לפעמים טועים, לפעמים לא.
ברור שאת לא צריכה להכיל הכל, בטח לא אם זה מוביל אותך למצב כ''כ קשה וליאוש.
בבקשה תפני לגורם מקצועי, או לפחות תפתחי את זה עם חברה או קרובת משפחה שתוכל לעזור לך להגיע לגורם מקצועי .
מאיפה השטויות האלה???אור123456
את חייבת טיפול...נשמע שאת באמת בדכאון או משהו...
רואים שזה יושב עמוק מאודבוריס
ניסיתם אולי ללכת ליעוץ?
כי לפי איך שזה נשמע יש על מה לעבוד אבל גם יש עם מה לעבוד
ייאוש.....פרצוף כרית
לדעתי, האדם הלא נכון ביקש סליחה...פשוט אני..
את זרקת הכל לפח,
כעסת עליו על משהו שהוא לא אשם בו...
תקרא את שאר השרשורבת 30
תראה שמה שקרה כבר לא כ''כ רלוונטי...זה הרבה הרבה מעבר
קראתי, אבל בחרתי להתייחס לסיטואציה הזאת ספציפיתפשוט אני..
גם אם יש הרבה משקעים מהעבר, בסיטואציה הזאת הוא לא עשה שום דבר רע.
לאחר בשעה שלימה לאשתך בלי להודיע זה עוולפרצוף כרית
הוא היה אמור לחזור בשעה 9.20 גג ועם לתת לו זמן יותר...9.30.. 9.45
הוא סך הכל דבר עם בנאדם שעה, לא פקקים ולא נעליים
בגללו גם לא קניתי בגד לברית .... זה מאד מתסכל בנאדם שאי אפשר לסמוך על מילה שלו בזמני לחץ
הוא לא ידע שזה חשוב, כי לא אמרת לופשוט אני..
ולא התקשרת אליו בזמן הזה כדי לשאול איפה הוא או לזרז אותו, אז מן הסתם הוא הניח שאין לזה משמעות.
כבר כתבתי קודם שאמרתי לו שרוצה לצאת להליכה עם חברהפרצוף כרית
תראי1234אנונימי
בעלי היה עושה לי את זה המון.
זה הצריך משנינו הרבה תקשורת.
כל פעם הייתי מסבירה שאם אני שואלת והוא אומר שעה אני מצפה שהוא יחזור בשעה הזו
והוא היה חוזר אחר כך.


לקח לשנינו הרבה זמן להבין איך להסתדר עם זה.
מבחינתי שעה זו שעה, מבחינתו שעה זה אופציונלי.

צריך לדבר בצורה ישירה ומפורשת, בלי ציניות, להסביר מה בדיוק מפריע לך. בלי להאשים אותו. אלא מה חסר לך.
תבקשי ממנו שיסביר מה הוא חושב.

אם את צריכה לצאת, תגידי בפירוש שקבעת משהו ואת צריכה לצאת בשעה הזו. אל תרמזי, אל תצפי שיזכור ואל תצפי שיבין.
תגידי בדיוק בדיוק.

אחרי הרבה שיחות והרבה דיבורים בינינו, הבנתי שזה שהוא מאחר, ממש לא קשור אליך הוא מרגיש כלפי.
זה אופי
יש לו דברים לעשות, הוא לא מחוייב לשעון כמו שאני מחוייבת אליו.
הוא למד גם לעדכן כמה שיכול ולעדכן אם מתעכב
אני למדתי לשחרר.

אני באמת לא חושבת שיש כאן צד צודק או לא, יש כאן פער בין שניכם, שאתם צריכים לגשר עליו.
בעיניי הדרך לגישור היא בדיבור ובדיבור ובדיבור.
נשמע שיש איזשהו קצר בתקשורת ביניכם.
הוא יודע את כל מה שכתבת כאן?
שעמוס לך במהלך היום, שאת רוצה שיהיה בבית, שזה שהוא מאחר מונע ממך לצאת, מונע ממך לקנות בגד.
הוא יודע את כל זה? לא שואלת ספציפית לגבי המקרה, אלא באופן כללי
יפה מאד. אכן, לפחות ממה שנכתב כאן, נראה שזה הענין..ד.


יודע והתגובות כמו קיר, עייפתי מדיבורים כברפרצוף כרית
נגמר לי הקול בגרון חחחח
ותודה לךךךך
את מדהימה ממש, קיבלתי!
צודקת
מעולה! הצלחה רבה.. הלוואיד.


בהצלחה!!1234אנונימי
לפעמים אם מנסים ומנסים ולא עוזר
צריך קצת לשחרר
זה קשה
אבל זה עוזר לראות את הדברים מכיוון אחר שאולי לא חשבת עליו לפני כן
כל כך מסכימהקצת חוצניקית

סיפור אישי (בהמשך יש גם מסקנה)

בעלי איש צבא, לא תמיד יודע לתכנן זמנים כי דברים נמשכים, הלו"ז מתעדכן וכו'.

פעם, מזמן, לפני שעוד היו ילדים, שאלתי אותו מתי הוא חוזר. נקב בשעה, ואיחר בשלוש שעות. לא תכננתי שום דבר, אבל אי אפשר להשיג אותו כשהוא בבסיס והשתגעתי מדאגה. הוא חזר הביתה רגיל לגמרי, מחייך, הכל סבבה... אני הייתי כל כך מוטרפת מדאגה וכעס, שזו הפעם היחידה בחיים שלנו (15 שנה בעז"ה) שהדחף הראשוני שלי היה להעיף לו סטירה.

נשמתי עמוק, ואמרתי לו בשקט

"תחשוב לרגע: אם אני הייתי אומרת לך שאני חוזרת נגיד בשש, ומשך שלוש שעות אתה רואה שאני לא מגיעה, לא מודיעה כלום, ולא זמינה. איך אתה היית מרגיש? מה היה עובר לך בראש?"

החיוך שלו קמל בשניה, הוא חשב לרגע והבין בדיוק בדיוק למה אני כועסת ולמה זה לא לעניין.

זהו.

חיבק אותי, התנצל מכל הלב, הודה שלא חשב על זה - ואני הרפיתי. שחררתי את הכעס ושמחתי שהוא בסדר. רק ביקשתי ממנו בקשה לעתיד -

אם אתה לא אומר מראש מתי תגיע, אין לך שום חובת עדכון. אבל אם אתה אומר לי שתגיע בשעה מסוימת ולא עומד בזה, אתה צריך לשלוח עדכון ולו מינימלי של 'אני מתעכב'.

הוא הסכים, סיכמנו, ומאז עומד בזה.

 

המסקנה שלי -

צריך קודם כל למצוא את הדרך להסביר את זה ככה שהצד השני באמת יבין למה זה מפריע ולא לעניין

ואז צריך להיות מאוד ברורה למה את מצפה מכאן ואילך.

 

כמובן שאני מבינה שבמקרה של פותחת השרשור זו לא רק בעיה של עמידה בזמנים, אלא משהו יותר עמוק של תחושה תמידית שבעלה מזלזל בה, אבל החלטתי לכתוב בכל זאת, למקרה שאולי זה יעזור למישהי.

אגב, זה לא קשור ליהדות בכלל, אנחנו חילונים גמורים.

כשאת נתקלת בחברה ברחובLia

ומתחילה לקשקש איתה והופס עברה שעה מבלי ששמת לב, את נכנסת ללחץ על זה שלא הודעת לבעלך? את מרגישה סוג של חרדה?

 

שואלת ברצינות. כי לפעמים יש אנשים שממש רגישים לכל איחור, מן סוג של חרדת נטישה או דאגות יתר שצריכים תמיד לדעת איפה כל אחד ומתי חוזר וכו'.. אם זה נובע ממשהו כזה ממליצה בחום לקבל עזרה בנושא ממישהו מקצועי.. חבל להוריד את רמת החיים והשמחה בגלל הפרעות כאלה ואחרות.. לכל אחד יש תשריטה שלו.. בהצלחה

מה שאני ראיתי, אחרי עיון מדוקדק, שבאמת סוגיית "הזמן" היאד.

בעצם הענין.

 

זה בעצם הנתון שהיא מציינת שחוזר על עצמו, במידה זו או אחרת, וסביבו התגובות ההדדיות.

ובגלל זהבת 30
להגיע למצב שלא אוכלת ומיואשת???
נכון. זו בדיוק הבעיה...ד.

פרשנות מצטברת של דבר כזה יכולה לגרום לתחושות לא קלות.

 

לכן מאד חשוב מה שכתבה לה כאן..

 

תראי - נשואים טריים

 

וזה שהכותבת קיבלה את זה, מעודד...

 

נקוה שיעזור.

הלוואיבת 30
אתה באמת חושב?בוקר אור
מעניין אותי לשמוע
אם בעלך/אשתך היו אומרים לך שהם מגיעים בשעה מסוימת
והיינו מאחרים בשעה בלי להודיע
לא היית דואג? מצפה מהם להודיע?
אם הייתי דואג הייתי מתקשר, אנחנו לא בשנת תשמ''גפשוט אני..
ואם היה חשוב לי שאשתי תגיע בשעה מסוימת, הייתי מוודא איתה שהיא מודעת לכך, אפילו בלי לספר לה מה הסיבה אם זאת הפתעה.
ואם היית מתקשר ולא היו עונים?בוקר אור
לצערי זה קורה לכולם... מרגיז, אבל לא סוף העולם.פשוט אני..
לא, ממש לא סוף העולםבוקר אור
קרה קורה יקרה
אבל פשוט הפתיע אותי זה שכולם אמרו לה שברור שזה סבבה להגיד לך שעה מסוימת ולבוא אחרי
תודה על התמיכ וההבנהפרצוף כרית
לא, אני לא מסכימה עם התגובה שלךבוקר אור
אני חושבת שהקצנת מאוד
נכון, לא נעים, אבל מכאן ועד לזרוק הכל..
שאלהLia

אחרי ששאלת אותו מתי הוא חוזר, ביקשת ממנו שלא יתעכב?

 

זה לא קשור ללהיות גבר או אישה. אם אף אחד לא מצפה ממנו להיות בשעה מסויימת בבית, למה שהוא ישתדל להגיע בשעה מסויימת?

 

את ציפית ממנו, נכון, בתוך תוכך. אבל לו לא היה שמץ של מושג. אלא אם כן יש לכם הסכם שמשעה מסויימת אתם מתקשרים או שולחים הודעה כדי שלא תדאגו אחד לשניה ואז יש על מה לדון בכלל..

 

למה לא שלחת לו הודעה אחרי רבע שעה "היי מאמי, איפה אתה?" הרי גם לו בעצמו לקח זמן לחשב מתי הוא יגיע, סימן שהוא רק העריך את הזמן ויכול מאוד להיות שהיה מקדים או מאחר קצת.

 

מבינה שזה מעצבן שהדברים לא מסתדרים כמו שתכננו.. ומן הסתם זה יושב על משהו עמוק כמו שראיתי שכתבת אז כן יש מקום לפתוח את הנושא ולדבר עליו, או ביניכם או בטיפול.

 

אבל ספציפית למקרה הזה תנסי לראות את התמונה הגדולה מבלי להיתפס לעובדה שזה לא קרה כמו שרצית. איחור של שעה כשלא היה לו מושג מתי את רוצה שהוא יחזור זה לא כזה ביג דיל.. תנסי ללמוד מזה לפעם אחרת בזה שתדגישי לו מתי את רוצה שיחזור או שישלח לך הודעה לפני שהוא בא.

בהצלחה לכם.me.
ממש מבינה לליבךבת הרים
מכירה את ההתנהלות הזו על בשרי.
אני לא מסכימה עם התגובות "איבדת פרופורציות", "אישה אחרת הייתה מגיבה אחרת" כי את פגועה וזה כמו לתקוע לך עכשיו סכין בלב (כך לפחות אני הייתי מרגישה).
אהבתי את התגובה של @בת 30 ומוסיפה -
נראה לי שהוא הבין שנפגעת אבל הרגיש מותקף ויש גברים שכשהם מרגישים מותקפים הם נכנסים למגננה שבה האגו משחק תפקיד ולכן בקשת הסליחה היא טכנית ומצטרפת אליה עקיצה כפגיעת נגד מתוך התגוננות.
תודה מתוקה , את מלאת אור וטובפרצוף כרית
כתוב 'אל תדון' יש הרבה כעסים מצטברים בינינו דברים שבעלי לא נהג כלפיי כהוגן ואני נורא מאוכזבת וכאובה, לא רוצה לפרוש הכל, אז להבא תשתדלו לא לשפוט
לא אוכלת בגלל הצטברות של התנהגויות בינינו ואמירות קשות, ואולי זה רק מוסיף לזה, כי כמה שהוא מבקש סליחה - הוא לא נותן לי מרווח נשימה בין טעות לטעות ולא באמת מביע רצון לתקן
הבנאדם שאתה הכי סומך עליו ואוהב אותו הוא הבעל , והוא חי אתך כל הזמן
אם במקום לקבל תמיכה מקבלים רק חרבות בחזרה, כן זה גורם לא לאכול ולצער עמוק
זה באמת פוגע ומתסכלבארץ אהבתי
מה שקרה לך באמת מאוד פוגע ומאוד מעליב.
את טרחת ורצית לשמח את בעלך, השקעת אחרי יום שלם של עבודה וילדים, דאגת לוודא איתו מתי הוא חוזר, נתת תירוץ אחר כדי שהוא ידע שזה חשוב ובכל זאת ההפתעה תישמר, ובאמת חיכית לשמח אותו.
וכשהוא הגיע באיחור של שעה, בלי להודיע ובלי להתנצל, כל כך כעסת שכבר לא היה בך שום רצון לשמח אותו ולהפתיע אותו במה שתיכננת.
וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. זה משהו שכבר פגש אתכם כמה פעמים, ואת כבר מצפה שהוא ידע שזה מפריע לך. וזה שהוא חוזר על האיחורים האלו בלי להודיע שוב ושוב, גורם לך להרגיש שאת לא מספיק חשובה לו, וזה מעצים את הפגיעה הרבה יותר.
ואת מרגישה שגם כשהוא מבקש סליחה, הוא לא מבין בכלל עד כמה נפגעת, ומבקש את הסליחה בלי להתכוון, ועוד מנסה להצדיק את עצמו תוך כדי.
ובכלל בתקופה האחרונה מצטברים עוד ועוד דברים שהוא פוגע בך, וגם כשמבקש סליחה את לא מרגישה שהוא באמת מתכוון לתקן.
וזה באמת כאב גדול מאוד. זה כואב כשהאדם שאמור להיות הכי קרוב אלייך, עושה דברים שגורמים לך להרגיש שלא מספיק אכפת לו ממך. זה כואב שגם כשהוא יודע שדברים שהוא עושה פוגעים בך, הוא לא מתאמץ מספיק לתקן. זה כואב שהאדם שאמור להיות הכי קרוב אלייך, לא מבין עד כמה נפגעת והסליחה שלו לא מצליחה לפייס אותך.

אבל להישאב לתוך הכאב, והכעס, וההאשמה, והעלבון, עם כל כמה שזה הדבר שהכי קל לעשות, זה לא יעזור לשנות את המציאות ולתקן אותה.
זה קשה לקחת את האחריות אלייך. כשאת מרגישה שהוא לא בסדר, זה הרבה יותר קל לצפות שהוא יתקן.
אבל אם את רוצה שהמצב ישתנה, הדרך היחידה להביא לכך שבטוח משהו יקרה היא שאת תבחרי להתחיל בשינוי.
ועם כל כמה שזה קשה, זה שווה את זה.
כי להישאר בזוגיות באופן כזה, בהרגשות כאלו, זה באמת מביא לחיים של כאב וצער.
ולחיות בזוגיות בריאה ואוהבת, זה אושר כל כך גדול, ששווה להשקיע בשבילו באמת.

כמו שכבר כתבו לך הרבה, זה נשמע שמה שקרה פה זה סימפטום לקושי הרבה יותר גדול ביניכם.
לא כי מה שקרה פה יוצא דופן, אלא להיפך.
מה שקרה אצלכם יכול לקרות גם לזוגות הטובים ביותר. אבל זה שהקושי נמשך כך כך הרבה אחר כך, וכל כך קשה לו לפייס אותך, ולך לקבל את הסליחה שלו, זה כבר מבטא שיש פה קושי עמוק יותר.

אז קודם כל - אני ממש חושבת ששווה לכם לשקול לפנות לטיפול זוגי. לפעמים מישהו חיצוני שנותן כלים ועוזר לכם לבנות תקשורת בריאה, יכול לעשות שינוי אמיתי.

ובכל מקרה, בינתיים, אני רוצה לתת כמה כיוונים שנראה לי שיעזקו לכם לפחות בנקודה הזו.

קודם כל, לי עוזר מאוד לראות את הדברים מתוך מבט של אמונה. זה לא רק בעלך שעומד מולך פה. הקב"ה שלח לך דווקא את הבעל הזה, כי את צריכה להתמודד דווקא עם מה שקורה ביניכם. בעל ואישה משלימים אחד את השני גם בנקודות שהם דומים ומתאימים, אבל גם בנקודות של הקשיים שעולים ביניהם, שמביאים כל אחד לעבוד על הנקודות שלו שצריכות תיקון והשלמה.
וכל קושי מול הבעל, זה ניסיון מהקב"ה.
אז קודם כל אפשר להתפלל לקב"ה, שיעזור לי לעמוד בניסיון, שיעזור לי להבין למה הוא שלח לי את זה, מה אני צריכה ללמוד ממה שקרה, איך אני צריכה להגיב בצורה הכי נכונה.
לפעמים עוזר לי לחשוב איך אישה ממש צדיקה היתה מגיבה. לפחות להבין לאן אני שואפת, להבין שגם לי יש מה לתקן פה, ולנסות למצוא את הכוחות לעבוד על המידות ולהגיב בצורה מתוקנת יותר.
חשוב לזכור, שזה שאני מבינה שיש לי מה לתקן ולעבוד על המידות שלי מתוך מה שקרה, לא אומר שהבעל לא טעה פה. וזה גם חשוב מאוד כן לדבר על הדברים. כי אנחנו רוצים זוגיות בריאה ששנינו משתנים ומתאמצים אחד בשביל השני.
אבל לפני שדורשים מהשני תיקון, יש קודם מקום של התבוננות פנימה. וזה יכול לשנות המון.

אני חושבת שהנקודה שהכי עוזרת לי כשקורה משהו שמפריע לי, היא לנסות לצאת מהראייה הקטנה של מה שקרה עכשיו, ולזכור את התמונה הגדולה של הזוגיות שלנו. לזכור למה אני כן שמחה בבעלי, מה טוב לי איתו, למה רציתי להתחתן איתו, תכונות שאני מעריכה בו וכו' (הכי טוב לכתוב רשימה כזו בזמן של טוב, ואז בזמן קושי צריך רק להיזכר או ממש לקרוא את הדברים,כי באמת קשה לחשוב על הדברים הטובים כשנמצאים בתוך הכעס).
אחרי שאני נזכרת בדברים הטובים, אני מזכירה לעצמי שגם אצלי יש נקודות שמפריעות לבעלי, וגם לי יש דברים שבעלי היה רוצה שאשנה אבל לא הכל הצלחתי עדיין לתקן. ואז אני מבינה שכמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי גם עם החסרונות שלי, גם אני רוצה להשתדל לקבל אותו גם עם החסרונות שלו.
יצחק מנדלבאום, בספר 'חוקי הזוגיות' (מומלץ..), קורא לזה 'חוק הביטוח ההדדי'. זה חוק שיכול ממש לשנות לטובה את ההתנהלות הזוגית.
כל אחד מבני הזוג נותן לשני 'ביטוח' - שהוא מוכן לקבל אותו גם עם החסרונות שלו, ולשאת יחד איתו בהשלכות של החסרונות, בלי לדרוש מהשני להשתנות (מותר ורצוי לבקש מהשני להשתנות במקומות שיש צורך, אבל אף אחד לא יכול לדרוש מהשני להשתנות, וגם כשהוא לא מצליח לשנות הביטוח נשאר).

אני רוצה להתייחס גם למה שכתבת על זה שהוא לא מבקש סליחה בצורה שאת מרגישה שהוא באמת מבין אותך.
אני יכולה מאוד להזדהות עם הנקודה הזו. גם לי היו הרבה פעמים לאורך השנים שבעלי כן ביקש סליחה, ואני ממש לא הצלחתי להתפייס כי לא הרגשתי שהוא הבין אותי עד הסוף.
אצלנו מה שעזר היה שממש לימדתי את בעלי, שכדי שאני ארגיש שהוא הבין אותי, זה לא מספיק שהוא רק יגיד סליחה, אלא שהוא יגיד בפירוש ממה נפגעתי - 'אני מבין שנפגעת כי … אני מאוד מצטער, לא רציתי שתיפגעי'. לפעמים גם תוך כדי שהוא אמר ממה נפגעתי, ראיתי שהוא באמת לא הבין והייתי צריכה להסביר שוב עד שהוא היה חוזר בצורה נכונה שסיפקה אותי. אבל לרוב, הוא לגמרי הבין ממה נפגעתי, ובאמת התכוון לזה כשאמר סליחה, אבל הייתי צריכה לשמוע אותו אומר את הדברים כדי להרגיש שבאמת הובנתי.
אבל בשביל לבקש את הדבר הזה מבעלי, גם אני הייתי צריכה לתת מקום לצד שלו. בשביל שהוא יגיד מה אני מרגישה בלי שהוא ינסה להצטדק ולהסביר שוב למה הוא עשה מה שעשה, הוא צריך להרגיש שאני גם מבינה את הצד שלו, שאני מבינה שמה שהיה, גם אם הוא טעה, לא היה מתוך מטרה לפגוע בי. וכשאני נותנת מקום לצד שלו, יש לו את היכולת גם להקשיב ולתת מקום לרגשות שלי.

אז אם הייתי במקומך עכשיו, הייתי מנסה קודם כל לעשות התבוננות עם עצמי, להתפלל לה' שיעזור לי לעבור את הניסיון הזה, ושמהמשבר שקרה עכשיו דווקא נצא עם כלים שיחזקו אותנו ויקרבו אותנו יותר.
הייתי מנסה לחשוב על הטוב שיש ביננו, להיזכר בדברים שהוא כן עושה לך טוב. אם רצית להפתיע אותו, אני בטוחה שיש ביניכם הרבה טוב, רק שהוא נשכח בתוך המערבולת שנשאבתם אליה.
הייתי מנסה לדון אותו לכך זכות, לחשוב על הדברים מנקודת המבט שלו, להבין שיש לו קושי אמיתי בנושא הזה וגם אם כבר ביקשת ממנו לשנות כמה פעמים, זה כנראה משהו שקשה מידי לשנות בבת אחת. (הייתי מנסה לחשוב על משהו שבעלי היה שמח שאני אשנה אבל גם לי קשה לשנות ברגע, ואז הייתי מנסה לחשוב איך הייתי רוצה שהוא יגיב כשאני לא מצליחה בעניין שקשה אצלי).
ואז הייתי פונה לשיחה איתו. מתחילה בדיבורים של רצון לקרבה, של צער על הריחוק שנגרם ביננו כשאנחנו בסופו של דבר רוצים לחיות באהבה ובקרבה. ממשיכה לדבר על מה שקרה, אבל מתחילה בצד של הלימוד זכות שחשבתי עליו קודם - כמה אני מבינה שהוא לא התכוון לפגוע בי, וכמה כנראה הנקודה הזו קשה לו, אבל אני מאמינה שזה לא כי לא אכפת לו ממני. ואז הייתי מספרת לו שלמרות הכל, מאוד נפגעתי, מתארת את הדברים מנקודת המבט שלי. הייתי מספרת לו, שלמרות שהוא ביקש סליחה, לי עדיין קשה לסלוח, ומאוד יעזור לי אם לפני שהוא מבקש סליחה, הוא יראה לי שהוא באמת הבין מה פגע בי, שהוא יספר את הדברים, ורק בסוף יתנצל שוב ויראה לי כמה כן אכפת לו ממני, וכמה הוא באמת לא רצה שארגיש מה שהרגשתי.
ואחרי הכל, הייתי בוחנת האם באמת כדאי לפנות לטיפול זוגי, כי גם אם אפשר לעבור תהליכים לבד, לפעמים אין את הכלים, ולפעמים מישהו חיצוני עם כלים מקצועיים יכול לשנות המון.

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך. את מוזמנת לקחת את מה שמדבר אלייך…
המון בהצלחה!
השקעת!!!בת 30
כתבת מקסים
מתוקה ממש, אני מתה עליךפרצוף כרית
תודה, עזרת מאד
הכי ריגש אותי הקטע הראשון עד ה- אבל....שהבנת מה קרה פה...והבנת שהתכוונתי לטובה ממש....
וגם אחרי ה'אבל' את בהחלט צודקת
גברים לא מבינים לליבן של נשים, יש להם אטימות רגשית, הם באמת לא מבינים..... מצחיק שישבת והסברת לו על מה לבקש סליחה, ויפה מצידו שזרם איתך כי הוא יכל להתגונן ולהתקיף בחזרה, ככל הנראה על בעלי זה לא היה עובד/עוזר, אבל צודקת ככה זה גברים, הם באמת לא קולטים כאב וכו'
אני שמחה שעזר לך...בארץ אהבתי
אין לי זמן להאריך הרבה, אבל אני רוצה להגיב על משהו שכתבת.
המשפט 'גברים לא מבינים לליבן של נשים, יש להם אטימות רגשית', זה משפט שצרם לי.
אם השתמע מהדברים שכתבתי שאני מאמינה שזה ככה, אז לא הובנתי נכון.

גברים הם שונים מנשים. יש להם שפה רגשית אחרת. הם לא תמיד מבינים אותנו. כל זה נכון.
וזה נכון גם להיפך. נשים שונות מגברים, יש לנו שפה רגשית אחרת, ואנחנו לא תמיד מבינות את הגברים.
אין כאן צד צודק וצד טועה, אין פה צד טוב וצד רע. יש פה שני צדדים, שכחלק מהמפגש הזוגי ומהעבודה הזוגית, כל אחד צריך לעשות מאמץ ללמוד את השפה של השני ולהבין אותו יותר, וכל אחד צריך גם לקבל בסלחנות את זה שלפעמים בן הזוג שלו לא מדבר באותה שפה כמוהו, ולמצוא את הדרכים לגשר על הפערים, להיות מוכן ללמד את השני, ולהיות סבלן כשהשני לא משתנה מיד.
וכשעושים את העבודה הזו ביחד, הזוגיות היא האושר של החיים. כשמוכנים לעבוד ולהשתנות, מרוויחים כל כך הרבה.

את כותבת שעל בעלך זה לא היה עובד.
אני לא יכולה לדעת מה באמת יש ביניכם, והאם יש לזה סיכוי. לפעמים אם את עושה את השינוי מצידך, זה יכול להשפיע עליו והוא יכול להפתיע.

ויכול להיות גם שלא.
אבל לא הייתי מקבלת את זה כסוף פסוק.
אם קשה מידי לעשות את העבודה ביניכם לבד, אז שווה להשקיע ולפנות לטיפול.
כדי שהוא ילמד את השפה שלך ויתאים את עצמו אלייך. וכדי שאת תקבלי אותו, בהערכה ובכבוד, ותלמדי להתאים את עצמך אליו.
כי נשמע שכרגע באמת לא טוב לך. ומגיע לך שיהיה לכם הכי טוב ביחד.
"ככה זה גברים"... ה' ירחםד.

עלייך - ועל שניכם.

 

אם תמשיכי עם המבט הזה על "גברים" - חוששני שלא תגיעי רחוק.

 

כלומר, אולי תגיעי רחוק בהרגשת ה"צודקת" ובהרגשה "כמה הוא לא בסדר", אבל לא הרבה מעבר לזה.

 

 

אשה שאינה מוסגלת להבין (אגב, גם איש. יש משפחות ששם הבעיה הפוכה - האשה היא זו שאין אצלה זמנים, ולא מוסגלת לשנות למרות הערות חוזרות), שיתכן שאצל בעלה מושג הדיוק בזמנים שונה, ולמרות זה אינו "אטום לרגשות" (כמובן, לא מדבר אצלכם ספציפית, כי אף אחד לא מכיר כאן את המציאות אצלכם. אבל ההכללה "גברים", אומרת כנראה משהו על צורת תפיסה), עלול להיות שיש לה בעיה דומה מהכיוון השני.. 

אטימות לרגשות הכוונה שלא מסוגל לבקש סליחה נורמליפרצוף כרית
כי לא מבין את הכאב כלל
בקטע של 'מה הבעיה'?!

זה דווקא מנחם אותי, שאדע להתיעץ עם חברות שמבינות ופחות עם בעלי , כי זה באמת לא בשבילו, קשה לו להבין את עולם הרגשות, מה לעשות....
אז אולי את יכולה להכניס אותו לעולם הזהבת 30
"גברים" מבינים טוב מאד כאב אמיתי..ד.

לא פחות מנשים. 

 

וכן כאשר זה להיפך, לא עלינו.

 

 

את השפה והכוונות אחד של השני - לפעמים מבינים, ולפעמים לא - הדדית.

 

מה אצלכם ספציפית - האם אכן קשה לו להבין את עולם הרגשות (יש גם דברים כאלה), או שמא את לא מבינה נכון את עולמו - כבר אמרנו, אי אפשר לדעת מכאן. פשוט לא מכירים.

 

 

יכולה להגיד לך משהו עליruthi
אומנם לא נשואים, אלא גרושים, אבל היו לנו מלא מלא תאקלים, גם אחרי הגירושין, ומי ששילמה את המחיר היתה הילדה המשותפת.
ואז אני בחרתי לעשות שינוי, לשנות את השיח, להיות ברורה בבקשות שלי ועם זאת מכבדת את הצד השני.
ורואים שינוי גם מצידו, שהוא יותר קשוב לצרכים של הילדה ופחות נלחם איתי כי הוא רואה שאין פרטנר למלחמה.
ברגע שאת תצליחי לעצור את הגלגל ולסובב אותו לכיוון השני, בהכרח, כמעט, בעלך ישתנה גם כן.
ואם אי אפשר לבד, אז טיפול יכול לתת לך כלים איך לעשות את זה.
אני מברכת כל יום על התהליך שאני עברתי, למרות המחיר הגבוה מאד מאד ששילמתי עליו.
וואו וואו! איזו מדהימה את!נגמרו לי השמות
מצטרפת לכל מילה ומעלה שלך @בארץ אהבתי היקרה בשרשור הזה

ומצטרפת גם לדבריו של @ד. לכל אורך השרשור



כתבתם הכל מכל זווית אפשרית ובצורה כ"כ מושקעת ויפה,
פותחת השרשור היקרה @חמודה_ומופרעת מאחלת לך גם המון הצלחה והלוואי שיהיה לכם רק טוב, כתבו לך כאן פנינים והתפילה של כולם כאן נישאת יחד עם שלך לקב"ה שישלח לכם ישועה שלמה, ואהבה גדולה 🙏🙏🙏
תודה!❤️בארץ אהבתי
תודה מותק, הפעם כתבת קצר יחסית חחחחפרצוף כרית
הוא מרחף ואדיש בעוד מקומות?היום הוא היום
איך את מתמודדת עם זה בדרך כלל?
זה בדיוק הקושי, הגדרת קולע!!!פרצוף כרית
האיחור הזה הוא רק וריאציה ודוגמא אחת לעניין
היו עוד פעמים שהסתכלתי לו בעינים ואמרתי לו ברור מאד מאד וקצר
והוא אמר כן
ואז עבר על דבריי

ובדיעבד אח''כ אומר - לא הבנתי, הבלבלתי וכו'

וזו הנקודה הקשה , שלא ניתן לסמוך, לפעמים הוא ממש לא מרוכז.....

מצד שני, גם לי יש חסרונות....אנו בני אדם...
הקטע של ה'ביטוח' שמישהו כתב פה-רעיון חמוד...
שמח שקלעתי. אז מה עזר לך בינתיים?היום הוא היום
עזרפרצוף כרית
כיף להרגיש שמבינים אותך ולא עושים ממך צחוק חח
תבדקי כיוון של הפרעת קשב וריכוז. לפעמים זה הגורם לכל.נפש חיה.
תודה לכולם , עזרתםפרצוף כרית
קבלתי, שבת שלום
הסתדר ב''ה....
איזה כיף לשמוע! הרבה הצלחה בהמשך...בארץ אהבתי
איזה יופי... הצלחה רבה!ד.


ברוך ה'. לענ"ד כדאי לטפל בשורש כדי שהסימפטום לא יחזורנפש חיה.
בהצלחה רבה בבניין המשותף!
אני חושב שהתגובה שלך הייתה מוגזמתמתנחלים
גם לנו הגברים יש עניינים ואולי מישהו תפס אותו לשיחה חשובה ופתח את ליבו.

את היית צריכה לומר לו שאת מחכה לו אחרי ערבית.

לפעמים קורה שאשתי מתעכבת גם שאני מחכה לה אבל אם לא הדגשתי בפניה אז היא לא אמורה להבין שהיא צריכה להגיע בשעה מסויימת.

יפה מצידךפרצוף כרית
נשמע שאתם צריכים טיפול, "אתם" כי זה נראה שגם לך יש כמה הנחותבסדר גמור

יסוד שגויות (ואני לא אומר שהוא צודק או חכם בעניין זה)

מציע הצעהצ'קואחרונה
אולי במקום להגיד לו למה אתה מאחר אחרי שאני קובעת איתך תגידי לו מה את מרגישה ומה הצרכים שלך.
זה יכול לעזור לו להבין אותך ולא לענות לך סליחה עם פרצוף מפגר ..
וגם כמובן להגיד במפורש , קרה לי הרבה פעמים בחיים מריבות בגלל שלא דיברו במפורש ומה בדיוק מה רוצים .
בהצלחה .
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

א.נפש חבוטהאחרונה

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...