הייתי בצעדת הדגלים, היה נהדר ונפלא
רק דבר אחד נשגב מבינתי: איך קבוצות שלמות של בנות דתיות, רוקדות בתוך גברים, ושרות בקולי קולות..
איך?
הייתי בצעדת הדגלים, היה נהדר ונפלא
רק דבר אחד נשגב מבינתי: איך קבוצות שלמות של בנות דתיות, רוקדות בתוך גברים, ושרות בקולי קולות..
איך?
כמו שיש היתר לשיר במקהלה כי הקול הפרטי לא נשמע, כך לענ"ד האפשרות לרקוד ולשיר בתוך קבוצת בנות.
א. זה לא התר לרקוד
ב. עצוב שסומכים על היתרים כאלו באמצע הרחוב.
וכל כך כל כך לא צורה...
זה היתר ששמעתי פעם. אני לא סומכת עליו.
אבל אולי הבנות האלה כן. וזה צד לדון לכף זכות.
אז אל תכעסי
בסה"כ כל אחת היא יקרה מאד לה'. והרגישה כל כך חזק את השמחה, ולא היתה הפרדה ברורה אולי, ומצאו את עצמן בתוך בנים, נסחפו עם הריקוד.
וכן, צריך לתקן. בעיקר את עצמנו.
פה לקצתהן רצו לשם בעצמן ופחדתי לאבד אותן בקהל (ואת האמת בסוף כן אבדנו משהי, בסוף היא נמצאה)
אבל זה היה כשהפסיקו את הריקודים ורק אנשים חטפו זה מזה את הרמקול במסרים סותרים על האם להמשיך בצעדה או לשמוע להוראות.
אני בטוחה שהן לא רצו לרקוד שם רק להסתכל מה קורה, אבל כן ראינו עוד כ20 בנות שכן רקדו ושרו בקול "עם הנצח לא מפחד"
אני חושבת שזה כי פשוט כל האקשן נמצא אצל הגברים, אז בנות מרגישות שזה יותר כיף ומשמעותי מלשבת בפינה שלהן.
לא שאני חושבת שזה מוצדק מבחינה הלכתית, אבל זה ההגיון שלהן לדעתי.
לא צריך לנבור מידי כדי לגלות את ההיגיון.
הזוועה מבחינתי זה זה שהן אכן עושות את זה, חופשי על הבר.
ריקודי מעגלים הם לא ריקודי בר.
אולי הפתרון הוא שיהיה גם אקשן באזור נשים, שיביאו לבמות שם אנשים (או אם רוצים הפרדה טהורה רק נשים) שידברו ושהרוקדות לא ירגישו שאין מה לעשות שם.
זה לא בית כנסת, אפשר לארגן בצורה טיפה שוויונית.
לא שאני חושבת שזה באמת יגרום לשינוי ההתנהגות, אבל לפחות זה מעשה יותר טוב מלהתלונן וגם יצ'פר בנות שלא מנסות להתפרץ לשם.
זה ביטוי. כמו לומר "הוא אוכל חופשי על הבר" כלומר - בלי חשבון.
את צודקת שכך ראוי לעשות, מה אפשר לומר.. בידיי זה לא
ובכל מקרה זה לא מניח את הדעת מהצער על ההתנהלות..
ממש נכנסו לאזור של הגברים???
הייתי גם ותכלס עכשיו(בזה של שבוע שעבר..) היה קצת מבולגן ובאמת היה מקומות שלא ככ ברור אם זב גברים או נשים..
קצת היה בעסה..
הרי זו כל המטרה לא?
זה מזכיר לי שהרב שרקי סיפר מעשה שהיה עם הרצי"ה
שהוא היה יוצא ביום העצמאות לרחובות ורואה את כולם שמחים ורוקדים(כמובן היו שם בעיות צניעות)
והוא אמר שהוא ראה שם חילול השם גדול
בכך שהרבנים לא הגיעו לשם לשמוח איתם
הרצי"ה ראה חילול ה' בזה שהרבנים לא רוקדים ושמחים, נכון
האם הוא ראה כמעלה את זה שבנות רוקדות ושרות בצמוד לגברים? חוששני קצת שלא..
שדווקא כן
אם עיקר הטרוניא שלו הופנתה כלפי הרבנים ששמרו על "הצניעות" ולא כלפי הגברים והנשים שלא שמרו על צניעות.
צריך כנראה להכיר קצת את הסגנון של הרצי"ה..
זה לימוד שגוי, המביא לידי לתלות בו בוקי סריקי.
כמובן שיש פה בעייתיות מבחינת צניעות
*אבל*
אם הוא באמת לא היה מוצא מעלה במה שהם עשו, הוא לא היה מצפה מהרבנים גם לשמוח עם העם.
המעלה במה שהם עשו היא בשמחה על המדינה
אינני מבין כיצד ניתן להעלות על הדעת שהוא ראה מעלה בעצם התערובת רח"ל
שכמובן שהוא לא ראה מעלה בחוסר צניעות לגופו של עניין.
אבל אני כן חושב שבכללי הוא מצא יתרון בשמחה על פני לא להיות חלק מזה.
בעיקר ביום חשוב כמו חג העצמאות שזה באמת חילול השם גדול לראות שחכמים נמנעים ואפילו מבזים את היום הזה..
אני יודע פה ספציפית זה שונה.. ויכול להיות שאתה צודק ובאמת זה לא טוב שמקילים ראש בזה יותר מדיי..
למה לדעתך הרב התכוון בדבריו?
זה לא היה נושא הודעתי ולא דנתי בזה.
הפריע לי שככה הן מתנהלות. זהו.
על ההלכה בכל פרטיה לצערנו.
אולי תסבירו לי למה גברים מרקידים נשים?
אין לי בעיה עם טרוד במלאכתו, אבל יש גבול, לא?
ובדווקא שאלתי אותו שהוא תומך נלהב של הריקודגלים
ושאלתי אותו איך קורה מצב שבנות רוקדות ברחוב. איך?? ועוד לעודד את זה?
והאם לא כדאי לבטל את זה.
(כמובן ששאלתי בנימוס וכו'
)
והוא ענה לי שצריך לרקוד אך ורק במקומות הסגורים המיועדים לריקודים לבנות
ובכל השאר לא לרקוד.
ככה הוא אמר לי. לי.
כמובן שלא שאלתי האם כדאי לי שלא לבוא בגלל שזה לא קורה 
וגם כי בכללי לא תכננתי לבוא
אף אחד לא מחייב אותך להסתכל דווקא על החבורה של הבנות שנחדפת לתוך עזרת גברים.
הייתי לא פעם אחת בריקודגלים ואין לי מושג בכלל על מה מדברים.
וגם אם אתה רואה קבוצת בנות - שויין.
זה לא עכשיו שאתה באירוע רק של בנות ואתה בן יחיד.
זה נשמע לי כל כך תלוש לומר שלא צריך לבוא בגלל חשש צניעות.
וגם אם למישהו לא נוח הוא יכול להתקדם ולהיות בלי בנות בכלל.
עליך למנוע חוסר צניעות כשאתה יכול
ואם אתה יודע שבאירוע שאתה מארגן בנות רוקדות בו ברחוב בצורה גורפת וחופשית... אז בהחלט כדאי לעשות חושבים.
וכשקבוצת בנות רוקדת באמצע הרחוב - זה לא נפרד. זה רחוב.
כמו כל רחוב.
ולכן יש מקומות סגורים שמיועדים לזה.
זה נשמע לך תלוש? שמעתי לא מעט אנשים מהציבור שלנו שנמנעים ללכת בגלל בעיות צניעות שם.
זו סברא מאוד מוכרת ומובנת בלמה אנשים לא מגיעים לריקודגלים.
הייתי הולך לריקודגלים כמה שנים ברצף ואין לי מושג על מה כולם מדברים.
גם אם במקרה אני רואה קבוצה של כמה בנות צורחות זה פחות מעניין אותי.
התהלוכה נפרדת
סבבה
הבנות הולכות ברחוב?
יופי
רחוב זה דבר מעורב.
עובדה: כשהבנות הולכות ברחוב, יש גם ריקודים. כן ברחוב.
שאלתי את הרב האם זה בסדר
הוא ענה שלא. זה הכל.
אחת הסיבות לשאלה זה שהלכתי לי לתומי ביום ירושלים בירושלים
ואז בהמשך הרחוב אני וחבר שלי קולטים שאנחנו באמצע הריקודגלים של הבנות
כן זה רחוב
אז הלכנו כמה שיותר מהר, וברחנו משם מובכים.
וזהו.
זה כל הסיפור. זה מה ששאלתי. וזהו.
ואתה ברחוב שבו הבנים הולך ולא הבנות אז אין לך בעיה, לא?
מה שאמרתי - אני לא מבין בנםי שאומרים את זה. בנות? לא התהיימרתי להביע עמדה.
למשל כאן
אני ממש לא מבין על מה את מדברת - צעירים מעל עשרים
אמ. אבל אם אתה אומר שזו הכוונה שלך
בסדר.
למרות שיש מה לחלוק עליך בהחלט
קיבלתי
זה דיון אחר ;)
והיא לא דיברה שם על ריקודים מול בנים.
גם לחלוק על הרב דרוקמן או לומר שהוא נאיבי...
תאמין שהוא יודע את המציאות.
ואני לא היחיד שככה.
אבל זאת כבר החלטה אישית שלי
בתור החלטה כללית אני מבין את מה שהרב אומר
וזהו
זה בכלל לא העיסוק שלי - מה עם ישראל אמור לעשות
זה אנשים כמוהו, גדולים וחשובים אמורים לעסוק.
אני ועוד כמה אנשים, חלקם כאן בפורמים.
מחליטים החלטה אישית בשביל עצמם שעדיף להם שלא ללכת לזה
לפי הסרטון הזה
יש מצבים שלפעמים הגברים קצת קרובים לקבוצה של הבנות
אבל זה לא שהבנות והבנים רוקדים ביחד ועוברים על איסורי נגיעה..
מה גם שהריקודים יחסית צנועים
זה ממש לא ריקודי "ברים" כמו שאמרו פה..
advfbהמחיצות באמת התטשטשו לחלוטין וכל מי שרקד רקד על אחריותו בלבד.
לפני זה היו סדרניות שממש החזיקו את הבנות מלעבור לאזור של הגברים ונשמר מרחק של איזה 10 מטרים בין החומה האנושית שהסדרניות הציבו לריקודי הגברים.
היו מסתכמות באירוע הזה
חסרות בעיות צניעות בישראל?
חבר'ה צעירים, טבעי שמדיי פעם יחרגו מהגבול - הם בני אדם.
וכל עוד זה נעשה באצטלה של קדושה אז לפחות זה
שזה לא בעיה נקודתית, זה פומבי, ובאירוע רשמי, שהוא דתי במוצהר, ע"י קבוצות שלמות מאולפנות, דתיות.
ודווקא האיצטלה של קדושה...
סליחה, אבל קצת מזור לי, קצת הרבה, לראות עדר בנות רוקדות ומשתוללות מול גברים בצרחות "ונאתן לאנו אאאת תורתוווווו". הוא נתן כדי לקיים.
בדרך כלל יש הפרדה והבנים רוקדים במוקם מסיום והבנות במוקם מסיום לא יודעת מה היה עכשיו בשני...
אבל גם לבנות מגעים בנים!!! והם פושט מסתכלים ורואים שהם מישיבה ולא סתם בטועת נכנסו לשם...
וואלה לא נעים... ממש לא נעים לכול הצדדים!!!
אבל באמת מה אפשר לעשות דוגרי? זה אחד
דבר שני בריקודגלים הראשון היינו אני וחברות באנרגיות ממש!!!!
ולא הסכמנו ללכת הובלנו את כול האולפנא גם אחרי שנגמר והמשכתי לריקוד 60 + בנות שאנחנו מתקדמים וכול הדרך מצטרפות עוד בנות.. וכול הבנים חוזרים אוחרה... המון חשבתי עם זה היה בסדר ואין לי תשובה... זה היה כול כך מרומם לשיר " אני מאמין " שכולם חוזרים ולרוקד " אל תירא.." שכול חוזרים בדיעבד יוכל להיות שזה היה בעייתי....
אבל תחושב כמה זה קשה באמת!!!! לבנות אנחנו 60+ בנות ללכת באנרגיות ולא לרוקד...
לא אומרת שזה לא בעיתי...
יש יותר בעיות בואו נגיד ככה
חברות שלי בחוזר היינו 12 בנות שרו בקולי קולת ... איך התפדחתי... היו באנרגיות!!!
וגם אני!!!אבל זה באמת קשה!!
הגם שניכר מהשרשור שאני מאוד כאוב על המצב. אני לא מזדהה עם הבוז המכליל.
יש שם הרבה דוסים ודוסיות באמת, שנזהרים ומתרחקים וכו'. כואב על מי שלא, אבל ה"פחח" הזה לא במקום.
הייתי כמה שנים בריקודגלים.
יש שתי תהלוכות נפרדות ובכותל יש מחיצה ומי שלא רוצה להתערבב - לא מתערבב.
עברי אנכיאני מניח שלא חסרות התנהלויות שהיית מבקר, בלי לחשוש ל"לחפש ביקורת".
נורא נחמד לעצום עיניים ולומר שמי שמבקר הוא "מומחה בלמצוא את הרע". חבל באמת שאין תפקיד לאלו שמתעלמים מהרע.
מה לעשות, כואב לי. כואב כואב כואב. כואב לי שאנשים מהציבור שלי, אנשים אידאליסטים שאמורים להיות מסורים לתורה וערכיה, יכולים לנהוג ככה. שבנות אולפנה שאמורות להתחנך בה לתורה וליראת שמים - נוהגות כך. שהדור הבא שלנו נוהג ככה.
כואב לי, ומטריד אותי. בהחלט. ואני מסרב למטייח ולהדחיק.
אבל זאת קצת הבעיה במגזר, כשהקווים לא ברורים עד הסוף וזה מוביל לכל מיני פירצות בהלכה שהולכות ונפערות יותר עם הדורות ודברים שהם בסיסיים בהלכה ולא היו לגיטימיים כבר הופכים ללגיטימיים.
והציבור הזה מלא אידיאלים,, מלא באהבת ישראל והארץ שזה מקסים וחשוב ואנחנו חייבים את זה כחברה ורואים את זה, אבל כל אידיאל שהוא ועם כל הערכים הללו- כהשחיבור לתורה ולהלכה מיטשטש או מתרפרף ברמה כזו או אחרת, אני בספק כמה זה ימשיך להתקיים לאורך זמן בדורות הבאים אם בכלל.
ואכן, זה כואב.
אני רואה התקדמות עצומה, מספיק עיון קצר בהיסטוריה כדי לעמוד עליה.
אלא שאכן שי הרבה מה לתקן. ואנחנו צריכים לעשות זאת.
לכולנו יש מה לשפר כפרט, כמגזר וכחברה, אבל ה"אנחנו" הוא רחב מדי.
אם כולנו היינו במקום הזה היינו בחברה מתוקנת, אולי.
ובפרט ה"אנחנו" שנמצאים על תפר הדורות. אלו שצעירים מחד וכבר אינם נערים ונערות מאידך.
אנחנו צריכים להיות מלאי אידיאות, מלאי חזון, תעצומות-נפש ועוז-רוח, עמוסי-להט לפעול ולהפעיל. לרומם ולגדל, את עצמינו, ואת הבאים אחרינו עימנו.
בנו הדבר תלוי.
אם שלושים תלמידים שהיו מסביב לרצי"ה הקימו את כל מה שיש לעינינו היום. מה יכולים לעשות שלושת אלפים איש מאלו שיש היום?
רק צריכים לרצות, ולהאמין, ולפעול.
לצערי, המציאות בה נתקלתי היא שונה מזו שאת תיארת..

אבל הולכים מאל מלא בנים, ומעגל של בנות באמצע.. לא מאמין שזה "הלכו לאט ולא שמו לב"... היה ממש מעורבב..
וגם לגבי השירה - מלבד שאפילו אם אכן היה כמו שאת אומרת זה מאוד לא ראוי, אבל היו לא מעט מקרים של חמש או עשר בנות ששרו, כשדי אפשר לזהות קולות....
וזה פשוט כואב. זה מה שיוצא מהחינוך? זה הדור הבא?


ודווקא לכן הכאב, כגודל בציפיה....
באמת, חבל על בנות, ובנים, שלהוטים על ארץ ישראל "כברזל אחר אבן השואבת", ויש הלכות אחרות שאהמ.. קצת פחות..
באמת, חבל. כמה כדאי שהאידאלים יקיפו את כל חלקי עבודת ה', הדור יהיה מעולה פי כמה...
(כולל על התגובה עצמה..)
התחליף הוא לשמור מצוות. אבל אני מבין שזה לא מקובל עלייך.
<צ> בדיוק אתמול אמרתי לאשתי שאני מסתובב עם נשים אחרות כי "מה התחליף? להתאפק? סיימתי להתאפק". ואחר כך גם התלוננתי עליה ש"לא ענתה ולא נתנה תחליף".
אני יכול לשער שזה היה מעשה ממש חכם. נכון?
אני לא "מנופף בחז"ל". הם אלו שאמרו "קול באשה ערווה". תתמודדי גברתי לבד עם התסכולים שלך.
למה ציפית בדיוק?
אשמח לשמוע מנסיונכם כשילדה בת שנתיים ותשע עברה למיטת מעבר (כי למדה לצאת מהמיטת תינוק), מה הכי עזר לכן שתשאר במיטה שלה במהלך הלילה ולא תבוא אליכם חמש פעמים?
רוצים להתחיל איתה מהלך אבל מנסים להבין מה יגרום לה להישאר במיטה שלה ולא לבוא אלינו כי היא יכולה וזה מפתה לצאת ולהיות עצמאית.
מבחינת שפה היא מבינה אבל לא הכי מדברת עדיין.
הריון ולידה
פה זה פחות רלוונטי
מה שיעזור זה להחזיר כל פעם
כל פעם
אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון
עם הזמן זה עובר.
ואתם כהורים.
אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.
כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.
ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.
לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני).
כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.
כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.
כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.
יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.
כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.
אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח, זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
מגבשים וכייפים ששווה לקנות?
תודה
שם קוד,
אליאס,
דיקסיט,
עידן האבן,
טיקט טו רייד,
Robo rally,
The crew,
Avalon,
Shadows over Camelot,
Nefarious,
Colloretto,
סושי גו,
אזול,
Draftasorus
מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂
ממש תודה!
מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)
ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.
תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?
האורך? מספר השחקנים?
טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.
לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4
שם קוד (יש לו גרסה לזוג),
אליאס,
דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),
Avalon,
Shadows over Camelot
סושי גו,
ולא בטוח לגבי Draftasorus
תלוי איזה סגנון אוהבים
סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד